בכל פרק של 'נפשות וחסרונן', אנחנו יוצאים למסע במפגש שבין המציאות הפסיכולוגית הפנימית לבין חיי היומיום והערכים של הציבור שלנו. הפעם, במסגרת הסדרה הפסיכואנליטית המיועדת למטפלים ולאנשי מקצוע, אנחנו צוללים אל תוך עולמו המרתק והחידתי של וילפרד ביון, אחד ההוגים המשמעותיים ביותר בפסיכואנליזה המודרנית.

אירחתי לשיחה את הילה טאובר, מטפלת באמנויות, מטפלת זוגית ומשפחתית ומדריכת הורים, שהגיעה לדבר על התיאורטיקן שהשפיע עמוקות על עבודתה. יחד, ניסינו לפענח את המושגים שהפכו לאבני יסוד בחדר הטיפולים: מהו ה-O (המציאות המוחלטת) שביון מדבר עליו? מה ההבדל בין "לדעת על המטופל" לבין "להיות המטופל" (Becoming)? ואיך המושגים המופשטים הללו פוגשים מטפלת בבני ברק שעובדת עם הורים ומשפחות?

דיברנו על החשיבות של להגיע לטיפול "ללא זיכרון וללא תשוקה", על היכולת של המטפל להחזיק את ה"לא ידוע", ועל הטרנספורמציה שמתרחשת כשאנחנו מפסיקים לחפש תובנות חיצוניות ומתחילים לאפשר תנועה פנימית של גדילה. זהו פרק שקורא למטפלים להעז להתבונן במסתורי שבתוך היומיומי, ולמצוא שפה חדשה למפגש האנושי בחדר.

הפקה והגשה: נועם גרין, פסיכולוגית שיקומית בהתמחות.אורחת הפרק: הילה טאובר עריכה: אביעד זכריהלכל פרקי הפודקאסט וגרסאות הדרייב: noamgreem.com