הדף היום מוקדש לרפואת אלעד בן נטע שנפצע בעזה לפני כמה חודשים ועובר ניתוח היום. אלעד הוא אחיה של חמוטל שובל, מדף משלהן

הדף היום מוקדש על ידי רנה קורס לע"נ ד"ר ליאטריס רבינסקי. "שהחדירה את אהבת הלימוד בכל ילדיה, נכדיה ודורות של תלמידים. יהי זכרה ברכה."

רב ושמואל סברו שיתומים אינם יכולים לגבות חוב של הוריהם מיתומים אחרים אם הורה של הלווה מת ראשון, שכן הורה אינו יכול להעביר שבועה לילדיו. רבי אלעזר חלק והתיר להם לגבות בשבועת יתומים (שאביהם לא אמר להם שהחוב כבר נגבה). רבני הדורות המאוחרים ניסו לבטל את דעת רב ושמואל ללא הצלחה, אך הצליחו להגביל אותה בדרכים שונות.

האם ניתן לעשות גלגול שבועה במקרה שהשבועה היא שבועה דרבנן?

כאשר שני הצדדים אינם נאמנים ואינם יכולים לישבע, רבי יוסי ורבי מאיר חלוקים על הנוהל הנכון. מתעורר ויכוח על מי מחזיק באיזו דעה, שכן האחד סובר שיש לחלק את הכסף ואילו השני טוען שהשבועה חוזרת למקומה, אך לא ברור איזה רב אמר מה. בנוסף, קיימת מחלוקת על פירוש הדעה הקובעת שהשבועה חוזרת למקומה. רבי אמי מסביר שדעה היא שיטת חכמי ארץ ישראל ואילו השנייה שייכת לחכמי בבל. רב פפא מבהיר שהחכמים הבבליים הם רב ושמואל, ואילו הדעה הישראלית היא של רבי אבא.

שמעון בן טרפון מציע מספר אמירות הנוגעות לחשיבות ההתחברות לאנשים הנכונים והימנעות מהלא טובים.

הגמרא בוחנת את מקרה החנווני שהתבקש לשלם לפועלים של מישהו אחר. הפועלים טוענים שלא קיבלו תשלום ואילו החנווני מתעקש שהוא שילם להם. מתעוררת השאלה האם רבי יהודה הנשיא הסכים עם דעת המשנה שכל צד יכול לישבע כדי לקבל תשלום מהמעסיק.

אם שתי כיתי עדים מכחישים זו את זו בבית דין, האם הם יכולים להעיד במקרה אחר? או שמאחר שאנו יודעים שקבוצה אחת בוודאי שיקרה, אי אפשר לקבל את עדותן של שתי הקבוצות במקרים אחרים? רב הונא ורב חסדא כל אחד נוקט עמדה שונה בעניין זה.

הדף היום מוקדש ע"י דבורה אשהיים (וייס) לרגל בת המצווה של נכדתה תמר חוה באומסר.

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הזום של הדרן לכבוד חני פרבר וסער הר-חן, לרגל חתונתם. אנו מאחלים לכם בית חדש שיהיה מושתת על האושר המובטח למי שמביא את הלימוד שלו תמיד, כפי שלמדנו עם אמה של חני, הרבנית מישל: "אַשְׁרִי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוּ בְּיָדו."

אם האדם שחייב להישבע על פי דין תורה אינו נאמן, כלומר אם שיקר במקרה אחר או נמצא בקטגוריה של אלה הפסולים מלהעיד, חובת השבועה מועברת לאדם השני. אם אדם ביקש מחנווני לשלם לפועליו והוא יחזיר לחנווני מאוחר יותר, והחנווני טוען שהוא שילם להם והפועלים טוענים שמעולם לא קיבלו תשלום, כל אחד מהם נשבע והאדם צריך לשלם לשניהם. בן ננס מסכים שהאדם צריך לשלם לשניהם, אך אינו מאפשר לכל צד להישבע מכיוון שזה יוצר מצב שבו ברור שצד אחד נשבע שבועת שקר.

המשנה מונה מקרים אחרים שבהם יש מחלוקת בין חנווני לקונה לגבי האם הכסף כבר שולם או שהפריט ניתן לקונה. מי נשבע בכל מקרה?

בדרך כלל, כאשר אדם מחזיק שטר בידו, ידו על הלעיונה. עם זאת, המשנה מזכירה מקרים שבהם זה שמחזיק בשטר צריך להישבע כדי לגבות את הכסף.

הגמרא מסבירה מדוע נאמן הפועל לומר שלא קיבל תשלום עבור עבודה שביצע. עם זאת, הלכה זו מוגבלת ורק חלה במקרה שבו הזמן שבו היה צריך לשלם לפועל עדיין לא חלף - ברגע שהזמן הזה חולף, יש הנחה שהמעסיק שילם לפועל.

שמואל ורב שניהם סוברים שהפועל יכול להישבע השבועה הזו כדי לקבל תשלום רק אם היו עדים שראו את הפועל נשכר. אם לא, המעסיק יכול לטעון שמעולם לא שכר את הפועל כלל ולכן נאמן באמרו שהפועל כבר קיבל תשלום בגלל "מיגו". רבא מקשה על זה מדיני שומרים.

דף נלווה שבועות מד

האם דעתו של שמואל - שמלווה שאיבד את המשכון אינו יכול לגבות את ההלוואה אפילו אם היא הייתה שווה הרבה פחות מההלוואה - היא נושא למחלוקת תנאים? הגמרא מציעה שתי מחלוקות תנאים אפשריות שיכולות להתייחס לנושא זה, אך שתיהן נדחות כיוון שהבסיס לטיעונן יכול להיות מוסבר באופן שונה.

בדרך כלל, שבועות משמשות לפטור מתשלום עבור הנתבע (נשבע ואינו משלם). אולם, בכמה נסיבות מיוחדות, כפי שמפורט במשנה, התובע יכול להישבע כדי לקבל תשלום (נשבע ונוטל).

הדף היום מוקדש על ידי בנימין כהן לכבוד קרוליין מוזין ברקוביץ על סיום הש"ס! "אנחנו מקבלים השראה מההישג המדהים שלך ומהמסירות שלך ללימוד."

הגמרא ממשיכה להביא מקרים שבהם יש סכסוך בין המלווה והלווה לגבי החזרת חוב ואיך מכריעים בכל מקרה. 

במשנה יש סתירה כי כתוב שאין נשבעין וקטן וגם כתוב שנשבעין לקטן. רב ושמואל מפרשים את המקרה שנשבעין לקטן בדרכים שונות. רב אומר שמדובר שבן שטוען טענת אביו ולכן נשבעין כי ההלואה היתה לגדול, למרות שעכשיו זה לא הוא שתובע. לפי דבריו, המשנה תואמת שיטת ר' אליעזר בן יעקב כי חכמים חולקים במקרה כזה ולא מחייבים. הגמרא מביאה שני הסברים שונים להבין מה נקודת המחלוקת בין ר' אליעזר בן יעקב וחכמים. שמואל אומר שמדובר על שבועה של מי שמנסה לגבות חוב אביו מיתום. 

אין שבועת הדיינים למקרים של קרקע, עבדים, שטרות והקדש. גם אין דיני כפל, ארבעה וחמשה, ושבועת שומרים לדברים אלוץ מאיפה זה נדרש בפסוקים? 

הדף היום מוקדש לרפואת שמואל הענוך יעקב בן חיינה.

רב נחמן תיקן שבועת היסת, שבועה דרבנן, על נתבע שכופר בטענה לחלוטין. יש מחלוקת על הנסיבות המדויקות שבהן רב נחמן חייב בשבועה זו.

מה ההבדל בין שבועה שהתורה מחייבת לבין שבועה שהרבנן תיקנו (היסת)? הגמרא מביאה שלושה הבדלים אפשריים.

באילו מקרים יכול מלווה לדרוש מהלווה להחזיר את הכסף בפני עדים, כך שאם לא עשה כן, אז טענתו שכבר החזיר את הכסף אינה תקפה? הגמרא מביאה שתי גירסאות שונות של דעת רב אסי, וכן שתי גירסאות שונות של תשובת שמואל לרב אסי. דעותיהם נבחנות ומוסברות לאור המשנה שלנו.

הגמרא מביאה ארבעה מקרים שבהם היו טיעונים שונים בין המלווה והלווה, ומסבירה כיצד נפסק כל מקרה. בחלק מהמקרים, אביי ורבא חלקו על האופן שבו יש לפסוק.

דף נלווה שבועות מ

רב ושמואל חלוקים בהבנת הדין במשנה הנוגע לשבועת מודה במקצת: "הטענה שתי כסף" - האם הכוונה לגובה הטענה - כלומר מה שתובע הטוען, או שהכוונה לצד הנתבע - כמה הנתבע כופר? ישנם ארבעה נסיונות לתמוך בהבנת רב מן המשנה ומקורות תנאיים אחרים, אך השלושה הראשונים ניתנים להסבר גם לפי שמואל.

שתי הלכות נוספות של שמואל מובאות, כולל הלכה שאם אחד טוען שהאחר חייב לו שני פריטים שונים והאחר מודה שיש לו אחד מהפריטים, הנתבע נשבע שבועת מודה במקצת. שתי גרסאות מובאות לגבי השאלה האם רבי יוחנן הסכים או חלק על דעה זו. ראיות מובאות להוכיח את דעת שמואל אך מוכחות כלא מכריעות, וכמו כן, אותן ראיות מובאות להפריך את הדעה שרבי יוחנן חולק אך נדחות באותו אופן.

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הזום של הדרן לכבוד יום הולדתה של מגי סנדלר! "העבודה המדהימה שלך מעלה לא רק את התוכן של הלימוד היומי שלנו, אלא את כל האווירה שלו, כשאת יוצרת חוויה אסטטית וחלקה לכולנו. את מיישמת את העקרון של הידור מצווה שלמדנו במסכת שבת: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, הִתְנָאֵה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת."

לפני שמשביעים את הנתבע, בית הדין מזכיר מספר אמירות על חומרת שבועת שקר כדי להרתיע את האדם מלהישבע שבועת שקר. בברייתא מזכירים את כל האמירות והגמרא גם מעלה קושיות וגם מבהירה את המשמעות או המקורות של כל אחת מהאמירות.

רב ושמואל חולקים על משמעות המשפט במשנה: "הטענה שתי הכסף והודאה בשווה פרוטה". רב סבור שהטענה בכללותה היא מינימום שתי מעות ופרוטה. הכפירה היא שתי מעות לפחות וההודאה פרוטה. שמואל פוסק שגם ההודאה וגם הכפירה יכולות להיות רק פרוטה וכל הטענה היא שתי מעות. רבא מסביר שדעת רב נתמכת על ידי המשנה ועמדת שמואל נתמכת על ידי הפסוקים שבתורה.