דיאלוג פנימי

סטרס הוא הגורם מספר אחת לתחלואות בעולם המערבי לפי ארגון הבריאות העולמי. הוא נוכח בחיים של כולנו במידה מסוימת, וכל אחד ואחת מאתנו פועלים ביחס אליו בצורה שונה. בשורה התחתונה, יש לנו את היכולת להפחית מעוצמות הסטרס בראש ובראשונה באופן בו נבין את עצמנו, ביכולת שלנו להעניק חמלה ולהתבונן גם במצב הכואב הזה בעיניים טובות. בפרק הזה ובזה שאחריו, אציע כלים להתבוננות המסוגלות להפחית מהעוצמה של חוסר השקט הרעיל הזה עלינו.

אחד מהגורמים לסבל שלנו, היא התחושה כי הדברים תקועים ולא משתנים, ואחת מההבנות התורמות אושר, היא הבנה כי כל הדברים משתנים כל הזמן. ארעיות בלימוד הבודהיסטי היא מושג משמעותי, שביחד עם לדבר אותו, לומדים לחוות אותו דרך התבוננות בשינויים המתקיימים בכל, במדיטציה ובכל חלק וחלק של היומיום. בפרק הזה נדבר על המונח זמניות ולסיום (כי לומדים הכי טוב דרך הגוף) נתרגל ביחד כחמש דקות של מיקוד בשינויים המתקיימים בתחושות בגוף שלנו בכל רגע ורגע.

לנכוח ולפתח את היכולת שלנו להקשיב ולראות בבהירות את השינויים בנשימה, כדי לאמן את המוח לראות את השינויים בכל האספקטים של החיים. מיקוד בנשימה מזמין אותנו להבחין בתנודות העדינות ביותר המתקיימות בנו בכל רגע ומלמד אותנו על הזמניות של הדברים. אלה הנעימים יותר ואלה הנעימים פחות.

השוואות הן יכולת חשובה. הן עוזרות לנו כבר מילדות לתאר את מה שאנחנו רואים באופן יחסי, וחשובות לתפיסה הקוגניטיבית הבסיסית שלנו. הכאב מתחיל, כשבמקום לתאר נתונים יבשים ולהשוות בין שני דברים דומים או שונים אנחנו משווים בין חוויות פנימיות שלנו ושל אחרים, בין יכולות הניתנות לפיתוח, רגשות ועוד דברים שאנחנו לא יודעים את האמת עליהם. ונותנים לסיפור של המחשבה לסחוף אותנו לסיפורי מעשיות. סיפורים שלא רק לא נכונים, הם מגבילים ומכאיבים. בפרק נשאל את עצמנו שאלות לגבי ההשוואות בחיינו, כדי לראות בבהירות את התפיסות שלנו ולהוסיף אפשרות לבחור.

בהרבה מחיינו אנחנו נסחפים למחשבות וחששות על העתיד והעבר ומתקשים להתחבר את מה שקורה עכשיו. סריקת גוף היא מיקוד תשומת הלב בתחושות הפיזיות המשתנות בנו ברגע הזה. תרגול בסיס בבודהיזם ובאסכולות מדיטציה רבות, המזמין אותנו לקשר ישיר עם הגוף והחוויות המיידיות המתקיימות בו, במקום להסחף לאימז' או או "למחשבות על" מה שקורה. נבחין בשינויים המתקיימים בנו כמו בהתבוננות בעננים חולפים. נשים לב כשעולה בנו שיפוטיות וביקורת או כשהמחשבה נודדת וגם בהן נתבונן בחמלה ועיניים טובות. המדיטציה מזמינה אותנו להעמיק בפיתוח תשומת הלב כדי שגם במהלך היום, מבלי לעצור, נוכל להפנות קשב אל הגוף ואל מה שחולף בנו ברגע מסוים.

"כשיהיה לי X אני אהיה מאושרת" או "כשאני אהיה Y אני אהיה מאושרת"; הטעיות משמעותיות של המין האנושי. אין שום דבר שיכול להשתנות ולגרום לנו להרגיש אחרת פרט לעבודה הנפלאה (והלא פשוטה) של ללמוד לאהוב את מה שיש. להפסיק לחכות שדברים ישתנו או שאנחנו נשתנה כדי להיות מרוצים, ובמקום זה, לחזק את היחסים עם עצמנו ואת תפיסת ה"מה יש לי" כבר עכשיו. בפרק נעסוק בנושא הזה ונקנח בתרגיל אהוב מול המראה.

מאיפה התגובות הלא נעימות האלה מגיעות? משהו לא בסדר איתנו? מחשבות טורדניות, פחד וחרדה הן תגובות טבעיות שנועדו לשמור עלינו, הן אנושיות וחשובות ולמרות זאת אנחנו מבקרים ומבקרות את עצמנו. איך נוכל לפתח גם כלפיהן חמלה? נכיר את המקור של התגובות האלה ונתרגל ביחד תרגול רגיעה קצר, כדי להבין את עצמנו קצת יותר. בכל שאלה והתייעצות אני פה בשמחה.

חמש דקות של מיקוד בנשימה. התרגול המדיטטיבי הוא הדרך להעמיק את היכולת לנכוח ולהתבונן בדברים כמו שהם. לנכוח בעיניים טובות כדי לפתח את הריכוז והנוכחות גם ביומיום. קחו כמה דקות לנשום.

מדיטצית מיקוד בנשימה או בשמה אנה פאנה, היא מעמודי התווך של התרגול המדיטטיבי ויש לזה הרבה סיבות. בפרק הזה נתרגל ביחד מיקוד בנשימה במשך שלוש דקות. מוזמנים ומוזמנות לכתוב לי בכל שאלה.

מה זה אומר לקבל את המציאות כמו שהיא? האם קבלת המציאות היא פאסיבית? אז לא, לקבל את המציאות לא אומר לחיות באדישות, אלא לבחון האם יש משהו שנוכל לעשות כדי להשפיע? ובמידה ואין ביכולתנו להשפיע, ללמוד איך לחיות עם מצב מסוים כמו שהוא. בפרק הראשון העוסק בנושא קבלת המציאות, נכיר שאלות העוזרות לממש את הלמידה הזו ולהרחיב את נקודת המבט כלפי עצמנו וכלפי מצבים בחיים.