דף נלווה שבועות יט

רבי אליעזר ורבי עקיבא חולקים בעניין איך לדרוש את הפסוק בויקרא ה:ב. חזקיה ועולא מסבירים את ההבדל בדעות ביניהם, בעוד שרבי יוחנן ורב ששת סוברים שהם אינם חולקים, אלא שכל אחד פוטר מי ששכח את המקדש או קדשים, אך דורש זאת ממילים שונות בפסוק. רבא שואל את רב נחמן: אם מישהו שכח המקדש או קדשים פטורים מלהביא קרבן, מה הדין אם שכח גם את המקדש/קדשים וגם שהוא טמא? רב נחמן עונה שמכיוון שהאדם גם שכח שהוא טמא, ברור שיש חיוב להביא קרבן. אך רבא משיב שאולי מכיוון שמי ששוכח את המקדש פטור, אדם זה יהיה פטור גם כן. רב אשי מציע תשובה לשאלה זה, אך רבינא דוחה אותה.

מובא מקרה של אדם שהלך בשני שבילים - אחד טהור ואחד טמא ונכנס למקדש. מובאים שני וריאציות של המקרה ויש מחלוקת בין שלושה לגבי ההלכה בכל מקרה. מה שורש המחלוקת ביניהם? הנושאים שעולים כאן קשורים לסוג הידיעה על טומאה בשלב הראשון (לפני המעשה) שנדרשת כדי לחייב קרבן עולה ויורד.

רבי יוחנן וריש לקיש כל אחד מציע פרשנויות שונות לדעה הראשונה במקרים של שני השבילים. דעותיהם כאן סותרות את דעותיהם במקום אחר. כיצד מיישבים סתירות אלה?

הגמרא דנה במקרה שבו אדם קיים יחסים עם אשתו והיא הפכה לנידה במהלך המעשה. אביי ורבא מצטטים כל אחד רבנים שונים הקובעים שבמקרה כזה, האיש עלול להתחייב בשני קרבנות. רבא מסביר אז את הנסיבות המדויקות שיצדיקו עונש כפול זה. האיש הוא תלמיד חכם שמקיים יחסים עם אשתו כאשר היא עומדת לקבל את המחזור, וכאשר היא אומרת באמצע המעשה שהיא החלה במחזור, הוא פורש מיד. הוא נחשב שוגג לגבי הכניסה לגוף האישה, כיוון שהניח בטעות שיוכל לקיים יחסים לפני שתתחיל במחזור. הוא גם שוגג לגבי היציאה מגופה מיד, כיוון שהוא תלמיד חכם שלא היה מודע להלכה שעליו להמתין עד שאבר מת.

רבא מסביר שהחובה להביא קרבן עבור כל אחד מהמעשים האלה יכולה להימצא במקור תנאי. היציאה ניתן למצוא במשנה שלנו והכניסה ניתן למצוא במשנה בנידה י"ד ע"א. רב אדא בר מתנא מנהל ויכוח עם רבא לגבי האם המשנה בנידה מתייחסת למקרה הנדון. רב אדא מציע שהיא מתייחסת ליציאה.

רבא ואביי חולקים על האם הסיבה ליציאה בזמן שאינו באבר חי פטור מקרבן היא מפני שמי שמקיים יחסים באבר מת אינו נחשב כמקיים יחסי אישות, או משום שהמצב נחשב מעבר לשליטתו של האדם, אונס.

היכן ניתן למצוא בתורה מקור למצוות עשה ולא תעשה לגבר לצאת באבר מת ולא לצאת כאשר הוא באבר חי במצב הנ"ל? היכן המקור לאיסור הרבני לקיים יחסים כאשר אשה מצפה לקבל את המחזור שלה, פרישה לקראת הוסת?

רבי אליעזר ורבי עקיבא חולקים במשנה, אם כי לא ברור באיזה עניין. חזקיה מסביר את המחלוקת.

הדף היום מוקדש למימי ורפי שחט על הולדת הבת.

רבא ורב אשי מעלים סדרה של שאלות שלא נפתרו בנוגע למשך הזמן המינימלי שאדם חייב לשהות במקדש כדי להתחייב בקרבן אם נטמא בתוך המקדש. הם דנים האם דרישות אלו חלות רק על טומאה בשוגג או גם במזיד, והאם דרישות דומות היו חלות על נזיר שנכנס בשוגג לבית קברות.

המשנה קובעת שמי שיוצא מהמקדש בדרך הקצרה לאחר שנטמא יהיה פטור מהבאת קרבן, בעוד שמי שלוקח דרך ארוכה יותר יהיה חייב. הגמרא שואלת האם הבחנה זו נמדדת במונחים של זמן או מרחק פיזי.

רבי אושעיא מציע פסיקה בנוגע לבית מנוגע (צרעת): אם אדם נכנס לאחור כשרק אפו נשאר מחוץ לבית, הוא לא יטמא, כיוון שהתורה מטילה טומאה רק כאשר נכנסים לבית בדרך הרגילה. ברייתא תומכת בדין זה, ומציינת שאדם טמא הנכנס למקדש דרך הגג לא יהיה חייב על כניסה למקדש בטומאה, כיוון שכניסה דרך הגג אינה הדרך המקובלת של כניסה למקדש.

המשנה מבהירה שכניסה למקדש בטומאה אינה נכללת במקרים שבהם הציבור מביא פר העלם דבר של ציבור, על פסיקה שגויה של בית הדין שרבים עשו כמותו. קרבן הפר חל רק על חטאים המחייבים חטאת קבועה, ולא על אלה המחייבים קרבן עולה ויורד. עם זאת, יביאו פר העלם דבר של ציבור על דין הנוגעת לנידה, במקרה ספציפי שבו איש קיים יחסים עם אשתו והיא הפכה לנידה במהלך המעשה. קודם כל, הגמרא מסבירה שדברים אלו במשנה מתייחסים למשנה בהוריות. אז אביי ורבא מצטטים כל אחד רבנים שונים המתייחסים למקרה של נידה וקובעים שבמקרה כזה, האיש עלול להתחייב שני קרבנות חטאת. רבא מנסה להבין את הנסיבות הספציפיות שמובילות לעונש כפול זה.

הדף היום מוקדש ע"י אילנה סטורצ' לכבוד יום הולדתה של פטי אבנס.

האם כל האלמנטים המוזכרים במשנה הנדרשים לקידוש שטח נוסף לירושלים או לעזרה הם הכרחיים או שמספיק שרק אחד מהם יהיה קיים? לדבר זה יש השלכות על הרחבות בתקופת בית המקדש השני שבהן לא כל האלמנטים הללו היו קיימים. דיון זה תלוי בשאלה האם הקדושה מבית המקדש הראשון נשארה לנצח או שהיה צורך לקדש אותה מחדש בימי עזרא.

מהיכן נלמד שאדם שנטמא כשעומד בתוך העזרה בבית המקדש יצטרך להביא קרבן עולה ויורד אם לא יצא מיד מבית המקדש?

מהן השיעורים לגבי כמה זמן צריך להישאר שם בעזרה לאחר שנטמא כדי להתחייב בקרבן? האם זו תהיה אותו שיעור עבור מי שעשה זאת במזיד ויענש במלקות?

הדף היום מוקדש לע״נ צאלה גז ולרפואת תינוק בן צאלה.

הטקס לקידוש שטח נוסף בירושלים והעזרה של בית המקדש נדון באריכות. קידוש שטח נוסף נעשה באותו אופן שבו נחנך בית המקדש, כפי שנלמד מפסוק בשמות כ"ה:ט. אם כן, מדוע כלי המקדש קודשו באופן שונה?

שתי תודות נישאו במהלך תהלוכת קידוש השטח הנוסף לעיר ירושלים. דבר זה נלמד מהטקס בספר נחמיה של קידוש העיר ירושלים. כיצד ברור שהיה זה לחמים ולא בהמות?

כשם שתוספת לירושלים מקודשת עם לחמי תודה, שמותר לאכול אותם רק בעיר ירושלים, כך קידוש הוספת שטח לעזרה נעשית עם שיירי מנחות, שמותר לאכול אותן רק בעזרה. מדוע גם הן אינן עשויות מחמץ, כפי שלחמי התודה עשויים?

אילו שירים (תהלים) נאמרו? מדוע?

באיזה צורה נישאו שני הלחמים - זה ליד זה או זה לפני זה?

דף נלווה שבועות יד

הגמרא מעלה שאלות על הברייתא בסוף שבועות דף י"ג ע"ב ועונה עליהן.

המשנה בפרק השני מתחילה עם תיאור של ארבעת המקרים של "ידיעות הטומאה". היא גם מתארת את הדינים של מי שנטמא בתוך העזרה.

רב פפא מקשה על המספר ארבע המוזכר במשנה והגמרא מביאה שתי גרסאות לתשובתו.

רב פפא ורבי ירמיה שואלים מספר שאלות שעליהם אין תשובות בנוגע לקריטריונים של העלמה, שבגללם מישהו יתחייב להביא קרבן.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י שרה זהבי לרפואת חסיה רות בת חנה.

המשנה מסבירה שיום הכיפורים מכפר על מצוות עשה. אבל אם אדם כבר עשה תשובה, הוא מקבל כפרה מיד. לכן, מניחים שהמשנה מתייחסת למי שעדיין לא עשה תשובה. זה תואם את דעתו של רבי שסובר שיום הכיפורים מכפר אפילו על חטאים שעליהם עדיין לא עשו תשובה. החכמים חולקים וסוברים שיום הכיפורים מכפר על חטאים רק אם עשו תשובה. מועלה קושי כיוון שהחלק הבא של המשנה תואם את עמדתו של רבי יהודה שהשעיר המשתלח לעזאזל מכפר גם על הכהנים. סוגיה זו נפתרת - שני חלקי המשנה מיוחסים לרבי, ובעניין השעיר לעזאזל, הוא מאמץ את עמדתו של רבי יהודה.

אביי שאל את רב יוסף אם רבי יהודה סובר כעמדתו של רבי לגבי מי שלא עשה תשובה לפני יום הכיפורים. רב יוסף מסביר שהוא אינו סובר כדעה זו ומביא מקור מספרא לתמוך בתשובתו, שכן ידוע שסתם ספרא שנכתב על ידי רבי יהודה.

יש סתירה בין שני מקורות שונים בספרא - אחד אומר שיום הכיפורים מכפר גם ללא תשובה והשני אומר שהוא מכפר רק עם תשובה. אביי ורבא כל אחד פותר את הסתירה בדרך שונה.

רבי יהודה ורבי שמעון חולקים לגבי אילו קרבנות ביום הכיפורים מכפרים על שאר חטאי הכהנים - השעיר שנשלח לעזאזל או הפר של הכהן הגדול. מהו הבסיס בפסוקים בתורה לכל אחת מהגישות?

מובאת ברייתא בנוגע לאיזה קרבן מכפר על חטאי הכהנים. רבא ואביי חולקים האם מחבר הברייתא הוא רבי שמעון או רבי יהודה.

הדף היום מוקדש לשחרורו של עידן אלכסנדר ששוחרר מהשבי אחרי 584 ימים. יהי רצון שנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים!

לפי רבי יוחנן, רבי שמעון והחכמים חולקים האם אפשר לפדות ללא מום בהמות שנותרו משנה שעברה ושיועדו לקרבן התמיד. הגמרא מנסה למצוא מקור תנאי להבנתו של רבי יוחנן שהחכמים חולקים על רבי שמעון, אך ללא הצלחה. בסוף מסיקים שהיתה לו מסורת.

לפי רבי שמעון, אי אפשר לפדותן - אז מה עושים איתן? מקריבים אותן כקרבנות נדבה של הציבור על המזבח כדי לשמור על המזבח פעיל בכל עת (קיץ המזבח). אם יש בהמות שיועדו לחטאות ציבור, אי אפשר להשתמש בהן ישירות כעולות נדבה, ולכן מחכים עד שיפול בהן מום, פודים אותן, וקונים בהמות בכסף שיוקרבו כעולות נדבה. קיים חשש שאם יאפשרו להקריב בהמות אלו בלי פדיון, אנשים עלולים לחשוב שאפשר לשנות את הייעוד אפילו בשלב מוקדם יותר (לפני שהושגה הכפרה עבור אותו קרבן). החכמים מביאים שלושה מקורות תנאיים לתמוך בכך. מובאת ברייתא נוספת לתמוך בהסבר שהבהמות הנוספות שיועדו לקרבן התמיד משמשות לעולות נדבה.

האם אפשר לקנות עופות לעולות המשמשות לקיץ המזבח?

שמואל גם סבר כמו רבי יוחנן שלפי רבי שמעון, אפשר להשתמש בבהמות המותרות כעולות נדבה.

מהו המקור לכך ששעיר החטאת שמובא בפנים ביום הכיפורים מכפר גם על חטאי טומאה במקדש שנעשו במזיד?

דף נלווה שבועות יא

 הדף היום מוקדש ע"י קבוצת דף יומי בפיטסבורג לרפואת אהובה בת ליבה.

לתמוך בפסיקתו של רבי יוחנן שאמר שבהמות שנותרו המיועדות לקרבנות ציבור ניתן לפדות בסוף השנה, אפילו אם הם תמימים, רבה מביא דוגמה מהקטורת שקדוש בקדושת הגוף וניתן לפדותה בסוף השנה. רב חסדא חולק על רבה מכיוון שהוא סובר שלקטורת אין קדושת הגוף עד שלב מאוחר יותר כאשר היא בכלי שרת ממש לפני שמקטירים אותה על המזבח. רבה מוכיח את עמדתו שיש לה קדושת הגוף.

הגמרא חוזרת אז לשאלתו המקורית של רב חסדא כיצד ניתן לפדות דברים שיש בהם קדושת הגוף. רבה עונה שבית הדין מתנה מראש שכל בהמות שלא יזדקקו להן יהיו מקודשות רק לערכן, קדושת דמים. אביי מעלה קושי מקרבנות ציבור אחרים שלא ניתן לפדותם אם אבדו והוחלפו ואז נמצאו. אולם, רבה עונה שהתנאי הוא למקרים רגילים, לא למקרים חריגים. מדוע, אם כן, ניתן לפדות את הפרה האדומה בנסיבות מסוימות? הגמרא מסיקה שנעשה תנאי בשל ערכה הגבוה.

אביי מעלה קושי נוסף מהמשנה שלנו, שכן רבי שמעון עונה על שאלה האם בהמות שיועדו לקרבן אחד שנותרו יכולות לשמש לקרבן אחר בתשובה מסוימת במקום לענות שבית הדין התנה כך, כפי שרבה הסביר. רבה עונה שרבי שמעון אינו מסכים עם חכמים שבית הדין יכול להתנות. דעתם של רבי יוחנן ורבה מבוססת רק על עמדת חכמים.

דף נלווה שבועות י

הלימוד השבוע מוקדש ע"י משה סילבר לע"נ הרבנית מרים מקסין אלקינס שנפטרה ביום העצמאות. 

הלימוד השבוע מוקדש על ידי ויקי הררי לע"נ אביה אברהם אקשטיין. "היה לו חיוך שיכול היה להאיר את החדר. הוא לימד אותי מה שאני יודעת על אהבה. כניצול שואה, הוא לימד אותי הכרת תודה וחוסן, דבר שאני נסמכת עליו היום יותר מתמיד."

הגמרא ממשיכה לדרוש פסוקים כדי להסביר את הבסיס לדעותיהם של רבי שמעון, רבי מאיר ורבי שמעון בן יהודה בשם רבי שמעון במשנה לגבי אילו חטאים מכפר כל אחד מקרבנות החטאת הציבוריים.

עולא מסביר בשם רבי יוחנן שהכבשים הנותרים בסוף השנה שיועדו לקורבן התמיד (היומי), אך לא היה בהם צורך, נפדים ונרכשים מחדש עם כספים מתקציב השנה הבאה. כאשר רבה הסביר הלכה זו, רב חסדא העלה קושי - כיצד ניתן לפדות פריט שקדוש בקדושת הגוף? רבה משיב על ידי הבאת דוגמה מהקטורת, שהיא קדושה וניתנת לפדיון. אולם, זה נדחה מכיוון שהקדושה של הקטורת היא קדושת דמים, כלומר ערכה קדוש, ולא קדושת הגוף.