במלכים ב׳ פרק ד׳ מופיע אחד הניסים המרגשים של אלישע הנביא: אשה אחת, אלמנה מבני הנביאים, זועקת אל אלישע. בעלה מת, החובות כבדים, והנושה עומד לקחת את שני ילדיה לעבדים. חז״ל מגלים שהאשה היא אשת עובדיה הנביא — מי שמסר את נפשו וכלכל מאה מבני הנביאים בזמן גזירת איזבל. אלישע שואל אותה שאלה אחת: “מה יש לך בבית?” והתשובה שלה כמעט שוברת את הלב: אין לי כלום. רק אסוך שמן קטן. אבל דווקא שם מתחיל הנס. בשיעור נלמד את הפסוקים, את מדרשי חז״ל ואת עומק הפירושים: למה נס צריך להתחיל ממשהו קטן? מדוע אלישע מבקש דווקא “כלים ריקים”? למה הוא מדגיש “אל תמעיטי”? ומה המשמעות הפנימית של כד השמן שנשאר בבית גם כשהכול כבר נגמר? בקומה הפנימית של השיעור נלמד על הנשמה היהודית: גם כשהאדם מרגיש ריק, כבוי, בלי אהבה, בלי יראה, בלי חיות בלימוד ובתפילה — עדיין נשאר בתוכו “אסוך שמן” קטן, נקודת הנשמה שלא נכבית לעולם. השאלה היא רק האם יש לנו מספיק כלים ריקים כדי לאפשר לאור הזה להתגלות. זה שיעור על ריקנות שהופכת לכלי, על שבר שמאפשר אור, ועל הנקודה היהודית שנשארת חיה גם ברגעים שבהם נדמה שלא נשאר כלום.