הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

Download

(כה. במשנה – כה:

"וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ד, ה, לגבי פר כהן משיח).

המשנה, הברייתות והאמוראים לומדים מכאן 2 דינים:

א. הפר – הדם העיקרי של הפר, כלומר דם הנפש.

        (יש שלושה שלבים בדם: דם העור, דם הנפש, דם התמצית).

ב. שצריך שהדם יכנס ישירות לכלי.

דין זה מתחלק לשלוש הלכות ולימודים.

a. משנה וברייתא – שאם נשפך הדם לפני הקבלה – פסול(אם נשפך אחרי הקבלה כשר, ואוספים בכלי וזורקים למזבח).

        מקור: "מדם הפר" => "דם מהפר", ולא מהרצפה.

                      ולא ניתן לפרש "מדם הפר", שלא צריך את הכולו, כי לכתחילה כן צריך את כולו.

(מקור שצריך את כולו משני פסוקים אחר כך: "וְאֵת כָּלדַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל  יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה" אם אינו עניין לשפיכת שארית הדם (שהרי לא שופך את הכל אלא רק את השארית), תנהו עניין לקבלת הדם).

b. ר"י-שמואל – שאחרי השחיטה יגביה את הסכין, שלא יטוף דם מהסכין לכלי.

        מקור: "מדם הפר", ולא מדבר אחר כמו הסכין.

[ולמה צריך גם את המקור הקודם? כי אולי רק על כלי אחר (כמו סכין) פוסל, אך מהרצפה אולי לא, קמ"ל שכן (תוספות)].

ומה עושים עם דם הסכין? מקנח בגב הכלי, (רדב"ז – ואחר כך ישפוך ליסוד המזבח יחד עם השיריים).

(כה. 2-)

c. רב חסדא – צריך לשים את הצוואר מעל הכלי כשוחט, כדי שיכנס הדם ישירות לכלי, כי כאמור – צריך ישירות לכלי ואפילו לא דרך האוויר שליד הכלי.

נכנס לאוויר הכלי – נחשב כנכנס לכלי עצמו, וגם אם נשבר הכלי – כשר (ויאספו בכלי אחר ויזרקו).

שואל ר' אסי – נכנס לאוויר שמעל הכלי, האם נחשב כנכנס לכלי?

נפק"מ(למסקנת הגמרא, ששאל על שני דברים)

1.       אם יקחו את הכלי כשהדם באוויר, האם כבר כשר?

2.      אם יישבר הכלי כשהדם באוויר, האם כבר כשר?

ראיות שנחשב

1.      רבה בהמשך – מהנושא שלנו: הרי הדם צריך להיכנס ישירות לכלי, והרי תמיד עובר קודם קצת באוויר שמעל הכלי, וזה בכל זאת נחשב ישירות. מכאן שגם האוויר שמעל הכלי נחשב ככלי.

(הראיות הבאות הן ממי חטאת. מי חטאת צריכי למלא ישירות ממעיין: או להכניס את הכלי למים, או לתת למים לזרום לתוך הכלי (ויכול לזרום דרך דבר המקבל טומאה, בתנאי שהסוף יהיה בדבר שלא מקבל טומאה. וצריך לשאוב כך מראש לשם מי חטאת, אך אם מילאו ורק אחר כך חשבו להשתמש למי חטאת – פסולים).

2.      ברייתא – מים נופלים בצוק, עוברים קצת באוויר בקו האופקי ונכנסים לכלי. אם מראש שמו כך את הכלי – כשר. אם הכלי סתם לאיסוף מים רגילים – פסול. ואם שם כלי באוויר מעל הכלי התחתון – גם פסול, כי ברגע שעברו המים מעל הכלי התחתון נחשב שכבר נכנסו אליו.

זה ראיה למקרה שהכלי התחתון עדיין שם, אך אם נשבר אולי לא (מים שלא עתידים לנוח).

3.      משנה בפרה – מים יורדים במדרון, ועוברים על משהו כדי להיכנס לכלי (ובכלי עוברים קצת באוויר אופקית ואז נכנסים).

אם אותו משהו מקבל טומאה (כמו יד, עלה מאכל) – פוסל, כי הסוף היה דבר המקבל טומאה.

  והרי המים עוברים גם באוויר, אז לא יצאו ישירות מהיד לכלי…

  אלא מכאן ראיה שהאוויר כבר נחשב כנכנסו לכלי.

(כה:

ג. הקרבן צריך להישאר תמים גם בקבלה

כלומר, אומר רבי – הצורם את אוזן הפר לאחר שחיטה ולפני קבלה – פוסל.

        מקור: "ולקח… מדם הפר" – פר שהיה כבר (כשנשאר בתמימותו).

מה לגבי קודשים קלים?

ברייתא – לגבי קרבן פסח:

"שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ (שמות יב, ה) – "כל הוויותיו יהיו כשעת שחיטה" (ע"פ גרסת חוק נתן)

ומבין רבא – שגם בקודשים קלים צריך להישאר תמים, ולא רק בקבלה אלא אפילו בזריקה.

דחייה – אין מכאן ראיה לתמימות, רק לבן שנה.

שהרי בברייתא אחרת – אומר ר' יהושע שניתן לזרוק גם אם נשאר מהקרבן רק כזית (הכי בעל מון שיש…).

לכן לסיכום:

        בקבלה צריך להישאר תמים (רבי) (וסביר שכך גם בקדשים קלים) ,

        בזריקה כבר לא צריך להישאר תמים (כר' יהושע בברייתא).

השיעור זבחים כה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(זבחים כג: שליש תחתון – כה. במשנה)

א. פסול יושב

מקור:

ר"נ – “כי בו בחר ה'… לעמוד לשרת…" – אם יושב אינו נבחר.

ברייתא – "לעמוד לשרת" + “העומדים שם לפני ה'”.

ב. פסול עומד על גבי משהו

A. מקור – רי"ש – כמו שהכלים מקודשים (או מקדשים), כך הריצפה, ולומדים מהכלים שלא תהיה חציצה (רש"י – למשל בקבלה, תוס' – בבגדים).

B. צריכותא – כלים – לא קשורים כלל, בהמה – קשורים לעולם הקרבנות, אדם – קשור לכהן (החידוש כנגד הכלל – מין במינו אינו חוצץ, רש"י ביומא – כי הבהמה אדם יזוזו, תוס' – פושט כי צריך צמוד (“דרך שירות").

C. רגל אחת – תניא ר"א – אם ינטל הדבר ויפול – פוסל.

D. איבעיא להו – אבן מדולדת:

השאלה היא האם חוצץ כשדעתו לחברה?

השאלה לא קשורה לחציצה, אלא –

a. כשהאבן נעקרה ועומד בגומא, האם יש קדושה גם בתחת לריצפה? דחייה – אם כך צריך לשאול על כל העזרה.

תיקו.

ג. יד שמאל

בשמאל

(למרות שכתוב כהונה, זה לא עבודה שמעכבת)

לא צריך ימין

(מקרא נדרש לאחריו)

לא צריך ימין

(לא כתוב אצבעיד)

לא צריך כלל או שמאל

(מקרא נדרש לפניו)

לא צריך ימין

במשנה – קיבל בשמאל – ת"ק פוסל ור"ש מכשיר.

מקורות

A. המקור הבסיסי לימין – מצורע

יד – “ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן… ועל בהן ידו הימנית…”.

אצבע – “…וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית…”.

B. המחלוקת במשנה –

בקרבן חטאת – “ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה".

ת"ק – אצבעו = ימין, ומקרא נדרש גם לפניו וגם לאחריו.

ר"ש –

לא מקבל הגז"ש באצבע

a. מקבל רק ביד. דחייה – אם לומד לגבי יד, צריך ללמוד גם לאצבע.

b. לא מקבל בשניהם. דחייה – 1. אם כך – גם נתינה לא בימין! 2. ר"ש אומר בפירוש שסתם יד/אצבע זה ימין.

ר"ש מקבל את הגז"ש, אך סובר שלא ניתן ללמוד לקבלה –

a. רבא – מציאותית – הרי לא מקבלים באצבע. דחייה (רב סמא) – הרי יכול להחזיק הכלי באצבע על ידי ידית.

b. אביי – מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו.

C. דעת ר"א בר"ש –

מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו (וגם לא לפני פניו), ולכן:

בפסוק של חטאת – רק הלקיחה צריכה ימין.

בפסוק של פר החטאת בימי המילואים – “ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך" – רק הנתינה.

D. דרך לימוד הגז"ש ומקור לשאר הקרבנות

a. שיטת רבנן

רי"ח –

רבה בב"ח – צריך אצבע וגם כהונה,

אך קשה – מה המקור לקמיצה בימין (שם כתוב רק כהונה – “והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו…”).

רבא – או אצבע או כהונה.

[אך דווקא בעבודה שמעכבת, ולא הולכת האיברים למשל].

b. שיטת ר"ש

לר"ש ודאי צריך אצבע, אחרת יצטרך להכשיר בקבלה (שם יש פסוק עם כהונה), ולכן:

1. לר"ש צריך גם כהן וגם אצבע.

דחייה – ר"ש בברייתא מספיק אצבע/יד.

2. רק אצבע.

(ולמה כתוב בפסוק של קבלה – “הכהנים" (בנוסף ל"בני אהרן")? ללמד שצריכים להיות בכיהונם (בגדי כהונה)).

c. שאר הקרבנות – ר"ש צריך לחלוק גם בהם (קבלה + זריקה)!

אביי – ר"ש אכן חלק בברייתא גם בזריקה של שאר הקרבנות (אך מודה כאמור בנתינה בחטאת).

d. מנחה (קמיצה ונצתינה לכלי)

(ויקרא ב – “והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם…”, ויקרא ט – “ויקרב את המנחה וימלא את כפו ממנה").

רבא – גז"ש "יד" (=כפו) ממצורע.

לרבנן –

לכאורה ניתן ללמוד מ"כהונה", למה רבא למד מ"יד" (“כפו”)?

תשובה – אחד לקמיצה עצמה ואחד להכנסת הקומץ לכלי.

לר"ש –

את הקמיצה עצמה לומד מ"קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם" (דף יא), לגבי ההכנסה לכלי – הרי לא צריך ימין (כמו שבקבלה לא צריך), ואולי לא צריך כלל (מחלוקת אמוראים במנחות כו.), ומ"יד" לומדשגם במנחת חוטא צריך ימין בקמיצה (שלא אומרים – שלא יהא קרבנו מהודר).

השיעור זבחים כד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

הלימוד לעילוי נשמת אימנו אסתר בת מזל טוב ז"ל, אשת חיל עטרת בעלה

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

(כב: באמצע – כג: שליש תחתון)

כהן שעבד בטומאה

 מקרא – דברים ברורים, דברים מחודשים שאין לגביהם מחלוקת, דברים שיש לגביהם מחלוקת

פסול (משנתנו)

זקני דרום – כשר בדיעבד (ציץ),

ר"ל ורמי ב"ח – פסול (משנתנו)

1

פסול

(תוס' – רמי בר חמא מכשיר)

מותר לכתחילה

(טומאה הותרה בציבור)

2

בקרבן פסח

(מחלוקת אמוראים בפסחים)

(אך לא עושים בטומאה)

זקני דרום – משלח

ר"ל ורמי ב"ח – לא משלח

3

(אך לא עושים בטומאה)

מותר לכתחילה

(טומאה הותרה בציבור)

4

השיעור זבחים כג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

ללומד ההדוק, רביד בן אסתר ומשה שלום הי"ו שחוגג יום הולדת 50

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(כא: 5 שורות מלמטה – כב: באמצע)

דחלק ב – פסול ערל

השיעור זבחים כב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

ללומד ההדוק, רביד בן אסתר ומשה שלום הי"ו שחוגג יום הולדת 50

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(כא. שורה 7 – כא: 5 שורות מלמטה)

האם צריך לפתוח ברז בשביל לקדש, או שגם יכול לבטל את ידיו בכיור (האם זה נחשב "ממנו")?

ראיה שכן – מהברייתא הנ"ל – טבל במעיין – לא, משמע שטבל בכיור כן.

דחייה – גם טבל בכיור לא, והחידוש הוא שגם טבל במעיין לא (אפילו שמטהר מטומאה).

תזכורת – בדף כ:

לרבי – לינה ודאי פוסלת,

לר"א בר"ש –

מצד אחד ר' אמי אמר שלא פסול,

ומצד שני אמר שאילפא התלבט בכיור שלא שיקעו אם המים נפסלים.

בדף שלנ – לפי רבי שהם נפסלים, מתי הם נפסלים:

נפסל לפי הייעוד של הקידוש:

אם לצורך מתירין (כמו זריקת הדם) – אסור שיראה לילה  (כמו הדם)

אם לצורך איברים – אסור שיגיע לעלות השחר

שאלה על רב חסדא – בשביל מה התורם את תהד"ש השתמש במנוף כדי להוציא את המים, הרי מספיק להכניס רק לפני עלות השחר?

תשובה – השתמש כדי להשקיע.

הסבר שמשלב את שתי האמירות – נפסל רק בעלוה"ש, אבל יש גזירת שיקוע (וצריך לשקע גם אם רק רוצה לעבודות הלילה).

לרבא – רי"ח אמר זאת (3) לר"א בר"ש (שאין פסול), ולדעתו המים כלל לא נפסלים, ואת 1-2 אמר לרבי.

לאביי – שהכל כרבי שהמים נפסלים, למה לא כתב שנפסל?

השיעור זבחים כא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

הלימוד מוקדש לעילוי נשמת אחיו של אחד הלומדים,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

חלק א – לינה

קידש ביום – תופס גם בלילה,

קידש בלילה – האם לינה מועלת וצריך שוב ביום? רבי – מועלת, ר"א בר"ש – לא מועל.

א. האם לינה פוסלת בגברא (מצריכה קידוש חדש)

ואפילו שעבד ברצף.

רבא – מהתורה

אפילו 10 ימים.

2. כה"ג מתלבש ואח"כ מקדש .

ב. רי"ח: קידש לתרומת הדשן, למחר לא צריך לקדש.

A. לפי מי זה? לר"א בר"ש – ממילא לא צריך, לרבי – לכאורה צריך!

תשובות:

אביי – זה לרבי, ומהתורה מסכים לר"א בר"ש שלא פוסל בגברא, אלא שחז”ל גזרו (שלא יזלזלו בפסולי לינה אחרים), והקלו שמקרות הגבר נחשב בוקר, כיון שבזה לא יבואו לזלזל (ו”בגשתם” – אסמכתא).

רבא – רי"ח הוא דעה שלישית – יש פסול לינה לעבודות של היום החדש,אך לא לשל אותו יום.

קושיא לרבא –

אחרי תרומת הדשן, שאר הכהנים (שחלקם עסקו בהקטרת האימורים וקידשו לפני כן, מקדשים שוב כדי להתעסק עם שאר הדשן (קידשו עכשיו למרות שיכלו לחכות ליום לפי כולם), ולא מקדשים שוב ליום.

לאביי – כרבי – מסתדר.

לרבא – לרבי לא (כי צריכים לקדש שוב ביום), לר"א בר"ש – לא מסתדר – למה קידשו שוב בכלל? הרי הקידוש של הלילה תופס גם ליום?

תירוץ – מדובר בכהנים שלא עבדו בלילה ולכן צריכים קידוש עכשיו, ויתפוס גם ליום כר"א בר"ש.

ב. אילפא – האם לינה פוסלת את המים עצמם?

ג. האם המים עצמם נפסלים בלינה לקידוש

לרבי (שהכהן נפסל) – ודאי נפסלים (וצריך לשקע את הכיור בבור).

לר"א בר"ש (שהכהן לא נפסל) –אילפא מתלבט – אולי המים כמו האדם, או שכיוון שקדשו בכלי שרת – נפסלים (כמו קרבנות שנפסלים בלינה). [אחרונים – בכל מקרה שיקעו את הכיור לצרכים אחרים כמו סוטה, מנחות].

A. רבין –

מצד אחד – רבי אמי רי"ח – אילפא – לא נפסלים (כמו הכהן).

מצד שני – רבי אמי רי"ח – אילפא – אם לא שיקעו את הכיור משתמשים בלילה אך לא למחרת. ורבי אמי התלבט למה לא מקדש למחרת – או כי האדם לא נפסל, או כי המים נפסלו.

B. בן קטין עשה מוכני לכיור, שלא יהיו מימיו נפסלים (משמע – לקידוש יו"ר)

לכאורה זה כר"א בר"ש – כי באותה משנה מגדירים את צפון כר"א בר"ש. דחייה – זה כרבי (שגם מסכים לאותה הגדרה של צפון, אלא שמוסיף עוד).

[צפון – קדשי קדשים נשחטים בצפון, ויש מחלוקת בברייתא מה מוגדר כצפון (הזכרנו גם בדף יד.):

רי"ס בר"י – רק מול המזבח.

ר"א בר"ש – גם מצד שמאל.

רבי – גם מצד ימין (מקום דריסת ישראל והכהנים (עזרת הכהנים וישראל) ,

(לפי כולם זה לא כולל את מה שמאחורי הבליטה של האולם – "בית החליפות”)).

ובמשנה ביומא – היה עומד בין האולם למזבח.

מסתדר עם ר"א בר"ש אך גם עם רבי (והעמידו שם ולא בשאר האזורים משום חולשת הכהן).

 חלק ב – האם יציאה או טומאה מועלים בקידוש

ביאור הספק – 1. בפשטות – האם מסיח דעתו (מתאים גם לר”T בר”ש), 2. אך ברש"י – עניין אובייקטיבי – האם יש פסול כמו בקודשים שיצאו (מתאים לרבי) (ע"פ הקר"א).

א. האם יציאה מועלת לקידוש יו"ר?

ראיות:

לא: יצאו ידיו – הרי הן בקדושתן. דחייה – שם רק ידיו יצאו.

לא: קידש בכלי שרת בחוץ – לא הועיל. משמע שעצם היציאה לא פוסלת. דחייה – רק הוציא את ידיו.

כן: רב זביד לרב פפא – יצא לזמן ארוך – צריך טבילה + קידוש (=כניסה חדשה), יצא קצת – מספיק קידוש. דחייה – הכוונה שיצא לשירותים (גדולים – טבילה, קטנים – קידוש (יומא כט:).

לא: בפרה אדומה – מקדש ויוצא. דחייה – בפרה הכל נעשה בחוץ.

ב. האם טומאה מועלת?

(הגמרא אומרת שודאי יש היסח הדעת שהרי צריך הערב שמש, ומסבירה שהשאלה כשנטמא סמוך לשקיעה).

ראיות:

לא: נטמאו ידיו (מדרבנן) – מטבילן ולא צריך לקדש. דחייה – שם רק ידיו נטמאו.

לא: פרה – הרי מקדש ואז מטמאים אותו בכוונה (לפרסם שכשר בטבול יום). דחייה – פרה אדומה זה שונה (שהרי כשר בטבול יום).

השיעור זבחים דף כ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יז. 2+ עד יז: בנקודותיים מתחת לאמצע)

הקדמה – כשאדם נטמא יש שלושה שלבים:

טמא – עד שהוא טובל (ברוב הטומאות טובל באותו יום, בטומאת מת, זב/ה צרעת ויולדת – רק אחרי זמן) – בשלב הזה הוא אב או ראשון לטומאה

טבול יום – אחרי שטבל ועד "הערב שמש" הוא יורד לדרגה שדומה ל"שני לטומאה" – אסור באכילת תרומה וקודשים.

מחוסר כיפורים – בטומאות היוצאות מגופו (זב/ה, יולדת, מצורע) – למחרת צריך גם להביא קרבן, ועד אז הוא (לכאורה) בדרגת "שלישי לטומאה" ומותר בתרומה אבל אסור באכילת קודשים.

המשנה כאמור – 3 הדרגות פוסלות את הקרבן.

א – וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא־יִטַּמָּא בְּעַמָּיו׃

וְלֹא יְחַלְּלוּ (בפסוק ו) – באופן פשוט עוסק בטמא,

קשה – למה לא לומדים את מה שסמוך לאותו פסוק – קורח קרחה ומשחית זקן שיהיה אסור להקריב?

תשובה – יש גזירה שווה (חילול חילול) בין הפסוק הזה לפסוק ט בהמשך:

(יז. באמצע)

(זה שצריך מקור לטמא זה ברור, כי המקורות של של טבו"י ומחס"כ בנויים עליו, אבל למה צריך מקור לשניהם?)

ללמוד אחד מהאחר אי אפשר:

ללמוד אחד משניים גם א"א:

מקשה הגמרא[1] – לכאורה מחס"כ לא באמת מחוסר מעשה,

תשובה: רבה סובר שמחס"כ נחשב טמא לגמרי ("מחוסר כיפורים דזב כזב דמי"),

(יז: 2+)

לאדם טמא אסור לשרוף את הפרה אדומה –

במדבר יט, יח – וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל־הָאֹהֶל וְעַל־כׇּל־הַכֵּלִים וְעַל־הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ־שָׁם וְעַל־הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר׃

לטבול יום מותר –

שם יט – וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל־הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – שאפילו שעדיין קצת טמא וקצת טהור – מותר.

מה לגבי מחס"כ – מחלוקת:

יוסף הבבלי – לא יכול –

כי סובר שנחשב טמא, כמו רבה.

(ההיתר של טבו"י כולל רק טמאים שאינם מחוסרי כיפורים, כמו טמא מת (שזה הנושא בפסוקים), ולא בטומאות שיוצאות מגופו שהם מחוסרי כיפורים).

רבנן – יכול

– לכאורה כי סוברים שלא נחשב טמא.

– דחייה – אולי מסכימים שנחשב טמא, ובכל זאת יכול לשרוף כי ההיתר של טבו"י כולל את כל הטמאים – גם את מחוסרי הכיפורים.

[1] לכאורה יכלו להקשות כך גם מקודם כשניסינו ללמוד טבו"י רק ממחס"כ, ואולי אכן יכלו להקשות וחיכו לעכשיו.

השיעור זבחים יז – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(טו: תחילת פרק שני (כל הזבחים) עד יז. 2+)

(תוס' – לא הוזכרו הפסולים המפורשים בתורה (בעל מום ושתוי יין), אלא את הלא מפורשים)

בעיה באדם העובד –

זר

ערל

אונן

טמא, טבול יום, מחוסר כיפורים

בעיה בתהליך העבודה –

בעיה בהכנות מסביב: מחוסר בגדים, לא רחץ ידיים ורגליים,

בעיה בעבודה עצמה: יושב, עומד על גבי כלים/בהמה/רגלי חברו, קיבל בשמאל (ור"ש מכשיר)

"בני ישראל" מיותר,

(טו: 2-)

טבלת סיכום לפני המקורות הבאים:

דחייה – אפשר לפרוך: יש גם חומרא בבעל מום, שזה פסול שעשה בו קרב כמקריב (מום בבהמה), אז אולי לכן מום מחלל, אך זר לא.

דחייה – אם דורש כך, יכול כבר לדרוש כמו לוי את החילול משם, אלא כנראה לא דורש כך.

עונה רב סמא – אולי אונן הותר בבמה.

(טז. באמצע)

(וכאן א"א לפרוך שהוא פסול בבמה, כי יושב כשר בבמה ("לעמוד לפני ה' לשרתו" (דברים י, ח) – לפני ה' ולא בבמה).

אם יושב – שמותר באכילה – אם עבד חילל,

דחייה – אפשר לפרוך: יש גם חומרא ביושב שאין בזר – שפוסל גם בעדות.

והגמרא מתלבטת האם זאת פירכא טובה (כי תלמיד חכם מותר להעיד בישיבה).

אך ר' אלעזר – לא צריך לדייק כך,

ויש שתי הבנות בדו שיח:

הבנה א (ר' אלעזר) – מצד האנינות

ההסבר שהציע משה לשריפה – הבעיה בעבודה באנינות: בני אהרן זרקו את הדם באנינות, וזה מחלל! (והנה המקור שחיפשנו!)

ואהרן דחה אותו – "הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ?!" לא הם הקריבו אלא אני (כה"ג) וזה לא מחלל.

ההסבר של אהרן – הבעיה באכילה באנינות: כיון שהם אוננים הם לא יכולים לאכול את הקרבן (גם לא בערב), ולכן צריך שריפה.

הבנה ב (הדעה הקודמת) – מצד טומאה (כי מצד אנינות אין בעיה – הם יוכלו לאכול בערב)

ההסבר של אהרן – "הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת־חַטָּאתָם" – כיון שהיו אוננים ואסורים לאכול ביום, חיכו לערב, ובגלל זה בינתיים הקרבן נטמא.

ולפי זה נושא העבודה באנינות כלל לא עלה, ואין מקור שזה מחלל.

(שני המקורות הבאים הם כמעט העתק של 2 המקורות המקבילים בחלק הקודם[1])

דחייה – אפשר לפרוך: שבבעל מום עשה בו קרב כמקריב,

דחייה – אם דורש כך, יכול כבר לדרוש משם גם את החילול.

תשובה – טמא כן הותר – בקרבן ציבור,

(טז: שליש)

אם יושב – שמותר באכילה – אם עבד חילל,

דחייה – אפשר לפרוך: יש גם חומרא ביושב שאין בזר – שפוסל גם בעדות.

ושוב – הגמרא מתלבטת האם זאת פירכא טובה (כי תלמיד חכם מותר להעיד בישיבה).

(טז: באמצע)

הסבר:

דוחה רבא בר אהילאי: אין קל וחומר כזה,

הראיה: כי לפי ההיגיון של הקל וחומר של רבא, נוכל להציע עוד אפשרויות לקל וחומר שיגיעו למסקנות שברור שאינן נכונות:

[1] תוס' – שני המקורות חולקים זה על זה, כי בראשון למדנו את זר מבעל מום + טמא/אונן, ועכשיו רוצים ללמוד אונן מבעל מום + טמא.

השיעור זבחים טז – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור הוקדש על ידי יצחק גולדברג, לזיווג הגון לנכדותיו ולרפואת אשתו ושלו לאורך שנים בעז"ה

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יד: – טו: בסוף הפרק הראשון)

תזכורת מהמשנה –

ת"ק – כל הולכה היא עבודה

ר"ש – רק במצב שחייבים להוליך (שא"א לשחוט צמוד למזבח).

במה מדובר –

רש"י –

נפק"מ אם זה הולכה –

רש"י – שמחשבת פסול פוסלת

תוס' מוסיף – שאם זה לא הולכה אז חסר לו אחת מהעבודות וצריך ללכת אחורה ולהוליך (בהנחה שיכול לתקן).

הדיונים:

א. האם זה הולכה

               ראיות שזה הולכה:

דחייה – אולי הכוונה שמקדם את גופו בישיבה על הרצפה, וזה לא קשור להושטה.

דחייה – אולי כל כהן התקדם צעד אחד כשנתן לכהן הבא.

ראיה שזה לא הולכה –

משנה בדף לב – כהן כשר שהעביר לפסול, הפסול יכול להחזיר לכשר והכל בסדר.

וברור שאין בעיה בעצם זה שהפסול מחזיק, אלא מה הבעיה –

בהווה אמינא – הפסול עומד קרוב יותר למזבח, והבעיה היא שהכשר קידם את הדם בעזרת הושטה, והושטה אינה הולכה, ולכן הפסול יחזיר אחורה לכשר (שעדיין עומד באותו מקום) והכשר יוליך כמו שצריך וזה בסדר.

דחייה – ההושטה כן הולכה, ולכן הכשר יכול להתקדם למקום של הפסול ולקחת משם ולהמשיך.

(יד: 2-)

ב. עולא-רי"ח – הולכה שלא ברגל (הושטה) אינה הולכה, אך האם אפשר לתקן?

               ראיות שאפשר לתקן:

דחייה – אפשר להבין אחרת: הפסול רחוק יותר מהמזבח, כך שכלל לא היתה שם הושטה לכיוון המזבח וזה לא קשור אלינו.

ניסיון דחייה – אולי לא התפזר לכיוון המזבח (היתה גומא, מדרון, דם סמיך)

דחיית הדחייה:

ואם נאמר שגם אם נשפך אחרי הקבלה בכלי, אם נשפך לכיוון המזבח פסול – המשנה שם היתה צריכה לומר את זה, אלא מכאן שבמקרה כזה אפשר לתקן.

ג. מציעה הגמרא הבנה חדשה בר"ש במשנה:

רבנן – כל הולכה היא עבודה

ר"ש –

לעיל הבנו:

אם יכל לשחוט צמוד למזבח – זה לא הליכה.

אבל עכשיו מציעה הגמרא:

הכוונה שגם כשהוא צמוד למזבח והושיט – ההושטה אינה הולכה, כלומר שאמנם יצא ידי חובה ואין צורך לתקן, אבל אם תהיה מחשבת פסול זה לא יפסול.

אבל במערבא דחו (צחקו):

אז איך מחשבה יכולה לפסול בזריקת הדם – כי שם הזריקה היא לא רק הזזת היד אלא כל התהליך.

כאן לעומת זאת –

לפי זה – איך לפי ר"ש ניתן לפסול במחשבה את ההזאה?

תשובה – ההנחה השנייה לא נכונה, אלא גם בחטאת העוף העבודה לא מסתיימת עד שהדם מגיע למזבח (היקש בפר כהן משיח בין הזאת דם לנתינת דם), ושם יכולה לחול מחשבת הפסול.

א. הרמות השונות (מהכי לא מיותר להכי מיותר):

לר"ש – רק זה נחשב הולכה.

ב. איפה רבנן ור' אלעזר נמצאים?

רבא ורב ירמיה –

ר"ש – רמה 1,

ר' אלעזר – 2 ומעלה, 3-4 לא.

מקשה אביי – בברייתא ר' אלעזר מביא את רמה 4 כדוגמה ללא הולכה, משמע ש3 כן, ורבא מקבל, ויוצא:

ר"ש – רמה 1,

השיעור זבחים טו – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולרפואת כל חולי עם ישראל

Download

(יד. שורה 9 – יד: 10 שורות מלמטה)

שאלות על ר"ל:

B. רבא – עוד דוגמא – הולכת הלבונה של לחם הפנים אל המזבח (-מקביל לזריקת דם, כיוון שמתיר את הלחם).

חלק ב – הולכה בזר

ב. רבה ורב יוסף – זאת מחלוקת תנאים במשנתנו: יש קשר בין פיגול לזרות:

השיעור זבחים יד – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.