הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לרפואת הנערה תהילה רבקה בת רחל הי"ו בתוך שאר חולי ישראל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נ: 8 שורות מלמטה – נא: במשנה השנייה)

א. החידוש של רב

A. יש שני מסלולים בע"ז: כדרכה וכעין עבודת פנים.

B. מחדש רב שניתן לשלב בין המסלולים – למשל בע"ז שמקשקשים בפניה במקל, אם שבר את המקל חייב מיתה (לקח את המקל מהמסלול של "כדרכה" ואת השבירה מהמסלול של "עבודת פנים" (=שחיטה)).

[אך אם זרק את המקל פטור, כי זריקת מקל שונה מאוד מזריקת דם (נוזל)].

C. הצעה שזאת מחלוקת תנאים – ב"שוחט" חגב לע"ז (שדרכה למשל בזריקת חגבים), ר"י מחייב (כרב) ורבנן פוטרים. דחייה – שם ר"י מחייב כי דומה לשחיטה במקדש (לחגב יש צוואר).

ב. מתי נחשב תקרובת

רב – בע"ז שדרכה בזריקת מקל, חייב מיתה, אך המקל לא תקרובת, כי זה לא כעין עבודת פנים.

(וזה שונה מזריקת הדם כי זה מוצק).

קושיות:

1. למה האבנים שנזרקות למרקוליס אסורות? תשובה – הן נאסרות כע"ז עצמה ולא כתקרובת.

[לדעה שמספיק ליצור את הע"ז כדי לאוסרו – זה מובן, לדעה שצריך שמישהו יעבוד את הע"ז – איך האבן נאסרת? 1. בזריקה של האבן הבאה. 2. רב אשי – באותה זריקה הוא גם מצרפה לע"ז וגם עובד אותה עצמה].

2. למה במשנה בע"ב אוסרים ענבים שנזרקו למרקוליס? (הרי לא דומה לזריקת הדם). תשובה – שם נבצרו לשם הע"ז וזה דומה לבצירת הביכורים (ר"ן).

ג. מקורות לשני המסלולים בע"ז

A. כדרכה – "איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני".

B. שלא כדרכה –

רי"ח – “זובח לאלוהים יחרם, בלתי לה' לבדו" – דווקא בכעין עבודת פנים (ולכן בבעלת מום – פטור. אך רבא – דווקא מום שפוסל גם לגוים כמו מחוסרת איבר).

ר"א – חייב אפילו שאינו כדרכה (כמו שוחט למרקוליס) – “ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" – וכיוון של"כדרכה" יש פסוק, לומדים ל"שלא כדרכה" (ואמנם הפסוק תפוס לשחוטי חוץ שהוקדשו בזמן היתר הבמות, מהמילה עוד ניתן ללמוד לימוד נוסף).

ד. המשנה – מצא מעות כסות או כלים – מותרים

A. מותרים כיוון שזה לא כדרכה וגם לא כעבודת המקדש.

למה לא אוסרים מצד:

“שיקוציהם.. עץ ואבן וכסף וזהב אשר עמהם". דחייה – זה רק דברים שהם לנוי.

“איסור נוי (“כסף וזהב עליהם"). דחייה – כאן מונח בצורה שאינה לנוי.

B. תקרובת מאחורי הקלקלין (מחיצה) אינה אסורה כתקרובת (אך נוי כן), חוץ מבפעור ובמרקוליס (שם אין משמעות למחיצה).

השיעור עבודה זרה נא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

{enclose avoda_50.mp3}

(מט: תחילת פרק רביעי – נ: 8 שורות מלמטה)

(הקדמה – האבנים אסורות בהנאה – כע"ז, ואולי גם כתקרובת – ראה בהמשך בB)

א. אבנים שנמצאו ליד המרקוליס

כדי לאסור צריך:

הנחה מציאותית – שהם מהמרקוליס.

הנחה הלכתית – שלמרות שעכשיו כבר אינן על המרקוליס – אסורות (או – כי בכל ע"ז שנשברה עדיין ע"ז, או – דווקא כאן כיוון שזה טבעי שאבנים יפלו).

הדעות –

לפי כולם (רבנן ורי"ש) – אם ברור שהאבנים נזרקו למרקוליס – הן אסורות (כהנחה השנייה),

וכדי צריך לבדוק את המרחק – במישור זה תוך ד' אמות, אם יש בליטה – אז תוך אמה וחצי.

רי"ש מוסיף – אם יש 3 אבנים רחוקות, חוששים ל"מיני מרקוליס" ואסורות.

ב. ביטול אבני המרקוליס

A. גוי יכול לבטל ע"ז אך לא יכול לבטל תקרובת (הוקש למת).

B. יש מחלוקת האם האבנים הם רק ע"ז (ואז יכול לבטל) או גם תקרובת (ואז א"א לבטל).

C. רב יוסף בר אבא אמר על ברייתא שהביא רבה בר ירמיה (שאמרה שגוי יכול לבטל אבני מרקוליס) שהיא קשה ושלא ניתן לתרצה (כי לדעתו האבנים הם תקרובת), ורב ששת תירץ שזה לא קשה (כי האבנים אינם תקרובת).

ג. מלאכות בשמיטה ובחול המועד

[מובא בדרך אגב, כי גם כאן רב יוסף בר אבא אמר על ברייתא שהביא רבה בר ירמיה שהיא קשה ושלא ניתן לתרצה].

A. הברייתא:

1. התלעה וזיהום – בשביעית מותר, בחוה"מ אסור.

2. גיזום – בשניהם אסור

3. סיכה – בשניהם מותר.

B. נסיונות רבינא להבין את הקושי:

1. על השוני בין שביעית לחוה"מ (1). לא קשה – בשביעית אסור מלאכה (לאברויי), בחוה"מ – טירחא.

2. לגבי שביעית למה מותר לזהם ואסור לגזום (1-2). לא קשה – לאוקמי מותר, לאברויי אסור.

3-4. קשה על 1 ממשניות בשביעית שם אסור להתליע ולזהם אחרי ראש השנה. לא קשה – לאוקמי מותר, לאברויי אסור.

C. קושי אמיתי – לגבי חוה"מ – למה לזהם אסור ולסוך מותר?

השיעור עבודה זרה נ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_49.mp3

Download

(מח: במשנה – מט: סוף הפרק)

א. הקדמה – המקורות שנראה (של ר' יוסי ורבנן):
a)    משנתנו: בקיץ אסור לזרוע ירקות תחת אשירה כי נהנה מהצל, בחורף – רבנן מתירים, ר' יוסי אוסר בגלל השלכת (נבייה).
b)    משנה (מג:) לגבי השמדת ע"ז: רבנן – אסור לפזר ברוח, ר' יוסי – מותר לפזר ברוח.
c)    משנה בערלה: ר' יוסי – אם נטע אגוז ערלה העץ שגדל ממנו מותר.
d)    שדה שנזדבלה בזבל ע"ז: ברייתא אחת מתירה וברייתא אחרת אוסרת.
הערה: בכל מקרה, איסור השימוש בדבר ש"נגרם" מע"ז הנו רק איסור דרבנן.

ב. מהלך הסוגיה:

משנתנו: בחורף רבנן מתירים, ר' יוסי אוסר בגלל השלכת (נבייה).
ולכאורה יש להסביר: רבנן – זה וזה גורם מותר, ר' יוסי – זה וזה גורם אסור.
קושייה על המשנה (a) מהמשנה בדף מג (b),
שגם שם זהו מקרה של זה וזה גורם, ורבנן אוסרים ור' יוסי מתיר!
תשובות:
1.     איפוך – נהפוך את השיטות אצלנו שיתצאימו למשנה במג:.
2.    לא נהפוך, ולפי כולם "זה וזה גורם – אסור", אלא שלכל דעה יש סיבה נקודתית:
ברוח ר' יוסי מתיר כי האבק הולך לאיבוד ולא באמת מזבל.
במשנתנו רבנן מתירים כי אמנם יש הנאה מהזיבול אבל יש נזק מהצל, וזה מתקזז.
3.    לא נהפוך, ואכן זו מחלוקת כמו במשנה במג: –
לרבנן אסור, לר' יוסי מותר.
ולמה במשנתנו זה הפוך?
רבנן (כמו בתשובה הקודמת) – כי ההנאה מתקזזת,
ר' יוסי – באמת מתיר, ורק אמר שאסור לשיטת רבנן שזה וזה גורם אסור.
ופוסק ר"י-שמואל: הלכה כר' יוסי שמותר.

ג. השלמה – למה הגמרא לא קיבלה את תשובה 2 (שלפי כולם אסור)?
כי קשה על זה מהמשנה בערלה, ששם ר' יוסי מתיר.
ואולי נאמר שבע"ז ר' יוסי מחמיר, בתחומים אחרים (כמו ערלה) מקל?
דחייה – לא ניתן לומר שלפי כולם זה וזה גורם אסור בע"ז,
שהרי בשדה שנזדבלה יש ברייתא שמותר גם בע"ז, אז ודאי שיש מישהו שסובר ש"זה וזה גורם מותר" גם בע"ז! (וזה מן הסתם ר' יוסי, היחיד שיש לנו לגביו מקור מפורש שזה וזה גורם מותר – באגוז ערלה).
ואולי נאמר שהמחלוקת בשדה שנזדבלה היא לא ר' יוסי ורבנן אלא רבנן (מותר) ור' אליעזר (אסור)?
    דחייה: לא מצאנו מחלוקת כזו. הנה שני הניסיונות והדחייה שלהם:
a.    משנה בערלה: שאור תרומה ושאור חולין נפלו לעיסת חולין והיא החמיצה (והתרומה קטנה מ1/100 ולכן רק תהפוך את העיסה לחולין אם היא אחראית להחמצה).
רבנן – בכל מקרה מותר, כי זה וזה גורם מותר.
ר"א – תלוי מי נפל קודם.
ואמר אביי – אם נפלו יחד, או אחד אחרי השני ולא הוציא את הראשון – אסור (זה וזה גורם – אסור). רק אם כבר הוציא את הראשון – אז ר"א הולך לפי השני, כי אז הוא באמת הגורם הבלעדי.    
דחייה – אפשר לא לפרש כאביי, ולומר שר"א תמיד הולך לפי השני, כי הוא נחשב הגורם הבלעדי, אבל אם נפלו יחד – אולי מותר (כלומר לפי כולם: זה וזה גורם מותר).
בכל מקרה, לא ניתן ללמוד מתרומה לע"ז.
b.    משנה בעמוד ב: נטל עצים מעץ אשירה והסיק תנור ואפה לחם:
רבנן – הלחם אסור, וגם בתערובת.
ר"א – הלחם אסור, אך ניתן להתיר על ידי "פדיון" (שישמיד כסף בשווי העץ האסור).
והרי גם התנור שותף, יוצא שזה וזה גורם אסור.
לפי זה בע"ז שניהם סורים שזה וזה גורם אסור.

(מט: במשנה הראשונה)

במשנה:
1.    קצץ עצי אשירה והסיק בהן תנור ואפה לחם – הלחם אסור.
2.    קצץ ענף וארג בעזרתו בד – הבד אסור.
התערבב הלחם/בד באחרים – כולם אסורים. אבל אומר ר"א יש פתרון – ישמיד כסף בשווי הסכום שנהנה, וכך כולם מותרים.
בגמרא:
1.    צריכא – כי במקרה השני יש יותר סברא לאסור, ובכ"ז רבנן אוסרים גם בראשון ור"T מתיר גם בשני.
2.    הלכה כר"א.
ויש מחלוקת אם גם בחבית של יין נסך שהתערבבה.

א. מספיק שיבטל משהו מהעץ.
ב. שייף ממנה לצרכו – ביטל, לצורכה – לא ביטל.
    ומה עם השיופים? מחלוקת אמוראים והמסקנה שבטלים.
ג. ע"ז שנשברה (ראה גם בדף מב.) –
    שמואל – מותרים (מניחים שהגוי ביטל), רב – אסור.
    הסברים:
1.    נחלקו בכל ע"ז שנשברה.
2.    באמת שניהם מחמירים, ושמואל רק מקל בשברי שברים.
3.    באמת שניהם מקלים, ורב רק מחמיר בע"ז של חוליות.

השיעור עבודה זרה מט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_48.mp3

Download

(מח. במשנה – מח: שליש תחתון)

חלק ב – דיני עצי אשירה
א. איסור הנאה מהצל של העץ
אסור להנות גם מהצל של הצל (צל רחוק), אך בכל מקרה – נהאה מהצל לא מטמאת.
ב. איסור הליכה תחת העץ, ואם הלך נטמא – (חוששים לתקרובת שנמצאת תחת העץ ומטמאת מדרבנן באוהל).
אם העץ מאהיל על דרך של הרבים, לא נטמא –
כשיש דרך אחרת – לכתחילה לא ילך בדרך עם האשירה,
כשאין דרך אחרת (באותו אורך) – ילך גם לכתחילה (ורב ששת הלך מהר).

השיעור עבודה זרה מח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_47.mp3

Download

(מו: 8- עד מז: 1-)

תזכורת:
דף מה:
עץ שגדל מעצמו ואז עבדו אותו – לא נאסר לפי כולם (כמו הרים וגבעות),
עץ שנטעו אותו לשם ע"ז – נאסר לפי כולם (בניגוד להרים, יש בו תפיסת יד אדם כנ"ל),
עץ שנטעו אותו ואחר כך התחילו לעבוד אותו:
רבנן מתירים,
רי"ס הגלילי אוסר לגמרי.
רי"ס בר"י אוסר אך רק את מה שגדל מכאן ולהבא.
דף מו:
אמנם לא ניתן לאסור הר (מחובר) כע"ז,
אולם שאל רמי בר חמא – האם מי שהשתחווה למחובר אסר אותו לפחות לגבוה (כמו לקחת למזבח אבני הר שנעבד), ורבא פסק שאסור (יש נעבד במחובר לגבוה).

1. רמי בא חמא – המשתחווה לקמת חיטים
בהנחה שהם לא נאסרים להדיוט כע"ז (כי לא ניטעו לע"ז (חכמים) ולא גדלו מאז שהשתחווה (רי"ס בר"י)),
האם הם נאסרים לפי רבא לגבוה (מנחות) כמו כל נעבד במחובר, או שהשינוי שבקצירה וטחינה מתיר?
 מר זוטרא: ראיה – זו מחלוקת תנאים:
משנה בתמורה – בעל חי שנאסר למזבח (למשל נרבע או נעבד),
הוולד שלו: רבנן – מותר, ר"א – אסור.
דחייה חלקית  – אכן ניתן ללמוד משם, אבל זו לא מחלוקת, כולם מסכימים שאסור.
ולמה שם רבנן מתירים? כי כפי שהסביר ר' נחמן – מדובר שהאימא נאסרה ורק אחר כך התעברה, ורבנן אומרים שהאיסור לא עובר מהאימא לוולד ור"א אומר שכן.
דחייה מוחלטת – לא ניתן ללמוד משם. אמנם שם אם הוולד נאסר הוא נשאר אסור, אך זה כי זהו שינוי קטן. בקצירה וטחינה זהו שינוי גדול ואולי האיסור בטל.

(מז. 8+)
2. ר"ל: המשתחווה לדקל – האם הלולב נאסר למצוות 4 מינים?
הסבר 1 – במצב שבו האילן לא נאסר להדיוט (למשל שהעץ גדל מעצמו ורק אחר כך נעבד – ולפי רבנן),
לפי רבא שמחובר נאסר לגבוה, האם הוא נאסר גם למצווה?
הסבר 2 (רב דימי) – מדובר בעץ שכן נאסר להדיוט (למשל שנטעו לע"ז), אלא שאחר כך הגוי ביטל את הע"ז (תוספות).
האם "יש דיחוי אצל מצוות" וכיוון שהיה שלב שהלולב היה אסור למצווה, הוא נשאר אסור?
ראיה שאין דיחוי ממשנה בחולין: דם חיה שנתכסה ע"י הרוח (כך שבאותו זמן הייתי פטור מכיסוי) וחזר ונתגלה – אני צריך לכסות שוב, ומכאן אמר רב פפא: אין דיחוי אצל מצוות.
תשובה: נשים לב –
במקרה של הדם הדיחוי גורם לחומרא (פטור מלכסות),
אצלנו בלולב הדיחוי גורם לקולא (היתר הלולב).
אז ייתכן שר"ל התלבט האם רב פפא פסק שאין דיחוי באופן ודאי (ושם הוא מחמיר ואצלנו הוא יקל) או שהוא הסתפק (ואז יחמיר גם שם גם אצלנו).
תיקו.
(מז. באמצע)
3. בעי רב פפא – המשתחווה לבהמה האם הצמר מותר לתכלת?
תזכורת: גם בהמה לא ניתן לאסור להדיוט כע"ז (כמו מחובר), אך היא כן נאסרת לגבוה.
ויש שתי אפשרויות להבין את שאלת רב פפא:
1.    האם מותר לתכלת של בגדי הכהונה (מכשירי גבוה).
2.    האם מותר לציצית (מצווה).
והרי את שתי השאלות האלו כבר שאלנו:
1.    מכשירי מצווה – רמי בר חמא שאל על האבנים מההר למזבח.
2.    מצווה – ר"ל שאל לגבי לולב.
תשובה – אכן השאלה כבר נשאלה, ורב פפא התכוון לשאול כך – לגבי מכשירי גבוה, בהנחה שבאבנים של רמי בר חמא מחמירים, האם נחמיר גם בכלי הנגינה של המקדש? (למשל קרניים לחצוצרות)? והתשובה תלויה במה העיקר של השירה במקדש: אם העיקר הוא בכלי – נחמיר, אך אם העיקר בפה והכלים רק כתוספת (בסומי קלא) – כאן הספק.

4. בעי רבה – המשתחווה למעיין (בשטח שלו) מהו לגבוה (לנסכים)?
מה השאלה:
A.    האם כוונתו לבבואה (והמים מותרים) או למים (ואסורים).
דחייה – יכול היה לשאול זאת גם על מים עומדים בספל, ועל איסורם להדיוט.
B.    ברור שמתכוון למים עצמם,
והשאלה היא: האם מתכוון למים ספציפיים, והם הרי כבר זרמו הלאה,
או ל"זרם המים" ואז הכל נאסר.
(וזו שאלה ששייכת רק במעיין ולא בספל, ואלו מים מחוברים, ולכן שאל על גבוה ולא על הדיוט).

 
(מז. במשנה למטה)

לא יבנה במקום שבו היה, כי בזה מהנה את הע"ז,
    אלא יכנוס לתוך שלו ד' אמות ויבנה (וסופר מקו הגבול, לכומר מאמצע עובי המקום שבו היה הכותל).
ומה יהיה באותו שטח של הד' אמות, הרי הע"ז מרוויחה שטח?
    יעשה שם בית כיסא.
    (והרי צריך צניעות, אפילו אם מדובר בבית כיסא בלילה?
1.    רק ילדים ישתמשו שם.
2.    יעשה גדר לצניעות של היזמי והיגי).
ומה עם השברים – אם מזהה את שלול יכול לקחת. אם לא – הכל אסור.
    וגם טמא (מדרבנן):
    רבנן – כשרץ,
ר"ע – כנידה (ומטמא גם במשא (למשל אם היה על מחצלת שהיתה על עוד מחצלת מטמאת את שניהם)).

(מז: שתי המשניות)

אם השתחווה לחפץ תלוש – אסר אותו (אם זה בית (מחובר) נדבר בהמשך). כאן הנושא הוא שלא השתחווה בפועל אלא רק עשה משהו בשביל הע"ז.

המשנה על הבתים

בנאו מתחילה לע"ז

היה בנוי כבר, וסיידו וכיידו (ציורים) לע"ז

היה בנוי כבר והכניס לתוכו ע"ז באופן זמני

המשנה על האבנים

חצב מראש כדי לשים אותה כבימה לע"ז

הייתה חצובה כבר, ורק סייד וכייד אותה לע"ז

השתמש בה בפועל, אבל רק באופן זמני

הדין

כולו אסור, גם לפני שהשתמשו בו בפועל

כל עוד הסיד עליו – הכל אסור

התיקון

רק תיקון על ידי ביטול של גוי (אם זה שלו).

דבר שנעשה מראש לשם ע"ז נאסר גם אם לא עבדו בו עדיין.

גוי יכול לבטל,

ישראל יכול להסיר את התוספת ואז השאר מותר.

כי עצם ההקדשה לע"ז לא אוסרת.

מוציא והכל מותר.

(זה בגלל שזה היה ארעי. אם היה לשימוש קבוע אז הבית/אבן היה הופך למשמשי ע"ז והיה צריך ביטול).

א. רב: המשתחווה לבית אסרו
הסבר: כי בית נחשב תלוש (כי האבנים היו תלושות, ותלוש ולבסוך חיברו נחשב תלוש).
קשה: והרי במשנתנו נאסר רק אם בנאו מראש לכך?
    מדובר בשני סוגי איסורים:
    בנאו מראש לע"ז – נאסר גם ללא שהשתחווה לו עדיין.
    השתחווה לו – נאסר, גם אם לא בנאו מראש לכך.
ולמה משתחווה לא הוזכר במשנה כסוג רביעי? כי המשנה רק חילקה לפי סוגי התיקונים, והתיקון למקרה זה דומה למקרה הראשון – רק ביטול על ידי גוי.
ב. קולא של רבי אמי לגבי המקרה השני – "והוא שסייד וכייד בגופה של אבן"
    הבנה 1 – ר' אמי מתייחס לאיסור: כל האיסור זה רק קודם חפר באבן ושם סייד.
        וקשה: מה המקבילה של זה בבית?
והגמרא מנסה לענות שגם שם סייד בין שורות האבנים, אך דוחה שפשט המשנה זה גם בבית חלק.
        לכן מבינים אחרת:
הבנה 2 – ר' אמי מתייחס לתיקון: אפילו אם חפר וסייד בגוף האבן, ההסרה מועילה ולא כל האבן נאסרת.

השיעור עבודה זרה מז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(מו. שליש עליון "איתמר" – מו:

הקדמה: דברים שלא ניתן להפוך אותם לע"ז:

כלומר שבא גוי והשתחווה להם, מחלוקת בני ר' חייא ור' יוחנן האם מותרים או אסורים.

א. הסבר המחלוקת: מצד אחד אמנם אין בהם עדיין תפיסת יש אדם ויש להתיר, אך מצד שני – הם תלושים (והם לא בע"ח) ויש לאסור.

מקור:

הדעה שמותרים:

הצד השווה מהר ובהמה – שבשניהם אין תפיסת יד אדם ולכן אינם יכולים להיאסר, וכך גם האבן (אפילו שהיא תלושה, השתנתה, ואינה בע"ח).

דחייה: בשניהם לא היה שינוי, אולי לא ניתן ללמוד מהם לאבן שבה כן היה שינוי (התנתקה)?

תשובה: גם בהם ייתכן שינוי, ובכל זאת אינם נאסרים:

הדעה שאסורים:

בע"ז לא לומדים מ"הצד השווה" כדי להתיר (תעב תתעבנו ושקץ תשקצנו – בע"ז לא מחפשים קולות).

(מו. שליש תחתון)

ב. ניסיון להוכיח שחזקיה (בן ר' חייא) הוא המקל

שאל חזקיה – זקף ביצה כדי להשתחוות לה, האם נאסרת?

ומבינה הגמרא: ביצה, כמו בע"ח, כל עוד לא הייתה בה תפיסת יד אדם (היא פשוט נולדה מעצמה) – אינה נאסרת. ההתלבטות היא האם בכך שזקף אותה זה נחשב מעשה שגורם בה ל"תפיסת יד", ואז יכולה להיאסר.

בכל מקרה, רואים שאם אכן אין בה תפיסת יד – אז לא נאסרת, אפילו שהיא תלושה ואינה בע"ח. ומכאן נלמד גם לאבנים שלא נאסרות.

דחייה – ייתכן שאם השתחווה בפועל ודאי שהביצה נאסרת גם אם אין בה תפיסת יד אדם.

אך דוחה הגמרא: זו מחלוקת תנאים בברייתא (נא:) לגבי ישראל שהקים ע"ז אך עוד לא עבד אותה: רי"ש – אסורה, ר"ע – מותרת.

ולגבי השאלה של חזקיה – תיקו.

ולגבי האם חזקיה הוא המקל באבנים – גם אין תשובה.

(מו. 1-)

הסבר השאלה: האם יש איסור נעבד במחובר (כמו שיש בתלוש – כלומר בבעל חי), ואם יש – האם יש איסור גם באבנים למזבח (ולא רק בקרבן עצמו)?

רבא – קל וחומר מאתנן לנעבד:

[מקרא: המודגש הוא הנתונים שמשמשים את הקל וחומר,

אתנן

נעבד (לע"ז)

מחובר

תלוש

מחובר

תלוש

להדיוט

מותר

מותר

מותר

אסור

לגבוה

(אסור)*

אסור

אסור

אסור

*["לא תביא אתנן זונה… בית ה' אלוקיך" – שגם אם האתנן הוא בית (מחובר) אסור להביאו לה' אלוקיך].

רב הונא בריה דרב יהושע – מנעבד לאתנן:

אתנן

נעבד (לע"ז)

מחובר

תלוש

מחובר

תלוש

להדיוט

מותר

מותר

מותר

אסור

לגבוה

מותר*

אסור

(מותר)

אסור

*[ומה עם הדרשה מ"לא תביא אתנן זונה… בית ה' אלוקיך"? דורשים משהו אחר: ר"א – שפרה אדומה מותרת מאתנן, כי אינה נשחטת ב"בית" (המקדש) אלא בחוץ, חכמים – שגם ריקועי קה"ק אסורים מאתנן].

עונה רבא – אם יש אפשרות לקולא ויש לחומרא, עדיף לחומרא (ספק דאורייתא לחומרא).

           רב פפא – והרי יש מצב דומה ששם זו מחלוקת תנאים?

[אדם שנטמא טומאת מת, והיום השביעי לטהרתו יוצא בערב פסח, שיוצא בשבת. האם מזים עליו בשבת כדי שיוכל להביא את הפסח?

ר"א לחומרא – אם שחיטת הקרבן (מלאכה דאורייתא) דוחה שבת ("ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" – אפילו בשבת), קל וחומר שהזאה דוחה שבת!

ר"ע לקולא – נניח שההזאה לא דוחה שבת, ונאמר כך: אם ההזאה לא דוחה שבת, קל וחומר שהשחיטה לא דוחה שבת.

           דחייה – שם ר"ע לא באמת התכוון לזה,

[ר"א לימד בעבר שהשחיטה דוחה שבת, אבל ההזאה לא דוחה (כי ניתן לעשותה בדרך כלל לפני כן. אלא שר"א חלה ושכח תלמודו, ולימד שההזאה דוחה, ור"ע רצה להזכיר לו בעדינו ת בכוונה הקצין את דבריו (שגם ההזאה לא וגם השחיטה לא), רק כדי לגרום לו להיזכר במה שהוא עצמו לימד שההזאה לא דוחה].

השיעור עבודה זרה מו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת הנערה תהילה רבקה בת רחל הי"ו בתוך שאר חולי ישראל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מה. שורה 1 – מה: שליש תחתון)

ג. מחלוקת ת"ק ורי"ס הגלילי

ד. המצבים והדעות באשירה

B. במשנה – ת"ק מתיר לגמרי, ורי"ס הג' אוסר (כי יש בזה תפיסת יד).

השיעור עבודה זרה מה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת הנערה תהילה רבקה בת רחל הי"ו בתוך שאר חולי ישראל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מג: במשנה עד מד: 1-)

רבנן במשנה הקודמת (מב:) – יוליכם לים המלח

ראיות לר' יוסי בברייתא

[ואגב מסופר שדוד גם השתמש בעטרה של האליל של בני עמון ("וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד…" (שמ"ב יב, ל)) גם כן – כי איתי הגיתי ביטלו.

(מד: במשנה)

שאל גוי את ר"ג כיצד הוא רוחץ שם, תחילה ענה לו שלא יכול לענות בבית המרחץ, וכשיצאו ענה לו 3 תשובות:

גמרא:

התשובה לא טובה כי אמור להיות אסור:

התשובה לא טובה כי אמור להיות מותר, כי עצם קביעת מקום מרחץ של ע"ז לא אוסרת אותו:

השיעור עבודה זרה מד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אמי מורתי הרבנית אסתר זלתא בת ר' מנחם מנדל הכהן ז"ל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מב: במשנה – מג: במשנה)

הקדמה: בדף זה נדבר על שלושה דינים הקושרים לציורים:

A. במשנה – מצא כלי עם ציור, הציורים הבאים חשודים שהם ע"ז: חמה, לבנה  ודרקון (דומה לנחש אך עם סנפירים על הצוואר), ולכן ישמידם בים המלח.

B. הברייתא של רב ששת –

C. סיפור על צורת דרקון

(דילוג מג. שליש תחתון עד מג:

(מג. שליש תחתון)

הזכרנו את האיסור בדיון על הברייתא של רב ששת, כעת הגמרא תיכנס לפרטים. והיא מתחילה את זה משאלה:

השיעור עבודה זרה מג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אמי מורתי הרבנית אסתר זלתא בת ר' מנחם מנדל הכהן ז"ל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מא: שליש תחתון – מב: במשנה)

המשך מחלוקת שמואל ורי"ח – עבודה זרה ודאית של גוי שנשברה:

א. קושיות על ר' יוחנן שאמר אין ספק מוציא מידי ודאי.

(מב. רבע עליון)

(מב: 4+)

השיעור עבודה זרה מב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.