הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

וזה שהם חלוקים בנשיאים זה לחלוק כבוד לנשיאים (שלא להעדיף אחד מהם).

(ו: שליש עליון)

ת"ש – ר"ש אומר שיש הלמ"ס ש5 חטאות מתות – ולד חטאת, תמורת חטאת, חטאת שמתו או נתכפרו בעליה, וחטאת שעברה שנתה.

וכולן לא שייכות בציבור, שכיוון ששלוש מהן לא שייכות (ולד חטאת – כי אין חטאת נקבה בציבור, תמורה – אין תמורה בציבור, מתו בעליה – אין ציבור מת) אז ההלמ"ס אומר שכולן לא.

ולפי ההיגיון הזה, כולן גם לא שייכות בשותפים (שהרי חלקן לא שייכות: חטאת נקבה שילדה ולד, ותמורת חטאת),

הדרן עלך פרק ראשון.

השיעור הוריות דף ו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ד: באמצע (משנה ראשונה) – ה: 3-)

(בשלושת הסעיפים אין פסול הלכתי בדיון, אבל בכ"ז פטורים מפר)

רש"י – כמו העיקרון שראינו בדף ג: – "ואם כל עדת ישראל ישגו" – שצריך שלא יהיה דיין שבפירוש לא מסכים (ואפילו שזו כן "הוראה", שהרי אחרי רבים להטות, בכ"ז זה לא הוראה מעליא, ופטורים).

סברא בגמרא: זה כמו כשטעו בדבר שאפילו הצדוקים מודים בו,

מקור –

שלב א – המשנה – גז"ש מדיני נפשות אלינו:

(אפילו שכאן מדובר באיסורים, שאפילו אין צורך בבי"ד לזה).

שלב ב – בגמרא – מניין שאלו פסולים לדיני נפשות?

לגבי גר ממזר ונתין – זה כי אינם מיוחסים, ולומדים מהשבעים זקנים שאסף משה רבנו:

לגבי זקן – גירסת הרמב"ם והמאירי – זקן או שלא ראה בנים –  שאינו מרחם כי לא היו לא בנים או ששכח כבר מה זה.

(ד: במשנה השנייה)

הבי"ד פטורים – כי מביאים פר רק על שוגג ולא על מזיד,

כי הפר זה דווקא כשהציבור שגג[2]

בגמרא לוקחים את זה לנושא אחר – הספק של רמי בר חמא (ב.) –

ומדייקים מהמשנה – שוגגים ועשו מזידים פטורים,

דחייה – אולי פטור, והמשנה לא הזכירה את זה כי רצתה לדבר על מקרה הפוך למקרה הקודם:

באמצע – מזידין ועשו שוגגין

(ד: במשנה האחרונה)

הפסוקים

יג – וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ.

ולגבי הוראת טעות של ע"ז – במדבר טו –

כב – וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כׇּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה (=ע"ז),

א. הדעות במשנה ובברייתא והמקורות

נראה את המשנה, ונשלב את דעת רשב"א מהברייתא, אח"כ את המקורות בברייתא עם הביאורים של הגמרא. בברייתא הסדר הוא ר"י, ר"ש, ר"מ, רשב"א.

ר"מ – צריך רוב שבטים (7), ויביאו פר אחד (1),

בברייתא: כמו שהקהל למעלה (בחטא) זה רק בי"ד (מֵעֵינֵי הַקָּהָל),

               ובגמרא – לא דורש את הה"א, ולכן יש לו רק שני לימודים למעלה-למטה כנ"ל.

רשב"א בשיטת ר"מ בברייתא – מספיק או רוב שבטים (7) או רוב אנשים.

ובגמרא – לומדים מע"ז –

               (ה: 1+)

               ומאיפה ילמד ר"מ ור"ש שהוראה תלויה בבי"ד ומעשה תלוי בקהל?

לומדים מע"ז (ולומדים גז"ש "מעיני מעיני" להוראה בשאר איסורים)

אביי – מֵעֵינֵי הָעֵדָה – החטא הוא מהם, כלומר העדה מורה והקהל חוטא.

צריכא – אם היה רק את זה היינו חושבים שגם מיעוט (כמו שאמרנו ברשב"א).

רבא – כִּי לְכׇל־הָעָם בִּשְׁגָגָה – כולם שותפים, בי"ד בהוראה והקהל במעשה.

צריכא – אם היה רק את זה אפשר להבין שגם הבי"ד צריך לחטוא.

ר"י – מספיק שאפילו שבט אחד חטא (1),[4] ואז כל שבט יביא (12) ("גוררין")

בברייתא – "וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל" ולא יחידים + אפילו קהל אחד + לחייב על כל קהל וקהל

בגמרא מרחיבים – יש 4 לימודים (פעמיים קהל + פעמיים ה"א),

(אין לר"י לימוד שהבי"ד לא מביאים, אלא פשוט אין לימוד שהם מביאים).

ר"ש –

לכן אם חטאו 12 – יביאו 13, אם חטאו 1 יביאו 2, אם 7 יביאו 8.

מקור בברייתא: כמו שהקהל למעלה (בחטא) זה בי"ד (מֵעֵינֵי) + קהל (הַקָּהָל),

בגמרא מרחיבים: יש 3 לימודים (הקהל (1), הקהל (2), כי הה"א הראשונה אורחיה דקרא)

ואין לו מקור לגרירה ולכן אין גרירה.

סיכום דעות

חטאו כל השבטים –

ר"מ – 1, ר"י – 12, ר"ש – 13 (12 שבטים + בי"ד)

חטאו שבט אחד –

ר"מ – 0, ר"י – 12, ר"ש – 2 (השבט + בי"ד)

חטאו 7 –

ר"מ – 1, ר"י – 12, ר"ש – 8

(ה: שליש)

ב. ביאורים והרחבות

ראיות:

במה מדובר? שחטא שבט אחד בהוראת בית הדין הגדול

(הרי אם זה בי"ד של שבט אז לר"ש אין, ואם יותר מ-1, אז לר"ש יביאו יותר),

מכאן ראיה שכש1 חטא – אין גרירה.

דחייה – ת"ק זה רשב"א,

ויוצא לר"ש כך:

שלפי רשב"א מביאים 1, כי זה נחשב רוב, וכר"מ שמביאים 1,

ולפי ר"ש 2 מתחדש כאן שבמצב ביניים השבטים שחטאו נחשבים 1 ביחד

רב אשי – וכן מוכח מר"י משנתנו – "אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורים", משמע כנ"ל.

ראיות שחייב:

"מה הן מביאים? ת"ק – 1, ר"ש – 2".

במה מדובר? שחטא שבט אחד בהוראת בית הדין הגדול

(הרי אם זה בי"ד של שבט אז לר"ש אין, ואם יותר מ-1, אז לר"ש יביאו יותר),

דחייה – כנ"ל, מדובר שחטאו 6 שבטים שהם רובו של קהל,

שלפי רשב"א מביאים 1,

ולפי ר"ש 2, אבל על שבט אחד אולי לא.

וחכמים זה ר"ש, שהרי לר"מ צריכים רוב ולר"י מחייבים גם על בי"ד פרטי.

דחייה – היו שם שני שבטים (יהודה ובנימין), אבל אולי שבט אחד אינו קהל.

סיכום הדעות:

"עיני הקהל" זה רק בי"ד,

מכאן לומד היקש שגם הקהל שמביא את הקרבן זה רק בי"ד.

(וחכמים חולקים).

"עיני" – בי"ד, ה"קהל" – העם,

[1] למה לא נחשבים אנוסים כמו יחיד שחטא בהוראת בי"ד? (משנה ב.)

[2] למה זה שונה מאדם פשוט (מי שאינו דיין או תלמיד הראוי להוראה) שחשב שבי"ד טועים ובכ"ז הקשיב כי כיוון שאינו תלמיד חכם צריך לסמוך על בי"ד גם נגד דעת עצמו?

[3] הגמרא קוראת לזה "שוגג דומיא דמזיד" כי קצת דומה למזיד בזה שלא באמת תלה בבי"ד.

[4] במשנה כתוב 7 שבטים, אבל בהמשך בברייתא נראה שגם אחד, ורק כתוב 7 כי ר"מ דיבר על 7.

השיעור הוריות דף ה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ג: במשנה – ד: באמצע (משנה ראשונה))

במשנה ובברייתא (4 דעות, מהמקל למחמיר) –

א. ר"ש  (וסומכוס בברייתא) – פטור,

הסבר – ר"י-רב – כיוון שעדיין עשה ברשות בי"ד, ולא יכל לדעת.

(יש שתי גרסאות איך אמר את זה, אבל העיקרון דומה).

מיתיבי – הרי לפי ר"ש גבו את הכסף לפר מהציבור (ואילו לר"י – מתרומת הלשכה), אז אם גבו ממנו, איך לא ידע שחזרו בהם?

תשובות:

ור' יוסי בר אבין  –

אם הביא חטאת בבין השמשות, ויש ספק אם זה כבר היה ערב,

ב. ר"א ור"ע –

אם הלך למדינת הים – פטור, כי ברור שלא יכל לברר.

אבל אם היה בביתו – ספק, ומביא אשם תלוי,

(זה לא ספק במציאות כמו באשם תלוי רגיל,

ור' זירא –

אם אכל ספק חלב ספק שומן, שמביא אשם תלוי.

               ג. בן עזאי – שואל את ר"ע מה ההבדל בין יושב בביתו למדינת הים, ר"ע עונה,

והגמרא מסבירה שבן עזאי מסכים,

               ד. ר"מ בברייתא – מחייב חטאת!

(ד. שליש)

א. במשנה: הורו לעקור את כל הגוף – פטורים, לבטל מקצת ולקיים מקצת- חייבים

והגמרא מרחיבה –

ודורשים – אחת מכל מצות (לשון יחיד) – כלומר חלק ממצווה.

במשנה פשוט כתוב מה הדין –

אין נידה – פטורים,

בברייתא זה מובא כשאלה –

ברישא – אין נידה, יכול יהו חייבים? ת"ל שפטורים,

ומקשה הגמרא על הסיפא – איך יש הווה אמינא לפטור גם בסיפא? הרי אם כן מתי יהיו חייבים?

הסבר – הווה אמינא היא להפוך את הדין –

(ד. שליש תחתון)

ב. ר"י-שמואל מגביל בעוד תנאי את הטעות: רק אם טעו בדבר שהצדוקים חולקים עליו

הסבר: אם זה דבר שהצדוקים מודים בו, כי זה מפורש בתורה או דרשה ברורה – אז זו טעות גדולה מדי ופטורים (כמו שפטורים אם עקרו מצווה שלימה כנ"ל).

קושיות – והרי ב3 הדוגמאות של המשנה מדובר בדברים שגם הצדוקים מודים בהם!

תשובות – מדובר בפרטים יותר ספציפיים בהם הצדוקים לא מודים, והבי"ד הורו כמו הצדוקים. נפרט:

אלא כאן טעו ב:

דחייה – הצדוקים אומרים זאת גם לגבי נידה ממש, ולא רק לשומרת יום!

אלא כאן טעו ב:

אלא כאן טעו ב:

(ד: 1+)

ג. שאלות על מתי זה נחשב טעות בחלק ומתי זה טעות בכל הגוף –

(התוס' מעירים – הדוגמה שהוא מביא זה חרישה, אבל באמת השאלה רק על אב שלא מפורש בתורה כמו מלאכת כתיבה, כי צריך אב שהצודקים לא מודים בו)

ראיות ממשנתנו – ב3 הדוגמאות בהם חייבים הרי עקרו נושא שלם (הוצאה, שומרת יום, השתחוואה), ובכ"ז חייבים (ורק פטורים אם יעקרו את כל התחום לגמרי)!

דחייה – הרי כבר הסברנו בסעיף הקודם שבמשנה לא באמת עקרו נושא שלם אלא רק משהו מאוד ספציפי (אחרת זה דבר שגם הצדוקים מודים בו), אבל באמת אם יעקרו נושא שלם אולי חייבים (בהנחה שהצדוקים לא מודים, כמו כתיבה).

(ד: שליש)

הסבר השאלה – האם זה נחשב כעקירת כל הדבר (כי לאורך כל השביעית אין שבת), או כעקירת חלק (כי בשאר השנים יש שבת)?

עונה רבינא – זה נחשב כטעות בחלק מהדבר,

והדוגמא שמביא לביטול חלק – שהיום מותר לעבוד ע"ז ומחר אסור.

(יוצא שלגבי 3 תחומים בהם זה משנה אם עוקרים הכל או חלק:

דווקא חלק ולא הכל – בטעות של הבי"ד ובזקן ממרא

[1] וכנראה שכך גם סברו הצדוקים.

השיעור הוריות דף ד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לזכותה של הילדה יסכה בת טל גולדמן הי"ו, לכבוד יום הולדתה התשיעי

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ג. שליש תחתון – ג: במשנה)

מקור: לגבי החג של שלמה כתוב שבאו "וכל ישראל עמו, קהל גדול, מלבוא חמת עד נחל מצרים…" – רק תושבי הארץ.

[במשנה בדף י. –

כהן הדיוט שחטא, ואז נעשה כהן גדול ואז נודע על החטא –

ר"ש – לא מביא כלום – צריך שעת החטא + שעת הידיעה.

לרבנן חייבים – לפי שעת החטא

לר"ש פטורים – צריך חטא + ידיעה.

לרבנן פטורים – לפי שעת החטא

לר"ש – תחילה יש הו"א שחייבים – לפי שעת הידיעה

אך דוחה הגמרא: פטורים (כי ר"ש דורש שעת חטא + שעת הידיעה, ולכן הכהן הנ"ל פטור מכלום).

מה אם בראשונה התירו חלב על הקיבה ובשנייה חלב שעל המעיים?

מה אם הראשונה חלב והשנייה דם?

מה אם הראשונה חלב והשנייה ע"ז?

אבל לפי ר"י ור"ש ש(גם) הציבור מביא, האם מצטרפים ומביאים?

תיקו.

(ג: 2+)

א. מקןר – "ואם כל עדת ישראל ישגו" –

"כל" – ללמד שלא מספיק רוב הדיינים אלא כולם.

ב. קושיות –

תשובה – אותו דיין אמנם ידע שטעו אבל בכ"ז הרכין ראשו לאותה הסכמה לדין.

נקדים – 4 דרגות של הסכמה –

הקושיה – המשנה ד: אומרת שאם אמר לא – אז זאת לא הוראת של בי"ד,

תשובה – גם אם שתק זה לא, ורק אם הרכין ראשו זה כן.

               כלומר לסיכום –

ג. אז אם דחינו את ר' יונתן, למה כתוב "כל" –

ללמד שכל הדיינים צריכים להיות נוכחים,

ד. אגב –

ר' יהושע – 10 שיושבים בדין, קולר (האחריות) תלוי בצוואר כולם.

והחידוש – אפילו תלמיד בפני רבו, אם רואה שרבו טועה צריך לתקנו.

רב הונא – היה אוסף 10 דיינים כדי שהאחריות תתחלק בין כולם

וכן רב אשי כשפסק בענייני טריפות, אסף 10 שוחטים כדי שהאחריות תתחלק.

השיעור הוריות דף ג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ב. במשנה עד ג. שליש תחתון)

הנושא של הפרק – בי"ד שהורו הוראת טעות, למשל – לאכול חֵלֶב, מי מביא קרבן:

לגבי הבי"ד – אם רוב הציבור חטא, צריכים להביא פר העלם דבר של ציבור.

לגבי החוטאים –

אם הבי"ד הביא פר (כי הרוב חטאו) החוטאים פטורים.

משנתנו – המיעוט החוטאים עדיין פטורים (כי תלו בבי"ד (-אנוסים))

(השאלה רלוונטית גם לגבי החיוב של בי"ד, וגם לגבי הפטור של החוטאים במשנתנו)

מחלוקת שמואל ורב דימי (יש שתי גרסאות מי אמר מה) –

דעה א – צריכים שישאלו אותם ויענו "מותרים אתם".

דעה ב – צריכים גם לומר "מותרים אתם לעשות".

ראיות שצריך "לעשות":

(ב. שליש תחתון)

א. התירו חלב, ואכל חלב כשחשב שהוא שומן – האם פטור או חייב?

"הורו בית דין [טעות]… והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם – פטור".

מצד אחד – המילה "שוגג" מיותרת, באה לרבות גם במקרה של שוגג במציאות – שפטור.

מצד שני – דווקא כשגג על פי בית דין. אבל כאן ששגג בלי קשר לבית דין – חייב.

ברייתא – מומר אינו מביא קרבן חטאת של שגגה,

מקור: "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה…" (ויקרא ד, כז-כח).

ת"ק – "מֵעַם הָאָרֶץ" – פרט למומר שאינו שייך לעם.

ר"ש בן יוסי בשם ר"ש – " אוֹ הוֹדַע" – כשנודע לו מביא קרבן.

מכאן שרק מי ששב מידיעתו (כלומר נמנע אם היה יודע) – מקריב, בניגוד למומר.

וקשה מר"ש על הדעה שחייב – הרי השוגג בחלב גם כן לא היה נמנע אילו ידע שזה חלב, שהרי בי"ד התירו!

תשובת רב פפא – אם היה יודע שבית דין טעו – היה נמנע, לכן נחשב "שב מידיעתו" ומביא קרבן.

(ב. 2-)

ב. כשלא ידע שטעו – היחיד פטור, כשידע שטעו – חייב

בין שעשה עם הבי"ד, בין שעשה אחריהן ובין שעשה לבדו.

הנטייה היא יותר לחייב אותו כשעשה לבד, ולכן:

במקרה של הפטור – זה "לא זו אף זו" (מהחידוש הקטן לגדול)

במקרה של החיוב זה "זו ואין צריך לומר זו" (מהחידוש הגדול לקטן)

(ב: 1+)

ג. רמתו של יחיד שידע שהם טועים ובכל זאת חטא

במשנה –

               "וידע אחד מהם שטעו,

או תלמיד וראוי להוראה".

(אבל סתם אדם, זה שלדעתו בי"ד טעו – חסר משמעות, ואם עשה לפי בי"ד – פטור מחטאת).

רבא – ללמד שגם מי ש"גמיר ולא סביר או סביר ולא גמיר" נחשב.

והרי הוא לא נחשב ראוי להוראה?

תשובה – נכון. המשנה התכוונה שגם מי שלא ראוי להוראה, אלא רק גמיר (או סביר)[1]

מקשה אביי – והרי אז זה נחשב מזיד? (כי ברור להם בוודאות שהם צודקים וביה"ד טועה)

תשובה – הם ידעו שהבי"ד טועים, אבל שגגו שצריכים לציית בכל זאת לדברי בית הדין, ועל זה החטאת.

(ב: שליש)

ד. זה הכלל: התולה בעצמו – חייב, התולה בבי"ד פטור

לאתויי מה?

התולה בעצמו – חייב,

שגם מי שרגיל לבעט בבי"ד, והפעם פתאום הקשיב להם – נחשב על דעת עצמו וחייב.

התולה בבי"ד – פטור,

שגם מי שטעה אחרי שבי"ד כבר חזרו בהם (והוא לא ידע) – פטור,

(זה נרמז כאן, ונכתב שוב במפורש במשנה הבאה).

(ב: באמצע)

ה. יחיד שעשה בהוראת בי"ד – זו מחלוקת:

משנתנו – פטור, אבל חכמים – חייב.

והגמרא מביאה שתי דעות לגבי מי הם בעלי המחלוקת:

הברייתא הפוטרת:

"וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה…" (ויקרא ד, כז-כח).

שלושה מיעוטים (נפש, אחת, בעשותה) – אחד מהם למעט מי שעשה בהוראת בי"ד.

ורב יהודה סובר שברייתא זו היא ר"י (נסביר בהמשך מניין לו).

הברייתא המחייבת:

"מעם הארץ" – גם אם הרבה אנשים חטאו יחד בשגגת מעשה – חייבים חטאת.

ושואלת הברייתא – בכל זאת, אולי רק אם זה מיעוט מהקהל?

ומסבירה הגמרא את ההו"א בשאלה – אולי צריך לדמות לשגגת הוראה, ששם –

במיעוט שחטאו – אין פר והמיעוט חייבים, ברבים שחטאו – יש פר ופטורים,

ת"ל "מעם הארץ" – אפילו רוב שחטאו בשגגת מעשה – חייבים.

בכל אופן, רואים בברייתא שמיעוט שחטאו בשגגת הוראה – חייבים.

(אך שואל רב פפא – הרי הברייתא לא אמרה במפורש שמיעוט בהוראה חייבים,

               ומניין שברייתא א היא ר"י וברייתא ב חכמים?

(ג. 7+)

               הברייתא עם המחלוקת:

               "הורו ועשו: ר"מ פוטר, וחכמים מחייבים".

במה מדובר?

אם מדובר שרק בית הדין עשו, ודאי שאין חיוב פר,

אלא לכאורה מדובר בנושא שלנו –

דחייה, מדובר בדבר אחר לגמרי:

לר"מ לא,

לר"מ – לא (כשיטתו במשנה ד: שרק הבי"ד מביא),

לר"מ – לא מביא,

לר"מ – פטור (צריך רוב שבטים + רוב מספר),

[1] בלשון רש"י משמע שאם רק סביר אז לא נחשב.

השיעור הוריות דף ב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

הלימוד היום מוקדש לעילוי נשמת אשתו של אחד הלומדים, רחל כץ בת יהודה ועדה ז"ל,

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

סיכום הדף יומי, גמרא עבודה זרה עו

(עה: 10 שורות מלמטה – סוף המסכת)

א. העיקרון – "כבולעו כך פולטו", ולכן:

ב. A. דין האוכל שבושל בכלי אסור שאינו בן יומו

ג. הכשרת שיפוד ורשת של מנגל

ד. ליבון והגעלה

ה. הכשרת סכין

השיעור עבודה זרה עו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

הנערה היקרה והאהובה, שחר ז"ל בת מוריה ורועי, מצאה חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, שהיום יום הולדתה

Download

להזמנת הספר שלנו "דף מאיר" על מסכת הוריות או עבודה זרה ליחצו כאן

(עד: 4 שורות מלמטה – עה: 10 שורות מלמטה)

א. במה מנגבים את הגת של הגוים? (בגת אבן, או בעץ לפי רבי)

לפי כולם באפר + מים,

אלא שיש הבדל בין גת רטובה ליבשה:

העיקרון

יבש

רטוב

מספיק אפר 1.

לפני ואחרי אפר צריך מים.

3 – מים – אפר – מים

2 – אפר-מים

רב

סורא

צריך 2 אפר.

לפני ואחרי אפשר צריך מים.

4 – מים – אפר – מים – אפר – (מים)

3 – אפר – מים – אפר – (מים)

שמואל

צריך 2 אפר.

לפני ואחרי אפשר צריך מים.

4 – מים – אפר – מים – אפר – (מים)

3 – אפר – מים – אפר – (מים)

רב

פומפדיתא

צריך 2 אפר.

לפני ואחרי אפשר צריך מים.

וסופר את המים האחרונים.

5 – מים – אפר – מים – אפר – (מים)

4 – אפר – מים – אפר – (מים)

שמואל

ב. שלוש רמות של הכשרת כלים שונים בגת (הדחה, ניגוב, יישון יב חודש/הגעלה/מים זורמים)

רב יהודה

רב יהודה

דקולי וחלאתא (סלים ומסננות)

רווקי (שקים)

ברייתא לגבי גורגי

חוטי דקל

מזיא (שיער)

דפים עדשים ולולבין

הדחה

צבתא (גמי)

צמר

עקלים מנצרים ובצבוץ

ניגוב

כותנא

כותנא

עקלים של גמי

[ (או מגת לגת/בד לבד – די דומה ליב חודש). שיטות מהירות יותר: רי"ס – הגעלה, רשב"ג מים זורמים ל-12 שעות ("עונה").]

יב חודש

מחלוקת אם נוגע באשכול אחד מטמא את שאר הגת או לא.

א. מקור – (במדבר לא) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר, אַךְ, בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא, וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם.

בהתחלה – וטהר – שצריך טבילה כמו נידה, מי נידה – 40 סאה.

אח"כ – "אך" – שלא צריך ספירת 7. וטהר – מיד, שלא צריך הערב שמש.

ב. סוג ומצב הכלי – 1.  גם כלים חדשים. 2. רק כלי סעודה. 3. קנויים (ולא שאולים. לגבי ממושכנים אצל היהודי – הגמרא מתלבטת).

ג. חומר הכלי – מתכת (כמו כלי מדין), כלי זכוכית (כי ניתן ליצור כלי משבור).

כלי אדמה וחרס – לא. אם מצופים עופרת, מחלוקת, ולהלכה כן.

השיעור עבודה זרה עה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להזמנת הספר שלנו "דף מאיר" על מסכת הוריות או עבודה זרה ליחצו כאן

(עד. למעלה במשנה – עד: 4 שורות מלמטה)

השיעור מועבר היום ע"י ר' דובי שחור

עשרה איסורים שלא בטלים בכלל כי יש להם שתי חומרות – הם גם אסורים באיסור הנאה וגם יש להם חשיבות מיוחדת.

 האיסורים הם:

חבית של יין נסך, צורה של עבודת כוכבים, עורות לבובין, שור שהרג ונגמר דינו לסקילה, עגלה ערופה, ציפורי מצורע, שער נזיר, פטר חמור, חתיכת בשר משמעותית שהתבשלה בחלב וחולין שנשחטו בעזרה.

 יש עוד כמה איסורים שלא מופיעים במשנה כי: או שהם לא עומדים בשני הקריטריונים, או שהם כבר נישנו במשנה בערלה.

מחלוקת חכמים ורבי שמעון בן גמליאל – לדעת חכמים אם  נשפך יין נסך לתוך בור של יין של היתר כל היין שבבור נאסר בהנאה. רבן שמעון בן גמליאל חולק ואומר שהיין אסור בשתיה אבל לא בהנאה ואפשר למכור את היין לגוי במחיר של יין היתר שבתערובת ולא לקבל כסף עבור החלק האסור שמעורב בבור.

מחלוקת בפסיקת ההלכה –  רב פוסק כרבן שמעון בן גמליאל אבל רק במקרה שהתערבבה חבית של יין נסך בחביות של היתר, אבל אם נפלה טיפה של יין נסך בבור יין של היתר כל הבור אסור בהנאה.

ושמואל עם עוד הרבה אמוראים פוסק כרבן שמעון בן גמליאל בכל מקרה.

רב נחמן פסק שאם מדובר ביין נסך ממש אז יין ביין נאסור, אבל חבית בחבית נתיר.

ואם מדובר לא ביין נסך ממש אלא  בסתם יינם – נתיר בכל מקרה.

בגת שזיפת גוי יש בעיה הלכתית – אנחנו חוששים שמא הגוי שפך יין על הזפת כדי להפיג את הריח. ולכן הגת צריכה הכשר.

בהכשר כלים מיין נסך ראינו בס"כ ארבע דרגות.

1.  שטיפה – לכלים שהיין היה בהם זמן מועט.

2.  ניגוב – במים ובאפר – להכשר מקרה ביינים כמו גיתות מסויימות.

דרגת ביניים שתים וחצי – קילוף הזפת וניגוב

3. עירוי ומילוי שלושה ימים שלוש פעמים. למקום שהיין שוהה בו זמן רב.

4. הרתחה מועיל בכל מצב.

ישנה בריתא שלכאורה סותרת את המשנה בשני מקומות והגמרא יישבה את הסתירות בהעמדה במקרים שונים.

למסקנה יש הבדל בין סוגי הגיתות, האם הם מזופתות או לא והשאלה האם הגוי רק זיפת את הגת או גם דרך בה ואז הסיפור יותר מסובך.

השיעור עבודה זרה עד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להזמנת הספר שלנו "דף מאיר" על מסכת הוריות או עבודה זרה ליחצו כאן

(עג. במשנה – עג: אמצע העמוד).

דיני תערובות – מין במינו ומין שלא במינו

חלק א – ביין נסך

א. המשנה

מין במינו – אוסר בכלשהו (לא בטל כלל),

מין שלא במינו – אוסר בנותן טעם (בטל ב-60).

ב. דעת רי"ח

גישה א – רב דימי – החומרא (במשנה) במין במינו זה רק בהיתר שנפל על איסור, אך באיסור שנפל על היתר – בטל ב-60.

[קשה מהניסוח במשנה – שם משמע שמדובר באיסור שנפל להיתר. דחייה – גם שם מדובר בהיתר שנפל לאיסור].

[עוד חידוש ברב דימי – “ראשון ראשון בטל" (תלוי בחקירה האם כשבטל בתערובת – עדיין קיים בפנ"ע או לא), ורי”צ ב”י – דווקא כששופך בקילוח דק כמו מצרצור].

גישה ב – רבין – לגבי המשנה מחמיר – מין במינו תמיד אוסר בכלשהו, גם באיסור שנפל להיתר, ור"יח מחדש לגבי מקרה שיש שלוה גורמים – כבסעיף הבא.

ג. תערובת של שלושה גורמים – יין נסך + יין מותר + מים מותרים

A. רי"ח – מתעלמים מהיין, והמים מבטלים את היין נסך.

[גרסא 1 – דווקא אם המים המותרים נפלו תחילה ליין המותר, ורק אח"כ היין האסור.

גרסא 2 – אפילו כשהיין האסור נפל תחילה ליין ורק אח"כ המים, גם אז המים מבטלים את היין נסך].

B. חזקיה – אם המים והיין כבר התערבבו, היין נסך יאסור אותם.

(רק אם היין נפל תחילה למים והתבטל, ואח"כ הצטרף גם היין המותר – מותר].

הסברים:

2. חזקיה ורי"ח נחלקו הם "רואים את היין (המותר) כמי שאינו".

[ואמנם רי"ח בהתחלה התלבט בזה, אך לבסוף הכריע ש"רואים"].

1. ר' ירמיה – חזקיה סובר כר"א (במשנה בפסחים) שהולכים לפי האחרון שנפל. דחיית אביי – גם ר"א לא הולך לפי האחרון.

חלק ב – הנ"ל בשאר איסורי התורה

במין במינו –

רב ושמואל (ורי") – גם בשאר איסורי התורה אוסר בכלשהו.

רי"ח ור"ל – בשאר איסורי התורה – מהתורה ברוב, מדרבנן – בנותן טעם (מלבד יין נסך ואיסור טבל (מדרבנן)).

השיעור עבודה זרה עג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להזמנת הספר שלנו "דף מאיר" על מסכת הוריות או עבודה זרה ליחצו כאן

(עב. 5+ עד עג. במשנה)

א. פסיקת מחיר היא תנאי לגמירות דעת

סיפור: אדם אמר לחברו שאם בעתיד יסכים למכור שדהו, הרי היא קנויה לקונה מעכשיו. ולא פסקו מחיר. ובסוף מחר לאדם אחר.

            רב יוסף – הראשון קנה.

            אביי – השני, כי עם הראשון לא פסק מחיר לכן אין גמירות דעת.

ראיות:

1. ממשנתנו – שכל עוד המוכר והקונה לא פסקו את המחיר לכל ליטר – אין גמירות דעת לקניין היין (שם זה גרם לחומרא שהיין עדיין של היהודי כשהגוי נגע בו ולכן אסור ליהודי לקבל עליו כסף).

דחייה – אולי שם זו חומרא מיוחדת ביין נסך.

2. מברייתא שהביא רב הונא – אדם קנה פירות כשהיו עדיין על הפועלים של המוכר, כל עוד לא פסק – יכולים לחזור בהם (יש שם גם צורך במעשה קניין שזה אם מדד (משיכה/חצר) או שפרקו את הסחורה בחצר הקונה (חצר)).

ב. עוד לגבי מכירה מעכשיו אם אתרצה בעתיד

כאמור, אם כן פסקו מחיר – זה חל.

A. אם בא מישהו למוכר והציע יותר כסף מהראשון –

            רב כהנא – עדיין הראשון קונה.

רב יעקב מנהר פקוד – השני. כי הרי הראשון קונה רק אם המוכר יתרצה למכור, וכאן לא התרצה למכור במחיר שקבעו אלא רק במחיר יקר יותר (לכן זה כאילו אנסוהו להתרצות).

B. פסיקת מחיר על ידי אחרים

הצדדים יכולים להסכים שאחרים ישומו את המחיר ואז כן יש גמירות דעת כבר עכשיו.

                        רב פפא – יכול לבטל ולחכות לאחרים.

רב הונא בריה דרב יהושע – לא יוכל, כי מי אמר שהם בקיאים יותר.

(עב. במשנה)

(ניצוק – שפיכה מכלי לכלי או במורד צינור, קטפרס – נוזל שנשפך במורד מדרון. מבחינתנו נתייחס לשניהם כניצוק. אשבורן – ההפך מניצוק, כלומר נוזל עומד).

לכן אם מוזגים יין כשר לתוך כלי עם יין נסך – כל היין שבאוויר ושבכלי המוזג ייאסרו.

א. מקור:

1. משנה בטהרות: ניצוק אינו חיבור לטומאה וטהרה, משמע שהוא כן ליין נסך.

דחייה – בסיפא שם כתוב שאשבורן הוא כן חיבור לטומאה וטהרה, האם גם שם תדייק שליין נסך הוא לא?! (הרי ודאי שהוא כן). אלא משם אין לדייק ליין נסך.

2. משנתנו ברישא – יהודי מזג יין דרך משפך (מפתח רחב לפתח צר) לכלי של גוי, ואחר כך לכלי של יהודי – אם נשאר במשפך "עכבת יין" – כל היין השני אסור.

איך הטיפת יין נאסרה? לכאורה על ידי "ניצוק".

דחייה – בבריתתא של ר' חייא מבואר שכאן היין שבכלי של הגוי ממש נגע במשפך

(ובכל זאת יש כאן חידוש כי הטיפה שנשארה במשפל היתה מעל זה, והחידוש הוא שמקרה כזה זה כן נחשב מחובר (ולא קטפרס), אבל לגבי ניצוק אולי הברייתא עצמה התלבטה).

3. משנתנו בסיפא – המערה יין מכלי לכלי (= ישראל מערה לכלי של גוי שיש בו טיפות יין אסורות) – מה שבכלי העליון מותר. משמע שמה שבאוויר אסור מדין ניצוק.

(ולמה הניצוק לא אוסר את מה שבכלי העליון? כי עושה "מקטיף קטופי" – בהפסקות כך שאין שלב שהכל מחובר לכלי העליון).

דחייה – הדיוק לא טוב, שהרי מיד אחר כך כתוב שמה שבכלי התחתון אסור. מכאן תוכל לדייק שמה שבאוויר מותר…

4. ברייתא – המערה יין מחבית לבור – הקילוח שבאוויר נאסר. לכאורה הכוונה שיש בבור יין אסור, והיין שבאוויר נאסר מדין ניצוק (ואילו היין שבכלי העליון לא נאסר כנראה כי מדוב רב מקטיף קטופי")

דחייה – רב ששת פירש שמדובר בגוי שמערה יין (גם לכלי ריק) והיין נאסר מדין כוחו.

ולמה היין שבכלי לא נאסר מהזזתו? כי כוחו זו גזירה דרבנן נוספת, ולא החמירו אלא ביין שמזג החוצה.

(עב: באמצע)

ב. למעשה – הוראה של רב חסדא למוכרי היין – כשאתם מוזגים תחששו לניצוק,

ולכן תעשו או "קטפי קטופי" – קצת קצת כנ"ל.

או "נפצי נפוצי" – מזיגה מרחוק, כך שאין שלב שיש רצף בין הכלי העליון לתחתון.

            [אגב זה עוד הוראה של רבא למוכרי היין להיזהר גם מ"כוחו" –

ולא לתת לגוי לעזור במזיגה, שמא יהיה רגע שימזוג לבד ויאסור מדין כוחו (כל עוד הוא רק עוזר זה לא אוסר)].

ג. מקרים דומים לניצוק

A. גישתא ובת גישתא (קש בצורת ^ שמוציא יין מכלי אחד לאחר. מוצצים קצת בהתחלה ואז השאר יוצא לבד),

            אם גוי נגע ביין שיוצא – רבא אוסר את כל היין שבשני הכלים, גם העליון.

            ושאל רב פפא – הםא זה משום שניצוק חיבור?

רבא – לא, זה אסור גם אם ניצוק רגיל לא חיבור, כי שם היציאה היא טבעית וקורית מאליה (אחרי המציצה הראשונית) כרגע, וזה יותר מחובר.

B. קנישקנין – כלי יין עם כמה קשים שעולים כלפי מעלה, ושותים ממנו כמה אנשים בעזרת מציצה

כל עוד כולם שותים – לא נחשב חיבור, כי ברגע שיפסיקו למצוץ הזרימה תיפסק. לכן יהודי וגוי יכולים לשתות ממש יחד (וצ"עמה זה שונה מהמינקת שראינו בדף נח. שכן נחשב חיבור),

אך ברגע שמפסיק לשתות – היין האחרון שנגע בפיו חוזר לכלי, לכן צריך להיזהר להפסיק לפני הגוי.והגמרא מספרת שרבה בר רב הונא התיר את זה בבית הריש גלותא ואולי אף שתה בעצמו.

(שימו לב לדקה 2:35 שגם הוא קורא לזה "גישתא") – 

http://www.youtube.com/watch?v=J6gV5LtSPuI

השיעור עבודה זרה עב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.