דף נלווה שבועות ט

הדף היום מוקדש ע"י ליה לנדאו לע"נ איטה בת צבי.

הדף היום מוקדש ע"י נעמה טל לע"נ סבתה, דבורה כהן לבית זיינפלד, ביום השנה לפטירתה. "סבתי אוד מוצל מאש, שלימודיה נקטעו בשנות המלחמה. העריכה מאד לימוד והשכלה והייתה גאה בכל נכדותיה ונכדיה הלומדים ומלמדים."

הגמרא מנתחת את הדעות השונות המובאות במשנה על מה מכפרים קרבנות שעירי החטאת המובאים על המזבח החיצון ביום הכיפורים וברגלים ובראש חודש. מהו הבסיס לכל דעה?

הדף היום מוקדש לע"נ דודי, ריצ'רד כהן, נפתלי בן יוסף הכהן והענע, שנפטר השבוע. דודי אהב את כולם והיה אהוב על כולם.

שעיר החטאת הנעשה בפנים ביום הכיפורים מכפר על חטאים של מי שידע שהוא טמא, ואז שכח ונכנס למקדש או אכל קודשים בטומאה ועדיין לא נזכר שהוא טמא. ברייתא מסבירה מהיכן דבר זה נלמד. הגמרא מנתחת את החלקים השונים של הברייתא.

תחילה, הברייתא הציעה שאולי הוא מכפר על שלוש העבירות החמורות ביותר - עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. הגמרא מסבירה הצעה זו - באיזה אופן של ביצוע עבירות אלה היה אפשר לחשוב שקרבן זה יכול לכפר?

הדעה הראשונה בברייתא, רבי יהודה, היא שכניסה למקדש/אכילת קודשים בטומאה היא מיוחדת במינה ('חלק הכתוב') ולכן ברור שזה מה שמתכפר על ידי קרבן מיוחד זה. הגמרא מסבירה למה התכוונה הברייתא ב'חלק הכתוב' - כי יש לה קרבן עולה ויורד. קיימים מספר קרבנות אחרים שהם גם מיוחדים במינם, כגון, עבודה זרה שבה ניתן להביא רק קרבן חטאת של שעירה, אישה לאחר לידה, מצורע, ונזיר שנטמא שגם יכולים להביא קרבן עולה ויורד. מדוע אלה אינם נחשבים 'חלק הכתוב'?

רבי שמעון לומד שהקרבן מכפר על טומאת מקדש וקודשיו מהפסוק עצמו המתאר את הקרבן, שכן נאמר "וכיפר על הקודש מטומאות". מדוע רבי יהודה לא קיבל את ההבנה הזו - כיצד הוא מבין את הפסוק?

מדוע קרבן זה אינו מכפר על כל החטאים הקשורים לטומאה? מדוע זה רק עבור אדם שידע בתחילה שהוא טמא, ואז שכח, ואין לו מודעות לחטא? הברייתא מסבירה שזה מכפר על משהו שלא מתכפר על ידי קרבן יחיד, כפי שניתן ללמוד מהפסוק. מה ההוה אמינא של דרשה זו שאינו כבר ברור?

דרשה אחרת בברייתא מלמדת מדוע הוא מכפר דווקא על חטא שיכול בסופו של דבר להתכפר על ידי קרבן חטאת יחיד (כאשר האדם יבין שחטא), ולא על מקרה שבו האדם לא ידע לפני כניסתו למקדש שהוא היה טמא, שכן מקרה כזה לעולם לא יחייב הבאת קרבן יחיד. מדוע יש צורך להוציא מקרה זה, אם כבר ידוע שהאחרון מתכפר על ידי קרבן חטאת שדמו מוזה על המזבח החיצון ביום הכיפורים?

אם הקרבן אינו מכפר לחלוטין על החטא, אלא פשוט מספק כפרה עד לזמן שהחוטא מבין את חטאו ומביא קורבן יחיד, מה המטרה של הכפרה הזמנית? רבי זירא ורבא מציעים כל אחד תשובה מוצעת - או לכפר על החטא במקרה שהחוטא ימות לפני שהבין את חטאו או להגן מפני ייסורים.

אם סוג החטא שמתכפר על ידי קרבן החטאת החיצון נלמד מקרבן החטאת הפנימי, מדוע הפנימי לא יכול לכפר על שני סוגי החטאים? או מדוע החיצון לא יכול לכפר על שניהם?

מהיכן נלמד שהפסוקים המחייבים קרבן עולה ויורד על טומאה מתייחסים למי שנכנס למקדש או אכל קודשים? ארבע תשובות שונות מובאות ונותחות. חלקן נדחות. מהיכן נלמד שקרבן החטאת של יום הכיפורים הנעשה בפנים מכפר על מי שנכנס למקדש בטומאה או אכל קודשים כשידע בתחילה שהוא טמא, ואחר כך שכח ולבסוף לא נזכר?

הלימוד השבוע מוקדש ע"י אודרי מונדרו לע"נ אמה, באשה לאה בת צביה חיה ומאיר יהודה.

המשנה בנגעים דומה למשנה בשבועות בנוגע לשני סוגים של צרעת מן התורה (אבות) ושני גוונים שהוסיפו חכמים (תולדות), ומפרטת קצת יותר. הגמרא מסבירה שהמשנה שם אינה תואמת את דעתו של רבי עקיבא מכיוון שהמשנה מקשרת בין אבות לתולדות (לעניין צירוף), ואילו רבי עקיבא מקשר בין סדר גווני הלבן (רק מצרפים מה שליד בגוונים), שאז הסדר יהיה קודם האבות ואז התולדות.

מניין אנו יודעים שזוהי עמדתו של רבי עקיבא? הניסיון הראשון למצוא את המקור לא צלח, אך הדבר מוכח ממקור שני.

מניין אנו לומדים שגם לבהרת יש קטגוריות משניות אם המילה בפסוק המזכירה קטגוריות משניות, ספחת, נאמרת בהקשר עם שאת? מובאות שתי תשובות.

מניין לומדים שהפסוקים המחייבים אדם להביא קרבן עולה ויורד אם הוא טמא ועשה מעשה מתייחסים למי שנכנס למקדש או אכל קודשים?

הדף היום מוקדש ע"י גבריאל אלטמן לכבוד בעלה דניאל לרגל סיומו של מחזור הדף היומי בפעם הרביעית. "יהי רצון שימשיך ללמד את הדף ולהוות מקור השראה לאחרים."

כאשר רבי יהודה הנשיא כתב במשנה "שבועות שתיים שהן ארבע", האם זו הייתה דעתו האישית או שמא הוא רק ציטט את דעתו של רבי עקיבא אך הוא עצמו לא סבר כך? בתחילה, ניסו להוכיח שזו הייתה דעתו של רבי, אך אפשרות זו נכשלה ואימצו את ההסבר האחר.

רבי סובר ש"ונעלם" פירושו שידע ואחר כך שכח - האם המילה בהכרח מתורגמת באופן זה? אצל אישה סוטה, מילה זו מוזכרת ואין פירושה כך. רבא ואביי חלוקים בהבנת משפט זה של רבי ומה הוא התכוון כשאמר "ידע."

המשנה קובעת "יציאות השבת שתיים שהן ארבע" - זה שונה מהמשנה במסכת שבת המונה שתיים שהן ארבע בפנים ושתיים שהן ארבע בחוץ. למה מתייחסות המשניות בכל מקום ומדוע הן מתייחסות לדברים שונים?

המשנה קובעת "מראות נגעים שניים שהם ארבעה" - האם המשנה אינה תואמת את עמדתו של רבי עקיבא?

הגמרא מקימה את המשנה לפי רבי ישמעאל על ידי הסבר שהמקרה של שבועות במשנה מתייחס למי שעבר בכוונה וחייב מלקות, לא קרבן. זה מעורר קושי עם רבי יוחנן שסובר כסתם משנה אך אינו נוהג לפי משנה זו, שכן יש מקרה אחד שעבור בלי לעשות מעשה ורבי יוחנן סובר שאין מלקות במקרה כזה. לפתרון הקושי, הם מביאים סתם משנה אחרת שרבי יוחנן סובר כמותה. מדוע רבי יוחנן בחר באחת ולא באחרת? מדוע רבי יביא שתי משניות סותרות?

לאחר פתרון כל העניינים האלו, הגמרא מעלה קושי נוסף. כיצד יכולה המשנה להתייחס למלקות בצרעת ושבת שאינם ניתנים לעונש מלקות? ישנו מקרה של צרעת שבו מקבלים מלקות ולגבי שבת יש מלקות אם התרו בחוטא שיקבל מלקות כי רבי ישמעאל סובר שלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין לוקין עליו. זה מסביר מדוע מלכתחילה המשנה הוסברה לפי רבי ישמעאל ולא ר' עקיבא כי לר' עקיבא לא נענשים מלקות אם יש עונש מוות. הגמרא מערערת על נקודה אחרונה זו מכיוון שהמשנה בבירור אינה תואמת את רבי עקיבא מסיבות אחרות כיוון שהוא אינו כולל את מי ששכח את המקדש או קדשים. ניתן לפתור שאלה זו באותו אופן שבו אנו קוראים את המשנה לפי רבי ישמעאל, עם מלקות במקום קרבן.

לאחר פתרון הסוגיות הקודמות, עולים קשיים נוספים בהסבר המשנה כמתייחסת למלקות, שכן במקרה של טומאה, ברור מהניסוח במשנה שהסוגיה היא של מי שחטא בשוגג וחייב להביא קרבן. לכן רב כהנא (על בסיס רב יוסף, אך עם שינוי קטן) מסביר שהמשנה מתאימה לרבי שסובר כמו רבי ישמעאל במקרה של טומאה וכמו רבי עקיבא במקרה של שבועות.

כיצד רב כהנא יכול להיות בטוח שרבי סובר כמו רבי ישמעאל בטומאה וכמו רבי עקיבא בשבועות? הגמרא מספקת מקורות לכך.

הלימוד החודש מוקדש ע"י ברכה רוטנר לע"נ אנה רוטנר. "היא הייתה אישה שתמיד הייתה סקרנית לגבי החיים. היא הגיעה לארצות הברית בשנת 1958 ולמדה אנגלית ויצרה חיים מדהימים לעצמה כשגידלה 4 ילדים ו-17 נכדים. היא תמשיך לחיות בליבנו ובמספר הנינים שנקראו על שמה."

הגמרא מתחילה עם שלוש שאלות על מבנה המשנה. מדוע מסכת שבועות מסודרת מיד אחרי מכות - מה הקשר ביניהם? מדוע המשנה מנתה את כל ארבעת המקרים שיש בהם שניים שנלמדים מהתורה ושניים מדרבנן, כאשר בהקשר של מסכת שבת ומסכת נגעים (דיני צרעת), רק המקרה הרלוונטי למסכת מוזכר? מדוע המשנה התחילה בשבועות, אך כאשר פירטה את הפרטים, המקרה של טומאה הופיע ראשון, ורק אחר כך המשנה חזרה לפרט את דיני השבועות?

הגמרא מסבירה בכל אחת מארבע הקטגוריות, אילו שני מקרים מופיעים בתורה ואילו שניים הם מדין דרבנן.

האם המשנה תואמת שיטת רבי ישמעאל או רבי עקיבא? במבט ראשון, נראה שהיא אינה הולכת לפי אף אחת מהדעות, שכן בשבועות, רבי ישמעאל סובר שאין מביאים קרבן על שבועות הנוגעות למעשים בעבר, ורבי עקיבא סובר שאין מביאים קרבן אם נכנסים למקדש במצב של טומאה אם שכחו שהמקדש היה במקום זה.

התשובה הראשונה שניתנת היא שכל אחת יכולה להתאים למשנה אם נאמץ הבנה שונה של המשנה. אפשר להסביר שהמשנה מביאה רשימה של שני מקרים שהם ארבעה, אבל לא על כולם מחייבים קרבן. הסבר זה נדחה מכיוון שהמשנה גם מונה ארבעה מקרים לסימני צרעת ואדם מחויב להביא קרבן כשנטהר מכל ארבעת המקרים, וההנחה היא שכל ארבעת המקרים במשנה דומים בדרך זו.

התשובה השנייה שניתנת היא שהמשנה הולכת לפי רבי ישמעאל והמשנה מתייחסת לחיוב מלקות עבור שבועת ביטוי במקרה של מזיד, ולא קרבן במקרה של שגגה. זה מתאים לעמדת רבא שאפשר להסיק מהפסוק על שבועות שקר שמקבלים מלקות על שבועת ביטוי על משהו שקרה בעבר. כדי להתאים הסבר זה למשנה, למקרה של שבועה להבא שאוכל, ואז לא אכל, רבי ישמעאל צריך להחזיק בדעה שמקבלים מלקות על לאו שאין בו מעשה. זה מעלה קושי כי רבי יוחנן פוסק כמו כל המשניות הסתמיות, כמו שלנו, וגם הוא סובר שאין מקבלים מלקות על לאו שאין בו מעשה. כדי ליישב קושי זה, הגמרא מסבירה שרבי יוחנן סובר כסתם משנה אחרת ומצטטים משנה במכות לגבי נותר, בשר שנותר מקרבן הפסח. אולם, הצעה זו נדחית כי אפשר להסביר משנה זו כדעת ר' יהודה שזה לאו הניתק לעשה ולכן לא לוקים. 

דף נלווה שבועות ב

לימוד מסכת שבועות מוקדש ע"י ג'נט הוד לכבודהדרן "וכל מה שהם עושים עבורינו!"

המשנה מפרטת ארבעה נושאים, כל אחד עם ארבעה מקרים - שניים מוזכרים במפורש בתורה ושניים שהם הרחבות של חכמים. הנושא הראשון הוא שבועת ביטוי, כאשר אדם נשבע לעשות או לא לעשות משהו. השני הוא אדם טמא ששכח שנטמא ונכנס למקדש או אכל קודשים או זכר שנטמא אך שכח שאסור להיוכנס למקדש או לאכול קודשים. השלישי והרביעי קשורים לדיני הוצאה מרשות לרשות ונגעי צרעת. שני המקרים הראשונים מחייבים אותו סוג של קרבן - קרבן עולה ויורד, המשתנה כפי המצב הכספי של מי שמחויב להביא את הקרבן.

המשנה מרחיבה על הקטגוריה השנייה - מי שנכנס למקדש בעודו טמא ושכח לרגע על היותו טמא או אכל קודשים בעודו במצב של טומאה. תהליך הכפרה באמצעות קרבן חטאת אישי. אם אדם לא יודע על טעותו או שלא ידע שהוא היה טמא מההתחלה, יש קרבנות ציבור המכפרים עליו. על איזה עבירות מכפרת קרבנות החטאת של שעיר עזים המובאים בראש חודש, בשלושת הרגלים וביום הכיפורים? האם הם מיועדים לכפר על אותן עבירות או על קרבן על עבירה שונה? על מה מכפרים הקרבנות האחרים המובאים ביום הכיפורים (שני השעירים העולים לגורל, אחד המובא בפנים במקדש ואחד נשלח לעזאזל? ישנן מספר דעות שונות לגבי מטרתו של כל אחד מהקרבנות הנ"ל. מה מטרתו של קרבן הפר שמביא הכהן הגדול?

• • טקסט ההדרן
  • מהו סיום

בעוד שישנן תרי"ג מצוות בתורה, המלך דוד וחלק מהנביאים צמצמו אותן לרשימה קטנה יותר של המצוות הבסיסיות ביותר, שרובן קשורות לצדק ויושר ועוסקות ביחסים שבין אדם לחברו.

המסכת מסתיימת בסיפור המפורסם על רבי עקיבא שצוחק כאשר הוא רואה שועל יוצא מקודש הקודשים לאחר שבית המקדש כבר נחרב בזמן שחבריו בוכים. כשנשאל על תגובתו, הוא מסביר, בהתבסס על פסוקים, שכדי שהנבואה החיובית של זכריה תתגשם, תחילה צריכה להתגשם הנבואה השלילית של אוריה. והרבנים אמרו "ניחמתנו עקיבא, ניחמתנו עקיבא.

הקדמה למסכת שבועות