הגיע הרגע לעשות ריקליימינג לחרויות המולדות שלנו ולהרפות מהכל, לשמוח במה שיש, לחלום בעירות ובשינה, לאהוב את עצמנו

למי ששאלה מה זה הקורס בניסים ומה זה נס, אולי הצלחתי קצת לענות כאן

התחלתי עם הסרט 'יצאתי בשש' של ליבי קסל ווהמשכתי עם עוד מערכות יחסים מתעללות 

פרק על מוות וגאולה, על צעדים קונים יקרים וטובים בדרך.

פרק על אמונה עיוורת, ריצה למרחקים ארוכים ועשיית טוב. קצת על מה שקורה בנפש עם תום המלחמה.

פרק חשוף שעושה חשבון נפש אישי עם האמת והשקר בחיי, עם משברים שנקלעתי אליהם ומה אני רואה מחלון המכונית הדוהרת אל הלא ידוע 

מחשבות מתוך נפילה חופשית באזור האסון שהוא מנת חלקנו, דווקא פרק אופטימי הייתי אומרת. האזינו ואמרו לי מה אתכם 

למה אנחנו עושות דברים? כמה אנחנו מתקדמות עם החיים? ומה בכל זאת חשוב? 

מציאת דרך של אור בחושך, פרק מיוחד לחנוכה

איך לוקחות את הזעם, חומר הגלם המטונף והכבד, ולהפוך אותו לאפשרי לנשיאה ואפילו להתמירו לאהבה? אפשרי?