כשעמד בראש אגף הבטחון והחירום במשרד התחבורה היה דני שנער אחד הישראלים המבוקשים והמחוזרים ביותר. הוועדה ששנער ניהל, ״עין כחולה״, הוסמכה להחליט מי זכאי לפנס מהבהב ברכבו, אות וסימן לחיוניותו ולמעמדו, המצדיקים עקיפת כל תור ופקק כי חיי אדם תלויים בזריזות הגעתו ליעדו.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שנער על הלחצים והתחנונים שהופעלו עליו, מצד רבנים ואחרים, במישרין ובאמצעות - אם כי לא על ידי - שרי תחבורה. הוא נהנה, מודה שנער, להשיב בשלילה למי שלא היה ראוי לצ׳קלקה.

שנער התחיל את מסלולו הבטחוני בצנחנים והמשיך משם ליחידת המבצעים המיוחדים בשב״כ, שעסקה בעיקובים ובחדירות סמויות, ליעדים מקומיים וזרים. אחת ממשימות האיסוף: השגת החומרים שהפלילו את הרשת שהופעלה בידי המודיעין הסורי ושבין חבריה היו אודי אדיב ודן ורד.

עגומה במיוחד השתקפות תפקודן של הממשלות בעיני שנער, בשנותיו כאחראי לבטחון התחבורה הימית, האווירית והיבשתית. תוהו ובוהו, חיכוכים בין בעלי עניין, שיקולים מסחריים המתנגשים בבטחוניים. מסיפור לסיפור גובר הרושם שחסד נעשה עם מדינת ישראל ואזרחיה שהפיגועים הקשים שהיכו בה והפילו מאות חללים, באוטובוסים וביעדי תעופה ותיירות, לא היו תכופים וקטלניים עוד יותר.

מקומם גם לשמוע משנער איך התנשאו עליו קציני-צבא בכירים בדימוס שהפוליטיקה הסיעה ללשכת שר התחבורה; הכל אישי - במקרה זה (כמו בהיבהוב הכחול) אגו ומעמד - ולא ענייני. טוב שעדיין נשארו, אם אכן לא פרשו מטעמי גיל או תסכול, משרתי ציבור כשנער.

והפוליטיקאים, המרחיקים עובדים מסורים ומקצועיים כדי לפנות מקום למינויים פוליטיים, מזניחים את הזכרון האירגוני של השירות הממלכתי. בעשור שעבר, לאחר טיל חמאס שהשבית לזמן-מה את התנועה האווירית לישראל וממנה, כי פגע קרוב מדי לנתב״ג, הכינו שנער וצוותו תוכנית מפורטת ומתואמת להטסת ישראלים הביתה מחו״ל דרך עקבה. איש במשרדי התחבורה והבטחון - כולל ובראשות אותו איש שעבר ממשרד למשרד - לא נזכר בתוכנית שנער, לא שלף אותה מהכספת ולא הפעיל אותה.


אולפן: אמנון האס