עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בהיותו חניך במכללה למלחמה של חיל האוויר האמריקאי, באלבמה, טס הצוות של שמעיה אביאלי לביקור בפרל הרבור. עד אז, בסוף המאה הקודמת, חלפו עשרות שנים מהתקפת הפתע היפנית שהלמה במעוז הצי האמריקאי באוקיינוס השקט. מלחמת העולם הסתיימה, יפן בעלת ברית, שום איום מיידי אינו מעיב על השלווה, אבל יחידות הצבא האמריקאי מכל הכוננות שיננו את מורשת הקרב ודרוכות כאילו אויב עלול בכל רגע להגיח ממערב. שנית פרל הרבור לא תיפול.

תא״ל במילואים אביאלי נזכר בכך ב-7 באוקטובר, לנוכח הרפיון בהגנת גבול עזה. הוא שותף לאכזבה העמוקה מהכנת צה״ל ובתוכו חיל האוויר לתרחיש פלישת חמאס. עידוד מסויים, לא מקזז, הוא שואב מביצועי החיל לאחר ההתאוששות מהמהלומה הראשונה, כגון בגיחות לאיראן.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אביאלי על רקעו המשפחתי במושב באר טוביה, על המשק שבמרכזו רפת, על זכרונות ילדות ונערות ממלחמות 1967 ו-1973 ועל ההתנדבות לצוות אוויר, תחילה במגמת קרב ולבסוף - עם קורס 96 - כטייס מסוקים.

הוא הטיס מסוקי קרב וסיור - קוברה, אפאצ׳י ודיפנדר (״להטוט״) - והיה מפקד שתי טייסות ושני בסיסים, עובדה ופלמחים; לחם בלבנון, בעזה וכמעט - בתוכניות שנגנזו - נגד מטרות בעיראק וב״מדינה אחרת ממזרח לישראל״.

כנספח אווירי בוושינגטון היה לשותף סוד ותיאום עם הפנטגון במבצע תקיפת הכור הגרעיני שצפון קוריאה בנתה בסוריה. בשובו ארצה שמע שהתפנה תפקיד ראש סיב״ט, היחידה לסיוע בטחוני במשרד הבטחון, המופקדת על עזרה לשיווק תוצרי התעשיות הבטחוניות. שר הבטחון אהוד ברק, שריאיין אותו, התעניין בשתי נקודות: האם לאביאלי כישורי מכירות והאם רעייתו תשלים עם נסיעותיו התכופות לחו”ל.

שמו הפרטי ושם משפחתו, המנציחים חללי פרעות ומלחמה, אינם מסגירים את מוצא הוריו ממזרח אירופה. לא אחת נתקל במבטים מופתעים. כשהמתין פעם במרפאה והגיע תורו, ביקש הרופא לוודא שאין זאת טעות - הוא הניח שהמטופל יהיה תימני.

אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אביגדור פלדמן על משפט נתניהו וניגוד העניינים שלו, פיטורי היועצת המשפטית וראש השב״כ, הסיפוק מעריכת-דין אחרי 53 שנה והסוף המפתיע של המותחן הבלשי שהוא כותב.

עו״ד אביגדור פלדמן, בשיחה רביעית עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, אינו מוצא סיבות טריות להתעודד ממצבה של מדינת ישראל. תקוותיו לעצירת הגלישה במדרון התגלו כמשאלות לב.

ניצנוץ האור שבאפלה, מתצפיתו, הוא אובדן הרסן של נתניהו על בולמוס הפגיעה במערכת החוק. כה הרחיק לכת, עד שיוזמת פיטורי היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה מחוברת אליו, אישית, לא רק כהיתממותו ליריב לוין, ומובטח שתיבלם בבג״ץ, בנימוקים שונים ובראשם ניגוד העניינים שלו, כנאשם מול ראש התביעה במשפטו.

גם מהלך הדחת ראש השב״כ רונן בר, סבור פלדמן, ייכשל, כי הוא ממונה על חקירת חדירתה של ממשלת קטאר לסביבת נתניהו וכי לא נערך לו הליך נאות. פלדמן מגנה את השינוי בהרכב הוועדה לבחירת - והדחת - שופטים ואת הסמכת הפוליטיקאים למנות את נציב התלונות על השופטים. זאת תנועת מלקחיים שתאיים על שלושת שופטי נתניהו, כי די בכך שיימצא רבב ישן באחד מהם לביטול המשפט.

כמי שהכיר שרי משפטים לדורותיהם אין במילונו של פלדמן מילה רעה דיה לאיפיון לוין. על אהרן ברק הוא אומר שחבל שקלע את עצמו גם לעניינים ששומר נפשו ירחק מהם, כגון תיווך בהסדר טיעון בין התביעה לנתניהו.

הפנאי של פלדמן מנוצל לכתיבת ספר בלשי, שעלילתו מתארת סדרה מסתורית של רציחות שופטים. הוא בונה את הסיפור, העשוי להפוך גם ליצירה טלוויזיונית, נדבך-נדבך, פרק-פרק, וזהותו של הרוצח נודעת לו, למחבר, בהפתעה גמורה, רק לקראת הסוף; ואף אז יתכן שהסניגור הפלילי המנוסה פלדמן יצליח לחלץ אותו מהרשעה.


אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

THE PINE&OAK PODACST
https://open.spotify.com/show/4PSB8IawKNzp1jR4NY63ry

האויב המסוכן ביותר של הבטחון הוא הבטחון העצמי. תחושתם של שותפי סוד שהם יודעים על האויב כל שיש לדעת משרה שאננות ומכרסמת בתודעת הצורך להיערך להפתעה; ותמיד תהיה הפתעה, כמו שהתברר לרומאים כשחניבעל איגף אותם מצפון עם בעלי-חיים נפוצים באפריקה אך נדירים באירופה.

זאת אחת התובנות שצבר ראובן אייל בעשרות שנותיו במדים ובארבעת העשורים שמאז. עוד אחת: רבים מקציני המודיעין נוטים לשכוח את העובדה החשובה ביותר במלאכתם: המודיעין משרת תכלית גבוהה יותר, לא את עצמו. חומר כה סודי, עד שנמנעים מהפצתו למי שזקוקים לו, הוא עושר השמור לרעת בעליו - כשהבעלים האמיתיים הם בכלל המפקדים, הלוחמים ומפתחי המענה בתעשיה הבטחונית.

לא כך אייל, תת-אלוף בדימוס, שהיה ראש להק המודיעין בחיל האוויר. אייל לא היסס (טוב, אולי היסס, אך החליט) להתעלם מהוראות קנאיות להטיל מידור קיצוני על נתונים שבלעדיהם לא היו מומחי המחקר והפיתוח בישראל משכילים להכין אמצעי-נגד להצלת טייסים ולסיוע לביצוע משימותיהם.

אייל לא חיפש אתונות ומצא מלוכה, אבל גם לא הרבה פחות מכך - כשהתגייס לשירות חובה, ב-1953, רצה להיות מכונאי מטוסים, וסורב. הנימוק: כושר קרבי. לא נורא, ניחמו אותו בבסיס הקליטה, תוכל להיבחן לטיס. מי שלא רצה בו כצוות קרקע קיבל אותו כצוות אוויר, אחד מתשעה בלבד בקורס 18, ביניהם מי שהיה בתוך עשור לטייס-קרב מוביל בחיל האוויר, רן פקר.

בשיחה עם אמיר אורן ב”אפרכסת״ מספר אייל על חיל האוויר מימי דן טולקובסקי ועזר ויצמן, מוטי הוד ודוד עברי, עד לעמוס לפידות. הוא דן בסוגיות המציאות החמקמקה שהמודיעין מנסה לשווא לשקף, ההערכות השונות שהמפקדים - רובם אך לא כולם - מבקשים לקבל וההבדל בין ״מטרה״ ל״איום״ כשני צדדים של אותו אויב.

אחת מנקודות השיא במבצעים שליווה היתה תקיפת הכור העיראקי. לאייל זכור היטב התדריך האחרון של שמונת הטייסים עם הרמטכ״ל, רפול, ימים מעטים לאחר נפילת בנו יורם איתן בהתרסקות מטוסו. הנחת העבודה, לאור הסכנות בנתיב וסביב הכור, היתה שיותר מאחד מהשמונה יופל. פגיע מכולם היה הרביעי והאחרון בכל מבנה, כך שהסיכון הגדול ביותר לשבי ולעינויים בבגדד ריחף על מספר 4 במבנה של אמיר נחומי - אילן רמון. ״אם תיפלו בשבי,״ הופתע אייל לשמוע את רפול הקשוח פוקד, ״אל תנסו לשתוק. ספרו הכל״.

אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

THE PINE&OAK PODACST
https://open.spotify.com/show/4PSB8IawKNzp1jR4NY63ry

כבנו של טייס קרב, חבר מרחביה שבעמק יזרעאל, גדל עטר דגן בסביבה שבמרכזה הקיבוץ והצבא. הוא התלווה לאביו לבסיס הסמוך, רמת דוד, צפה בהמראות ובנחיתות, הקשיב לסיפורי בני מחזורים קודמים שהצטיינו בחיל האוויר וקיווה להצטרף אליהם בתורו.

למרות אופיו המרדני וחומד הלצון הצליח כפרח טיס עד למחצית הקורס. אז לא התאפק בטיסת סולו, ביצע תרגיל מסוכן ושרד תאונה אך הופנה לאפיקים קרקעיים יותר. מבין החלופות שהוצעו קסמה לו קצונה בתותחנים. גם כצוער התגרה בשלטונות ועמד שוב ושוב בפני הדחה; הוא ניצל ממנה בזכות חוות הדעת המעולה של חבריו לצוות, שהרשימה את מפקד בה״ד 1 יותר מהסתייגות המדריכים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר דגן, אלוף-משנה בדימוס, על פרקים מספקים לצד מתסכלים בשירותו הצבאי. כשהוזמן לפקד על יחידה טרייה בחיל התותחנים, שתכלית הקמתה בלימת פלישה משוריינת של אוגדות סוריות לגולן, התאכזב לגלות שצה״ל, בשיגרת מחשבה, רואה בה עוד סיירת נבחרת עם טילים ולא מסגרת חדשנית להפעלת אמצעי-לחימה מהפכניים מטווח רחוק.

מפקדו באוגדה 91 בסוף תקופת לבנון, משה (קפלן) קפלינסקי, מינה אותו לקצין האג״ם של פיקוד המרכז, תפקיד מפתח באמצע העשור הראשון של המאה, תקופה עמוסת משימות ופגועת מאבקי אגו בין אישים ואירגונים. כשהתבדח כדרכו באחד הדיונים במטכ״ל הזכיר לו קפלינסקי, כבר סגן הרמטכ״ל, שבקרייה לא מאמינים בהומור.

מאחר שלא היה קצין שיגרתי ולא שם את אוכפו על סוס אביר שירכיב אותו אל השקיעה - הוא עדיין מעדיף טרקטור - נותר בדיוני האיוש ללא תפקיד תת-אלוף שבעליל היה ראוי לו. הפער שבין הציפיות המוצהרות למציאות הבינונית לא הפתיע אותו. צה״ל הציע לו פיצוי בדמות נספחות צבאית. בלונדון, הסכים דגן, ונשלח לוורשה.

אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

מספר שאלות למאזיני "אפרכסת" בקישור הבא

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

הטלפון הנייד של שגריר ישראל בברלין צילצל בעיצומן של קניות לשבת - בשבת. ״איך העסק מתקדם?״ הסתקרן ראש הממשלה, אריק שרון. הוא כיוון למיקוח על רכש שלוש הצוללות הראשונות בסדרת ״דולפין״, שהוביל שטיין בקשריו המעולים בבירת גרמניה. שרון, שלפנים לא רווה נחת מאנשי שירות החוץ, הוקיר את שגרירו בברלין במלים חמות.

רבע מאה לפני כן, בשליחותו הראשונה למחצית המערבית של אותה מדינה, לבירתה אז בון, היתה לשטיין דעה שונה לחלוטין על שר הבטחון שרון. לשמע הדיווח המקומם על הטבח בסברה ושתילה התלבט בין שלוש חלופות קשות - להתפטר, לשקר למקומיים או לומר את דעתו האמיתית - ובחר ברביעית, להסתגר בחדרו ולהימנע מכל התבטאות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שטיין איך גוייס מהאוניברסיטה העברית למשרד החוץ כדי לעסוק במחקר מודיעיני  ובתכנון מדיני, אך הוסט למסלול דיפלומטי - לא שיש לו סיבה להתלונן. הוא הוצב בבירות החשובות ביותר, בתפקידים המעניינים ביותר ובתקופות המאתגרות ביותר.

שטיין, שגדל בנתניה, במשפחת ניצולי שואה, לחם כצנחן בששת הימים וביום הכיפורים. במדינות אחרות משרד החוץ בכיר ממערכות הבטחון והמודיעין. לא בישראל. צה״ל, המוסד, המלמ״ב והשב״כ מתבוננים במשרד החוץ בהתנשאות חשדנית. נדיר למצוא דיפלומט ישראלי המקובל עליהם ושותף לסודותיהם. שטיין היה בקומץ זה. כשפעל יחד עם ידידו מהוועדה לאנרגיה אטומית, גדעון פרנק, הלחימו אותם ל״פרנקנשטיין״.

שני דורות של פוליטיקאים ופקידים גרמנים התוודעו אליו. ביניהם הנשיא הנוכחי שטיינמאייר והקנצלרית הניצחית מרקל, שמקורביה לא הסתירו את כעסם על התנהגות נתניהו כלפיה. 

עיסקת הצוללות הנוספות וכלי-השיט האחרים התנהלה לאחר פרישת שטיין מהשגרירות בברלין ומשירות החוץ, אך גם בלי להתעמק באפלים שבהבטיה הוא מפוכח דיו לפסוק שבשני הצדדים, הישראלי והגרמני, יש גם שחיתות.


אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

In the second episode of the Pine & Oak Podcast, Alon Pinkas and Amir Oren discuss, from an Israeli perspective, the latest events in the Washington scene they used to know but now doubt whether prior knowledge has much relevance in the Age of Trump.

Send comments to [email protected]

ענו על שאלון קצר ועזרו לנו לשפר את אפרכסת

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

כשהסקייהוק של סרן צביקה טרון נפגע מטיל קרקע-אוויר בחזית הסורית, ב-11 באוקטובר 1973, הנחת העבודה של מפקד טייסת 102 היתה שטרון לא שרד את הנטישה והצניחה לקרקע עויינת. כך, בגישה מציאותית, אכזרית בסירובה לטפח אשליות, אמר להדסה אמן, בת-זוגו של צביקה, שניהם חברי קיבוץ שפיים.

הדסה, שלא איבדה תקווה, המתינה כמעט שמונה חודשים קרים וקשים להגעת רשימות השבויים, לקראת סוף מסעות הנרי קיסינג׳ר בין ירושלים לדמשק. צביקה חזר, התאושש ושב לטיסה, בחיל האוויר כסא״ל במילואים ובחברות אזרחיות כטייס ריסוס וכיבוי.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חוזר הזוג טרון לילדות בשפיים - הדסה עם חמש אחיותיה (אחיהן, אורי, נהרג בעת שירותו בסיירת הצנחנים) ו״מספר כביסה 1״ של הוריהן, ממובילי הקיבוץ; צביקה, בן לשורדי שואה ותלאות בריחה והעפלה שאיבדו בת, אח צעיר ליוסי, טייס מסוקים מעולה שנשאר בקבע עד לאלוף-משנה, מפקד בסיס שדה דב.

צביקה חלם על חיל האוויר, בנה דגמי מטוסים שהעביר לביקורת טייס-הקרב הנערץ שמוליק חץ ולמד להטיס מטוסים קלים, אך נבלם בטעות-איבחון בשערי קורס-הטיס והתגייס לסיירת הצנחנים. רק בהיותו קצין בסיירת הצליח, בעזרת קשריה של הדסה, לזכות בהזדמנות מחודשת והמריא.

השבי בכלא המייסר אל-מאזה, על עינוייו בחקירות ותקופות בידודו, אומר צביקה, לא הותיר בו חותם מסוייט. בעשור שעבר, בצילומי סרטה של לינוי בר-גפן ״השובה מדמשק״, הופגש עם אחמד מעאמנה, ישראלי מעראבה שברח כנער לסוריה והועסק שם במודיעין הצבאי כמתורגמן בחקירות. חבריו של צביקה לשבי לא סלחו למעאמנה על נוכחוחו ברגעים המשפילים וחסרי האונים ביותר בחייהם. צביקה ייצג זווית אחרת: ״שנינו ביצענו את תפקידנו, אני בהטלת פצצות, הוא בתרגום בחקירות״.

הדסה וצביקה טרון בנו, כדבריה, ״חיים שלמים וטובים״, עם ארבעה צאצאים - שני בנים ושתי בנות - ו-11 נכדות ונכדים. הם אנשי שלום ומחאה, מסיעי חולים פלסטיניים לטיפולים רפואיים ומשתתפים בהפגנות נגד יחסה של ממשלת נתניהו לחטופים במנהרות חמאס. 

כשמפוני כפר עזה עקרו לשפיים, הדסה היתה להם לכתובת, גשר על-דורי, יובל שנים לאחר אותו כאב מקנן של אי-ודאות בין אוקטובר 1973 ליוני 1974. צביקה, אילו נשאל ולא חס על משפחות החטופים, היה ממעיט בסבלו אז, כשבוי בידי צבא של מדינה - בתנאים משתפרים בהדרגה, בארוחות סדירות (וביניהן התעללויות), במקלחות חודשיות, לפעמים בתספורת ובתגלחת - ובידיעה שלבסוף ייערכו חילופים, לעומת מוראות עזה, כבר כפליים הזמן הסורי ההוא.


אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

An English-language spin-off of the אפרכסת (“Afarkeset”) podcast through Tel Aviv’s Procast studios. Amir Oren and Alon Pinkas on the American-Israeli axis and the news of the day. Episode I, mid-February 2025.

Comments welcome at [email protected]

עזרו לנו לשפר את אפרכסת

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בקיבוצו, עין צורים, עבד הנער חנוך דאובה בגידולי שדה, אבל הדימוי העצמי שלו לקוח מהרפת: כדי החלב שמילא וששימחו את המערכת הצבאית פיצו על בעיטותיו בכדים אחרים. 

כך היה דאובה לקצין שהצטיין בשריון ושהגיע לדרגת אלוף-משנה ולפיקוד על חטיבה, עד שהחליט לשנות כיוון - יותר מעשור וחצי לאחר ״מבצע שינוי כיוון״ בלבנון, המערכה ב-2006, כשנפצע בעת פעולה אמיצה ונחושה ונחלץ כשוועדה בראשות איל זמיר ממליצה להעניק לו, אך לא לצוות הטנק שלו (כי הוא יזם ופיקד והלוחמים צייתו) את עיטור העוז.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דאובה את רקעו המשפחתי - נכד לפדויי שבי מגוש עציון, אח בכור לשלושה קצינים נוספים - ואת דרכו מהקיבוץ הדתי לצבא, עד להחלטתו לפרוש לעיסוקים אזרחיים וציבוריים, שבמסגרתם היה למייסד ודובר רהוט של ״פורום לוחמי ולוחמות ׳חרבות ברזל׳״.

ב-7 באוקטובר, בעודו בחופשת פרישה משירות הקבע, התקשה להאמין למראה עיניו. כשהשתכנע ירד דרומה, לגיא ההריגה, והשתתף בלחימה. אין לו הסבר לקריסת המערכת באוגדת עזה, בפיקוד הדרום ובמטכ״ל, אבל מסקנתו נחרצת: על כל המפקדים וקציני-המטה העיקריים, שהובסו, היה להתפטר מתפקידיהם ברגע שהמצב בשטח התייצב, כי צבא אינו יכול לתפקד כראוי בלחימה כשהעומדים בראשו  הובסו.

איך זה היה אמור לפעול יודע דאובה מתחנות שונות במסלולו, כמפקד קרבי וכקצין במטכ״ל בשתי עמדות תצפית - ראש לשכת סגן הרמטכ״ל (גדי איזנקוט ולרבעון יאיר גולן) וראש זירת דרום בחטיבת המבצעים. 

כרל״ש סרמטכ״ל ראה דאובה את יחסי הגומלין בין הדרגים הפוליטיים, הצבאיים והמודיעיניים, כולל במבצע ״צוק איתן״. התנסותו הותירה בו הערכה עמוקה לגולן ובמיוחד לאיזנקוט, המצטייר בעיניו כמתאים לראשות הממשלה יותר מכל הפעילים בזירה הפוליטית. הוא גם מברך על מינוי זמיר לרמטכ״ל - ״מנוסה מאד, שמרן ועם זאת פתוח, ומחובר לשטח ולדור הלוחמים היכולים להיות בניו״.

המערכת הצבאית, לפחות כל עוד הרצי הלוי בראשה, שמעה את ביקורתו של דאובה על תיפקודה ובחרה בהפרדת כוחות: מאז שובו מהלחימה בעזה, כשמילא את מקומו של מג״ד שנפגע, לא שובץ למינוי חירום. צה״ל לחוד והוא לחוד, או לפחות בחוץ. חנוך לנער על פי דרכו.


אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אם יש מועמד מובהק לחבר מקצועי ונטול פניות בוועדת חקירה ממלכתית לכשלון ה-7 באוקטובר, הרי הוא שלמה ינאי. אלוף בדימוס, שנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים והשתתף במסע תיקון ליקוייה, אך גם חווה תופעות בעייתיות בצבא של שנות ה-70׳ עד תחילת המאה הנוכחית. קפדן וממושמע, אך גם יצירתי ומתחבל, אלוף פיקוד הדרום בתקופת תהליך אוסלו וראש אגף התכנון במטכ״ל בעת המגעים עם ערפאת וקלינטון.

ואם לא די בכך, בעל נסיון טרי בוועדת החקירה בראשות שופטת (מרים נאור, ולאחר מותה דבורה ברלינר) לאסון מירון. דו״ח הוועדה ייחס אחריות אישית, המגלמת גם אשמה, לנתניהו. קל לשער את תגובת רבין או בגין, אילו מי מהם ראש הממשלה: בו בערב היו מתייצבים מול האומה, מודיעים על התפטרות ופורשים לביתם, או מבקשים אמון מחודש.

נתניהו, טיפוס אחר וייחודי, הגיב בדרכו: לא הגיב. הממשלה לא כונסה מעולם לדון בדו״ח מירון. המחדל הקטלני הוליד מחדל שתקני. ינאי לא נואש. אם תיכון ועדת 7 באוקטובר ונשיא העליון עמית יבקש ממנו להיות חבר בה, יענה באותה מילה שהשיב לאסתר חיות, כשפנתה אליו בעניין מירון: ״הנני״.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מגולל ינאי את פרשת חייו האישיים והצבאיים, מילדותו במשפחת ניצולי שואה ובפנימיית יתומים, דרך התרחקותו מהסממנים החיצוניים של הדת ועד לשלושת העשורים של שירותו בצה״ל, משוטר צבאי ועד להתמודדות כפולה, על סגנותו של הרמטכ״ל משה (בוגי) יעלון ועל ראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

בספרו ״השארתי את הלב בבית״ (עם ענב שור-דיעי, בהוצאת משכל) מתאר ינאי את שלבי מסלולו בפירוט מעניין ולעתים - בפרק הילדות - אף מרגש. הוא היה נער מוכשר ונחוש, שפרץ את המחסומים המשפחתיים והפקידותיים שנערמו בדרכו. כך הצליח לעקור עצמו מהמשטרה הצבאית לקצונת השריון, להתאושש מפציעה כפולה - השנייה קשה מאד, כוויה רבתי - ולהתקדם ממג״ד ומח״ט לאוגדונר ולמטכ״ל.

״כמעט כל אלוף,״ הוא אומר, ״רואה בעצמו מועמד לרמטכ״ל ומתאכזב כשאינו מתמנה; גם אני״. אך מעבר לעניין  האישי, הוא אומר, המסתיים כשמתמנה קצין ראוי אחר, מפריעה לו המיקריות, השרירותיות והגחמנות שבהחלטת שר בטחון עובר-ושב להעדיף מי מהמועמדים שהגיעו בדין לגמר. נחוצה, סבור ינאי, ועדת איתור שתפעל לפי אמות מידה. הוא רציני, אך גם תמים - מה שמסביר מדוע לאחר פרישתו מהצבא פנה לניהול, תעשיה ועסקים - לא לפוליטיקה.


אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב