מה כל החששות האלה באים לומר? למה דווקא במסכת פסחים מפרטים כל דיני ספק בשס?

מה פשר ההתעלמות מההסתברות? מה ההגיון לחשוש למקרים מאוד לא סבירים? וכיצד יתכן במקרים מסוימים להתעלם ממציאות ודאית (לדוגמה שני שבילים)? האם חכמינו לא ידעו סטטיסטיקה ולא היתה חשובה להם המציאות?

האם באמת מחמירים בספקות כגון אלה אפילו שבדיקת חמץ דרבנן? לדוגמה - האם יתכן שמי שעשה בדיקת חמץ יצטרך לבדוק שוב עד שימצא חמץ שאבד שם? שאלת תוספות. מה מהות הבדיקה לשיטת תוספות ולשיטת רמב"ם?

רשימת כל החששות:

1. תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי מצה שקל אי חמץ שקל

2. פירש ואתא עכבר ושקל

3. שני ציבורין אחד של מצה ואחד של חמץ ולפניהם שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ואתו שני עכברים אחד שקל מצה ואחד שקל חמץ ולא ידעינן הי להאי עייל והי להאי עייל

(עד כאן למדנו בשבוע שעבר)

4. צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקין ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי להאי על אי להאי על

5. ספק על ספק לא על

6. על ובדק ולא אשכח

7. על ובדק ואשכח

8. הניח תשע ומצא עשר

9. הניח עשר ומצא תשע

10. הניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת

דף י עמוד א

מה ההבדל בין קבוע לפרוש? מדוע בקבוע לא מתחשבים בהסתברות?

ומי אמרינן אין חוששין שמא גררה חולדה והא קתני סיפא

מה שמשייר יניחנו בצנעה שלא יהא צריך בדיקה אחריו?

תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי מצה שקל אי חמץ שקל - מה הדין?

פירש ואתא עכבר ושקל - מה הדין?

צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקין ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי להאי על אי להאי על - מה הדין?

דף ט עמוד ב

למה כל בני האדם הם בני חלד?

מה פשר הנטיה לגרור ולא לאכול?

למה החולדה היא האויבת של בדיקת חמץ, ומה הקשר למגפת הדבר שכילתה שליש מיושבי אירופה?

הפיתרון - שערי חולדה! "ואין חולדה מזיקתה"

ומה הקשר לחולדה הנביאה, הבדיקה והפסח של יאשיהו?

מרתק

ט א

במה חולקים בית שמאי ובית הלל?

עד כמה קדום המושג שתי שורות?

איך מחלוקת רב ושמואל קשורה למחלוקתם הכללית החוזרת על עצמה בענייני זוגיות?

מה אומר הזוהר על שתי שורות?

מרתק.

בית שמאי אומרים - על פני כל המרתף

כלומר השורה החיצונה לכל גובהה, מהארץ עד השמים, והשורה השניה לה: לרב יהודה זו שמאחוריה, ולרבי יוחנן היא העליונה לכל רוחב המרתף, כלומר בסך הכל לרבי יוחנן יש בעצם שורה אחת, החיצונה העליונה, והיא מתפשטת פנימה ולמטה לכל גובה ורוחב המרתף.

ובית הלל אומרים - החיצונות שהן העליונות

כלומר השורה החיצונה עליונה, והשורה השניה לה: לרב זו שלמטה הימנה, ולשמואל זו שלפנים הימנה.

מה טעמה של כל דעה? שאלה לעיון!

סוף דף ח עמוד ב

האזנה נעימה

באיזה סוג של סכנה פטורים מבדיקת חמץ - סכנת עקרב, שאינה שכיחה, וחוששים שמא ימשיך להסתכן שלא לשמה, או סכנת כשפים, השכיחה, ואפילו שלוחי מצוה ניזוקים בה.

שלוחי מצוה איננם ניזוקים.

מדוע טבריא לא בירושלים? כדי שלא יעלו שלא לשמה!

דף ח עמוד ב