The Daily Sicha - השיחה היומית

עיקר נקודת המאמר ד"ה וקבל היהודים פורים קטן ה'תרפ"ז הוא ענין החינוך – "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז", ו"אין עוז אלא תורה". התואר "עוז" מורה על התוקף. שלא רק ש"אל יבוש מפני המלעיגים", כמ"ש בתחלת שו"ע, אלא זה גופא הוא בתקיפות, כאילו ה"מלעיג" אינו מציאות כלל ב"עולם" שלו, ואז ילך לבטח דרכו מתוך שמחה ובטוב לבב. וזה בא ע"י ההתבוננות קלה במ"ש בשיעור חומש היומי "ונפלינו אני ועמך מכל העם [האדם] אשר על פני האדמה" – שההבדלה הוא באופן של "פלא", עד שאין שייך "בחירה" ביניהם כי אין ביניהם צד השווה כלל. וכן ע"י ההתבוננות ש"כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וכו'". וכן ע"י ההתבוננות שהוא בנו יחידו של ממה"מ הקב"ה ששלח אותו למטה לעשות לו ית' דירה בתחתונים, עי"ז שמתנהג עפ"י שו"ע ו"לפנים משורת הדין" עפ"י הדרכת תורת החסידות ורבותינו נשיאינו. כמבואר במאמר הנ"ל.

משיחת יום ג', פורים קטן ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2024

The main point of the maamar V’kibel Hayehudim of Purim Katan 5687 (1927) is about Jewish education, “Out of the mouths of babes and sucklings You have established strength,” and “There is no strength but Torah.” The term “strength” indicates standing strong – not only to “not be ashamed before the scoffers,” as it says at the very beginning of the Shulchan Aruch – but to do so by standing strong, putting oneself in a such a place where the “scoffers” are not part of his world at all, so that he can go securely on his way with joy and gladness of heart. One can do this simply by contemplating the verse in today’s Chumash, “Then I and Your people will be distinguished from every nation [person] on the face of the earth” – where the “distinction” is in an exceptional manner, such that no “choosing” is possible between Jew and non-Jew because there is no commonality between them at all. Similarly, one attains this strength by contemplating how “every Jew has a portion in the World to Come” etc., and how every Jew is an only child of the King, King of Kings, the Holy One, Blessed be He, Who sent him to make a dwelling for Him in the lower realms – by conducting himself according to the Shulchan Aruch, and going “beyond the letter of the law,” with the guidance of the teachings Chassidus and our Rebbe’im – as explained in the aforementioned maamar.

Excerpt from sichah of Tuesday, Purim Katan 5738

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2024

בנוגע ללוחות שניות אמר ה' אל משה [בחמישי דפ' כי תשא] "פסל לך שני לוחות וגו' – שזה נעשה ע"י משה דוקא (דלא כלוחות הראשונות שהיו "מעשה אלקים"), עבודת המטה. ולכן דוקא הם קיימים בקיום נצחי. וזהו הקשר לימי הפורים שאז הי' הענין של קבלת התורה מצד המטה "קיימו מה שקבלו כבר". העילוי דלוחות שניות נרמז גם בסיום התורה – "אשר עשה משה לעיני בני ישראל", ופרש"י "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, אשר שברת יישר כחך ששברת". והביאור: דוקא ע"י שבירת הלוחות ניתוסף ריבוי ענינים בתורה ב"לוחות שניות" – "כפלים לתושי', כי ע"י שבירת לבם של בנ"י שע"י שבירת הלוחות, "ונפשי כעפר לכל תהי'", נעשו כלים ראויים ל"כפלים לתושי'" – "פתח לבי בתורתך". וכ"ז בא ע"י פעולת משה – "פסל לך".

משיחת פורים ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2024

Regarding the second Luchos, Hashem told Moshe Rabbeinu [in chamishi of Parashas Ki Sisa] to “Hew for yourself two stone Luchos etc.” – they were fashioned specifically by Moshe, unlike the first Luchos, which were fashioned by Hashem. Therefore, it is specifically the second Luchos that endure forever. This is the connection to the days of Purim, when the Torah was accepted wholeheartedly by the Jewish people of their own accord – “they confirmed what they had already accepted.” The special quality of the second Luchos is also alluded to in the conclusion of the Torah, which states, “which Moshe performed before the eyes of the entire Jewish people.” As Rashi explains, this refers to the fact that “his heart moved him to break the Luchos before their eyes...Well done for breaking them.” It was specifically through breaking the Luchos that there became an abundance of Torah in the second Luchos – a “double portion of wisdom”: breaking the Luchos caused the Jewish people to have a broken heart, “Let my soul be like dust to all,” which made them fit for the “double portion of wisdom” – “Open my heart to Your Torah.” And all this happened through Moshe – “Hew for yourself.”

Excerpt from sichah of Purim 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2024

דובר לאחרונה שהכרח השעה, רגעים האחרונים לפני ביאת המשיח, מחייב שכאו"א מישראל "יחשוב" ו"ידבר" ע"ד ביאת המשיח, ו"המעשה הוא העיקר" – לעשות בפועל בעניני "גאולה". ויש לקשר זה עם סדר הפרשיות בהתחלת פ' כי תשא, פ' מחצית השקל "כי תשא את ראש בנ"י וגו'", פ' כיור וכנו, פ' שמן המשחה וסממני הקטורת: לאחרי שבנ"י מוכנים לגאולה מבטיח ה' "תשא את ראש בנ"י", ש"אָט אָט קומט משיח צדקנו"! שאז תרום קרנם של בנ"י. ובמילא, תיכף לאח"ז, יש "לרחוץ" ה"ידים" [עשה טוב] וה"רגלים" [סור מרע] מה"אבק", כל דבר בלתי-רצוי, שנדבק בהם בדרך הגלות - "צחצוח הכפתורים", ותיכף לאח"ז זה, זוכים לבנין בהמ"ק השלישי ("ומשחת בו את אהל מועד וגו'") ולעבודות בו, שעבודה הכי מקודשת היא עבודת הקטורת.

ב' חלקים יום ג' פ' תשא, ט"ז אדר ה'תשמ"ז, ב"יחידות" כללית להאורחים שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2024

We’ve discussed lately that the final moments before the coming of Moshiach require every Jew to think and speak about Moshiach’s coming, and certainly action, which is is the main thing – to do things related to the Redemption. This is connected to the order in the beginning of Parashas Ki Sisa (the census, followed by the commandment of the Kiyor, followed by the anointing oil and the Ketores): After the Jewish people are ready for the Redemption, Hashem promises to “Take lift the head of the Jewish people” with the coming of Moshiach immediately, when the Jewish people will be exalted. Consequently, immediately afterwards one must “wash” his “hands” (“doing good”) and his “feet” (“running from evil”), to remove any “dust,” anything undesirable that has accumulated throughout the exile ( “polishing of the buttons”); immediately after that, we merit the building of the Third Beis Hamikdash (“and you shall anoint with it the Tent of Meeting etc.”) and the services within it, of which the loftiest service is the offering of the ketores.

Two excerpts from sichah of Tuesday, Parashas Ki Sisa, 16 Adar 5747, in Yechidus Klalis

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2024

לעילוי נשמת ר' אברהם ב"ר חיים יהושע ע"ה ליום היארצייט שלו ט"ו אדר ראשון. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' מאיר שי' זקלס

מעלת פורים קטן, שאינו אלא בשנה מעוברת, להיותו בבחינת "אורח נדיר" שיש בו חביבות יתירה, ובמילא יש לייקר כל רגע של היום. ענין פורים קטן מודגש יותר לאחרי פורים קטן תרפ"ז שאז אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר את המאמר ד"ה וקבל היהודים וגו' שבו מבאר שחינוך ילדי ישראל מהווה היסוד להמשך הקיום דבנ"י – "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז וגו'". והחידוש בזה, דאע"פ ש"עוללים ויונקים" עדיין לא שייכים להבנת התורה (בן חמש), ואפי' לא לדיבור בדברי תורה וכו' (בן שתים), ובכ"ז מדגיש הכתוב שהחינוך ד"עוללים ויונקים" מהווה ה"יסוד" לכללות החינוך בתורה (אין עוז אלא תורה")! והמס"נ עבור חינוך ילדי ישראל היא היא הענין ד"קיימו [בימי הפורים] מה שקבלו כבר", וכך התנהג בעל המאמר בעצמו, בכך שהכריז בגלוי אודות גודל ההכרח בחינוך ילדי ישראל מבלי להתחשב בגודל הסכנה שבדבר וכו'.

משיחת יום א' דפ' כי תשא, פורים קטן ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-02-2024

The special quality of Purim Katan, which occurs only on a leap year, is that it’s like a “rare guest,” which makes it especially dear. Therefore, we must cherish every moment of it. The theme of Purim Katan is especially emphasized after Purim Katan of the year 5687 (1927), when my father-in-law, the Rebbe, delivered the maamar V’kibel Hayehudim, in which he explains that the Jewish education of children forms the basis of the survival of the Jewish people – “From of the mouths of babies and sucklings You have established strength etc.” The novelty here is that even though “babes and sucklings” haven’t yet reached the age of understanding Torah (age five), nor even talking words of Torah (age two), nevertheless the verse emphasizes that educating the “babes and sucklings” constitutes the foundation of all Torah education (“There is no strength but Torah”). Mesiras-nefesh for Jewish education constitutes “Keeping what they have already accepted,” and this was embodied by the Rebbe himself by openly declaring the importance of Jewish education without fear of the danger etc.

Excerpt from sichah of Sunday, Parashas Ki Sisa, Purim Katan 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-02-2024

פורים קטן ה'תרפ"ז הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר במאָסקווע, שם היתה ההתנגדות להפצת היהדות בין ילדי ישראל גדולה ביותר. בהיותו שם הודיע שבפורים קטן יאמר מאמר חסידות בביהכנ"ס. כאשר הדבר נודע, הגיע שליח מ"חלונות הגבוהים" ו"הזהיר" אותו שיהיו מרגלים בעת אמירת המאמר וימסרו את תוכנו לגורמים המתאימים ועליו לדעת מה יכול להיות התוצאות... בפועל אמר את המאמר, בפני ביהכנ"ס מלא אנשים, מיוסד עה"פ "מפי עוללים ויונקים יסדת עז.. להשבית אויב ומתנקם", ופירש את הפסוק בדברים ברורים – שצריך לדאוג שב"פי עוללים" יהיו דברים כאלו שיבטלו את ה"אויב ומתנקם" וכו'. דברים אלו פעלו התעוררות חזקה בין השומעים שיש לתת לילדים חינוך כשר ולא יתפעלו משום דבר. ומזה הלימוד כמה חשוב הענין דחינוך "עוללים ויונקים", ועי"ז מובטח שכלל ישראל יתקיים. ובאותיות פשוטות: יש לחנך א"ע, את הילדים ואת הנכדים שילכו בדרך התורה ושלא להתפעל מהקשיים וכו'. ולהשפיע על העסקנים ציבוריים שיתנו "דין קדימה" לענין החינוך!

משיחת פורים ה'תשל"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-02-2024

On Purim Katan 5687 (1927), my father-in-law, the Rebbe, was in Moscow, the center of opposition to Yiddishkeit and Jewish education. When the Rebbe announced that he would deliver a maamar in the shul, an agent came to warn him that government spies would be present during the maamar, who would report what the Rebbe said to the authorities; therefore, the Rebbe should beware of the potential consequences... Nevertheless, the Rebbe delivered the maamar in front of a packed shul, based on the verse, “Out of the mouths of babes and sucklings You have established strength...to destroy enemy and avenger”; the Rebbe explained in unambiguous terms the need to ensure that the words emerging “from the mouths of babes” should be those that nullify and “destroy enemy and avenger.” The maamar had a tremendous impact, inspiring the listeners to give their children a proper Jewish education without fear of anything. From here we see how important it is to ensure the Jewish education of the “babes and sucklings,” which guarantees the survival of the Jewish people. In simple terms: we must educate ourselves, our children, and our grandchildren to follow the path of Torah and not to be influenced by any hardships, etc., and we should influence those with a say in the matter to see to it that when it comes to spending public money, Jewish education should be the first priority.

Excerpt from sichah of Purim 5733

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-02-2024

לזכות הת' חיים שי' יוניק ליום ההולדת שלו י"ג אדר ראשון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

א) בפ' תצוה לא מוזכר שמו של משה רבינו, אבל עצמיותו של משה הוא בגלוי באופן של "ואתה תצוה" – "מראה באצבעו ואומר זה"! ב) הוראה ממ"ש בסיום חמישי דפ' תצוה "והי' המזבח קודש קדשים כל הנוגע במזבח יקדש": ענינו של "מזבח" בעבודה הוא לבו של כאו"א משיראל, "איזהו עבודה שבלב זוהי עבודת התפלה" – ענין הקרבנות, ועל היהודי לדעת שכיון שהוא "מזבח" של הקב"ה ה"ה בדרגת "קודש קדשים" – דרגתו של כהן גדול, כי במ"ת נפעל הענין של "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" – "כהנים גדולים"! ושליחותו של יהודי הוא ש"כל הנוגע במזבח יקדש" – לפעול על כל דבר שרק "נוגע" ביהודי ע"י מחשבה דיבור ומעשה שלו וכיו"ב – שיהי' קדוש! ועוד.

ב' חלקים משיחת ז' אדר ה'תשמ"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-02-2024

(1) Moshe Rabbeinu’s name is not mentioned anywhere in Parashas Tetzaveh, but his essence is openly present in the opening words V’atah tetzaveh – “And you shall command” – in a manner of “pointing with one’s finger and saying ‘This.’” (2) A lesson from the verse (in chamishi of Parashas Tetzaveh) “And the Mizbeach shall be holy of holies; whatever touches the Mizbeach will be holy”: In Divine service, the Mizbeach is the heart of every Jew – “What is the service of the heart? It is the service of tefillah” – the idea of the korbanos. And a Jew must know that since he is a Mizbeach of Hashem, he is “holy of holies” – like the kohen gadol. A Jew’s mission is that “whatever touches the Mizbeach will be holy”: that whatever a Jew comes in contact with, even by merely “touching” it with thought, speech or action, should become holy.

Two excerpts from sichah of 7 Adar 5748

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-02-2024

בשיעור היומי כותב הרמב"ם: "כל חשוד על השבועה אין משביעין אותו... ואפילו רצה התובע לא שומעין לו". טעם הפשוט לזה הוא דמכיון שאינו נאמן על השבועה אין תועלת בשבועה זו. אבל לפי"ז למה לא להשביע אותו על הספק? ובפרט אם התובע רוצה שישבע? וי"ל שעיקר הטעם הוא מפני האיסור ד"לפני עוור לא תתן מכשול" - שלא להכשיל אותו בשבועת שוא. ומזה יש ללמוד הוראה נפלאה: אפי' אם מדובר באיש ירוד ביותר, דאע"פ שיודע שממון חבירו נוגע לו בנפשו וכו', ומ"מ תאותו לממון חבירו גדלה כ"כ שהוא מוכן לישבע ע"ז לשקר, שהוא מהאיסורים הכי חמורים בתורה, ואעפ"כ דואגת התורה גם למצבו הרוחני של יהודי זה להצילו מחשש שבועת שקר! וזהו ענינה של תורה ש"מביאה רפואה לעולם" ועאכו"כ ל"חולי הנפש" מישראל, שבכאו"א מהם חקוקה התורה בעצם מציאותו, ו"ישראל" ר"ת "יש ששים רבוא אותיות לתורה". ובפרט פנימיות התורה ש"המאור שבה מחזירו למוטב" - שע"י חוזר האדם למקומו האמיתי שהוא הרצון לקיים רצונו ית'.

משיחת י"ט כסלו ה'תשמ"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-02-2024

Today’s Rambam states: “Whenever it is suspected that a person might take a false oath, no oath is administered to him…Even if the plaintiff desires [that the defendant take this oath], we do not heed his request.” The simple reason is that because we suspect he will take a false oath, there’s no point administering one. But seemingly, since our suspicion is only a doubt, why not have him take the oath nonetheless, especially if the plaintiff wants him to take an oath? We can explain that the main reason is because of the prohibition, “Do not place a stumbling block before the blind” – to avoid causing him to stumble by taking a false oath. From this, we can learn a remarkable lesson: Even when it comes to a very lowly person, who knows how much the plaintiff needs his money, yet is still prepared to swear falsely that he doesn’t owe it – one of the most severe prohibitions in the Torah – still the Torah cares about this Jew’s spiritual state, to the point that it saves him from the risk of a false oath. The Torah “brings healing to the world,” and certainly to those Jews who are spiritually il. The Torah is engraved in every Jew’s very essence, and “Yisrael” is an acronym for “There are six hundred thousand letters in the Torah.” And especially the inner dimension of the Torah, for “the luminary with it returns him to good” – bringing a Jew back to his true place and the desire to fulfill Hashem’s will.

Excerpt from sichah of 19 Kislev 5748

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-02-2024

ענין שנת העיבור – לאחד שנת החמה, המאירה תמיד באופן שווה בלי שינויים, עם שנת הלבנה, שהארתה משתנה מיום ליום. ובעבודה: "חמה" מורה על תוכן הענין ד"לא תוסיפו ולא תגרעו", ו"לבנה" מורה על הענין ד"מעלין בקודש". לדוגמא – לא' יש חוש בזכרון טוב ומנצלו ל"אינו מאבד טפה", ולשני יש חוש בלחדש חידושים "לאפשא לה", וההוראה משנת העיבור היא שכ"א צריך ויכול לשמש את קונו בב' האופנים. ובנוגע למעשה בפועל: שנת העיבור מדגיש שאין לפחד ממה שתובעים ממנו ב' ענינים הפכיים יחד – מצד א' השליחות המוטלת על כ"א הוא לפעול בתוך עניני מדידה והגבלה של העולם ולא לבטלם, כמו לתת צדקה לעני כפי שיכול לקבל ולא "רוב טובה", ועד"ז בלימוד התורה יש להזהר שהלומד לא יחרוג מעבר לגבול המותר לחידושים ולחדש חידושים "שלא נאמרו למשה מסיני"... – "לא תוסיפו ולא תגרעו", וביחד עם זה תובעים ממנו שההפרשה לצדקה או לימוד התורה שלו יהי' באופן של למעלה ממדוה"ג – "בכל מאודך"! וב' הענינים צ"ל במסירות נפש באופן שווה!

ג' חלקים משיחת ו' תשרי ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-02-2024

A leap year merges the year based on the sun (which is the same every year), and the year of the moon (which changes every day). In terms of Divine service, the “sun” represents that which doesn’t change, “You shall not add nor diminish,” while the “moon” represents the idea of “ascending in holiness.” For example, one person may have an exceptional memory he uses to “not lose a drop,” while another may excel at coming up with novel ideas, “increasing in it”; the leap year teaches that everyone can and must serve his Maker in both ways. Practically speaking: the leap year emphasizes that one should not be afraid of the fact that two opposite things are demanded of him at the same time: On the one hand, one must “not add nor diminish,” that is, one must operate within the confines and limits of the world and not nullify them, for example, by giving tzedakah in a way the pauper can accept it, and similarly, in the context of Torah study, making sure not so far in “innovating” novel ideas that he comes up with things that were “not said to Moshe from Sinai.” At the same time, one’s tzedakah and Torah learning must go beyond measure and limitation – it must be “with all your might.” And both forms of service must be performed with the same mesiras-nefesh.

3 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-02-2024

מבואר במפרשים הטעם ששמו של משה רבינו לא הוזכר בפ' תצוה, שבכך נתקיים דבריו (אף שהיו על תנאי) "מחני נא מספרך". ובאמת הענין ד"ואתה תצוה" מורה על העצם דמשה שלמעלה מכל ענין השם. נמצא, דקיום דברי משה רבינו אלו הוא באופן הכי טוב. ומכאן ההוראה לכאו"א, שיש בו את ה"משה" שבו, שעליו לגלות בעצמו את ה"אתה" שבו, עצם מציאותו, שהוא חד עם עצמותו ית', ה"אתה" האמיתי וכו'. וזה מהווה הכנה קרובה לקיום מ"ש בהמשך הפסוק "ויקחו אליך שמן זית זך וגו' בהדלקת המנורה בביהמ"ק השלישי, ורואים את משה ואהרן בפשטות בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

ב' חלקים משיחת יום ב' דפ' תצוה, אור לז' אדר ראשון ה'תשנ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-02-2024

The commentators explain that Moshe’s name is not mentioned in Parashas Tetzaveh, in fulfillment of Moshe’s words, “blot me out of Your book.” Really, the words V’atah Tetzaveh (“And you shall command”) signify Moshe’s essence that transcends any name. Thus, Moshe’s words were fulfilled in the best possible manner. The lesson: every Jew has a “Moshe Rabbeinu” within, and one must reveal the level of “you,” one’s very core, which is one with the Divine Essence, the true “You” etc. This leads immediately to the fulfillment of the next part of the verse, “and they shall take to you pure olive oil,” the lighting of the Menorah in the Third Beis Hamikdash, when we will see Moshe and Aharon physically, with the true and complete Redemption, literally right now.

Two excerpts from sichah of Monday night, Parashas Tetzaveh, 7 Adar Rishon 5752

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-02-2024

הוראה מיום שבעה באדר (יום ההילולא של משה רבינו): ישנה כמה דרכים שע"י יכול יהודי להתקשר עם התורה, לדוגמא: יהודי שעבודתו בקו ד"זבולון" יכול לעשות "שותפות" עם יהודי שעבודתו בקו ד"ישכר" וכיו"ב, אבל הגם שהוא "משמש את קונו" באופן זה ואין תובעים ממנו יותר, אבל בפועל אין לו את השלימות של ה"ומצאת" בתורה. כדי להשיג את התורה באופן של מציאה, שהיא שלא בערך לעבודתו, אין דרך אחרת מלבד להתייגע בתורה! והנה בשבעה באדר, יום ש"מרעיש" אודות ענינו של משה רבינו שהוא "תורת משה עבדי", לוקחים התעוררות, חיות וכח על כל השנה כולה להוסיף "שטורעם" בתורה, היינו, להתייגע בלימוד התורה, ועי"ז - "יגעתי ומצאתי". ומהדברים ש"התורה נקנית בהם" - "דיבוק חברים" ו"פלפול התלמידים", והיינו, שהוא פועל גם על אחרים ללמוד ולהתייגע בתורה באופן של "שטורעם".

משיחת אור לז' אדר ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-02-2024

A lesson from 7 Adar (the yahrzeit of Moshe Rabbeinu): There are various ways a Jew can connect to the Torah. For example, a Jew serving in the role of “Zevulun” can partner with a Jew serving the role of “Yissachar” etc. However, although one properly “serves his Maker” in this fashion and we can’t demand more from him – as a practical matter he will not “find” success in Torah this way. The only way to “find” success (like a “found object,” which is not proportional to the effort invested in finding it) is to toil in Torah. On 7 Adar, when the role of Moshe Rabbeinu is expressed with fervor – and his role was Torah – we are inspired to toil in Torah study, and by toiling – “you will find.” Among the “ways by which the Torah is acquired” are “companionship with one’s contemporaries and debating with one’s students,” meaning, influencing others to likewise study Torah and toil in Torah with fervor.

Excerpt from sichah of 7 Adar 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-02-2024