המקורות שסופקו לך עוסקים בעיקרם בשלושה נושאים מרכזיים בהגות היהודית, תוך התמקדות מיוחדת בדמותו ובפועלו של רבי משה איסרליש (הרמ"א):
1. פולמוסים הגותיים על לימוד התורה ותכליתו (הרמב"ם מול הרמ"א והריטב"א):
החלקים האקדמיים יותר של המקורות דנים בפולמוס עתיק יומין על מהות לימוד התורה, המבטא מתח בין שתי תפיסות עולם קוטביות: אידיאל ה"חירות" השכלית (המיוצג על ידי הרמב"ם) מול אידיאל ה"ברית" והנאמנות הטוטאלית להלכה (המיוצג על ידי הרמ"א ומתנגדיו),,,.
המהפכה הרמב"מית: הרמב"ם חולל מהפכה בכך שהגדיר את העיסוק בפילוסופיה ובמטאפיזיקה (מעשה בראשית ומעשה מרכבה) כתכלית העליונה של לימוד התורה,,. הוא השתמש במטפורת "הלחם והבשר", כאשר לימוד ההלכה ("האסור והמותר") הוא ה"לחם" הבסיסי וההכרחי, אך ה"בשר" הנעלה הוא ההשגה השכלית של ה"פרדס" הפילוסופי,.
תגובת הריטב"א: הריטב"א תקף את היררכיה זו, הציב את תורת הסוד (הקבלה) כ"דבר גדול", והשיב את לימוד התלמוד ("הוויות דאביי ורבא") למרכז כ"יתד שהכול תלוי בו",,.
הסינתזה של הרמ"א: הרמ"א יצר סינתזה מעשית שהפכה למודל הדומיננטי ביהדות אשכנז,. הוא מיקם את לימוד ההלכה במרכז, ובכך שינה את מטפורת הרמב"ם מ"לחם ובשר" ל**"בשר ויין"**, שבה לימוד ההלכה הוא עצמו הסעודה המהותית והמשמחת, המייצגת עונג רוחני עליון (בניגוד להיותה רק אמצעי),. הוא התיר לימוד של "שאר חכמות" (פילוסופיה וקבלה) רק באופן "אקראי בעלמא",.
2. דמותו וחיבוריו של הרמ"א (רבי משה איסרליש):
הרמ"א (רבי משה איסרליש), שנולד בקרקוב (קז'ימייז') בשנת 1530 לערך (ה'ר"צ), היה פוסק הלכה, ראש ישיבה, מקובל ופילוסוף,,.
חיבוריו המרכזיים:
ה"מפה" (הגהות על השולחן ערוך): מפעלו הגדול, שבא להתאים את פסיקותיו של רבי יוסף קארו למסורות ולמנהגים של קהילות אשכנז ופולין, ובכך העניק גושפנקה למנהג האשכנזי,,,.
"דרכי משה": חיבור מקיף על ספר ארבעה טורים (של הרא"ש), שאת כתיבתו שינה וקיצר לאחר שנודע לו שרבי יוסף קארו כתב את הבית יוסף,.
"תורת העולה": ספר מרכזי וייחודי העוסק בפילוסופיה דתית וקבלה,. ספר זה מציג פרשנות פילוסופית וקבלית להלכות בית המקדש, כליו, הקורבנות ועבודת הכהנים, ומטרתו היא לקיים את העיסוק בתורת עבודת המקדש ששקול לעבודה עצמה,,,. הרמ"א משלב בו קבלה ופילוסופיה, בטענה ש**"חכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיא, רק שבשני לשונות ידברו"**,,,.
"תורת חטאת": על דיני איסור והיתר,.
"שו"ת הרמ"א" ו**"מחיר יין"** (פירוש סימבולי על מגילת אסתר),.
חשיבות המנהג: הרמ"א ייחס חשיבות רבה למנהג ישראל, ואף מסופר כי לאחר שביטל מנהג של ברכה לאחר טבילת אישה (בשל חשש מחוסר צניעות), וגילה שהנשים הפסיקו לטבול בשל כך, הוא קיבל על עצמו להתחשב במנהגים גם אם נראים מוזרים, כיוון ש"מנהג ישראל – הלכה",,.
הנצחתו: הרמ"א נפטר לערך בגיל 42, ביום ל"ג בעומר, י"ח באייר ה'של"ב (1572),. על מצבתו נכתב: "ממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל",. יהודי פולין נהגו במשך מאות שנים לעלות לקברו ביום פטירתו בל"ג בעומר,.
3. יסודות נוספים בהגות ופרשנות:
המקורות כוללים גם עיונים יסודיים אחרים:
תורה שבכתב ותורה שבעל פה: התורה שבעל פה התאפיינה במקורה בדינמיות ונמסרה בעל פה כדי להבטיח שליטה מלאה במנגנון הפרשני. הרמב"ם הבחין בין "תורה שבעל פה" (הפירוש הבסיסי שניתן למשה בסיני) לבין "תלמוד" או "גמרא" (היקשים, סברות ודיונים שהתחדשו מאוחר יותר).
דרכו הפרשנית של רש"י: מטרתו של רש"י היא לבאר את פשוטו של מקרא, והוא מביא מדרש אגדה רק כאשר המדרש "מיישב" את דברי המקרא ומבהיר קושי שעלה מן הפשט,.
היסוד הפילוסופי של המצוות (גרי"ז מבריסק): על פי תפיסה המוצגת במקורות, הסיבה למצוות אינה נעוצה בתועלת האנושית או המוסרית (כגון שרצח הוא הרסני), אלא הציווי האלוהי קודם לכול; מעשים הם הרסניים וחמורים מפני שהתורה אסרה אותם,. טעמי המצוות הם בגדר "טעימה" שמטרתה לדרבן את האדם לקיימן, ולא הסיבה האמיתית.
מעשה אבות סימן לבנים (רמב"ן): כלל פרשני הקובע שסיפורי האבות אינם רק היסטוריה, אלא מעשים נבואיים שקובעים מראש את ההתרחשויות העתידיות של עם ישראל,.
