סיפור חברתי

אמרו לך שאת מקבלת השנה ילד אוטיסט לכיתה.

מורה יקרה שלי

אמרו לך שאת מקבלת השנה ילד אוטיסט לכיתה. אני בטוח שדי נבהלת. אולי ניסית להגיד שאין לך ניסיון בשילוב. אולי אמרת שאת חייבת עזרה. אולי שאלת למה הילד לא בכיתת אוטיסטים, ואולי אפילו אמרת שזה אתגר בשבילך, ואת מוכנה לנסות.

יש מצב שחזרת הביתה ונכנסת לגוגל לקרא קצת על אוטיסטים. יש מצב שהתייעצת עם חברה שאמרה לך לא להתקרב, לא להסכים. יש מצב שהזוגי שלך בבית שאל אם המשכורת תיגדל ביחס ישיר למאמצים שאת תשקיעי, יש מצב שההיסוסים, הלבטים ותחושת החרטה על שהסכמת הציפו אותך.

אמרו לך לא לדאוג. שהילד בתפקוד גבוה. מאד נבון, ויש לו סייעת אישית, וגם מדריכה שתלמד אותך מה לעשות. שיהיה בסדר.

ואז אני הגעתי.

לא רואים עלי שאני אוטיסט. נכון?

אין לי נפנופי ידיים עליהם קראת בגוגל. גם לא תנועות גוף מוזרות.

ובסך הכל אני נראה די נחמד.

ואז נרגעת. הבנת שאני כאחד הילדים בכיתה. שזה לא יהיה קשה כמו שפחדת.

ולא כך הוא.

אז עשיתי רשימה של מצבים שעשויים לקרות, ומה אני ממליץ שתעשי בהם. אני חושב שאת יכולה לעזור לי ואני יכול לעזור לך.

• לפעמים אני אהיה מאד שקט. שקוע בעצמי. זה בסדר. רק בבקשה תאפשרי לי את זה. לעיתים אני חייב להתנתק מהסביבה על מנת למלא את המצברים באנרגיות שיאפשרו לי שוב להתמודד עם המסביב.

• לפעמים אהיה מאד רעשני. אשמיע קולות, אולי אפילו אצעק. אל תכעסי, זה לא יעזור. זה רק יכניס אותי ללחץ עוד יותר. אפשרי לי לצאת מהכיתה. שני סיבובי ריצה, או חדר שקט בהחלט יעזרו לי לאזן את המצב.

• לפעמים אני לא אסתכל בך כשאת מדברת. אל תגידי לי להסתכל עליך. אם אתרכז בקשר עין איתך אהיה מרוכז בגלגלי האישונים שלך, בצבע שלהם, ובצבע האיפור שהשתמשת בו הבוקר. לא אוכל להיות מרוכז גם במה שאת אומרת.

• לפעמים לא אבין את המדובר גם אם אני בהחלט מבין את המילים. המשמעויות המתחבאות בתוך האינטונציה שלך, משום מה לא תמיד מגיעות אלי. תסבירי לי שוב במילים הגיוניות, ואל תניחי שהבנתי, ושאני פשוט לא יודע או לא רוצה. אל תהיי איתי צינית. אני לא תמיד מבין מה מתחבא מאחורי המילים.

• אל תתפלאי שלא הבנתי שאת כועסת, רק משפת הגוף שלך, או מהבעת הפנים. אני זקוק למילים. שפה לא מילולית היא שפה נוספת עבורי, שבה אני לא בדיוק שולט.

• אם לא הבנתי אל תחזרי שוב על דבריך בצורה מדוייקת. זה לא יעזור. אם לא הבנתי אין סיכוי שאבין רק בגלל שאת חוזרת בשנית על המשפט. נסי לנסח את הדברים אחרת.

• נכון, נכנסתי לסטרס כי פתאום נכנסה לכיתה דמות לא מוכרת. אם את לא מגיעה, ויש מורה מחליפה אנא דאגי שהמידע הזה יוסבר לי מראש. אני לא אוהב הפתעות, הן מפחידות אותי ומערערות את העולם שלי.

• אנא היי בשבילי מליץ יושר. הסבירי לילדים שלמרות האוטיזם אני חכם, אני מבין, אני יכול. רק קצת אחרת מהם. אל תתנהגו בי בפטרונות. תנו לי את ההתייחסות המכבדת שאתם רוצים שאתן לכם.

• דאגי בשבילי לעזרים ויזואלים. תמונות, לוח, המחשה עוזרת לי להפיק מהמילים, ומהתכנים, מידע רלוונטי.

• לא, אני לא אוהב רעשים חזקים, לא אוהב זמזומי פלורוסנט. תחסכי ממני התנסויות חושיות מציפות. ולא, אני לא אתרגל עם הזמן. המערכת החושית שלי מגיבה לבד, ללא שליטה רצונית. במשך הזמן תביני מה מפריע לי. תהיי ערה לזה ואל תתעלמי.

• לא תמיד כשדחפתי מישהו התכוונתי להכאיב לו. לפעמים ניסיתי למנוע מעצמי כאב, ולעיתים לא הצלחתי לאזן את המגע כך שזו תהיה נגיעה, ואז יצאה דחיפה. אל תכעסי עלי מבלי להבין למה זה קרה, ומה זה אומר.

• הבנתי את החומר הנלמד. שיננתי אותו למבחן לבד או עם עזרה. נכשלתי במבחן. נסי להבין למה. לפעמים פרוק השאלה הגדולה לארבע שאלות קטנות יצילו את המצב.

• ונקודה חשובה ומשמעותית. אל תשכחי שיש דמויות שעומדות מאחורי, לפני ולצידי. אלו שמכירים אותי הכי טוב. אלו שיכולים לתת יד במלאכה ורוצים לסייע. אלו שרק מחכים לשמוע ממך איך הולך, מה קורה, מה היה, ואולי גם מה יהיה. אלו שישמחו שתשתפי אותם בלבטים, כי הם, ורק הם יכולים להאיר ולהסביר אותי, את ההתנהגות שלי, את מה שמפרק אותי, ואת מה שיכול לתמוך ולעזור לי. אלה שמשתוקקים לכך שתשאירי אותם בתמונה, שלא תמדרי אותם מהקורה בתחומי בית הספר, שתאפשרי להם לקחת חלק. והאמיני לי. אם תשכילי ללמוד מהם עלי, ההתנהלות שלך וגם שלי תהיה טובה יותר, רלוונטית יותר, מאפשרת יותר. אז אנא, קבלי את הורי כחלק מהמערך התורם בעבודת השילוב.

למדי אותי, הכירי אותי. אל תרחמי עלי. אל תוותרי לי. תאתגרי אותי בתבונה.

אני מבטיח לך שאת התלמיד שקבלת הפעם לכיתה לא תשכחי. אני משוכנע שהסיפוק שיגיע בעקבות השילוב שלי בכיתה יאיר לך פעם נוספת את הסיבה שבעקבותיה החלטת לפנות למקצוע ההוראה.

בהצלחה לך ולי.

כתבה דר רונית ולגרין. טקסט מדויק להפליא, מתאים גם לגבי ילד חדש בכיתה שאינו בעל לקות מוגדרת. כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו – הרבה שלמה קרליבך.

מבוסס על הפוסט הבא: הלכנו יחד לאסיפת ההורים, ובזמן בו המתנו לתורנו, התבוננתי בתצוגת סיפורים שכתבו הילדים. "גם אתה כתבת?" שאלתי. לא, הוא ענה. "לא רציתי". ואצלי התחילו לנוע גלגלי המחשבה. "מדוע לא, הרי זו משימה שיש לעשותה" שאלתי, והוא רק משך בכתפיו עם חיוך נבוך על פניו. באותו הרגע יכלתי לבחור איך להגיב, יכלתי לכעוס, לגעור, להצהיר שהעבודה תעשה, ואף לאיים, אך למעשה מה הייתי משיגה בזה? הוא אולי היה עושה את העבודה, אך ללא חשק או רצון או מוטיבציה, וכך גם היתה נראת התוצאה, אם בכלל היה מסכים לעשותה... אז החלטתי לנקוט גישה אחרת. להאיר לו את כוחותיו ומשאביו הפנימיים, ולרתום אותו לעשייה בעזרת מוטיבציה והנעה פנימית. "כשנחזור הביתה, נשב יחד לכתוב, אני אעזור עם ההקלדה ואתה בינתיים תחשוב על רעיון, הרי אתה שואל כל הזמן שאלות כאלו חכמות וממציא רעיונות מקוריים מהדמיון, ואני כבר ממש סקרנית על מה תחליט לספר ולכתוב" כך הכנתי אותו וכך היה. בבית ישבנו יחד והוא שאל "אז מה קודם, הכותרת או הסיפור?" ואתם כבר מבינים שמ"לא רוצה" יצא סיפור נפלא, מלא דמיון ומחשבה, סיפור של רגש ותובנה, סיפור שהעלה בי גאווה גדולה. "איזה יופי יצא" אמרתי, "כתבת נפלא". וכמה טוב שיש בנו היכולת הזו להזכיר להם ולעצמנו שיש בנו כבר הכל, כי הרי גם לנו הגדולים לפעמים קשה להתחיל כשהמשימה נראת מאיימת וגדולה, ולפעמים מה שעוזר זה פשוט לחלק אותה לחלקים קטנים, להזכיר לנו את המטרה, ושיש בנו כבר את כל הכוחות והמשאבים בפנים, ואת כל מה שאנו צריכים. כי כל ילד, (וגם מבוגר) צריך אדם אחד שיאמין בו, שיזכיר לו שיש לו כבר הכל, את כל היכולות, הכוחות והמשאבים בפנים, ושהוא יכול. לא כך?

נכתב על בסיס פוסט נוגע ללב:

הכאב התחלף והגיע הדאגה.

למה אני לא בטוח שהאבחונים נכונים? למה עדיין חסר חלקים בפאזל?

התחלתי לראות סרטונים אבל הם ממש לא דומים להתנהגות של הבן שלי אז אולי באמת נפל טעות?

ואז אני רואה אותו משחק עם חוטי חשמל באובססיה מטורפת עם עיניים מסוממים וזז כמו חיה מטריפה ואני מתרץ לעצמי הנה! אתה רואה שזה נכון .

אבל למחרת היה לי שיחה כ"כ ארוכה והגיונית אתו ולאחרונה הוא גם נראה הרבה יותר רגוע אז אולי זה באמת בעיה בחינוך שאני צריך יותר לעבוד על עצמי .

ואז הגיע הטלפון מהמנהל בבית ספר שהוא פירק את השקעים ומשך את כל החוטי חשמל מהקיר

כאן כבר ברור שזה מעבר למופרעות רגילה

אז למה עדיין כואב לי הראש ממחשבות ולמה אני לא יכול להסתמך על הרופאים והאבחונים למה אני מנסה להיות יותר חכם

ואז הוא אמר לי אבא ! לא מעניין אותי באיזה מוסד אלמד לא מעניין אותי מי יהיה החברים שלי . אני רק לא רוצה ללכת לעוד רופאים !

ואז שוב נפרצת לי הסכר והדמעות זלגו והכאב התפשט בכל חלק בגופי , אולי אני פשוט לא מספיק טוב בשבילו ? אולי אני לא מספיק רגיש לכאביו ? אולי אני לא חושב עליו מספיק, והמחשבות צפות ומאיימות להטביע אותי.

איך מחזיקים את הראש מעל המים ?

הלוואי רק שאדע שאני הולך בדרך הנכונה ושאקבל החלטות שיטיבו אתו לאורך הדרך.

אם חשבתי שעם האבחונים יסרו הספקות זה רק העמיקו את השאלות

ואיך אדע איזה בית ספר באמת טוב בשבילו?

והמחשבות רצות ללא סוף והשאלות אף פעם לא נגמרות וזהו. מתכרבל מתחת לשמיכה ורק מקווה שאקום והכל היה חלום והחיים המשיכו והילדים גדלו ולא ידעתי דאגה לעולם.

הסיפור מתבסס על פוסט שכתב שר החינוך לשעבר שי פירון -

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּ הְ י וּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. -

הציווי הוא לא להתבונן בקדושים שהיו אלא להיות קדוש. אתה בעצמך. 'תהיו'. לא להתבונן על מושג הקדושה כמשהו נבדל, גדול מהחיים, הירואי. אלא כעל משהו שמחייב אותך ואותי. אתה ואת יכולים להיות קדושים. להיות 'קדוש' פירושו לחיות חיים בעלי ערך. קדושה אינה מוות. טוב – בעיקר – לדעת לחיות ביחד.

להחזיק בבטן - נערך ושונה מפוסט על ידי אלחנן מאירוביץ. עמוס עוז כתב: אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין; אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מים, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כף, ואם אין לו כף - אז יש לו כפית

תמימות של ילדים, נכתב על ידי אלחנן מבוסס על פוסט עם סיפור דומה. אתאמת זה סיפור כבר של אלפי שנים כפי שסופקלס כתב: בקרב האדם עוד לא צמח מוסד קלוקל כמו הכסף. הוא הורס ערים ומדינות, עוקר גברים מבתיהם, נוטל את התמימות מלב האנשים ומגיס אותם למעשי שפלות, הוא המדריך לכל יזמה של פשע, הוא מלמד לרמוס את כל מה שקדוש.

טבע השקר, נכתב על ידי יאיר סהר. לנין אמר שהשקר מוצדק בהתאם למטרתו. אבל לינקולן קבע גבולות, יכול אתה לרמות כמה אנשים כל הזמן, או את כל האנשים כמה זמן, ואולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן.

ברח לי פיפי בבית הספר - סיפור חברתי שנכתב כתגובה לפוסט על ידי אנונימית. נערך ועודכן על ידי אלחנן מאירוביץ. תמיד טוב שיהיה מכנס נוסף בתיק גם למקרה שבאמת נשפך עליך מים.

ידידות שנפסקה. מחבר: לא ידוע. לטעות זה אנושי; לסלוח - אלוהי; לנטור - שטני.

נכתב על ידי מייקל ג'קמן: איך לגו הרס את סוף השבוע.