The Daily Sicha - השיחה היומית

אדה"ז כותב (באגה"ק סכ"ג): "שמעתי מרבותי כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד אף שאינם מדברים בדברי תורה תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשריא עלייהו עד שהי' מתבטל ממציאותו לגמרי"! ומזה מובן במכ"ש כאשר מדברים בדברי תורה. חג החסידי של החודש הוא חג הגאולה דכ"ק מו"ח אדמו"ר. כשנעשה בר-מצוה שאל את אביו למה מקבלים ע"ע מצות אהבת ישראל – לפני התפילה דוקא? וענהו: לפני שמבקשים מ"אבינו שבשמים" את צרכינו יש לעשות לו איזה נח"ר, ונח"ר הכי גדולה לאבא היא האהבה בין בניו. ובזה התחיל את הכנותיו, כגדול, להיות "נשיא בישראל". וההוראה: לפני שאדם מתחיל את עבודתו שבה הוא ה"נשיא", עליו להתאחד באהבה אל הזולת. והקשר לג' השבועות: סיבת החורבן היתה שנאת חנם, וע"י אהבת חנם מבטלים את הסיבה וזוכים ממילא לגאולה האמיתית והשלימה.

משיחת כ"א תמוז ה'תשכ"א לאורחים מאנגלי'

לזכות מנחם מענדל בן שיינא שי' ליום ההולדת שלו כ"א תמוז

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-07-2022

ישנם חלקים בספר היד לררמב"ם שאין לומדים אותם אלא ע"ד הפשט, כמו הל' קידוש החודש. דמכיון שלא למדו חכמת התכונה וכו', אינם יכולים ללמוד אלא את המסקנות והתוצאות הבאות לאחרי כל החשבונות וכו'. גם תוכנם של מפרשי הרמב"ם בזה הוא רק פירוש המלות וה"מונחים" אבל לא מוסיפים בנוגע להבנת דברי הרמב"ם עצמו. ישנם מפרשים שחולקים על הרמב"ם, כמו ר' אברהם זכות, אבל אי"ז "פירוש" לדברי הרמב"ם. ["קולמובוס", שגילה את אמריקה, השתמש בידיעותיו ו"כלי התכונה" של רא"ז. ומענין לענין – הלשון "גילה את אמריקה" מדוייק, שהרי יבשת זו היתה קיימת גם קודם לכן. וצאצאיו של אדם הראשון הגיעו גם לחצי כדור התחתון בזמנים הכי קדומים, וכמ"ש "ומשם נפצו על פני כל הארץ", ועד"ז בנוגע לבעלי-חיים וצמחים וכו'. וזה מסביר גם מה שבדרום אמריקה וכיו"ב מצאו ציורי אותיות שמקורם ביבשות אחרות, עד שמצאו גם אותיות בדוגמת א"ב בלשון הקודש!]

משיחת י"ב תמוז ה'תשד"מ

לע"נ הרה"ח ר' פנחס בן הרב יהושע ע"ה קארף

ליום היארצייט שלו כ' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת בנו ר' מנחם מעדל שי' קארף

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-07-2022

לימוד מיוחד שקשור עם ימים אלו ש"יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה" – לימוד בענין בנין ביהמ"ק, בתושב"כ – יחזקאל מ'-מ"ג, במשניות – במס' מדות (בעיקר), וברמב"ם הל' בית הבחירה. וכמ"ש במדרש שכשהקב"ה אמר ליחזקאל "הגד את בית ישראל את הבית .. מוצאיו ומבואיו .. ועשו אותם", שאל את הקב"ה "וכי עכשיו הם בונים?!" (כי זה הי' בתחילת הע' שנה של גלות בבל), והשיב לו הקב"ה שכשיתעסקו בענינים אלו "אני מעלה עליהם כאילו בבנינו הם עסוקים" [וצ"ע במ"ש הרמב"ם בנוגע הטעם שמס' מדות בא בסוף המסכתות כיון שהוא רק סיפור איך נראה ביהמ"ק ולא דינים, ויש ללמוד אותו כדי לדעת איך לבנות ביהמ"ק השלישי – ולכאו' הול"ל ענין נעלה יותר, שע"י הלימוד בזה כאילו עוסקים בבנין ביהמ"ק?! ואכ"מ]. ועאכו"כ ב"עקבתא דמשיחא" וכו', הנה הלימוד בתורת הבית מזרז יותר את בנין ביהמ"ק בפועל.

משיחת יום ה' פ' מטו"מ, כ"ד תמוז ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-07-2022

גם התעניות שנקבעו בקשר למאורעות בלתי-רצויים, שלכאו' ה"ז היפך הענין ד"יום זכאי", עושים מהם – ע"י ענין התענית – "יום רצון לה'". וכמובן גם ממ"ש בהפטורת דיום התענית "דרשו ה' בהמצאו . . בהיותו קרוב" – פסוק שנאמר על עשי"ת, שאז ה' הוא "בהמצאו" ו"קרוב" לכאו"א מישראל בתור יחיד. ובפרט שביום התענית גופא נמצאים אנו בזמן המנחה ולאחרי תפלת המנחה; ההוראה מיוחדת בקשר לתענית די"ז בתמוז: א' מהמאורעות שאירעו בו הוא – "הובקעה העיר", בקיעה בחומת ירושלים. ובעבודה: "אני חומה זו תורה", כי נוסף על ענין ה"מזון" שבתורה, היא "חומה" שמקיפה את כאו"א מישראל ומגינה עליו. וכאשר יש איזה "בקיעה" ב"חומה" דקדושה – צריכים להשתדל "לחזק בדקה" ע"י שמוסיפים אבנים ד"חומה זו תורה", הוספה בלימוד התורה.

משיחת שבעה עשר בתמוז – יהפך לשמחה – ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-07-2022

ט"ו תמוז הוא: 1) ה"קיימא סיהרא באשלמותא" של חודש הגאולה, ובמילא הפעולות ביום זה משפיעות על כל ימי החודש. 2) יום ההילולא של האור החיים הקדוש. האור החיים מבאר שהפסוק "זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבוקר וגו'" - קאי על זמן הגלות: "העולה" קאי על בנ"י. "על מוקדה" - אש של התורה. "על מזבח" - יסורי הגלות. וכ"ז הוא "כל הלילה" של גלות, "עד הבוקר" של הגאולה. והכוונה ב"עד הבוקר" היא: יומו של הקב"ה הוא אלף שנה. ת"ק שנה הראשונים - "לילה", ואח"ז מתחיל ה"בוקר". וישנם ב' "בקר" המסוגלים לגאולה - "בבוקר בבוקר". אילו זכינו היתה באה הגאולה לאחרי הת"ק שנה של האלף החמישי, וכיון שלא זכינו - היא תבוא בשנת ה'ת"ק, "וזהו "עד הבוקר" - הבוקר השני - של אלף השישי. ע"כ. וזה קשור עם התגלות הבעש"ט בשנת ה'תצ"ד, ובשנת ה'ת"ק היתה כבר בשלימות. וההוראה: אין להתפעל מענין ה"מזבח" שבגלות, מכיון שע"י לימוד התורה מהפכים א"ז ו"ימים אלו" "לששון ולשמחה ולמועדים טובים".

משיחת יום ג' דפ' פנחס, ט"ו תמוז ה'תשל"ו

לע"נ מרת מרים בת ר' שמואל דוד ע"ה

ליום היארצייט שלה ט"ו תמוז

ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת משפחתה שי'

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-07-2022

[המשך] כאשר תובעים מיהודי שכמו שבעל השמחה והגאולה פעל בעצמו את ענין המס"נ בשנת תרפ"ב וכו', כך עליו לפעול זאת (מסירת הרצון) בעצמו בהיותו נשמה בגוף בעוה"ז הגשמי והחומרי ב(סוף) זמן הגלות, וגם לאחרי יום י"ג תמוז, ועוד לעשות זאת בחיות, בשמחה וטוב לבב – שואל הוא מנין לו הכחות לזה? איך אפשר לצפות זאת ממנו, הרי זה באין-ערוך לגמרי?! הנה ההסברה הכללית שבדבר היא עפ"י מ"ש בדא"ח הלשון "פתח ר' שמעון ואמר וכו'", שעיקר הקושי בכל דבר הוא בראשון ש"פותח", "שובר" ו"סולל" את הדרך. ולאחריו – הקושי לאחרים לעשות זאת הוא שלא בערך פחות. (וכמו באברהם אבינו ש"פתח" וסלל את הדרך של מס"נ). ובעניננו: בעל הגאולה "פתח" ו"שבר" את חומת ההתנגדות לענין המס"נ, ואז יכולים כולם לפעול זאת ללא הכחות העצומים שהוא הי' צריך לזה [המשך יבוא]

משיחת י"ג תמוז ה'תשל"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-07-2022

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר, שכשהתחילו הגזירות נגד היהדות ותומ"צ במדינה ההיא בשנת ה'תרפ"ב, נאספו ט' יהודים והוא הי' העשירי ו"כרתו ברית" ביניהם שלא יפחדו מהגזירות ויפיצו יהדות באופן דמוסיף והולך מתוך מסירות נפש. ולכאו' מהי ההוראה מסיפור זה כאשר נמצאים במעמד ומצב שניתן לקיים תומ"צ בקלות, ועאכו"כ שאין צורך במסי"נ בפועל?! והביאור עפ"י ביאור אדה"ז בלשון "מסירות נפש" (ולא "מסירות הגוף" וכיו"ב), שעיקר ענין מס"נ הוא מסירת הרצון לה' - "נפש" פירושו רצון: רצונו הטבעי של אדם הוא לדאוג קודם כל לעצמו, וכש"יש לו פנאי" - לזולת, וזוהי ההוראה: יש למסור את כל רצונות האישיים ולהתמסר לגמרי להפצת היהדות! ולפעול א"ז גם על (לכה"פ) עוד 9 יהודים! וכשיחליט א"ז באופן של "כריתות ברית", יהי' קיום להתעוררות זו גם לאחרי ימי הגאולה. וזהו ה"בכן" שכאו"א צריך לקחת לעצמו מחג הגאולה!

משיחת יום א' דפ' פנחס, י"ג תמוז ה'תשל"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-07-2022

גם ממי שלא ראה את בעל הגאולה וגם שומע היום על המאסר והגאולה שלו לראשונה – אפשר לתבוע ממנו שסיפור הזה יפעל עליו שינוי במעשה בפועל. והביאור: הנשמה, שכל א' מבין שהיא העיקר, היא הרי למעלה מזמן ומקום. ולכן ענין הקשור עם הנשמה של השומע ושל בעל הגאולה "מדלג" על הזמן ושטח המקום המפרידים בין השומע לסיפור המאסר והגאולה ומחבר ביניהם. וכמ"ש בעל הגאולה במכתב שהגאולה שלו קשורה עם הענין דתומ"צ, השייך לכאו"א מישראל, גם מי ש"בשם ישראל [רק] יכונה". כי כאו"א "לבבו תמים" עם הקב"ה ותומ"צ גם אם לא רואים זאת בגלוי, ולאחרונה אף מודים בגלוי שרוצים להתחיל חיים חדשים של קיום תומ"צ. ולכן, נשמת כל א' "נדלקת" מיד כאשר שומע את סיפור המאסר והגאולה שבעל הגאולה מסר את נפשו עבר הפצת היהדות, ומחליט לקיים לפחות מצוה א', כשלב הראשון בכיוון הנכון של דרך המלך וכו'.

ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשל"ד

לזכות חנה מושקא בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ב תמוז

לשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוף

נדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-07-2022

[כ"ק אד"ש צוה לא' מהאורחים מרוסי' לנגן את הניגון ברוסית "מי וואַדיע ניע אוטאָנים אי וואַדיע מי ניע זגאַרים" (במים לא נטבע ובאש לא נשרף)] דובר לעיל שיש הענין ד"מיצר" כפשוטו, אבל יש ענין ה"מיצר" בעבודת ה' – עבודת ה' במדידה והגבלה. הנה לאחרי העבודה בדורות הראשונים ובעיקר של נשיא דורנו – אין צורך ח"ו בענינים בלתי-רצויים כפשוטם, אלא מספיק ענינים אלו בדקות, בעניני לימוד התורה וכיו"ב, כדי שיהי' (לפחות) ה"אצבע קטנה" בדרא דעקבתא דמשיחא, שאז "אין המצוה נק' [עפ"י תורה] אלא ע"ש גומרה". ולכן, עכשיו אין צורך להזהיר ש"במים לא נטבע ובאש לא נשרף" בפשוטם של דברים ח"ו, אלא במובנם הרוחני: לא "לטבוע" ב"אין מים אלא תורה" ("רצוא"), אלא צ"ל גם מעשה המצוות ("שוב"), ולא "להשרף" במעשה המצוות בלבד, להעלות ולהקדיש את עניני העולם וכו', אלא צ"ל גם לימוד התורה, "מים". ובכללות: לא "לטבוע" בעבודת הגלות ולא "להשרף" בכלות הנפש בציפי' וגעגועים לגאולה – אלא צ"ל ב' הקווין.

ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשל"ד

לזכות דבורה בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה י"א תמוז

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-07-2022

[המשך] ע"י ההנהגה האמורה משתחרר כאו"א מן המאסר שלו ויכול לילך ולגדול בכל עניני הטוב לפי מצבו, ובנוגע לאוה"ע – להיות מחסידי אוה"ע. על העומדים בראש מערכת החינוך וכיו"ב לדאוג לעיקר תפקידם – שהילדים יגדלו לבני אדם בריאים, ולא יתכן גוף בריא כאשר הנפש אינה בריאה. ולכן יסוד והתחלת החינוך צ"ל ש"יש בעה"ב לבירה זו". החוב והזכות על כל בעל השפעה בנוגע לענין החינוך לדאוג שיתחילו את היום בבי"ס עם ההכרזה שיש "עין רואה ואוזן שומעת" שאותו אא"פ לרמות ואא"פ לברוח ממנו! וזוהי ההוראה הכללית מהסיפור, שאין להמתין עד שהילד יהי' בן-דעת שאז יבחר בעצמו באיזה דרך לילך, אלא תיכף בתחלת החינוך יש לחנכו באופן כזה שלא יגדל בתור עגל שבועט אלא באופן אנושי! וישנה הההבטחה שאם יהי' "וגעת" יהי' "ומצאת"!

משיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשמ"א

לע"נ מרת אסתר גיטל בת ר' יצחק ע"ה ענגעל ליום היארצייט שלה ט' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת בנה ר' אהרן שלמה הכהן שי' ענגעל

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-07-2022