הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

Download

(ג. שורה 15 – ג: שורה אחרונה)

דלאו מינה מחריב או לא מחריב בה?

א. רב – קרבן לשם חולין – כשר.

2. קושיא מר"א – הרי מחיצה אינה מינו, ולא מתעלמים ממנה!

ב. רב – קושיא ממשנה מחטאת אחת לאחרת

ג. רב – בשינוי בעלים – שחטה על מי שחייב חטאת (מינה) – פסולה, על מי שמחויב עולה (לאו מינה) – כשירה.

השיעור זבחים ג – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(תחילת המסכת – ב: 7 שורות מלמטה)

ב. המשנה – שתי רמות של פסול

ג. (רבא) – בכל הזבחים – הקרבן כשר לגמרי, וצריך להמשיך בשאר העבודות לשמה.

ד. רבא – אם לא כיוון כלל (אלא סתם) – כשר.

C. המקור של רבא שגט סתם פסול

השיעור זבחים ב – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יג: באמצע – יד. סוף המסכת)

(יג: באמצע)

א. ת"ר – עמידה כשנכנסים חכמים שונים (מהגבוה לנמוך) –

נשיא הסנהדרין – כולם עומדים, ויושבים רק כשאומר להם

אב בית הדין – רק אלו שצמודים לשורה שבה הולך, ויושבים כשיושב.

חכם – רק אלו שעובר לידם באותו זמן, ומיד יושבים.

תלמידי ובני החכמים – לא צריכים לעמוד להם, אבל יש עדיין קצת כבוד:

רב פפא – דווקא לשירותים קטנים, אבל לגדולים – היו צריכים ללכת בבוקר.

ר' אלעזר בר"צ – גם בבית המשתה יושבים בראש ליד אביהם (אבל רק בחייו ולפניו).

(יג: שליש תחתון)

ב. רבא – סיפור הרקע של הברייתא הקודמת – רשב"ג, ר"מ ור"נ

התפקידים: רשב"ג – הנשיא, ר' נתן – אב בית הדין, ר' מאיר – החכם

ובהתחלה לשלושתם כולם עמדו כמו שאמרנו שעובדים לנשיא,

אך רשב"ג עשה מחטף ותיקן כשר"מ ור' נתן לא היו – שיהיו ההבדלים שאמרנו.

בתגובה הם זממו להדיח אותו ע"י שאלה במסכת עוקצין שלא ידע, אך תלמיד ששמע הציל אותו.

בתגובה רשב"ג גירש אותם, והיו בחוץ וענו משם על שאלות,

בסוף ראו בחלום שצריכים להתפייס – ר' נתן התפייס ונעשה אב בי"ד, אך ר"מ לא.

ובדור הבא – רבי עדיין קורא לר"מ "אחרים", אך בנו ר"ש שכנע אותו למחול ולקרוא לו בשמו שהרי בפועל לא הצליחו במזימתם להדחת רשב"ג (ועדיין כותב רק "משום ר' מאיר").

ג. עוד הבדלים בין סוגי חכמים

ובאמוראים – רב יוסף סיני, רבה עוקר הרים,

מסופר שאביי, רבא, ר' זירא ורבה בר מתנא התלבטו את מי למנות בראש

ואביי נבחר

הדרן עלך כהן משיח,

השיעור הוריות דף יד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יב: במשנה השנייה למטה עד יג: באמצע)

א. כל התדיר קודם –

מקור – אחרי קרבנות חג הפסח כתוב – מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת־אֵלֶּה (במדבר כח, כג) –

מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר – מכאן שהתמיד קודם למוסף

ב. כל המקודש קודם

דוגמאות ומקורות:

מקור – וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי־אֶת־לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב (ויקרא כא, ח)

דוגמאות – הכהן עולה לתורה ראשון ומזמן וחולק ראשון באוכל וכד'.

ברייתא א – פסוק:

ברייתא ב – סברא:

(עוד קדימויות בברייתא ב) –

מקור – משני התורים בעולה ויורד – וְהִקְרִיב אֶת־אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה – מיותר, אלא בנה אב שתמיד חטאת > עולה.

(ואפילו חטאת עוף > עולת בהמה).

כי שם יש לימוד מיוחד – "וְעָשׂוּ כׇל־הָעֵדָה פַּר בֶּן־בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת" (במדבר טו, כד)

(מה לגבי שעיר ע"ז של ציבור ופר העלם דבר של ציבור? זה באחרונים.)

בברייתא הנ"ל – השעירה קודמת –

כי היא חשובה יותר, שמכפרת ליחיד על ע"ז

בברייתא אחרת – הכבשה קודמת,

כי היא חשובה יותר, שהרי מקריבים בה גם את האליה.

קרבן העומר קודם לכבש העולה שבא עמו

(יג. משנה ראשונה)

א. במשנה –

איש > אישה – להחיות (להציל)[1], והשבת אבידה

אישה > איש –

לכסות (ופרנסה) – כי בושתה גדולה אם אינה מכוסה, ו(גם) כי אין דרכה לחזר על הפתחים,

ולפדות מהשבי (שלא יאנסוה, אא"כ גם את האיש אונסים).

ב. תנו רבנן – לגבי פדיון שבויים

חכם > מלך – סברא: כי לחכם אין תחליף, למלך יש (אך הרמב"ם כתב שזה ברמת העיקרון, אך בפועל המלך קודם).

מלך > כה"ג – לימוד: דוד המלך מצווה את צדוק הכהן (הגדול) ונתן הנביא להמליך את שלמה, וקורא לעצמו "אֲדֹנֵיכֶם" (מל"א לג, לג)

כה"ג > נביא –

לגבי הסגן ומשוח מלחמה – קושיא ותירוץ של רבינא:

מצד אחד לגבי פדיון – משוח מלחמה > סגן

– כיוון שצריכים אותו לצורך המלחמה הוא קודם (הוא יותר חשוב)

מצד שני לגבי הימנעות מטומאה למת מצווה – סגן > משוח מלחמה

– המשוח מלחמה יכול לתפקד גם אם ייטמא,

(יג. משנה שנייה)

ג. משנה – דיני קדימות נוספים לעניין פדיון שבויים

כהן > לוי > ישראל > ממזר > נתין > גר > עבד כנעני משוחרר

כהן > לוי – "בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הוּא־וּבָנָיו" (דהי"א כג יג)

ישראל > ממזר – כי הישראל מיוחס ואילו הממזר אסור לבוא בקהל

ממזר > נתין – כי הורי הממזר כשרים, ואילו אבות אבותיו של הנתינים היו גויים

נתין > גר – כי הוא עצמו נולד כיהודי, ואילו הגר בקטנותו היה גוי

גר – עבד משוחרר – כי על עבדים יש קללת "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (אפילו שאינם צאצאי כנען).

הערות:

[ואגב, שאלוהו עוד שתי שאלות:

תשובה – בגלל שאוכל עכברים זה משכח ממנו את קונו (קל וחומר ממי שאוכל אוכל שאכל חתול – שגם זה משכח).

אבל ממזר תלמיד חכם > כהן גדול עם הארץ

יְקָרָה הִיא (מפניים) [מִפְּנִינִים] (משלי ג, טו) – יקרה מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.

(יג: 2+)

(מובא אגב שמאכל העכבר משכח לימודו, וגם אגב החשיבות של תלמיד חכם)

כפי שאמר רי"ח – שהזית משכח לימוד אפילו שחזר עליו 70 שנה והשמן זית משיבו.

כפי שאמר רבא שהיין והבשמים עשוהו פיקח

ר"י – דווקא אצבע אחת

רי"ס – דווקא אחת או שתיים

שני גמלים

שתי נשים

אישה בין שני אנשים

פת שלא בושלה כל צרכה

בשר מזהומא לסטרון (הכף שמסלקים איתו את הקצף)

השותה מאמת המים שעובר בבית הקברות

המסתכל בפני המת

[1] ואילו לפרנסה האישה קודמת, כי אין דרכה לחזר, אך הרשב"א חולק.

השיעור הוריות דף יג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יב. 1+ עד יב: במשנה השנייה למטה)

א. שואלת הגמרא – איך משחו את יהואחז, הרי יאשיהו אביו כבר גנז את השמן?

מקור –

עונה רב פפא – אכן את המלכים האחרונים משחו "בכאילו" – בשמן אפרסמון.

(יב. רבע, ת"ר)

ב. באיזה צורה מושחים –

את המלכים – כמו נזר (כתר) – עיגול סביב הראש

את הכהנים הגדולים/משוח מלחמה –

ברייתא א – צורת כי (כ יוונית, ועל הראש זה כמו ח) – פס שמן מבין העיניים ועד העורף.

ברייתות ב-ג – נותנים שמן בין ריסי עיניו, וויוצקים שמן על ראשו,

ונחלקו הברייתות מה קודם –

היציקה על ראשו

כפשט הפסוק – וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ (ויקרא ח, יב)

או הנתינה בין העיניים (כמו בכלי השרת שהתקדשו במשיחה),

ואיך יסביר את הפסוק – ויצוק, אחרי שכבר משך.

ויש מחלוקת בראשונים – ביחס בין ברייתא א לברייתות ב-ג:

רש"י – יש שני שלבים נפרדים: הנתינה בין עיניו היא בעצם משיחת השמן של ברייתא א, ובנוסף גם יצק שמן על ראשו.

ברמב"ם – יש שני שלבים מחוברים: קודם יוצק שמן (כאחת הדעות בברייתא ב ו-ג), ומהשמן הזה מושך לבין עיניו (כברייתא א) ((כלי המקדש א, ט)).

(יב. באמצע, שורה צרה אחרונה)

ג. אגדתא – על מעלת שמן המשחה

תהלים קלג –

היו לאהרן שתי טיפות משמן המשחה שהגיעו לזקנו ונשארו שם

ומשה דאג שמא נגע בשמן כשהלבישו ומעל, ולכן הפסוק הרגיע – כטל חרמון שאין בו מעילה (שכבר נעשתה מצוותו)

אך אהרן דאג שאולי הוא כן מעל, כי אולי הגיע לשם לפני שהיה על ראשו[1], ולכן הפסוק הראשון מרגיע – הִנֵּה מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־יָחַד – כמו שמשה לא מעל גם אתה לא מעלת.

(יב. שורה 5 ברחבות)

ד. סימנים במשיחה

מקור – במשיכת שלמה – וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם… וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן (מל"א א לג-לג)

(נדלג ל9-)

לכן התפללה חנה – "וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה רָמָה קַרְנִי בַּה'…" –  ורמזה שדוד ושלמה שנמשחו מקרן – נמשכה מלכותם, שאול ויהוא שנמשחו מפח – לא נמשכה מלכותם.

(נחזור אחרונה שורה 7 ברחבות)

אגב זה – עוד סימנים:[2]

אבל דוחה הגמרא – לא כדאי לעשות סימן,[3]

שיראה (בברייתות הגירסה: שיאכל) קרא (דלעת), רוביא (תלתן), כרתי (כרישים) סילקא (סלק), תמרי (תמרים).

רש"י (כאו בכריתות) – כי הם גדלים מהר או מתוקים במיוחד.

(יב. 7- בנקודותיים)

א. המשנה – כהן משיח שמביא פר זה כהן גדול שנמשח על ידי שמן המשחה

בניגוד ל"מרובה בגדים" – כהן גדול שהתמנה רק בזה שהוא לובש את בגדי הכהן הגדול,

(1. שאינו מביא פר. 2. שגם אם הציבור מביא פר – רק המשיח מקריב אותו).

דיונים על זה:

[מה ההווה אמינא שהמלך יביא פר, הרי מביא שעיר?

(יב. 3-)

מקור – הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ – לרבות גם מרובה בגדים שיביא פר.

קשה –

הרישא (מרובה בגדים) לא כר"מ,

(נקפוץ ליב: רבע)

תשובות:

רב יוסף – זה רבי,

רבא – ר"ש,

(שיש ברייתא שמוכח שהיא ר"ש, וגם בה יש בדיוק את אותה סתירה בין הרישא (מרובה בגדים) לסיפא (כהן שעבר))

ועכשיו מה שצריך לראות זה המשך המשנה, דעת ר"מ ודעת ר"ש – בסעיף הבא.

ב. פירוט הסיפא, והברייתות של ר"מ ור"ש לגבי דיני כהן משיח, מרובה בגדים, כהן שעבר

נראה 3 מקורות, ונתחיל דווקא במקור C (הברייתא לש ר"ש) שמפרטת את דיני הכהן הגדול –

(יב: שליש)

הברייתא של ר"ש – כהן גדול מול כהן הדיוט –

וזה כר"ש שראינו בדף ט:, שמשיח חייב בעולה ויורד חוץ מטומ"ק

(שם ראינו שהמקור הוא "מִתּוֹךְ הַקָּהָל" והמשיח שונה מהקהל בזה שלא מביא על שגגת מעשה)

עכשיו נלך לפי הסדר:

(יב: 3+)

במשנתנו (יא:) –

שלגבי הכל הוא ככהן גדול חוץ מדברים שעושים רק אחד מהם:

בברייתא זאת מחלוקת, והמשנה כר"מ –

ר"מ (כמו המשנה) – כל מצוות כהונה עליו

רי"ס – לא חוזר לא לכהן גדול (משום איבה) ולא לכהן הדיוט (משום מעלין בקודש)

מרובה בגדים (-רישא) –

כמו רבנן ולא כר"מ – ששייך בכל הנ"ל, אבל לא מביא פר כהן משיח[4]

משיח שעבר (-סיפא) –

כמו ר"מ (ולא כרי"ס) – ששייך בכל הנ"ל, (חוץ מפר יו"כ ועשירית האיפה).

               ולכן כאמור רבא מעמיד את המשנה כר"ש.

(יב: באמצע, עדיין בברייתא הנ"ל)

ג. דיני כהן משוח מלחמה –

הברייתא של ר"ש ועוד ברייתא עם מקורות – אינו כמו כהן גדול אלא לגבי:

מקור: ויקרא כא, י – וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר־יוּצַק עַל־רֹאשׁוֹ  שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת־יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת־הַבְּגָדִים אֶת־רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם –

הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו – כהן גדול משוח

אֲשֶׁר־יוּצַק עַל־רֹאשׁוֹ – גם משוח מלחמה

[אך בכ"ז לא מקריב כשהוא אונן, בניגוד לכה"ג – (פסוק יב) – וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא… כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹקָיו עָלָיו – דווקא כהן גדול ולא משוח מלחמה].

לִלְבֹּשׁ אֶת־הַבְּגָדִים – גם מרובה בגדים.

מקור: פסוק יג – וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח – לרבות גם משוח מלחמה.

ד. כהן גדול שעבר מתפקידו

(זה לא "כהן שעבר" שדיברנו עליו עד כה (שנתמנה כמינוי זמני ואז עבר), אלא הכהן הגדול המקורי שעבר מתפקידו)

               ראינו הרגע בברייתא –

עבר מחמת קרי (זמני) – ודאי שעדיין שייך בכל דיניו.

עבר מחמת מום (קבוע) – גם שייך (ר"ע ריבה מ"וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח")

(ואמנם רי"ש למד משם משהו אחר (לרבות משוח מלחמה), אך אומר השער יוסף שגם הוא מודה מסברא).

בעא מיניה רבא מר"נ – מה לגבי כהן שנצטרע?

רב הונא בריה דרב נחמן – כמו שבעל מום שיך, גם נצטרע שייך (אפילו צרעת קבועה).

(יב: במשנה למטה)

ה. קריעה של כהן גדול –

אמרנו קודם שקורע בשינוי, עכשיו נראה שזה מחלוקת:

רי"ש – קורע בשינוי (מלמטה), (כמו שאמרנו וכך גם המשנה)

ר"י – לא קורע כלל.

מה זה השינוי של רי"ש (מלמטה) –

               רב – למטה ממש – הכוונה בחלק התחתון של הבגד

שמואל – למטה משפת הבגד (בחלק העליון של הבגד, אך בלי לקרוע את השפה עצמה)

מיתיבי – והרי גם סתם אנשים לא חייבים לקרוע את השפה (על שאר מתים, חוץ מאביו ואמו) – כלומר קריעה כזאת נחשבת קריעה!

תשובה – שמואל כר"י שסובר שעל כל המתים קורעים גם את השפה (ומתחת לשפה זה לא באמת קריעה).

               והרי ר"י אומר שכלל לא קורע!

תשובה – שמואל סובר כרי"ש שצריך לקרוע בשינוי, וסובר כר"י שקריעה מתחת לשפה היא לא קריעה וממילא שינוי.

(המשנה גם מזכירה עוד דינים של כהן גדול – שמקריב אונן (אך לא אוכל), אבל את זה כבר הזכרנו).

[1] לכאורה גם משה יכל לחשוש חשש זה?

[2] ולמה אין פה איסור של לא תנחשו?

[3] ונחלקו הראשונים אם הכוונה שלא כדאי את כל הסימנים או רק את האחרון.

[4] ובמפרשים – ממילא גם לא שייך בטומאת מקדשיו וקודשיו, כי המקור היה מפר כהן משיח.

השיעור הוריות דף יב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יא. 7+ עד יב. 1+)

אתמול ראינו שבאופן כללי הולכים לפי שעת החטא (ולר"ש – צריך גם שעת הידיעה),

א. ת"ר – וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ – פרט למשיח ונשיא.

למה צריך לומר את זה? (הרי זה מפורש בקרבנות המיוחדים להם)

תשובות:

משיח – שיכולנו לחשוב שכיוון שקרבן משיח זה דווקא בהעלם דבר,

נשיא – רבא:

דחייה חלקית – זה רק נכון לר"ש.

(יא. באמצע)

אבל שואל רבא – מה אם אכל חצי זית, נתמנה לנשיא ואז מיד פוטר (נצטרע) ואכל עוד חצי זית – האם הנשיאות באמצע מפסיקה או שזה מצטרף וחייב?

עונה ר"נ – פטור, כי יש דיחוי לבן אדם מקרבן,

דחייה – שם נדחה לגמרי, כאן נשיא ראוי לקרבן רק לא לקרבן של הדיוט.

(יא. מעל שליש תחתון)

ב. שואל ר' זירא –  הדיוט שאכל ספק חלב (ומתחייב באשם תלוי), ואז נתמנה לנשיא

נזכיר – אכל ודאי חלב (חטאת) ואז נתמנה –

רבנן – חייב, כי הולכים לפי שעת החטא

ר"ש – פטור, כי צריך שגם הידיעה תהיה כשהיה הדיוט.

כעת, מה אם אכל רק ספק חלב (שזה מחייב אשם תלוי, ולגבי אשם תלוי אין הבדל בין הדיוט לנשיא)

לפי רבנן – כל שכן שחייב!

אבל לפי ר"ש – מה מפריע לו בזה שהידיעה היתה רק אחרי המינוי –

אם זה כי נשיא הוא "אדם אחר" – גם כאן הוא אדם אחר – ופטור,

אבל אם זה כי נשיא חייב קרבן אחר, אז כאן שזה אותו קרבן – חייב.

תיקו.

(יא. שליש תחתון (שורה צרה אחרונה))

לרבנן – נחשב מומר ופטור,

דחייה – הרי לפי כולם מומר לדבר אחד אינו נחשב מומר לדבר אחר!

לרבנן – כיון שאוכל במזיד לתאבון – נחשב מומר ופטור

(יא. 10-)

לעיל ראינו שמומר לחלב (אפילו רק לתאבון) נחשב מומר.

ומסביר רי"ח:

ואיך יודעים:

יש עבירות (כמו חלב, (ובהמשך הגמרא – גם שעטנז)) – שצריך לבדוק למה אכל: לתאבון – מומר, להכעיס – צדוקי (מין)[1]

אבל יש עברות שלא צריך לבדוק, אלא בסתם זה להכעיס – נבילות וטריפות שקצים ורמשים (בגלל שהם מגעילים) ושתה יין נסך (בגלל שכולם מתרחקים מזה).

רי"ס בר"י – אף הלובש כלאיים (-מומר)".

והרי גם רבנן מסכימים?

לרבנן – אינו מומר,

                              דעה אחת – כמו הברייתא – לתאבון – מומר, להכעיס – צדוקי (מין).

מיתיבי – אכל פרעוש – מומר (והרי פרעוש זה ודאי להכעיס, כי לא מתאווים לפרעוש)

תשובה – שם מדובר שעשה לתאבון (שאמר שרוצה לטעום טעם אסור).

דעה שנייה מקלה – גם להכעיס הוא מומר, וצדוקי (מין) זה דווקא בעובד ע"ז.

(יא. 2-)

א. הנשיא הוא המלך

מקור –

במשנה – דרשה –  "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת ה' אֱלֹקָיו – מי שאין על גביו אלא ה' אלוקיו.

בברייתא – גז"ש – כאן כתוב "ה' אֱלֹקָיו" ולגבי ספר התורה של המלך כתוב – "לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹקָיו" – מכאן שגם כאן זה המלך.[2]

(יא: 2+)

ב. גם מנהיג שאינו ממש "מלך"

שאל ר"י הנשיא את ר' חייא – האם אני נחשב "נשיא" (אם היה מקדש)?

גירסא א – כי אתה כפוף לריש גלותא שבבבל

אם הייתם שווים – שניכם נשיאים (כמו מלכי יהודה וישראל)

גירסא ב (רב ספרא) – כי אתה לא מנהיג אלא מחוקק

["לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (בראשית מט, י) – המנהיג בבבל מוגדר "שבט", המנהיג בארץ ישראל מוגדר "מחוקק" (מלמד תורה)].

(יא: במשנה)

המשנה

כהן מרובה בגדים הוא כמו כהן משיח –

חוץ מלעניין הפר חטאת – שלא מקריב פר כשהוא חטא

כהן שעבר הוא כמו כהן משמש,

חוץ מפר כה"ג ביו"כ, ועשירית האיפה של הכה"ג מדי יום.

א. ת"ר + תניא אידך –

ר"י – שלקו (בישלו הרבה) את העיקרים (שורשים שונים) בשמן

ולא חשש שייספג, כי היה נס (כמו שהיו שם עוד ניסים – שהיה רק 12 לוג שמן,

"שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה (גימטריה 12) לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם" – שגם לדורותיכם נשארו 12 לוגים.

רי"ס – לא היה מספיק שמן בשביל זה (הוא ייספג), אלא קודם שרו במים כדי שייספגו בשורשים, מוציאים את השורשים ושופכים עליהם את השמן ומיד מורידים שלא ייספג.

(יא: מתחת לאמצע ב"תניא אידך") –

ב. האם מושחים "בן של" –

בברייתא (תניא אידך) – בכהנים כן, במלכים לא.

בכהנים צריך – כתוב במשיחת אהרן ובניו – "וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ" (ויקרא ו, טו) – למה כתוב "המשיח" – ללמד שגם בניו צריכים משיחה.

במלכים לא צריך – "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים יז, כ) – מלכות זה ירושה.

מקור בגמרא – הפסוק הנ"ל – "הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" – כלומר רק בזמן שיש שלום עם מלכותו בקרב ישראל – אז נחשב ירושה ולא צריך משיחה.

דוגמאות (מלכי יהודה) –

שלמה, מפני מחלוקתו של אדוניהו

ומקשה הגמרא: והרי שם הוא בכלל לא "מלך בן מלך", אז ודאי צריך?

תשובה –

באמת מושחים רק את מלכי יהודה

מקור (במשיחת דוד) – וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא (שמ"א טז, יב) – רק זה (זרע דוד) טעון משיחה.

אא"כ זה מלך בן מלך, וגם זה אא"כ נחלקו על ממלכתו.

                                             אבל במלכי ישראל לא מושחים כלל,

וכיוון שלא מושחים – אז אסור למשוח (זה מעילה!)

(יא: 10-)

דברי הימים (א, ג טו) – וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ

הַבְּכוֹר יוֹחָנָן

ומסביר רי"ח שהיו שלושה בנים –

הַבְּכוֹר יוֹחָנָן (יהואחז)

(ונקרא שלישי – לבנים, ורביעי – למלוכה,

ושמו האמיתי הוא מתניה,

ומלך בבל קרא לו צִדְקִיָּהוּ – לומר שה' יצדיק עליו את הדין אם ימרוד בו)

קשה – הרי הברייתא בדוגמאות אמרה שיהוקים היה גדול מיהואחז?

תשובה: אכן יהויקים היה הבכור, והפסוק קורא ליהואחז בכור כי הוא בכור למלוכה.

[1] מין חמור יותר ששחיטתו אסורה בהנאה

[2] אבל גם הברייתא מכניסה את המילים – מי שאין על גביו אלא ה' אלוקיו, וצ"ע למה. ואולי זה כי לא באמת צריך דווקא מלך, אלא כל מנהיג שאין על גביו אלא ה' אלוקיו (על פי חידושים וביאורים שבשוטנשטיין).

השיעור הוריות דף יא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת דוד גרוסברגר ז"ל, בן יצחק ואסתר, לרגל יום השנה העשרים לפטירתו,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ט: תחילת פרק כהן משיח – יא. 7+)

המקרים בשתי המשניות (ט:, י.) –

הולכים לפי שעת החטא.

נשיא כהדיוט – לפי שעת החטא

המשיח – עדיין כמשיח!

ת"ק – כהדיוט (לפי שעת החטא)

גמרא –

(ט: 1- בגמרא)

א. לגבי משיח – מה הצריכותא למקרה 1?

תשובה – זה נכתב אגב שנכתב לגבי נשיא.

ב. מקורות

למקרה 1 – הגמרא לא מביאה מקור, כנראה כי זה פשוט שהולכים לפי שעת החטא

למקרה 2 – (חטא אחרי שעבר מגדולתו) –

ת"ר – לגבי משיח (שעדיין מקריב כמשיח)

לכאורה יכולנו להקשות – שיהיה כהדיוט, קל וחומר מנשיא,

קמ"ל שהוא כן נשאר כמשיח (בניגוד לנשיא) – וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן־בָּקָר (פסוק ג)  –  "עַל חַטָּאתוֹ" מיותר, ומרבה שמביא פר גם אחרי שעבר ממשיחותו.

גמרא – לגבי נשיא (שמקריב כהדיוט)

לכאורה יכולנו להקשות – שיחשב כנשיא קל וחומר ממשיח (שהרי הנשיא חמור יותר)!

קמ"ל שנשיא לא נשאר נשיא – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב) – רק בזמן שהוא נשיא.

(י. אחרי המשנה)

למקרה 3 (חטאו לפני שנתמנו – מביא כהדיוט)

לגבי משיח – ת"ר –

דחייה – גם משיח חמור מנשיא, שמביא כמשיח גם אם חטא אחרי שירד מגדולתו.

(י. שורה רחבה 1)

לגבי נשיא – תניא נמי (ברייתא דומה והפוכה)

דחייה – גם נשיא חמור ממשיח, שמביא גם על שגגת מעשה ולא רק העלם דבר.

סיכום המקורות

נשיא – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב) –

ולא על מה שחטא אחרי (מקרה 2) או לפני (מקרה 3)

משיח –

מצד אחד – אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא (פסוק ג) – ולא על מה שחטא לפני (מקרה 3)

(י. שליש תחתון)

א. דרשות (אגדתא והלכה) על אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב)

ושואלת הגמרא – מה ההווה אמינא? האם יש תקדים לגזירה כזאת?

אגב – ר"ש לגבי צרעת מפרש אחרת – שהכוונה שצרעת לא מטמאת באונס (גורם חיצוני) אלא רק אם הגיעה משום מקום על ידי ה' – וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת.

והא תניא – מקשים מברייתא שתוך כדי דיון אומרת שצרעת חמורה מזיבה (של איש) בזה שהיא מטמאת גם באונס וזיבה לא?

עונה רבא – אכן נגעים מטמאים באונס (כמו מכה או כוויה).

(י. 10-)

ומסבירה הגמרא – הכוונה פרט למצורע, כי כשמלך נצטרע הוא עוזב את מלכותו,

מקור שמלך שנצטרע עוזב – מל"ב טו, ה – ״וַיְנַגַּע ה׳ אֶת הַמֶּלֶךְ [עוזיהו] וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחׇפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת״

ולמה נקרא "ְבֵית הַחׇפְשִׁית"? כי מלך הוא בעצם עבד של העם,

וכפי שמסופר על ר"ג ור' יהושע שהיו בספינה, ור' יהושע סיפר לו על שני  תלמידים חכמים של ר"ג, ור"ג רצה למנותם בראשות הישיבה ובהתחלה לא רצו ורק בסוף הסכימו,

וכן נאמר – ״וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה״ שאמרו הזקנים לרחבעם כשנהיה מלך.

(י: 2+)

תשובה – שם זה חלק טבעי מהפסוק, אבל אצלנו (כאמור בסעיף א) שינה וכתב "אשר" במקום "אם", ולכן דורשים מלשון אשרי.

(י: 12+)

אמנם הפסוק אומר שזה הבל, אבל בעומק לגבי הצדיקים (שרק אצלם כתוב אשר) זה גם טוב – "אשריהם".

מה טוב בזה –

(כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים = עונש, אשריהם שמקבלים את עונש בעוה"ז).

ולהפך לגבי הרשעים – אוי להם שמגיע להם טוב בעוה"ז, כדי שבעוה"ב יקבלו רק רע.

(כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים = שכר, שמקבלים קצת שכר בעוה"ז).

מקשה רבא – האם לא יותר אשריהם אם יקבלו טוב גם בעוה"ז וגם בעוה"ב?

אשריהם לצדיקים שמקבלים שכר גם בזה וגם בבא,

(כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים = שכר בעוה"ז, שהרי סתם רשעים מקבלים שכר בעוה"ז ועונש בעוה"ב)

ואוי לרשעים שאפילו בעוה"ז לא מקבלים שכר

(כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים = עונש בעוה"ז, שמקבלים עונש אפילו בעוה"ז ולא רק בבא).

ואכן מסופר שרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע באו לרבא ללמוד תורה,

(י: באמצע (שורה רחבה 1)

ב. אגב צדיקים ורשעים – "כִּי־יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד, י)

דוחה ר"ל – באכילה גסה זה אמנם לא מן המובחר, אבל גם לא פושע.

צדיק – בא על אשתו (ה' שמר עליו שלא יחטא)

דחייה – בפסוק משמע שעשו אותו מעשה, ולאחד זה מצווה ולשני עבירה

צדיקות – בנות לוט שהתכוונו למצווה (ליישוב העולם)

[B. והרי זה היה באונס (השקו אותו יין)?

ג. אגב לוט – בנות לוט –

אח נפשע מקריית עוז – שנפרד לוט מאברהם

בבתי כנסיות – פשט התורה – לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה',

(דילוג י: 11- עד 2-)

רי"ח – הצעירה עדיפה, ומכאן שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה –

כי הבכירה קראה לבן מואב (בצורה מפורשת)

ולכן – "…ואל תתגר בם מלחמה" (דברים ב, ט), אבל סתם להציק מותר.

והצעירה בן עמי (עמום יותר) –

ר' יהושע בן קרחה – הבכירה עדיפה, כי קדמה למצוות יישוב העולם

ולכן מהבכירה יצאו ארבעה דורות של מלכים (אבות מלוכה) לפני שיצאו מהצעירה:

(חזרה לדף י: 11-)

ד. אגב בנות לוט – נשים שזינו לשם שמיים (בהמשך מוגדר: עבירה לשמה)

(ואילו זימרי בן סלוא זנה עם המדינית שלא לשם שמיים – ובגללו היתה המגיפה.

(והרי גם מצווה שלא לשמה היא גדולה  (שמתוך שלא לשמה נעשה לשמה)?

(וצריך לומר שבעילת האמהות נחשבת שלא לשמה כי גם נהנו מהבעילה, ואילו יעל לא, ולכן שוות (תוס')).

(מילא לומר שזה בסדר, אבל למה כל כך לשבח אותה? מקסימום זה כמו מצווה שלא לשמה, שזה טוב אבל לא כזה טוב…)

תשובה – לא נהנתה כלל (כל טובתן של רשעים רעה אצל צדיקים)

ה. גופא – רב יהודה רב – לעולם יעסוק בתורה ומצוות גם שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן יבוא לשמן

ראיה מבלק – שהקריב 42 קרבנות שלא לשמה (3 מקומות, 7 מזבחות, 2 קרבנות (פר ואיל) = 42)

השיעור הוריות דף י – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ח: במשנה למטה – ט: בסיום הפרק)

(טומאת מקדש וקודשיו (טומ"ק), שמיעת קול (שבועת העדות), ושבועת ביטוי (שבועת שקר))

סיכום מקדים של הדעות:

רי"ס הגלילי – שניהם פטורים

ר"ע – נשיא חייב (חוץ משמיעת קול), משיח פטור (אך מביא פר (כך נראה בסוף הסוגיה))

ר"ש – שניהם חייבים (נשיא חוץ משמיעת קול, משיח חוץ מטומ"ק),

(ר"א – הנשיא בטומ"ק מביא שעיר ולא עולה ויורד)

א. נשיא

ר"ע (ור"ש במשנה ט.) – מביא,

חוץ מעל שמיעת קול, שהרי המלך לא חייב להעיד.

רי"ס הגלילי – לא מביא

"וְהָיָה כִי־יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה" (ויקרא ה, ה לגבי 3 החטאים) – אם יש אחת שלא מתחייב לא מתחייב בכולן.

דחייה – אולי להפך: מתחייב באחת אפילו שלא מתחייב בכולן.

נשיא – שהרי הוא המלך ויכול תמיד לגבות מיסים,

רנבי"צ – דילך או דגזא? (הרי מאיפה מביא – מהממון שלך או מהאוצר שלו? מהאוצר שלו)

רש"י – כיוון שעדיין עשיר – פטור

רמ"ה – להפך – כיוון שכבר לא יכול לקחת משלך (מסים) אלא רק משלו – נחשב שכבר יכול להיות עני – וחייב.

(ט. רבע)

ב. כהן משיח –

רי"ס הגלילי ור"ע – פטור

מקור:

רי"ס הגלילי (ר' ירמיה) – כי לא שייך אצלו דלות, כי במהות הוא עשיר (זה נכון לגבי נשיא ומשיח)

ר"ע (רבא) – כי המשיח לא שייך בקרבן מנחה של דלי דלות, כי לכהן משיח יש רק קרבן מנחה אחד שמביא ("זה קרבן אהרן… עשירית האיפה…" זה ולא אחר).

וכיוון שאינו שייך במנחה, אינו שייך גם בשאר הקרבנות – "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר־חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה" (ויקרא ה, יג, אחרי תיאור 3 הדרגות של הקרבנות),

אך קשה – למה לגבי נשיא ר"ע לא דורש "והיה כי יאשם לאחת מאלה", ולא תלה בין החטאים השונים (וחייב חוץ מעל שמיעת קול), ואילו כאן כן תולה בין הקרבנות השונים?

עונים אביי ורבא –כי כיוון שזה נכתב דווקא בסוף, אחרי דלי דלות (מנחה), זה נכתב כדי ללמד שמי שפטור במנחה פטור בשאר.

(ט. במשנה)

ר"ש (משנה וברייתא) – מחייב בכהן (ונשיא)[1]

וכל אחד מהם פטור רק ממה שפטור (אין תלות בין החטאים או הקרבנות) –

דיונים על ר"ש –

תשובה – אכן חייב, ומה שפטור זה בדלי דלות (מנחה) (כרבא ור"ע לעיל שפטור, אבל חולק על רבא ואומר שזה לא פוטר אותו בשאר המצבים).

(ט: 5+)

דחייה – והרי גם כהן הדיוט לא מתכפר ביו"כ עם העם?

דחייה – גם כהן משיח מתכפר עם הציבור, אם הורה וחטא עמם באותו החטא! (משנה ז.)

ג. לדעות שנשיא ומשיח חייבים – איזה קרבן הם מביאים:

(נזכיר את הדעות:

רי"ס הגלילי – שניהם פטורים

משיח – בשבועת ביטוי ושמיעת קול (שבועת העדות), ולא בטומ"ק,

במשנה –

ת"ק – עולה ויורד

רי"ח –

סברא – כי הרי טומ"ק באמת דומה לחטאת רגילה, שהרי במזיד יש כרת (בשאר אין).

ראיית רב פפא מהמשנה – מזה שר"א לא הזכיר שגם המשיח מביא פר, כנראה שדיבר דווקא על טומ"ק, ולכן לא הזכיר את המשיח שממילא לא מביא על טומ"ק.

ניסיון דחיית הראיה – רב הונא בן רב נתן: אולי ר"א לא הזכיר את המשיח כי הוא כר"ע שהמשיח פטור?

דחיית הדחייה – גם לפי ר"ע – המשיח פטור מעולה ויורד אך מביא פר בשלושתם, לכן אם ר"א כמותו – היה צריך לומר שגם המשיח מביא פר,

קשה – בברייתא שאמרו לפני רב ששת כתוב שמביאים,

(ט. במשנה)

ד. השלמת המשנה – סיכום החטאות לאנשים השונים –

(המשנה די חוזרת על הדברים שידנעו, והחידוש הוא בסיפא לגבי עולה ויורד)

בחטא שחייבים עליו כרת –

יחיד – כבשה או שעירה, נשיא – שעיר, כהן משיח וציבור – פר.

בע"ז –

כל היחידים – שעירה, ציבור – פר לעולה ושעיר לחטאת.

אשם תלוי (ספק חטאת) –

יחיד ונשיא – חייבים,

אשם ודאי –

כל היחידים – חייבים, ציבור – פטור.

עולה ויורד –

על זה דיברנו בחלק א.

שמיעת קול (עדות), ביטוי שפתיים וטומאת מו"ק)

ר"ע – פטור רק משמיעת קול

למה?

לר"ע – כי לא שייך בדלי דלות (עשירית האיפה) – "זה קרבן אהרן… עשירית האיפה…" זה ולא אחר),

טבלה חוזרת לגבי עולה ויורד

וכיוון שלא שייך לאחד מהחטאים, לא שייך בכולם – "כי יאשם לאחת מאלה".

והגמרא דוחה כי אולי זו לא המשמעות.

2. ר' ירמיה: נשיא ומשיח – כי לא יכולים לבוא לידי עניות ועשירות

וגם לא דורש את "לאחת מאלה", ולכן יכול להיות פטור על חטא אחד וחייב באחר

וכיוון שאינו שייך במנחה, אינו שייך גם בשאר הקרבנות. ("אשר חטא מאחת מאלה" – כאן כן דורש את זה, כי זה נכתב דווקא על קרבן מנחה (של דלי דלות) ולא בשאר הקרבנות של עולה ויורד).

והגמרא (ט. למטה) מביאה ברייתא ששוב אומר זאת, אך פתאום בסיפא אומר אחרת:

נשיא חייב,

איך זה מסתדר עם דבריו במשנה?

לגבי משיח – אכן חייב (כנראה שחוץ מטומ"ק)

[1] המשנה מסכמת דברים שידענו על החטאים והחוטאים השונים, והחידוש בעיקר בסיפא לגבי עולה ויורד, את שאר המשנה נסכם בהמשך

השיעור הוריות דף ט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ח. במשנה – ח: במשנה למטה)

כלומר – כל החטאות (ציבור (פר), ציבור בע"ז (פר לעולה ושעיר לחטאת), כהן משיח (פר), ובגמרא נראה גם נשיא (שעיר) ויחיד (כבשה או שעירה)) – הם בחטא שחייבים על זדונו חייבים כרת

מנלן –

שיטת רבי – (בקצרה: אחות אשתו לפר ציבור => מפר ציבור ל-כהן משיח ונשיא וציבור בע"ז => מנשיא ליחיד רגיל)

בבי"ד – וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ (ויקרא ד, יד)

בציבור – וְעָשׂוּ אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ (ויקרא ד, יג)

בציבור – וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל (ויקרא ד, יג)

וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ (ויקרא  ד, כז)

ונשים לב: עיקר הלימודים זה שהחטאות באות על דבר שזדונו כרת.

(ח. רבע תחתון)

שיטת ריב"ל (בקצרה: יחיד בע"ז (פשט) => ציבור בע"ז => מע"ז לכל השאר

בשוגג (במדבר טו, כז) – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת־שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת (שעירה)

במזיד (פסוק ל) –  וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה  בְּיָד רָמָה… וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ׃

כי יחיד מתחיל בו"ו החיבור – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה (במדבר טו, כז)

ומה רבי לומד מ"תורה אחת"?

לגבי רבים (עיר הנידחת) שעבדו ע"ז בשוגג (שלא בהוראת הבי"ד (כי בהוראת בי"ד מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת)) –

קודם נעשה סדר –

שהיינו יכולים לחשוב:

קמ"ל שהם כן יחידים וכל אחד מביא שעירה.

(ח. 6-)

כב – וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כׇּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה.

פעם ראשונה ישירות מה' – אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה (2 דיברות הראשונות – אנוכי ה' ולא יהיה),

דחייה – המצוות הראשונות היו במרה.

(ח: במשנה הראשונה)

הקדמה – קרבן עולה ויורד

יש שלושה חטאים שלא מביאים עליהם חטאת רגילה (כבשה) אבל כן מביאים עליהם קרבן דומה.

החטאים הם: טומאת מקדש וקודשיו, שבועת העדות (נשבע שלא יודע להעיד), שבועת ביטוי (נשבע לשקר).

הקרבן הוא:

המשנה: היינו יכולים לחשוב שכיוון שזה דומה לחטאת, זה כמו חטאת, לכן משמיעה המשנה שלא:

גמרא – מה המקור – גזירה שווה מחטאת קבועה:

               הפסוקים:

המקרים שלנו:

בציבור – ויקרא ד, יג – וְאִם כׇּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ

באשם תלוי – ויקרא ה, יז – וְאִם־נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא־יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ

החטאות מהם אנחנו רוצים אולי ללמוד:

בחטאת קבועה (רגילה) – שם פסוק כז – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם׃

בקרבן עולה ויורד – ויקרא ה, ה – וְהָיָה כִי־יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ׃

במקדש וקודשיו (וכן בשאר החטאים של עולה ויורד) – ויקרא ה, ב – וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם (וגם בשבועת ביטוי – וְהוּא־יָדַע וְאָשֵׁם).

בשבועת העדות  – ויקרא ה, א – וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ

מאיזה מילים עושים את הגז"ש –

שלב א – ביטוי אחד – ואשם –

בפר ציבור – וְאָשֵׁמוּ, באשם תלוי – וְאָשֵׁם,

אבל מקשים – תלמד מעולה ויורד, שגם שם כתוב יֶאְשַׁם?

תשובה – יֶאְשַׁם זה פחות דומה.

דחייה:

שלב ב – רב פפא – שני ביטויים – "ואשם" + "מצוות ה'"

אך מקשה רב שימי בר אשי –

שלב ג – רנבי"צ – 3 ביטויים דומים – "ואשם" + "מצוות ה'" + "אשר לא תעשינה"

השיעור הוריות דף ח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ו: תחילת פרק שני – הורה כהן משיח, עד ח. במשנה )

הקדמה – נתונים:

ציבור וכהן מביאים פר, נשיא מביא שעיר.

אשם ודאי – כהן ונשיא כן, ציבור לא.

הקדמה – חטאת רגילה יכולה לבוא על שני סוגי טעויות:

פר ציבור בא רק על – "העלם דבר" (שגגת הוראה).

אבל אם חטא בשגגת מעשה – לא מביא כלום (מלבד אולי בע"ז, ראה סעיף ה)

ונתחיל –

א. המשנה – חייב דווקא אם גם הטעות בהוראה וגם העשייה היו בשוגג (כמו בציבור)

אבל אם הורה במזיד ועשה שוגג,

תשובה – שהורה היתר, וכשעשה שכח למה התיר אבל סמך על עצמו שמותר ועשה, אפילו שאם היה זוכר למה התיר אולי היה חוזר בו, זה בכ"ז נחשב שוגג ופטור.

(ו: 1-)

ב. ברייתא: המקור שגם בכהן זה דווקא בשגגת הוראה – מפר ציבור.

איך לומדים –

כהן דומה לציבור בשני דברים

אבל דוחים – כהן גם דומה לנשיא בשני דברים

לכן מבניין אב אי אפשר ללמוד, כי אי אפשר לדעת אם לדמות את הכהן לציבור או לנשיא. לכן –

שאלה על המקור –

אם מדמים לפר ציבור, אז שהכהן יתחייב גם אם החטיא אחרים ולא רק את עצמו?

תשובה: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא" (שם) – הוא חטא ולא אחרים.

(ז. במשנה למטה)

ג. משנה: האם הכהן חטא במקרה כשגם הציבור חטא

אם חטא בפני עצמו – מביא קרבן משלו,

דחייה – הכהן נפרד יותר מאשר הנשיא, שהרי ביו"כ הכהן מתכפר בנפרד (פר), ואילו הנשיא מתכפר עם הציבור (בשעירים).

(ז. 3-)

הרי למדנו שהבי"ד מתחייבים רק אם המופלא שבבי"ד היה שם (גדול הדיינים, הנשיא),

אז ממה נפשך –

אם היה איתם – אז הם כן ביחד,

תשובה – יש שני מופלאים (הוא מופלא, אבל היה בבי"ד מופלא כמותו).

(ז: 1+)

אביי – צריכים גם לדון בשני איסורים, וגם לשבת בשני מקומות.

רבא – זה לא משנה אם ישב איתם.

אם זה חלב ועבודת כוכבים – פשיטא שזה נחשב נפרד (פסוקים שונים + קרבנות שונים)

אבל אם זה שני סוגי חלבים (חלב המכסה את הקרב, חלב על הדקין) – שזה פסוקים שונים אבל אותו קרבן?

ואם תאמר ששם זה נחשב שדנו יחד, מה אם זה חלב ודם (איסורים שונים ופסוקים שונים, ואותו קרבן)? תיקו.

(ז: באמצע)

ד. לגבי הדמיון שהמשנה הזכירה בין כהן לבי"ד –

מנלן –

בבי"ד – "וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל" – דבר ולא כל הגוף (בדף ד. יש כמה שיטות איך לומדים)

בכהן – "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם" – הכהן כמו הציבור

וכן בבי"ד שטעה בע"ז (פר לעולה ושעיר לחטאת) – גז"ש לפר של ציבור (בפר – מֵעֵינֵי הַקָּהָל, בע"ז – וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה).

(משנה ז: שליש תחתון)

מנלן –

בבי"ד – "וְנֶעְלַם דָּבָר" – טעות בידיעת הדבר.

בכהן – כנ"ל: לְאַשְׁמַת הָעָם

בבי"ד שטעה בע"ז – כנ"ל: גז"ש לפר של ציבור (מעיני מעיני).

ה. הדין של כהן משיח שטעה בע"ז (שמביא שעירה) –

הציבור – כאמור, חייבים רק בשגגת הוראה,

הכהן –

רבי – גם בשגגת הוראה וגם בשגגת מעשה

(בניגוד לשאר חטאים שחייב רק בשגגת הוראה,

וכן מדויק מהמשנה – שהזכירה שהציבור חייב על ע"ז רק בשגגת הוראה, ולא הזכירה את זה לגבי הכהן (ובזה הכהן שונה מהציבור).

אך הגמרא דוחה את הדיוק – גם במשנה בדף ח. הכהן לא מוזכר, למרות שגם אצלו זה ודאי נכון (שזה דווקא בחטא שזדונו כרת ושגגתו חטאת).

               חכמים – פטור על שגגת מעשה (כמו שפטור בכל שגגת מעשה),

(כי כאמור הוא כמו הציבור, וגם הציבור חייבים רק בשגגת הוראה).

במדבר טו –

כז – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת־שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת"

כח – "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל־הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי ה'…

שגם בכהן ונשיא זה דווקא שעירה:

בברייתא (כח): הַנֶּפֶשׁ – כהן, הַשֹּׁגֶגֶת – נשיא.

בגמרא אחרי הברייתא (כז): "וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת" – אחת – בין יחיד, נשיא או כהן.[2]

               ולגבי שגגת מעשה –

רבי – בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה – חטא זה בשגגה יהא (שהכהן חייב גם על שגגת מעשה).

רבנן – נכון שזה מדבר על שגגת מעשה, אבל זה מתייחס רק ל"מי שחטאתו בשגגה" – מי שתמיד מתחייב גם על שגגת מעשה (הדיוט, נשיא), ולא לכהן שבשאר חטאים חייב רק על שגגת הוראה.

(ח. 1+)

ו. בברייתא הנ"ל (ובעמוד א) – כהן משיח לא מביא אשם תלוי

מקור –

ומפרשים – שִׁגְגָתוֹ זה שגגת מעשה, כלומר אשם תלוי מביאים רק בספק שגגת מעשה (שלא יודע אם זה היה שומן או חלב),

לרבנן – כיוון שלכהן אף פעם אין קרבן על שגגת מעשה, ודאי שלא מביא אשם תלוי.

אך לרבי – בע"ז גם הכהן חייב על שגגת מעשה, אז מניין שבכ"ז גם בזה אין אשם תלוי?

הוא לומד מ"אֲשֶׁר־שָׁגָג" – שרק מי שתמיד חייב גם על שגגת מעשה – חייב באשם תלוי, אבל כהן שברוב החטאים פטור בשגגת מעשה – גם פטור מאשם תלוי.

[1] לכאורה זה מאוד שונה. הנשיא מביא עם הציבור כי הוא טעה יחד עם כל הציבור בגלל הוראת הביד. הכהן לעומת זאת לא חטא בגלל הוראת הבי"ד אלא בגלל הוראת עצמו.

[2] וראו בראשונים למה צריך את שני המקורות.

השיעור הוריות דף ז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.