צביק׳ה שור אינו יליד מזל שור, אלא מאזניים, ובכלל אינו שור, בחולם, אלא שו•ר. הטועים בהגיית שם משפחתו שומעים ממנו שצבי ושור גם יחד הם חיה אחת יותר מדי. שמו הנכון יאה לו: הוא מדיף ביטחה ולא היסס לשתף בדעותיו גם גדולים ותקיפים שהיו עלולים להיפרע ממנו.

למרות אותו חולם שגוי, תת-אלוף בדימוס שור, איש בטחון וכספים, אינו זר לחיות הרפת. בילדותו, כשהתייתם בחדרה מאימו, נשלח לפנימיית מאיר שפיה, מול הקצה הצפוני של זכרון יעקב, והתמחה בה בחליבה וברעיית העדר. עד היום מלווה אותו טעם השמנת שהכינו לעצמם הרפתנים וזכרם של הפרה ״בדותה״, הפר רב-האון ״גוליית״ שנטה לו חסד מאז היותו התוודע עגל רך והחמור שכשמו לא הוא, ״סבלן״, ששימש תחתיו במסעי דוורים אף שסמל הדואר הוא צבי.

אביו עבד בחברת החשמל וכך גם ידידי ההורים, שהיו גם שכניהם. הנער למד בבית הספר המקצועי בסמ״ת והמשיך משם, לגאוות אביו, לתואר בטכניון בהנדסת חשמל. לא סתם חשמל - ״זרם חזק״, מדגישה התעודה, ואכן שור זורם חזק גם לתוך העשור העשירי לחייו.

כקצין חשמל במשחתת ״אילת״ ובשייטת 1 - השייטת הגדולה של חיל הים הקטן - הגיע שור להשתלמות בצי הוד מלכותה ואף הביך את מארחיו כשגילה אצלם שגיאה בנוסחה; טוב שנלסון לא חי לראות. הצוללת המשומשת שהבריטים שמחו למכור הוכנה למסירה עוד לפני בוא הצוללנים של סא״ל יוסף דרור. על כן היה זה הסגן הצעיר שור שחתם על ״תנין״ בשם חיל-הים של בן גוריון.

רוב שנותיו במערכת עברו על שור אחר כך במשרד הבטחון, או בתפקידים משותפים למשרד ולצבא. רשימה חלקית של האישים שלסביבתם נקלע בעבודתו: סגן שר הבטחון (ולימים השר) פרס, הרמטכ״ל רבין, יורשו בר-לב, יורשו דדו, סגנו טל, מנכ״ל הבטחון קשתי והיועצים הכספיים/ראשי אגף התקציבים חפץ, קין, אלרון וגור. כראש המחלקה הכלכלית במשלחת הרכש (והקשרים המדיניים) של משרד הבטחון בניו יורק, בניהולו של יוסי צ׳חנובר, היה שותף לתקופת שיא במעמד מש״ן, מול הפנטגון, ספקים אמריקאים וזרועות צה״ל.

שור, ג׳ינג׳י ששפמו ודעתנותו הלכו לפניו, השתתף מאז ראשית שנות ה-60׳ במאמצי הייעול, התכנון, המחקר והפיתוח של מערכת הבטחון; בצמצום כפילויות ובהתמודדות עם תובענותו של חיל האוויר הטס, בין השאר מול הצעות להצטיידות בטילים. בלהט דומה הוא פועל כאזרח, זה קרוב לרבע מאה, למען הצטיידות במיירטי לייזר. הוא מבכה את העדפת כיפת ברזל על סקייגארד, במקור נאוטילוס, של נורתרופ גראמן. ״מגן אור״, הלייזר העכשווי, חלש וקצר טווח מכדי לספק אותו.

בגין, שחיבב אותו והגן עליו מפני שרון ושרים אחרים, רצה בו עם שחרורו משירות הקבע כמנכ״ל בנק ישראל. בהגיעו לראיון אצל שר האוצר ארידור הבהיר שור - החולק את יום הולדתו עם ז׳בוטינסקי - שאינו חבר ליכוד. בו ברגע ״ירד מסך״ על פני ארידור.

בין גאוותיו של שור: הקמת שכונה לגימלאי צה״ל בראש העין ומאבק על עידכון הגימלאות. כמומחה-מעורב, אין לו קושי לנמק מדוע הפנסיה התקציבית, שמקבלי הפנסיה הצוברת - ואזרחים ספקנים - מתקנאים בה, אינה הטבת יתר. לשם כך הוא מבליט את העוול שנגרם לרס״רים ותיקים ומנדב גם דיווח על גובה התלוש האישי שלו.


אולפן: אמנון האס

סגן-אלוף במילואים, בכלל לא בדימוס, עמר דנק אינו רואה סתירה בכפל המומחיות שלו. כשחיל האוויר מגייס אותו לשירות פעיל ושואב מעשרות שנות נסיונו כנווט-קרב, קצין-מטה וחוקר אירועים ואירגונים בטחוניים, הוא משרת כמתכנן מיומן של מערכות צבאיות; לאחרונה היה שותף מרכזי בצוות החשיבה והכתיבה של תוכנית מבצעי החיל באיראן. האחת ידו מחזיקה בעט ניסוח רעיון השגת העליונות האווירית בשמי איראן, כמפתח להשגת המשימה, והשנייה מניפה את דגל המחאה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר דנק על דרכו מחיפה לקורס הטיס, שירותו במושב האחורי של פנטום ו-F-16, הצבתו כנציג חיל האוויר ליד אלוף פיקוד הצפון עמירם לוין ותגובת מפקד החיל דני חלוץ למראה כנפי הנווט שדנק המשיך לענוד גם לאחר שהואחדו עם כנפי הטייסים.

בפלישה האמריקאית לעירק, ב-2003, התכונן צה״ל למהדורה חוזרת של מלחמת 1991, כולל ירי טילים על ערי ישראל. חלוץ, מחייך דנק, היה כה להוט לפגוע סוף-סוף, לאחר תריסר שונות אימוני ציד, במשגרים ניידים של טילי קרקע-קרקע, עד שהבטיח להעלות בשתי דרגות כל צוות אוויר שיצליח לצוד משגר. סדאם, שלא ירה, סיכל את הקידום המהיר.

דנק סלחני למדי ביחסו למפקד חיל האוויר בשלוש השנים האחרונות, תומר בר, בהתמודדותו עם מחאת מתנדבי צוות האוויר נגד ההפיכה המשטרית. הוא חריף יותר בהתבטאויותיו נגד ממשלת נתניהו, לקראת 7 באוקטובר ומאז. דנק מוקיר אזרחים מסויימים, יוצאי הקצונה הבכירה בחיל האוויר, שהחליטו להעמיד עצמם לבחירה, אך דעתו אינה נוחה מהדימוי המוטעה של חיל האוויר - להבדיל מיחידים בין גימלאיו - כאירגון הפועל ציבורית בטיסת מבנה.

אולפן: אמנון האס

סרן במילואים רון פיינר הוא סטודנט לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה, בן 26. אמנם בגיל זה יצחק רבין היה מח״ט הראל במלחמה ואריק שרון מג״ד הצנחנים בפעולות הגמול, אבל פיינר הוא בן זמנו וממלא את חובותיו לצבא כעיסוק חשוב אך לא עיקרי.

פיינר, בן מושב בן עמי בגליל המערבי, היה לוחם, מ״מ וסמ״פ בחטיבת הנחל. בשירות המילואים הוצב לחטיבת חי״ר צפונית של יוצאי הנחל, כמפקד מחלקה שהתאמנה למיתארים קרביים בלבנון ובעזה. ב-7 באוקטובר יצא ביוזמתו לכיוון מחסני החירום ובדרך גייס את המחלקה. הוא זומן והגיע לסבב אחר סבב, בקו לבנון, שם ספג גדודו הרוגים ופצועים.

כשהתערער אמונו בתום הלב ובשיקול הדעת של הממשלה ביחסה לחטופים בעזה ולהמשך המלחמה שם לתועלת פוליטית נבט בו רעיון הסירוב להתייצב שוב לשירות מילואים פעיל, כדי לפנות כוחות סדירים לעזה. הוא התלבט בסוגיה בכל רבדיה המוסריים, מול מצפונו, מחוייבותו לחייליו ושותפותו בביצוע מדיניות המייצרת פקודות שאינן בלתי-חוקיות בעליל בהגדרה הצרה אך נוגדות את אתוס הצבא וערכי הקצונה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר פיינר על תגובות מפקדו הישיר, עמיתיו, חייליו וחניכיו שלקראת - ועכשיו גם בתוך - השירות הצבאי; שיגרת הכלא; נחישותו לדבוק בעקרונותיומפקד הפלוגה העדיף לפטור אותו מהתייצבות כדי שלא יסרב, אך קצין בכיר ממנו שפט את הסרן - ללא סמכות, כמסתבר - ל-20 יום בכלא הצבאי. 

במהרה, אך לאחר שפיינר הספיק להתוודע ל״קצינייה״ בכלא 10, בוטל המשפט הראשון ופיינר הובא בפני תת-אלוף יפתח נורקין, ופיינר גילה שמפקד האוגדה מהשריון לא רק אינו נוטה לו חסד, אלא אף מגדיל את עונשו. הכל, מסתבר, בגלל פגם נשפטי חמור, האשמת פיינר בנפקדות ובלי שהוסברה לו זכותו להיעזר בסניגור צבאי. צדק בצה״ל, 2025.

רון פיינר נראה ונשמע כהיפוכו של מנהיג המשלהב המונים ומניף נס מרד. הוא רק מבקש להיות שלם עם עצמו ועם ערכיו, בצעד אישי קטן, עם חגור, נשק ומשקל רב על גבו, בדרך התלולה לחברה, מדינה ומערכת צבאית טובות יותר.

אולפן: אמנון האס

אולפן: אמנון האס

היכנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אולפן: אמנון האס

״כאוס מאורגן,״ מתאר משה רדמן אבוטבול, להלן מר״א, את פעילות המחאה נגד ממשלת נתניהו, מעשיה ומחדליה זה שנתיים וחצי, מהכרזת יריב לוין על ההפיכה המשטרית, דרך מלחמת 7 באוקטובר ולקראת הבחירות לכנסת, בעוד כך-וכך חודשים.

רוצה לומר, לאנרכיה - הגנאי המופרך בפי חסידי נתניהו - אין היררכיה. יש ״שולחן״ (מונח ששימש את בן-גוריון, גולדה ושרים אחרים לאיפיון הממשלה ודיוניה) שסביבו מתכנסים הוא, שקמה ברסלר ופעילים בולטים ומתמידים נוספים, מתייעצים, מתאמים ומחליטים בהסכמה רחבה ככל האפשר; וצעידה שלובת זרועות, מבססת בכורה, בראש טורי צלייני דמוקרטיה במעלה הדרך לירושלים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, הפעם באולפן עמותת המתנדבים שלו בהרצליה, מספר רדמן על כיווני הפעולה, ההתארגנות וההידברות של מובילי המחאה. בין השמות הנזכרים, מהם לחיוב ומהם פחות: יאיר גולן (המנהיג הפוליטי המבטא נאמנה וללא מורא את השקפותיו של מר״א), אהוד ברק, בני גנץ, יצחק הרצוג, גדי איזנקוט, יאיר לפיד. עלותן המצטברת והנתרמת של ההפגנות, העצרות והפעילויות הנוספות, הוא אומר, נאמדת במאות (״נמוכות״) של מיליוני שקלים, הרחק מהמיליארדים שהיריבים מדמיינים.

האיש הנמרץ בחולצת הטריקו הלבנה, שלדבריו אין בדעתו להמיר בשנים הקרובות בחליפת ח״כ, גילה את כוחה של ההובלה כשחסם עם מאות מפגינים את איילון, ערב אביבי אחד ב-2003, ומאז צבר עוד כ-10 מעצרים וספג אלימות משטרתית לתפארת, אך מזדהה עם מצוקת השוטרים והסוהרים וחותר להידברות עניינית עם מפקדיהם. לא עם נתניהו, שמקורביו גיששו אחר פגישה מפייסת, כביכול. מר״א וחבריו חשדו בכוונות השליחים והחליטו שלא משתלם להצטלם כמופעלים-משוטים.

למחוללי ההפיכה המשטרית היו מניעים שונים, שהשתרגו זה בזה למזימה משותפת. נתניהו רצה בהצלחתה כמילוט מאישומיו, פן יורשע. רדמן, אולי במפתיע, מאותת שאינו בקוטב הקנאי של המחאה: הוא מוכן להעניק לנתניהו הישג בדמות הסדר טיעון וחנינה נשיאותית, ובלבד שייעלם סופית מהשדה הפוליטי.

אולפן: אמנון האס

במהלך הרגיל של הצמיחה המקצועית בשירות המשפטי, עו״ד נאוה בן-אור היתה המועמדת הטבעית, הבאה בתור, לתפקיד פרקליטת המדינה, כאשר עדנה ארבל פרשה והתמנתה לשופטת בעליון. ב-2004 לא היתה ההתנהלות רגילה כלל. גם היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין פרש למען מושב בעליון, ומישנהו-יורשו, מני מזוז, החליט למעשה ״רק לא נאווה״ וקידם את ידידו ערן שנדר, מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, לתפקיד השני בחשיבותו בנערכת.

זאת היתה תוצאה אומללה - למערכת, לא לבן-אור - של יחסים עכורים בין מחנה רובינשטיין-מזוז למחנה ארבל, סביב יחסו הכפייתי של היועמ״ש לראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. ארבל, בן-אור ופרקליטת מחוז הדרום יסכה לייבוביץ זיהו במזרחי קצין ישר ותקיף, לוחם נחוש בשחיתות. רובינשטיין המתחסד דימה לראות בו, בהשאלה מאולצת מארצות אחרות, שוטר תאב כוח המוכן לכופף את הכללים בדרך למטרה. יצא שבן-אור הקריבה את קידומו למען עניין צודק.

בן-אור לא סיימה בכך את מסלולה כמשפטנית בכירה. לאחר הפוגה קצרה התמנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים ואף היתה מועמדת לעליון. בין עיסוקיה כיום: פעילות לתיעוד ולמיצוי הדין עם פושעי המין בזוועות ה-7 באוקטובר.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספרת בן-אור על דרכה בפרקליטות, מאז התמחותה אצל דורית בייניש; על התרשמותה מפתיחותו של היועמ״ש יצחק זמיר; על תיקיהם של אישי ציבור, כולל נתניהו, ועל האתוס המקצועי של חתירה לגיבוש חוות דעת ללא משוא פנים וללא התאהבות במסקנות ראשוניות.

כצפוי, היא נחרדת לנוכח ההפיכה המשטרית, ההכפשות, הטלת הדופי בבית המשפט העליון וההתפוררות המודרכת של האמון בחוק ובאנשיו. התהליך ההדרגתי של הירידה ברמת המצטרפים לשירות הציבורי והמוכנים להישאר בו, היא מסכימה, מוכרח להשפיע לרעה גם על רמת השופטים.

בן-אור נרגשת, כמעט עד לחלוחית בעיניה, כשהיא נזכרת בהתלבטויות מייסרות לקראת הרשעות הנושאות עונשי מאסר, ובמיוחד בהחלטתה להימנע מכליאת צעיר ששדד נהג מונית. בגזר דינו אמרה לו שהמערכת מושיטה לו יד; בו תלוי אם ייענה ליד המושטת, יסור מרע, יתגייס לשירות חובה ויהיה לאזרח המועיל לעצמו ולכלל. לא היה מאושר משניהם כששלח ״לשופטת נאוה״ מכתב המגולל את הצלחתו להתנזר מפשע, את התקדמותו בצבא ואת הסמכתו לקצונה, במעמד שביקש ממנה לכבדו בנוכחותה.

היכנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בסוף 43 שנותיו במשרד החוץ היה נמרוד ברקן שגריר ישראל באוטאווה, ולמרבה ההפתעה הוא אינו נזעק לחמול על מארחיו לנוכח חזון הסיפוח דרומה שהפיל עליהם לאחרונה דונלד טראמפ. יש בכך שיקוף מסויים לקו שמייצג ברקן, לפחות כעת ממיצפה יוצא שירות החוץ, בעד הבעת עמדה גם כשאינה תואמת את החכמה המקובלת - או את מדיניות הדרג הממונה.

ברקן שירת ארבע פעמים בצפון אמריקה. לפני קנדה - בפילדלפיה, וושינגטון וסן פרנסיסקו - וניהל את חטיבת התפוצות והדתות במטה משרד החוץ. הוא אינו מוחה כשמזהים אותו עם האסכולה הבטחונית במשרד, זאת שהיתה קרובה יותר בגישתה לצה״ל, לזרועות המודיעין, לוועדה לאנרגיה אטומית ולמשרד הבטחון, המחובר בטבורו לתעשיות הבטחוניות. זאת אסכולה שראשיתה בתקופת ועדות שביתת הנשק ואנשי המשרד כיוסף תקוע, משה ביתן, מרדכי גזית ושמשון ארד.

ברקן הושאל לזמן-מה ללשכת הממונה על קשרי-החוץ במשרד הבטחון והירצה במכללה לבטחון לאומי. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מספר גם על חוויות מימיו בלשכת שר החוץ שמעון פרס. בכל בוקר, כשפרס טיפס לחדרו במדרגות המשרד הישן, קידמו את פניו תמונות השרים הקודמים. ראש וראשון להם - משה שרת, שפרס - מנכ״ל משרד הבטחון שבן גוריון מינה ערב צאתו לחופשה ממושכת בשדה בוקר - עקף ותימרן. ״תזיזו את התמונה הזאת,״ רטן פרס חסר אונים, כמו דוריאן גריי המתבונן במראה ומתכחש לתהפוכת הזמן שעשתה אותו מאנטי-שרת לשרת.

החשוב בתפקידיו של ברקן במשרד החוץ היה ראש ממ״ד, המרכז למחקר מדיני - הזרוע המודיעינית של המשרד האמור להשפיע על המדיניות הבין-לאומית של ממשלת ישראל, אך לרוב אינו מצליח, ולעתים אף אינו מנסה, לעשות זאת. ממ״ד לא המריא לגובה שהועידה לו ועדת אגרנט בסוף תקופת אבא אבן, שקודמיו היו רק גולדה ושרת - פוליטיקאים בעלי מעמד במפלגת השלטון. משולש ברמודה של המודיעין - אמ״ן, המוסד ושב״כ - העלים את ממ״ד, לא כטיטניק עוצמתית הפוגשת קרחון אלא כסירה קרועת מפרש המיטלטלת על הגלים.

תוצאת מידורם של חוקרי ממ״ד מחומר מסווג מאד הזיקה לממדרים ולאדוניהם הפוליטיים, שהתבשמו מהסודות וטעו בהערכות. במאמר שפירסם ברקן לאחרונה, עם בני דגן, גם הוא ראש ממ״ד לשעבר, הם מתעדים סדרת התרעות שהפיץ ממ״ד לפני 7 באוקטובר ושלא הוציאו את נתניהו, השרים ובכירי הבטחון משאננותם.

כנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

ד״ר משה סנה, ממנהיגיו הבטחוניים-מדיניים של היישוב העברי בשנות ה-40׳ ואיש ציבור בולט בעשוריה הראשונים של מדינת ישראל, קיווה שבנו אפרים יירתע מהתחום הפוליטי ויילך בדרכו רק לרפואה. אפרים לא מילא את משאלתו. הוא הלך בעקבות אביו לבטחון ולרפואה, אבל גם לכנסת ואף לממשלה, שאליה היה משה סנה בודאי מגיע לולא דבק באמונותיו ונשאר מחוץ לזרם המרכזי.

תת-אלוף בדימוס ד״ר אפרים סנה היה לוחם, מפקד ומושל לפני שהתאזרח והצטרף למפלגת העבודה, כתומך ברבין ולכן גם פסול בעיני פרס. בצה״ל היה רופא מערך החי״ר והצנחנים, מפקד צוותי הרפואה באנטבה - שם היה האחרון שראה את הפצוע האנוש יוני נתניהו לפני מותו - ומייסד יחידת החילוץ של חיל האוויר 669 במתכונתה המשודרגת והקרבית. בדרום לבנון ובגדה המערבית ניהל את הטיפול הבטחוני-פוליטי-אזרחי באוכלוסיה נפיצה. בממשלת רבין היה שר הבריאות - הרופא היחיד מעולם - ובממשלת שרון שר התחבורה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר סנה על ילדות תל אביבית במשפחת שני רופאים, נעוריו בתנועה הקומוניסטית בנק״י, שירותו בנח״ל ובצנחנים ולימודי הרפואה. במלחמת יום הכיפורים, כמפקד פלוגת הרפואה של חטיבת הצנחנים הסדירה, היה עם גדוד 890 בחווה הסינית ועם המח״ט עוזי יאירי, שכרע תחת נטל האבל על חללי החטיבה.

לאורך הדרך נתקל בדמויות שונות, ממקורבי ערפאת בשליחויות חשאיות מטעם פרס ורבין ועד לברוך גולדשטיין. בהתמודדויות על ראשות מפלגת העבודה הפסיד לאהוד ברק לאחר בחירות 1996 ולפואד בן אליעזר לאחר בחירות 2001. שש שנים אחר כך, כסגנו של שר הבטחון עמיר פרץ, היה מעורב בהכנות לתקיפת הכור הגרעיני הסורי, עד שברק גבר על פרץ והזדרז להוציא את שניהם ממשרד הבטחון. המבצע נדחה ביותר מחודשיים והצליח, לדעת סנה, בעיקר בזכות ביצועי חיל האוויר בפיקוד אליעזר שקדי ושיקול הדעת של ראש המוסד מאיר דגן, ידיד ותיק של סנה מימי לבנון. סנה גאה בתרומתו להחלטת שרון להתעלם מהביקורת על נגיעת דגן בפוליטיקה ולמנותו לרמס״ד.

כחבר-כנסת חדש שלא צורף עדיין לממשלת רבין, שלמענו פעל נגד פרס, התנחם סנה בחברות בתת-ועדת החוץ והבטחון לשירותים החשאיים, התעמק בחומר המודיעיני ואיבחן את סכנת הגרעין האיראני. רבין הסכים איתו, שנים לפני שבנימין נתניהו ניסה לנכס את הנושא לעצמו. איראן ממשיכה לקנן בראש דאגותיו של סנה והוא מצדד בתקיפת התשתית הגרעינית שלה - אך לא בשנה הקרובה, באין לה עדיין יכולת להתחמש.

אולפן: אורי אנוליק

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

כקצין-לוחם ביחידת מודיעין ניסה יונתן דקל לתהות על קנקנם של עמיתים מבוגרים ממנו ולבושים אזרחית מגוף מקביל - המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הם היו בה בעת דומים לדקל וחבריו, ביניהם שי סתרן, ושונים מהם, בגישה ולא רק בגיל ובנסיון.

כשסיים את לימודיו בבית-הספר לקולנוע ולטלוויזיה סם שפיגל, חמש שנים מאומצות שניראו לו המשך של חמש שנותיו בחובה ובקבע, החליט דקל להעמיד את המוסד - עם סתרן, דוקטור לאנתרופולוגיה, כשותפו לתסריט - במרכז סרט עלילתי שיעביר לצופיו את המציאות של מבצעי מודיעין החוץ במעטפת יצירתית. התוצאה היא ״צ׳קאאוט״, עם אקשן - חלקו מדומיין - ואווירה של מרפק בצלעות ולשון בחך יותר מאשר של אגרוף בבטן וסכין בין השיניים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דקל, במגבלות בטחון מידע, את רקעו האישי ואת בניית הסיפור והדמויות. העלילה נעה בין ההתרחשות במקום מסויים, מלון באיסטנבול, לבין התחקיר המתבצע לאחר שנה, בפועל במטה המוסד ובהזייה שוב במלון.

דקל וסתרן חמקו משתי מלכודות שגרתיות בסרטי ביונוקרטיה, המימסד הביורוקרטי של הביון - CIA או MI-6, קג״ב או מוסד - אחת של טובים מאד מול רעים לחלוטין ושנייה של רקב בוגדני בצמרת אירגון מודיעיני שנחדר בידי אויב. הם משרטטים אנשים רגילים, באופיים, במצבים פחות רגילים, עם חיים כפולים, בבית ובחוץ, כשהפעולות בשליטת העושה בעת העשייה אך בידיעה שהוא עתיד ליתן דין וחשבון בפני הממונים עליו. 

״צ׳קאאוט״ אינו ״גבעת חלפון״ או ״מבצע סבתא״ של המוסד: הוא מחוייך, אבל גם רגיש ולעתים רגשני. סרט שאנשי המוסד שצפו בו אמרו שהציב מולם מראה ושקהל אחר יכיר בו את קילוף המיתוס מהאמיתות.