ב"ה

פרק נ''ו. רבי שמעון בן נתנאל, תורתו אומנתו וירא חטא

כבפרק הקודם, אף על נשוא פרקנו, רבי שמעון בן נתנאל לא ידוע הרבה, המעט שידוע עליו, נלמד בעזרת ה' בפרק הבא שלפנינו.

יש לציין שסתם רבי שמעון במשנה זה, רבי שמעון בר יוחאי, אך כפי שנלמד בהמשך, רבי שמעון בן נתנאל היה בדוגמת רבי שמעון בר יוחאי, גם היה תורתו אומנתו וגם היה מבעלי קבלה.

תלמיד רבן יוחנן בן זכאי

המשנה במסכת אבות פרק שני אומרת: חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי. ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחם. .  . רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא.

ובהמשך לכך: אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. . . רבי שמעון אומר הרואה את הנולד.

אמר להם צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם . . רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם, אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום שנאמר לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן.

איזכור נוסף של רבי שמעון בקשר לרבו למדנו בפרקים על רבן יוחנן בן זכאי, שנכנסו תלמידיו וביניהם רבי שמעון לנחמו לאחר פטירת בנו של רבן יוחנן בן זכאי, והוא אמר לפניו דברי תנחומים מדוד המלך.

כל זמן שרבו היה חי הוא הלך אחריו, אף לברור חיל שבדרום. לאחר פטירת רבן יוחנן הוא חזר ליבנה לישיבה הגדולה, וכפי שמסופר במדרש קהלת רבה: חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי, כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו, כשנפטר הלכו ליבנה.

בעל קבלה

הגמרא בירושלמי מסכת חגיגה פרק ב הלכה א, מספרת את הסיפור על רבי אלעזר בן ערך שדרש במעשה המרכבה לפני רבן יוחנן בן זכאי, ובהמשך לזה רבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל פתחו אף הם ודרשו:

וכיון ששמעו ר' יוסף הכהן ור"ש בן נתנאל אף הם פתחו במעשה המרכבה, אמרו יום א' בתקופת תמוז היה ורעשה הארץ ונראת הקשת בענן, ויצאה בת קול ואמרה להן הרי המקום פנוי לכם והטריקלין מוצע לכם אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית ואתיא כמ"ד (תהילים טז) שובע שמחות את פניך שבע כיתות של צדיקים לעתיד לבוא.

(בבבלי מוזכר רבי יהושע ורבי שמעון לא מוזכר. כמו כן, רבי יוסף הכהן הוא רבי יוסי הכהן, וראה לקו"ש חלק י"ז עמ' 361 הערה 54)

על כך שנראתה הקשת בענן, שואל הרבי בלקו"ש שם, שלכאורה זה לא מעלה, אדרבה העילוי שהגמרא אומרת על רבי יהושע בן לוי, שבימיו לא נראתה הקשת בענן, כלומר שראיית הקשת זה לא דבר טוב.

ומבאר הרבי שבקשת מצינו דבר והיפוכו, מצד אחד זה אות ברית שלא יהיה מבול, וזה סימן לא טוב, כי מראה שהיה צורך במבול ובכל זאת לא בא בגלל האות. לאידך הקשת היא כבוד ה' ולכן אסור להסתכל בקשת, ובפרט כמו שכתוב במעשה מרכבה, "כמראה הקשת בדמות הענן", שזה מראה על גילוי שכינה ביותר.

אלא כשהקשת באה בימי עננים, שענן מראה על דינים קשים זה אכן סימן לא טוב, אבל כשהקשת באה ביום בהיר, בתקופת תמוז כשדרשו על מעשה מרכבה, זה רק סימן טוב ונעלה של גילוי שכינה.

זיהויו כחתן הנשיא

סדר הדורות כותב שרבי שמעון בן נתנאל היה כהן והיה חתנו של נשיא ישראל רבן גמליאל הזקן, ומקורו מהתוספתא עבודה זרה פרק ג הלכה ג:

לוקחין מעם הארץ עבדים ושפחות . . אין נותנין להן בנות - לא גדולות ולא קטנות - דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: נותן לו גדולה, ופוסק עמו על מנת שלא תעשה טהרות על גביו.

ומעשה ברבן גמליאל הזקן שהשיא את  בתו לשמעון בן נתנאל הכהן, ופסק עמו על מנת שלא תעשה טהרות על גביו.

אבל הרבי בלקו"ש שם הערה 65 לא מקבל את הדברים, וכותב שבפשטות זה לא אותו אחד, ורבי שמעון בן נתנאל הוא לא שמעון בן נתנאל הכהן המוזכר בתוספתא,  שהרי בתוספתא הוא מוזכר כעם הארץ,  הסיפור הרי  בא כהוכחה שיש להתנות עם  הארץ, ואם כן אין זה אותו אחד.

וגם משמע  קצת שהוא לא כהן, מכך שרבי יוסי מוזכר כרבי יוסי הכהן, והוא לא מוזכר כרבי שמעון הכהן, ומוסיף הרבי בשולי הגיליון, ואין לומר שרבי יוסי היה נזכר בפי הבריות תמיד בכינוי רבי יוסי הכהן, ולכן גם רבי שמעון כהן, רק שזה לא היה שמו, כי מצינו בפרקי אבות שמוזכר רבי יוסי ללא הכהן, אם כן זה לא היה חלק משמו, ובכל זאת הוא מוזכר כרבי יוסי הכהן משמע שדווקא הוא היה כהן, ומכאן אפשר להוכיח שרבי אליעזר גם לא היה כהן.

אך מ"מ הראיה השניה אינה ראיה מוכחת, כי ניתן לומר שהיו באותו מעמד עוד שמעון והיה כהן, ולכן לא הוזכר בשם שמעון הכהן, אך בכל מקרה זה לא אותו אחד, כי רבי שמעון בן נתנאל לא היה עם הארץ.

 

משנתו

רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה.

וכשאתה מתפלל, אל תעש תפלתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר (יואל ב יג) כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה.

ואל תהי רשע בפני עצמך.

 

ביאורי הרבי

בלקוטי שיחות חלק יז עמוד 356 יש שיחה שלימה על רבי שמעון בן נתנ

ב"ה

פרק נה. רבי יוסי הכהן החסיד

התלמיד השלישי מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי, שרבו העיד עליו שהוא חסיד, הוא רבי יוסי הכהן.

לא הרבה ידוע עליו, וגם כמעט אין דברים שנאמרו בשמו, אך בפרק הבא מלוקט כל המובא עליו בחז"ל ויחד ניתן לראות תמונה מסויימת עליו.

יש לציין שסתם רבי יוסי שמוזכר במשניות ובגמרות ללא תואר נוסף אין הכוונה לרבי יוסי הכהן אלא לרבי יוסי בן חלפתא.

 

תלמיד רבן יוחנן

המשנה במסכת אבות פרק שני אומרת: חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן. רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחם. .  . רבי יוסי הכהן חסיד.

ובהמשך לכך: אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. . . רבי יוסי אומר שכן טוב. אמר להם צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם . . רבי יוסי אומר שכן רע.

הם אמרו שלושה דברים.. רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים.

ובאבות דרבי נתן מסופר שרבן יוחנן שיבחו ואמר עליו שהוא "חסיד שבדורו".

הגמרא במסכת חגיגה דף יד מספרת על שבחים מיוחדים שאמר עליו רבו – רבן יוחנן בן זכאי:

כשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע, היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה. פתח רבי יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים, ונראה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע, כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי – בשמחת - חתן וכלה.

הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי, ואמר אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיני שכך ראו. ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים: עלו לכאן עלו לכאן, טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם, מזומנין לכת שלישית – שמקבלת פני שכינה.

אזכור נוסף של רבי יוסי בקשר לרבו למדנו בפרקים על רבן יוחנן בן זכאי, שנכנסו תלמידיו וביניהם רבי יוסי לנחמו לאחר פטירת בנו של רבן יוחנן בן זכאי.

כל זמן שרבו היה חי הוא הלך אחריו, אף לברור חיל שבדרום. לאחר פטירת רבן יוחנן הוא חזר ליבנה לישיבה הגדולה, וכפי שמסופר במדרש קהלת רבה: חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי, כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו, כשנפטר הלכו ליבנה.

מדת חסידותו

חסיד הוא מי שמחמיר על עצמו יותר ממה שדורשים ממנו על פי ההלכה. הגמרא במסכת שבת דף יט מספרת על החמרתו של רבי יוסי:

תנו רבנן: לא ישכיר אדם כליו לנכרי בערב שבת, ברביעי ובחמישי מותר. כיוצא בו, אין משלחין איגרות ביד נכרי בערב שבת, ברביעי ובחמישי מותר. אמרו עליו על רבי יוסי הכהן, ואמרי לה על רבי יוסי החסיד, שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי מעולם – בכדי שלא יקח את זה בשבת.

הזהירות בכבוד החבר.

מלבד המימרא המופרסמת שלו בפרקי אבות: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, מצינו גם  סיפור ואמרה בשמו ממנה ניתן ללמוד הזהירות בעבירות שבן אדם לחבירו, וכפי שמופיע בגמרא מסכת ראש השנה דף יז:

שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל: כתוב בתורתכם אשר לא ישא פנים, וכתוב ישא ה' פניו אליך? כלומר ה' נושא פנים או לא?

נטפל לה רבי יוסי הכהן, אמר לה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לאדם שנושה בחבירו מנה, וקבע לו זמן בפני המלך, ונשבע לו בחיי המלך. הגיע זמן ולא פרעו, בא לפייס את המלך. ואמר לו: עלבוני מחול לך, לך ופייס את חבירך. כך גם כאן - בעבירות שבין אדם למקום – ה' נושא פנים ומוחל,  בעבירות שבין אדם לחבירו – ה' לא מוחל עד שירצה את חבירו.

הלכה בשמו

ההלכה היחידה המוזכרת בשמו,  היא עדות שהעיד על תינוקת מאשקלון בדיני סוטה, עדות זו נאמרה ביום שבו הוציאו את רבן גמליאל מהנשיאות בגלל מה שעשה לרבי יהושע, אז שנו את כל מסכת עדיות, וביניהם עדותו של רבי יוסי הכהן שהעיד יחד עם רבי זכריה בן הקצב כפי שמופיע במסכת עדיות פרק ח משנה ב:

העיד רבי יוסי הכהן ורבי זכריה בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה ועדיה מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה.

לאחר הסתלקותו

הגמרא בסוף מסכת סוטה אומרת על רבי יוסי הכהן: משמת ר' יוסי קטנתא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנתא שהיה קטנתא של חסידים. ומבאר שם רש"י: קטנותם של חסידים - שהיו החסידים הולכים וכלים והוא היה מקטניהם וסופן.

ביאורי הרבי

ראשית כל, בשיחת שבת פרשת דברים תשמ"ב הרבי ביאר שחמשת תלמידי רבן יוחנן הם כנגד חמשה חומשי תורה, ורבי יוסי כנגד חומש ויקרא, שהרי הוא כהן וחומש זה נקרא תורת הכהנים.

עליו ועל משנתו שבפרקי אבות ביאר הרבי  בשיחת שבת פרשת מטות מסעי תש"מ:

רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים.

שלכאורה מה החידו

ב"ה

פרק נ"ד

רבי יהושע חכמתו והסתלקותו

בפרקים הקודמים למדנו רבות על רבי יהושע, כיצד ניצח  בויכוחים את הקיסר, גדולי רומי, חכמי אתונה, אנשי אלכסנדריה. וכעת נלמד על חכמתו כלפי פנים. בתוך עם ישראל, עם תלמידיו ובכלל.

ראשית בעדות שהוא העיד על עצמו, שמימיו לא נצחו אותו בויכוחים מלבד אנשים מפתיעים, כמסופר בגמרא במסכת עירובין דף נג:

אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מִיָּמַי לֹא נִצְּחַנִי אָדָם חוּץ מֵאִשָּׁה, תִּינוֹק וְתִינֹקֶת.

אִשָּׁה מָה הִיא? – פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֵצֶל אַכְסַנָיָא אַחַת, עָשְׂתָה לִי פּוֹלִין.  פַּעַם רִאשׁוֹנָה סָעַדְתִּי וְלֹא שִׁיַּרְתִּי מֵהֶם כְּלוּם; שְׁנִיָּה – סָעַדְתִּי וְלֹא שִׁיַּרְתִּי מֵהֶם כְּלוּם;  שְׁלִישִׁית – הִקְדִּיחָתַם בְּמֶלַח. (היא שמה בהם יותר מדי מלח).

כֵּיוָן שֶׁטָּעַמְתִּי מָשַׁכְתִּי יָדִי מֵהֶם.  אָמְרָה לִי: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אֵינְךָ סוֹעֵד?  אָמַרְתִּי לָהּ: כְּבָר סָעַדְתִּי מִבְּעוֹד יוֹם.  אָמְרָה לִי: הָיָה לְךָ לִמְשׁוֹךְ יָדְךָ מִן הַפַּת! (לא היית צריך לאכול יותר מדי לחם וכך היית יכול לאכול הפולין).

אָמְרָה לִי: רַבִּי, שֶׁמָּא לֹא הִנַּחְתָּ פֵּאָה בָּרִאשׁוֹנִים – וְלֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְשַׁיְּרִין פֵּאָה בְּאִלְפָּס אֲבָל מְשַׁיְּרִין פֵּאָה בִּקְעָרָה?! (אולי בגלל שאתמול לא השארת כלום בקערה, ואכלת הכל, וחכמים הורו להשאיר בצלחת בשביל השמש שיוכל לאכול לאחר מכן, ולכן היום השארת הכל בכדי לתקן זאת?)

תִּינֹקֶת מָה הִיא? – פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ  וְהָיְתָה דֶּרֶךְ עוֹבֶרֶת בַּשָּׂדֶה  וְהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בָּהּ.   אָמְרָה לִי תִּינֹקֶת אַחַת: רַבִּי, לֹא שָׂדֶה הִיא זוֹ?  אָמַרְתִּי לָהּ: לֹא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה הִיא?  אָמְרָה לִי: לִסְטִים – שודדים - שֶׁכְּמוֹתְךָ כְּבָשׁוּהָ.

תִּינוֹק מָה הוּא? – פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ,  וְרָאִיתִי תִּינוֹק יוֹשֵׁב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים.  אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ לָעִיר?  אָמַר לִי: זוֹ קְצָרָה וַאֲרֻכָּה וְזוֹ אֲרֻכָּה וּקְצָרָה.   הָלַכְתִּי בִּקְצָרָה וַאֲרֻכָּה.  כֵיּוָן שֶׁהִגַּעְתִּי לָעִיר מָצָאתִי שֶׁמַקִּיפִין אוֹתָהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. חָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי.  אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי "זוֹ קְצָרָה"?  אָמַר לִי: רַבִּי, וְלֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לְךָ "וַאֲרֻכָּה"?

נְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ: אַשְׁרֵיכֶם, יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֻּלְּכֶם חֲכָמִים אַתֶּם מִגְּדוֹלְכֶם וְעַד קְטַנְּכֶם.

(אגב, מכאן לקח אדמו"ר הזקן את הביטוי בדרך ארוכה וקצרה, שהיא בטוחה יותר, לכותרת של ספר התניא).

ובמדרש איכה רבה (א יט) גורסים שרבי יהושע אמר מימי לא נצחני אדם אלא אלמנה זו, ותינוקת ותינוקות. ומביאים את שלושת הסיפורים, ומוסיפים עוד שלושה סיפורים של תינוקות שנצחו את רבי יהושע לאחר שפגש את אותו התינוק על פרשת דרכים:

הלך משם ומצא תינוק אחד ובידו כלי מכוסה, אמר לו מה בידך מכוסה בכלי זה, אמר לו, אם אמא הייתה רוצה שתדע מה שיש עמי, היא לא הייתה אומרת לי לכסות את זה.

הלך משם יותר ומצא תינוק אחד אמר לו מימיה של עיר מה הן, אמר לו מה איכפת לך, השום והבצלים מרובין.

כיון שנכנס לעיר מצא תינוקת עומדת ממלאה מן העין, אמר לה השקיני מים, אמרה ליה לך ולחמורך, כיון ששתה ופנה לילך, אמר לה בתי עשית כמעשה רבקה, אמרה לו אני עשיתי כמעשה רבקה, ואתה לא עשית כמעשה אליעזר.

רבי יהושע וחכמתו עם תלמידיו

אף עם תלמידיו הוא התנהג בדרך של חכמה, וכפי שמצינו בכמה מקומות:

המשנה במסכת נזיר דף נט מספרת על דין ודברים שהיה בין רבי יהושע לבין בן זומא לגבי שני נזירים שהתנדבו יחד קרבן ומת אחד מהם, ובסיום הדברים שואל רבי יהושע את בן זומא, "אמר רבי יהושע, נמצא זה מביא קורבנותיו לחצאים", שיביא עולה ורק לאחר שלושים יום יביא שאר הקרבנות, ומסיימת המשנה אבל הודו לו חכמים לבן זומא. ומבארת הגמרא על זה שרבי יהושע ידע שאין בעיה להביא קרבן לחצאים, אבל הוא אמר את זה בכוונה בכדי "לחדד בה את התלמידים", כלומר שהם יאמרו שאין בכך בעיה כלל – הוא חיכה לתשובה שלהם.

וכן במסכת יבמות דף ט"ו מצינו שלימד לתלמידיו לא להכנס למחלוקות:

תא שמע שאלו את ר' יהושע צרת הבת מהו, אמר להם מחלוקת ב"ש וב"ה, והלכה כדברי מי, אמר להם מפני מה אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים, בין שתי מחלוקות גדולות, בין בית שמאי ובין בית הלל, מתיירא אני שמא ירוצו את גלגלתי, אבל אני מעיד לכם על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלים, משפחת בית צבועים מבן עכמאי, ומשפחת בית קופאי מבן מקושש, שהם בני צרות ומהם כהנים גדולים ושמשו על גבי המ

ב"ה

פרק נ"ג, רבי יהושע ואנשי אלכסנדריה

לאחר שבפרק נ' נ"א למדנו על מפגשו של רבי יהושע עם חכמי אתונה, בפרק הזה נלמד על מפגש מיוחד נוסף מעניין שהיה לרבי יהושע, הפעם עם חכמי הקהילה היהודית באלכסנדריה שבמצרים.

במרכז שנות בית המקדש, השני מצרים הייתה ממלכה יוונית תלמית, בתחילה כבש אלכסנדר מוקדון את מצרים והפך אותה לחלק מיוון הגדולה. אך לאחר מותו יוון התחלה לשלוש ממלכות, אחת מהם בראשות תלמי הייתה במצרים.

אלכסנדר הקים עיר נמל מפוארת על שמו ושמה אלכסנדריה. באלכנסדריה הייתה קהילה יהודית מפוארת ולהם בית כנסת גדול ומפואר. גם תרגום השבעים הנודע נערך באלכסנדריה על ידי המלך תלמי השני. לאחר הכיבוש הרומי המשיכה הקהילה להתקיים, והמפגש עליו נלמד היום היה בין חכמי הקהילה באלכסנדריה, לבין רבי יהושע בן חנניה, בו הם שאלו 12 שאלות את רבי יהושע.

וכפי שנראה בסוף הפרק, חלק משאלות אלו היו בעומקם, משל על עצם התגוררתם באלכסנדריה.

 

וכה מספרת הגמרא במסכת נידה דף סט:

שנו חכמים, שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנניה:

ג' דברי חכמה (- הלכה). ג' דברי הגדה. ג' דברי בורות (-שטות). ג' דברי דרך ארץ.

ג' דברי חכמה: הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו עד מתי מטמאין במשא אמר להן עד שימוק הבשר.. וכאן הגמרא דנה בשלושת דברי ההלכה וממשיכה:

שלשה דברי אגדה:

כתוב אחד אומר (יחזקאל יח, לב) כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר (שמואל א ב, כה) כי חפץ ה' להמיתם?

ענה להם: כאן בעושין תשובה, כאן בשאין עושין תשובה.

כתוב אחד אומר {דברים י } כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד, וכתוב אחד אומר (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך?

ענה להם: כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון וכתוב אחד אומר (ירמיהו לב, לא) כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה?

כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה: ומבאר המהרש"א שעד אז ירושלים הייתה מקום קדושה בלעדית, אך לאחר נישואי בת פרעה חדרו גם כוחות כישוף וטומאה בעולם וכפי שהתבטא בכך שהמלאך נעץ קנה ונבנה כרך גדול ברומי.

שלשה דברי בורות: אשתו של לוט מהו שתטמא, הרי היא נהפכה להיות נציב מלח, אמר להם מת מטמא ואין נציב מלח מטמא.

בן שונמית מהו שיטמא, הרי הוא חזר לחיים, אמר להן מת מטמא ואין חי מטמא.

מתים לעתיד לבא צריכין הזאה שלישי ושביעי או אין צריכין? אמר להן לכשיחיו נחכם להן איכא דאמרי לכשיבא משה רבינו עמהם:

 

שלשה דברי דרך ארץ: מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה. אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא אמר רבי יהושע: יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. תני ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו ממה שלפניו – ממה שהוא אוכל, אותו דבר הקב"ה מביא מהחכמה שלו לאוהביו. שואלת הגמרא, אם דרך קבלת החכמה זה בתפילה מה', אז מה בא להגיד רבי יהושע שירבה בישיבה וכו'?

עונה הגמרא, זה בכדי להסביר שצריך גם את זה וגם את זה, גם להרבות בישיבה וגם לבקש מה'.

מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה. אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא אמר רבי יהושע: יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב.

שואלת הגמרא, אם דרך קבלת העושר זה בתפילה מה', אז מה בא להגיד רבי יהושע שירבה בסחורה וכו'?

עונה הגמרא, זה בכדי להסביר שצריך גם את זה וגם את זה, גם להרבות בסחורה וגם לבקש מה'.

(מכאן לומדים את השילוב הנכון בין הביטחון בה' לבין חובת ההשתדלות בפרנסה. לדעת שהשם הוא מקור הפרנסה ולא המסחר ומצד שני חובה להתעסק במסחר).

 מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים אמר להם ישא אשה ההוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא אמר רבי יהושע: יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר (תהלים קכז, ג) הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן.

שואלת הגמרא, אם דרך קבלת הבנים זה בתפילה מה', אז מה בא להגיד רבי יהושע שיקדש עצמו?

עונה הגמרא, זה בכדי להסביר שצריך גם את זה וגם את זה, גם לקדש עצמו וגם לבקש מה'.

המהרש"א מבאר בחידושי אגדות על 12 השאלות שלהם:

יראה בזה שבחר כאן ד' חלוקות בתורתנו הקדושה: חלק הא' הוא הנגלה ממצות התורה והוא הנקרא כאן דברי חכמה. ועוד ב' חלקים שהם נסתרים הא' הוא בדרכי הש"י ובמדותיו שקראו כאן דברי אגדה לפי שענין זה מסתירים בדברי אגדותיהם, והב' הוא בחכמת היצירה והטבעיים ולפי שבזו רבים מן הפלוסופים טעו כמו שאפרש שגם אנשי אלכסנדריא טעו בחלק הזה ע"כ אמר דברי בורות לפי טעותם. ועוד חלק אחד והוא דרך ארץ איך יתנהג האדם עצמו במדותיו שיש ללמדו ג"כ מתוך התורה.

ביאורי הרבי

בהתוועדות כ"ד בטבת תשי"א, זמן קצר לפני שהרבי קיב

ב"ה

פרק נ"ב

ניסיון בניית בית המקדש השלישי בימי רבי יהושע

סיפור היסטורי מעניין היה בימי רבי יהושע בן חנניה, המתקשר לשלטון אדריינוס קיסר, והוא ניסיון בניית בית המקדש מחדש, כחמישים שנה לאחר החורבן.

אדריינוס קיסר רומי הוא היחידי בין הקיסרים שחז''ל הוסיפו לשמו את הכינוי "שחיק טמיא", ישחקו עצמותיו, וזה מכיון שבזמן מרד בר כוכבא הוא הרג ולא חמל על רבבות ומאות אלפי יהודים, החריב את העיר ביתר ואת כל יהודה, אך בתחילת שלטונו יחסו ליהודים היה אחר.

בפרקים הקודמים למדנו על קשריו הטובים עם רבי יהושע בן חנניה, סיפור היסטורי מעניין היה בתקופת רבי יהושע הקשור לאדריינוס קיסר.

זה היה כאמור, כחמישים שנה אחר החורבן, אדריינוס התמנה לקיסר רומא, והוא בתחילה לא נהג ביחס רע כלפי היהודים, אדרבה, הוא נתן הוראה וציווי לבנות מחדש את בית המקדש, אך לאחר זמן הוא חזר בו וזה גרם להתמרמרות גדולה בין יהודי הארץ ורבי יהושע בן חנניה הרגיע את האנשים בידיעתו שמרד הוא חסר סיכוי ויביא להרג גדול, (וכפי שאכן קרה לאחר מכן במרד בר כוכבא).

וכפי שמספר המדרש בבראשית רבה פרשה סד:

בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש.

הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין (שולחנות להחלפת כספים) מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם. הלכו הכותים ואמרו לאדריינוס: "ידע המלך, שהעיר הזאת מרדה בך"... אמר להם: "מה אעשה - והרי כבר גזרתי?" אמרו לו: "שלח ואמור להם או שישנו את מקומו של הבית, או שיוסיפו עליו חמש אמות - ומאליהם יחזרו בהם. כי זה כבר לא יהיה במידות בית המקדש.

איגרת זו נתקבלה כשהיהודים כבר נקהלו בהמוניהם בבקעת בית רמון שבגליל, בכדי לתכנן בניית בית המקדש. גזירת המלך החדשה עוררה צער וזעם, והתעורר חשש שמא יפרוץ מרד חדש, שיכחיד את שארית הפליטה שנותרה בארץ. החכמים שנאספו במקום נתנו את עיניהם ברבי יהושע בן חנניה, והוא בחכמתו עמד ודרש בפני הנאספים, שיכך את הזעם בספרו משל אודות אריה שנתקעה עצם בגרונו, לאחר שטרף טרף, ואמר מי שיוציא את העצם יקבל שכר, הגיע לשם עוף בשם קורא מצרי, שמקורו ארוך, והוא הוציא את העצם, לאחר מכן ניגש לאריה וביקש את שכרו, אמר לו האריה "תהיה מלגלג ואומר שנכנסת לפה האריה בשלום ויצאת בשלום".

והנמשל: נכנסנו ללוע הארי ואנו בסכנת חיים לעם כולו, לפיכך עלינו להתפזר הפעם, ונמתין להזדמנות אחרת, ובלשונו של רבי יהושע: "דיינו, שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום".

אדריינוס לא הסתפק בביטול ההבטחה אלא החל לבנות את ירושלים כעיר אלילית רומאית בשם איליה קפיטולינה. ועשה גזירות שמד כאיסור על המילה.

עקילס הגר

סיפור נוסף הקשור לרבי יהושע בן חנניה ולאדריינוס קיסר שהיה באותו הזמן, (ויש היסטריונים המקשרים בין שני הסיפורים אך במקורותינו, מקורות חז"ל לא נכתב על כך) הוא סיפורו של עקילס הגר, אחיינו של אדריינוס, וכפי שהמדרש בתנחומא משפטים פרשה ה מספר:

עֲקִילַס הַגֵּר בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל אַדְרִיָּאנוֹס, הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהִתְגַּיֵּר וְהָיָה מִתְיָרֵא מִן אַדְרִיָּאנוֹס דּוֹדוֹ. אָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא אַתָּה חָסֵר כֶּסֶף וְזָהָב, הֲרֵי אוֹצְרוֹתַי לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה לָצֵאת לַחוּץ לֵידַע דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִמָּלֵךְ בְּךָ הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹת. אָמַר לוֹ: כָּל פְּרַקְמַטְיָא שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שְׁפָלָה וּנְתוּנָה בָּאָרֶץ, לֵךְ עֲסֹק בָּהּ, שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת וְאַתָּה מִשְׂתַּכֵּר. בָּא לוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָמַד תּוֹרָה.

לְאַחַר זְמַן מְצָאוּהוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רָאוּהוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: עֲקִילַס לוֹמֵד תּוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁבָּא אֶצְלָם, הִתְחִיל לִשְׁאֹל לָהֶם שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה, וְהֵן מְשִׁיבִין אוֹתוֹ.

עָלָה אֵצֶל אַדְרִיָּאנוֹס דּוֹדוֹ, אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ מִשְׁתַּנּוֹת. סָבוּר אֲנִי שֶׁהִפְסִידָה פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ אוֹ שֶׁמָּא הֵצֵר לְךָ אָדָם? אָמַר לוֹ: לָאו. לאָמַר לוֹ: אַתָּה קָרוֹב לִי וְאָדָם מֵצֵר לִי. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ מִשְׁתַּנּוֹת? אָמַר לוֹ: שֶׁלָּמַדְתִּי תּוֹרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּלְתִּי אֶת עַצְמִי.

אָמַר לוֹ: וּמִי אָמַר לְךָ כָּךְ? אָמַר לוֹ: בְּךָ נִמְלַכְתִּי. אָמַר לוֹ: אֵימָתַי. אָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ מְבַקֵּשׁ אֲנִי לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה, וְאָמַרְתָּ לִי, כָּל פְּרַקְמַטְיָא שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שְׁפָלָה וּנְתוּנָה בָּאָרֶץ, לֵךְ וַעֲסֹק בָּהּ, שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת. חָזַרְתִּי עַל כָּל הָאֻמּוֹת וְלֹא רָאִיתִי אֻמָּה שְׁפָלָה נְתוּנָה בָּאָרֶץ כְּיִשְׂר

ב"ה

פרק נ"א המפגש המיוחד

בפרק הקודם למדנו על סיפור המפגש המיוחד של רבי יהושע עם חכמי אתונה. בפשט זה היה מפגש של התנצחויות שהסתיים בנצחונו של רבי יהושע, אך ברור לכולם שזה לא רק זה. יש כאן סודות גדולים שעומדים מאחרי מפגש זה שמעמידים את הכל באור אחר לגמרי.

הספרי אומר "רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם, למוד אגדה", בתניא מובא שיש ללמוד את חלק האגדה שבתורה שרוב סודות תלויים בה. הרבי כמה וכמה פעמים ביאר את חלק האגדות שבתורה, שהם "הנשמה של התורה", וחלק בלתי נפרד מתורת ה'.

אם זה כך בכל אגדה, בסוגיה שלנו זה במיוחד, שהיא סוגיה ש'זועקת' שיש בה סודות. אם כן צריכים להבין מה היה במהות המפגש.

ראשית כל המפגש היה בין רבי יהושע בן חנניה, עליו למדנו שחכמתו הייתה מרובה ביותר, היה גדול אף בתורת הנסתר כמו שכתוב במסכת חגיגה דף ה', ורבו העיד עליו החוט המשולש לא במהרה ינתק, אם כן הוא מסמל את חכמת עם ישראל -  לבין חכמי אתונה שהיו הגדולים ביותר בחכמות הלעומת זה ומסמלים את חכמת האומות.

המהרש"א בספרו חידושי אגדות (עליו נאמר בהיום יום שכתב את ספרו ברוח הקודש) מסביר את המפגש, שהיו כאן 12 שאלות בהמשך אחד בעניינים מהותיים שבין ישראל לעמים, ובעיקרם: שאלות שקשורות למעמד עם ישראל לאחר חורבן בית המקדש והמשך היותו עם הנבחר. חכמי אתונה העלו גם את טענות הדת החדשה – הנצרות ועל כך ענה להם רבי יהושע בן חנניה ולבסוף שאלו אותו על אחרית הימים וביאת המשיח.

השאלה הראשונה:

אמרו לו אדם זה שהולך ומבקש אישה ממשפחה אחת ולא נתנו לו, מה הוא סבור, שהוא הולך למקום שהוא גבוה ממנו? ודאי שיילך למקום שהוא נמוך ממנו.

בזה טענו חכמי אתונה, הקב''ה הציע קודם לאומות העולם את התורה, כשהם לא הסכימו הוא הלך לעם ישראל, מכאן שאומות העולם גבוהים יותר.

על כך רבי יהושע ענה במעשה: לקח יתד ונעץ אותה למטה בקיר ולא נכנסה, נעץ אותה למעלה — נכנסה, והסביר כי אולי שם יהיה לו מזל. מדוע לא תקע את היתד למטה יותר – כי אז ליתד לא היה שימוש, אי אפשר לתלות בה כשהיא למטה ועל כן אין ברירה אלא לתלות אותה למעלה. כך התורה היא יתד שכל העולם תלוי בו, נמוך מהגויים לא שייך לתלות כי לא יהיה בזה שימוש, אבל למעלה מהגויים זה עם ישראל, שהם למעלה מהעולם ומזלם לא מסודר כמזל הגויים אלא הם למעלה מהמזלות כי מזלם הוא ה', ולכן ה' תלה את התורה למעלה, כי למעלה יש לו מזל.

השאלה השניה:

אדם שמלוה לחבירו לצורך עיסקה, ואין הלה פורע את חובו, והמלוה טורף, נוטל את קרקעותיו כדי לגבות את חובו, ויש בכך טורח גדול, מדוע שהוא ילווה שוב?

טענתם של אנשי אתונה שהתורה היא לא של עם ישראל לנצח חלילה, אלא זמנית אצלם כהלוואה, ולכן, היות שלא קיימו את התורה ולכן קרתה הגלות (זמן קצר לפני זה), וכעת בגלות אינכם יכולים לקיים מצוות רבות התלויות בבית המקדש ובארץ, ומדוע שהקב"ה יכרות אתכם שוב ברית כשיבוא המשיח? בכך הם טענו שהפסוק בנביא שה' יעשה ברית חדשה, הוא חלילה עם הנוצרים.

ועל כך ענה רבי יהושע:  כן דרכם של אנשים, הולך לאגם, חותך בתחילה משא של קנים ולא יכול להרים אותו, אינו מפסיק לחתוך קנים, אלא חותך עוד ומניח עליו, עד שיזדמן אדם שירים אותו על כתפיו, והוא נושאו לביתו. כלומר, אנחנו עם ישראל עושים ככל יכולתנו כעת, לומדים התורה ומקיימים המצוות. את המצוות שאנחנו לא יכולים לקיים כי הם תלויות בבית המקדש ובארץ, להם אנחנו מחכים שיבוא אדם, הוא מלך המשיח, והוא יביאנו לארץ ולבית המקדש. והברית החדשה היא חידוש הברית הישנה שהיא רק עם עם ישראל לנצח.

השאלה השלישית:

 אמרו לו, אמור לנו דברי כזב!

 אמר להם היתה פרדה אחת שילדה, והיה תלוי לו, לעגל פתק על צוארו, וכתוב בו שחייבים לו בבית אביו מאה אלף זוז. אמרו לו ופירדה האם היא יולדת? פירדה זה חיה שעשו אותה הכלאה ואין בה יכולת ההולדה. אמר להו הם אלו דברי כזב, שדבר זה לא ייתכן כלל.

בזה הוא הלך בעקבות דבריהם, אתם שאמרתם שחלילה יש ברית חדשה ויותר ה' לא ילווה לנו, אז למי ה' ילווה, למי שאין לו ילדים, שהרי הגויים ילדיהם אינם נקראים בתורה על שם אביהם ולכן לא הגיוני שה' יתן ברית חדשה לילדים שלהם. אבל עם ישראל שנקראים על שם אביהם, לעולם בעדות ה', הגיוני שהברית איתם תהיה נצחית ותחודש עם הבנים.

ולכך הביא להם משל מפרדה שאינה יולדת שכתוב על הילד שיש חוב, שהרי ברור שאדם לא ילווה למי שאין לו ילדים ובכך מסתכן שהלוואתו לא תחזור. ובזה התכוון אליהם, אבל הם לא הבינו את משלו, ולכן אמרו שזה לא יתכן ועל כך ענה, אכן זה לא יתכן.  ובזה הוא ניצח אותם, אבל מכיון שהם ראו שהם לא הבינו את משלו, לכן הם באו אליו במשל כזב משלהם, במחשבה שהוא לא יבין את המשל שלהם.

השאלה הרביעית:

ולכן  הם שאלו אותו מלח כאשר הוא מסריח, במה מולחים אותו?

מלח מסמל ברית, ברית מלח שהוא לעול

ב"ה

פרק חמישים. רבי יהושע וחכמי אתונה

בפרק הקודם למדנו על קשריו המיוחדים של רבי יהושע עם קיסר רומי, קשר זה הביא לסיפור מיוחד עם זקני וחכמי אתונה.

ראשית כל, בבראשית רבה וכן בילקוט שמעוני תורה ל מסופר על חכמתו של רבי יהושע, כיצד נטל את חכמתו בענייני העולם מן התורה:

פילוסוף אחד בקש לידע נחש לכמה מוליד. כיון שראה אותן עסוקים זה עם זה, נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להן מזונות, עד שילדו. כיון שעלו הזקנים לרומי, ראה את רבן גמליאל. אמר לו: לכמה הנחש מוליד? ולא יכול להשיבו. נתכרכמו פניו. פגע בו רבי יהושע, אמר לו: למה פניך חולניות? אמר לו: שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבה. אמר לו: מה היא? אמר לו: לכמה הנחש מוליד? אמר לו: לז' שנים. אמר לו: מנין? אמר לו: הכלב חיה טמאה, מוליד לנ' יום, ובהמה טמאה יולדת לי"ב חדש; וכתוב: ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. כשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מן בהמה שבעה. כמפני רמשא סלק ואמר להם. התחיל להטיח הפילוסוף ראשו בכותל, אמר: כל מה שעמלתי ויגעתי ז' שנים, בא זה והושיטו לי בקנה אחד.

ובמסכת בכורות דף ח מצינו סיפור מיוחד בהמשך לזה:

אמר הקיסר לר' יהושע בן חנניה נחש לכמה מתעבר ומוליד? אמר לו  לשבע שנים. אמר לו והרי הזקנים, החכמים של בית חכמי אתונה ("סבי דבי אתונה") הרביעו אותם, והוליד לשלוש שנים? השיב לו אלו מעוברים היו מתחילה כבר ארבע שנים. שאלו הקיסר והרי היו משמשים, ענה לו הם, הנחשים, גם כן משמשים כאדם, ולא להולדה דווקא. אמר לו כיצד יכול אתה לחלוק על זקני אתונה? והרי חכמים הם! אמר לו ר' יהושע אנו חכמים יותר מהם. אמר לו אם חכם אתה מהם, לך נצח אותם והבא אותם אלי! אמר לו ר' יהושע כמה הם? אמר לו שישים איש.

אמר לו עשה לי ספינה שיש בה שישים חדרים, וכל חדר יש בו שישים מצעות. עשה לו הקיסר כן. הפליג ר' יהושע עם הספינה לאתונה. כאשר הגיע לשם, לבית הקצב, מצאו לאותו קצב, שהיה פושט עור בהמה, אמר לו ראשך למכירה? אמר לו כן. אמר לו ר' יהושע בכמה? אמר לו בחצי זוז. נתן לו.

לאחר ששילם לו, אמר לו ר' יהושע אני את ראש הבהמה אמרתי לך? על ראשך שלך דיברתי, וצריך אתה לעמוד בדיבורך. אמר לו ר' יהושע אם אתה רוצה שאניח לך, לך והראה לי את הפתח של בית חכמי אתונה! אמר לו מתיירא אני, לפי שכל שמראה את מקומם הורגים הם אותו. אמר לו קח חבילת קנים, וכאשר תגיע לשם, זקוף - העמד אותה כמי שנח. עשה כן, וכך הגיע ר' יהושע אל המקום.

מצא שומרים מבחוץ ושומרים מבפנים, לשמור שלא ייכנס לשם אדם ולא יצא משם אדם. ופיזרו הממונים חול בכניסה, כדי לגלות עקבות נכנסים ויוצאים, שאם היו הממונים רואים עקבות רגל שנכנסת — הורגים את השוטרים שבחוץ, על שנתנו לאדם להיכנס, וכשרואים רגל שיוצאת הורגים את השומרים שבפנים, על שנתנו לאדם לצאת משם.

הפך את סנדלו ודרך על החול כאילו יצא מן המקום, והתחמק. וכשראו הממונים את העקבות הרגו את הפנימיים, לאחר מכן שוב הפך את סנדלו חזרה והשאיר עקבות של כניסה, וכך הרגו את כולם, גם את החיצוניים. בין כך ובין כך הצליח ר' יהושע להיכנס פנימה.

מצא את הצעירים יושבים מלמעלה במקום המכובד יותר, ואת הזקנים מלמטה, אמר לעצמו צריך אני להקדים שלום ליושבים למעלה מן האחרים, והם הצעירים. אם אתן תחילה שלום לאלה, הצעירים, יהרגו אותי הזקנים, כסבורים הם שהם עדיפים, שהם זקנים יותר והם צעירים.

אמר שלום לכם! ולא פנה לקבוצה מסויימת. אמרו לו מה מעשיך כאן? אמר להם אני חכם היהודים, רוצה אני ללמוד חכמה ממכם. אמרו לו אם כך, נשאל אותך שאלות, ונראה אם ראוי אתה לכך. אמר להם בסדר,  אם תנצחו —כל שתרצו עשו בי, ואם אני אנצח אתכם —, תבואו לאכול בספינה שלי.

אמרו לו אדם זה שהולך ומבקש אישה ממשפחה אחת ולא נתנו לו, מה הוא סבור, שהוא הולך למקום שהוא גבוה ממנו, למשפחה חשובה ומיוחסת מזו הראשונה? לקח יתד נעץ אותה למטה בקיר ולא נכנסה, נעץ אותה למעלה — נכנסה שהיה שם חור, אמר להם זה גם כן, הולך לחפש במקום גבוה יותר, שמא תזדמן לו שם בת מזלו.

ועוד שאלוהו, אדם שמלוה לחבירו לצורך עיסקה, ואין הלה פורע את חובו, והמלוה טורף, נוטל את קרקעותיו כדי לגבות את חובו, ויש בכך טורח גדול, מה ראה שהוא חוזר ומלוה לאנשים אחרים? אמר להם כן דרכם של אנשים, הולך לאגם, חותך בתחילה משא של קנים ולא יכול להרים אותו, אינו מפסיק לחתוך קנים, אלא חותך עוד ומניח עליו, עד שיזדמן אדם שירים אותו על כתפיו, והוא נושאו לביתו. כך אדם ממשיך להלוות מתוך הנחה שבסופו של דבר יזדמן לידיו לווה הגון.

אמרו לו, אמור לנו דברי כזב! אמר להם היתה פרדה אחת שילדה, והיה תלוי לו, לולד, פתק על צוארו, וכתוב בו שהוא נושה, שחייבים לו בבית אביו מאה אלף זוז. אמרו לו ופירדה האם היא יולדת? אמר להו הם אלו דברי כזב, שדבר זה לא ייתכן כלל.

ועוד שא

פרק 49: רבי יהושע בן חנניה קרוב למלכות

ב"ה

 

 

פרק מח

רבי יהושע ורבן גמליאל

נשיא ישראל לאחר רבן יוחנן בן זכאי היה רבן גמליאל, הוא היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל הראשון שנהרג על ידי הרומאים בתקופת החורבן והוא הנהיג את העם מהעיר יבנה. את רבי יהושע הוא כינה רבי בחכמה (מקור בהמשך) וזה מראה על הערכתו הגדולה של רבן גמליאל לרבי יהושע וחכמתו. וכפי שמצינו גם בגמרא מסכת הוריות דף י:

רבן גמליאל ורבי יהושע נסעו יחד בספינה, לרבן גמליאל היה לחם, לרבי יהושע היה לחם וסולת (והסולת מחזיק יותר זמן ולא מתעפש), כשהסתיים הלחם של רבן גמליאל הוא סמך על הסולת של רבי יהושע, הוא שאל אותו וכי ידעת שיהיה לנו עיכוב כל כך גדול בדרך שלכן הבאת סולת?

אמר לו, כוכב אחד יש שהוא עולה לשבעים שנה ומתעה את הספנים, ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו. ומבאר רש"י: - שכן דרך של ספנים לשעה הפורשין לים רב החובל נותן עיניו [בצפון והכוכב מתהלך לדרום ורואה] בכוכב אחד העומד לימינו או לשמאלו וכל זמן שרואה אותו כוכב לצדו אחר יודע שנהפכה הספינה ומיישרה לדרכה וכוכב שעולה אחת לשבעים שנה פעמים נראה בצפון ופעמים נראה בדרום וכשרב החובל נותן עיניו בו בצפון והספינה תהפך בדרום ורואהו לצדו אחר סבור שנהפכה הספינה ומיישרה אחר הכוכב והוא סבור ליישרה ומהפכה לדרך אחר וכן הוא מתעה את הספנים.

שאל אותו כל כך חכם אתה ואתה נוסע בספינה בשביל לחפש מזונות? אמר לו  עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש. נתן דעתו להושיבם בראש, כשעלה שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם - עבדות אני נותן לכם.

שלושה מקרים מיוחדים היו לרבי יהושע עם רבן גמליאל, מקרים אלו אף הביאו להדחה זמנית של רבן גמליאל מהנשיאות מפני כבודו של רבי יהושע. הראשון הוא במסכת ראש השנה פרק ב משניות ח – ט בנוגע לעדות ראיה על הירח בשביל קידוש החודש:

בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לא נִרְאָה. ְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס. עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן! הֵיאָךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלָדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ. שָלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל. גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנָךְ.

הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצַר, אָמַר לוֹ: יֶשׁ לִי לִלְמוֹד, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָֹה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׁוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, ד) "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם"; בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.

בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס, אָמַר לוֹ: אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו; שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ט) "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדַב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְֹרָאֵל", וְלָמָּה לא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים? אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְֹרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

 נָטַל מַקְלוֹ וּמָעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.

עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ. בּוֹא בְּשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי! רַבִּי בְּחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי.

 

מקרה שני היה לרבי יהושע עם רבן גמליאל בנוגע לדין בכור בהמה כמסופר במסכת בכורות דף לו:

"רבי צדוק היה לו בכור. הטיל לו שעורים בסלים מנצרים. בתוך שהיה אוכל נקרעה שפתו (מהנצרים). בא לפני רבי יהושע, אמר לו: כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ? אמר לו רבי יהושע: הן. אתא לקמיה דרבן גמליאל אמר לו: חילקנו בין חבר לעם הארץ? אמר לו ר"ג: לא. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי הן! אמר לו: המתן עד שיעלו בעלי תריסין לבית המדרש. כיון שנכנסו לבית המדרש, עמד השואל ושאל: כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ? א"ל רבי יהושע: לאו, א"ל רבן גמליאל: והלא משמך אמרו לי הן, יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: היאך אעשה, אילמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת, עכשיו שאני חי והוא חי, היאך חי יכול להכחיש את החי? והיה ר"ג עומד ודורש ור' יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם ואמרו לחוצ

ב"ה

פרק מז. רבי יהושע בן חנניה, חבר הסנהדרין

לאחר פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי חזרו כל החכמים ליבנה, שם היה מושב הסנהדרין, ושם היה מושב הישיבה המרכזית. את הסנהדרין והישיבה הנהיג רבן גמליאל, בנו של רבן שמעון שנהרג על ידי הרומאים.

רבי יהושע שימש כאב בית דין בבית דינו של רבן גמליאל שביבנה, ובמקביל הייתה לו (כמו לשאר חבריו) ישיבה משלו בעיר פקיעין שביהודה (לא הרחק מיבנה. באיזור רחובות של היום).

כך היה עד להסתלקותו של רבן גמליאל אז החל לשמש רבי יהושע עצמו כראש החכמים, ובמיוחד שהלכה נקבעה כבית הלל. במקביל נודע רבי יהושע בחכמתו הרבה, ובקשריו הטובים עם ראשי השלטון הרומאי.  על חכמתו וקשריו  נלמד בעזרת ה' בפרקים הבאים. בפרק הזה ובפרק הבא נתמקד על תפקידו כאב בית דין בבית דינו של רבן גמליאל. בפרק הזה בעיקר סביב בר הפלוגתא שלו  רבי אליעזר ובפרק הבא עליו ועל רבן גמליאל.

כחבר הסנהדרין

על מעמדו כאב בית דין אנחנו לומדים מתוך סיפור מיוחד שאירע עם רבן גמליאל ביבנה, כפי שמספרת הגמרא במסכת בבא קמא דף עד:

מעשה ברבן גמליאל שסימא את עין טבי עבדו, והיה שמח שמחה גדולה, מצאו לר' יהושע אמר לו אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות, אמר לו למה? אמר לו שסמיתי את עינו. אמר לו אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים . . והא ר' יהושע אב בית דין הוה. כלומר שזה היה בפני בית דין. מסיפור זה אנחנו לומדים שרבי יהושע היה אב בית דין אצל רבן גמליאל.

במקביל הייתה לו ישיבה בפקיעין כמסופר בגמרא מסכת סנהדרין דף לב:

צדק צדק תרדף הלך אחר חכמים לישיבה אחר ר' אליעזר ללוד אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל אחר רבי יהושע לפקיעין אחר רבן גמליאל ליבנא.

במסכת סנהדרין דף יז אומרת הגמרא על מעלותיו של רבי יהושע: אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים (שיידעו להתעסק עם המכשפים ולתפוס אותם) ויודעים בע' לשון שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן. וביבנה היו ארבעה שידעו בשבעים לשון: רבי אליעזר, רבי יהושע ורבי עקיבא, ושמעון התימני יושב לפניהם בקרקע.

 

באותה תקופה, זמן קצר לאחר חורבן בית המקדש היו רבים מהחכמים שהתאבלו ולא אכלו בשר ושתו יין, ורבי יהושע בדרכו ביטל את זה, כמסופר בגמרא בבא בתרא דף ס:

כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להן ר' יהושע, אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין, אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות. אפשר בפירות, פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים. אפשר בפירות אחרים, מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים.

שתקו. אמר להן בני בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה. ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור, אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה, דכתיב (מלאכי ג, ט) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו. אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט.

בית שמאי ובית הלל

רבי אליעזר ורבי יהושע נחשבו לראשי החכמים, בעוד שרבי אליעזר היה נחשב לאחד מתלמידי בית שמאי, רבי יהושע היה נחשב לאחד מתלמידי בית הלל, ובכך הם היו ברי פלוגתא שנחלקים עשרות פעמים בש"ס, רבי אליעזר כשיטת בית שמאי ורבי יהושע כשיטת בית הלל.

היה פעם מקרה שהוא לא הבין דין שנאמר על ידי בית שמאי בענייני טומאה וטהרה והתבטא בחריפות ועל כך התענה כל חייו, כמסופר בגמרא מסכת חגיגה דף כב:

א"ר יהושע בושני מדבריכם בית שמאי. . נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי, אמר לו אומר לך טעמן של בית שמאי, אמר לו אמור . .  וזהו טעמן של בית שמאי. מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי, אמר נעניתי לכם עצמות בית שמאי, ומה סתומות שלכם כך, מפורשות על אחת כמה וכמה.

אמרו כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו.

סיפור זה מופיע גם באגרת התשובה בתניא, כהוכחה על כך שהתנאים היו מתענים על דבר קל הרבה מאד תעניות, כי התענית היא במקום הקרבן.

 

רבי יהושע ורבי אליעזר

סיפור מיוחד היה לרבי יהושע עם רבי אליעזר בקשר לדין תנורו של עכנאי, מסיפור זה אנחנו לומדים את שיטתו של רבי יהושע:

כמסופר בגמרא במסכת בבא מציעא דף נט:

תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וזה הוא תנור של עכנאי. ביאור: כלי אדמה אינו מקבל טומאה, כלי חרס מקבל טומאה. תנור שחתכו אותו ומילאו אותו חול בין חוליה לחוליה, לפי רבי אליעזר זה נחשב לכלי אדמה ואינו מקבל טומאה, ולפי חכמים זה נשאר כלי חרס ומקבל טומאה.

מאי עכנאי? - אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו.

ומבאר רש"י - עכנאי - נחש דרכו לעשות בעגולה להכניס זנבו אצל פיו:

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר