43% מהצעירים היהודים האמריקאים, מתחת לגיל 40, הצביעו בסקר שנערך לפני השבעה באקטובר, שהיחס של ישראל לפלסטינים מזכיר גזענות כלפי שחורים באמריקה.

פרופ' יעל שטרנהל, מרצה להיסטוריה אמריקנית, על ההתרחקות המדאיגה של דור הצעירים היהודים האמריקאים ממדינת ישראל, שעלולה להוביל בטווח הארוך אפילו להתנכרות שלהם למדינת הלאום היהודי ואיך בן גביר קשור לכל זה?

ישראלים רגילים לסמוך על הקהילה היהודית באמריקה בשביל תרומות נדיבות וגב פוליטי, אבל כדאי להבין שיהדות אמריקה עוברת תהליכים עמוקים של שינוי שמשפיעים על היחס שלה לישראל, ובטווח הארוך בהחלט עלולים להביא להתנכרות ואפילו להתנתקות ממדינת הלאום של העם היהודי. הדבר הכי חשוב שצריך לדעת על הקהילה היהודית אמריקאית הוא שיש בה פער דורי עצום בכל מה שקשור לישראל. אפשר לחלק את הקהילה הזו לשלושה דורות. הדור המבוגר יותר, שגדל בצל השואה, ויש לו קשר רגשי עז לישראל. דור הביניים, שהכיר את ישראל בעידן אוסלו, וזוכר אותה כמדינה שוחרת שלום. ויש את הדור הצעיר, שמכיר רק את ישראל של שנות ה-2000, עידן נתניהו, השנים שבהן ישראל מסמסה את הזמן, לא עשתה שום מאמץ לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ונתנה למתנחלים קיצוניים לעשות בשטחים כרצונם. בשביל הדור הזה, ישראל היא סרבנית שלום, מדינה שלא מכבדת זכויות אדם ולא רוצה להיות חלק מהעולם המערבי. עוד משהו שצריך להבין לגבי צעירים יהודים אמריקאים, הוא שהם רואים את מה שקורה בישראל דרך הפרספקטיבה של החברה בארצות הברית, וזה משפיע על התפיסה שלהם. למשל, צעירים יהודים אמריקאים רואים בגילויים של גזענות כלפי בני קבוצה אחרת תופעה שלילית ומסוכנת, ומתנגדים לה נמרצות כשהם קורים בארצות הברית. עוד לפני המלחמה הנוכחית, 43% מהיהודים האמריקאים מתחת לגיל 40, חשבו שהיחס של ישראל לפלסטינים מזכיר גזענות כלפי שחורים באמריקה. בקרב בני 64 ומעלה, רק 27% הסכימו עם האמירה הזו. ובאמת שזו לא בעיה של הסברה. אין שום דרך להסביר לצעירים יהודים אמריקאים תופעה כמו איתמר בן גביר, שמשחרר אמירות שבארצות הברית נשמעות כאילו הן לקוחות מקמפיין של הקו קלוקס קלאן. אמריקאי צעיר ששומע שר בממשלה שאומר שהזכות של יהודים לנוע בכבישי יהודה ושמרון קודמת לזכות של ערבים, לא יכול להזדהות עם ישראל. אז גם אם להורים שלהם יש קשר חם לישראל, צעירים יהודים הרבה יותר דומים לצעירים לא יהודים בגישה שלהם. כבר ב-2022, 58% מבני ה-18 עד ה-29, יהודים ולא יהודים, אמרו שהם מחזיקים בדעה שלילית על ישראל. הנתונים הללו משקפים תהליכים ארוכי טווח, והם לא תוצאה של האקלים הציבורי הנוכחי. מי שמסתכל למציאות בעיניים חייב לקחת בחשבון שבטווח הארוך, אם ישראל לא תשנה כיוון, היא תאבד את הקהילה היהודית באמריקה. הדור שמרגיש קשור לישראל יורד מהבמה, ובמקומו עולה דור ששופט את ישראל לפי אותו סולם ערכים של ארצות הברית. יהודים אמריקאים מהווים את אחד ממקורות התמיכה הכי חשובים של ישראל, בעיקר בזמנים קשים. תעודת ביטוח מפני שינויים גלובליים שישפיעו על היכולת של ישראל לשרוד במרחב. אפשר לאהוב או לא לאהוב את העמדות של צעירי הקהילה היהודית באמריקה, אבל אי אפשר להתעלם מהן.

השבוע פורסם שמי שחזרו משבי חמאס מקבלים מענק חודשי על סך 1,350 ש"ח ורוב ישובי הצפון עדיין לא קיבלו פיצוי ממשלתי, יותר מחצי שנה.

אבל כסף למשרדי ממשלה מיותרים - יש גם יש.

פרופ' איתי אטר בסרטון שמסביר שאם הממשלה לא תיקח אחריות ולא ישתנו סדרי העדיפויות בכלכלה, נהיה בפני משבר כלכלי כואב ואולי אפילו חסר תקנה.

לפי הערכות הכלכלנים, אם הממשלה לא תפגין אחריות ומנהיגות ולא תשנה מן היסוד את סדרי העדפויות, המשבר הכלכלי צפוי להיות כואב ואולי חסר תקנה. בסוף ינואר 23 פורסם מכתב הכלכלנים. על המכתב חתמו מאות כלכלנים מהאקדמיה, חתני פרסי נובל לכלכלה ועשרות מנכ״לים לשעבר במשרדי הממשלה. כולם התריעו על נזקים חסרי תקדים לכלכלה בשל ההפיכה המשטרית. מכתב הכלכלנים השפיע מיידית על השיח הציבורי במדינה. סמוטריץ', לוין, רוטמן ושאר אדריכלי ההפיכה המשטרית לא ציפו לפתיחת חזית כלכלית נגד ההפיכה. גם מי שכונה פעם מר כלכלה לא ציפה. בשש בערב, ביום שבו פורסם המכתב, כינס נתניהו מסיבת עיתונאים מיוחדת כדי להגיב על הטענות שמופיעות במכתב. לצידו של ראש הממשלה לא עמד ולו כלכלן אחד שיגן על הרפורמה. לצערנו, החששות עליהם הצביעו הכלכלנים במכתב התממשו במידה רבה. וזאת עוד לפני פרוץ מלחמת השבעה באוקטובר. למשל, הכלכלנים התריעו על הורדת דירוג אפשרית של ישראל אכן, כבר בחודש מאי, חודשים לפני המלחמה, סוכנות הדירוג מודי׳ס הורידה את תחזית דירוג האשראי של ישראל. הכלכלנים גם הביאו חשש מפגיעה בהיקף ההשקעות בישראל. לצערנו, השנה האחרונה הייתה אחת השנים הקשות בהייטק הישראלי, שחווה ירידה חדה בהיקף ההשקעות ופתיחה של חברות רבות בחו״ל במקום בישראל. בגרף ניתן לראות את הפערים שנוצרו בין שערי המניות במדדי תל אביב לעומת מדדי ה-S&P 500 בניו יורק. אם עד חודש נובמבר 22 מדדי המניות בתל אביב ובניו יורק היו צמודים לגמרי, מאז נובמבר 22, מועד הבחירות האחרון, נוצר פער של עשרות אחוזים לרעת המשקיעים בתל אביב. כעת, בעקבות מלחמת השבעה באוקטובר, וההשלכות האדירות של המלחמה על המצב הכלכלי, מתריעים שוב הכלכלנים הישראלים על נזקים חסרי תקדים לכלכלה. הטענות של הכלכלנים מתמקדות בסדרי העדיפויות הלקויים בתקציבים של שנת 23 ושנת 24. דוגמאות בולטות לניהול הקלוקל, לחוסר החזון ולראיה הסקטוריאלית של הממשלה, הן ההקצאות של הכספים הקואוליציונים למטרות שמדכאות צמיחה. העברות כספים למוסדות חינוך שלא מלמדים לא מתמטיקה ולא חינוך, ובשמירה על משרדי הממשלה המיותרים פתוחים במקום לסגור אותם. הדוגמאות האלה מדגימות היטב שהממשלה אינה מתמודדת באופן אמיתי עם המשבר הכלכלי, והיא דואגת רק לסקטורים צרים ולשרידות האישית של הממשלה ושל מי שעומד בראשה. לפי הערכות הכלכלנים, אם הממשלה לא תפגין אחריות ומנהיגות ולא תשנה מן היסוד את סדרי העדיפויות, המשבר הכלכלי צפוי להיות כואב ואולי חסר תקנה. השורה התחתונה היא ברורה וכואבת. נתניהו, סמוטריץ', לא הקשבתם לכלכלנים בינואר 23. לא הגיע הזמן ללמוד מהטעויות, לכמה נזק עוד תגרמו.

העובדה שבראשות הממשלה עומד מי שנמצא בניגוד עניינים מובהק עם המדינה, שמאשימה אותו ב-3 כתבי אישום חמורים, רואה אותו אחראי אישית למותם של 45 מתפללים באסון מירון, ובודקת את אחריותו לפרשת השחיתות הביטחונית החמורה ביותר בתולדות המדינה ("פרשת הצוללות וכלי השיט") – הביאה אותו להקמת ממשלת הישרדות אישית המבוססת על משתמטים (החרדים) ומשיחיים קיצוניים (סמוטריץ' ובן גביר).

הוא הידק את הברית עם החרדים, כבר ב – 2017, כדי שיהיו אתו בריסוק המערכת המשפטית – הוא, למען הישרדותו האישית, והם - כדי שבג"צ לא יתערב בנושאי דת ומדינה וכן בנושא הגיוס.

לקראת הבחירות האחרונות, שהביאו להקמת קואליציית ה – 64, הוא הידק את שיתוף הפעולה עם המשיחיים הקיצוניים סמוטריץ' ובן גביר, שגם הם מעוניינים בריסוק הרשות השופטת, כדי שיוכלו לעשות ככל העולה על רוחם למען יישום משנתם לטיהור הארץ המובטחת ממי שאינם יהודים (בעיקר ערבים), למען קרוב ביאת המשיח.

הם טוענים שהם נבחרו בבחירות דמוקרטיות: אינני זוכר שבמערכת הבחירות דובר על הפיכה משטרית ("רפורמה משפטית") שתהפוך את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה. בעת מערכת הבחירות, כאשר השר דוד אמסלם פלט אמירה נגד מערכת המשפט, היסו אותו! אינני זוכר שהבחירות נערכו על הפיכת המדינה לתיאוקרטיה (מדינת הלכה) משיחית, שתכבוש את שטחי "הארץ המובטחת" (מנהר פרת ועד הנילוס), תטהר אותה מערבים, ותיישב אותה ביהודים.

מאז הקמת הממשלה, וליתר דיוק, מנאום שר המשפטים לוין, שחשף את הכוונה לבצע הפיכה משטרית, ועד היום, מדינת ישראל במצב של התדרדרות בכל התחומים, תהליך שהואץ לאחר טבח "השבת השחורה".

המשבר החמור בתולדות המדינה הוא גם הזדמנות.

תמונת המצב קשה אך בהירה:

עלינו לבחור בין המשך ההתדרדרות לעבר , תיאוקרטיה משיחית, פאשיסטית, גזענית, הומופובית, מיזוגנית, נחשלת ומצורעת, לבין התעשתות וחזרה לדרך אבות הציונות ומנהיגי המדינה לדורותיהם: מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות.

עלינו להחליט אם להמשיך בתהליך ההיפרדות מהפלסטינים (מבחינתי, ללא אשליות לגבי האפשרות להגיע להסדר קבע בעת הזו), או ללכת בדרכם של סמוטריץ', בן גביר ונוספים – לסיפוח יהודה, שומרון וחבל עזה, ולגרש ("טרנספר") את הערבים, כולל ערביי מדינת ישראל.

חלוקת המפה הפוליטית מראה שהרוב המכריע (כ – 80%) מעדיף מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות, והיפרדות מהפלסטינים.

בחירות עם סדר יום כזה יאפשרו להקים אחריהן קואליציה של כ - 80 מנדטים, שלא תכלול את מפלגותיהם של סמוטריץ' ובן גביר, את המפלגות הערביות שאינן מכירות במדינה יהודית, אך כן תכלול את מפלגתו של מנסור עבאס. קואליציה שכזו לא תהיה תלויה במפלגות החרדיות.

עם קואליציה כזו, ניתן יהיה לחוקק חוקה לישראל, שתחזק את יסודות הדמוקרטיה תוך שימת דגש על הפרדת הרשויות, הפרדת הדת מהמדינה בנושאים רבים, תגביל תקופות כהונה של נבחרי ציבור (ובראש כהונת ראש הממשלה), ולא תאפשר לעבריינים לשרת בתפקידים ציבוריים.

רק הליכה לבחירות בהקדם תמנע את חורבן הבית השלישי.

החזרה של חטופים והחטופות ששבו בינתיים מהשבי מורכבת מאוד- הם מתמודדים עם שכול ואובדן, עם פציעות ומחלות בעקבות תנאי השבי וחלקם עם בני משפחה שעדיין חטופים בעזה. מצד שני הם הפכו למפורסמים בעל כורחם ומתמודדים עם חשיפה רבה ומציפה.

פרופ' עפרית שפירא ברמן על התובנות בעקבות טיפול בחטופים ובניצולים של אסון השבעה באוקטובר.

הנפש צריכה הרבה פעמים להקפיא את חוויית האובדן, להשאיר אותו בלתי אפשרי, בלתי ניתן לעיכול, לא ניתן להבנה, ובכלל לא לשוב לשום שגרה שהיא. ביולי 23 הקמנו במסגרת המחאה את המערך של "בצרה קראת ואחלצך" שיתוף פעולה של בוגרי 669, רופאים, אנשי בריאות הנפש ועוד כמה ארגונים של המחאה. לקחנו על עצמנו לטפל וללוות רפואית ונפשית את פצועי המחאה, מההפגנות ברחובות, דרך חדרי המיון בכל הארץ, ואחר כך בתהליך השיקום שאחרי הפציעה. ב 7 באוקטובר מתוך הממ"דים, הקמנו מערך חדש, First Line Med, והתגייסנו לטפל רפואית ונפשית בניצולי האסון. למחרת בשמיני, גייסנו את שלושת המכונים הפסיכואנליטיים שקיימים בארץ, לצורך טיפול ארוך טווח בניצולי הטבח בעוטף. תוך שעה מהרגע שפרסמנו את המודעה, נענו כ-450 פסיכואנליטיקאים לטפל בחינם, בכל מי ששהה בעוטף ב 7 באוקטובר אחת השאלות המקצועיות שעלו בימים הראשונים הייתה, האם מדובר בטראומה שונה מזו שאנחנו מכירים, והאם יש לנו את הכלים המקצועיים לטפל באירועים כל כך קשים. לתפיסתנו, צריך להפסיק לבקש מהם לעכל את מה שקרה, או לחזור לשגרה. לעכל פירושו להפוך את אובדן הזה לאפשרי והנפש צריכה הרבה פעמים להקפיא את חוויית האובדן, להשאיר אותו בלתי אפשרי, בלתי ניתן לעיכול, לא ניתן להבנה, ובכלל לא לשוב לשום שגרה שהיא. לגבי החטופים, החזרה שלהם הביתה מורכבת מאוד מרבית השבים חזרו למציאות של אובדן ושכול חלק מהם איבדו בני משפחה אהובים בטבח וגילו את זה רק כשהם חזרו, חלקם הותירו בעזה, בני משפחה או חברים קרובים, חלק מהם חזרו פצועים או חולים, ובכל מקרה הם כמעט כולם חזרו מאוד מאוד מפורסמים. בקבלת הפנים שחיכתה להם בארץ הייתה רועשת ובעיקר מאוד מציפה. מצלמות של התקשורת נדחפו לרגעי המפגש הכי אינטימיים. אנשי מקצוע מכל סוג אפשרי ביקשו לעטוף אותם עם המון המון כוונות טובות, לצד זה שגם הדליפו מידע לגביהם לרשתות. מעל כמעט כל החטופות, רחפה שאלה מאוד מאוד פרטית, האם היא עברה או לא עברה פגיעה מינית. יש כמה דברים בולטים שאנחנו למדנו מתוך הטיפול שלנו בחטופים ששבו הדבר הראשון זה שישנה חוויה שהכל נמצא ב״הולד״ עד שהחטופים ישובו הביתה, שכל זמן שהם בעזה אי אפשר להתקדם עם התהליך. הדבר השני זה שבדומה לאנשים שעברו התעללות בילדות, גם החטופים צריכים להתמודד, עם מערכת יחסים מאוד מורכבת בינם ובין השובה שלהם. מדובר באדם שגם פגע בהם וגם שמר עליהם, וזה יוצר תרכובת מאוד לא פשוטה. הדבר הבא הוא שלמרות שהחטופים זוכרים את מה שהם עברו, ומספרים את הסיפור שלהם ובראיונות ובהצהרות מה שטראומתי חבוי תמיד במה שאי אפשר לתאר במילים, והרבה פעמים זה מוסתר אפילו מפני עצמם. חלקים מסוימים ממי שהם היו ב-6 לאוקטובר לא קיימים יותר. חלקים אחרים שלהם נותר קפואים ב-7 לאוקטובר ברגעים של אימת המוות. חלקים אחרים שלהם אוחזים בחיים בכל הכוח. בהרבה מובנים הם אסירי תודה תרתי משמע, ואנחנו צריכים לשחרר אותם מהכבלים ששמנו עליהם. מה שמאוד חשוב לי להגיד זה שב-7 לאוקטובר השתנו החיים שלהם מקצה לקצה, ומה שהם צריכים מאיתנו זה הרבה הרבה זמן והרבה עדינות, כדי שהם יוכלו לחזור ולהכיר את מי שהם נהיו.

תייגו שר פופוליסט בממשלת ישראל ושר פונדמנטליסט דתי ואל תגידו להם מי זה מי.

כולנו מכירים.ות את הפונדמנטליזם האיסלמי אבל ידעתם.ן שיש פונדמנטליזם יהודי?

ד"ר תומר פרסיקו, חוקר ומרצה, על השילוב המסוכן שמאיים על המרחב הליברלי בישראל - הפונדמנטליזם הדתי והפופוליזם.

הסדר הליברלי נמצא במשבר. מהודו, דרך הונגריה, ישראל ועד ארצות הברית, יסודות הליברליזם מתערערים והדמוקרטיה בכל העולם בנסיגה. שני כוחות עיקריים מאיימים על המרחב הליברלי בעת הזאת. פופוליזם ופונדמנטליזם דתי. ובעוד תנועות פופוליסטיות זוכות לאהדה רבה בקרב קהלים רחבים, הפונדמנטליזם הדתי, לפחות במערב, מקובל על מיעוט קטן, אולם הוא לא פחות מסוכן. כדי לעמוד מולו צריך קודם כל להבין מהו. פונדמנטליזם הינו מסגרת אמונית שמפעילים זרמים דתיים מתוך רצון לשמור על זהותם המסורתית אל מול פני המודרנה. הוא מתאפיין בצמצום המסורת למספר יסודות עיקריים, אלה ה-״Fundamentals״ בה עצמת סמכות כתבי הקודש ובפרשנותם המילולית, בתפיסה היסטורית אחידה ולא התפתחותית, כלומר, ראיית ההיסטוריה כבלתי משתנה, כך שמה שהיה נכון לפני אלפי שנים נכון גם היום, ובדרך כלל גם בחזון משיחי שעל מנת להגשימו יש לעמול לשינוי פני החברה. מעל לכל זה הפונדמנטליזם מתנגד לערכי המודרנה, להומניזם, לליברליזם, לפמיניזם, לזכויות אדם. על פי ההגדרות האלה, החמאס הוא כמובן תנועה פונדמנטליסטית. ומאידך, ולהבדיל כמה הבדלות, גם החרד״ל, התנועות הכהניסטיות, נערי הגבעות, חלק מפעלי הר הבית, כולם פונדמנטליסטים. החזון של כל התנועות הללו הוא פירוק הדמוקרטיה בישראל, ביטול הסדר הליברלי, הכולל את שיח הזכויות והשוויון בין כל בני האדם, וכינון מדינת הלכה. חושבים שאני מגזים? אז דעו שהרב כהנא כתב במפורש שהדמוקרטיה היא ״אנדרלמוסיה״ פסולה, ושציטוט; "מי שחולק על הדעה האחת של תורת השם, גם אם זה רוב של עם ישראל, זו דעה סוטה." בהזדמנות זו אני גם מזכיר שרק לפני חמש שנים אמר השר לביטחון לאומי בן גביר, ״שכל מילה ומילה״ של כהנא ״היא אקטואלית, מחודדת ומכוונת למציאות היום.״ סמוטריץ' מכריז מצידו לפני שמונה שנים, כי ״יש אמת אחת מוחלטת ונכונה שהיא הבסיס ואין בלתה, ואיתה נדרשים כולם להסתדר, היא תורת משה. וזה שבחוגי הארץ או במטה הכללי של צה״ל חושבים אחרת, זה לא משנה, פשוט כי אנחנו צודקים והם טועים.״ נקודה. סוף ציטוט. זה פונדמנטליזם. יש אמת אחת וכולם צריכים להתיישר. מהי האמת? כתבי הקודש שאנחנו הפרשנים הבלעדיים שלהם, ושלצורך הגשמתם עלינו לדחות את הדמוקרטיה והליברליזם. כך זה עובד בפונדמנטליזם המוסלמי, הנוצרי וגם היהודי. שני כוחות מאיימים על הסדר הליברלי בעת הזאת, הפופוליזם והפונדמנטליזם הדתי. כפי שניתן לראות, הפונדמנטליסטים שלנו משתפים פעולה עם הפופוליסטים, ורוכבים על גבם לעמדות של כוח. נתניהו הפקיד המון כוח בידי כוחות קיצוניים וקנאיים, כוחות שמבקשים לפרק את הדמוקרטיה שלנו ולכונן מדינת הלכה. הפונדמנטליזם מנסה להסוות את מטרותיו הסופיות, כדי לא להפחיד את הציבור, שרובו המוחלט אינו מעוניין בו. אבל מרגע שקיבל כוח, הוא לא יהסס להשתמש בו כדי לקדם את מטרותיו. הדרך היחידה לעצור אותו היא לדאוג שהוא לא יקבל כוח. העולם מבין את זה, כמו סמוטריץ' ובן גביר מוחרמים לחלוטין בקהילה הבינלאומית. הגיע הזמן שגם בישראל נתייצב מולם ונבהיר, הפונדמנטליזם לא יעבור.

והיום ב240 שניות, אנחנו גאים לארח את דורית בייניש - האישה הראשונה שכיהנה כנשיאת בית המשפט העליון וכפרקליטת המדינה. בייניש מדברת על החשיבות בשמירה על ביהמ"ש עצמאי, דווקא בתקופה הקשה שישראל עוברת ואיך במדינה כמו ישראל, בה אין חוקה, בית המשפט הוא האיזונים והבלמים היחידים כמעט לשלטון.

למרות שהמדינה מחזיקה במניית זהב באל על, בזמן מלחמת חרבות ברזל, אל על לא הפעילה טיסות בשבתות ומטוסיה לא גויסו. למה? ואיך זה קשור למחירי כרטיסי הטיסה שכולנו משלמים?

עו"ד נרי ירקוני, אל"מ במיל. ומנהל רשות התעופה לשעבר, מסביר.

בניגוד לרושם שהתקבע בציבור, אל על אינה החברה הלאומית של ישראל. וזאת למרות דגל ישראל שמצויר על זנב מטוסיה, שיש לו אולי משמעות רגשית. היא חברה שהופרטה ב-2005 ונמצאת בשליטת איש עסקים חרדי אמריקאי-ישראלי. היא לא שונה משום חברה ישראלית אחרת שנסחרת בבורסה. ולמרות שאין כל מניעה שתטוס בשבתות וחגים, בחרה אל על לאחר הפרטתה שלא לפעול פורמלית בשבתות. אך מטוסיה המשיכו לטוס, לפעול בשבתות עד שנת 2020 בתחפושות שונות, מה שקרוי ישראבלוף. בנימוקי הבקשות לסיוע ממשלתי טענה תמיד אל על שבשעת מלחמה היא היחידה שתטוס. רק ב-2021 ניתן לה סיוע בגובה של 210 מיליון ש״ח לעשר שנים. להבטחת פעילותה במלחמה הונפקה למדינה מניית זהב, אשר מאפשרת לה לעשות שימוש אפקטיבי בנכסים חיוניים בשעת חירום או לצורכי ביטחון, כולל בשבתות. גם ״חוק הגיוס״ חל על מטוסיה. שתי הסמכויות האלה באחריות שרת התחבורה. לאחר שהחברות הזרות הפסיקו לטוס בשבעה באוקטובר, והיה קיים צורך דחוף להטסת נוסעים ומטענים, פנתה רגב לחברות התעופה הישראליות: ״אבקשכם להפעיל את חברות התעופה במהלך כל ימות השבוע, כולל ביום שבת.״ היא גם הוציאה הודעה לתקשורת, בה הבהירה שאם אל על לא תפעיל את טיסותיה כנדרש, היא תממש את מניית זהב. אבל אל על לא טסה בשבת, ומטוסיה גם לא גויסו. מה קרה כאן? הסיבה הפורמלית הייתה מטעמו של רב החברה. אם המטוסים אינם מלאים ב-100 אחוז, סימן שאין באמת מצב חירום בטיסות. מדובר כמובן בתירוץ להדיוטות. המטוסים היו בתפוסה של 85-95 אחוז, שנחשבת מטוס מלא. בנוסף, היה גם צורך להטיס מטענים בבטן המטוס. חשוב להדגיש שרווח מטיסות אינו בא בהכרח מקיבולת, אלא בשילוב עם המחיר. ככל שהמחיר עולה, הקיבולת יורדת. ולכן, אם המטוסים לא היו מפוצצים ב-100 אחוז, למרות שאל על הייתה כמעט היחידה שפעלה בנתב״ג, והיחידה שטסה לארצות הברית, ועוד בלי שבתות, סימן הוא שהמחירים היו בשמיים. רגב חששה כנראה לקבל כל החלטה שעלולה הייתה לפגוע בעובדי אל על, ולא מטעמי סוציאליזם. מעמדה במרכז הליכוד קשור לעובדים אלה, שחלק גדול מהם התפקד לליכוד. כמצוות יושב ראש הוועד אני מצטט: ״ככל שיתפקדו יותר עובדים או בני משפחותיהם, כך נוכל לחזק את כוח העבודה הארגוני שלנו.״ רק לאחרונה חזינו למשל בחבר הכנסת רביבו, שהתנגד להטלת מס על סיגריות בדיוטי פרי, והסביר, ״אותי לא מעניין הדיוטי פרי, אלא רשות שדות התעופה... על כל עובדיה, שהם קהל בוחרי״, מה שנקרא, מהמקפצה. נתוני נובמבר 23, זמן מלחמה, נותנים אינדיקציה טובה למצב הדברים. נתח השוק של אל על בנתב״ג עלה פי ארבע, למרות שכמות הנוסעים שלה ירדה בכ-15 אחוז. במטענים עלה נתח השוק של אל על פי שלושה. וכל זה, כזכור, בלי שבתות. מה שקרוי מונופול על מלא מלא. חלומו של כל עסק. מחזור קטן, מחירים גבוהים, רווח גבוה. אין פלא איפוא ששלושת החודשים הראשונים של המלחמה הביאו לעלייה ברווחי אל על כמעט פי ארבעה. לסיכום, אל על אינה החברה הלאומית של ישראל. מדובר בגוף עסקי שזכותו להרוויח. עם זאת, כשהרווחים באים על חשבון מדינת ישראל ואזרחיה, על חשבוננו. ובמיוחד במלחמה, הדבר מחייב התערבות ממשלתית, מה שלא קרה. ומי שמשלם את מחיר המונופול של אל על במלחמה זה אנחנו, במחירי הכרטיסים שהם בשמיים. ושום יחסי ציבור, לא של רגב ולא של אל על, ישנו את העובדות.

חצי שנה לאסון השבעה באוקטובר, וההפיכה המשפטית, בחסות נתניהו-רוטמן-לוין לא רק שלא נעצרה אלא מתגברת בשיא הכוח. עו"ד דינה זילבר, לשעבר המשנה ליועמ"ש בסיכום חצי שנתי כואב ועוכר שלווה.

ההפיכה המשטרית לא הלכה לשום מקום. היא כאן והיא נמשכת בכל הכוח. מה שהשתנה הוא שלנו אין כבר כוח. באופן טבעי, תשומת הלב שלנו מרוכזת בכאבים השורפים, בנרצחים שלנו, בחטופים שנמקים במנהרות התת-קרקעיות, בחיילים שנהרגים לנו, במלחמה שקיצה הולך ומתרחק ומחירה מאמירים. צפון שהתרוקן ודרום שנחרב, במלחמת קיום של כל אלו שהפכו עקורים בארצם, על הבית, על מחר בבוקר, על החיים שנשברו וצריך להדביק מחדש, על דאגות הקיום, הפרנסה, הילדים. ובינתיים, המצב הכללי רק מדרדר והולך. וכשאנחנו מוחלשים וכואבים, במקום לרפא, לאחות ולתקן כל מה שנחרב ונשרף במשמרת שלה, ממשלת ההפיכה המשטרית ממשיכה בשלה. היא פועלת לשינוי הדנ״א היסודי של המדינה, שהיא יהודית ודמוקרטית, מדלדלת את השלד הדמוקרטי ומורידה את ישראל מהפסים אל עבר שוליים סהרוריים, משיחיים ומגזריים. לאחר הטבח המחריד של השבעה באוקטובר, בעודנו הלומים מכאב, ניתן היה לצפות שהממשלה תיקח אחריות, תתנצל בפני אזרחיה על כישלונה הגורף הנורא, תחזיר את המנדט לעם ותאפשר לו לבחור מחדש מנהיגות ראויה לשמה. ניתן היה גם לקוות שהממשלה תעצור, תבלום, תכייל מחדש את סדרי העדיפויות שלה, ותפנה לעבודת התיקון האינסופית של כל ההרס שארע במשמרת שלה. איפה? הציפייה התנפצה בפנינו. לא זו בלבד שהם לא מרכינים ראש, הם עוד מגבירים את הקצב, יורים לכל הכיוונים. כמעט חצי שנה החטופים נמקים מתחת לאדמה ושחרורם לא נראה לעין. עוד ועוד חיילים נהרגים במלחמת התשה מתארכת, והממשלה ושליחיה עסוקים בתקיפת הרמטכ״ל וראש השירות. מינויים דחופים והכרחיים הנדרשים ללחימה הם מסכלים, ולעומת זאת דוהרים בלי להתבלבל בקידום מינויים פוליטיים מיותרים. כסף להוספת 500 תקנים חדשים של רבני שכונות, מועצות וערים כעת בזמן המלחמה יש, אבל לספריות הציבוריות שאת תקציבן מקצצים, אין. אלה סדרי העדיפות הערכיים שלהם. ישראל מדרדרת בכל הדירוגים, בכלכלה, במדד הדמוקרטיה, ביחסי החוץ. ומה דחוף לשלטון? למנוע פרס ישראל מיזם מצטיין ומוביל שלא בא טוב לשלטון, לקצץ בתקציבי מוסדות מחקר ומדע כמו מכון וולקני, להנדס הטבות לערוץ 14 ולהתעמר בכלי תקשורת אחרים. המפונים והעקורים, דרום וצפון מוזנחים. הצפון מתחמם עד כדי נקודת רתיחה, והשלטון? רוקד כל הדרך אל עוד מלחמה. שרים שמשליכים גפרורים בתקווה שמשהו יידלק, הר הבית, יהודה ושומרון, ערביי ישראל, ובחסות דלקת הענק שתפרוץ, ניתן יהיה להמשיך בביזה הסקטוריאלית, לבסס שליטה של שווים ושווים יותר, ולסלק מעל הפרק כל אפשרות לחילופי שלטון. ההפיכה המשטרית מעמיקה. ריכוז כוח בלתי מוגבל בידי הרשות המבצעת, צמצום של מרחבי החופש האזרחי, ומדינה אהובה שמתכערת במהירות אל מול עינינו הכלות. במה נבחר? בעתידות שהשלטון משרטט לנו? תאוקרטיה סמכותנית מצורעת ונחשלת, או בתמונת עתיד של דמוקרטיה ליברלית פתוחה ומתקדמת.

מערכת החינוך חייבת לעבור שינוי טקטוני כדי לחנך לדמוקרטיה. ד"ר אסף סטי אל-בר מסביר מה הצעדים שמערכת החינוך חייבת לקדם כדי שהילדות והילדים של כולנו יחיו בדמוקרטיה אמיתית.

דמוקרטיה שלא מתנסים בה, הופכת למילה חלולה, ריקה מתוכן. חינוך לדמוקרטיה חייב להתבסס על התנסות בדמוקרטיה ובתרבות דמוקרטית. אחד היסודות החשובים של תרבות דמוקרטיה הוא חשיבה חופשית וביקורתית. תרבות כזאת לא יכולה לצמוח כאשר התוצר המרכזי של בית הספר הוא מבחנים מבוססי שינוי. כל בוגרי מערכת החינוך עברו בגרות באזרחות, ובכל זאת אנחנו רואים איך מדד הדמוקרטיה מראה התדרדרות רציפה ביחס לערכים דמוקרטיים לאורך השנים. דמוקרטיה שלא מתנסים בה, הופכת למילה חלולה, ריקה מתוכן. חינוך לדמוקרטיה הוא מהלך של חיבור בין המילה לבין הפעולות הממשיות שהופכות אותה לדבר חי, לעולם ומלואו. איך אפשר לעשות זאת? כל עמדה אנושית מורכבת משלושה רכיבים. רכיב שכלי, קוגנטיבי, רכיב התנהגותי ורכיב רגשי. הלמידה והשינון לבגרות משפיעים במקרה הטוב על הרכיב השכלי, אבל אין להם שום השפעה על הרכיבים הרגשיים והרכיבים ההתנהגותיים. נדרשת רפורמה חינוכית שמדגישה התנסות בדמוקרטיה. מהפכה שממש תיצור שינוי טקטוני במערכת החינוך ותהפוך אותה למרחב של חיזוק הדמוקרטיה והערכים הדמוקרטיים. נדרשת חוויה הלכה למעשה. באורחות החיים הדמוקרטיים בבית הספר, באיך שבית הספר מתנהל ביום יום. חוויה שכזאת תיצור גם שינוי רגשי ביחס לדמוקרטיה כבסיס לאושר ולחופש האנושיים. כמה צעדים מעשיים שאפשר לנקוט כבר עכשיו כדי לחזק חינוך לדמוקרטיה. עלינו להקים מנהלת לחינוך לדמוקרטיה במשרד החינוך. להקצות תקציבים לחינוך דמוקרטי. בין השאר למנות רכזי ורכזות אורחות חיים דמוקרטים בבתי הספר. אורחות החיים הללו צריכים לכלול חיזוק דרמטי של מועצות התלמידים ועיגון מעמדן בחוק. מועצות התלמידים לא יכולות להיות ועדת קישוט או צוות הפקה של מסיבה. הן צריכות לדאוג לקיום חוק זכויות התלמיד. והן צריכות לקחת חלק פעיל בהחלטות הנוגעות לאורח החיים הבית ספרי של התלמידים והתלמידות. יש לכונן יום שיא של דמוקרטיה בבתי הספר שינוהל על ידי התלמידים והתלמידות. ושכינונו יהיה חלק משינוי תרבותי של בית ספר כמרחב להתנסות דמוקרטית. יש לשקם את לימודי האזרחות בתיכון ברוח דוח קרמניצר ולהפוך את היחידה השנייה ליחידה של התנסות בדמוקרטיה השתתפותית כפי שקבע הדוח. מדובר במהלך מורכב שדורש שיתוף פעולה הדוק בין בתי הספר לבין גופי חברה אזרחית שאמונים על דמוקרטיה השתתפותית ובתוכם גופי המחאה המתחדשת. שיתוף פעולה שכזה צריך להיות בלב העיסוק של המנהלת לחינוך דמוקרטי. עלינו לחזק באופן משמעותי את החינוך הבלתי פורמלי, שמוכח כמרחב להתנסות ושינוי עמדות דמוקרטיות. צריך להפנות תקציבים גבוהים לתנועות הנוער, בדיוק ההפך עם מה שקורה ממש עכשיו, למרכזים קהילתיים, למועצות נוער עירוניות ובעיקר בפריפריה. צריך לחזק את שיתופי הפעולה בין התנועות וארגוני הנוער לבין בתי הספר. צריכה להיות שם תמיכה הדדית. בתי הספר יסייעו לפעילות של התנועות, והתנועות מצידן יסייעו לבית הספר ביצירה של אורחות חיים דמוקרטיים. זו הרי המומחיות שלהם. הצעדים הללו הם דוגמה חלקית שמבקשת להצביע על כיוון שאליו אפשר ללכת. אנחנו התפכחנו. אנחנו מבינים ומבינות היטב שהערכים דמוקרטיים ותרבות דמוקרטית לא נשמרים מאליהם. באמצעות השקעה של תקציבים, של קשב, של שינוי תפיסתי, ניתן ליצור את השינוי הטקטוני, שיחזיר את הדמוקרטיה ללבבות.

סקטור ההייטק בישראל נמצא בצומת קריטי!

פרופ' ניראון חשאי דיקן ביה״ס אריסון למנהל עסקים, אונ׳ רייכמן, על מדיניות הממשלה שעלולה לדרדר את סקטור ההייטק בישראל ולהפוך אותנו לכלכלה מסואבת.

סרטון חובה לא רק להייטקיסטים.

מה שהכי עצוב זה ששקיעת סקטור ההיי טק בהינתן מדיניות הממשלה הנוכחית לא תקרה באחת, היא תהיה תהליך שקיעה איטי.

סקטור ההיי טק בישראל נמצא בצומת קריטית.

אם בעבר ישראל היתה ידועה בעיקר ביכולת שלה להצמיח סטארטאפים מוצלחים שלרוב נקנו אחרי זמן כזה או אחר על ידי חברה רב לאומית גדולה, מה שמכונה בעגה המקומית "אקזיט מוצלח", הרי שהיום אנחנו רואים יותר ויותר יוניקורנים. סטארטאפים ששווים מיליארדי דולרים ויותר חשוב מכך – לא מתמקדים רק בצד של פיתוח מוצר חדש אלא מקיימים פעילות עסקית שלמה שכוללת מערכי יצור, שיווק והפצה גלובליים. יותר חשוב מזה הוא השלב הבא, השלב בו חלק מאותם יוניקורנים לא רק יהיו שווים מילארדי דולרים, אלא גם ימכרו במיליארדי דולרים ברחבי העולם ואפילו יהיו מובילים בקטגוריות המוצר שלהם.

הצומת הזו היא סופר קריטית – המשמעות שלה היא ששיעור המועסקים בהיי טק יוכל לקפוץ דרמטית – לא יהיו אלו יותר רק מתכנתים, מהנדסים ומדענים מוכשרים שנדרשים לטובת פיתוח מוצר – אלא אנשי שיווק ותמיכה, הנדסאים, טכנאים, אנשי מימון, משאבי אנוש ועוד- כאלו שההיי טק היה רק חלום עבורם- אבל הם בהחלט יכולים להשתלב בהצלחה בצד העסקי של ההיי טק. הצומת הזו היא קריטית כי היא גם אומרת שההי טק יפסיק להיות מרוכז בין גדרה לחדרה ויוכל להתרחב לכלל אזורי ישראל ולקלוט אליו גם אוכלוסיות שהיום מתקשות מאוד לדמיין איך הן משתלבות בהיי טק.

אבל כלל לא ברור אם סקטור ההיי טק בישראל יצלח את הצומת הזו בהצלחה. כדי שסקטור ההיי טק ימשיך לשגשג ולהתפתח פה – נצטרך שתהיה בישראל כלכלה בריאה. כזו שחברות רב לאומיות מובילות רוצות לבוא ולעשות עסקים עם החברות שיושבות בה, להשקיע בהן ולקנות את מוצריהן. כלכלה שבה ברור שזכויות קניין רוחני מוגנות בבטון על ידי בית המשפט, שחוזים בה מכובדים ואין סכנה שיופרו כי יש בית משפט עם שיניים שאוכף זאת, כלכלה בה הממשלה לא יכולה לשנות את חוקי המשחק למשקיעים פרטיים מתי שבא לה כי כך מתאים לה, כלכלה עם דרוג אשראי מספיק נוח שיאפשר לחברות ללוות את הכספים הנדרשים על מנת למנף את צמיחתן....

כל זה יכול להיחרב אם הממשלה הנוכחית תמשיך במדיניותה, תמשיך להחליש את בית המשפט, תמשיך לחרב את יכולת התפקוד של משרדי הממשלה על ידי הכנסת "חברים מטעם" במקום אנשי מקצוע, תמשיך לבודד את ישראל בעולם מדינית וכלכלית!

מה שהכי עצוב זה ששקיעת סקטור ההיי טק בהינתן מדיניות הממשלה הנוכחית לא תקרה באחת, היא תהיה תהליך שקיעה איטי – עד שיום אחד פתאום נקום ונשים לב שכבר אין לנו סקטור היי טק בועט וצומח והפכנו להיות סתם עוד מדינה עם כלכלה מסואבת...

לא עדיף להיות אומת היי טק מכלכלת עולם שלישי???