אחרי שלוש שנים מפרכות ושוחקות בלבנון החליט איתן בן דוד, מפקד פלוגה בנח״ל, להשתחרר מצה״ל אך להישאר בתחום הבטחון. פנייה משירות הבטחון הכללי הלמה את סקרנותו ותוכניותיו. הוא ידע שליבת עיסוקו של השב״כ בערוץ הערבי והופתע לשמוע שרואים בו מועמד טוב לאגף האבטחה ובתוכו ליחידה לאבטחת אישים, 730.

בשני העשורים הבאים התוודע בן דוד לצדדים שונים של האבטחה, בארץ ובחו״ל ובתעופה; איבטח את פרס ושמיר, רבין ושרון (וקצת, כמעט בלי מלים, את בגין בבית פרישתו); ייסד את ענף המודיעין ב-730; והגיע לצמרת האבטחה, כראש 730 - כעת כבר חטיבה - וכסגן ראש האגף.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר בן דוד על ילדות בקריית אונו, הליכה לגרעין נח״ל לקיבוץ ארז, פיקוד בחיל-הרגלים בלבנון ובהכשרה, אימונים קשוחים - עד כדי סדקים בצלעות, בקרב מגע - של מאבטחי אישים ותקנון היחסים עם האישים המאובטחים.

במוקד זכרונותיו מ-730 נמצא, איך לא, רצח רבין. בן דוד, שאינו פוטר מאחריות את חוליית האבטחה הצמודה, סבור שהשותפות לליקויים שאיפשרו ליגאל עמיר להגיע לטווח לחיצת הדק משתרעת גם על הצוות המקדים שלא סינן כראוי את השטח, על המנהלים שלא השכילו להנחיל תורת לחימה נכונה (ולשלב ביחידה גורם מודיעין ייעודי) - ועל דורות קודמים, בשב״כ ובאבטחה.

בן דוד מוצא נקודה לזכות יורם רובין, ראש  חוליית האבטחה הצמודה - הוא אמנם לא סיכל את ההתנקשות, אך לשמע הירי נהג נכון כשגהר על רבין, סוכל עליו בגופו והכניסו למכונית שהביאה אותו, מאוחר מדי, לבית החולים.

אין לבן דוד, שהיה גם ראש המטה ללוחמה בטרור וממלא-מקום ראש המטה לבטחון לאומי, הערות חיוביות על אישים מאובטחים (״גנדי״, רפול) שהתחמקו ממאבטחיהם, לעתים באופן בוטה ומשפיל. הוא גם אינו נלהב מהמנהג שפשה בתקופת נתניהו, להציב מאבטחי שב״כ על אשת ראש הממשלה ובניה. האם נתניהו פוחד יותר מאחרים שכיהנו בראשות הממשלה? ״חושש,״ בורר בן דוד את מילותיו. ״אולי פוחד״.

אולפן: אמנון האס