
Sign up to save your podcasts
Or


אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 80, כאן אילן גור והפעם אנחנו חונים במשתלת שתילי הר שממוקמת באבו גוש, על הדרך שבין ירושלים לתל אביב. זקוקים לשתלים או לא, שתיל הר היא מקום שחייבים להגיע אליו. רק תזהרו לא ללכת יותר מדי אחרי האימפולסים שלכם ולקנות שם דומדמניות שמתאימות להר הגבוה כדי לשתול אותם בגינה שלכם בתל אביב. אורח הפרק הוא גל ישראלי, שהוא אחד מהארבעת המייסדים של משתלת אזור ההר. הוא נולד בירושלים והוא מעיד שמיום שהוא זוכר את עצמו הוא עושה ייחורים ומטפח צמחים. וככה הוא התגלגל מצמח לצמח עד שהקים ביחד עם אחרים משתלה שהיא המרכזית ביותר באזור. אם יש דוגמא טובה למשתלה אזורית, זוהי שתילי הר. הביקור במשתלה מומלץ לכל מי שמגדל גינות נוי בהר וגם למי שחולפים באזור בדרכם לירושלים וממנה. פרופסור אריאל הירשפלד, גיבור פרק 69 הוא כאן מבקר קבוע. הביקור אצל גל בא בסיומו של גל חום רצחני שהותיר פגעים בגינה שלי ובכך גם פתחתי. אני לא איש בשורות. גל גדל מעל עמק המצלבה וכשבגר עבד בגננות. הגינות של אז לא היו משהו אבל גל השתדל. על הדרך הוא אסף ייחורים, בעיקר של גרניום צרפתי. הוא התחיל בנימוס ונקש על דלתות כדי לקבל רשות. וכשאיש לא פתח את הדלת, לא עמד בייצרו ולקח דוגמית מהצמח. את עוונותי אני אומר היום: גם אני חוטא בכך, בעיקר כשמדובר בבניין לפני הריסה וכבר התוודיתי בעניין בעבר. אילן והגננים, פרק 80, אליך גל ישראלי.
פרק 79, ז'אן ז'אק דופור ומלחמתו בפולשים. ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור הוא אקולוג המתמקד באקולוגיה יישומית ומתמחה בצמחים פולשים בישראל. מחקריו בסוגיה זו בחנו דרכי טיפול וממשק בצמחים הפולשים בשטחים טבעיים ולאורך תשתיות. בין השאר פיתח את שיטת הטיפול הכימי הממוקד נגד עצים פולשים כגון שיטה כחלחלה, המיושמת היום על ידי רשות הטבע והגנים. הוא גם בחן עבור רשות הטבע והגנים דרכים לעצירת התפשטותם של צמחים פולשים באמצעות שיקום צמחייה מקומית לאורך גדות נחלים. ד"ר דופור-דרור מלמד אקולוגיה ובגיאוגרפיה במכללת ליפשיץ, במכללת סמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה העברית כמרצה אורח. הוא יועץ למשרד להגנת הסביבה בענייני אקולוגיה ולרשות הטבע והגנים בנושא צמחים פולשים ומעברים לבעלי חיים. ד"ר דופור-דרור עוסק גם בעריכת תסקירים אקולוגיים עבור חברות פרטיות בישראל. במיינות או הדרדרות אפשר להבחין בנקל, אבל לא כל חלקה ירוקה מבורכת. ז'אן ז'אק דופור מתמחה בצמחים פולשים והצצה ברשימה שלו תעביר בכם צמרמורת. מיקינטון מים ועד שיטה כחלחלה, ומטיונית החולות ועד וושינגטוניה ואורן קפריסאי ואילנתיה בלוטית. המלחמה בעיצומה.
אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה, פרק 78 – אהוד סוריאנו ועצי הזית. עצי הזית מצטרפים אל הנוף העירוני ואפשר למצא אותם בכיכרות, מעגלי תנועה ובכלל בגינות. הם מקנים תחושה של מכובדות וחיבור לשורשים. מדובר בעץ עתיק מאוד, אחד משבעת המינים שמוזכר אינספור פעמים בתנ"ך. הזית הוא אחד העצים הבודדים בגינה שאנחנו שותלים אותו לא כדי למסוק ממנו זיתים אלא כדי שפשוט יהיה לנו זית בגינה. מהם הזנים הבולטים? מה כדאי לשתול? איך הוא מתרבה? האם אפשר לייחר" והאם נכון שבתוך עץ זית תמים מצטרפות נשמות של כמה עצי זית?
פרק 77 – לומדים תורה אצל ציון סימן טוב במשתלת "זרעים מציון", המשתלה שמצילה צמחי בר, וגם מאפשרת לנו לגדל אותם בגינה. אבל מתברר שזה לא כל כך פשוט וגם צריך לשנות ציפיות וחשיבה. פגשנו את ציון ואת הילה וגם את החמור החכם ששון שהצטרף לצוות. עוד על צמחי הבר בגינה הביתית ובכלל, על החברות בין הסירה הקוצנית לסחלב הבר, ועל הלענה שלוחמת במחלת הסרטן
אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 76 והפעם פגישה מרגשת עם פרופ' זוהרה יניב בכרך שנולדה וגרה בתל אביב. מפגש מקרי עם מומחה לצמחי מרפא בארה"ב שינה את חייה והוביל אותה להיות אתנובוטנאית וחוקרת את רפואה עממית בישראל ובעולם. זוהרה הייתה שותפה לספרים ומחקרים רבים וזכתה בפרסים על עבודותיה. עבודות המחקר שלה מתמקדות בעיקר בחקר אתנו-בוטני של המזרח התיכון וארץ ישראל. יצאנו, חווינו, עיכלנו ולמדנו.
אילן והגננים, פודקאסט גינון וסביבה פרק 75. – לגלעד הייתה יציאה ומאז זה לא עובר לו. כאן אילן גור. לא בגליל, ולא בערבה, ממש כאן במרכז הארץ, גלעד מרוז, אומן ואמן מן הישוב מנהל בית אקולוגי, עם מי גשם ומים אפורים, ובעיקר מדשן את הגינה בקומפוסט שמייצרת המשפחה בשירותים שלה. מדובר בסוג של טריפר שבמקרה נפל על החומר של הקומפוסט האנושי ומאז יש לו ייעוד בחיים – להסביר לכולנו את חשיבותם של גללי אנוש לדישון הגינה. ביקרתי, הרחתי, וגם טעמתי פירות מדושנים. אחר כך עלינו לגג, טעמנו גרעיני חמנייה קלויים בתנור שמש, ורקחנו שיחה. ותודה לחברתי החדשה, נטשה, גיבורת פרק 73 שהמליצה לי לבקר אצל גלעד.
אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 74, כאן אילן גור – לחמוטל יש "גינה זורמת". חמוטל היא בת קיבוץ משמר השרון ובו היא חיה עד היום. היא כבר חצתה את רף גיל ה-80 אבל נראית צעירה ומטופחת מכפי גילה, אולי בגלל הגינה המתפרעת שהיא מטפחת ומתחזקת אותה בעצמה בקיבוץ משמר השרון. היא קוראת לגינה שלה "גינה זורמת", אבל הגינה גם זורמת ומתרחבת לעוד שטחים בקיבוץ.
חמוטל היא ההיפך מנטאשה, גיבורת הפרק הקודם. נטשה תיכננה את הגינה שלה לפרטי פרטים, חמוטל הצברית "זורמת". אצל נטשה אוכלים מתנובת הגינה, אצל חמוטל לכל היותר תמצאו נענע. נטשה נולדה ברוסיה וחמוטל נולדה בקיבוץ. סיפורים ישראלים. אילן והגננים, פרק 74, יוצאים אל חמוטל איתן בקיבוץ משמר השרון.
אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה, פרק 73, כאן אילן גור. קומה מינוס 4 – גן העדן של נטשה, וזה ממש כך, גן שאוכלים ממנו. מגיעים לבית דירות בעיר מודיעין, לוחצים על מינוס 4 במעלית, יוצאים לחדר המדרגות, מצלצלים בדלת ומגיעים לדירה, חוצים את הסלון ומגיעים לגן העדן. 370 מטרים של עצים וירקות ופירות, וכולם מלבלבים וחיים טוב אחד עם השני וכולם רעננים וכמובן אורגניים ללא ריסוס, והאמא של נטשה, עובדת בין השורות ואוספת ירקות ופירות והאבא של נטשה יושב ומביט בפלא הזה שמול עיניו. חלפו כבר עשרות שנים מאז עיבדו בני המשפחה חלקת קרקע ברוסיה שעליה גידלו את מזונם והנה בני המשפחה מגדלים שוב פירות וירקות והפעם בעיר מודיעין. לדף הפייסבוק של הפרק הכנסתי תצלומים שמתארים את הגינה. מומלץ להציץ בהן במקביל.
זהו פרק 73 ומבחינתי אחד המרגשים והמרשימים שהקלטתי, למעשה מעולם לא פגשתי גינה כזאת. מעולם לא פגשתי גינה ביתית שהצמח היחיד שלא אוכלים בה הוא שושן צחור שמיתמר במרכזה, כי זהו הפרח שבעלת הבית הכי אוהבת. טיילנו בין העצים והירקות, שחלקם גבוהים כמו עצים, טעמתי עגבניות ומלפפונים, וגם פקדנו את כוורות הדבורים. זהו עוד תחום המתמחות של הגננית החרוצה הזאת, שהכניסה כוורות דבורים כדי לשפר את האבקת הצמחים, וזה העלה את היבול. אבל עקיצה שקיבלה בכף הרגל הכניסה אותה לתחום האפיתרפיה - טיפול בארס דבורים מסייע לריפוי ולהקלת מחלות הנחשבות חשוכות מרפא, מחלות שהרפואה המודרנית לא מצאה להן פתרון: מחלות אוטואימוניות כמו דלקות מפרקים, גידים ושרירים, טרשת נפוצה, פיברומיאלגיה, זאבת, מחלות כאב, ומחלות ניווניות של מערכת העצבים והשרירים. נטשה מעניקה טיפולים באמצעות עקיצות דבורים וגם תפתח בקרוב קורס לריפוי בעזרת דבורים בעמוד הפודקסט בפייסבוק הכנסתי לינק לדף יצירת קשר עם הגננת המופלאה: https://lp.vp4.me/17nq
בעמוד גם הכנסתי את מספר הטלפון של נטשה. מזכיר שוב את התצלומים בדף ההסכת שמתארים את הפלא. קומה מינוס 4, יוצאים לגינה.
לפני כמה שנים הלכתי לבקר את ספי בן דור במושבה יסוד המעלה בגליל. ספי הוא דור חמישי למטפחי מטעים והוא מגדל ומפתח פירות נשירים תוך התמקדות בפיתוח זנים ייחודיים וטעימים. טעמנו קצת נקטרינות ושזיפים שהיו טעימים מאוד. דיברנו קצת ואני הזכרתי של "הטעמים של פעם". ספי הקשיב בנימוס וענה: "אני לא יודע מהם הטעמים של פעם, אנחנו מטפחים פירות הרבה יותר טעימים מהפירות של פעם". כי מהם הטעמים של פעם? אנחנו יכולים לזכור מה היו בדיוק הטעמים של פעם? נזכרתי בספי כששוחחתי עם אילן קרן צור, במשתלת הוורדים שלו. אם אנחנו עוד מתיימרים לזכור את הטעמים של פעם, מה הסיכוי שנזכור את ריחות הוורדים של פעם? מתברר שיש בעולם מטפחים מקצועיים של ורדים עם זכויות וקניין רוחני, והענף בפריחה כמו תמיד. הוורדים שומרים כבר אלפי שנים את מקומם כמלכי הפרחים ולאורך כל הדורות תמיד פיתחו זנים והכלאות של ורדים, כולל כאלה עם לכאורה הריחות של פעם. הוורדים הם מהצמחים העתיקים ביותר שזוהו כצמחי נוי ובישום. מאובנים של ורדים בני כ-35 מיליון שנה נמצאו בצפון אמריקה. ורדים תורבתו כבר לפני כ-5,000 שנים באסיה, בעיקר בסין ובפרס (איראן של היום). איראן נחשבת לאחד המרכזים הראשיים של גידול ורדים לשם מיצוי שמן אתרי. ורד דמשק (Rosa damascena) המפורסם נולד ככל הנראה מהכלאות שם. ביוון ורומא העתיקות, הורד שימש כסמל לאהבה, יופי וסוד. הוורדים הם פרח של מנזרים, בעיקר בימי הביניים, וזהו נושא מרתק שלא ניכנס אליו הפעם. אומברטו אקו הרי כתב את הספר "שם הוורד" על שורה של רציחות במנזר. פרופסור אריאל הירשפלד, גיבור פרק 69 הרי סיפר שלמד סודות של גיזום מאם מנזר בירושלים. כשהחלו הכיבושים האירופאים במזרח הגיעו הוורדים ביחד עם צמחים אחרים לגנים של אצילים באירופה. זה גם יצר הזדמנות להכליא זנים מזרחיים ואירופאים של ורדים וגם איפשר פיתוח ורדים שיכולים לתת יותר ממחזור אחד של פרחים בשנה. על מלחמת השושנים באנגליה למדנו בבית הספר – השושן האדון היה של בית לנקסטר והלבן של בית יורק, אבל זה היה עוד בתקופה שבה קראנו ל-roses שושנים במקום ורדים. אגב, מצאתי עשרות של ספרים שהשם שלהם כולל ורדים, אבל נראה לי שרובם עוסקים ברוע ובאסונות לא הבטחתי לך גם של שושנים עוסק בסכיזופרניה וחצר של ורדים הוא מלחמה בכוחות האופל, ורד שחור עוסק ברוחות רפאים. עוד נושא שצריך לחקור יום אחד.
את כל הדברים האלה וגם אחרים למדתי כשהתכוננתי לביקור במשתלת קרן צור בבית לחם הגלילית. הייתי מאוד נרגש, 71 פרקים כבר הקלטתי לפודקסט ואפילו לא ורד אחד. היה ראיון משכיל ומרגש עם אילן קרן צור, דור שלישי לשתלנים ודור שני במשתלה, ועם איילת מילר שעובדת במשתלת קרן צור כבר 10 שנים ועד היום לא ברור אם היא המנהלת, סופרת עלי כותרת או סתם לוחשת לוורדים, או שהוורדים לוחשים לה. פרק 72 של אילן והגננים, הקשיבו, דמיינו ריח של ורדים ונסו להפיק קצת קורת רוח בימים הקשים האלה.
אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה, פרק 71, כאן אילן גור. ליאור הוא אחד ממאזיניו הנאמנים של הפודקסט. ולי יש חולשה למורים לחקלאות, עוד מהימים שלי בבית הספר היסודי יהודה המכבי בצפון תל אביב. הייתי תלמיד, איך נאמר, לא ממש נורמטיבי, וכשלא ברחתי לים, ביליתי בגינת בית הספר בשיחות עם המורה לחקלאות. אני זוכר אדם מבוגר וממושקף עם פנים רציניות. שוחחנו על צמחים ועל אדמה ועל עצים, והוא ענה לשאלותי עם הרבה כבוד וסבלנות. הוא אמר לי כבר אז שכדאי לקחת זמן ולהתבונן, ולפעמים היינו מתבוננים ביחד – בשתילים, בעצים בפרחים. אוכל לי את הלב שמעולם לא ידעתי את שמו. גינת בית הספר עולה בי כשאני מגיע מדי פעם לאסוף את הנכד שלי, איתמר, בתום יום הלימודים בבית הספר של ילדותי. אבל כבר הרבה שנים אין בבתי הספר היסודיים מורים לחקלאות, וכשאני מביט בילדים החוזרים מבית הספר בשכונה שלי, אי אפשר להתעלם מכך ששוב אין הם חווים את הסביבה אלא שקועים בנייד שלהם. הם חיים מגירוי לגירוי וכבר מזמן הם לא יודעים להביט סביבם ולהתבונן.
ליאור פתאל הוא מורה לחקלאות בבית ספר בגבעתיים, וגם מרכז גינות קהילתיות. צ'וטטנו פה ושם בענייני גינון, בעיקר גינון של צמחי בר, והאיש נשמע מעניין. ליאור הגיע לבית הספר על תקן של מורה לקיימות. קיימות היא ערך מאוד חשוב, מין מנטרה חיובית כזאת, אבל מה זה בעצם חינוך לקיימות? גם לליאור זה לא היה לגמרי ברור, אז הוא לקח את הנושא קדימה ומינה את עצמו למורה לחקלאות שמקים חממות וערוגות ביחד עם הילדים ומעביר אותם חוויות שהם לעולם לא ישכחו, כי אין לך חינוך טוב יותר מאשר אהבת האדמה, והסבלנות, והסובלנות, ואורך הרוח והחמלה. ליאור בכלל חדש בתחום, לפני כשלוש שנים מישהו נתן לו שתיל של לפופית הבטטה, צמח שקשה מאוד להיכשל בייחור שלו. ומלפופית זה צמח וצמח עד שהבן אדם נשבה כליל בקסם הטבע והצומח. וכדרכם של חוזרים בתשובה, ליאור נעשה טהרן של צמחי בר בלבד ומבקר נחרץ של הגינון העכשווי. עם הזמן הוא קצת נרגע, אבל גם הקים גינת קיימות על מגרש ששייך לעיריית תל אביב, שגם מסייעת לו פה ושם. הגעתי לרחוב של ליאור, מצאתי חנייה ומרחוק כבר ראיתי מישהו מנפנף לי בידיים. אכן הייתה פגישה נרגשת ואיתה סיור בגינה השכונתית שליאור מטפח. היה מאלף, מרגש ומיטיב. הנה מצאתי שוב איש כלבבי. וככה יצאנו לעוד פרק של אילן והגננים. אליך ליאור.
From the publisher's feed