הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • עבודה זרה לא – הדף היומי

    לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_31.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

     

    סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף לא

    (ל: 2 שורות מלמטה – לב. שורה 4)

    חוזרים ליין נסך

    א. הגדרת שלושת הרמות – ר' יהודה בן בתירא

    1. רמה א – יין נסך ממש – אסור בהנאה. גזירה דרבנן שטמא ומטמא כמו מת: אדם וכלים, במשא ואוהל, בכזית).
    2. רמה ב – סתם יינם – אסור בהנאה. (הוא עצמו לא טמא).
    3. רמה ג – יין של יהודי אצל גוי – אסור בשתייה ומותר בהנאה.
    (בסוף כט: ראינו שלרב אשי – לדרגה 3 צריך 2 חותמות, אך לחשש החלפה מספיק 1).

    ב. דיון על רמה ג
    A. למה לא חוששים גם להחלפה?
    בהו"א – אין שום חותם, ובכ"ז לדרגה ג' שזה רק חומרא דרבנן – רק אסרו בשתייה.
    אך קשה, למה לא חוששים להחלפה ויהיה אסור גם בהנאה? (כפי שחוששים במפקיד פירות אצל גוי)
    תשובה – נעמיד שייחד לו מקום ונתן לו מפתח/חותם, וזה מספיק בשביל למנוע החלפה.

    B. כמה חותמות צריך לדרגה ג?

    אם כן – שיותר גם בשתייה כפי שהתיר בר קפרא (לדעתו חותם 1 לא פוטר את בעיית דרגה 3)?
    תשובה – זו מחלוקת תנאים – האם חותם אחד מספיק לדרגה 3:
    ר"א סומך לגמרי על חותם אחד (ומותר גם בשתייה) – כבר קפרא,
    וחכמים לא סומכים על חותם אחד לדרגה 3, וכן ר"י ב"ב

    C. כמי ההלכה –

    ר' חייא-רב חסדא -רב/ רב חסדא-זעירי/ רב חסדא – אבא בר חמא – מקלים כר"א.
    דעת רי"ח ור"א:
    גרסא 1 – רי"ח – כר"א, ר' אלעזר – כרבנן.
    גרסא 2 – שניהם כרבנן (חותם אחד לא מספיק), ונחלקו אם שני חותמות מספיקים – רי"ח (וכן רב אשי כט:) – כן, ר"א – לא.

    D. ארבע דוגמאות לחותם בתוך חותם.

    ג. מפקיד יין אצל כותי

    הכותים עצמם לא חשודים לא על ניסוך ולא על החלפה.
    אך האם יש חשש שלא יקפידו וגוי יחליף או ינסך להם?
    ברייתא א – בהתחלה חששו (בגלל הגוים שגרו ליד הכותים), ואח"כ התירו בחביות סתומות, גם בלי חותם.
    קשה מברייתא ב – ששולח יין ביד כותי צריך חותם.
    תירוצים:
    מקפיד רק כשחושש שיראו אותו יהודים, כדי לא לאבד לקוחות יהודים. איפה –
    1. ר' זירא – בעיר (דחייה – הרי היה לפנ"כ בדרך).
    2. ר' ירמיה – בין הגיתות.

    ד. שכר של גוים

    סיבות האיסור (וקולות היוצאות מהן)
    1. חתנות – (רב פפא ורב אחאי – אם לא נכנס לחנות – מותר).
    2. מים מגולים (רב – כשיש כשות מותר, חוץ מלאנשים חלשים).
    בחומץ שכר אסור כי מעורב שמרים של יין, אא"כ זה מהמחסן – שאז יודעים שלא מעורב.

    השיעור עבודה זרה לא – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    17 min
  • עבודה זרה ל – הדף היומי

    לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_30.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

     

    סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף ל

    (ל. שורה 8 – 2 שורות מלמטה)

    איסור מגולה

    א. סוגים שונים של יין שמותרים

    A. יין מבושל – מותר (ר' יעקב בא אידי, ר' ישמעאל בר זירוד, ר' ינאי בר' ישמעאל, ר' חייא. וכן רבא להלכה (בסוף העמוד)).

    B. יין מזוג –
    a. דעות שמותר – רבה ורב יוסף, רב אדא בר אהבה לשמש שלו.
    b. הגבלת ההיתר – רב פפא – רק במזוג הרבה, אך קצת – אסור.
    קושיה על ההגבלה – מהסיפור של רבה בר רב הונא באנייה והנחש, ותירוץ – במזוג קצת הנחש שותה (ולכן אסור), אך רק כשאין אנשים.
    c. קושיא על עצם ההיתר (גם במזוג הרבה) – מהסיפור על הנחש שמזג לעצמו את היין כדי שישתה. תירוץ – כשמוזג לעצמו – כן שותה. דחייה – נסמוך על תירוץ בסכנת נפשות?! אלא יש לאסור כל יין מזוג. ואכן –
    d. ההלכה – רבא – מזוג אסור.

    C. סוגי יינות שנחשים לא אוהבים –
    1. ריב"ל – 3 יינות הן שמותרים: חד, מר ומתוק (שני דעות אם זה תוספות לרעה או טובה)
    2. ר"ל – קרינא (סוג יין מתוק).
    3. רבא – חומץ מותר (אך רק אחרי 3 ימים). נהרדעאי – אסור.
    4. ברייתא – בזמן שלושת ימי תסיסת היין – מותר.

    D. מאכלים שונים

    1. שחליים – בארץ ישראל – אסרו רק כשיש חומץ, בבל – בכל מקרה.
    2. כותח הבבלי – בארץ ישראל התירו (אא"כ יש סימני ניכור), בגולה אסרו.
    (נדלג על ר' חייא בר אשי)
    3. פי תאנה – אין בעיה.
    4. בהמשך – אבטיח – אסור.

    ב. דברים שמפחידים את הנחש

    1. ישן ליד המים – רב חלקיה – מה שאמרו "אימת ישן עליהם" זה דווקא ביום, אך בלילה אסור.

    הגמרא עצמה – גם ביום אסור.
    2. נוזל מטפטף בצורה תכופה.

    ג. על מי אפשר לסמוך – אלמנה או גוי
    גרסא 1 – רב סמך על אמלנה – כי ממשיכה מה שלמדה מבעלה (אך גוי – לא), שמואל שתה מגוי – כי מקפידים על הגיינה (אך אלמנה – לא).
    גרסא 2 – שמואל לא סמך על שניהם.

    ד. רב ספרא – שלושה סוגי ארס

    צעיר – שוקע (ולכן אסור גם אם אחרים שתו או אכלו ולא ניזוקו),
    בינוני מפעפע,
    זקן – צף (למרות שכוחו של הנחש דווקא מתחזק, הארס נחלש).

    ה. מה עושים עם מה שהתגלה?

    מגע עור אדם – ת”ק – מסוכן (לכן אסור על הרצפה, לגבל ביד, לשטוף ידיים), אחרים – רק במקום שיש חריצים.

    נתינה לבהמות – מסוכן, חוץ מחתול שזה רק מחליש אותו זמנית ומותר בשלו.

    השיעור עבודה זרה ל – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    17 min
  • עבודה זרה כט – הדף היומי

    לעילוי נשמת אברהם בן שלמה ז"ל

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_29.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

     

    סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף כט

    (כט. שליש תחתון – ל. שורה 8)

     חלק א – המשך המשנה בדף כז – איסור תספורת

    דיברנו על מיילדת ומינקת, רופא, (מוהל), ועכשיו – ספר.

    א. איפה אסור

    רבנן – רק כשאין אנשים, אך ברה”ר מותר, ר"מ – גם כשיש (כמו מחלוקתם לגבי מיילדת ומינקת).

    ב. קולות

    1. ת"ר – כשמסתכל במראה – כשנראה כאדם חשוב.

    2. רב חנא בר ביזנא – לרבנן מותר גם אם אינו ממש רה"ר (כמו שבילי דנהרדעא), אך התחרט שעבר על ר"מ.

    [אגב, ישראל שמספר גוי – לא יספר 3 אצבעות צמוד למקום הבלורית].

    חלק ב – יין נסך וסתם יינם

    א. הקדמה – 3 רמות באיסור יין

    1. יין נסך – אסור מהתורה (ראה מקור בסעיף ג).

    2. סתם יינם – איסור דרבנן (משום בנותיהם, שמא ניסך).

    3. יין שנגע בו גוי (וחוששים גם כשלא יודעים, ולכן כשמפקיד אצלו צריך שתי חותמות).

    ב. המשנה –

    1. סתם יינם, חומץ וחרס ספוג שפולט יין (לא רק טעם).

    2. קנקנים שפלטו טעם יין ליין של ישראל – ר"מ – אסור גם בהנאה, רבנן – רק בשתייה.

    3. הזגים של הענבים שנשארו – ר"מ – כמו יין, רבנן – מותרים (כמו עץ. אא"כ לחים).

    4. מאכלים ש(אולי) מעורב בהם יין (מורייס) – ר"מ – אסור בהנאה, רבנן – רק באכילה.

    ג. המקור לאיסור הנאה ביין נסך

    עגלה ערופה – אסורה כקודשים (היקש – כפרה – “כפר לעמך ישראל”).

    מת מעגלה ערופה (גז"ש שם שם).

    זבחי ע"ז ממת (היקש – “זבחי מתי").

    יין נסך מזבחי ע"ז (היקש – “חלב זבחימו… יין נסיכם).

    ד. היתרים – ביין של ישראל שהגוי לא מנסך לע"ז

    ביין שברור שהגוי לא ינסך, אין גזירת יין נסך ולכן לא צריך שתי חותמות (אך כן צריך אחת – שמא יחליף). הדוגמאות: חומץ, יין מבושל ואלונתית (יין בתערובת).

    השיעור עבודה זרה כט – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    13 min
  • עבודה זרה כח – הדף היומי

    לעילוי נשמת אברהם בן שלמה ז"ל

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_28.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

     

    סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף כח

    (כח. שורה 5 – כט. שליש תחתון)

    חלק א – הרחבה בעניין מכה שמחללין עליה שבת, ומכה של חלל.

    א. חילול שבת – רב – מכה שצריכה אומד – מחללים. (דוגמא ספציפית: רי"ח – אשתא צמירתא (חום) – מחללים).

    ב. מה נחשב מכה של חלל?

    A. ר' אמי – מהשפה ולפנים.
    בעי ר"א – האם גם שיניים וחניכיים?
    1. אביי – ת"ש – חושש בשיניו לא ירפא בשבת, ונדייק – כואב מאוד – ירפא (מכאן שזה מכת חלל).
    דחייה – אולי "חושש" זה גם כואב מאוד, ואסור.
    (כל זה מניח שגם לקיחת תרופה אסורה אא"כ זה מכה של חלל שיש בה פיקוח נפש)
    2. ת"ש מסיפור על רי"ח – שרצה להתרפאות בשבת לחולי בשיניו (צפדינא).

    דחייה – זאת מחלה שמגיעה גם למעיים.

    [פירוט הסיפור של רי"ח – רופאה גויה ריפאה אותו בחמישי ושישי, ונשבע לה שלא יגלה סודה ושישתמש בשבת, וגילתה לו, וגילה כדי להציל אחרים, כי רק נשבע שלא יגלה לה', וזה לא חילול ה' כי אמר לה שכך עשה (בירושלמי מסופר שהיא התאבדה או התגיירה).
    מחלת צפדינא – סימפטומים – דם מהשיניים, הגורם – מאכל חיטים קרים בחורף או שעורים חמים בקיץ ושאריות כסא דהרסנא, תרופה – הגויה – מי שאור עם שמן זית ומלח, או – סכה שמן אווז ע"י נוצת אווז. אביי בשם ישמעאלי – גרעיני זיתים שרופים.
    איך התרפא אצל עובדת ע"ז? 1. רי"ח איש חשוב – הרופא לא יעז לפגוע בו. 2. רופא מומחה (כמו שראינו אתמול לגבי מוהל גוי). [וקשה מר' אבהו שהתרפא ממין בשם יעקב, וכמעט נקטעה רגלו (ר' אבהו חשוב + המין רופא מומחה). תשובה – שם זה "מין" – ומרוב השנאה מוכן לקלקל פרנסתו].

    חלק ב –  רפואות למחלות שונות ומה מותר בשבת

    א. מכות, מחלות ורפואתם

    פדעתא, עינבתא, סימטא.

    ב. מחלות שחשו אמוראים

    1. ר' יעקב חש בפקעא (טחורים).

    2. ר' אבהו חש באוזניו (5 שיטות + 1).

      ג. רפואות שמותרות בשבת

      לסת שנפלה ("מעלין אזניים") (ביד/בתרופה).
      עין שמרדה (דלקת עיניים).
      ד. דברים מועילים ומזיקים
      צרעה, קוץ, אישתא (וכאב עיניים), ועוד.

      דברים המועילים והמזיקים להקזת דם.

      ה. עוד רפואה שמותרת בשבת

      מעלין אונקלי (ודברים נוספים שהתרופה לזה מועילה להם).
      ו. עוד דברים מרפאים ומזיקים

      שישה דברים מרפאים ועשרה מזיקים.

      השיעור עבודה זרה כח – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

      19 min
    3. עבודה זרה כז – הדף היומי

      הוקדש על ידי אחד הלומדים להצלחה ולשמירה על כל חיילנו ואנשי כוחות הבטחון,

      שישובו לשלום למשפחותיהם, ולשמירה על אחדות עם ישראל.
      להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_27.mp3

      Download

      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

      להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

       

      סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף כז

      (כו: שליש תחתון – כז: 2 שורות מלמטה)


      עוד מצבים בהם חוששים מהגוים
      א. גוי מוהל
      (למול גוי – מותר רק כדי לגיירו, אך לא לצורך רפואי)
      A. האם גוי יכול למול ישראל –
      1. ברייתא 1 – אותה מחלוקת כמו במינקת ומיילדת
      חכמים – כשיש אחרים מותר (דואג למוניטין שלו)
      ר"מ – גם כשיש אחרים אסור (יכול לעשותו כרות שפכה).
      2. ברייתא 2 – מי עדיף שימול – רופא כותי או גוי?
      ר"מ – גוי,
      ר"י – כותי.
      3. ברייתא 3 –
      ר"י – גוי לא ימול מהתורה – "וַיֹּאמֶר אֱלקים אֶל-אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדרתם".
      4. ברייתא 4 –
      ר"י – כותי לא ימול כי מל לשם ע"ז שבהר גריזים (לא "לשמה"), ורי"ס מתיר (לא צריך "לשמה". ואם ימול להר גריזים – יקולל ותצא נשמתו).

      B. קושיות:

      1. גוי לר"מ – בברייתא 1 אוסר, בברייתא 2 – מתיר.
      2. כותי לר"י – בברייתא 2 – מתיר, בברייתא 3 – אוסר.
      תירוצים:
      1. לתרץ את ר"מ – לא נהפוך, ולר"מ – בגוי רגיל – אסור, ברופא מומחה – מותר (לא רוצה להזיק לפרנסה).
      אך ר"י עדיין קשה.
      2. נהפוך השיטות בברייתא 2 (ר"מ – כותי, ר"י – גוי).
      וברייתא 3 שאוסרת גוי, זה לא ר"י אלא ר"י הנשיא.

      B. הרחבה בדינים לגבי מילה

      1. לשמה
      (בברייתא 4 – רי" – לא צריך לשמה, ר"י – צריך).
      מקור המחלוקת –
      ר"י (לשמה) – שמות י"ב – "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר". (ורי"ס – כפשוטו – מתייחס לפסח).
      רי"ס – (לא צריך לשמה) – בראשית יז – "הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ" (ור"י – דיברה תורה כלשון בנ"א).

      2. ר"י הנשיא אוסר מילה על ידי גוי מהתורה

      מקור
      1. רב (כמו ברייתא 3) – "ואתה את בריתי תשמור".
      2. רי"ח – "המול ימול" – מי שנימול – ימול אחרים.
      נפקא מינה:
      1. גוי נימול או יהודי שלא נימול.
      דחייה – גוי נימול עדיין מוגדר ערל יהודי לא מהול נקרא מהול (לעניין נדר).
      2. אישה (נחשבת מהולה, אך לא כלולה ב"ואתה").
      והרי ציפורה מלה? 1. ע"י אחר. 2. רק התחילה ומשה גמר.

      ב. גוי רופא

      משנה – מתרפאין מהן ריפוי ממון אבל לא נפשות
      A. מה הכוונה:
      1. בשכר מותר (חושש לפרנסתו) בחינם אסור. דחייה – עדיף לכתוב בשכר ובחינם.
      2. בחולי שלא יכול לבוא לידי סכנה – מותר (הנזק שיצא לו מזה הוא רק ממוני), בחולי שיכול לבוא לידי סכנה – אסור. דחייה – גם בחולי קטן אסור.
      3. ריפוי בהמתו (=ממון) – מותר, ריפוי שלו – אסור.

      B. קולות:

      1. התייעצות רפואית על תרופה מתאימה – מר עוקבא מתיר, כיוון שיודע שילך לקבל דע הנוספת ואז יגלו אם שיקר וירע את פרנסתו.

      2. "חיי שעה" – רי"ח – אם יש ספק שינצל – אסור, אך אם ודאי ימות וזה רק עניין של זמן – מותר, כי אין מה להפסיד, כלומר לא חוששים ל"חיי שעה".

      מקור – ארבעת המצורעים שלא חוששים לחיי שעה (מילא ימותו תכף ברעב) ומסתכנים בהליכה למחנה ארם.
      קושיא – ברייתא מופרשת שלא יתרפא מהמינים אפילו בסיכון של רק "חיי שעה".
      תירוץ – שם זה לא בסתם עובד ע"ז (שהחשש הוא שיהרגו), אלא מין (שיש חשש שימשוך אותו אחריו למינות).
      [הסיפור בברייתא – בן דמא הוכש ע"י נחש ורצה להתרפא ע"י מין (יעקב איש כפר סכניא),
      רי"ש אמר שאסור,
      בן דמא – רצה לומר שמותר "וחי בהם" ולא שימות בהם ,
      אך רי"ש – בפרהסיא אסור (חילול ה'. הוא אפילו מקל להשתחוות לע"ז בסכנת נפשות אך רק אם זה לא בפרהסיא (רבנן חולקים – זה ביהרג ואל יעבור אפילו בצנעא),
      ובן דמא נפטר, ורי"ש שבחו על שלא עבר על גזירת חז"ל].

      3. רי"ח – במחלה שלא יכולה להגיע לסכנה – מותר (ורב יהודה כאמור אוסר).

      הגדרת סכנה – מחלה שמחללים עליה שבת או מכה של חלל (נפק"מ ליד ורגל שאינם של חלל אך כן מחללים עליהם שבת).

      השיעור עבודה זרה כז – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

      17 min
    4. עבודה זרה כו – הדף היומי

      השיעור מוקדש לכבודו של בנו של אחד הלומדים, דוד בן עדי וסרמן נ"י,

      לכבוד הכנסו לנועם עול מצוות. שיזכה להמשיך להתפתח בתורה וחסד, מתוך שמחה ובריאות, ויעשה נחת רוח להוריו חבריו ולקב"ה.
      להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_26.mp3

      Download

      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

      להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

       

      סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף כו

      (כו. במשנה – כז. במשנה)

      המשך הסכנות בקשר עם גויים

      ראינו שאסור להתייחד עם גוי, כעת נראה עוד מצבים בהם הגוי יכול להזיק.

      א. מיילדת ומניקה גויה
      במשנה – מותר,
      בברייתות יש פירוט:
      חכמים – רק במקום פרטי – אסור, אך אם יש שם אחרות (ישראליות) – מותר (לא תעז להורגו בפני אחרים),
      ר"מ – גם כשיש אחרות שם (כי יכולה להרוג בלי שישימו לב: מיילדת – תלחץ במקום הרופס, מינקת – תמרח סם ממית).
      וצריכא – במיילדת יש יותר סבירות שתהרוג כי פחות ישימו לב, קמ"ל – שבשני המקרים נחלקו.

      ב. מיילדת ומניקה לגוי

      A. במשנה – אסור (שגורמת לעוד עובד ע"ז לחיות),
      ברייתא – בשכר – מותר, מסביר רב יוסף – משום איבה
      [העיקרון – כשיש תירוץ – אין איבה, ואסור].
      B. הרחבת ההיתר של איבה
      רב יוסף – גם בשבת מותר ליילד/להניק גויה בשכר,
      אביי – אסור (כי ליילד – תתרץ שמחללים רק למי ששומר שבת, להניק – תאמר שלא רוצה להכחיש יופיה או להתבזות בפני בעלה).
      C. איבה ב"לא מורידין ולא מעלין" (ראה סעיף הבא) –
      רב יוסף – בשכר מותר משום איבה, אביי – אסור (יכול לתרץ שצריך לרוץ להציל בנו או לפגישה במלכות).

      ג. "לא מורידין ולא מעלין"

      ברייתא – עובדי ע"ז ורועי בהמה דקה – לא מורידין ולא מעלים.
      תני לפני רי"ח, כנ"ל, אבל – מינין (אדוקים בע"ז), מוסרים ומומרים (לא מקיימים התורה) – מורידין ולא מעלין.

      A. מומר
      הקשה רי"ח – הרי למומר אפילו משיבים אבידה, אז לא נציל ואפילו נהרוג?!
      1. תירוץ –  למחוק את מומר מהברייתא.
      2. אפשרות תירוץ – מומר להכעיס – מורידין, לתיאבון – משיבים אבידה.
      דחייה – מומר להכעיס כבר כתוב (מין).
      [ובאמת יש בעניין מחלוקת רב אחא ורבינא –
      דעה 1 – מומר להכעיס = מין, דעה 2 – גם מומר להכעיס =מומר (כמו לתיאבון), ומין זה דווקא באדוק בע"ז עצמה. [ראיה שהוא מומר- אוכל פרעוש נחשב מומר (ולכאורה זה להכעיס). דחיה – זה לא להכעיס, רצה לבדוק מה הטעם]].

      B. מורידין ולא מעלין

      מה החידוש ב"לא מעלין" כשנפלו מעצמם?
      תירוץ – הכוונה שגם מותר למנוע מהם להציל עצמם (הורדת מדרגה, חסימת פתח הבור, סילוק סולם).
      [ועדיין – מה החידוש? הרי מותר ממש להורידם בידיים!
      מתרצים הראשונים:
      1. ר"ח – אכן אסור להוריד בידיים, אלא רק למנוע עלייתו.
      2. תוס' – אם ידינו תקיפה – מותר בידיים, אם ידם – רק למנוע (ולכן צריך את התירוצים שרק רצה למנוע מבהמתו ליפול וכד').
      3. ריטב"א – כשאין חשש איבה (לא רואים) – מורידים, כשיש חשש איבה – רק מונעים (ומתרצים את המעשה).

      השיעור עבודה זרה כו – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

      12 min
    5. עבודה זרה כה – הדף היומי

      השיעור מוקדש לכבודו של בנו של אחד הלומדים, דוד בן עדי וסרמן נ"י,

      לכבוד הכנסו לנועם עול מצוות. שיזכה להמשיך להתפתח בתורה וחסד, מתוך שמחה ובריאות, ויעשה נחת רוח להוריו חבריו ולקב"ה.
      להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_25.mp3

      Download

      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

      להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

       

      סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף כד

      (כה. שורה ראשונה – כו. במשנה)

      חלק א – אגדות, שגם בהם מחלוקת בין ר"א לר' שמואל ב"נ

      א. שמש בגבעון דום

      A. "…הלא היא כתובה על ספר הישר" – רי"ח – זה רמוז בספר בראשית (ספרם של האבות שנקראו ישרים) – "וזרעו יהיה מלוא הגוים" (- משהו שכל הגוים ישמעו עליו).
      B. לכמה זמן השמש נעמדה
      כולם מבינים ש: 1. היו שתי עמידות: באמצע היום – "ויעמוד השמש בחצי השמים", ושוב בערב – "ולא אץ לבוא כיום תמים". 2. "יום תמים" = 24 שעות.. 3. ריב"ל – 24, ר"א – 36, ר' שמואל ב"נ – 48.

      שיטה ראשונה – הדעות שנראה הם הסה"כ של שעות השמש, כולל הרגילות.
      ריב"ל – זמן העמידה – 6 שעות  + 6 שעות, בנוסף ל-12 הרגילות יוצא 24 (="יום תמים")
      ר"א – זמן העמידה –  12 + 12 (זה "יום תמים"), + 12 רגילות, סה"כ 36.
      ר' שמואל ב"נ – העמידה השנייה היתה 24 ("יום תמים"), והראשונה 12 (שלא תהיה פחותה מהשעות הרגילות), + 12 רגילות, סה"כ 48.

      שיטה שנייה – כנ"ל, אך זה לא כולל את הרגילות (כל שיטה עולה ב-12):
      ריב"ל – זמן העמידה – 12 שעות  + 12 שעות (=24, "יום תמים"), בנוסף ל-12 הרגילות יוצא 36
      ר"א – זמן העמידה, העמידה השנייה היתה 24 ("יום תמים"), והראשונה 12, סה"כ 36,   + 12 רגילות, סה"כ 48.
      ר' שמואל ב"נ – שתי העמידות 24 (שניהם "יום תמים"), סה"כ 48, + 12 רגילות, סה"כ 60.

      C. ברייתא – עוד ארועים בהם השמש עמדה

      a. נקדימון בן גוריון שהיה חייב חוב מים לפני השקיעה.
      b. במשה (לפני מלחמת סיחון) – "הַיּוֹם הַזֶּה, אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ, עַל-פְּנֵי הָעַמִּים, תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם–אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ, וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ"
      איך לומדים משם –
      1. גז"ש ליהושוע "אחל גדלך" (לפני חציית הירדן).
      2. גז"ש ליהושוע – "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ, לַה', בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת-הָאֱמֹרִי… שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן".
      3. מהפשט – ניצחון שכל העמים שומעים עליו.

      D. קושיא – "וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא, לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, לִשְׁמֹעַ ה', בְּקוֹל אִישׁ, כִּי ה', נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל"?

      תשובה – לא היה: 1. ארוך כל כך. 2. אבני ברד.

      ב. קינת דוד על שאול ויהונתן –

      "וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר" –
      רי"ח – זה רמוז בספר בראשית (ספרם של האבות הישרים כנ"ל) – יעקב ליהודה "ידך בעורף אויבך" – ובקשת היד סמוכה לעורף.
      ר"א – זה רמוז בספר דברים ("ועשית הישר והטוב") – בברכת משה – "ידיו רב לו" – בקשת צריך שני ידיים.
      ר' שמואל ב"נ – זה רמוז בספר שופטים ("איש הישר בעיניו יעשה") – "לְלַמְּדָם, מִלְחָמָה"- ולחימה בקשת צריכה לימוד.

      ג. האוכל ששאול קיבל

      "וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל" –
      רי"ח – שוק ואליה, ר"א – שוק וחזה, ר' שמואל ב"נ – שוק וכף הירך.

      חלק שני – המשך ביאור המשנה

      א. אישה לא תתייחד עם גוי שמא יבוא עליה

      A. הרי גם עם יהודי אסור ייחוד?
      גוי חמור – שאסור אפילו כשאשתו נמצאת.
      B. הרי ממילא אסור שמא יהרוג אותה?
      1. רב אידי – לא יהרוג כי רוצה להיות איתה.
      2. רב ירמיה – רק מקורבת למלכות (חשובה בין אנשים) לא יהרוג, ורק יפה (חשובה בין הנשים) ינסה לפתות.
      נפקא מינה – אם היא חשובה בין אנשים (כך שלפי כולם היא מוגנת), אם אינה יפה, לרב אידי עדיין אסור לה להתייחד ולרב ירמיה מותר.

      ב. התמודדות עם הסכנות של פגישה עם גוי

      A. כשהולך ליד גוי – 1. שהגוי יהיה בימין, רי"ש – אם לגוי מקל – עדיף בצד שמאל. 2. ידאג שיהיה מעליו. 3. לא יתכופף.
      B. כשגוי שואלו לאן מגיע – יאמר לו מקום רחוק יותר (מקור מיעקב, ושני סיפורים – תלמידי ר"ע ורב מנשה).

      השיעור עבודה זרה כה – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

      20 min
    6. עבודה זרה כד – הדף היומי

      לעילוי נשמת בעלה האהוב של אחת הלומדות

      יהודה בן יעקב אליקים ז"ל
      שנפטר בטז׳ תמוז לפני שנה, בגיל 65. היה אהוב. אוהב את המקום, אוהב את התורה בכל נימי נפשו, אוהב הבריות ומשמח אותם. מאיר פנים. נדיב בגופו וממונו. אבא, בן ובעל אוהב ומסור.
      להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_24.mp3

      Download

      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

      להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

       

      סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף כד

      (כד. רבע תחתון – כד: רבע תחתון)

      חשש רביעה ע"י הגויים

      תזכורת (מדף כב): סתירה בין משנתנו שאסרה לתת בהמה לגוי לברייתות שהתירו לקחת בהמה מגוי.

      תירוצים –

      (1) רב – חוששים, אא"כ יש סיבה לא לחשוש (למשל – גוי חס על בהמתו שלא תיעקר).

      (3) ר' פדת – זה מחלוקת תנאים (לגבי לקיחת פרה אדומה מגוי) – שר"א חושש ורבנן לא חוששים.

      א. מחלוקת ר"א ורבנן היא מחלוקת כללית

      (יש שתי גרסאות מי אמר מה: ר' אמי ורי"צ נפחא, אביי ורב יוסף).

      ר"א – פוסל בכל הקרבנות,

      רבנן – מכשירים בכל הקרבנות.

      [ומוכיחים "כל צאן קידר יקבצו לך", ור"א דוחה – בעתיד לבוא אכן כבר לא יהיו חשודים כי יעשו תשובה (מקור לכך שיעשו תשובה – כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה", ניסיון דחייה למקור – אולי הכוונה שלא יעבדו ע"ז אך עדיין ירבעו בע"ח, דחיית הדחייה – “לעבדו שכם אחד" – לא יחטאו כלל)].

      (הבדלי הגרסאות:

      1. אחד אמר את ר"א ואחד את רבנן. רב יוסף הביא מקור ל"גרים גרורים" ואביי ניסה לדחות.

      2. שניהם הביאו את שניהם, ר"א עצמו הביא את הדחייה לפסוק, רב יוסף ניסה לדחות ואביי דחה הדחייה)

        ב. קושיות מהפסוקים לשיטת ר"א

        A. מקורות בהם רואים שקיבלו קרבנות מגוים –

        1. משה מבקש זבחים מפרעה. תירוץ – קודם מתן תורה מותר.

        2. יתרו מביא עולה וזבחים. תירוצים: 1. יתרו קודם מתן תורה. .2 יתרו לקח בהמות מישראל.

        3. שאול לוקח ממיטב צאן העמלקי בשביל להקריב. תירוץ – לקחו ומכרו וקנו אחרים.

        4. ארונה היבוסי מביא לדוד בקר לעולה. תירוץ – ארונה גר תושב.

        5. אנשי בית שמש הקריבו את הפרות של הפלשתים שהחזירו להם את ארון הברית. תירוץ – הוראת שעה היתה.

          (חיזוק – הרי זה פרות נקבות והקריבום כעולה. דחיית החיזוק – הקריבו בבמת יחיד ואולי מותר (כרב אדא ב"א – ששמואל מקריב "טלה חלב" (משמע – מניקה), לפי הכתיב "ויעלה”. דחייה – הקריב זכר (טלה יונק), לפי הקריא – ויעלהו" , דחיית הדחייה – רנבי"צ – לפי הכתיב (נקבה)).

          B. לרבנן כל זה לא קשה, כי גם לרב שבאופן כללי חוששים, כאן מדובר בבהמות של הגוים, ו"חס על בהמתו שלא תיעקר".

          אבל – לרב שאמר שמותר רק כשחס על בהמתו שלא תיעקר, זה עד גיל 3,

          אז את ארבע הקושיות (פרעה, יתרו, עמלק, ארונה) ניתן להעמיד במתחת לגיל 3.

          אך לגבי הפרות של בית שמש – אי אפשר לומר שהיו קטנות מ-3 כי הרי כבר היו להם בנים, אלא יש לומר כמו לר"א – שהוראת שעה היתה.

          [מניין שפרה פחותה מ-3 לא יולדת:

          מי שקונה פרה, וילדה, ולא יודע אם זה הבכור או שכבר ילדה בעבר: אם קנאה מתחת ל-3 זה ודאי הבכור (אם לא אז זה ספק)].

          ג. דרשה על הליכת הפרות עם ארון הברית לבית שמש

          “וישרנה" – הלכו ישרף יישרו פניהם לארון, ושרו:

          1. שירת הים (תוס'). 2. הודו לה' קראו בשמו. 3. מזמור שירו לה' שיר חדש. 4. ה' מלך ירגזו עמים. 5. ה' מלך גאות לבש. 6. שיר שבח משלהם לארון הברית ולספר התורה שבתוכו.

          השיעור עבודה זרה כד – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

          12 min
        6. עבודה זרה כג – הדף היומי

          לעילוי נשמת גברת לאה רוזן ז"ל, מאשקלון, בת שלמה ואסתר,

          אהבה את הארץ והעם,
          ידידת אמת של הוריו של אחד הלומדים, דוד ומלכה גרוסברגר זכרם לברכה.
          להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_23.mp3

          Download

          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

          להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

           

          סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף כג

          (כג: שורה 6 – כד. רבע תחתון)

          התמקדות בעניין פרה אדומה

          א. למה פרה אדומה נפסלת ברביעה

          אתמול – מחלוקת אם יש חשש שנרבעה (ר"א חשש ורבנן לא), משמע – אם ידוע שנרבעה- פסולה.

          והרי פרה אדומה אינה קרבן שקרב על גבי המזבח? לכאורה מכאן שפרה היא "קדושת מזבח"!

          דחייה, פרה היא קודשי בדק הבית, ובכל זאת נפסלת ברביעה:

          1. קרויה "חטאת", לכן יש לה דינים (מה פוסל אותה) של קרבן

          דחייה – אם כן תיפסל כחטאת ביוצא דופן גם לר"ש? (שהרי גם ר"ש פוסל בקרבנות).

          2. הרביעה נחשבת כמום, שפוסל בפרה אדומה (וכן כשנעבדת כע"ז).

          [מקור – "כי משחתם בהם, מום בם", משחתם=מום + משחתם = עריות ("כי השחית כל בשר"), וע"ז ("פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל"), יוצא: מום=עריות וע"ז].

          ב. גופא – תני שילא (בדעת ר"א) – "דבר אל בני ישראל ויקחו" – אסור לקחת מגוי פרה אדומה.

          A. דחיית עצם השיטה:

          1. "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" (למשכן) – והרי שם ודאי מותר גם מגויים (הראיה – שלקחו אבן לאפוד מדמא בן נתינה. ניסיון דחיה – אולי את אבני החושן מותר כי "אבני שוהם" כתוב בלי ו"ו, דחיית הדחייה – "ואבני מילואים" – הפסוק מתייחס גם אליהם).

          2. מהמשך הסיפור – קנו מדמא פרה אדומה. דחייה – ע"י יהודי אמצעי.

          B. דחיות שלא ייתכן שזאת הסיבה (היחידה) בגללה ר"א חושש:

          1. (אתמול ראינו שזה לא דעת ר"א, כי הוא אוסר בכל הקרבנות).

          2. (ברייתא) כשסיפרו לר"א שלקחו פרה מדמא, אמר – זאת פרה שהיו משמרים אותה מאז שנולדה, כלומר שחשש לרביעה, ולא מצד בעיית הקיחה.

          תשובה (ל-2 השאלות): אכן ר"א חושש לשני הדברים: רביעה (בכל קרבן) + קיחה (בפרה אדומה).

          ג. שמירת הפרה שלא תירבע

          A. למה השמירה מועילה – הרי צריך לחשוש גם לאימה?

          רמה 1 – שמא האם נרבעה לאתר שהתעברה. פיתרון – שמרו עליה מאז שהתעברה.

          רמה 2 – שמא האם נרבעה גם לפני שהתעברה. לרבא זאת לא בעיה כאן כי לא האם היתה קדושה, אך לרב הונא ב"ח יש להחמיר לפי ר"א. פיתרון – שמרו על האם מאז שנוצרה.

          B. איך ידעו שתיוולד פרה אדומה כדי שישמרו?

          מדובר בפרות שמחזקות להוליד אדומות + דמא ב"ן העביר כוס יין בשעת הזיווג.

          השיעור עבודה זרה כג – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

          16 min
        7. עבודה זרה כב – הדף היומי

          לרפואה שלמה ובריאות איתנה לאמו של אחד הלומדים, סימה בתיה בת יסכה הי"ו בתוך שאר חולי ישראל

          להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_22.mp3

          Download

          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

          להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

           

          סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף כב

          (כב. תחילת פרק שני – כג: שורה 6)

          האם ומתי חשש רביעה על ידי גויים
          א. משנתנו – יש חשש, לכן לא מעמידים בהמה בפונדקאות שלהם.
          (וכן בברייתא – אין מוסרים בהמה לרועה שלהם)
          בבהמה נקבה אצל גויה, מה הבעיה? שמא חבר של בעלה ירביע את הבהמה [בהמות חביבות על הגוים מנשים, בגלל זוהמת הנחש (שאצל ישראל פסקה בהר סיני. אגב, האם יש חשש בעוף? כן (רב' חנינא ראה זאת, ור' ירמיה ראה עם ירך)].
          ב. ורמינהו – ברייתות בהן – אין חשש: 1. לוקחים מהם בהמות לקרבן 2. לוקחים בהמות לקרבן מרועה (לא שלו).
          תשובות:
          A. עקרונית יש חשש, אלא אם כן יש סיבה לומר שאין:
          1. בבהמה שלו – כי חס על בהמתו: נקבה (רב) – שלא תיעקר, זכר (רב כהנא) – שלא יכחיש.

          בבהמה שלה – בהמה זכר – חוששת שהבמה תתגרה בה  ויגלו (ואמנם אלמנה בכלב לא חוששת, כי יחשבו שזרקה לו אוכל). (בהמה נקבה – כיוון שהחשש הוא שיבוא שכן, ואין מה שיעצור אותו, לכאורה יש לחשוש).

          2. גם בשל אחרים (מרועה) – כשחושש להפסיד שכר (לקוחות).
          [ובכל זאת בברייתא – לא מוסרים לרועה, כי מהיהודי לא חושש (כי מניח שהיהודי לא יעלה על הדעת דבר כזה)].
          B. רבינא – לעתיד יש חשש (לכן לא מוסרים להם), אך לעבר אין חשש (לכן כן לוקחים בהמות).
          ראיה – במשנתנו – אישה לא תתייחד עם גוי (חשש לעתיד). ומצד שני – אישה שנשבית על עסקי ממון – מותרת (אין חשש לעבר).דחיית הראיה – נשבית מותרת כי השבאי לא רוצה להפסיד כספו (ואכן נשבית על נפשות – אסורה).
          C. ר' פדת – זה מחלוקת תנאים:
          לגבי לקיחת פרה אדומה מגוי – ר"א אוסר (ונסביר – חשש רביעה), רבנן מתירים (אין חשש רביעה), ומשנתו כר"א, והברייתות כרבנן.
          a. דחיות להבנה ר"א – אולי אוסר מסיבות מיוחדות לפרה אדומה:
          1. שמא הניחו עליה עול (דחייה – לא סביר שהגוי יפסיד ערכה בשביל עול).
          2. כדברי שילא – אסור לקחת פרה אדומה מגויים ("בני ישראל ויקחו אליך…").
          דחייה הדחיות (לשתי הדחיות) – ר"א אוסר בכל הקרבנות, לכן זה ודאי חשש רביעה.
          b. דחיות לרבנן – אולי גם רבנן חוששים לרביעה, ורק בפרה אדומה מקלים כי מתגבר על יצרו ששלא יפסיד כספו.

          דחיית הדחייה – 1. כמי נעמיד את הברייתות בהן אין חשש?. 2. רבנן מתירים בכל הקרבנות.

          דג. תזכורת מדף טו – זה רק מנהג לא למכור לגוים בהמה דקה, משמע שאין חשש. איך מסתדר עם משנתנו?

          תשובות: רב – יש מקומות שכן ויש שלא (וחזר בו). ר"א – בשלהם – אין חשש, בשל אחרים – יש חשש.

          השיעור עבודה זרה כב – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

          15 min

        About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

        From the publisher's feed

        הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.