המאמר מציע אסטרטגיה צבאית של סבבי לחימה יזומים נגד חמאס בעזה. המאמר מנתח באופן ביקורתי את מערכת היחסים בין ישראל לחמאס לאורך העשורים האחרונים ובכלל זאת את הקושי של ישראל לכפות על חמאס את סיום העימות האלים בין הצדדים, בין אם באופן צבאי ובין אם באמצעות הסדרה. קיפאון זה והמחיר שנגבה כתוצאה מכך לתושבי ישראל מצריך לדעת הכותב שינוי במדיניות הפעלת הכוח של צה"ל שעשוי להוביל לשינוי בגישתו של חמאס. כך, לנוכח הסכנה הממשית לשלטן חמאס בעזה אשר תיגרם כתוצאה מתקיפות צה"ל והשחיקה המתמשכת בכוחו ישתנה מאזן ההרתעה בין הצדדים ועימו גם מאזן השיקולים של חמאס ביחס להמשך מאבקו בישראל.

מתוך "בין הקטבים" - גיליון 34 - בעקבות "שומר החומות". דצמבר 2021

לקריאת המאמר לחצו כאן

קריין: ישורון תורג'מן

"אין הכרח שיימצא קשר כלשהו בין העבודה שיש לעשותה לבין גודל המנגנון המופקד על מילואה" מזכיר לנו כותב המאמר, מתוך דבריו של סא"ל (לימים האלוף) שלמה גזית, משנת 1959, בהסבירו את חוק פרקינסון. אין מחלוקת על עולם הבעיה במלחמה הבאה. האתגר לכוחות ביטחון הפנים לצד האיום על העורף מביא איתו מורכבות רבה לצד הלחימה בחזית ובעומק שטח האויב. כותב המאמר מתייחס למאמרים שפורסמו לאחרונה והציעו מספר פתרונות מדגמים שונים המתייחסים להקמת כוח חדש מסוג משמר לאומי, ומבקש לקרוא תיגר על המהירות בה אנחנו מציעים פתרונות בדמות התארגנויות חדשות, מלהיבות ו"חדשניות", שלא תמיד תורמות לבניין והפעלת הכוח באופן המיטבי לארגון הקיים.

מתוך "בין הקטבים" - גיליון 34 - בעקבות "שומר החומות". דצמבר 2021

לקריאת המאמר לחצו כאן

קריין: ישורון תורג'מן

מאמר זה עוסק באסטרטגיה הצבאית של ישראל להתמודדות עם איראן. האסטרטגיה הנוכחית, המתמקדת במניעה ובהכלה, נולדה בראשית שנות ה־90' של המאה הקודמת. מאז ועד היום, על אף השינויים הרבים בסביבתה של ישראל, במעמדה האזורי, במדיניותה של איראן ובעוצמת האיום מצידה, ישראל דבקה באסטרטגיה שלה, על אף שאין היא משרתת את האינטרסים שלה. כדי להיחלץ מהמבוי הסתום שאנו מצויים בו ביחס לאיראן, מציע המאמר אסטרטגיה צבאית חלופית, של הסדרה והידברות. אסטרטגיה צבאית של הסדרה והידברות תשרת את ישראל באמצעות צמצום הסיכון למיסקלקולציה ולמלחמה וייתכן שתאפשר גם בניית מנגנונים לשיח בסוגיות נוספות כגון המדיניות האזורית של איראן ותוכנית הטילים שלה, במסגרת משטר ביטחון חדש בין המדינות.

מלנכוליה: "מצב שבו האני אינו מודע לאובדן, או אינו מודע לכל היבטיו...הרתיעה הבלתי מודעת מוויתור על המושא האבוד או חוסר היכולת להתאבל עליו מצמיחים אסטרטגיות מגוּונות של הכחשת האובדן או הכחשת השפעתו ההרסנית של האובדן על האני" (פרויד, 2002, עמ' 11).

מתוך "בין הקטבים" - גיליון 39- איראן ורב-זירתיות. מאי 2023

לקריאת המאמר לחצו כאן

קריין: ישורון תורג'מן

תיאום ציפיות הוא עניין מהותי ומרכיב מרכזי בתפיסת תוצאות מלחמה. תחושת ניצחון, תחושת מפלה או הרגשת "חמיצות" בסיומו של עימות צבאי מושפעים מאוד מתיאום הציפיות המוקדם בין צה"ל ובין אזרחי המדינה. מאמר זה, העוסק בתרחיש מלחמה עתידית בלבנון, מבקש להמחיש את הצורך בתיאום ציפיות בנוגע לכל מרכיבי המלחמה, כמו מספר חללי צה"ל הצפוי, ואת חיוניותו לשימור החוסן הלאומי תוך כדי עימות מהסוג של מלחמה כוללת שאזרחי ישראל לא חוו עשרות שנים. צה"ל יכול וצריך לנצח במלחמה כזו, והוא יעשה זאת בהצלחה בתנאי שתהיה הבנה של מה ייחשב כניצחון – בהיבטים של פגיעה באויב, של משך המלחמה ושל המחיר הצפוי בה.

מתוך "בין הקטבים" - גיליון  39 - איראן ורב-זירתיות. מאי 2023

לקריאת המאמר לחצו כאן

קריינית: יעל יקל

מלחמת יום הכיפורים היא שם נרדף לקריסת הנחות יסוד. ידוע לכול שהנחות יסוד יש לבחון מעת לעת. אך האם ייתכן שהנחות יסוד שגויות, ובפרט כאלה הדומות מאוד להנחות משנת 1973, משמשות שוב את החשיבה האסטרטגית והאופרטיבית שלנו היום? הייתכן שווריאציות על המחשבה האסטרטגית ועל הצורה האופרטיבית שגיבשו המצרים אז, חזרו להיות רלוונטיים? מאמר זה יציע בחינה השוואתית של תפיסת האויב והנחות היסוד שלנו אז והיום, ויצביע על קווי דמיון. למרבה הצער, שוני אחד שבולט בין אז להיום הוא מצב כוח המחץ היבשתי, שפיצה אז על הכשלון התפיסתי, על הכשלון המודיעיני ועל הכשלון האווירי, אך כושרו לחזור על כך היום נתון בספק.

מתוך "בין הקטבים" - גיליון 40 - יובל למלחמת יום הכיפורים. פברואר 2023

לקריאת המאמר לחצו כאן

קריינית: יעל יקל

עליונות ימית, חופש השיט במרחב הימי הישראלי וההגנה על חופי המדינה. אלו המשימות עליהן היתה אמונה זרוע הים בעשרות השנים מאז הקמתה. במאמר זה נסקור את התהליך שעברה זרוע הים בפרויקט ספינות "סער 6", את המענה אליו נדרשות הספינות החדשות. האתגר והמורכבות בתכנון, בניית ומבצוע הפלטפורמה אינם טמונים רק ביכולות ההנדסיות והטכנולוגיות, כי אם גם בהון האנושי עצמו. התובנות המרכזיות שנלמדו כחלק מהתהליך הן עד כמה חשובים האנשים בשטח, הנדסת מערכת "על כל המגרש", הקמת מנהלת ייעודית, זרוע הים כאינטגרטור וכמהנדס מערכת, תעשיות כחול לבן, יחסי העבודה עם המספנה הבונה כמו גם חשיבותה של קהילת השליחים והמשפחות במדינה זרה.

מתוך "בין הקטבים" - גיליון 38 - עוצמה ימית. נובמבר 2022

לקריאת המאמר לחצו כאן

קריינית: יעל יקל

מאמר זה עוסק בבחינת בניין הכוח של העוצמה הצבאית הימית הישראלית. המאמר מציג צמד טענות מרכזיות: הראשונה הינה שבניין הכוח של זרוע הים סובל מ'התמכרות' לפלטפורמות עיקריות, מערכות לחימה וחימושים, באופן המעיב על היכולת לממש את מלוא הפוטנציאל של הממד הימי. הטענה השנייה הינה שכדי לשפר את תהליך בניין הכוח הימי, יש לאמץ מתודולוגיה אשר תשקלל היבטים שלא זכו עד כה להתייחסות מספקת – מהיעדים הלאומיים של ישראל והאסטרטגיה הלאומית הימית שלה ועד לאסטרטגיה הצבאית של הזרוע. כך, לצד ההתמקדות במשימות מסורתיות, על הזרוע לאמץ גם משימות חדשות אשר יהלמו בצורה טובה יותר את החשיבות הגדולה מבעבר של הממד הימי בביטחון הלאומי הישראלי.

מתוך "בין הקטבים" - גיליון 38 - עוצמה ימית. נובמבר 2022

לקריאת המאמר לחצו כאן

קריינית: על יקל

צה"ל עומד בפתחו של אתגר בקנה מידה היסטורי. הוא נדרש לצמוח ממקום של צבא מקומי המגן על גבולות המדינה, לצבא בעמדה של כוח אזורי המשתתף בבלימת מעצמה אזורית ואגרסיבית – איראן. אתגר בהיקף כזה אינו יכול לקבל מענה של תוספת משאבים בלבד. נדרשת לנו בחינה ביקורתית ומעמיקה של הנחות היסוד לביטחון הלאומי וארגון מחדש של צה"ל. בתמצית, כדי לאפשר למודיעין ולחיל האוויר, ביחד עם מרכיבי הגנ"א, סב"ר וצי, להעביר את מרכז הכובד שלהם למעגלים הרחוקים, נדרש לפתח כוח טריטוריאלי, יבשתי בעיקרו, פחות תלותי והרבה יותר אפקטיבי. משימתו תהיה להכריע את צבאות הטרור בגבולות, בסיוע מודיעין אוויר מוגבל יותר, כחלק מההתמודדות ארוכת־הטווח עם איראן.

מתוך "בין הקטבים" - גיליון 39 - איראן ורב-זירתיות. מאי 2023

לקריאת המאמר לחצו כאן

קריינית: יעל יקל

איראן היא ללא ספק האתגר האסטרטגי המשמעותי ביותר לישראל בשנים האחרונות. במאמר זה נבחן אם המדיניות הישראלית מול איראן הוכיחה את עצמה, ומהן האפשרויות העומדות בפניה. הגישה הביקורתית המוצעת במאמר אינה מתעלמת מהאיום ואינה קוראת לישיבה בחיבוק ידיים או לייאוש, אלא מדגישה את הצורך בגישה ריאליסטית וביעדים ריאליים, גם אם אינם אופטימליים, מפני שהחלופות עלולות להיות גרועות יותר. הבנה נכונה של התהליכים המתחוללים באיראן עשויה להביא למסקנה שהזמן פועל לרעת המשטר שם, והוא יהיה חייב לשנות את מדיניותו אם ברצונו לשרוד. מכאן, שהשילוב של איפוק, אימוץ דיפלומטיה רציונלית, ריאליסטית ובלתי מתלהמת, ופעילות צבאית במישורים הכרחיים בלבד, ישרת טוב יותר את ביטחון ישראל.

מתוך "בין הקטבים" - גיליון 39 - איראן ורב-זירתיות. מאי 2023

לקריאת המאמר לחצו כאן

קריינית: יעל יקל

הצוללת מהווה את אחת הפלטפורמות הימיות המשמעותיות ביותר בעידן המודרני וכפלטפורמה הרלוונטית למגוון רחב של משימות מבצעיות בתקופות של שלום ובמלחמה. עיקרון החשאיות הוא זה העומד בבסיס תפיסת ההפעלה של הצוללת – התגלות הצוללת בידי כוחות זרים או אויב יובילו לעיתים רבות לשיבוש משימתה ובמקרים קיצוניים יותר, אף יאיימו על שרידותה. בהקשר האזורי, התפתחויות טכנולוגיות בתחום הלחימה כנגד צוללות (נצ"ל) בשילוב שינויים גיאואסטרטגיים, יוצרים סביבה אופרטיבית מאתגרת יותר מאשר בעבר; על מנת לייצר מענה לאתגרים אלו, צה"ל וזרוע הים יידרשו לשינוי תפיסתי ברמה האסטרטגית, הטכנולוגית, הדוקטרינרית והטקטית.

מתוך "בין הקטבים" - גיליון 38 - עוצמה ימית. נובמבר 2022

לקריאת המאמר לחצו כאן

קריין: גיא ישראלי