[קישור לקובץ mp3]היום אנחנו מארחים את בנצי לופו לפרק סופר-מעניין על איך להגיע לגיל פרישה כמתכנת.


(רן) אז קצת לפני שנתחיל  - בנצי, מה היה המעבד הראשון “שסבל את נחת זרועך”?(אורי) תן לי להתחיל - “לפני הרבה-הרבה שנים, בארץ רחוקה-רחוקה,  . . . . “

• (בנצי) אז האמת שאין לי מושג איזה מעבד זה היה - אבל הוא היה מאוחסן בבניין שלם בטכניון.
• אני לא יודע מה שמו, אבל זה תפס שם הרבה הרבה מקום, זה מה שאני יכול להגיד.

(רן) ולא היו לו מסך ומקלדת . . . מסך צבעוני ומקלדת, אני מנחש?

• (בנצי) בשנה הראשונה לפחות תכנתתי בכרטיסים מנוקבים, שזה היה כיף גדול . . . .

(אורי) כמה פעמים עפו לך הכרטיסים ברוח?

• (בנצי) או-ווא . . . היו לי מתחת למיטה את כל התוכניות, שכבו בקרטונים מתחת למיטה - אז יכולתי לקחת את התוכנית ולדפדף בה לפני השינה, זה היה מרדים יופי.

(רן) זה היה ה-Hard-disk שלך . . . .
אז בנצי, בוא קצת נכיר אותך - מי אתה? מה אתה עושה היום? אחר כך קצת נצלול להיסטוריה . . . 

• (בנצי) אז אני בנצי לופו, בן  . . . .לא נגיד בן כמה אני, אבל לפני שבוע קיבלתי את הכרטיס אזרח ותיק, שמקבלים בגיל 67 . . . .
• נשוי, שלושה ילדים, שני נכדים
• עבדתי בכ… קרא עוד