ב"ה
פרק ס"ז. רבן גמליאל וחבריו
בפרקים הקודמים למדנו על רבן גמליאל, תולדות חייו ונשיאותו בסנהדרין. בפרק הנוכחי נתמקד על רבן גמליאל וחבריו, בעיקר בהקשר נסיעות שערכו לגולה. ובפרק הבא על קשריו עם קיסר רומא, והשאלות שקיבל מגדולי רומי.
נסיעותיו לגולה
רבן גמליאל היה נשיא ישראל בתקופה שבין שתי החורבנות, בין חורבן בית המקדש השני שאירע על ידי טיטוס לבין חורבן הישוב היהודי ביהודה שאירע על ידי אנדריאנוס שחיק טמיא.
באותם שנים, השלטון בארץ היה שלטון רומאי, ולצורך כך הוצרכו חכמי ישראל לנסוע פעמים רבות לרומי, בכדי לבטל גזירות או בכדי לפעול עניינים למען יהודי ארץ ישראל.
וכמסופר במדרש רבה דברים ב:
שַׁבְתָּ עַד ה' אלוקיך" (דברים, ד', ל') - אין לך דבר גדול מן התשובה.
מעשה שהיו רבותינו ברומי, רבי אליעזר בן הורקנוס; ורבי יהושע ורבן גמליאל.
וגזרו סנקליטין (חברי הסנאט) של מלך לומר: "מכאן ועד ל' יום, לא יהיה בכל העולם יהודי". והיה בסנקליטין של מלך [סנאטור אחד שהיה] ירא שמים.
בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר, והיו רבותינו מצטערים הרבה. אמר להם אותו ירא שמים: "אל תצטערו, מכאן ועד שלשים יום, אלוקיהם של יהודים עומד להם."
בסוף כ"ה ימים גילה לאשתו את הדבר. אמרה לו: "והרי שלמו!" אמר לה: "עוד חמשה ימים."
והייתה אשתו צַדֶּקֶת ממנו, [ו]אמרה לו: "אין לך טבעת?! מוץ אותה, ומוֹת - תתאבד! וסנקליטין בטל עליך ל' ימים אחרים, והגזירה עוברת."
והיה להם מנהג, שאם גוזרים גזירה ואחד מהם מת, הם מבטלים את הגזירה. שמע לה, ומץ את טבעתו, ומת.
שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים. אמרו רבותינו זה לזה: "חבל לספינה שהלכה לה, ולא נתנה המכס!", כלומר הצדיק הזה לא מל וחבל.
אמרה להן אשתו: "יודעת אני מה אתם אומרים. חייכם, לא עברה הספינה עד שנתנה מכס שלה."
מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להן קופסה, שהייתה ברית מילה בתוכה, וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה.
וקראו עליו רבותינו המקרא הזה: "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ, עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ, מְאֹד נַעֲלָה" (תהילים, מ"ז, י').
נסיעותיו לרומי עשו לו צער, כמסופר בסוף מסכת מכות:
וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו מפני מה אתה משחק? אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה? אמר להן לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים.. עד שאמרו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.
סיפור מיוחד זה התבאר בשיחות הרבי בהרחבה ונלמד אותו בפרקים על רבי עקיבא בעזרת ה'.
ובגמרא ירושלמי סנהדרין פרק ז הלכה יג מסופר סיפור מיוחד שהביא ללידה של רבי יהודה בן בתירא:
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל שנסעו לרומי עלו למקום אחד ומצאו תינוקות עושים ערמות של אבנים ואומרים ככה בני ארץ ישראל עושים ואומרים זה יהיה תרומה וזה יהיה מעשר.
אמרו מסתבר שיש כאן יהודים, עלו למקום אחד והתקבלו בבית אחד, ישבו לאכול והיה כל תבשיל שהעלו לפניהם, אם לא היו מעלים אותו (קודם לכן) לחדר קטן לא היו מעלים אותו לפניהם וחששו אולי הם אוכלים זבחי מתים.
אמרו לו מה עיסקך שכל תבשיל שאתה מביא לפנינו אם אין אתה מעלה לזה החדר הקטן אין אתה מביא לפנינו. אמר להם אבא אחד גבר זקן יש לי וגזר על נפשו שלא יצא מהחדר הזה כלום עד שיראה לחכמי ישראל.
אמרו לו עלה, ותגיד לו צא לכאן אלינו שאנחנו כאן. יצא אליהם אמרו לו מה עיסקך? אמר להם התפללו על בני שאינו מוליד.
אמר רבי אליעזר לרבי יהושע, מה יהושע בן חנניה. תראה מה אתה עושה. אמר להם. הביאו לי זרע של פשתן. הביאו לו זרע של פשתן. נראה לו זורע אותו על גבי צלחת של אבן. נראה לו משקה אותו נראה לו צומח נראה לו תולש אותו עד שאעלה אישה אחת בצמה (הקלועה ב)שערה. אמר לה שחררי מה שעשית אמרה לו אינני משחררו אמר לה אם לא אני מפרסם עליך. אמרה לו אינני יכולה שהם (קשרי הכישוף) מושלכים בים.
וגזר יהושע על שר הים ופלט אותם. והתפלל עליו וזכה להקים (להוליד) את רבי יהודה בן בתירה. אמרו אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו.
עדות נוספת על נסיעתם לרומי, במדרש רבה בראשית כ, שאלה ששאלו אותו ברומי והוא העביר את השאלה לרבי יהושע בן חנניה:
כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את ר"ג א"ל לכמה הנחש מוליד, ולא יכול להשיבן, ונתכרכמו פניו, פגע בו ר' יהושע ופניו חולנית, א"ל למה פניך חולנית, א"ל שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבה, א"ל מה היא, א"ל לכמה נחש מוליד, א"ל לשבעה שנים.
בפרק הבא, נ