
Sign up to save your podcasts
Or


יתכן שהמחלוקת במשנה ניתנת לפתרון רק באמצעות רוח הקודש או נבואה:
אם נניח שאין סיכוי לנצח את האויב, ונניח גם שהוא לא יכלה מאליו - בהינתן שני אלה - האם יש לחתור למגע, ולנצח ניצחונות קטנים, או להתרחק כמה שיותר?
בין המרגלים למעפילים - רק דבר ה' יכריע.
האזנה נעימה
רבי יהודה אומר:
בודקין
אור ארבעה עשר
ובארבעה עשר שחרית
ובשעת הביעור
וחכמים אומרים:
לא בדק אור ארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר
לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד
לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד
ומה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו
הגמרא משוה את מחלוקת רבי יהודה וחכמים כאן לעוד 7 מחלוקות בין רבי יהודה וחכמים כדי להבין איך הם תופסים את הצורך בגזירה באופן גורף:
חדש - רבי יהודה מתיר וחכמים אוסרים
שבת - רבי יהודה מתיר וחכמים אוסרים
בכור - רבי יהודה אוסר וחכמים מתירים
קידור וקרצוף - רבי יהודה מתיר וחכמים אוסרים
דף יא עמוד א
העמקה בראשונים - האם יתכן שמטרת בדיקת חמץ היא שמא יאכל? תוספות רמב״ם ראב"ד, רש"י
השל"ה הקדוש על מבנה שלושת הבעיות האחרונות:
ככר בשמי קורה - דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון - זכור את בראך
ככר בבור - דע לאן אתה הולך - בורך
ככר בפי נחש - דע מאין באת - בארך
האזנה נעימה
עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין - צריך בדיקה
תינוק נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין - אין צריך בדיקה
עכבר נכנס ועכבר יוצא
ככר בשמי קורה
דף י עמוד ב
מה כל החששות האלה באים לומר? למה דווקא במסכת פסחים מפרטים כל דיני ספק בשס?
מה פשר ההתעלמות מההסתברות? מה ההגיון לחשוש למקרים מאוד לא סבירים? וכיצד יתכן במקרים מסוימים להתעלם ממציאות ודאית (לדוגמה שני שבילים)? האם חכמינו לא ידעו סטטיסטיקה ולא היתה חשובה להם המציאות?
האם באמת מחמירים בספקות כגון אלה אפילו שבדיקת חמץ דרבנן? לדוגמה - האם יתכן שמי שעשה בדיקת חמץ יצטרך לבדוק שוב עד שימצא חמץ שאבד שם? שאלת תוספות. מה מהות הבדיקה לשיטת תוספות ולשיטת רמב"ם?
From the publisher's feed