דף נלווה שבועות לח

הלימוד השבוע מוקדש ע"י רוברט ופאולה כהן לע"נ הענע בת יצחק נחמיה.

הדף היום מוקדש ע"י שפרה טייברג לע"נ אביה צבי טייברג.

אם אדם נשבע שבועת הפקדון לכמה אנשים בבת אחת, באילו נסיבות יידרש להביא כמה קרבנות? המשנה מונה שלוש דעות שונות ומובאת ברייתא עם דעות רבי מאיר ורבי יהודה. שמואל ורבי יוחנן מביאים הסברים שונים לגבי איזה נוסח רבי מאיר ורבי יהודה חולקים עליו.

אם מישהו נשבע שאין לו כמה דברים של מישהו, האם חייב לא רק על כל דבר אלא גם על הביטוי הכולל בתחילת דבריו "אין לך בידי"? על זה יש מחלוקת אמוראים.

הפרק השישי דן בשבועה המוטלת על ידי הדיינים, ליתר דיוק בשבועה של מי שמודה במקצת הטענה. מה הוא השיעור המינימלי של הטענה וההודאה החלקית הנדרשים כדי להתחייב בשבועה. דרישה נוספת היא שההודאה תהיה על אותו סוג של חפץ כמו הטענה. רבן גמליאל חולק וסובר שלא צריך שההודאה תהיה על אותו סוג של חפץ. 

בנוגע לשבועת הפקדון, רב כהנא שואל: אם עדים התרו באדם לפני שנשבע, שבמקרה שהוא משקר הוא יקבל מלקות, האם הוא יקבל מלקות בנוסף לקרבן או במקום הקרבן? נעשים מספר ניסיונות לענות על שאלתו ממקורות שונים, אך אף אחד מהם אינו חד משמעי.

רבה מקשה על שאלת רב כהנא ומציע שלעולם לא יכול להיות מקרה כזה מכיוון שאם יש עדים להתרות, אז הם גם חייבים להיות עדים למעשה ובמקרה כזה ההכחשה אינה רלוונטית שכן העדים יכולים לחייב את האדם לשלם, ללא קשר להכחשתו.

הגמרא אז מנסה להוכיח ואז להפריך את ההנחה הזו של רבה שאם יש עדים שהתרו, אי אפשר להתחייב בשבועת הפקדון. רק מהמקור האחרון הם מצליחים להפריך את ההנחה הזו.

האם שבועת הפקדון רלוונטית בטענת קרקע?

הדף היום מוקדש ע"י מריל פייג' לע"נ אביה ג'ורג לוין.

מילים יכולות לשאת משמעויות שונות בהתאם להקשר שלהן. מביאים כמה דוגמאות מהתנ"ך כדי להראות את המשמעויות של מילים שונות.

רבי מאיר והחכמים חולקים האם הזכרת שם ה' בהקשרים שונים מחייבת שימוש בשם המפורש או שמא די בכינוי. אילו מקורות מהפסוקים הם מביאים כדי לתמוך בעמדותיהם?

יש להיזהר לשנות את לשון המשנה ואפילו פסוק אם עלול להישמע כאילו מקלל אדם אחר בעת קריאתה.

במשנה, רבי מאיר חלק על החכמים שניתן ליישם את העקרון מכלל לאו אתה שומע הן. אולם זה יוצר סתירה עם עמדתו לגבי תנאים, שם הוא טוען שהם חייבים להיות מנוסחים בצורה חיובית ושלילית כאחד. כדי לפתור את הסתירה הזו, מחליפים את העמדות במשנתינו.

באילו נסיבות אדם יהיה חייב או פטור מהבאת קרבן אשם על שבועת הפקדון? באילו מצבים אדם יכול להיות חייב במספר קרבנות על שבועת פקדון אחת? שבועת הפקדון חלה רק על הכחשת תביעות ממוניות, לא על תביעות על קנסות.

הדף היום מוקדש על ידי אבישג אדרי לרפואה שלמה ולהצלתו של אלון בן עידית.

המשנה מונה חמישה מקרים שבהם אין אנשים חייבים בשבועת עדות. מה המקור בתורה לכל הדינים המוזכרים במשנה.

איזה ניסוח מדויק צריך לשבועת עדות שחייבים עליה להביא קרבן? האם צריך לכלול את שם ה' או כינוי? האם מילה המתייחסת לה' נחשבת גם היא כשימוש בשם ה'? אילו שמות של ה' אפשר או אי אפשר למחוק.

יש מקומות שונים בתנ"ך שבהם לא ברור אם מילה מתייחסת לקב"ה או למישהו אחר. הגמרא מביאה מספר מקרים כאלה.

דף נלווה שבועות לד

ארבע דעות שונות מובאות כדי להסביר מדוע שבועת עדות חלה רק על דיני ממונות. קושיות מועלות על כל אחת מארבע הדעות ונפתרות.

המשנה פסקה שאם היו שתי כתות עדים וכל כת כפרה בידיעת עדות, שתי הכתות חייבות. הגמרא מקשה על מקרה זה, וטוענת שהכת הראשונה לא צריכה להיות חייבת כיון שכת עדים אחרת עדיין יכולה להעיד. רבינא פותר את הקושיא הזו על ידי הגבלת פסק המשנה למקרה ספציפי: כאשר כת העדים השנייה קרובים זה לזה (כיון שנשותיהם אחיות) ושתי הנשים גוססות כאשר הכת הראשונה נשבעת שכפרה בידיעת העדות.

המשנה מונה מקרים שונים שבהם עדים מתבקשים להעיד על דברים מרובים. במקרה אחד הם חייבים קרבן אחד ובאחר קרבנות על כל טיעון וטיעון - תלוי אם השביעו אותם או הם בעצמם נשבעו והזכירו כל דבר ודבר.

שבועת העדות חלה רק בדיני ממון. נשאלת שאלה: האם זה כולל גם מקרים של קנסות? לפני שעונים על השאלה הזו, הגמרא מגבילה את השאלה לעמדת חכמים במחלוקתם עם רבי אלעזר ברבי שמעון. רבי אלעזר פוסק שאם מישהו מודה שהוא חייב קנס, הוא פטור, אך אם עדים באים אפילו אחרי ההודאה, הוא חייב לשלם את הקנס. לכן, שבועת עדות בבירור תחול כאן, כיון שהעדים בהחלט היו יכולים לחייב את הנתבע. אולם חכמים סוברים שעדים יכולים לחייב את הנתבע רק אם הם מעידים לפני הודאה. לכן עולה השאלה האם שבועת עדות תחול כאן, כיון שייתכן שהעדים אינם גורמים הפסד לתובע—הנתבע יכול פשוט להודות ולהיפטר. השאלה הזו מוגבלת עוד יותר על ידי הנחה שחכמים גם מחזיקים בעמדת חכמים בעניין אחר: שדבר הגורם לממון (דבר שיכול אולי להוביל לחיוב ממוני) אינו נחשב חיוב ממוני. רבי אלעזר ברבי שמעון חולק וסובר שחיובים פוטנציאליים כאלה נחשבים חיובים ממוניים שיחייבו את העדים בקרבן אם הם לא יעידו. לאחר קביעת הפרמטרים הללו לשאלה, הגמרא בוחנת מקרים שונים ממשנתנו וממקורות אחרים כדי לנסות לענות. אולם אף מקור לא מספק פתרון מכריע.

מהיכן למדו ששבועת עדות היא רק לדיני ממון? ארבעה רבנים שונים מביאים כל אחד הוכחות שונות.

עדים חייבים על שבועת עדות רק כאשר התובע ביקש מהעדים להעיד. שמואל פסק שאם התובע רדף אחרי העדים והם נשבעו שאינם יודעים עדות, זה לא ייחשב כשבועת עדות. מדוע היה צריך שמואל לציין את המקרה הספציפי הזה?

מאיפה אנו לומדים ששבועת עדות שיזמו אחרים (מפי אחרים) תקפה רק אם העדים כופרים בבית דין? אם העדים הסכימו לשבועה כשהיו בבית דין (כפרו שידעו עדות) וגם כפרו בידיעת העדות פעמים רבות קודם לכן מחוץ לבית דין, מאיפה אנו לומדים שהם חייבים קרבן נפרד על כל כפירה שנעשתה מחוץ לבית דין?

המשנה דנה במקרה שבו שני העדים העידו יחד. מכיוון ששני אנשים אינם יכולים להעיד בדיוק באותו רגע, מבינים זאת כעד אחד שהעיד מיד אחרי השני (תוך כדי דיבור).

המשנה פסקה שאם שני העדים לא העידו זה מיד אחרי זה, העד השני פטור מהבאת קרבן. עיקרון זה הוא נושא למחלוקת - האם יש שבועת עדות לעד אחד. מה הבסיס למחלוקת זו?

אביי אומר אמירה שנשמעת כחידה: כולם מסכימים לגבי עד אחד במקרה של סוטה, כולם מסכימים לגבי שני עדים במקרה של סוטה, יש מחלוקת לגבי שני עדים במקרה של סוטה, כולם מסכימים לגבי עד אחד, וכולם מסכימים לגבי מקרה שבו האדם שצריך לישבע אינו יכול להישבע כי חשוד על השבועה. מה המשמעות של כל חלק באמירה זו? רב פפא מוסיף מקרים נוספים שבהם כולם מסכימים בעניין הקשור לעדות.

דף נלווה שבועות לא

הלימוד השבוע מוקדש על ידי ג'וי בנטר לע"נ אמה, מרים דוד, מלכה בת מיכאל ואסתר, ביום השנה התשיעי לפטירתה. "אשה מסורה, אם, סבתא ודמות חינוכית."

הלימוד השבוע מוקדש על ידי נעמי קדיש לרפואת מרדכי גצל בן רייזל וחנה בת לאה.

כמה נהגים רעים נאסרים על בסיס הפסוק בשמות כג:ז, "מדבר שקר תרחק."

לאחר שמנתה המשנה שנשים, קרובים ועדים פסולים אינם חייבים בשבועת העדות, הייתה שורה כללית האומרת "וכל שאינם ראויים להעיד." שורה זו מובנת על ידי רב פפא לכלול מלך ועל ידי רב אחא לכלול משחק בקוביא.

מה שורש המחלוקת בין רבי מאיר והחכמים לגבי שבועת עדות שנשבעה מחוץ לבית דין מעצמו? מה שורש המחלוקת בין רבי מאיר והחכמים לגבי שבועה על פיקדון שיזמו אחרים מחוץ לבית דין? רב פפא ותלמידיו נחלקו האם שורש המחלוקת בשני המצבים היה זהה.

חייב אדם להביא קרבן על שבועת עדות שנשבעה בכוונה (העדים שיקרו בכוונה) ואחת שידעו שהם משקרים אך לא הבינו את חומרת העבירה (שיהיו חייבים להביא קרבן). אולם, אינם מביאים קרבן אם העדים אינם זוכרים שידעו את העדות.

איזה חלק של שבועת העדות צריך להתרחש בבית דין? באילו מצבים יכולים העדים להיות חייבים להביא כמה קרבנות?

מהי שבועת העדות שחייבים עליה להביא קרבן עולה ויורד? כל מי שאינו יכול להעיד פטור מאחריות, כולל נשים. הגמרא שואלת מהיכן בתורה נלמד שנשים אינן יכולות להעיד. הם מביאים ברייתות שונות שכולן מוכיחות את הדין מאותו פסוק, דברים יט:יז, כל אחת בדרך אחרת.

הם לומדים דינים אחרים מאותו פסוק בנוגע לדיני בית דין, כלומר מי עומד ומי יושב, ודרישות מהדיינים להיות הוגנים ומאוזנים.

איזה דברים משתנים אם תלמיד חכם נשפט בבית דין?

הדף היום מוקדש ע"י לורנס ומישל ברקוביץ לע"נ ג'וי רוכוואגר בלסם. "חלוצה בלימוד תורה לנשים שדאגה לכל יהודי קרוב ורחוק. יהי זכרה ברכה לכל אחייניה ואחיינותיה המשרתים בצה"ל ומגינים על עם ישראל בזמנים קשים אלו.

מהי שבועת שוא? ישנן שלוש קטגוריות בסיסיות של סוג זה של שבועה. פרטים בנוגע לקטגוריות אלה מנותחים.

המשנה משווה בין המקרים שבהם חלות שבועות ביטוי ושבועת שוא - גברים ונשים, עדים פסולים וכשרים, בבית דין או מחוץ לבית דין, מי שנשבע מעצמו או נשבע על ידי אחר, וכו'. הדינים זהים, מלבד הקרבן שחל רק על שבועות ביטוי.

שמואל קובע שמי שעונה אמן על שבועתו של אחר, זה כאילו נשבע בעצמו. הדבר נלמד משני מקומות שונים, אחד מהם הוא המשנה שלנו.