בתחנה האחרונה במסע אל ארבעת היסודות, נפגוש את האש על שלל צדדיה. זו המעניקה חום, אנרגיה, השראה ותשוקה, וזו העלולה לשרוף ולהותיר חורבן. אש המופיעה כשלהבת נר רומנטית, או חלילה כשריפה גדולה. אז יאללה, בואו ונצית קצת אש...

בתוכנית השלישית בסדרה, ננסה לאחוז באוויר  – יסוד שקוף, בלתי נראה וחיוני כל־כך; סמל לחופש, למחשבה ולרוח האנושית. נרגיש את הרוח, נקשיב ללחישותיה וננסה למצוא יחד את התשובות שהיא נושאת עימה...

התחנה השניה בסדרת היסודות, עוצרת במים. יסוד חמקמק, רב ניגודים, שמחזיק בתוכו דבר והיפוכו: המים מעניקים חיים אך גם מציפים ומחריבים, 
מחממים או מקפיאים כקרח, שקופים ומסתירים סוד במעמקים. בניגוד ליציבות האדמה, המים מלמדים עד כמה החיים שלנו בתנועה מתמדת.

 

במשך אלפי שנים הביטו בני האדם סביבם,ניסו להבין את העולם, וחילקו אותו לארבעה יסודות: אדמה, מים, רוח ואש. ארבעה מרכיבים פיזיים המשמשים גם כסמלים ליציבות, תנועה, רגש ותשוקה. בתוכניות הקרובות נצא למסע בעקבות ארבעת היסודות, ונתחיל בזה שמחזיק את הכל - האדמה.

פנים רבות לו, לצבע האדום– תשוקה, כמיהה לאהבה, תמרור אזהרה, קריאה למהפכה או סתם כוס יין מנחמת. ב"מסיבה הסיום" של סדרת הצבעים, ניתן לאסוציאלציות להוביל, ונצבע את העיר באדום.

ברוכים הבאים לפרק נוסף בפלטת הצבעים, וכמו דורתי נצעד גם אנחנו בדרך האבנים הצהובות, רק כדי לגלות שהאושר נמצא בחזרה הביתה אל עצמנו, אל חיים פשוטים וכנים.

שוב אני יושב מול הדף הלבן, מנסה למצוא נקודת אחיזה, משהו להתחיל ממנו. מצד אחד, יש משהו מרתיע בדף הלבן, הריק, שממתין לך שתמלא אותו. מצד שני, הדף הלבן הוא גם הזמנה לחלום, לדמיין, הזדמנות למשהו חדש. הערב נאמץ את דברי המשורר הצרפתי פול ולרי שקבע כי "הלבן הוא לא צבע, אלא האפשרות לכל הצבעים", ונצא יחד למסע אל תוך הלבן

הירוק היום ירוק מאוד, כותבת לאה גולדברג בשיר "למחרת" וממחישה בעזרת הצבעים את הניגודים שבין תקווה לייאוש, בין העבר לעתיד, בין סערה לשקט. ועד בוא השקט, היא מוסיפה ש"לא קל לנשום ומאוד לא פשוט לחכות"...  אז לא נחכה, נמשיך במסע הצבעים, וכמו יורם ארבל נצבע את השלכת בירוק, ולא רק אותה.

ממשיכים לדפדף בפלטת הצבעים, לערב כחול עמוק: כחול מיני, כחול של שמיים, blue מלנכולי או סתם כחול אופנתי שמשדר רוגע ואמינות - הכחול כאן כדי להשאר. פרק שני בסדרה

ב – '66 מוציאים הרולינג סטונס את Paint It, Black  שעושה את דרכו במהרה אל צמרת הבילבורד האמריקאי ומצעד הסינגלים הבריטי. השיר, המתאר אבל שאדם חווה בעקבות אובדן, מבטא עצבות וייאוש בעזרת שימוש בצבע השחור כמטאפורה, ולוקח אותנו למקום בו כל הצבעים נעלמים, והחיים הופכים למסך אפל שמסתיר את כל מה שיכול היה להיות... צבע ראשון בפלטת הצבעים