הקורע על מנת לתפור. אבל שלא על מנת לתפור פטור, והטעם פירש רש"י (ד"ס על) משום שלא היה במשכן קורע שלא על מנת לתפור. והקשה השפת אמת (ברש"י ד"ס ע"כ) מדוע הוצרך רש"י לכתוב כן, הרי בלא זה הוא פטור משום מקלקל, ודוחק לומר שבאמת מה שמקלקל פטור הוא משום שלא היה במשכן, שמנין לנו שלא היה מקלקל במשכן קיג, וביותר שהטעם שמקלקל פטור מפורש בגמרא (חגיגת י: קיד משום מלאכת מחשבת אסרה תורה ומקלקל
והוכחה נוספת שאין הטעם שקורע שלא על מנת לתפור פטור מצד שלא היה כן במשכן, שהרי אף קורע בחמתו חייב משום שיש לו תיקון בזה שמטיל מורא על בני ביתו כמבואר בגמרא (להלן קה:), ואף דאין בדעתו לתפור, הרי שהטעם שצריך על מנת לתפור הוא שלא יהיה חסרון תיקון, ולא מצד שלא היה במשכן.
וכמו כן הקשה באחיעזר (שו"ת ק"ג ס"ס לוס ז) מדברי רש"י עצמו לעיל (לל: ד"ה לעולס) שמשמע שם שהטעם שצריך על מנת לתפור הוא מצד מקלקל, ולא
ובשפת אמת (ברש"י ד"ס ע"מ) ביאר את דברי רש"י, שכוונת המשנה שאב מלאכת קורע הוא דווקא בקורע על מנת לתפור, אבל קורע לצורך אחר אף שהוא חייב, מכל מקום אין זה אב מלאכת קורע, כיון שלא היה כן במשכן, אלא תולדת קורע הוא בלבד קטז.
ובאחיעזר (שס) ביאר את דברי רש"י, שקורע שלא על מנת לתפור נחשב מלאכה שאינה צריכה לגופה, כיון שבמשכן קרעו על מנת לתפור בלבד, וכמבואר בגמרא (לסלן קס:) שקורע בחמתו נחשב מלאכה שאינה צריכה לגופה, וזהו כוונת רש"י שקורע שלא על מנת לתפור לא היה במשכן, כלומר ומשום
כך נחשב זה כמלאכה שאינה צריכה לגופה קיז.