התחלתי עם הסרט 'יצאתי בשש' של ליבי קסל ווהמשכתי עם עוד מערכות יחסים מתעללות 

פרק על מוות וגאולה, על צעדים קונים יקרים וטובים בדרך.

פרק על אמונה עיוורת, ריצה למרחקים ארוכים ועשיית טוב. קצת על מה שקורה בנפש עם תום המלחמה.

פרק חשוף שעושה חשבון נפש אישי עם האמת והשקר בחיי, עם משברים שנקלעתי אליהם ומה אני רואה מחלון המכונית הדוהרת אל הלא ידוע 

מחשבות מתוך נפילה חופשית באזור האסון שהוא מנת חלקנו, דווקא פרק אופטימי הייתי אומרת. האזינו ואמרו לי מה אתכם 

למה אנחנו עושות דברים? כמה אנחנו מתקדמות עם החיים? ומה בכל זאת חשוב? 

מציאת דרך של אור בחושך, פרק מיוחד לחנוכה

איך לוקחות את הזעם, חומר הגלם המטונף והכבד, ולהפוך אותו לאפשרי לנשיאה ואפילו להתמירו לאהבה? אפשרי?

למה לוקח לדברים כל כך הרבה זמן לקרות? וכמה חשובה חמלה עצמית עד אז.

לא יודעת אפילו על מה דיברתי אבל תהיו בטוחים שהכיוון והכוונה הם אל עבר אהבה שחרור ריפוי ושלום. תודה למאזינות והמאזינים הנאמנים שהגיעו עד הלום ועד היום.