טיפול למחשבה - פודקאסט למטפלות ולמטפלים

מאז אותה שבת שחורה ולאורך כל ימי המלחמה הזו, כולם מדברים על טראומה ופוסט טראומה. כולם אומרים "אנחנו פוסט טראומטיים" או "המלחמה הזו תצלק את כולנו לעד" ועוד ביטויים דומים.

אבל האמת היא שלא כולנו נסבול מפוסט-טראומה,

מה ההבדל בין טראומה לפוסט טראומה? מה ההבדל בתסמינים ובהגדרה? מתי טראומה הופכת לפוסט טראומה?

ואיך זה קשור לתפקיד שלנו כמטפלים ומטפלות אבל גם כבני ובנות אדם.

הפרק הזה חשוב בעיני משום שהמודעות לנושא ולהבדלים תעזור לנו כאנשים שעוברים את זה להחזיק תמונה של התמודדות והחלמה, המודעות גם תסייע למי שכן יפתחו פוסט-טראומה לפנות לקבל ליווי טיפולי ותמיכה.

מוזמנות ומוזמנים להאזין ולשתף הלאה.

דנה.

האם הקדשתם פעם זמן לשהות בתחושה נעימה, לחקור אותה?

תחושות נעימות "מחזיקות" פחות. הגוף והנפש שלנו מורגלים להיתקע יותר בתחושות כואבות ומציקות, זו נטייה אנושית לגמרי.

איך אפשר לשנות את זה קצת?

למה חשוב ללמוד (וללמד מטופלים) לשהות בתחושות נעימות?

איך לתרגל את זה? איך מרחיבים תחושה נעימה -

ומה הקשר בין שהות בתחושות נעימות לויסות, להתמקדות ולנוכחות שלנו בעולם?

מוזמנות ומוזמנים להאזין ולהתחיל לתרגל את זה - נדמה לי שזה נחוץ במיוחד בתקופה הזו.

כולנו בתוך זה יחד, אבל באותה נשימה - כל אחד מאיתנו מגיב אחרת.  הכאב משותף, אבל לכל אחד ואחת מאיתנו מבנה, דפוסים, רקע שונה ולכן התגובות שנראה למצב - סביבנו ובקליניקה - שונות. 
בחרתי בפרק הזה ובנקודת הזמן הזו לדבר על עבודת פנדולציה שהיא עבודה מובנית שיכולה להתאים למי שמרגישים בהצפה, בסטרס גבוה.

למי שעובדות ועובדים עם מטופלים זהו כלי פשוט לעבודה ממוקדת שמאפשרת לנו לווסת את מערכת העצבים ולייצר תנועה בין קריסה, הצפה וקושי למשאב וחיוניות.
מהי עבודת פנדולציה?

איך משתמשים בה בעצמנו או עם מטופלים?
מוזמנות ומוזמנים להאזין.
שיהיו לנו ימים שקטים, מוגנים ובטוחים.

דנה.

איך נלמד את המטופלים שלנו לווסת את עצמם דרך תשומת לב לנוחות?

בפרק זה נדבר על ויסות, ובאופן יותר ספציפי על ויסות באמצעות תשומת לב לנוחות ונינוחות.

מהו ויסות? מדוע ויסות אינו איזון?

מה החשיבות של ויסות לעבודה שלנו בקליניקה?

איך נלמד את המטופלים שלנו לווסת את עצמם באמצעות תשומת לב לנוחות ונינוחות - בקליניקה ובחיים.

מה אני עושה בתחילת כל טיפול שמלמד את המטופלים להתחיל להכיר את הגוף שלהם, ולהתחיל ללמוד לחוש נוחות ולווסת את עצמם?

קרן ואני נפגשנו לדבר על סוגיות ונושאים שעולים בקליניקה ובהדרכה כמו למשל:

האם לכתוב תוך כדי טיפול או לסכם אחר כך?

איך לשמור את סיכומי הטיפולים באופן שתואם לדרישות הביטוח ושומר על מוגנות ופרטיות המטופלים?

איך להודיע על חופשה, היעדרות, יום מחלה?

מה עושות כשפוגשות מטופל או מטופלת ברחוב?

ומה קורה שם ומה אנחנו עושות כשיצאנו מסשן בתחושה שהיה "גרוע"?

השיח אינו מחליף הדרכה ונועד לעורר דיון ולהציג אפשרויות לבחירה.

אשמח לשמוע מכן ומכם - איך אתם נוהגים בקליניקה בנושאים אלו?

מהו כשל אמפתי? מה הוא משחזר?

כיצד משפיע כשל אמפתי על המטופל, על המטפל, על התהליך ועל האווירה בחדר הטיפולים?

מה קורה כשאנו או המטופל "מפספסים" כשל אמפתי?

איך לעבד ולעבוד עם קשר אמפטי בצורה קשובה וטובה?

ומדוע כשל אמפתי הוא הזדמנות מצוינת להתפתחות וגדילה - עבורנו ועבור המטופלים שלנו?

מהם יחסים מקבילים (או "יחסים כפולים") בטיפול?

כיצד קשורים "יחסים מקבילים" לאתיקה ולקוד האתי?

כיצד פוגעים יחסים מקבילים במרחב המוגן והבטוח של המטופל?

למה כדאי גם למטופלים להכיר את הנושא של יחסים מקבילים?

איך נזהה כמטופלים "נורות אדומות" בטיפול שלנו?

מכירים את זה שלפעמים אנחנו יודעים מה המטופל צריך לעשות או מה הוא הולך להגיד?

ומה לגבי רגעים ותקופות בהן עולה בנו ביקורת או שיפוטיות כלפי מטופלים?

מהם "סימני קריאה" בטיפול ואיך הם מורגשים?

איך ננוע מסימני קריאה לסימני שאלה, ומה זה יאפשר?

מהי "עמדה סקרנית" ואיך נתרגל אותה בטיפול ובקליניקה?

על הקשר בין השיווק שלנו לבין המוגנות של המטופלים שלנו.

על הבעיה האתית והטיפולית בשיתוף מידע מהקליניקה (אפילו אם זה בשינוי פרטים ובהסכמה).

וגם - איך בכל זאת לכתוב ולשווק בלי לפגוע במוגנות ובתהליכים טיפוליים?

מהי חשיבותה של שיחה טלפונית ראשונה עם מטופלים פוטנציאליים?

על מה נדבר בשיחה ראשונה, מה נשאל ואיך נשמור על מבנה ומשך השיחה?