Sichos From 5781

דייסת כוסמת), וא' המסובים אכל בינתיים ה"קאַשע" מתוך תענוג. ואמר לו כ"ק אדנ"ע: שכחתם שהנכם אוכלים "קאַשע"?!... וההסברה בזה: באותה

התוועדות דובר בעניני אלקות עד שחסיד זה נתעורר מזה ברגש של תענוג מוחשי, ובהיותו במצב של "התפשטות התענוג", נמשך מזה התענוג באכילת ה"קאַשע".

וההוראה: גם כאשר נמצאים בשלימות העבודה, כמו אותם חסידים שישבו בהתוועדות חסידים עם נשיא בישראל, צ"ל ענין של שמירה שהתענוג לא יתפשט

ויומשך בתענוג גשמי, כמו תענוג באכילת "גריקענע קאַשע" כפשוטו, עאכו"כ שצריכה להיות שמירה וזהירות יתירה כאשר עניני המעלה הנ"ל חסרים, ואילו

הענינים הקשורים עם עוה"ז הם בתקפם. ולאחרי שכ"ק אדנ"ע עצר את החסיד הנ"ל, ונמסר הדבר לדורותיו, יכול כאו"א להזכיר זאת לעצמו.

א' השיחות דהתוועדות י"ט כסלו ה'תשח"י

ג' האבות אברהם יצחק ויעקב חיו ביחד ט"ו שנה [תקופה בפ' תולדות]. ועד"ז באבות החסידות – הבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן. מספר ט"ו הוא כנגד

האותיות י"ה דשם הוי' שמורים על חכמה ובינה, שזהו החידוש דחסידות חב"ד – שהעבודה שבלב, החידוש דתורת החסידות בכלל, תהי' קשורה עם חב"ד.

בנוגע לעת"ל כתיב "ביום ההוא יהי' וגו'" – ב"פ י"ה, שגם ו"ה יהי' כמו י"ה, ועפ"י מאחז"ל "שלשה הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין עוה"ב . . אברהם דכתיב

בי' בכל יצחק דכתיב בי' מכל יעקב דכתיב בי' כל" – מובן מה שהי' אצלם המספר ט"ו (והפלא הוא שכאו"א מזכיר בבהמ"ז "כמו שברך את אבותנו אברהם

יצחק ויעקב בכל מכל כל, כן יברך אותנו כו'"!) ועד"ז י"ל בנוגע לג' אבות החסידות בנוגע לגילוי פנימיות התורה; לא רק עבודת אברהם היתה קשורה עם צדקה

אלא גם יצחק ועאכו"כ יעקב, קו האמצעי, שכל עניניו הם באופן ד"נחלה בלי מצרים".

ב' חלקים מהתוועדות ח"י אלול ה'תשמ"א

מסופר בתנ"ך [הפטורת פ' חיי שרה] שדוד המליך את שלמה בנו עוד בחייו. ולכאו' עפ"י תורה אין שני מלכים משתמשים בכתר א' וכו'?! והביאור בזה

עפ"י מ"ש הרגצ'ובי שה"יורש הוא הוא עצם המוריש", ומזה מובן גם בנוגע בנוגע לענין המלוכה, "שהמלכות ירושה", דבן מלך הראוי לירש המלכות יש בו כח

המלוכה עוד טרם שנעשה מלך בפועל. ובכחו של המלך לגלות ענין זה עוד בחייו. אלא שכל זמן שאביו המלך עוד בחיים הנה ה"מלוכה" של הבן היא חלק בלתי

נפרד ממציאותו של אביו המלך. [וע"ד ענין השליחות: אע"פ שהשליח הוא בר-דעת בפ"ע וכו', אבל כל כחו ותוקפו של השליח אינו אלא תוקפו של המשלח

"כמותו ממש" (ולא נתבטל מציאותו של המשלח)]. ועד"ז דוד המלך לא המליך את שלמה בתור מלך בפ"ע, כ"א רק שגילה אצלו כח עצמי של מלוכה שנמצא

בו בהעלם; אמנם תוקפו של שלמה בחיי דוד אינו אלא תוקף מלכותו של דוד אביו! וזהו גם מה שנשלח כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"י אביו, עוד בחיי אביו, לענינים

שהיו דרושים תקיפות ומס"נ של נשיא בישראל!

משיחת י"ב תמוז ה'תשמ"ה

בהמשך להמדובר אתמול – יש לעורר עוה"פ שזה דבר טוב ונכון ביותר להשתדל שכל בנות ישראל ידליקו נש"ק בעצמן כבר מגיל החינוך, וכמנהג בית הרב

– עם ברכה. מזה שכעת פירסמו זאת מוכח שאי"ז רק מנהג בית הרב (אף שבמשך זמן מסויים לא פירסמו זאת, הרי מתי שכן גילוי זה ה"ז כדי שכן ינהגו בפועל,

וכמו בכמה ענינים). וכעת, כאשר הנה משיח בא שאז "והי' הוי' לך לאור עולם" – יש לעשות הכנה מעין זה ע"י שבכל בית יוסיפו בהדלקת נרות של מצוה. וזהו

א' הטעמים של התוועדות זו – לפרסם את הדברים עד לפינה הרחוקה, כדי שכבר מחר, עש"ק, יתוספו עוד כו"כ בנות ישראל שידליקו נש"ק. ויש לנצל את

השעות הספורות עד זמן הדלקת נרות בעש"ק זה להשפיע על מה שיותר בנות ישראל לקבל ע"ע מנהג טוב זה, ולהסביר להן שאין בזה חשש ברכה לבטלה ח"ו,

ומדוע לקחת מהן את הזכות להזכיר את ה' ולומר שהוא "מלך העולם" וכו' ולהוסיף אור בבית?! והזמן גרמא – כאשר ה"עולם" מבולבל, ובנ"י מסתובבים

בדאגה "מה יולד יום" ושוכחים ש"לא ינום ולא ישן שומר ישראל" – הנה בנוסף שיש להתחזק בבטחון בה', יש לקשר זאת עם ענין גשמי – שנשי ובנות ישראל

יאירו את העולם בגשמיות ע"י שיאירו את העולם ברוחניות וכו'.

ג' חלקים משיחת אור ליום ועש"ק פ' נצבים, כ"ה אלול ה'תשל"ד

הצעה מיוחדת לבנות ישראל לפני החתונה: כאשר רואים שהחושך בחוץ מתגבר, יש להוסיף בעניני אור אמיתי – תומ"צ בכלל, ולהתחיל בזה בהבית עצמו

– בענין שנמסרה במיוחד לנשי ישראל, שבזה הן מכניסות את השבת והיו"ט – מצות הדלקת נש"ק ויו"ט, שתוכנה הוספת אור בבית: עד עתה הי' המנהג

בחוגים שונים שנשים מתחילות להדליק נש"ק ויו"ט רק אחרי החתונה, והן מוציאות י"ח כל בני-הבית. מעתה ידליקו כל בנות ישראל בעצמן כבר מקטנותן

(ממתי שמבינות כבר את תוכן המצוה), וכמו שעושים כבר בחוגים שונים ורואים את ההשפעה הגדולה מזה. בבתי רבותינו נשיאנו היו הבנות גם מברכות ע"ז,

שמזה מוכח שאין בזה שום חשש ברכה לבטלה ח"ו. ועוד ענין: ישנם בתים שבהם לא מקיימים מצוה זו בכלל, והדרך הקל יותר להשפיע על האם להדליק נש"ק

הוא ע"י שישפיעו זאת קודם על הבנות (וכמו שראו כבר בעבר), ובמילא יש במבצע זה גם ענין של אהבת ישראל והפצת היהדות. ובודאי שהמורות והמדריכות

יודעות ומרגישות הרושם הגדול שיכול להיות מזה על הבנות הקטנות כמו על הגדולות – כאשר יאמרו להן שהן "עצמאיות" בענין זה – להוסיף אור בבית (ועי"ז

בכל העולם) ע"י הדלקת נש"ק ויו"ט עם ברכה וכו'.

משיחת יום ד' פ' נצבים, כ"ד אלול ה'תשל"ד, להעסקניות דישיבת "תומכי תמימים" ו"בית רבקה" שיחיו

"ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת וגו'" [כמ"ש בשלישי דפ' חיי שרה]. ואיתא במד"ר "שלשה הם שנענו במענה פיהם אליעזר עבדו של אברהם,

משה ושלמה וכו'". ובזה גופא יש יתרון באליעזר שהוא נענה "טרם כלה לדבר". ביאור הענין: אף שישנה הבטחה שכל תפלה נענית, מ"מ עובר משך זמן עד

למילוי הבקשה בעוה"ז הגשמי. דזהו הענין ד"השולח אמרתו ארץ", דהיינו המשכה שנמשכת מלמעלמ"ט בדרך השתלשלות ממדריגה למדריגה ומתעכבת בכל

מדריגה ובכל עולם וכו'. וזוהי מעלת הענין ד"נענו במענה פיהם", שתיכף ומיד לאחרי התפלה נמשך מן עצמותו ומהותו ית' עד לבני חיי ומזוני בגשמיות – "עד

מהרה ירוץ דברו". אמנם ידוע שעיקר מהירות ההמשכה הוא מצד הגבורה דוקא, וכמ"ש "ישיש כגבור לרוץ אורח", ולכן דוקא בתפלת אליעזר שהיתה קשורה

עם יצחק שענינו בחי' הגבורה, היתה באופן שנענה "טרם כלה לדבר".

"יהיו

ג' חלקים מהמאמר ד"ה ויהי הוא טרם כילה לדבר, מוצאי ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תש"מ

מובא במדרש שמערת המכפלה הוא א' מג' מקומות "שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם, ואלו הן: מערת המכפלה ובית

המקדש וקבורתו של יוסף מערת המכפלה דכתיב [בראשון דפ' חיי שרה] וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון גו'...", ועכ"ז רואים היום דבר פלא

שההתנגדות הכי קשה של אוה"ע היא דוקא בנוגע לג' מקומות אלו, וזה בא מרגש הנחיתות כלפי אוה"ע והרצון להדמות אליהם וכו', וזוהי גם הסיבה לזה

שישנם כאלו הרוצים לחנך את הילדים גם עם לימודי חול ולא חינוך על טהרת הקודש, כסיפור עם א' שנכנס אלי וביקש ממני לשכנע את בנו ללמוד גם לימודי

חול בהסבירו "ער דאַ רף דאָ ך זיין אַ 'מענטש'"... ועוד סיפור בקשר לזה.

ב' חלקים משיחת מוצש"ק פ' חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשל"ט

ידועה שיחת בעל יום ההולדת "כל היוצא למלחמת בית דוד וכו'" בקשר לתמימים בישיבת תומכי תמימים, שענינם הוא ללחום ולבטל ע"י הפצת המעיינות

חוצה את אלו "אשר חרפו עקבות משיחך". ואף ששיחה זו נאמרה בקשר לתלמידי התמימים דאז הנה עכשיו תובעים א"ז מכאו"א שהגיעה אליו הידיעה

אודות שיחה זו, ומכיון שכן בודאי ניתנו לכ"א הכוחות ע"ז ויש לנצלם! ["אַ ז אַ נשיא בישראל גיט זיך אָ פּ, כדי צו געבן איינעם אָ דער איינע כחות, איז דעמאָ לט

אויב ר"ל מ'נוצט דאָ ס ניט אויס, איז ניט נאָ ר אַ ז ער איז ניט ממלא תפקידו, נאָ ר ער כביכול בריינגט ריין אַ בלבול אין תפקידו ושליחותו פון אַ נשיא . . וואָ ס

האָ ט זיך אין אים ריינגעלייגט און האָ ט צוליב אים געזאָ גט דער שיחה!"].

אַ

אַ

ג' חלקים משיחת אור לכ"ף מרחשון ה'תשמ"ה

ובעוה"ב, שהוא תענוג נברא

אדמו"ר מהר"ש מבאר שעבודת ה' צ"ל מתוך ידיעה שהעיקר הוא עשיית המצוה ולימוד התורה, שהוא תענוג של הקב"ה, ולא השכר שיקבלו לאח"ז בג"ע

על כך, כי מעתה יכול לעבוד את ה' לשמו בלבד. בודאי תוכלו אתם למצוא בכל מקום אפשרות לגרום תענוג לה'. וכסיפור

. וכמסופר על הבעש"ט, שפעם, אחרי שנעתרו לבקשתו לברך יהודי אע"פ שלא הי' ראוי לזה, אמרו לו שמענישים אותו שלא יהי' לו

עוה"ב. והגיב הבעש"ט שהוא שמח

עם אדנ"ע, שפעם נסע לעיירה נדחת עם בגדים ומצרכים וכו', והשאיר את הדברים בבית שבו דרה אלמנה עם שתי בנותי' כדי שתוכל לחתן אותן וכו'. היינו,

שגם בעיירה נדחת מצא אפשרות לגרום תענוג לה'. וזהו גם תוכן הסיפור שפעם שלח הבעש"ט א' שיסע ליער רחוק לברך "שהכל" על מי המעיין אשר שם וכו'.

וההוראה: בכ"מ שנמצאים צריכים לחפש כיצד לעשות דבר שיגרום תענוג לה'. ועי"ז תגדלו להיות "חיילים" ב"צבא" של ה'.

משיחת יום א' פ' פינחס, ט"ו תמוז ה'תש"כ – במחנה קיץ "גן ישראל" בסוואַן לעיק, ניו-יאָרק

בחירות" כאן, ורואים שאת המועמדים להבחר נק' שהם "רצים" להיות ראש העיר וכיו"ב. ולכאו' ה"ה יכול "ללכת", בשביל מה "לרוץ"?... אלא זה סימן

שכאשר רוצים ענין באמת – לא "עומדים" במקום א' או אפי' "הולכים" אלא "רצים" לזה.... וענין זה, כמו כל ענין, שרשו בתורה – "להעלות בקודש", ולכל

יהודי ניתנה האפשרות להיות "ובחרת בחיים" בנוגע להנהגתו במחשבה דיבור ומעשה. אלא שבנוגע לזה שהוא יהודי – זה לא ניתן ל"בחירה" – אם הוא יהודי,

הרי הוא נשאר כך לעולם, ו"אע"פ שחטא ישראל הוא", ע"ש "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", שלכן דבר ברור שכל יהודי סופו לעשות תשובה, ו"לא

ידח ממנו נדח (כפס"ד אדה"ז בשו"ע).

משיחת י"א ניסן ה'תשל"ו