[1]  המקור במנהגי מהרי"ל – כי אז פותח הש"ץ בקול, הובא בדרכי משה סי' צ"ג וצ"ה.

בקצור שו"ע (סי' יח ס"ב) חידש לצעוד ג' פסיעות לאחוריו כאן. כ"ק אדמו"ר זי"ע עשה כן כשלא היה ש"ץ. כשהי' ש"ץ צעד לאחוריו בין גאולה לתפלה. והוא כדברי התהלה לדוד סי' קיא סק"א – שאין בזה משום הפסק.

[2] יחזקאל ד, ט. בשו"ת אגרות משה (ח"ד מ"ו) דן בנבט חטה. כאן נעשה לחם, והוי 'המוציא'.

[3] שו"ע יו"ד סי' רפו סכ"א; ערוך השלחן שם סמ"ה; חובת הדר פ"ז סי"ט. אבל בשכל טוב סי' רפו ס"ק רסב חוכך להחמיר. 

[4] שו"ע או"ח סי' קנד ס"ג.

[5] ספר גנזי הקודש פט"ו.

[6] רמ"א ביו"ד סי' רא ס"ב.

[7]  שו"ע יו"ד סי' קכ ס"א.

[8]  שו"ע יו"ד סי' שכו ס"ב. לקט העומר (רי"י בלוי ז"ל) פ"ז ס"ג. דלא כהמעדני מלך המובא בפתחי תשובה יו"ד שם סוסק"ג.

[9]  רמ"א יו"ד סי' שעו.

[10] אשכבתא דרבי ע' 56.

[11]  בשוע"ר סי' רנד ס"ב מבואר שחתיכות של בשר גדי ועוף מותר לצלותם מערב שבת בתוך תנור מכוסה, כי הרוח מזיק לבשר, ע"כ. לענ"ד זה לא שייך בנדו"ד, כי הרוח אינו מזיק. אם הגיע לחצי בישולו – מותר לשהות בלא גרו"ק ( ).

[12]  ראה באופן אחר – בעומק יותר – בלקוטי שיחות ח"ג שיחה לפרשת בא.