הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

Download

(יג. במשנה – יד. שורה 9)

א. משנה – שני חלקים

A.עבודה שנעשית לשמה + שלא לשמה – פוסלת.

B. באלו עבודות המחשבה פוסלת: בשלוש עבודות הדם לפי כולם (שחיטה, קבלה וזריקה), לגבי הולכה: ת"ק – פוסל, ר"ש – מכשיר, ור"א – רק אם זאת הליכה הכרחית.

בגמרא נדבר רק על הנושא השני, ונראה שני דיונים: 1. קבלה. 2. טבילת אצבעו בדם.

ב. סוגיא א – פסול מחשבה בקבלה

A. במשנה – פוסל.

בברייתא של ר"ע – לכאורה לא פוסל [ר"ע – בקבלה "לא עשה בה מחשבה כמעשה"].

תירוץ רבא – הברייתא מדברת על פיגול (ששייכת כמרכיב ראשון של פיגול אך לא שני).

B. הרחבה בנושא פיגול

הפסוק – "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו, לא יחשב לו, פיגול יהיה, והנפש האוכלת ממנו עוונה תישא".

ברייתא א – באלו עבודות יש פיגול?

ברייתא ב  – על מה מכוונים במחשבת פיגול?

מהלך הגמרא:

C. במאמר מוסגר – ברייתא א

b. ר' טרפון שואל מה הבדל בין זריקה לקבלה (אם בשניהם מחשבה פוסלת)? ור"ע מביא שלושה הבדלים בהם מחמירים בזריקה: 1. מחשבה כמעשה. 2. חיוב כרת על עשייה מחוץ למקדש (בשחיטה מפורש בתורה). 3. חיבו מיתה בעשייה ע"י פסול.

ג. סוגיא ב – טבילת אצבע בחטאות הפנימיות

בחטאת היו זורקים את הדם על ידי האצבע (ולא ישירות מהכלי), ובחטאות הפנימיות כתוב במפורש "ובל הכהן אצבעו מן הדם" והיזה…". והשאלה היא –

האם טבילת האצבע נחשבת עבודה לעניין פיגול?

קושיא – הרי את פיגול למדנו משלמים בבניין אב, ושם אין טבילת אצבע? (רב פדא, ר"ל).

תשובות:

1. לא למדנו מבניין אב, אלא מריבוי, וממילא – כל קרבן והעבודות שלו.

דחיית הראיה – ר' יוסי בר"ח – אולי כן למדנו מבניין אב משלמים, וזה שמחשבת שלא לשמה פוסלת בחטאת נלמד ממחשבת "חוץ למקומו" בשלמים (לומדים פסול מפסול), ולכן לומדים גם לשלא לשמה משלא לשמה. משא"כ טבילת אצבע שאין דבר כזה בשלמים – לא ניתן ללמוד שמפגלת.

2. רב ירמיה – אכן לומדים מבניין אב, ובכל זאת ניתן ללמוד גם לטבילת אצבע.

[ומחזק רב מרי  – יש פיגול במנחות גם בנתינת הקומץ בכלי, והרי זה לא מקביל לשום עבודה, אלא שלומדים באופן כללי לכל עבודה שמעכבת, אז כך גם לגבי טבילת אצבע שהיא עבודה חשובה [=הולכה].

B. לימא כתנאי

שתי ברייתות שנחלקו האם טבילת אצבע מפגלת בחטאת.

השיעור זבחים יג – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(יא: במשנה – יג. במשנה)

א. פסח שלא לשמה בבוקר י"ד ניסן

ב. דיחוי בקרבנות

ג. דעת בן עזאי – גם קרבן עולה נפסל שלא לשמה.

השיעור זבחים יב – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

א. המקור השני – "אשם הוא"

ב. המקור הראשון – בניין אב מחטאת שמכפרת

ג. המקור השלישי – היקש לחטאת "כחטאת כאשם".

ד. מה לומדים מההיקש של מנחה לחטאת ולאשם?

הדעות: יוסף בן חוני פוסל, ר"א – רק ב"לשם פסח".

ב. המקור של ר' יהושע

ג. קושיית ר' יהושע לר"א

ד. המקור של ר"א

א. מקור – "ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו".

השיעור זבחים יא – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(ט: שורה 9 – י. 10 שורות מלמטה)

(ט: שורה 9 – י. 10 שורות מלמטה)

א. הנפק"מ –

לגבי שינוי קודש –

אם נחשב אותו קרבן – כשר

לגבי שינוי בעלים – להפך –

אם נחשב אותו קרבן – פסול,

ב. סוגי החטאות שנעסוק בהן –

חטאת רגילה (חטאת חלב)

חטאות אחרות (מהקרוב לרחוק) –

רמה 1 – חטאת רגילה על חטא אחר (למשל על אכילת דם), וכן חטאת על ע"ז (שהיא דווקא שעירה)

רמה 2 – קרבן עולה ויורד על טומ"ק (דומה – שזה על שחט שבשוגג יש כרת, שונה – שזה עולה ויורד לפי המצב הכלכלי).

רמה 3 – חטאות שלא באות  לכפר על חטא – חטאת נחשון (חנוכת המשכן), חטאת נזיר ומצורע.

ג. הדעות

האפשרויות –

רמה 1 – כן כמו חטאת רגילה

רמה 2 – אפשר ללכת לכאן ולכאן

רמה 3 – לא כמו חטאת רגילה

הדיון בגמרא –

רב בשם מבוג – 4 גרסאות מה אמר:

2 גרסאות ראשונות – רמה 3 כן כמו חטאת רגילה

גירסה אחת – לגבי שינוי קודש

גירסה שנייה – לגבי שינוי בעלים

אך רב משרשיא דוחה – הרי גם במנחה כתוב "זאת תורת המנחה" ושם לא אומרים שתורה אחת לכל המנחות.

אלא יש עוד 2 גרסאות – רמה 3 לא כמו חטאת רגילה:

גירסה אחת – לגבי שינוי בעלים

גירסה שנייה – לגבי שינוי קודש

(7- לפני השורות הרחבות)

אך מקשה רב אשי:

לפי הדעה הראשונה ברמה 1 זה מובן:

אבל לפי הדעה השנייה (רב אחא) – זה לא מובן,

עונה רב אחא – צריך לפצל בין שינוי קודש לשינוי בעלים:

ברמה 1 – נחמיר לשני הכיוונים –

ברמה 2 –

(ט: 4-)

לגבי שינוי בעלים – ודאי שמחשבים מעבודה לעבודה (רק ביחס לזריקה, למשל ששוחט וחושב שאת הזריקה יעשה לבעלים אחרים) – פסול

במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו – גם מחשבים מעבודה לעבודה (למשל – בזמן השחיטה חושב שאת הזריקה/הקטרה/אכילה יעשה חוץ לזמנו או מקומו) – פסול

השאלה היא – מה לגבי שינוי קודש – למשל ששוחט חטאת לשמה, אבל חושב שאת הזריקה יעשה לשם עולה, האם זה פוסל את הקרבן כבר עכשיו –

ר"ל – לא מחשבים מעבודה לעבודה (וכן רבה בהתחלה)

ר' אילעא – מייתור בפסוק –

שאלות:

תשובה – לזה לא צריך פסוק, אלא אפשר ללמוד מהקו"ח של רי"ח, אלא כנראה שזה מלמד שלא מחשבים.

תשובה – החומרות לא משפיעות על הלימוד, כי הפסוקים נאמרו בקרבן שלמים ושם אין את שתי החומרות.

רי"ח – כן מחשבים מעבודה לעבודה (וכן ר"נ)

מקור: קל וחומר משלושת הפסולים בהם מחשבים (שינוי בעלים, מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו),

[כי בשלושתם יש חולשה – שרק מחשבים מעבודה לעבודה (שישחט על מנת לזרוק את הדם בפסול)

דחייה חלקית – משינוי בעלים אכן יש קל וחומר (רב אשי),

מחשבת חוץ לזמנו – עושה את הקרבן פיגול (האוכל חייב כרת), משא"כ בשינוי קודש

[נחלקו באופן דומה גם לע"ז –

השיעור זבחים י – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(ח: שורה 5 – ט: שורה 9)

חלק א – מקורות וצריכותא

א. הנושא – קרבן פסח שלא ניתן להקריבו – אם נעשה שלא לשם פסח – כשר כשלמים.

[באיזה מצב מדובר – 1. שוחט לפני הזמן. 2. אחרי הזמן (מותר הפסח). 3. שהפסח נהיה בן שנה].

מטרת הסוגיא – למצוא מקור.לדין.

מבנה הסוגיא – מקור א ודיון ארוך עליו, מקור ב (מובא בדרך אגב), מקור ג, וצריכותא לשלושת המקורות.

ב. שלושת המקורות והצריכותא

A. המקורות

מפרשיית השלמים

1. אבוה דשמואל – "ואם מן הצאן קרבנו (=פסח) לזבח (=התכוון לקרבן אחר) שלמים (=הופך לשלמים).

2. ברייתא – "אם כשב".

מפסוק על פסח

3. ר"נ – "וזבחת פסח… צאן ובקר (=קרבן שבא משניהם – שלמים)".

B. הצריכותא –

כדי לחדש שבכל שלושת המצבים הפסח הופך לשלמים: לא רק כשהפסח כבר לא כשר בחפצא (בן שנתיים), ולא רק כשעבר הזמן, אלא אפילו ששחט לפני הזמן.

חלק ב – דיון על המקור הראשון ("ואם מן הצאן… לזבח שלמים לה'").

א. שתי ההבנות בלימוד מ"לזבח שלמים לה'"

A. לזבח (=כוונה) שלמים (=תוצאה).

קושיא – אולי הכל מתייחס לכוונה, ואז זה כלל ופרט, וצריך לכוון דווקא לשלמים.

B. כל הפסוק מתייחס לכוונה, ובכל זאת זה גם אם כיון לשאר הקרבנות כי דורשים את "לה'":

1. כלל פרט וכלל.

דחיות: 1. הכללים לא דומים. תשובה – לא נורא. 2. אפשר לרבות רק את הדומה לפרט – שקרב בנדבה.

2. ריבוי מיעוט ריבוי – מרבים כוונה לכל הקרבנות חוץ מכוונה לשם פסח.

נ. להבנה השנייה – אולי יהפוך למה שכיוון עליו?

A. לעולה, חטאת ואשם לא – כי זה לא דומה לשלמים: 1. לא נאכל לכל אדם. 2. לא קודשים קלים.

B. מעשר בכור ותודה שהם קדשים קלים – בתודה לא כי אין נפק"מ, במעשר ובכור – כי זאת הגדרה מציאותית (מלמד מפסוק וגז"ש).

ב. "ואם מן הצאן קרבנו" = פסח

שאלות:

1. אולי הכוונה לאשם? דווקא מכל צאן (כבשים + עיזים).

2. אם הכוונה לפסח, למה התורה מפרטת אח"כ כבש ועז? כבש – שצריך להקריב בפסח את האליה, עז – שבעז לא צריך (גם בשלמים).

השיעור זבחים ט – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש להצלחת צה"ל ורפואה שלמה לכל הפצועים

רוצים להיות שותפים בזכויות של לימוד התורה של אתר סיני? ליחצו כאן

Download

(ז: באמצע – ח:  שורה 5)

המקור לפסולים בקרבנות פסח וחטאת שלא לשמה

הערות מקדימות:

1. גם כאן כמו בדף ד – צריך מקור לכל קרבן, לכל עבודה, ולשינוי קודש ושינוי בעלים.

2. כדי לפסול צריך שני לימודים שמצריכים לשמה.

3. בשלב הראשון לא נעזרים במקור של שאר הקרבנות בדף ד (בפסח כי לא הוזכר, ובחטאת – כי רוצים מקור מתוך פסוקי החטאת).

חלק א –הפסול בקרבן פסח

גישה א 

A. שלב ראשון – למצווה

שינוי קודש – "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה'" – שכל העשייה תהיה לשם פסח.

שינוי בעלים – "ואמרתם זבח פסח" – זביחה לשם פסח, ואם אינו עניין לשינוי קודש – תנהו לשינוי בעלים.

(עדיין חסר לנו שאר העבודות בשינוי בעלים).

B. שלב שני – לעכב

1. "וזבחת פסח לה' אלוקיך" – זביחה לשם פסח.

דחייה – פסוק זה מלמד דבר אחר – ר"נ – שמותר פסח הולך לשלמים.

(וגם – זה רק על שינוי קודש ורק על זביחה).

2. "ואמרתם זבח פסח הוא…" – שיהיה בכשרות (ומכאן נפסול שינוי קודש + בעלים).

C. שאר עבודות בשינוי בעלים?

(במצווה מצינו לשאר העבודות אך בבעלים מאצנו רק לזביחה).

1. "הואיל וגלי גלי" – רש"י – נלמד משינוי קודש שזה בכל העבודות (אך אחרונים – הרי בדף ד דחינו אפשרות כזו). לכן צאן קדשים – כיוון ש"הוא" לימד על שינוי קודש שזה פוסל בכל העבודות, אז גם בשינוי בעלים).

רב אשי – לא סובר "הואיל וגלי גלי".

גישה ב – רב אשי

A. שלב א למצווה – מהיקש לשלמים (כמו בדף ד – "זאת התורה לעולה, למנחה וכו', ובפסוק אח"כ – "ביום צוותו את הני ישראל להקריב את קרבניהם" – בא לרבות פסח מעשר ובכור".

B. מקור לעכב – המקורות הנ"ל של גישה א למצווה, ומההיקש לשלמים לומד שגם בשינוי בעלים זה בשאר העבודות.

C. "הוא" – לא בא ללמד על פסח, אלא ללמד שדווקא בפסח פוסל, אך  באשם, למרות שנאמר "הוא", לא פוסל (הזכרנו בדף ה:, ונרחיב על אשם יותר בדף י:). (לא הוזכר בשיעור עצמו).

חלק ב – מקור לפסול קרבן חטאת.

גישה א

א. שלב א – למצווה

A. שינוי קודש

כאן מביאים מקור לכל ארבע העבודות:

שחיטה – "ושחט אותה לחטאת" (בחטאת רגילה).

קבלה (והולכה איתה (דף ד)) – "ולקח הכהן מדם החטאת" (בחטאת רגילה).

זריקה – "וכיפר עליו הכהן מחטאתו" (בקרבן עולה ויורד).

B. שינוי בעלים –

זריקה – "וכיפר עליו הכהן מחטאתו".

(עדיין חסרים לנו שאר העבודות).

ב. שלב ב – לעכב

A. זריקה בשינוי בעלים מעכבת

מאותו פסוק עצמו – "וכיפר עליו הכהן מחטאתו" – החטאת שלו.

B. מקור בשאר העבודות (בשינוי קודש – לעיכוב, בשינוי בעלים – למצווה)

1. מחטאת נזיר

"ועשה את חטאתו" – כל העשייה לשם חטאת (ר' יונה) + חטאת שלו (רב הונא ברדר"י)..

2. מחטאת מצורע (רבא)

"ועשה (כל העשיות) הכהן את החטאת (לשם חטאת) וכיפר על המיטהר (לשם הבעלים)".

אך מקשה רבינא:

a.      [(לא הוזכר בשיעור) אם אתה דורש את חטאתו, תדרוש גם את עולתו!(ואמנם את מנחתו ונסכו שבפסוק אח"כ גם רבינא דורש (לעניין שאפשר להביא אותם גם בלילה ולמחרת)].

b.     לא ניתן ללמוד לימוד משותף הכפילות בחטאת רגילה מחטאת נזיר, שהרי הנזיר חמור שבאים איתה גם עולה ושלמים, וחטאת רגילה חמורה בזה שבאה על שגגת כרת.

ניסיון לצרף שני מקורות (לשינוי קודש – אם יהיה מקור מיותר, נוכל לומר שהוא בא לעכב, לשינוי בעלים – אולי משני מקורות נלמד לשאר החטאות למצווה):

לא ניתן לוותר על אחד המקורות וללמוד את השאר ממנו – כי בכל זוג יש חומרא שאין בשלישי: חטאת נזיר ומצורע – באים עם עולה ואשם, חטאת רגילה ומצורע – לא ניתן להישאל, חטאת רגילה ונזיר – חטאת קבועה ולא תלויה ברמה הכלכלית.

נתקענו.

גישה ב

(כמו לגבי פסח, שאחרי שהתייאשנו נעזרנו בהיקש).

שלב א – היקש לשלמים

שינוי קודש ושינוי בעלים לכל העבודות למצווה.

שלב  ב – כל המקורות של שלב א בגישה א

(בשינוי בעלים, נלמד שזריקה מעכבת, ומההיקש לשלמים נלמד גם לשאר).

ומה עם חטאות מיוחדות? (חטאת על ע"ז (שעירה ולא כישבה), וכן קרבנות עולה ויורד (שבהם מביא  או כבשה/שני תורים-בני יונה/עשירית איפה – שבועת העדות, שבועת ביטוי, וטומאת מקדש וקודשיו)

חטאת ע"ז – מחטאת רגילה (באה על כרת).

חטאות של קרבן עולה ויורד – מ"במה הצד" משחטאת רגילה + נזיר + מצורה

השיעור זבחים ח – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

(ז. שורה 10 – ז: באמצע)

חלק א

א. בקרבן תודה

A. תודה שלו לשם תודה שלו – כשר לגמרי (אפילו אם הקרבנות משתי סיבות שונות).

B. תודה שלו לתודה של חבירו (לא בעיית שינוי בעלים, אך האם יש בעיית שינוי קודש) –

רבה – כשר לגמרי, רב חסדא – שינוי קודש.

[מקורות:

רב חסדא – "תודת שלמיו".

רבה – ברייתא שכותבת ששלמים לשם תודה פסולים, ונדייק: תודה לשם תודה – כשירה (ורב חסדא – דווקא בתודה שלו. ולמה הברייתא לא כתבה שתודה לתודת חבירו פסולה? כי רצתה לחדש שתודה זה סוג של שלמים).

ב. בשאר הקרבנות – שני המצבים בהתאמה לסעיף א

A. לשם קרבן זהה של מישהו אחר – רש"י – אותה מחלוקת, תוס' – שם לפי כולם כשר.

B. לשם קרבן זהה שלו – בשאר הקרבנות – כשר, בחטאת (לשם חטאת שבאה על חטא אחר) – בדף ט: מחלוקת, רבא כאן – כשר.

חלק ב – שינוי בעלים בחטאת

שתי מימרות של רבא –

1. שחט לשם אדם שחייב עולה – לא נחשב שינוי בעלים (כי אינו מינה),

2. שחט לשם אדם שלא חייב כלום – חייב (נחשב מינה, כי שייך לחטאת, בזה שמכפר לו את ביטולי עשה).

ולמה במקרה הראשון לא נחשב מינה? כי כפרת ע"י עולה היא ברמה אחרת מכפרה ע"י חטאת.

חלק ג – כמה הערות על שינוי בעולה

א. כששחטו שלא לשמה – הבעלים לא יצאו יד"ח, אך הקרבן עצמו כשר לגמרי וצריך להמשיך לשמה (סברא + פסוק (נדר->נדבה)).

ב. האם שייך דין "בעלים" אצל היורש? רבא – לא, רב פנחס – כן (שתי הבנות: 1. שיכפר ליורש על ביטולי עשה. 2. (ההבנה הנכונה) שאם עשו שלא לשם הבעלים יצטרך להביא עוד אחד).

ג. רבא – קרבן עולה מכפרת כדורון (מתנה), וממילא היא כפרה כללית ולא מחויבת, ואילו חטאת מכפרת על החטא עצמו (וממילא היא ספציפית ומחויבת).

השיעור זבחים ז – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

(ו. באמצע – ז. שורה 10)

האם עולה מכפרת על ביטול עשה שלאחר ההפרשה?

(מובא כאן אגב הזכרת הריצוי של קרבן עולה בדף הקודם).

הספק – חטאת מכפר רק על מה שחטא לפני ההפרשה, אך מצד שני – עולה שונה שהרי מכפרת על כמה כחטאים ולא מפרישים אותה לחטא ספציפי.

ראיות לכאן ולכאן:

1. ראיה שלא מכפרת –

ברייתא – אם לא סמך על עולה "מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר".

דחייה 1 – כן מכפרת, אך על הסמיכה לא, כי ביטל העשה בשחיטה, ועל אחרי השחיטה לא מכפר (אמנם בהמשך נראה שייתכן שמכפר גם על זה).

דחייה 2 – פירוש אחר "כיפר" על הכל (גם חוסר הסמיכה לא כיפר – כלפי שמיא.

2.  ראיה שכן מכפרת –  שני שעירי עצרת

(אמנם מדובר בחטאת, אך חטאת שמכפרת על כל חטאי טומאת מקדש וקודשיו כשלא היתה ידיעה, ולא על חטא של ספציפי, ולכן זה דומה לנושא שלנו לגבי כפרה אחרי ההפרשה). בדר"כ יש רק שעיר אחד לחטאת ברגלים.

הברייתא – על מה מכפר השעיר השני? ר"ש – לטומאה שקרתה בין זה לזה.

מה הכוונה "בין זה לזה" – ייתכנו שלושה שלבים:

A. הראיה – בהנחה שמפרישים אותם יחד, ושהכוונה לשלב ב.

דחיית הדחייה – לא ייתכן כי שתי האפשרויות להפרשה זה אחר זה לא ייתכנו:

1. ממש בזה אחר זה – לא סביר שעל זה דיברה התורה (אך אפשרי בדוחק).

2. לב בית דין מתנה עליהם – שההפרשה תכול רק סמוך להקרבתו, וכך יכפר על מה שהיה בין ההפרשה הראשונה להקרבה השנייה. דחייה – ר"ש לא סובר "לב בי"ד מתנה עליהם"].

B. חיזוק הראיה – ר' ירמיה שואל על שלב ג, אז מכאן שלגבי שלב ב ברור לו שכן מכפר (אפילו שזה אחרי ההפרשה). דחייה – אולי מתלבט לגבי שני השלבים ("אם תרצה לומר…").

אמנם מר' זירא יש ראיה, כי סובר שר"ש דיבר על שלב ג.

השיעור זבחים ו – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

הלימוד היום מוקדש

רוצים להיות שותפים בזכויות של לימוד התורה של אתר סיני? ליחצו כאן

Download

(ה. שורה 3 – ו. שליש עליון)

תמיהת ר"ל על קרבן שלא לשמה – איך ייתכן שהוא כשר ולא עולה לבעלים לשם חובה?

א. תשובת ר"ל – מפסוק (“מוצא שפתיך… נדרת… נדבה").

מה עם קרבן אשם? [לכאורה צריך להיות פסול לגמרי (אביי – כשר לגמרי, שהרי מחטאת למדנו שרק חטאת פסולה לגמרי)]

אביי – קל וחומר ("הצד השווה") מעולה + שלמים + תודה. דחייה – שלשתם באים בנדר ונדבה ואשם לא.

רבא – היקש לשאר הקרבנות.

ב. תשובת ר' אלעזר – אל תתמה, יש דוגמרא לזה מקרבן שמתו בעליו.

שאלות על ר"א:

1. ר"ל – מה עם קרבן אשם? (הרי לא בא אחרי מיתה).

תשובה – נחשב שבא אחרי מיתה (כי קונים בכספו עולה).

[והרי גם חטאת (כשהפריש שניים ליתר ביטחון)? נכון אך שם יש לימוד.

מה הלימוד – “חטאת הוא". והרי גם כתוב "אשם הוא"? זה מלמד על דין אחר].

2. רב נחמן ורב ששת – קרבן לאחר מיתה יכול לרצות על היורש!

תשובת הגמרא – הוא לא מרצה, שהרי היורש לא קונה אותו.

מקור שלא קונים – יורשים מביאים מנחה (למרות "נפש").

קשה – מקורות מהם לכאורה יורשים לא קונים:

יורשים לא ממירים – (“לא יחליפנו ולא ימיר”). דחייה – לא קונים, ובכ"ז לא ממירים כי רק אחד יכול להמיר (“אם המר ימיר" – דווקא יורש אחד.). [ולמה במעשר לא אומרים שרק יורש אחד יכול לפדות ולהוסיף חומש ("גאול יגאל”)? כי שם גם שותפים סתם פודים ומביאים חומש, ואילו בתמורה – גם שותפים סתם לא].

רב אסי –יורש יחיד ממיר (“אם המר ימיר"), והרי אמר רי"ח שרק המתכפר עושה תמורה (מכאן שזה שלו וכן שמתכפר – אז שוב קשה על ר' אלעזר!). תשובה – זה לא שלו (וזה לא מרצה), ורק מתכפר "מקופיא" (ולכן עושה תמורה).

השיעור זבחים ה – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

הלימוד היום מוקדש

רוצים להיות שותפים בזכויות של לימוד התורה של אתר סיני? ליחצו כאן

Download

(ד. שורה 1 – ה. שורה 3)

א. הקדמה – ההבדל בין העבודות השונות

שחיטה

קבלה

הולכה

זריקה

פוסלת בשלא לשם אוכלין בפסח

אין פסול כזה

כשירה בזר

פסולה בזר

טעונות צפון + שייכות בחטאות הפנימיות

אין דין צפון, (והזריקה על המזבח החיצוני)

כשירה בזר

זר אסור, אך לא חייב מיתה

זר חייב מיתה

עבודה שאי אפשר לבטלה

עבודה שאפשר לבטלה

עבודה שאי אפשר לבטלה

חייבים עליה כרת בחוץ

אסור, אך אין כרת

חייבים עליה כרת בחוץ

כיוון שיש הבדלים אלו, אי אפשר ללמוד מעבודה אחת לשנייה.

ב. מקור לדין לשם הקרבן בשלמים

A. שחיטה – "ואם זבח שלמים קרבנו" (בדרך כלל כתוב שלמים בלי 'זבח').

B. קבלה – "המקריב את דם השלמים" (השלמים מיותר (דמו)).

C. הולכה – מזה שהתורה מכנה את הקבלה בלשון הולכה, אז הולכה = קבלה.

D. זריקה – "הזורק את דם השלמים" (השלמים מיותר (דמו)).

ג. מקור לדין לשם הבעלים בשלמים

A. שחיטה בקרבן תודה – "ובשר זבח תודת שלמיו" (ואם אינו עניין לשינוי קודש, תנהו עניין לשינוי בעלים).

a. [והרי פסוק זה נצרך לשני לימודים אחרים:

1. שתודה לשם שלמים כשירה? תשובה – אנו לומדים מ"זבח תודת…".

2. שגם בשאר הזבחים (חטאת ואשם) נאכל ליום ולילה (כמו קרבן תודה. "ובשר זבח תודת שלמיו, ביום קרבנו יאכל"). תשובה – מלמד את שני הדברים, כי אם רק בא ללמד לעניין האכילה, היה צריך לשים את המילה "זבח" ליד האכילה – "ובשר תודת שלמיו זבח ביום קרבנו יאכל")].

b. שאר עבודות בתודה

1. (מזביחה אי אפשר כמו בסעיף א).

2. במה מצינו בשינוי קודש ששם לא הבדלנו בין העבודות.

דחייה – בשינוי קודש יש דינים שאין בשינוי בעלים:

1.     פוסל בגופה (דחייה – אולי גם שינוי בעלים פוסל בגופה).

2.     ישנו לאחר מיתה (דחייה – לרב פנחס גם שינוי בעלים ישנו לאחר מיתה).

3.     ישנו בכל ארבע העבודות (ושינוי בעלים רק בזריקה (ובשאר העבודות אם כיוון בהם על הזריקה).

4.     ישנו גם בציבור.

אז מכאן אי אפשר ללמוד לשאר.

B. רב אשי – זריקה לגבי עולה – "ונרצה לו לכפר עליו" (לכפר=זריקה. בהו"א – עליו ולא על חבירו. דחיה – עליו תפוס, לכן למסקנה – "לו" ולא לחבירו).

C. רב אשי – מקור לכל העבודות בשלמים (איל נזיר) – "ואת האיל יעשה זבח שלמים לה'" – כל העשייה לשם שלמים, ואם אינו עניין לשינוי קודש תנהו עניין לשינוי בעלים [ולומדים לשאר שלמים כי כתוב שלמים ולא שלמיו].

קשה (רב אחא בר אבא) – הרי זה כלל (יעשה) ופרט (זבח)? – אז דווקא השחיטה!

תירוצים – זה לא כלל ופרט:

1. רבא – כי הכלל "לא מלא" – כי עוד לא ברור מה זה "יעשה" לפי שנכתב הפרט.

2. רבינא – זה כלל פרט וכלל (יעשה – זבח – לה').

[קושיות:

1. הרי הכלל הראשון לא דומה לשני? תשובה – לא נורא.

2. הרי צריך לדון "כעין הפרט" – אז אי אפשר לרבות את כל העבודות אלא: או – זריקה שחייבים עליה בחוץ, או קבלה שטעון צפון (ראה טבלה). תשובות: 1. כיון שזה דומה לכל דבר במשהו אחר, שניהם נחשבים "כעין הפרט" (זריקה + קבלה). 2. נלמד לקבלה, ואת זריקה נלמד נ"ונרצה לו" (מקור B).

אז יש לנו מקור להכל (שני סוגי הפסולים ובכל העבודות) לגבי שלמים. מה עם שאר הקרבנות?

ג. מקור בשאר הקרבנות

1. נלמד משלמים. דחייה – בשלמים יש דינים שאין תמיד בשאר (סמיכה, נסכים ותנופת חזה ושוק).

2. היקש כללי בין כל הקרבנות – "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים".

[מהמקורות האלו רק למדנו את המצווה, אך מה הדין בדיעבד? "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלוקיך נדבה", מכאן שנדר הופך לנדבה, אך לא נפסל לגמרי. (אך מכאן לא ניתן ללמוד את עצם דין לשמה, כי לא ברור מה הפסול שגורם לו לרדת מנדר לנדבה)].

השיעור זבחים ד – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.