The Daily Sicha - השיחה היומית

[המשך] א) ענין א' שגורם לשנאת חינם הוא שנדמה לו שהשני אינו מכיר בגדלותו [ובמילא מדת הענוה מבטלת שנאת חנם]. והנה בזה שרב יוסף אמר "לא תתני ענוה דאיכא אנא" אפשר לפרש בב' אופנים: 1) איתא בסוף מס' הוריות שר"י הי' "סיני" ["שהיו משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני". רש"י], אבל בהיותו עניו בתכלית לא הכיר כלל במעלותיו, ולכן כשראה שאעפ"כ מינו אותו ל"ראש" הסביר זאת במדת הענווה של האחרים שמינו אותו, ובגלל הענווה שלהם "לא תתני ענווה". 2) באמת מוכרח לומר שרב יוסף כן הכיר במעלתו, דאל"כ איך הי' מותר לענות לשואליו והרי "תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי...", וזה מה שמכריח רש"י לפרש כאן [על "דאיכא אנא"] "שאני ענותן" (ולא אלו שמינו אותו). ולכאו' אמירה זו כלשעצמה היא הרי היפך הענווה? אלא הפירוש של עניו אינו שלא יודע את מעלותיו, אלא שיודע מעלותיו ורק סובר שאילו הי' לשני מעלותיו הי' השני פועל עוד יותר. ב) ענין ב' שגורם לשנאת חנם הוא – העדר יראת חטא. רק יראת חטא גודר את לבו של האדם שלא להרגיש שנאה כלפי הזולת. ולכן, ככל שחשכת הגלות גדול, מוכרחים להיות ב' המעלות ד"ענווה" ו"יראת חטא" כדי לבטל שנאת חנם, סיבת הגלות. כנ"ל.

משיחת אור לערב חג השבועות ה'תשל"ה

לזכות אדל בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה יום א' דחג השבועות
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

•

לזכות אסתר בת פריידא שתחי' ליום ההולדת שלה ה' סיון
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-05-2023

ידועה ההוראה ללמוד מס' סוטה בימי הספירה דף ליום, ויש לנצל עכשיו את ההזדמנות לערוך סיום על המס'. בסיום המס' מדובר אודות ענינים הבלתי-רצויים שיהיו ב"עקבתא דמשיחא". בין הדברים שחסרו מדור לדור מצד ירידת הדורות שנמנו במשנה האחרונה – הם "ענוה" ו"יראת חטא". וע"ז איתא בגמ' בסיום המס': "אמר לי' רב יוסף לתנא לא תתני ענוה דאיכא אנא. אמר לי' רב נחמן לתנא לא תתני יראת חטא דאיכא אנא". והביאור: זה שהמשנה מספרת לנו כ"ז אינו כדי שנתייאש מהגאולה ח"ו, אלא להיפך: להודיע שידוע מלכתחילה שכך יקרה לפני הגאולה ובמילא זה יעודד להמשיך בקיום תומ"צ ולחכות לביאת המשיח אע"פ שיתמהמה וכו'. ומובן, שהמעלות שיכולות להתבטל הן רק אלו שהגאולה יכולה לבוא בלעדיהן. וזהו מה שמתחדש בדור האמוראים על דור התנאים, ש"ענוה" ו"יראת חטא" לא יכולים להתבטל כי הגאולה לא יכולה לבוא בלעדיהן, כי רק הן מבטלות "שנאת חנם" – סיבת הגלות הנוכחית. [המשך יבוא]

ב' חלקים משיחת אור לערב חג השבועות ה'תשל"ה

לע”נ ר' יוסף ב"ר דוד ע"ה שושן ליום היארצייט שלו ג' סיון. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת נכדו ר' דניאל שי' מלכא

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-05-2023

איתא בשו"ע אדה"ז ש"מיד אחר ר"ח התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה.. ובג' בשבת [ביום ב' סיון] אמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וכו'". וההוראה: ניצוץ משה שבכ"א מתחיל להכין אותו לקבלת התורה מיד אחר ר"ח סיון, עד שנעשה אצלו הענין ד"ממלכת כהנים": "ממלכת" – שהעולם אינו תופס מקום אצלו עד ש"אמר מלכא עקר טורא" - לא רק שהיצה"ר ("טורא") אינו מבלבלו אלא עוקרו ממקומו ומנצלו לקדושה וכו'. "כהנים" – לכהן אין שייכות לעניני העולם ועליו אומר ה' "אני חלקך ונחלתך", ועד כדרגת כהן גדול (בעה"ט עה"פ) שאסור לצאת מירושלים - שלימות היראה. אח"ז באה מצות הגבלה: לאחרי שהאדם הגיע לדרגת "ממלכת כהנים" יש צורך להגבילו שמ"מ לא יתפס על ענין שאין לו שייכות לזה.. ועוד. בנוגע לפועל: להוסיף בלימוד התורה ונתינת הצדקה בכמות ובאיכות עד י"ב סיון.

ב' חלקים משיחת ב' סיון ה'תשל"ט

לזכות הילד אלי' ברוך הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ה' סיון
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-05-2023

1) "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני". ומביא אדה"ז במאמרו ד"ה זה בתו"א מ"ש בגמ' ד"ביום הזה" קאי על ר"ח סיון. ומבאר הטעם שנק' כאן בשם "ביום הזה" ולא "ראש חודש", כי "יום הזה" קאי על הגילוי דמ"ת, ובר"ח סיון, ביום השלישי דשבוע השביעי דספיה"ע, היו כבר מוכנים לקבל הגילוי דמ"ת. וע"י הגילוי ד"ביום הזה" נפעל הענין ד"לצאת בנ"י מארץ מצרים" בשלימות. כי התורה נק' "עוז ותושי'", שהיא הנותנת עוז לנפה"א, והיא מתשת כחו של נפה"ב, ולכן ע"י דוקא יכול להיות היציאה מכל המיצרים וגבולים. וכח זה יש גם בלימוד התורה עכשיו. וזהו מ"ש "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר", כי במ"ת ניתן הכח לכאו"א מישראל בכל זמן, שבעת הלימוד התורה שלו יאמר את דבר ה' ממש כמו שנאמר למשה בשעת מ"ת! ולכן אמחז"ל ש"מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה אף כאן וכו'". 2) כדאי שילמדו דרוש זה שבתו"א, ולהתחיל בזה עוד בר"ח סיון עצמו. ובודאי יפרסמו זאת ע"מ שיעשו כן בכל מקום.

1) ממאמר 2) מהשיחה - יום ג' פ' במדבר, אור לר"ח סיון ה'תשמ"ח

לזכות אסתר בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה ר"ח סיון
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-05-2023

נמצאים אנו למחרת שבת מברכים חודש סיון – חודש מתן תורה, שביחד עם נתינת התורה נוצר גם עם ישראל בתור "גוי אחד [ומיוחד] בארץ". וזה גם בזמן שבנ"י "מפוזר ומפורד בין העמים" – עי"ז שגם אז "דתיהם שונות מכל עם", שזהו הערבון שלא ילכו לאיבוד ח"ו בגו"ר. ומכיון שזה ש"דתיהם שונות מכל העם" ניתן להם ע"י ה', מקור הטוב והחסד, מוכרח לומר שהמטרה אינה להקשות עליהם ח"ו, אלא אדרבה – לרוממם ולהביאם לתכלית שלימותם. ולא רק שזה לא יגרום שאוה"ע ישנאו אותם, אדרבה – דוקא עי"ז יכבדום! והנהגה זו אינה מיועדת רק ליחידי סגולה מבין בנ"י, אלא כהוראה ממנין בנ"י שבפ' במדבר, שלא הי' בזה חילוקים בבנ"י, אלא כל "יוצאי צבא בישראל" נמנו באופן שווה – לא פחות ולא יותר מאחד. ומזה גם הלימוד איך צ"ל ההנהגה כלפי הזולת – יש להתנהג כלפי כל אחד מ"יוצאי צבא בישראל" בכבוד הגדול ביותר, באופן שווה.

משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר ה'תש"ל, בהכינוס הט"ו של אגודת נשי ובנות חב"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-05-2023

א) מסופר בחמישי דפ' במדבר שלמרות שכל בנ"י נמנו מבן עשרים שנה ומעלה, הנה שבט לוי, "לגיונו של מלך", נמנו מבן חודש ומעלה. ואע"פ שאינם ראויים לעבודה עד שיהיו בן עשרים, ומ"מ "משיצא מכלל נפלים" ה"ה נמנה ליקרא "שומר משמרת הקודש"! וההוראה: ע"פ מ"ש הרמב"ם ש"לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו אותו.. לעמוד לפני ה' לשרתו.. ה"ז נתקדש קודש קדשים", מובן שילדי ישראל – שענינם הוא לימוד התורה שלכן הם הם ה"עורבים אותנו" – "נדבה רוחם" – הנה כבר "מבן חודש ומעלה" ה"ה נמנים בתור "שומרי משמת הקודש"! ב) כדאי שהאורחים שהגיעו לכאן להיות ביחד בזמן מתן תורתנו יאמרו "לחיים" וניגון שמח, ולעורר את הבעלי-בתים המקומיים מ"תרדמתם העמוקה"... ולספר להם שהנה הנה משיח בא וצריכים ללכת להקביל פניו, ובמילא צ"ל מוכנים עם הלבושים המתאימים כדי לא להתבייש כשירוצו כנגדו רק עם ה"גלאסטוק" (עניבה) בלי לבושים עיקריים...

ב' חלקים מהתוועדות אור ליום ה' פ' נשא, ערב חג השבועות ה'תשל"ט

לע"נ הרב אייזיק ב"ר מרדכי אלי' ע"ה שוויי ליום היארצייט שלו כ"ו אייר. ת.נ.צ.ב.ה.‏

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-05-2023

הוראה ממ"ש בתחילת פ' במדבר אודות מנין בני ישראל ע"י משה ואהרן ונשיאי העדה, שזה מורה על גודל מעלתן וחשיבותן של בני ישראל, שגם בנוגע מנינם, דבר הכי פשוט שיכול לעשותו כל מי שרק יודע לספור..., וכמו שרואים בכל מדינה ומדינה כשמזמן לזמן סופרים אזרחי המדינה ה"ז נעשה ע"י אנשים פשוטים וכו', הנה כיון שמדובר אודות בני ישראל, עם הנבחר, הרי משה רבינו בעצמו מצטווה להניח את כל עניניו ולעבור מאהל לאהל ולציין את מספר הנפשות שהגיעו לגיל עשרים שנה! וכיון שקשה לאדם אחד לעשותו, צוה הקב"ה שגם אהרן (השני במעלה) ונשיאי העדה יעזרו לו וכו'!

משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ח אייר ה'תשמ"ה – לנשי ובנות חב"ד תחיינה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-05-2023

מסופר בפ' במדבר אודות מנין בנ"י "למשפחותם לבית אבותם". ובזה רואים איך שעם ישראל מיוסד על חיי המשפחה. גם במתן-תורה מרומז ענין זה: ארז"ל עה"פ "כה תאמר לבית יעקב" – "אלו הנשים", שנשי ישראל נק' "בית יעקב", כיון שעליהן, בהיותן ה"עקרת הבית", עומדת כל המשפחה (הבית). ועד"ז מצינו בבריאת אדם הראשון שנק' "אדם" דוקא כאשר "זכר ונקבה ברא אותם", אבל לעצמו ה"ה רק "פלג גופא". ועד"ז מצינו ביהודי הראשון – אברהם אבינו: כאשר התורה מתארת את פעולות אברהם ושרה בקירוב אוה"ע לה', הנה אף ש"אברהם מגייר את האנשים ושרה .. הנשים", נאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן", שאברהם ושרה פעלו ביחד ענין אחד שלם. וההוראה: אע"פ ש"משפחה" בנוי' מב' בני אדם שונים, ולכן יש לכ"א את השליחות שלו/ה, האנשים בישיבה או ההתעסקות בפרנסה והנשים בבית, אבל לא שכ"א עושה את העבודה כמציאות בפ"ע, אלא א' משלים לשני, וע"י שניהם יחד נבנית מציאות חדשה – משפחה, ודוקא אז נק' "אדם" ע"ש אדמה לעליון.

משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ח אייר ה'תשל"א בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד תחיינה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-05-2023

התחלת פ' במדבר היא: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד וגו'". תוכן ג' ענינים אלו 1) במדבר 2) סיני 3) אוהל-מועד הוא: "במדבר" מורה על מדבר שממה, "סיני" מורה על ענין התורה, "אוהל מועד" מורה על המקום שקבע הקב"ה להתגלות וכו'. וענינם בחייו של כל יהודי, ובסדר זה: בשעה שנולד ואין לו דעת וכחות מיוחדים ה"ה בבחי' "מדבר", ואח"ז ה"ה גדל מיום ליום עד לגיל שנתיים ש"מתחיל לדבר" ו"אביו מלמדו תורה צוה לנו משה מורשה וגו'" – "סיני". ואע"פ שהוא לא שייך עדיין להבין תורה אבל אלו הם התיבות הראשונות שמוציא מפיו, ומסבירים לו שיש לו את כל התורה בירושה, כולל גם הברכות שבפ' "אם בחוקותי תלכו וגו'". עד הברכה העיקרית "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים וגו'", שהקב"ה משרה שכינתו בביתו של כאו"א וכו' – "אוהל-מועד".

ב' חלקים משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ף אייר ה'תשמ"א, לנשי ובנות חב"ד תחיינה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-05-2023

1) בהערות לקוטי לוי"צ על הזהר בריש פ' בחוקותי, מבאר הטעם שהזוהר כופל את הענין ד"בחוקותי תלכו וגו'" ב' פעמים, כי בפעם הב' בא להורות שגם מי שעבר על "בחוקותי תלכו", לא מספיק תשובה לבד, אלא גם הוא צ"ל "בחוקותי תלכו" - עמלים בתורה וכו'. ועפי"ז מתורצת השאלה: סיום הענין ד"בחוקותי תלכו" הוא שעי"ז באים ליעוד דלעת"ל "ואולך אתכם קוממיות", והרי "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה"?! אבל לפי הנ"ל מובן ש"בחוקותי תלכו" קשור גם עם תשובה. 2) [בקשר לענין הערכין שבפ' בחוקותי:] כשר' הלל פאריטשער בא בפעם הראשונה לכ"ק אדה"ז, הכין קושיא במס' ערכין לשאול את אדה"ז, כשאדה"ז נכנס לחדר בו התחבא ר' הלל וכו', שמע ר' הלל פתאום את אדה"ז אומר: "אַז אַ יונגערמאַן האָט אַ שאלה במס' ערכין, דאַרף ער פריער זיך מעריך זיין". ואדה"ז הלך לו. [וזה מה שפעל על ר' הלל ונהי' מהמשכילים ועובדים הכי גדולים]. זה לא סתם "משחק מלים" אלא הוראה, וידוע שכך התנהג ר' הלל בפועל שהי' מעריך א"ע כל הזמן וכו'.

1) ב' חלקים משיחת מוצש"ק בחוקותי ה'תשל"ח 2) משיחת י"ט כסלו ה'תשמ"א

לע"נ מרת סימא חסיא ע"ה בת ר' יצחק הי"ד איטקין ליום היארצייט שלה כ"א אייר. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת משפחתה שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-05-2023