אפרכסת

גם כשחדל לפקד על כלי-שיט צבאיים בקידומת אח״י - אניית חיל הים הישראלי - נשאר רונן קלר באווירת האחווה שקסמה לו כל כך בצוללות. בבוא ההפיכה המשטרית, ולקריאת מפקד החיל לשעבר עמי אילון, היה אל״מ במילואים קלר ממייסדי ומובילי ״אחים לנשק״.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר קלר על דרכו, מנער חיפאי, בנו של רב-חובל באניות נוסעים, לקורס החובלים וממנו לצוללות. קלר נזכר בחוויה המיוחדת של המיפגש הראשון עם צוללת, בלילה חשוך בים, ועל תכונות הכלים והאנשים שמשכו אותו לזרוע התת-מימית. 

בין נושאי השיחה: מורשת ״דקר״, בטיחות וחירום, מה בין פיקוד על צוללת לפיקוד על סטי״ל, האיכות האנושית (״שייטת 700״), מותר שייטת 7 ממקבילותיה בצי המצרי ואחרים, הפער שבין מפקד צוללת לסגנו.

וגם: ההחלטה לחדול מהתנדבות למילואים - לא ״סרבנות״ - בהפיכה המשטרית, הסבת ״אחים לנשק״ לגוף סיוע הממלא את הריק הממשלתי בעקבות 7 באוקטובר ופעילותו במפלגת הדמוקרטים ובמועמדה לכנסת, עמרי רונן.

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי

השגריר בדימוס משה רביב הוא מאחרוני משרד החוץ במהדורתו המקורית, מתקופת משה שרת עד להדחתו בידי בן גוריון ב-1956. מעטים כרביב נותרו לספר על שירות החוץ - המטה בירושלים והנציגויות בעולם - בגילגוליו משרת לגולדה מאיר, ממנה לאבא אבן והלאה ליגאל אלון, משה דיין, יצחק שמיר ושמעון פרס.

רביב הגיע למשרד החוץ כנער עובד, מתלמד, לפני גיוסו לגולני. מקומו במשרד נשמר לו והוא טיפס בו מהארכיון לתפקיד זוטר בשגרירות לונדון ומשם ללשכתה של גולדה מאיר, כעוזר למזכיר המדיני שמחה דיניץ. כשגולדה פרשה - ושובה לזירה, מה עוד כראש הממשלה, לא נחשב לתרחיש סביר - התמנה רביב למזכירו המדיני של אבן.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר רביב על יצרים ותככים, נאמנויות ויריבויות בשירות החוץ. הוא מגלה שבאחד מאישפוזיה החשאיים של גולדה בבית החולים ביילינסון - שמונה שנים או יותר לפני מלחמת יום הכיפורים -  הובהלו אליה שלושה מעוזריה, והוא ביניהם. היא הזדקפה במיטתה וציוותה עליהם להתייצב מולה ולומר לה את האמת המרה, אם יתברר להם שהמחלה פגמה בכושרה השכלי.

גולדה, אומר רביב, היתה דעתנית ופסקנית. אילו נענתה ב-1971 ליוזמת ההסדר החלקי בתעלת סואץ, היה אסון מלחמת יום הכיפורים נחסך מישראל. אבן, קובע רביב, היה שר החוץ הטוב ביותר

עוד מתאר רביב את עבודת השגרירות בוושינגטון בעת כהונתו שם כיועץ מדיני, תחת השגריר רבין ויורשו דיניץ. רבין, שדיווח במישרין לגולדה ועקף את אבן, שיתף את שליחי משרד החוץ במשימת טוויית הקשרים עם גורמי המימשל, הקונגרס, התקשורת והיהדות, אך נפגע כשסגנו, הציר שלמה ארגוב, קיים ערוץ אישי עם שר הבטחון דיין.

תיאורים מאלפים מספק רביב על חוויותיו כשגריר בפיליפינים ובבריטניה. בין השאר הוא מדבר על המלכה אליזבת השנייה ובנה צ׳רלס, שייצג את הממלכה בהלוויית רבין; ועל התגובה החריפה נגד המוסד, כשתקלה רשלנית חשפה דרכונים בריטיים בשימוש המודיעין הישראלי. שלוחת המוסד גורשה מלונדון, עד יעבור הרבה זעם, זמן רב.

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי

״אפרכסת״, חגית עופרן משלום עכשיו בשיחה עם אמיר אורן על מעקב (יחד עם כרם נבות) אחר ההתנכלות למקומיים בשטחים ואזלת-היד הממשלתית המכוונת בסיכול ובענישה. האם המגמה הפיכה? האמנם כשלון נתניהו בבחירות יחולל שינוי יסודי? עופרן מקווה ומאמינה שאכן כך יהיה.

אולפן: דודי דורהם
עריכה: יעל בדרשי

אנטבה, שוב אנטבה, היתה עילת הפגישה המחודשת עם אהוד ברק, שלוש שנים לאחר השיחות המואזנות ביותר מתוך למעלה מ-300 עד כה ב״אפרכסת״. אנטבה, שאודות מבצע צה״ל לשחרור החטופים שהוחזקו בה כתב את ספרונו, ״דו׳ח אישי׳״.

זאת היתה הסיבה הרשמית לזימונו המחודש של ברק למיקרופון ולמצלמה, אך שיחתו עם אמיר אורן גלשה והפליגה למחוזות סמוכים: סיירת מטכ״ל, ייעוד, מבנה, תולדות, מבצעים; ״האמצעים המיוחדים״ ותרומתם לגמישות התכנון והביצוע במלחמת ששת הימים; יצחק רבין כרמטכ״ל, שר בטחון וראש ממשלה; רפול הנוקם והנוטר מול אריק שרון הפטרוני.

יוני נתניהו היה סגנו בסיירת מטכ״ל לקראת סוף תקופת הפיקוד של ברק על היחידה והעברתו לגיורא זורע. בהגיע מועד הבחירה במפקד הבא היה ברק בין המעדיפים את נתניהו, שהתנסה כמפקד גדוד שריון והכיר את הצבא שמחוץ ליחידה, על עמירם לוין. כך חשבו גם מכרים אחרים של השניים. התברר שטעו. יוני לא התעלה לרמה הנדרשת; לוין, שהתמנה בשובו של כוח היחידה מאנטבה עם גופת נתניהו, נחשב לצד ברק לאחד הבולטים והמשפיעים במפקדי סיירת מטכ״ל.

ברק, 50 שנה מאוחר יותר, חס על זכרו של יוני, ששיתף אותו בסודותיו האישיים הרגישים ביותר אך נמנע מלחלוק איתו את מצוקתו ביחידה, שם גרם תפקודו למרד קצינים ובעקבות פניותיהם במעלה אמ״ן להחלטת הרמטכ״ל גור להדיחו. ברק, שהיה מודע לאכזבתו המרה של נתניהו גם אם לא לכל סיבותיה, משבח את פעולתו בהכנות למבצע.

עניין אחר הוא אחיו של יוני, שהיה בתחילה פקוד זוטר של ברק, בהמשך יריב פוליטי שהפסיד לברק את ראשות הממשלה ולבסוף מי שברק החזיק בתיק הבטחון בממשלתו, כששניהם הכינו תקיפה - שסוכלה פוליטית ומדינית - של התוכנית הגרעינית באיראן.

ביקורתו החריפה של ברק על בנימין נתניהו ידועה. הוא מעריך שהבוחרים ישימו קץ לשלטונו, שאם לא כן ימיט על ישראל אסונות נוספים, על גב ההפיכה המשטרית ומהלכיו המלחמתיים. ברק מתנגד להסדר טיעון שיאפשר לנתניהו לגמד את משמעות ההודאה שבמרכזו. הוא תוקף את החלטת היועמ״ש הקודם מנדלבליט שלא להזדרז ולהעמיד את נתניהו לדין בתיק 1000, בנפרד משני התיקים האחרים, ולהשיג הרשעה מהירה שתרחיק את נתניהו לשנים מהזירה הפוליטית (אם לשבע שנים - ב-2027 היה כשיר לחזור).

בין מתנגדי נתניהו כיום מציין ברק במיוחד שניים שהכיר כקצינים בכירים בצה״ל, יאיר גולן (על מועמדיה הטובים של רשימת הדמוקרטים) ובמיוחד גדי איזנקוט.

אולפן: אמנון האס
עריכה: עופר בדרשי

להשלמות:
https://www.youtube.com/watch?v=-b6zD9g_OVA אהוד ברק א'
https://www.youtube.com/watch?v=TePWrePC1oM אהוד ברק ב'
https://www.youtube.com/watch?v=H72s29mjLr8 יוסי לנגוצקי א'
https://www.youtube.com/watch?v=6_JZCtzSim4&t=1095s לנגוצקי ב' 

אילו נתן זך התבקש להתאים את שירו ״כשאלוהים אמר בפעם הראשונה״ לכור בדימונה, התוצאה היתה בערך כך: ״כשבן גוריון אמר בפעם הראשונה ׳יהי אטום׳, הוא לא חשב באותו רגע מה ייעשה בו״. את הקריה למחקר גרעיני נגב בנו, בניצול הזדמנות נדירה ביחסים עם צרפת, לפני גיבוש מחשבה מעמיקה על השימוש בתוצריה.

אחר כך, בששת-שבעת העשורים החולפים, התפתח בישראל גם רובד של מומחים וחוקרים במדעים ותחומים שונים, אזרחים ואנשי צבא, שהצטרף לעמיתיו בעולם בליבון סוגיות אסטרטגיות. האמריקאים והסובייטים. למשל, התעשתו וריסנו את הדחף הטבעי להצטייד ביותר גדול, יותר חזק, יותר מתגבר על הגנות, כי הבינו שהשגת יכולת מהלומה ראשונה בידי אחד הצדדים במשוואת עימות תאיים על היציבות כי תדחוף את הצד השני להקדים במכת מנע.

ד״ר אריאל (אלי) לויטה הוא מקבילם הישראלי של לומדי האסטרטגיה בעולם. אקדמית וממשלתית - לפנים היה המשנה למנכ״ל הוועדה לאנרגיה אטומית - ירד לקרביה של המעטפת המדינית לתחום הגרעיני. את הסודות שהוא יודע אינו מגלה, כמובן, אך די בתובנות הכלליות ולעתים הממוקדות שהוא מוכן לחלוק.

לויטה מקפיד שלא לערב גרעין בפוליטיקה. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא קובע שכל ראשי הממשלות בישראל נהגו באחריות בתחום זה, הכפוף להם במישרין וכמעט בלעדית.

הודעת נתניהו שבידי איראן כבר היו פצצות אטום מתמיהה אותו; לדעתו אין לה בסיס עובדתי. יותר מאיראן מדאיגות אותו פקיסטן, סעודיה וטורקיה. ״גם אם איראן תשיג אי-פעם נשק גרעיני, להבדיל ממתקן-פיצוץ,״ משוכנע לויטה, ״זה לא יהיה סוף החזון הציוני. לא ניתן להם את התענוג הזה״.

אולפן: דודי דורהם
עריכה: יעל בדרשי

האלוף היחיד בתולדות צה״ל שאביו קדם לו באותה דרגה הוא אודי - איש אינו פונה אליו כ״אהוד״ - אדם. יקותיאל אדם, שהכל הכירו כקותי, עם שפמו וכומתתו הניצחיים, טיפס לאט במדרגות הקצונה. ההבחנה בכישוריו הגיעה במאוחר, בקרב החטיבתי שניהל במסגרת אוגדת שרון באום כתף במלחמת ששת הימים, ובהמשך כמח״ט גולני במלחמת ההתשה וכראש מטה פיקוד הצפון בהכנת התשתית הקרקעית להגנה לפני מלחמת יום הכיפורים.

בעקבות המפולת של 1973 נפתח בפני קותי אופק מחודש בצה״ל, שאליו חזר מהשאלה למוסד. הוא קודם לאלוף - אז דרגתו של מפקד אוגדה סדירה או לוחמת - ולתפקידים בכירים במטכ״ל שבראשות מוטה גור, לשעבר מפקדו בצפון: אלוף פיקוד הדרום וראש אגף המטה, מס׳ 2 של הרמטכ״ל באין לו סגן. הצלחת מבצע אנטבה נזקפת במידה רבה לדירבונו ולעבודת המטה שריכז.

לאכזבתו, גם לאחר שכיהן כסרמטכ״ל תחת רפול איתן ושמע מבגין שהוא המיועד לרמטכ״ל הבא, נמנע שר הבטחון שרון, שכנו בצהלה ומפקדו בששת הימים, מלקדם אותו. הוא התנחם במינוי לראשות המוסד, אך כשבגין, שרון ורפול הוציאו את צה״ל למבצע ״אורנים״ - שגירסתו השאפתנית תוכננה בידי קותי - הוא לבש מדים, יצא ללבנון ונהרג שם.

קותי היה קצין חי״ר; אודי לא הלך - פשוטו כמשמעו - בעקבותיו, אלא התגייס לשריון ועבר מסלול פיקודי בגדודים, חטיבות ולבסוף באוגדה שקצין האג״ם שלה היה סא״ל אייל זמיר. על זמיר יש בפי אדם רק שבחים.

גילם של אלופי צה״ל, בהגיעם לדרגה שבכירה ממנה שמורה לרמטכ״ל לבדו, עולה בהתמדה, אך במשפחת אדם המגמה היתה הפוכה. קותי היה לאלוף בן 46-7; אודי, לאחר ארבע שנים בלבד כתת-אלוף, בשני תפקידים - בגיל 43. הוא בחר לעמוד בראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט״ל, לשעבר אגף האפסנאות) וממנו קידם אותו הרמטכ״ל חלוץ לאלוף פיקוד הצפון. בתפקיד זה כיהן בקיץ 2006 וממנו התפטר.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר אודי אדם על קותי הקווקזי (וזהבה הליטאית), על העצות המקצועיות המעטות שהבן קיבל מאביו, על תככים וחנפנות בצבא, על חיבתו לנהיגת משאיות ומובילי טנקים ללא דרגות ועל התגלגלות המערכה בלבנון ב-2006. גנץ וקפלינסקי לא היו ותיקים ממנו בדרגתם, אבל קפלינסקי, כסגן הרמטכ״ל, היה בעיניו נציג טבעי של חלוץ בחזית, אם כך רצה הרמטכ״ל. לא גנץ, מפקד זרוע היבשה והאלוף הקודם בפיקוד, שרמתו המקצועית והאישית לא הרשימה את אדם. חודש לאחר סוף הקרבות מימש את מושג האחריות, בעיניו, ופרש מפיקוד הצפון ומהשירות בצבא הקבע.

אודי אדם התמנה למנכ״ל משרד הבטחון בידי שר אחד (יעלון) וכיהן תחת ליברמן, נתניהו ובנט. אילו נשאלה דעתו, היה ממליץ אחרי אייזנקוט על ניצן אלון, כדעת ליברמן, ואחרי אביב כוכבי על זמיר. אייזנקוט הוא בעיניו מועמד טוב מאד לראשות הממשלה. משקעיו מנתניהו, שהיה שנה גם שר הבטחון, אינם חיוביים.

מזגו של אודי אדם טוב ונינוח. כדי להפר את שלוותו של מי שהיה בין השאר מנהל הקרייה למחקר גרעיני נגב, הכור בדימונה, נדרש איזכור של שר האטום בממשלתו האטומה של נתניהו, דוד אמסלם. אדם, שחתם על עצומת יוצאי קמ״ג והוועדה לאנרגיה אטומית נגד ההפיכה המשטרית, מתפלץ כשמזכירים לו מיהו הדרג הפוליטי שנתניהו הפקיד על ליבת הסוד של מדינת ישראל, וגם איזכור נתניהו עצמו אינו מעורר בו געגועים עזים. איזנקוט, שכראש אגף המבצעים במטכ״ל היה לא אחת מהמתפלמסים איתו והתמנה בעקבותיו לפיקוד הצפון, הוא בעיניו מועמד ראוי לראשות הממשלה.

אולפן: דודי דורהם
עריכה: עופר בדרשי

סניגורו של אלי פלדשטיין, עו״ד עודד סבוראי, בשיחה ב״אפרכסת״ עם אמיר אורן על פרשת ההדלפה המקוממת מלשכת ראש הממשלה ל״בילד״, בעקבות רצח ששת החטופים, כדי לסייע לנתניהו במחיר סיכון מקור מודיעיני רגיש; וגם על ועדת החקירה לכלי השיט

אולפן: דודי דורהם

הפרק הקודם עם עודד סבוראי - 

https://open.spotify.com/episode/4lGe3w7onL4Oc5066ViFsm

https://www.youtube.com/watch?v=kWqSFJF8_do

שיחה עם עמוס הראל מ״הארץ״, פרשן לענייני בטחון שלא איבד את מגע הכתב עם השטח (ועם המקורות), על ״06:29”, ספרו על 7 באוקטובר ולחימת צה״ל בעזה, בלבנון ובאיראן. מה קרה? מדוע? מי אחראי? האם יש תקנה למשבר בהנהגה הפוליטית והצבאית?

״אפרכסת״.

אולפן: דודי דורהם
 עריכה: יעל בדרשי

כשהצנחן ארנון גולן חזר הביתה מהצבא לחופשות שבת אהב אחיו יאיר, הצעיר ממנו בשש שנים, להמתין לו, לקחת את נשקו ולרוץ לנקות אותו. יאיר התגייס בעקבותיו לצנחנים והשאר רשום בתולדות צה״ל ומפלגת הדמוקרטים.

ארנון מדבר ברצון גם על יאיר, אך לשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מגיע לא כאחיו-של, אלא כגיאוגרף מנוסה בעל רקע היסטורי וצבאי. במחקריו עסק במרחב הישראלי שהתהווה במלחמות ולקראתן, בממדי האוכלוסיה - בין השאר בערים מעורבות,,שהיו עד 1948 ערביות - והבטחון. דוגמאות בולטות: לוד ויפו. 

אחד מספריו של פרופ׳ גולן מוקדש ל״ישראל ורצועת עזה, העשור הראשון, 1947-57״. בתחילת אותה תקופה, לפני ההתקפה הערבית על היישוב העברי שחוללה את מלחמת תש״ח והבריחה דרומה פליטים, התגוררו בעיירות ובכפרים שנכללו בעקבות הלחימה ברצועה כ-150,000 פלסטינים. מספר המצטופפים שם כיום גדל, בשמונת העשורים ואין-ספור קרבות מאז,,פי 15 - ממש כמו מכפלת הגידול במדינת ישראל.  בין כה וכה צצו אמנם גם מגדלים גבוהים ומנהרות עמוקות, אך הדחיסות המפרנסת את העויינות מדגישה את כורח השלום.



אולפן: דודי דורהם
עריכה: יעל בדרשי

על קטלוג הקומנדו המהלך (כעת יותר בקושי) של צה״ל, משה בצר, מצטיין חמש יחידות נבחרות בבגרות קרבית, רשות הדיבור לאהוד ברק: ״אני אוהב אותו ומאד מעריך אותו כלוחם עז נפש. תמיד התלוצצתי שבפעולה מיבצעית, להבדיל ממודיעינית, אני בוחר לצידי קודם כל את מוקי - ויישמתי את זה ב׳אביב נעורים׳. בכראמה עם סיירת הצנחנים (מתן וילנאי) ובלבנון עם אגוז (אורי שמחוני) מוקי היה יחיד ומיוחד מול אש.

״באנטבה היה לו תפקיד מרכזי, הרבה יותר ממה שהעין תופסת, וזה עלה לו בהתנכלויות חוזרות ונישנות של ׳המשפחה׳, אחרי שבחיי יוני היו ביניהם יחסים קרובים וטבולים בהערכה הדדית.

״הספר של מוקי, ׳לוחם חשאי׳, מאלף, כתוב היטב ומצטיין בדקויות ואבחנות רבות על לוחמים ומצבי לחימה״.

50 שנה אחרי מבצע ״כדור הרעם״ באנטבה ואין-ספור סרטים, ספרים, מישדרים ומחקרים, בצר אינו נלהב לדוש במצבו של יוני נתניהו - שבמינויו למפקד סיירת מטכ״ל תמך, בשעתו, כשהתבקשה דעתו, ובדיעבד טעה לתרום בכך לשבירת התיקו עם עמירם לוין - לאחר הכשלון המדכדך של פעולה בפיקודו במצרים וכשמי מקציניו הביעו בו אי-אמון, עד כדי פנייה למפקדיו להדיחו. 

בצר ניסה לעודד את רעו נתניהו בעיתות דיכדוך, כאשר מלבדו היו לצידו רק בת-זוגו של נתניהו (שלאחר מותו, לזמן מה של נחמה הדדית לעת נסיבות אישיות מקבילות, בת-זוגו של בצר) והכלבה מור; והוא שהזעיק את נתניהו מסיני, ליממות האחרונות בחייו, לפקד על כוח היחידה באנטבה, תחת מפקד המבצע כולו דן שומרון וכשסביבם גם כוחות הצנחנים וגולני.

האירוניה המרה מכולן היא ש״חתר למגע״ הוא המאפיין העילאי של הלוחם המסתער מוקי בצר, אבל באנטבה חכמת החשאיות היתה להתאפק עד לשנייה המכרעת ולא לחתור מוקדם מדי למגע מיותר עם האוגנדים הסבילים , פן המולת הירי בשלוות הלילה תעורר את הגרמנים והפלסטינים שסבבו בנשק ובנפץ את בני הערובה. הרי היוזמה אצל החוטפים והם עירניים וחשדניים לאפשרות של פעולת חילוץ; ההפתעה היא ליבת התוכנית, ללא מירווח לשגיאות, בודאי לא עצמיות.

זה מה שבצר ומצולקי האיחורים הגורליים בפיגועי המיקוח רבי-הקטל הבינו ושיננו וזה הכלל שהפר נתניהו, היחיד ששמע אך לא הפנים. זה חוט הסערה שהיתה עלולה לחולל אסון ולהפיל קרבנות רבים ובכך גם את המבצע ואת ממשלתו של רבין המצפוני, אך סופה שהמיתה את יוני והשליטה את אחיו.

כשנתניהו נהרג, ״באשמתו״ כדבריו הבוטים אם גם הנכונים של הרמטכ״ל מוטה גור, משפחתו גמלה לבצר רעה תחת טובה ופנתה להכפישו בסילוף המכאיב ביותר ללוחם, כאילו שיתק אותו הפחד. בצר סומן אישית אם כי לא בלעדית - המשפחה ניהלה מסע עיקבי ונטול עכבות לגימוד דורסני של כל מי שלא היה יוני. לא היה לה די בשיכתוב שם המבצע ובהנצחה באתרים ובמיתוסים. החיים (והמוות) כמשחק סכום אפס: למען הצגת אחד כמושלם, שני מוכרח להצטייר כמינוס, ולשם כך גם להפוך תודעתית כשלון להצלחה וחיובי לשלילי.

אלוף-משנה בדימוס בצר נושא איתו את אבלו על מתיו, המשפחתיים והצבאיים, עוד מישראל ארזי בכראמה ודובי אדר באל-חיאם, חיים שטורמן באי גרין ואמיתי נחמני בפאיד ורבים אחרים; גם יוני. 

אנטבה מגיעה רק בחלק השני של השיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״. בראשונה מדבר בצר על ילדותו בנהלל, משפחתו - איכרים ולוחמים, לאורך (ארבעה דורות; נקרא על שם דודו, לוחם הצבא הבריטי  במלחמת העולם השנייה שניספה כשטובעה אנייתו) ולרוחב (ארבעה אחים) והסתעפויות (שטורמן, שמחוני) - וחיי הפרך של נער-מושבניק חולב ידנית ויוצא באפלה מיוללת תנים לסגור ברז ומורשת היחידות הקרביות המובילות בעמק יזרעאל. יוצא שככל שהתקרב לגיל הגיוס נדד אצלו החשק מהמשק לנשק.

כשמח״ט 35 רפול התעקש שצוער סיירת הצנחנים יאריך את חתימתו לשנת שירות נוספת השתווה אליו בצר בעיקשותו ועבר לסיירת שקד, אלופת הפעילות המבצעית בנגב ובערבה. איתה לחם גם בסיני בששת הימים ואת מפקדה הבדואי, עמוס ירקוני, הוא מציין לצד ברק כאחד משני המפקדים שהרשימו אותו ביותר בשנות שירותו.

במבצע כראמה נפצע קשה, עד סף מוות. כשהחלים מימש רצון שגאה בו כשהזדמן - כמאבטח טיסות אל על - לטיול במזרח אפריקה ויזם הצבה במשלחת צה״ל באוגנדה. בחודשי ההמתנה לשליחות נענה להצעת מפקד סיירת פיקוד הצפון, דודנו שמחוני, לאמן את המתגייסים לאגוז, אך לא הסתפק בכך ודרש להצטרף לפעילות חוצת גבול, כולל לקרב באל-חיאם.

בשובו מהשליחות לאוגנדה, שהתקצרה כשאידי אמין גירש את מדריכי צה״ל אך שבלעדי ההיכרות שסיפקה לו עם המדינה, תרבותה ושדות התעופה שלה לא היתה במטכ״ל תעוזת המלצה על מבצע אנטבה, משך אותו ברק לפקד על פלגת האימונים של סיירת מטכ״ל. גם כאן התנאי שלו היה צירופו לפעילות המבצעית מעבר לגבול; כך השתתף במבצעי ״ארגז״ לחטיפת קצינים סוריים ופעל בביירות ב״אביב נעורים״.

כשראה במלחמת יום הכיפורים עד כמה נרתע צה״ל מהפעלת היחידה הגה את הרעיון שלימים יבשיל להקמת שלדג, התמנה למג״ד המילואים של סיירת מטכ״ל ואחרי אנטבה הוביל את תהליך העיצוב והמעבר של יחידת הקומנדו מחיל המודיעין למפקדת קצין חי״ר וצנחנים ראשי ומשם לחיל האוויר. ברק אמר עליו שבכך טיפס למעלת מעטים בתולדות צה״ל שבראו יש מאין יחידות נבחרות.

דומה שמכל מעלליו הצבאיים, כלוחם וכבונה, בצר גאה במיוחד בהישגי ממשיכי דרכו בשלדג ובשיאם במאות מבצעים פורצי דרך, ביניהם עדיין חבויי צנזורה, בשנים שמאז 7 באוקטובר. אשר לאנטבה, ברבות השנים מצא עצמו מסכים עם צילה נתניהו: מוטב היה לבצע עיסקה לשחרור בני ערובה תמורת אסירים ולהימנע מההימור שבמבצע ומתשלום מחירו, האנושי והאחר.

כינויו, שאינו אהוב עליו, היה למותג צה״לי. כמו אריק וטליק, מוטה ורפול (ולשלילה גנדי), מוקי יש רק אחד.

אולפן: ג׳רמי פורטנוי
עריכה: יעל בדרשי