The Daily Sicha - השיחה היומית

על מ"ש בהתוועדות קודמת ש"ימין מקרבת" צ"ל לפני "שמאל דוחה" הקשו ממ"ש הגמ' בסוטה ש"יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". הנה עכצ"ל שאין הגמ' מדברת בהסדר שזה צ"ל בזמן, שהרי יש פסוק, פרש"י, גמ' בשבת, ופי' המשניות להרמב"ם – להיפך! בסוגיא דמס' סוטה עצמו מוזכר "יצר תינוק ואשה", והרי הרמב"ם מבאר בפי' המשניות שהסדר בחינוך "תינוק" הוא שלא מתחילים עם "שמאל דוחה", אלא תחלה מבטיחים לו ממתקים וכיו"ב ורק אח"כ הנה "מתוך שלא לשמה בא לשמה". גם בהל' תשובה פוסק הרמב"ם שכ"ה הסדר בכלל, שתחלת הלימוד ועבודת ה' הוא "ימין מקרבת" – בהבטחת יעודים גשמיים וכו', עד שמגיעים לשלימות העבודה "לשמה" (וגם אז – השלימות הוא עבודה מאהבה). הגמ' בשבת: "רבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא". הפסוק ופרש"י: זה שמשה חיכה להוכיח את בנ"י על מעשה העגל וכו' עד "אחרי הכותו את סיחון וגו'" (כמ"ש בתחלת פ' דברים), מפרש"י – כי רק אחרי שעשה להם טובה (מיוחדת), "ימין מקרבת", הי' יכול להוכיחם (על מעשה חמור כזה), "שמאל דוחה".

משיחת יום ג', כ"ח מנחם-אב, אור לער"ח אלול ה'תשל"ו

לע"נ הרה"ח הר"ר יואל ב"ר רפאל נחמן הכהן קאהן

ליום היארצייט שלו ו' מנחם אב. ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת הרה"ח ר' יוסף יצחק שי' פריז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-08-2022

1) הענין ד"בין המצרים" התחיל כאשר "הובקעה העיר" ופרצו פירצה בחומת ירושלים, ואעפ"כ לא התפעלו בנ"י מזה והמשיכו ללחום נגד הגויים וכו', וההוראה: לפני זמן הגלות הי' "חומת ירושלים", החומה שהבדילה בין ישראל לעמים, בשלימות, והגינה עליהם מפני ענינים שאינם קשורים ליהדות ובמילא עמדו אז במעמד של "ירושלים" - "שלימות היראה", משא"כ בזמן הגלות שנעשה פירצה בחומה זו, ולדוגמא - דרים בעיר שרואים בה אלו שנוסעים בשבת, ה"ז יכול לפעול עליו חלישות בקשר שלו עם יהדות, וזוהי ההוראה מ"בין המצרים" שאין להתפעל מנסיון זה ולא רק שאי"ז פועל עליו חלישות אלא הוא עוד מחזק את החומה, והתכלית בראיית הפירצה היא לגלות שאינו מתפעל ממנה! 2) דברי האריז"ל עצמו בהספדו על הסתלקות הרמ"ק, ש"ותלית אותו על העץ", שסיבת הסתלקותו היא רק "מחמת עץ הדעת שגזר מיתה, בשביל כך מת" – הוא גם הספד בנוגע לעצמו. ובפרט מצד השייכות המיוחדת שביניהם, שהענינים שנתבארו בעץ חיים הם הפנימיות דהענינים שנתבארו בספר הפרדס דהרמ"ק. ועוד.

1) משיחת יום ב' פ' דברים, ג' מנחם-אב ה'תשמ"א, להתלמידים ולהתלמידות, "צבאות השם" שיחיו 2) שיחת אור ליום ג' פ' דברים, ה' מנחם-אב, ה'תנש"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-08-2022

בשיעור רמב"ם היומי: "הניח נשים רבות אע"פ שנשאן זו אחר זו ניזונות בשווה שאין דין קדימה במטלטלין", ומזה משמע שכאשר ניזונות מקרקעות, שע"ז חל שעבוד המזונות, יש דין קדימה. והראב"ד כותב "ואפי' ניזונות מן הקרקע, לפי שאין חיוב מזונו אלא לאחר מותו.. לכולן בבת אחת". הרגצ'ובי מבאר פלוגתתם עפ"י ב' האופנים בענין הנישואין: א) החיוב חל ביום הנישואין, והזמן לאח"ז הוא המשך לחיוב זה. ב) כל יום ישנו חיוב חדש וכו'. ויש לקשר זה גם עם מ"ש שחורבן בהמ"ק הוא דבר הנמשך‏ – ‏החורבן נמשך בכל יום! וכמ"ש בירושלמי‏ – ‏"כל דור שאינו נבנה (בהמ"ק) בימיו מעלין עליו כאילו החריבו"! וא"כ מובן עד כמה צ"ל הצעקה "עד מתי?!" היום!! והרי כ"א שהי' רואה עכשיו חורבן ושריפת בהמ"ק הי' "מרעיש עולמות"‏ – ‏"זאָגט תורה.. קער אַ וועלט היינט!". ועד"ז ישנו כל יום "חיוב" חדש על ה' לבנות מחדש את בהמ"ק!

‏משיחת י"ב תמוז ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-08-2022

בילקוט שמעוני בתחלת ספר ירמי'הו איתא דזה ש"עלה ארי' (נבוכדנאצר) במזל ארי' (חודש החמישי) והחריב אריאל (ירושלים, ביהמ"ק, מזבח)" ה"ז "על מנת שיבוא ארי' (הקב"ה) במזל ארי' ויבנה אריאל". ועי"ז "והפכתי אבלם לששון". והכלי לזה הוא כמ"ש בסיום ההפטורה דשבת חזון "ציון במשפט (הלכות התורה) תפדה ושבי' בצדקה", ובהקדמת עבודת התפלה. ועוד ענין: איתא במדרש שבירושלים היו ת"פ בתי-כנסיות שבכ"א מהם הי' בית ספר שבו למדו ילדים תורה (וכמ"ש הצ"צ הקשר בין המספר ת"פ לשם הוי', שלימוד התורה של ילדי ירושלים הי' באופן שע"י התקשרו עם שם הוי' שלמע' משם אלקים וכו'). וההוראה בפועל: בכל יום ויום, מתחיל מר"ח מנחם-אב, יוסיפו כאו"א, אנשים נשים וטף, בתפילה, תורה וצדקה. ומה טוב – פעמיים בכ"י, לפני שחרית ולפני מנחה. ולהשתדל לעשות כן גם במחנות קיץ שבהם נמצאים כו"כ ילדי ישראל ביחד וכו'.

ב' חלקים משיחת אור לר"ח מנחם-אב ה'תש"מ אחרי תפילת ערבית

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-07-2022

בימי בין במצרים בכלל יש להוסיף בלימוד התורה (ובפרט בעניני בית הבחירה) ובנתינת הצדקה עפמ"ש "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה", ובזה גופא כשמגיע העת-רצון דערב ר"ח מנחם-אב יש להוסיף בזה אפי' בערך ההוספה דימי בין המצרים בכלל, ועד"ז כשמגיע ראש-חודש יש להוסיף בזה עוד יותר, ועד"ז בשלבים השונים בתשעת הימים עצמם ‏–‏ שבוע שחל בו ת"ב, ערב ת"ב, ובת"ב (בענינים המותרים) וכו'. וזה שייך לכל אחד ואחת ואפי' ל"עוללים ויונקים" שלפני בר-בת מצוה עפמ"ש "מפי עוללים ויונקים יסדת עז . . להשבית אויב ומתנקם", וכיון שלימוד התורה צ"ל "בשבתך בביתך . . ובשכבך ובקומך" הנה לצורך זה עליהם לדעת כמה עניני תורה בע"פ (באופן המותר). זירוז זה בא ביחד עם ה"בקשה נפשית" שכ"א יעסוק בזה ובשמחה ובטוב לבב, ולנצל לצורך זה גם ה"טנקים" וכו'.

א' השיחות דהתוועדות אור ליום ג' פ' דברים, ערב ר"ח מנחם-אב ה'תשל"ו

לזכות מושקא תחי' יוניק ליום ההולדת שלה כ"ט תמוז - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת הורי' ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-07-2022

בשיעור רמב"ם היומי לומדים אודות נישואי איש ואשה – "קידושין". בשם זה מודגש שהמושג שידוך ונישואין אצל בנ"י הו"ע של קדושה. ועד שבחתונה של כל זוג בישראל מברכים "מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין", שזה מגלה שמציאותו האמיתית של כאו"א מישראל הו"ע של קדושה. בענין זה מצינו בשיעור היומי דבר נפלא בנוגע למעלתה של בת בישראל: "קטן שקידש אין קידושיו קידושין", אמנם בנוגע לקטנה – "האב מקדש את בתו .. כל זמן שהיא קטנה .. מיום שתולד" – ש"מיום שתולד" קיימת אצלה האפשרות להיות "מקודשת"! כולל – לאבינו שבשמים, ובתור "עקרת הבית", ומזה בא הדבר אח"כ בפועל בבנין עדי עד וכו'. ובפרט כאשר מנצלות את הידיעות והכשרונות לחנך את ילדי ישראל, שכאו"א מהם "בנו יחידו של הקב"ה", שעי"ז, "מדה כנגד מדה", זוכות בעצמן להקים בית בישראל וכו'. וכ"ז ממהר את הגאולה האמיתית והשלימה וכו'.

משיחת יום ג' פ' שלח, כ"ב סיון ה'תשמ"ה, להתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנה "אמונה" תחיינה

לזכות מנוחה בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ח תמוז

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-07-2022

בענין החיים, שהו"ע עיקרי, לא שייך הפסק. ובמילא מובן שבתומ"צ, ש"הם חיינו", לא שייך הפסק! ואע"פ שישנם זמנים ביום שלא מחוייבים בלימוד התורה, הרי ללימוד התורה שבשאר זמני היום יש פעולה נמשכת במשך כל היום. ועפי"ז מובן שכוונת התואר "סיום שנת לימודים" היא סיום "שנת הלימודים" ולא ה"לימודים" עצמם. ואדרבה – יש לנצל זמן זה להוסיף בלימוד התורה למע' מהגבלות של "סדרי הישיבה". וזהו מה שהנהיג בעל הגאולה לשלוח שלוחים ושלוחות בתקופת הקיץ לעיירות שונות להוסיף בהפצת התורה והיהדות גם שם. ועליהם "לכבוש" תחילה את המקום ע"י עניני תורה, "חיזוק התורה", ואח"כ "חיזוק היהדות" בכלל. ועד"ז יש לנצל זמן זה לשלוח הילדים למחנות-קיץ כאלו שנמצאים שם במשך כל 24 שעות היממה תחת השפעת המדריכים וכו', דלא כבמשך השנה שלאחרי הלימודים חוזרים הביתה וכו', עד שישנם בתים שההשפעה שם היא בכיוון הפכי של הישיבה וכו'. תבוא ברכה על האמהות שיצעקו ויתבעו מהנהלות המחנות להשתדל ביותר בחיזוק היהדות ולהוסיף בזמני הלימודים וכו'.

משיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשכ"ט

לזכות בנציון מאיר הלוי בן חי' שרה שי' וויינבוים ליום הולדת שלו כ"ז תמוז

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-07-2022

ביאור בהלכה דהלכות בית הבחירה להרמב"ם [פ"א ה"ה]: "ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית, עושין בו קודש וקדש הקדשים ויהי' לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל, ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכו'". הרמב"ם מחדש כאן ב' דברים: 1) מלשונו כאן משמע שמחיצה זו היא לצורך ההיכל ולא לצורך העזרה. והנפק"מ: מותר להשתמש בכסף שנודב עבור קדושת ההיכל לעשיית מחיצה זו. 2) הוא מונה גם את ה"אולם" כחלק עיקרי במקדש אע"פ שבמשכן לא הי' "אולם", והציווי "ועשו לי מקדש" שנאמר במשכן הוא היסוד לבניית ביהמ"ק! בנוגע לפתחו של אולם שהיתה גבוהה ארבעים אמה ובלי דלתות, מבואר ענינו בעבודה: שע"י ה"פתחי לי כחודה של מחט" של האדם נפתח לו ע"י הקב"ה "כפתחו של אולם" שהיתה בלי דלתות‏ – ‏הכל פתוח לפניו!

‏משיחת אור לער"ח אלול ה'תשל"ו

לע"נ מרת ציפא רחל בת ר' אלי'הו ע"ה קרינסקי ליום היארצייט שלה כ"ו תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת חתנה ובתה ר' זאב הכהן וזוגתו מרת פריידא הינדא שיחיו טייטעלבוים

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-07-2022

ביאור במשנה שבמס' מדות (פ"א, מ"ב): "איש הר הבית הי' מחזר על כל משמר.. וכל משמר ש.. ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות הי' לו לשרף את כסותו", והקשו במפרשים ה"ה עובר על האיסור ד"בל תשחית"?! והביאור בזה עפמ"ש אדה"ז בשולחנו בגדר בל תשחית דנכסים (דיני שמירת גוף ונפש ובל תשחית סי"ד): "כשם שצריך להזהר בגופו שלא לאבדו.. כך צריך להזהר במאודו שלא לאבדו", שלבל תשחית דנכסים יש אותו גדר של בל תשחית דגופו. וכמו שבבל תשחית דגופו ישנו הכלל (שם הל' נזקי גוף ונפש ס"ד) שאם זה "בדרך תשובה", לטובת נפשו, מותר, הרי עד"ז הוא בבל תשחית דנכסים. ולכן כיון שכוונת ה"איש הר הבית" בזה היתה כדי שהבן לוי יחזור בתשובה ‏–‏ אין בזה האיסור דבל תשחית. ועוד.

משיחת אור לערב ר"ח מנחם-אב ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-07-2022

עומדים אנו בערב שבת ("מעלי שבתא") מברכים מנחם-אב. החידוש המיוחד בשבת מבה"ח מנחם-אב הוא, שהנוסח שבו מברכים את החודש בכל שבת מברכים, "מי שעשה נסים . . לישועה ולנחמה ונאמר אמן", קשור בגלוי לחודש מנחם-אב. ובשנה זו גופא יש בזה חידוש מיוחד, שהרי את הענין של "מי שעשה נסים וכו'" ראו בגלוי במאורעות בזמן האחרון [מבצע "אנטבה"]. ולאחרי שהתקיים ה"מי שעשה נסים" מתחזק הבטחון שיקויים גם המשך הנוסח "הוא יגאל אותנו בקרוב [ואח"כ יקויים ה]ויקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ", ומסיימים "ונאמר אמן"! וכמדובר כמ"פ ההוראה שצריכים לקחת ממאורע זה – האזהרה "לפשפש במעשיו" ולתקן את מה שצריך, בתומ""צ בכלל, ובמיוחד במצות הצדקה ש"שקולה כנגד כל המצוות". וקשור במיוחד עם חודש מנחם-אב – "ציון במשפט [תורה] תפדה ושבי' בצדקה".

משיחת אור לועש"ק פ' מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, כ"ד תמוז ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-07-2022