לא העלתי על דעתי שאני ארגיש ככה בחיי. באמת. עברתי לאא מעט רגעים מאתגרים שהצלחתי להתמודד איתם בלי ההיסטרייה הזאת ובלי הבחילות וכאבי הראש המוגזמים. אבל אתמול חוויתי לראשונה מה זה אומר להיות אמא לחוצה. למה? כי עלתה בי המחשבה להעביר לילה שלם בלעדיו

אם את מוצאת את עצמך מוותרת על המשימות שחשובות לך, על ההרגלים שממלאים אותך, שמקדמים אותך ומתפתחים אותך כדי להספיק את כל מה שהעולם צריך ממך. אז תדעי שאת עושה את הפעולה ההפוכה, ושלאט לאט את תפסידי גם את עצמך וגם את כולם. אז איך בכל זאת מתמודדים אפשר למצוא את הזמן והיכולת לעשות בשביל עצמך?