כל יום במשך חמישה חודשים הקלטתי פרק. אתן מעלות על דעתכן את כמות הקשיים שהיו בדרך? כי במבט לאחור אני לא יכולתי לצפות את זה. השיעורים שלמדתי מתוך העשייה היומיומית הזאת הם כנראה החשובים שלמדתי מזה שנים רבות. מן בית ספר מזורז לחיים ולהתמודדות עם הרצונות, הדחפים וכל מה שיכול לדכא אותם בדרך. בפרק הזה תיחשפו ל15 השיעורים החזקים ביותר שאם תאמצו, יקצרו לכן את הדרך ויפתחו לכן את העיניים.

חשבתן פעם מה המטרה הגדולה שעומדת לנגד עיניכן בחינוך הילדים? מה מניע את ההחלטות שלכן? את הדרך שבה אתן מובילות את הבן אדם החדש הזה בעולם? מאז שנהייתי אמא שמתי לב לכולם מסביב חושבים שהם יודעים יותר טוב ממני מה טוב לילד שלי, מעירים הערות, אומרים את דעתם. ונורא קל להקשיב לכולם, לעבור מעצה לעצה ולשנות כל פעם את הדרך שבה אנחנו פועלות. אבל האם זה טוב לילדים שלנו? ואולי בכלל הם אלה שצריכים להוביל את החינוך של עצמם?

איך שלא תסובבי את זה, את מלאה ברכה. האנשים שלך, העשייה שלך, ההזדמנויות שמופיעות לך, האתגרים והרגעים הקטנים של הקפה והמאפה - כולם חלק מהברכה שעוטפת אותך. את רק צריכה לשים לב. פרק קצר שיפתח לך את הלב💘

כמה פעמים איבדתן שליטה? נתתן לכעס להשתלט, לגהנום לחיות בתוככן? מספיק שזה קרה פעם אחת כדי להכיר את תחושת האשמה והתסכול שנתפסת ומסרבת לעזוב. אז מה אפשר ללמוד ממצבים כאלה? ואיך משחררים אותם?

ימים מבוזבזים, חסרי תכלית ומלאים בנטפליקס יש לכולנו. יש הרבה מידי כאלה למען האמת, אבל איך הם אחראיים לתחושת ההחמצה שאנחנו חוות? ואיך שגרת בוקר טובה ומדוייקת לנו הופכת את הימים למלאי סיפוק  עוד לפני שעשינו משימה אחת שקשורה בעבודה?

מה הטעם בימים מבאסים אם אנחנו לא מפיקות מהם לקחים? כולנו כבר יודעות שקשיים לא מופיעים סתם, שהם מבחנים שהיקום מעמיד לנו כדי להשתפר, כדי להיות טובות יותר. אבל איך עושים את זה? איך נמנעים מלחזור על טעויות? 4 שאלות פשוטות שיצילו אותנו מעצמנו.

אם המלצר שכח להכניס מנה לחשבון מה את עושה? וכשאת עומדת בקופה בסופר איך את מרגישה רגע לפני התשלום? למה יש לנו נטייה טיבעית לרצות לשלם פחות ולשמוח כשיש לנו הזדמנות לחמוק מתשלומים? ואיך זה קשור לזה שאת נמצאת בבעיה חמורה שנקראת תודעת חוסר?

אם את מסתובבת עם מחשבות טורדניות בסגנון ״איך לא אמרתי לו את זה ואת זה ואת זה , לא הצלחתי להעביר את הנקודה מספיק טוב״ אז תדעי שאת לא לבד. יש לנו נטייה נוראית להיתפס למילים כשאנחנו רוצות להעביר איזה מסר. אבל למה זאת טעות? ואיך זה קשור לעובדה שפרפקציוניזם זאת מילה מכובסת לבאלי לצאת חכמה?

לשון הרע לא מדבר אלי. כמה לעוס הסלוגן הזה? כמה לא אותנטי הוא בעולם של המדיות והדיבור הבלתי פוסק על האחר. אבל שמתן לב פעם שאחרי יום גדוש ברכילות אתן מרגישות פיזית רע בגוף? עייפות יותר, מותשות יותר, כואב הראש או שמשהו פתאום קורס? יש לזה סיבה. ואני לא מתיימרת לומר שיש לזה פתרון אבל יש לזה תרופה.