טיפול למחשבה - פודקאסט למטפלות ולמטפלים

בתקופה האחרונה לא ממש הצלחתי לשבת להקליט פודקאסט.

אני רואה את זה אצלי וגם סביבי, אצל מטופלים ומטופלות, מודרכים ומודרכות - כמה קשה לנו לחזור ל"שגרה" אחרי כל "הותר לפרסום" וכל אזעקה או מתקפה, כמה קשה לנו להחזיק הכל ולא לקרוס.

כמה זה רחוק או בלתי אפשרי כרגע - להתחבר למשאבים, לדאוג לעצמנו, לשמור על תקווה ותחושת אופק.

כבר תקופה ארוכה שכולנו מתמודדים עם עייפות, דריכות ומתח נוכח המלחמה המתמשכת. כולנו מושפעים ומופעלים בו זמנית מאירוע טראומטי מתמשך שבו הקרקע נשמטת לנו שוב ושוב. 

- מה זה עושה לתחושת הבטחון והמוגנות כשהקרקע נשמטת שוב ושוב?

- מה המצב המתמשך עושה לנו - בגוף, בנפש, במערכות יחסים ובקליניקה?

- מה אנחנו יכולים ואפילו חייבים לעשות כרגע עבור עצמנו ועבור מטופלות ומטופלים בקליניקה?

- מה יעזור לנו לחזור לתחושת בטחון, בחירה, תנועה וחיבור?

- ואיך כל זה קשור לטראומה, לצמיחה פוסט טראומטית ולמודל הפולי-ווגאלי?

מוזמנים להאזין לפרק החדש בפודקאסט, וגם להעביר הלאה ולשתף אם מצאתם בו רגע של חיבור ותקווה.

האזנה נעימה,

דנה.

~~~~~~

פרקים קודמים בנושאים דומים:

פרק 17: משאבים בימי שגרת מלחמה

https://open.spotify.com/episode/6DuhUld9P2HFcL845Ln9qa?si=e_j79HJoTOKVBWj6A1Jldg

פרק 14: איך נתמודד עם אי-ודאות בחיים ובקליניקה?

https://open.spotify.com/episode/6IC6ZV2WMplKF3HAnn1msZ?si=sKWV9JoiSNOM1M7S-cnCEA

פרק 11: מה שנשבר ומה שאפשר לעשות עכשיו

https://open.spotify.com/episode/6nVuWPmLLQrX8nSe6KP4II?si=9Ov2WL56SYS-m8u216u66g

אנחנו מתעסקים המון באיך לשפר, במה לא עובד, ובמה היינו רוצים, אבל על הבדידות שלנו אנחנו כמעט לא מדברים.

תחושת בדידות וחוויה של בדידות נמצאות בשורש ובבסיס שלנו. הבדידות שלנו מפעילה כמעט כל מערכת יחסים, מתבטאת בדפוסים ובהגנות ומייצרת הרבה מאמץ שאנחנו משקיעים כדי לא להיות בודדים, כדי לא להרגיש בדידות.

למה חשוב שנבין לעומק את חווית הבדידות שלנו ואת המקור שלה בהיקשרויות הראשונות ובהתפתחות שלנו?

איך בדידות קשורה לטראומה, להיקשרות ראשונית ולבית שבאנו ממנו?

למה חשוב שנלמד מטופלות ומטופלים לחקור את תחושת הבדידות, להסכים לשהות בה, להרגיש אותה בגוף?

איך תחושת הבדידות קשורה למערכת העצבים ולמערכת ההיקשרות שלנו?

ואיך כל זה מרגיש, נראה וקשור לקשר הטיפולי בקליניקה?

בפרק החדש הפודקאסט בנושא הבדידות ומערכות היחסים שלנו, שוחחתי עם קרן דוד הרטמן, אורחת חוזרת בפודקאסט, שצללה איתי לעומק הבדידות, הכאב, והכמיהה הבריאה הפועמת כל כך לקשר.

מוזמנות ומוזמנים להאזין וגם לשתף הלאה ולשתף אותי איפה זה פגש אתכן ואתכם.

האזנה נעימה,

דנה.

כמטפלים, אנחנו מלווים תהליכים ולא תמיד קובעים את האופן והזמן בהם הטיפול יסתיים.

יש מקרים בהם מטופל או מטופלת יבקשו לעזוב או שנחליט יחד שהטיפול הסתיים, ונעשה תהליך פרידה מסודר. לעומת זאת, ישנם מקרים בהם מטופל או מטופלת יפסיקו להגיע, יפסיקו לענות לנו או ייעלמו.

פרידה הוא נושא רחב וגדול שמושפע מההתקשרות הראשונית שלנו ומשפיע בהמון רבדים על מערכות היחסים שלנו לכל אורך חיינו. אפשר להגיד שלאף אחד מאיתנו לא קל עם הנושא של פרידה או נטישה ובגלל המורכבות הזו כולנו גיבשנו בשלב זה או אחר דפוסים שונים של פרידה.

אז איך נפרדים בתהליך טיפולי? למה כדאי לשים לב?

כמה מפגשים נקדיש לתהליך הפרידה ומה נעשה בהם?

ואיך כל זה קשור לדפוסי הפרידה שלנו?

איך דפוסי פרידה משפיעים על מערכות היחסים שלנו?

בפרק זה אני מדברת על תהליך הפרידה בקליניקה ועל דפוסי הפרידה שלנו - מטופלים ומטפלים גם יחד.

האזנה נעימה,

דנה.

הנה נושא שמוכר לנו היטב מהקליניקה, אולי גם מהטיפול האישי שלנו: מטופל או מטופלת, ותיקים או לא כל כך, מבקשים לשנות את תדירות הטיפול ולעבור להיפגש פעם בשבועיים.

מה אומרים? איך נוהגים? 

מתי זה אפשרי ומתי זה לא מומלץ?

האם לאפשר למטופלים לעבור לפעם בשבועיים?

בפרק זה אני מזמינה אתכם לשהות עם השאלה הזו ויורדת לעומקה כדי שנוכל כולנו לבחון אותה לעומק ולהבין - 

מה קורה כשבקשה כזו עולה? 

מדוע תמיד תהיינה לבקשה כזו סיבות מוצדקות ומעוגנות במציאות אך תהיה גם סיבה עמוקה יותר - שקשורה למרחב המוגן, לאמון ולקשר הטיפולי.

איך המעבר לפעם בשבועיים משפיע על התהליך הטיפולי ולמה עלינו לשים לב?

מוזמנות ומוזמנים להאזין, לחשוב על זה, ולשתף אותי במחשבות שהפרק עורר בכן ובכם.

האזנה נעימה,

דנה

מכירים את זה שאומרים על מישהו "זה האופי שלו"? או שאומרים על מישהי "היא טיפוס טיפוס"?

לפעמים נגיד על מישהו שהוא טיפוס "קשה", או על מישהי שהיא "מעופפת", "הוא ליצן", או "הוא חסר עמוד שדרה" ועוד ועוד…

מה זה אומר כשאומרים "זה האופי שלי" או "ככה אני"?

ממה מורכב האופי שלנו ומה גורם לו להתגבש בדיוק ככה?

בפרק זה אני מעמיקה בקווי האופי שלנו הזו ומסבירה איך קווי האישיות והאופי שלנו התגבשו כתגובה אסטרטגית חשובה לילדות המוקדמת.

אבל מה עושים כשהאופי שלנו "מפריע" או "תוקע" אותנו?

למה חשוב דווקא לעצור ולהודות ל"אופי" שלנו, ואיך עובדים עם האופי שלנו בטיפול בצורה קשובה שמאפשרת בחירה ולא מתיימרת לשנות או לבטל אופי מסוים?

מוזמנים ומוזמנות להאזין ולשתף אם אהבתם,

דנה.

בפרק זה אני מארחת את קרן דוד הרטמן, מטפלת בפסיכותרפיה גופנית, התמקדות וקונסטלציה, משוררת ועורכת, לשיחה על כסף בקליניקה, בטיפול ובהתפתחות שלנו כמטפלות ומטפלים.

כסף זה נושא חשוב, מורכב ולפעמים ממש טעון. למה "לא נעים" לנו כשמדובר בכסף? למה לפעמים קשה לנו לבקש כסף ולדבר עליו בטיפול.

איך כסף "מתנהג" בקליניקה כשהוא לא מדובר ואיך הוא משפיע על המאזן ביחסי מטפל-מטופל? איך זה קשור לאחריות שלנו?

מדוע כסף הוא למעשה נושא כמו כל נושא בקליניקה - שעולה במערכת יחסים, שמבקש שיח ובהירות, שמזמין אותנו לגדילה והתפתחות.

מה קורה לנו עם כסף בשנים הראשונות ולמה זה טבעי והכרחי

איך נוכל ללמוד ולהשתפר בנושאים פיננסיים שקשורים להוצאות וניהול הקליניקה?

האזנה נעימה,

דנה.

כולנו באותה סירה כרגע, חשים את הכאב והסטרס אבל מנסים לתפקד ולשמור על עצמנו בבית, בעבודה, בהורות ובזוגיות. הפרק הזה אמנם פונה למטפלים אבל הוא רלוונטי ומהותי לכולנו.
כמטפלים, הנושא של משאבים ו-Self Care הוא נושא מרכזי ומהותי בשני מישורים:

במישור הראשון, כדי שנוכל ללמד את המטופלים שלנו לווסת ולהתחבר למשאבים. כדי שנוכל לטפל בהם תוך הפניית תשומת הלב למשאבים ולא רק לפצע ולקושי.

במישור השני: כדי שנהיה מסוגלים לשמור על עצמנו ולמנוע שחיקה: לחזור לויסות, להיטען, להתחבר למשאבים, להיות בנוכחות ומוגנות כדי להיות גם הורים, גם בני זוג, גם מטפלים וגם בקשר קשוב עם עצמנו.

מה קורה למשאבים שלנו בימי מלחמה?

מה עושים כשמשאבים שעבדו לנו פעם לא עובדים יותר?

מה נעשה כשקשה לנו להתחבר ולהיטען?

איך אפשר לחזור לבסיס, לאדמה ממנה צומחים המשאבים, ואיך זה קשור לגוף, למרחב ולקשר אנושי?

משאבים בימי מלחמה - מוזמנים להאזין ולשתף הלאה.

הפרק תומך ומועיל בימים אלו בין אם אם אתם מטפלים ותומכים במטופלים כרגע, ובין אם אתם לא מטפלים אבל רוצים להתחבר למשאבים, לתפקד, להיטען - עבור עצמכם ועבור הקרובים אליכם.

מה הופך טיפול לטיפול משמעותי ומוצלח?

מה הופך טיפול לכזה שגם המטפל וגם המטופל יכולים לראות את הפירות, את התמורות ואת החוויה החיובית?

בשנות ה-70 של המאה הקודמת התכנסו פרופ' יוג'ין ג'נדלין וחוקרים נוספים למחקר גדול באוניברסיטת שיקגו אשר בודק את השאלה הזו.

במסגרת המחקר האזינו ג'נדלין ושותפיו למאות הקלטות של טיפולים בקליניקת המתמחים וגילו שיש משהו משותף שקורה אצל מטופלים שחוו את הטיפול כמשמעותי ומוצלח.

מה הם גילו שם? מה הפוך טיפול לטיפול מוצלח?

ואיך זה קשור לפיתוח גישת ההתמקדות ולעבודה דרך הקשבה לגוף?

מוזמנות ומוזמנים להאזין.

דנה.

האם אתם מרגישים מוצפים ומוסחים בתקופה הזו?

האם קורה לכם שאתם בקליניקה או בעבודה אבל מרגישים קצת "במקום אחר"?

האם יוצא לכם להרגיש נתק או בלבול תוך כדי יום עשייה?

האם מוכר לכן המצב שהמוח עמוס בהמון מחשבות בבת אחת?

המצב הזה, כשיש לנו הרבה מחשבות בבת אחת ואי אפשר לחשוב בבהירות, כשיש לנו הרבה רגשות בגוף שחלקם אף מתנגשים, עד כדי הצפה, הוא מצב מאוד טבעי ואנושי.

במיוחד בתקופה הנוכחית שהיא תקופה מלאת סטרס, חרדה ודאגות - כולנו נאלצים להתמודד עם ימים או רגעים של הצפה ובלבול.

מה אפשר לעשות? איזה כלי יכול לעזור לנו בכך?

אחת הטכניקות הידועות שלומדים בגישת ההתמקדות נקראת "פינוי מרחב".

פינוי מרחב היא טכניקה שמקורה בגישת ההתמקדות ואנו מתרגלים אותה בתחילת סשנים או במהלך היום שלנו כשאנו עמוסים, מבולבלים, מוסחים או מוצפים.

פרק זה עוסק בפינוי מרחב ובו אני מציעה לכן ולכם תמצות פשוט ויעיל של הכלי (כי אי אפשר ללמוד התמקדות בפודקאסט) אותו תוכלו ליישם בעצמכם.

פינוי מרחב הוא רק חלק קטן מגישת ההתמקדות.

מי שרוצה לקרוא עוד על התמקדות - אפשר כאן https://www.danaways.com/blog/categories/%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%AA

ומי שרוצה ללמוד התמקדות -

ב-17 בינואר אני פותחת מחזור חדש של קורס התמקדות בסיס למטפלים - מוזמנות ומוזמנים מאוד.

חנוכה, חג האור, פוגש אותנו קצת אחרת השנה.

בתקופת לחימה, בתקופה של כאב ואבל, במצב מתמשך של שגרה משובשת, ערפל ואי וודאות.

מה קורה לנו כשקשה לראות את האופק? כשאין הרבה אור ולא ידוע מתי זה ישתפר?

מדוע אנו זקוקים לוודאות כבני אנוש ואיך זה קשור לילדות ולהתפתחות שלנו?

איך אנחנו עובדים עם אי-וודאות בקליניקה? איך נעים מעמימות לבהירות בגישת ההתמקדות?

ומה עושים כשאי אפשר וככה זה כרגע - איך נוכל להכניס עוגנים קטנים של בטחון וודאות באי-וודאות גדולה?

נעשה זאת באמצעות הכרה והסכמה ובאמצעות קרקוע ונוכחות.

על כל אלו בפרק זה, לכבוד חג חנוכה מוכר אבל שונה.

מוזמנים להאזין, לנסות ליישם, ולפתוח פתח לאור למרות התקופה.

שיהיה לנו חג מאיר ככל שניתן, שנדליק אורות קטנים ונזכה לאור גדול במהרה.

דנה.