יהודים מזרחים חיו בארץ ישראל לפני קום המדינה אבל כמעט ואינם מופיעים בנרטיב הציוני – אולי משום שהם לא “עלו” לארץ, אלא כבר היו כאן. הם דיברו ערבית, חיו בערים המעורבות, וראו בעצמם בני ובנות המקום. לתוך המציאות הזו נכנסה התנועה הציונית וביקשה להקים “בית יהודי” חדש. איך היא מתייחסת לקהילה שכבר רואה עצמה בבית, ומה קורה כשהציונות, שמגיעה ברובה מאירופה, פוגשת זהות מקומית־מזרחית? ואיך המפגש הזה עיצב גם את היחס לעלייה מארצות ערב בשנים שאחר כך? אורח: פרופסור יובל עברי.