הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לרפואת התינוקת בת השנתיים וחצי חנה ליבנה הדר בת אסתר איילת הי"ו, שעוברת ניתוח לב מסובך בארצות הברית

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מ: תחילת פרק שלישי – מא: שליש תחתון)

ב. מוצא צלמים שבורים

השיעור עבודה זרה מא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

 להצלחת בתו של אחד הלומדים, ברכה טל בת טויבע לזיווג הגון במהרה ולהצלחה ברוחניות ובגשמיות

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לט: במשנה – מ: סיום פרק אין מעמידין)

א. חלב שחלבו גוי עם השגחה של יהודי

ברייתא + הסבר הגמרא:

ב. דבש מותר, גם אם בושל בכלי גויים:

כי אין שום חשש (כמו שראינו בדף הקודם לגבי שמן מבושל):

לא שמים בדבש יין כי זה מסריח,

ג. דבדבניות (ענבים) – מותרים, גם כשמיץ ענבים נוטף עליהם

           ואמנם בבוצר לגת הנוזל שנוטף נחשב יין (ומכשיר לקבל טומאה),

(לט: 3-)

א. טרית (דג טהור) שאינה טרופה – מותרת

כשהטרית טרופה (חתוכה), חוששים שנתערבו שם דגים טמאים ולא ניתן לבדוק (כי הם חתוכים).

עד כמה צריך שהחתיכות יהיו שלימות?

איתמר:

ולהלכה פוסק רב פפא כרב הונא: ראש + שדרה בכל אחד ואחד גם לגוף וגם לציר.

(מ. שליש)

ב. ערימת דגים

A. לגבי טרית טרופה:

וקשה מברייתא: אם יש חתיכות דגים מספיק שאחת מהן טהורה (קשקשים) אז מניחים של השאר.

B. סיפור: אונייה עם חתיכות דגים שהגיעה לעיר סיכרא[4]

רב הונא בר חיננא ראה בערימת הדגים או באונייה קשקשים – והתיר,

עד כמה התיר רב הונא בר חיננא?

ג. ציר דגים

(מ. 1+)

A. במשנה – כשר אם יש כלבית אחת או שתיים שטות בו

רש"י – סוג של דג טמא שמתפתח דווקא בציר של דגים טהורים, וזה סימן שהציר טהור. והרמב"ן מפרש שזהו דג טהור, ושכך היה מנהגם של מוכרי הדגים לשים דג אחד בציר כדי שיראו מאיזה דג נלקח הציר, לכן אם יש שם דג טהור כמו כלבית – סימן שהציר כשר (רמב"ן, ולא כרש"י)[5].

אחת או שתיים? תלוי:

בחבית פתוחה – 2, כי אם יש רק אחת – אולי נפלה לשם מבחוץ.

(מ. שליש תחתון)

B. רב חיננא בר אידי – גוי שהביא ספינה עם הרבה חביות ציר, ויש כלביות באחת מהן,

אם כולן פתוחות – כולן מותרות, כי כנראה שגם בהם היו כלביות והן קפצו החוצה,

ז. קרבי דגים וביצי דגים – אין נקנים אלא מן המומחה

בזה אין סימן מאיזה דג זה הגיע, לכן צריך מומחה שניתן לסמוך עליו שיודע שזה ציר מדג טהור (ויש מפרשים שהוא גם צריך להיות מוחזק בכשרות).

           קשיים לגבי ביצים:

תשובה: אכן יש סימן, והמשנה שהזקיקה מומחה זה כשהביצים נימוחו.

[ולר' דוסתאי שלדגים טמאים כלל אין ביצים נשנה את הברייתא הזו, שהסימן הוא לגבי קירבי דגים].

ואם אין שם מומחה:

           רב יהודה – מספיק שיאמר אני מלחתי, כלומר שהוא זה שהוציא את הקרביים והביצים.

(מ: 9+)

חלק ג – מאכלים נוספים בהם אין בעיה כלל

א. עלה של חלתית

פשיטא! תשובה – החידוש הוא שגם אם יש על העלה זרעים – מניחים שהם הגיעו לשם לבד, ולא שהגוי חתך ושם אותם.

ב. מתי יש חשש שהגוי הוסיף יין

שמים בכלי עגול והם פולטים שמן ומתרככים עד שנראים כמו גלוסקא. פשיטא! תשובה: החידוש הוא שלא חוששים שהגוי שם בהם יין כדי לרככם.

הדרן עלך אין מעמידין.

[1] והרי במציאות יש לדגים טמאים שדרה?

[2] שזה איסור דרבנן לפי הראב"ד, רא"ה ועוד. ויש מפרשים שגם הוא מהתורה והסיבה להקל זה כי הציר בטל ברוב וגוף הדג לא (תוספות כאן ד"ה מחלוקת).

[3] כך לפי הראב"ד, רא"ה ועוד. ויש מפרשים שגם הוא מהתורה והסיבה להקל זה כי הציר בטל ברוב וגוף הדג לא (תוספות כאן ד"ה מחלוקת).

[4] בגמרא כתוב שזה היה צחנתא, ובדף הקודם (תחילת לט. רש"י פירש שזהו החילק, אותו הגמרא אסרה שם שמא נתערב עם דגים טמאים. ולפי זה לא ברור כיצד רב הונא התיר. לכן פירשנו על פי התוספות רי"ד (מהדורא תליתאי, ד"ה ההיא ארבא) ש"צחנתא" זה לאו דווקא החילק (סולתנית) אלא חתיכות דגים, ורק בדף הקודם היה מדובר בדווקא בחילק (סולתנית).

[5] רמב"ן לט: ד"ה כלבית, בשם ר"ח, וכן רמב"ם מאכלות אסורות ג כג.

השיעור עבודה זרה מ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת ציפורה בת ר׳ ישראל דב ובת-שבע ז״ל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

באיסורים בדף זה אין משהו חדש, אלא רק חששות לאיסורים אחרים (כמו יין, דגים טמאים וכד').

א. כבשים שדרכן לתת בתוכן יין – אסורים בגלל שדרכם לשים יין/ידוע שיש יין.

מורייס– שמן שבו ידוע שיש יין (משנה כט:)

כבשים

רבנן – רק איסור אכילה

ר"מ – גם איסור הנאה

חזקיה (מחמיר) –

ר' יוחנן (מקל)-

ולמה רבנן כאן מחמירים?

ולמה ר"מ כאן מקל?

"הרי אלו אסורין, ואין איסורן איסור הנאה".

           מה זה בא לרבות? שיש מקרה שבו כן יש איסור הנאה. מתי?

           חזקיה – אם ידוע שנתערב בכבשים יין, שאסור גם הנאה.

(לט. 2+)

ב. דגים

A. חשש לערבוב

במשנה – חילק אסור (סולתנית).[1]

           (ומשמע שאצל יהודי מותר כי מקפיד לבדוק, וכן אצל גוי מומחה).

סייגים:

מצד אחד – למרות שמן יהודי מותר, מסופר על רבה בב"ח שהביאו לו צחנתא (חילק), וידע שהם כשרים, אך שמע אדם קורא להם באטי (מין לא כשר) וחשב שזהו רמז משמיים, וחיכה לבוקר ובדק וגילה שם בתערובת גם דגים טמאים – "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי יב, כא).

ומצד שני – הצחנתא (רש"י: חילק) של נהר בב כשר, כי אין שם דגים טמאים.

(ולמה אין? 1. המים זורמים בכח. 2. המים מלוחים. 3. אין טיט בקרקעית ואין מגדלת דגים טמאים. ושתי הסיבות הראשונות נדחו כי מצינו מקומות אחרים מהירים/מלוחים בהם יש).

(בדומה לזה הכריז ר' אבהו על דגי קיסריה שהם כשרים, ומותר לאכול גם את הקרביים בלי לראות את הדג עצמו ולבדוק את סימניו) – כי כולם באים מפלוסא ואספמיא ואין שם דגים טמאים.

B. קשקשים –

(לט. שליש תחתון)

ג. במשנה: קורט חילתית (צמח חריף) – אסור

הסבר: הגוי חתך אתמול בסכין בשר טמא וטעם אסור בלוע בסכין,

ד. אנשים שניתן או לא ניתן לסמוך עליהם

וכן בברייתא: אשת חבר הרי היא כחבר (לגבי לסמוך עליו לתרומות וטהרות), גם אחרי שמת, עד שיחשדו, וכן חצר שמוכרין בה תכלת.

(לט. 1-)

B. חשש החלפה ע"י עכו"ם

מי ששולח אוכל ביד גוי למישהו אחר, יש חשש שהגוי יחליף את המוצר עם משהו לא כשר כדי למכור את המוצר המקורי ביותר רווח. לכן צריכים חותם/שתי חותמות כדי שנדע שהוא לא החליף. גודל החשש תלוי בגודל הרווח וקלות ההחלפה:

רב:

(חמפ"ג) חילתית, מורייס, פת וגבינה – מספיק חותם אחד.

[ההחלפה לא שווה לו.

(חבי"ת) חלב, בשר, יין ותכלת – הם יקרים והחשש הוא גדול, וצריכים שתי חותמות.

[למה גבינה לא חוששים וחלב כן?

ושמואל אמר דבר דומה,

             רק שהשמיט את הדג, כי זה ברור (כמו בשר),

C. לא סומכים על המוכרים בסוריא

כי לא הקפידו שלא להכשיל את הלקוחות שלהם (לכן לא קונים יין, מורייס, חלב, מלח סלקונדרית, חילתית וגבינה – כי אולי קנו מסוחרים גויים).

אך במוכר מומחה – שלא רוצה להרוס את השם הטוב שלו,

(לט: באמצע)

ה. מהמשנה – מלח סַלְקוּנְדְרִית אסור

ר"י-שמואל – מלח משובח שאוכלים סלקונדרי רומי (הנחתומים), ומערבים בו קרבי דגים טמאים.

           ברייתא:

[1] במשנה ישנם דגים נוספים שהגמרא לא מבארת: טרית טרופה וציר דגים שאין בו דגה (כילבית) שטה בו. על שניהם נדבר בשיעור הבא.

השיעור עבודה זרה לט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת ציפורה בת ר׳ ישראל דב ובת-שבע ז״ל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

איסור בישולי עכו"ם כולל גם אפייה, טיגון, צלייה וכד', ותחילה אסרו חז"ל רק פת עכו"ם ואחר כך הוסיפו כל סוג של בישול אפייה וכו' (רמב"ן).

א. מה המקור?

A. מהתורה, כשבני ישראל מבקשים לעבור דרך האמורי: "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי (דברים ב, כב).

מותר לאכול אוכל של גויים שדומה למים, כלומר שלא השתנה. אבל אם השתנה – אסור.

כדי לאסור צריך שישתנה מברייתו, וקליות לא השתנו מברייתן.

B. מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

(לח. 2+)

ב. גדרי האיסור

A. קולא: כאמור, רק אם השתנה מברייתו על ידי האש.

B. קולא: שתי גרסאות בדעת רב – אין איסור בדבר שהוא:

           גירסה א – נאכל כפי שהוא חי (כמו ירק שבושל, או דגים קטנים שכבר נמלחו)

           גירסא ב – (גם אין איסור בדבר ש-) לא עולה על שולחן מלכים.

ונפק"מ – דגים קטנים ודייסה, שלגירסא א אסורה (כי לא נאכלת חי) ולגירסה ב מותרת (כי לא עולה על שולחו מלכים)[1].

C. חומרא: תערובת –

D. קולא: ר' יוחנן – נאסר רק אם כיוון לבשל. לכן:

(והחידוש: שלא אומרים שהכוונה לחזק את הכלי גם היא כמו בישול כי תחילה הכלי מתרכך ורק אח"כ מתחזק

ועוד חידוש – רק בגלל שלא התכוון כלל זה מותר. אך אם התכוון לבישול תפוח אדמה שהיה שם, ואגב זה התבשלה גם הדלעת – אז היא כן אסורה (ריטב"א).

אך קשה – רב אמר שגוי ששרף את השיחים באגם כל החגבים אסורים, והרי לא התכוון?

תשובה – האיסור שם אינו משום בישולי עכו"ם, אלא כי לא ניתן לזהות אם אלו חגבים טהורים (ולמה דווקא גוי? זה לא דווקא גוי, פשוט כך היה הסיפור).

E. קולא: בישול משותף מותר –

1. היהודי התחיל וגוי המשיך:

שמואל – מותר,

ואפילו שבכך קיצר את זמן בישולו.

ומשמע שאפילו אם הגוי המשיך עוד לפני שליש בישול – מותר.

מצד שני ר' יוחנן – אם היהודי בישל כמאכל בן דרוסאי (שליש) ואז בא הגוי והשלים – מותר.

משמע שאם לפני שליש – אסור.

2. איבעיא להו – מה אם הגוי התחיל והיהודי המשיך?

רנבי"צ – קל וחומר שמותר

אמנם מקודם התעלמנו מהגמר על ידי הגוי, אך כעת מניחים שהגמר חשוב יותר, ולכן אם הגמר על ידי היהודי – קל וחומר שמותר (ר"י מלוניל – כיוון שזהו איסור דרבנן, מקלים משני הכיוונים)[2].

וכן מסכם רי"ח – זה רק אסור אם הגוי התחיל + סיים,

ורבינא מרחיב: גם אם היהודי רק הסיק את התנור (וכן גם אם רק חיתה בגחלים, כדלעיל).

(לח: שליש עליון)

F. דג מלוח וביצה צלויה

חזקיה ובר קפרא – מותר (מליחה לא נחשבת בישול, הביצה מוקפת בקליפה ובזה לא אסרו)

ר' יוחנן אוסר (מליחה = בישול, שהרי זה מה שמאפשר לאכול אותו)

ומסופר על ר' חייא פרוואה שהתיר אצל הריש גלותא כדעת הרוב, וכשרב דימי אמר להם בשם אביי שיש לאסור כרי"ח הם הרגו אותו (!) בעזרת כוס של חומץ חזק.

(לח: באמצע)

ג. מקרים שונים על פי הגדרים שכבר למדנו

ת"ר –

ת"ר –

ת"ר – כוּספָּן (פסולת תמרים לאחר שעשו מהם שיכר, וחולטים במים רותחים) – אין איסור בישולי עכו"ם כי ראויים חיים,

אבל מה לגבי בליעת איסור מהכלים של הגויים?

בברייתא א – בכלי קטן (שלא ראוי לראש של ציפור דרור) מותר, כי אין סיכוי שבישלו שם איסור, בכלי גדול אכן אסור.

בברייתא ב – גם בכלי גדול מותר,

ודיון דומה:

שמן מבושל –

רב ששת – אסור,

רב ספרא – אין סיבה לאסור:

לא שמים בשמן יין נסך כי זה מסריח,

אין בעיית איסור בלוע כי נותן טעם לפגם מותר.

במתוקים – מותרים (כי רואיים לאכילה חיים),

באמצע – זאת השאלה, ואמר רב אסי – לוי אסר.

שתיתא – תבשיל עם קמח קליות של חיטים או עדשים.

בשל עדשים עם חומץ

בשל עדשים עם מים

בשל חיטים עם מים

גירסא א

ודאי אסור (חומץ = יין נסך)

בזה המחלוקת – האם לגזור אטו של עדשים עם חומץ

מותר

גירסא ב

ודאי אסור (לפי כולם גוזרים)

בזה המחלוקת האם לגזור אטו של עדשים

[1] ולכאורה ישנה נפק"מ נוספת בגבינה ודבש, שלגירסה א מותרת (נאכלת חי) ולגירסה ב לכאורה אסורה (עולה על שולחן מלכים), אלא שאומרים התוספות: גירסה ב מסכימה לגירסה א, ובאה להוסיף קולא נוספת.

[2] אך נחלקו הראשונים האם ההיתר גם כשהגוי כבר בישל שליש.

השיעור עבודה זרה לח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להצלחת שיר בת אורנית אסתר הי"ו

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לז. 5+ עד לז: 10-)

הדף היומי היום עוסק בנושא אחד מרכזי – שמן של גויים, ותוך כדי ואחרי עובר הדף לנושאים אגביים יותר של בית דין שמתיר יותר מדי ועוד.

A. תזכורת מהדף הקודם:

שמן אסור, ובאו בית דינו של ר' יהודה נשיאה והתירו.

           למה הוא אסור ואיך הם התירו?

           שמואל – איסור השמן במשנה היה משום הטעם הבלוע, ונותן טעם לפגם אסור,

ואילו דניאל סבר שנותן טעם לפגם מותר, ולכן אסר רק לעצמו, וכן התירו אחר כך ר' בית דינו של יהודה נשיאה.

           רב – מראש האיסור היה רק גזירה, וזו גזירה בשני שלבים:

                      דניאל – בעיר, הלל ושמאי – בשדה,

ומה שהתירו בית דינו של ר' יהודה נשיאה זה את השלב השני, מפני שהוא לא תפס.

B. ועכשיו לסוגייתנו:

ר' יהודה נשיאה: חבל שלא היית אמש בבית המדרש כשהתרנו את השמן,

ר' שימלאי: הלוואי שתתירו גם פת עכו"ם,

ר' יהודה נשיאה: אתה צודק, אבל אז יקראו לנו "בית דין שריא" (מתיר), וכפי שקראו ליוסי בן יועזר "יוסף שריא" כי התיר שלושה דבירם שהיו מקובלים כאיסור.

ר' שמלאי: הוא התיר שלושה דברים, לכם זה יהיה רק שניים.

ר' יהודה נשיאה: גם אנחנו התרנו עוד משהו – בגיטין.

ב. במאמר מוסגר:

A. ההיתר של ר' יהודה נשיאה בגיטין

נתן גט שיחול רק לאחר זמן ומת לפני הזמן,

           אם התכוון שיחול למפרע בעודו חי – הרי זה גט,

           אם לא – אינו גט, כי זה גט לאחר מיתה.

איך יודעים למה התכוון? תלוי בניסוח שלו (ע"פ ההסבר של אביי):

אמר מעכשיו, או "על מנת" – למפרע

אמר "לכש…" – ושאי שזה לא מעכשיו (הרי זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה).

אמר "אם" – מחלוקת:

           המשנה בגיטין (עו ע"ב) אומרת שאינו גט,

           ואילו ר' יהודה נשיאה התיר ואמר שגם זה נחשב גט למפרע.

ושאל ר' אלעזר את ההוא סבא שהיה בבית הדין:

כשזה חל למפרע (כי אמר "מעכשיו" או "אם" לפי ר' יהודה נשיאה), וידוע שמת באמצע השנה, האם כבר עכשיו מותרת, או רק בסוף השנה?

           ובגמרא אין תשובה.

B. ההיתרים של יוסֵי בן יועזר:

1.אייל קמצא (חגב) מותר,

הסבר המחלוקת:

התורה התירה ארבעה חגבים: ארבה, סלעם, חרגול וחגב.

לגבי אייל קמצא:

לרב פפא מדובר בשוֺשיבא, שיש לו את כל הנ"ל אבל ראשו מוארך,

           לפי יוסי בן יועזר זה מספיק כדי להתיר,

לפי חכמים אסור, כי צריך להיות דומה בהכל לארבעה שבתורה, והראש שלהם לא מוארך.

לעולא ודאי ששושיבא אסור כי ראשו מוארך, וכאן מדובר בסוּסבִּיל, שיש לו את כל הנ"ל, אלא שכנפיו חופות את רובו רק בקצת:

                      ליוסי בן יועזר זה מספיק,

2.משקים שיש בעזרה (דם) שאינם מקבלים טומאה:

הסבר:

לרב – כל טומאת משקין מדרבנן,

לשמואל – טומאת המשקין עצמן דאורייתא, היכולת לטמא אחרים – דרבנן,

ולגבי אותו חלק שאסור מדרבנן – לא גזרו במקדש, כדי לא להרבות טומאה.

3. ושמי שנוגע במת נטמא

שני הסברים בשם רב נחמן:

ובא יוסי בן יועזר והקל כמו הדין – שספק טומאה ברשות הרבים טהור.

השיעור עבודה זרה לז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להצלחת שיר בת אורנית אסתר הי"ו

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לה: שורה אחרונה – לז. שורה 5)

א. נתונים שלא נמצאים במחלוקת:

שמן מפליט את הטעם הבלוע אפילו בצונן.

דניאל אסר על עצמו שמן.

ב. המחלוקת בסיבת ואופי איסור השמן:

איסור השמן –

שמואל – משום הטעם הבלוע (נותן טעם לפגם – אסור, ורב – לא אוסר).

רב – גזירת דניאל (ושמואל – אסר רק על עצמו).

והרי רב עצמו אמר שזאת גזירת תלמידי שמאי והלל?

היו שני שלבים בגזירה: שלב א – בעיר, שלב ב – גם בשדות.

ג. קושיית שמואל לרב – איך רב יהודה נשיאה ביטל את האיסור?

בשלב הראשון – רב לא עונה, אלא רק מפקפק האם באמת ביטל וכן מביא מקור לגזירה מדניאל.

בשלב השני – ניתן לבטל את השלב השני כי זאת גזירה שלא התקבלה בציבור ואין הציבור יכול לעמוד בה.

א. מה הדין לפני הגזירה של תלמידי שמאי והלל (וממילא – מה הוסיםו חז"ל בגזירה)

חתונה – אסורה מהתורה (או רק ל-7 אומות, או לכל האומות (רשב"י)).

זנות – יהודיה עם גוי – מיהודה ותמר. יהודי עם גויה – בפרהסיא – הלכה למשה לסיני, בצנעא – בי"ד של החשמונאים.

אז מה תלמידי שמאי והלל הוסיפו?

1. רב נחמן בי"צ – שנחשבות טמאות נידה (מגיל 3).

2. גניבא – רב – שגם ייחוד עם גויה אסור (מהתורה רמוז אשת איש יהודיה, בתקופת דוד – גם רווקה).

ב. גזרו על דבר אחר משום דבר אחר

גזרו על הגוים טומאת זיבה – משום משכב זכור.

מאיזה גיל – רבי – גם תינוק, ר' חייא – גיל 9.

השיעור עבודה זרה לו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להצלחת שיר בת אורנית אסתר הי"ו

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לה. רבע עליון – לה: שורה אחרונה)

א. למה רבנן אסרו גבינת גויים באכילה (ולא בהנאה)?

[אגב, דרשה על "לריח שמניך טובים…" – על ת"ח שמלמד אחרים תורה].

השיעור עבודה זרה לה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אימו של אחד הלומדים שרה פניגשטין זכרונה לברכה. בת יעקב ורבקה לוינזון, שנפטרה בכו תמוז

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לד. 8 שורות מלמטה – לה. שורה 9)

א. חרצנים וזגים

A. ר"מ – כיין ממש,

חכמים – אם עדיין לחים = יין (ואסורים בהנאה).

אם יבשו (=עברו י"ב חודש) – מותרים אפילו באכילה (כמו עץ). וכן רב אחא בריה דרב איקא (פורצני).

B. גם דורדיא (שמרים) – מותר אחר י"ב חודש.

C. כלים – מותר אחר יב חודש (כמו שראינו אתמול), ורב אחא בריה דרבא (אפילו כלים אדומים/שחורים מיין (ראב”ד))

ב. מורייס (שמן דגים שמערבים בו יין)

רבנן – אכילה (כי זה בתערובת, כמו ביין, ר"מ – גם הנאה.

בפעמיים ראשונות – של אומן מותר ושל אחרים אסור, אח"כ – של כולם אסור (כי גם האומן מערב יין).

וסיפור על אנייה עם מורייס, ולומדים מזה – החשש רק כשסביר שבאמת עירבו יין (למשל – אם לא משתלם להם כלכלית – אין איסור).

ג. גבינת בית אונייקי

A. הסבר שיטת ר"מ

a. חוששים שגיבנו (חיבצו) ב"קיבה" של בהמה שנשחטה לע"ז.

ומצרפים שני גורמים: רוב העגלים באונייקי לע"ז + לר"מ חוששים למיעוט, ולכן אסור.

(כיוון שיש רוב בתוך העגלים, והעגלים הם מיעוט בבהמות, יוצא שהם מיועט ולא "מיעוט דמיעוט", ר"מ אוסר (ורבנן לא אוסרים כי לדעתם צריך רוב)).

b. מדובר שעצם השחיטה היתה לע"ז,

כי אם שחט רק ע"צ לזרוק את הדפ לע"ז, לרי"ח זה אוסר אך לר"ל הבהמה מותרת (אמנם לראשונים – יש לו מיתה).

B. שיטת רבנן – הגבינה אסורה בהנאה ומותרת בהנאה

ניסיונות ההסבר של ר' יהושוע במשנה –

a. מגבן עם קיבה של ע"ז.

דחיות: 1. רי"ש – אז צריך שיאסר גם בהנאה (ניסיון תירוץ בגמרא – אולי כי אינו "בעין" אלא בתערובת. דחייה – הקיבה זה העיקר!).

2. תוס' – הרי רבנן לא חוששים למיעוט.

b. מגבן עם קיבה של נבילה (אסורה רק באכילה)

דחיית רי"ש – הקיבה (פרש) מותרת (כמו שפרש של עולה מותרת מן הדין).

מחר נראה את התשובה…

C. על ההבדל בין פרש נבילה לפרש ע"ז

a. נפק"מ – מקדש אישה – מקודשת רק כשזה מותר בהנאה.

b. מקור:

מסברא – בע"ז רוצה שתהיה שמינה.

פסוק – “ולא ידבק בידך מאומה…”.

השיעור עבודה זרה לד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואה שלימה ומהירה לגיסו של אחד הלומדים

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לב: 5 שורות מלמטה – לה. שליש תחתון)

א. הבדל בין יהודי לגוי

אצל גוי – לפני אסור ואחרי מותר (אא"כ חוזר בחבורה שאסור).

אצל יהודי – לפני מותר (אא"כ הוא מומר), אחרי אסור (כי אדוק בע"ז).

ב. אנשים שהולכים ליריד הע"ז

לפני – מותר.

בחזרה – אצל יהודי אסור, כי חוששים לדמי ע"ז.

א. הקדמה לגבי רמות ההכשרה

A. ביין מחמירים יותר אפילו שהשתמשו רק בצונן.

B. נראה 3 רמות: לא תעזור הכשרה, צריך הכשרה, מספיקה שטיפה (“שכשוך").

ב. סוגי ומצבי כלים

A. המשנה והברייתות (נודות וקנקנים, חדש וישן, מזופת ומגורד)

במשנה – נודות וקנקנים אסורים (ר"מ – גם הנאה, רבנן – רק שתייה).

בברייתות (נודות וקנקנים):

גרודים וחדשים – מותרים.

זפותים או ישנים – אסורים (כבמשנה).

שיטת רש"י – מתי מוגדר "ישן" ואסור:

נודות – אסור רק כשהשתמש כמה פעמים באיסור

בקנקנים – אפילו השתמש פעם אחת

B. גזירת "מכניסו לקיום" (עד:)

יש גזירה דרבנן על "מכניסו לקיום" שהכלי נאסר מיד

וסוגייתנו ב"לא מכניסו לקיום" (לפי רש"י. רוה"ר חולקים).

C. כלי חרס שהשתמשו בהם תחילה בהיתר

נהיים כמו כלי עור.

כמה צריך להשתמש לפני? רב אסי – 3 פעמים, רב אשי – מספיק פעם אחת.

D. הסיפור על פרזק

צריך להעמיד שלא השתמש הרבה + לא היו מזופתים + היהודים השתמשו לפני, וכן להנחיח שזה כלי שאינו מכניסו לקיום (רב יהודה), ולכן מותר.

E. כלי חרס יוצאי דופן

יוצא דופן לחומרא – כלי נתר, א"א להכשיר

יוצאי דופן לקולא – כלי אדמה אדומה או מבי מכסי, מספיק שטיפה.

כלי קוניא – לבן ושחור – מספיק שטיפה. ירוק – מרימר – שטיפה, רב זביד – מחמיר (כמו כלי נתר?)

F. הברייתא על נתינת יין במהלך הזיפות

רב פפא – כיוון שהיהודי טרוד, צריך שיהודי אחר ישגיח על הגוי.

רב זביד – היין נעלם כי מטרתו לבטל טעם הזיפות.

ב. הכשרת כלי יין, 5 שיטות

1. מילוי וריקון מים במשך 3 ימים (ומועיל גם לחרס ואפילו שהיה רק של הגוי)

2. מילוי בציר דגים.

3. ליבון (אך מבחוץ ושהחום יחדור פנימה). (לגבי הגעלה – מח' ראשונים).

4. שכר – ר"י – לא, רבא – כן.

5. לחכות שנה.

השיעור עבודה זרה לג – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואה שלימה ומהירה לגיסו של אחד הלומדים

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לב. שורה 3 – לב: 4 שורות מלמטה)

א. חרס הדרייני – שספוג ביין ופולט אותו

ב. עורות לבובין – מנהג הגוים לנקב עור זה בחייה לע"ז. רשב"ג – דווקא בעגול.

השיעור עבודה זרה לב – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.