הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

Download

להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

(ז. שורה 10 – ז: באמצע)

חלק א

א. בקרבן תודה

A. תודה שלו לשם תודה שלו – כשר לגמרי (אפילו אם הקרבנות משתי סיבות שונות).

B. תודה שלו לתודה של חבירו (לא בעיית שינוי בעלים, אך האם יש בעיית שינוי קודש) –

רבה – כשר לגמרי, רב חסדא – שינוי קודש.

[מקורות:

רב חסדא – "תודת שלמיו".

רבה – ברייתא שכותבת ששלמים לשם תודה פסולים, ונדייק: תודה לשם תודה – כשירה (ורב חסדא – דווקא בתודה שלו. ולמה הברייתא לא כתבה שתודה לתודת חבירו פסולה? כי רצתה לחדש שתודה זה סוג של שלמים).

ב. בשאר הקרבנות – שני המצבים בהתאמה לסעיף א

A. לשם קרבן זהה של מישהו אחר – רש"י – אותה מחלוקת, תוס' – שם לפי כולם כשר.

B. לשם קרבן זהה שלו – בשאר הקרבנות – כשר, בחטאת (לשם חטאת שבאה על חטא אחר) – בדף ט: מחלוקת, רבא כאן – כשר.

חלק ב – שינוי בעלים בחטאת

שתי מימרות של רבא –

1. שחט לשם אדם שחייב עולה – לא נחשב שינוי בעלים (כי אינו מינה),

2. שחט לשם אדם שלא חייב כלום – חייב (נחשב מינה, כי שייך לחטאת, בזה שמכפר לו את ביטולי עשה).

ולמה במקרה הראשון לא נחשב מינה? כי כפרת ע"י עולה היא ברמה אחרת מכפרה ע"י חטאת.

חלק ג – כמה הערות על שינוי בעולה

א. כששחטו שלא לשמה – הבעלים לא יצאו יד"ח, אך הקרבן עצמו כשר לגמרי וצריך להמשיך לשמה (סברא + פסוק (נדר->נדבה)).

ב. האם שייך דין "בעלים" אצל היורש? רבא – לא, רב פנחס – כן (שתי הבנות: 1. שיכפר ליורש על ביטולי עשה. 2. (ההבנה הנכונה) שאם עשו שלא לשם הבעלים יצטרך להביא עוד אחד).

ג. רבא – קרבן עולה מכפרת כדורון (מתנה), וממילא היא כפרה כללית ולא מחויבת, ואילו חטאת מכפרת על החטא עצמו (וממילא היא ספציפית ומחויבת).

השיעור זבחים ז – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

(ו. באמצע – ז. שורה 10)

האם עולה מכפרת על ביטול עשה שלאחר ההפרשה?

(מובא כאן אגב הזכרת הריצוי של קרבן עולה בדף הקודם).

הספק – חטאת מכפר רק על מה שחטא לפני ההפרשה, אך מצד שני – עולה שונה שהרי מכפרת על כמה כחטאים ולא מפרישים אותה לחטא ספציפי.

ראיות לכאן ולכאן:

1. ראיה שלא מכפרת –

ברייתא – אם לא סמך על עולה "מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר".

דחייה 1 – כן מכפרת, אך על הסמיכה לא, כי ביטל העשה בשחיטה, ועל אחרי השחיטה לא מכפר (אמנם בהמשך נראה שייתכן שמכפר גם על זה).

דחייה 2 – פירוש אחר "כיפר" על הכל (גם חוסר הסמיכה לא כיפר – כלפי שמיא.

2.  ראיה שכן מכפרת –  שני שעירי עצרת

(אמנם מדובר בחטאת, אך חטאת שמכפרת על כל חטאי טומאת מקדש וקודשיו כשלא היתה ידיעה, ולא על חטא של ספציפי, ולכן זה דומה לנושא שלנו לגבי כפרה אחרי ההפרשה). בדר"כ יש רק שעיר אחד לחטאת ברגלים.

הברייתא – על מה מכפר השעיר השני? ר"ש – לטומאה שקרתה בין זה לזה.

מה הכוונה "בין זה לזה" – ייתכנו שלושה שלבים:

A. הראיה – בהנחה שמפרישים אותם יחד, ושהכוונה לשלב ב.

דחיית הדחייה – לא ייתכן כי שתי האפשרויות להפרשה זה אחר זה לא ייתכנו:

1. ממש בזה אחר זה – לא סביר שעל זה דיברה התורה (אך אפשרי בדוחק).

2. לב בית דין מתנה עליהם – שההפרשה תכול רק סמוך להקרבתו, וכך יכפר על מה שהיה בין ההפרשה הראשונה להקרבה השנייה. דחייה – ר"ש לא סובר "לב בי"ד מתנה עליהם"].

B. חיזוק הראיה – ר' ירמיה שואל על שלב ג, אז מכאן שלגבי שלב ב ברור לו שכן מכפר (אפילו שזה אחרי ההפרשה). דחייה – אולי מתלבט לגבי שני השלבים ("אם תרצה לומר…").

אמנם מר' זירא יש ראיה, כי סובר שר"ש דיבר על שלב ג.

השיעור זבחים ו – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

הלימוד היום מוקדש

רוצים להיות שותפים בזכויות של לימוד התורה של אתר סיני? ליחצו כאן

Download

(ה. שורה 3 – ו. שליש עליון)

תמיהת ר"ל על קרבן שלא לשמה – איך ייתכן שהוא כשר ולא עולה לבעלים לשם חובה?

א. תשובת ר"ל – מפסוק (“מוצא שפתיך… נדרת… נדבה").

מה עם קרבן אשם? [לכאורה צריך להיות פסול לגמרי (אביי – כשר לגמרי, שהרי מחטאת למדנו שרק חטאת פסולה לגמרי)]

אביי – קל וחומר ("הצד השווה") מעולה + שלמים + תודה. דחייה – שלשתם באים בנדר ונדבה ואשם לא.

רבא – היקש לשאר הקרבנות.

ב. תשובת ר' אלעזר – אל תתמה, יש דוגמרא לזה מקרבן שמתו בעליו.

שאלות על ר"א:

1. ר"ל – מה עם קרבן אשם? (הרי לא בא אחרי מיתה).

תשובה – נחשב שבא אחרי מיתה (כי קונים בכספו עולה).

[והרי גם חטאת (כשהפריש שניים ליתר ביטחון)? נכון אך שם יש לימוד.

מה הלימוד – “חטאת הוא". והרי גם כתוב "אשם הוא"? זה מלמד על דין אחר].

2. רב נחמן ורב ששת – קרבן לאחר מיתה יכול לרצות על היורש!

תשובת הגמרא – הוא לא מרצה, שהרי היורש לא קונה אותו.

מקור שלא קונים – יורשים מביאים מנחה (למרות "נפש").

קשה – מקורות מהם לכאורה יורשים לא קונים:

יורשים לא ממירים – (“לא יחליפנו ולא ימיר”). דחייה – לא קונים, ובכ"ז לא ממירים כי רק אחד יכול להמיר (“אם המר ימיר" – דווקא יורש אחד.). [ולמה במעשר לא אומרים שרק יורש אחד יכול לפדות ולהוסיף חומש ("גאול יגאל”)? כי שם גם שותפים סתם פודים ומביאים חומש, ואילו בתמורה – גם שותפים סתם לא].

רב אסי –יורש יחיד ממיר (“אם המר ימיר"), והרי אמר רי"ח שרק המתכפר עושה תמורה (מכאן שזה שלו וכן שמתכפר – אז שוב קשה על ר' אלעזר!). תשובה – זה לא שלו (וזה לא מרצה), ורק מתכפר "מקופיא" (ולכן עושה תמורה).

השיעור זבחים ה – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

הלימוד היום מוקדש

רוצים להיות שותפים בזכויות של לימוד התורה של אתר סיני? ליחצו כאן

Download

(ד. שורה 1 – ה. שורה 3)

א. הקדמה – ההבדל בין העבודות השונות

שחיטה

קבלה

הולכה

זריקה

פוסלת בשלא לשם אוכלין בפסח

אין פסול כזה

כשירה בזר

פסולה בזר

טעונות צפון + שייכות בחטאות הפנימיות

אין דין צפון, (והזריקה על המזבח החיצוני)

כשירה בזר

זר אסור, אך לא חייב מיתה

זר חייב מיתה

עבודה שאי אפשר לבטלה

עבודה שאפשר לבטלה

עבודה שאי אפשר לבטלה

חייבים עליה כרת בחוץ

אסור, אך אין כרת

חייבים עליה כרת בחוץ

כיוון שיש הבדלים אלו, אי אפשר ללמוד מעבודה אחת לשנייה.

ב. מקור לדין לשם הקרבן בשלמים

A. שחיטה – "ואם זבח שלמים קרבנו" (בדרך כלל כתוב שלמים בלי 'זבח').

B. קבלה – "המקריב את דם השלמים" (השלמים מיותר (דמו)).

C. הולכה – מזה שהתורה מכנה את הקבלה בלשון הולכה, אז הולכה = קבלה.

D. זריקה – "הזורק את דם השלמים" (השלמים מיותר (דמו)).

ג. מקור לדין לשם הבעלים בשלמים

A. שחיטה בקרבן תודה – "ובשר זבח תודת שלמיו" (ואם אינו עניין לשינוי קודש, תנהו עניין לשינוי בעלים).

a. [והרי פסוק זה נצרך לשני לימודים אחרים:

1. שתודה לשם שלמים כשירה? תשובה – אנו לומדים מ"זבח תודת…".

2. שגם בשאר הזבחים (חטאת ואשם) נאכל ליום ולילה (כמו קרבן תודה. "ובשר זבח תודת שלמיו, ביום קרבנו יאכל"). תשובה – מלמד את שני הדברים, כי אם רק בא ללמד לעניין האכילה, היה צריך לשים את המילה "זבח" ליד האכילה – "ובשר תודת שלמיו זבח ביום קרבנו יאכל")].

b. שאר עבודות בתודה

1. (מזביחה אי אפשר כמו בסעיף א).

2. במה מצינו בשינוי קודש ששם לא הבדלנו בין העבודות.

דחייה – בשינוי קודש יש דינים שאין בשינוי בעלים:

1.     פוסל בגופה (דחייה – אולי גם שינוי בעלים פוסל בגופה).

2.     ישנו לאחר מיתה (דחייה – לרב פנחס גם שינוי בעלים ישנו לאחר מיתה).

3.     ישנו בכל ארבע העבודות (ושינוי בעלים רק בזריקה (ובשאר העבודות אם כיוון בהם על הזריקה).

4.     ישנו גם בציבור.

אז מכאן אי אפשר ללמוד לשאר.

B. רב אשי – זריקה לגבי עולה – "ונרצה לו לכפר עליו" (לכפר=זריקה. בהו"א – עליו ולא על חבירו. דחיה – עליו תפוס, לכן למסקנה – "לו" ולא לחבירו).

C. רב אשי – מקור לכל העבודות בשלמים (איל נזיר) – "ואת האיל יעשה זבח שלמים לה'" – כל העשייה לשם שלמים, ואם אינו עניין לשינוי קודש תנהו עניין לשינוי בעלים [ולומדים לשאר שלמים כי כתוב שלמים ולא שלמיו].

קשה (רב אחא בר אבא) – הרי זה כלל (יעשה) ופרט (זבח)? – אז דווקא השחיטה!

תירוצים – זה לא כלל ופרט:

1. רבא – כי הכלל "לא מלא" – כי עוד לא ברור מה זה "יעשה" לפי שנכתב הפרט.

2. רבינא – זה כלל פרט וכלל (יעשה – זבח – לה').

[קושיות:

1. הרי הכלל הראשון לא דומה לשני? תשובה – לא נורא.

2. הרי צריך לדון "כעין הפרט" – אז אי אפשר לרבות את כל העבודות אלא: או – זריקה שחייבים עליה בחוץ, או קבלה שטעון צפון (ראה טבלה). תשובות: 1. כיון שזה דומה לכל דבר במשהו אחר, שניהם נחשבים "כעין הפרט" (זריקה + קבלה). 2. נלמד לקבלה, ואת זריקה נלמד נ"ונרצה לו" (מקור B).

אז יש לנו מקור להכל (שני סוגי הפסולים ובכל העבודות) לגבי שלמים. מה עם שאר הקרבנות?

ג. מקור בשאר הקרבנות

1. נלמד משלמים. דחייה – בשלמים יש דינים שאין תמיד בשאר (סמיכה, נסכים ותנופת חזה ושוק).

2. היקש כללי בין כל הקרבנות – "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים".

[מהמקורות האלו רק למדנו את המצווה, אך מה הדין בדיעבד? "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלוקיך נדבה", מכאן שנדר הופך לנדבה, אך לא נפסל לגמרי. (אך מכאן לא ניתן ללמוד את עצם דין לשמה, כי לא ברור מה הפסול שגורם לו לרדת מנדר לנדבה)].

השיעור זבחים ד – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(ג. שורה 15 – ג: שורה אחרונה)

דלאו מינה מחריב או לא מחריב בה?

א. רב – קרבן לשם חולין – כשר.

2. קושיא מר"א – הרי מחיצה אינה מינו, ולא מתעלמים ממנה!

ב. רב – קושיא ממשנה מחטאת אחת לאחרת

ג. רב – בשינוי בעלים – שחטה על מי שחייב חטאת (מינה) – פסולה, על מי שמחויב עולה (לאו מינה) – כשירה.

השיעור זבחים ג – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(תחילת המסכת – ב: 7 שורות מלמטה)

ב. המשנה – שתי רמות של פסול

ג. (רבא) – בכל הזבחים – הקרבן כשר לגמרי, וצריך להמשיך בשאר העבודות לשמה.

ד. רבא – אם לא כיוון כלל (אלא סתם) – כשר.

C. המקור של רבא שגט סתם פסול

השיעור זבחים ב – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יג: באמצע – יד. סוף המסכת)

(יג: באמצע)

א. ת"ר – עמידה כשנכנסים חכמים שונים (מהגבוה לנמוך) –

נשיא הסנהדרין – כולם עומדים, ויושבים רק כשאומר להם

אב בית הדין – רק אלו שצמודים לשורה שבה הולך, ויושבים כשיושב.

חכם – רק אלו שעובר לידם באותו זמן, ומיד יושבים.

תלמידי ובני החכמים – לא צריכים לעמוד להם, אבל יש עדיין קצת כבוד:

רב פפא – דווקא לשירותים קטנים, אבל לגדולים – היו צריכים ללכת בבוקר.

ר' אלעזר בר"צ – גם בבית המשתה יושבים בראש ליד אביהם (אבל רק בחייו ולפניו).

(יג: שליש תחתון)

ב. רבא – סיפור הרקע של הברייתא הקודמת – רשב"ג, ר"מ ור"נ

התפקידים: רשב"ג – הנשיא, ר' נתן – אב בית הדין, ר' מאיר – החכם

ובהתחלה לשלושתם כולם עמדו כמו שאמרנו שעובדים לנשיא,

אך רשב"ג עשה מחטף ותיקן כשר"מ ור' נתן לא היו – שיהיו ההבדלים שאמרנו.

בתגובה הם זממו להדיח אותו ע"י שאלה במסכת עוקצין שלא ידע, אך תלמיד ששמע הציל אותו.

בתגובה רשב"ג גירש אותם, והיו בחוץ וענו משם על שאלות,

בסוף ראו בחלום שצריכים להתפייס – ר' נתן התפייס ונעשה אב בי"ד, אך ר"מ לא.

ובדור הבא – רבי עדיין קורא לר"מ "אחרים", אך בנו ר"ש שכנע אותו למחול ולקרוא לו בשמו שהרי בפועל לא הצליחו במזימתם להדחת רשב"ג (ועדיין כותב רק "משום ר' מאיר").

ג. עוד הבדלים בין סוגי חכמים

ובאמוראים – רב יוסף סיני, רבה עוקר הרים,

מסופר שאביי, רבא, ר' זירא ורבה בר מתנא התלבטו את מי למנות בראש

ואביי נבחר

הדרן עלך כהן משיח,

השיעור הוריות דף יד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יב: במשנה השנייה למטה עד יג: באמצע)

א. כל התדיר קודם –

מקור – אחרי קרבנות חג הפסח כתוב – מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת־אֵלֶּה (במדבר כח, כג) –

מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר – מכאן שהתמיד קודם למוסף

ב. כל המקודש קודם

דוגמאות ומקורות:

מקור – וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי־אֶת־לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב (ויקרא כא, ח)

דוגמאות – הכהן עולה לתורה ראשון ומזמן וחולק ראשון באוכל וכד'.

ברייתא א – פסוק:

ברייתא ב – סברא:

(עוד קדימויות בברייתא ב) –

מקור – משני התורים בעולה ויורד – וְהִקְרִיב אֶת־אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה – מיותר, אלא בנה אב שתמיד חטאת > עולה.

(ואפילו חטאת עוף > עולת בהמה).

כי שם יש לימוד מיוחד – "וְעָשׂוּ כׇל־הָעֵדָה פַּר בֶּן־בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת" (במדבר טו, כד)

(מה לגבי שעיר ע"ז של ציבור ופר העלם דבר של ציבור? זה באחרונים.)

בברייתא הנ"ל – השעירה קודמת –

כי היא חשובה יותר, שמכפרת ליחיד על ע"ז

בברייתא אחרת – הכבשה קודמת,

כי היא חשובה יותר, שהרי מקריבים בה גם את האליה.

קרבן העומר קודם לכבש העולה שבא עמו

(יג. משנה ראשונה)

א. במשנה –

איש > אישה – להחיות (להציל)[1], והשבת אבידה

אישה > איש –

לכסות (ופרנסה) – כי בושתה גדולה אם אינה מכוסה, ו(גם) כי אין דרכה לחזר על הפתחים,

ולפדות מהשבי (שלא יאנסוה, אא"כ גם את האיש אונסים).

ב. תנו רבנן – לגבי פדיון שבויים

חכם > מלך – סברא: כי לחכם אין תחליף, למלך יש (אך הרמב"ם כתב שזה ברמת העיקרון, אך בפועל המלך קודם).

מלך > כה"ג – לימוד: דוד המלך מצווה את צדוק הכהן (הגדול) ונתן הנביא להמליך את שלמה, וקורא לעצמו "אֲדֹנֵיכֶם" (מל"א לג, לג)

כה"ג > נביא –

לגבי הסגן ומשוח מלחמה – קושיא ותירוץ של רבינא:

מצד אחד לגבי פדיון – משוח מלחמה > סגן

– כיוון שצריכים אותו לצורך המלחמה הוא קודם (הוא יותר חשוב)

מצד שני לגבי הימנעות מטומאה למת מצווה – סגן > משוח מלחמה

– המשוח מלחמה יכול לתפקד גם אם ייטמא,

(יג. משנה שנייה)

ג. משנה – דיני קדימות נוספים לעניין פדיון שבויים

כהן > לוי > ישראל > ממזר > נתין > גר > עבד כנעני משוחרר

כהן > לוי – "בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הוּא־וּבָנָיו" (דהי"א כג יג)

ישראל > ממזר – כי הישראל מיוחס ואילו הממזר אסור לבוא בקהל

ממזר > נתין – כי הורי הממזר כשרים, ואילו אבות אבותיו של הנתינים היו גויים

נתין > גר – כי הוא עצמו נולד כיהודי, ואילו הגר בקטנותו היה גוי

גר – עבד משוחרר – כי על עבדים יש קללת "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (אפילו שאינם צאצאי כנען).

הערות:

[ואגב, שאלוהו עוד שתי שאלות:

תשובה – בגלל שאוכל עכברים זה משכח ממנו את קונו (קל וחומר ממי שאוכל אוכל שאכל חתול – שגם זה משכח).

אבל ממזר תלמיד חכם > כהן גדול עם הארץ

יְקָרָה הִיא (מפניים) [מִפְּנִינִים] (משלי ג, טו) – יקרה מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.

(יג: 2+)

(מובא אגב שמאכל העכבר משכח לימודו, וגם אגב החשיבות של תלמיד חכם)

כפי שאמר רי"ח – שהזית משכח לימוד אפילו שחזר עליו 70 שנה והשמן זית משיבו.

כפי שאמר רבא שהיין והבשמים עשוהו פיקח

ר"י – דווקא אצבע אחת

רי"ס – דווקא אחת או שתיים

שני גמלים

שתי נשים

אישה בין שני אנשים

פת שלא בושלה כל צרכה

בשר מזהומא לסטרון (הכף שמסלקים איתו את הקצף)

השותה מאמת המים שעובר בבית הקברות

המסתכל בפני המת

[1] ואילו לפרנסה האישה קודמת, כי אין דרכה לחזר, אך הרשב"א חולק.

השיעור הוריות דף יג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יב. 1+ עד יב: במשנה השנייה למטה)

א. שואלת הגמרא – איך משחו את יהואחז, הרי יאשיהו אביו כבר גנז את השמן?

מקור –

עונה רב פפא – אכן את המלכים האחרונים משחו "בכאילו" – בשמן אפרסמון.

(יב. רבע, ת"ר)

ב. באיזה צורה מושחים –

את המלכים – כמו נזר (כתר) – עיגול סביב הראש

את הכהנים הגדולים/משוח מלחמה –

ברייתא א – צורת כי (כ יוונית, ועל הראש זה כמו ח) – פס שמן מבין העיניים ועד העורף.

ברייתות ב-ג – נותנים שמן בין ריסי עיניו, וויוצקים שמן על ראשו,

ונחלקו הברייתות מה קודם –

היציקה על ראשו

כפשט הפסוק – וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ (ויקרא ח, יב)

או הנתינה בין העיניים (כמו בכלי השרת שהתקדשו במשיחה),

ואיך יסביר את הפסוק – ויצוק, אחרי שכבר משך.

ויש מחלוקת בראשונים – ביחס בין ברייתא א לברייתות ב-ג:

רש"י – יש שני שלבים נפרדים: הנתינה בין עיניו היא בעצם משיחת השמן של ברייתא א, ובנוסף גם יצק שמן על ראשו.

ברמב"ם – יש שני שלבים מחוברים: קודם יוצק שמן (כאחת הדעות בברייתא ב ו-ג), ומהשמן הזה מושך לבין עיניו (כברייתא א) ((כלי המקדש א, ט)).

(יב. באמצע, שורה צרה אחרונה)

ג. אגדתא – על מעלת שמן המשחה

תהלים קלג –

היו לאהרן שתי טיפות משמן המשחה שהגיעו לזקנו ונשארו שם

ומשה דאג שמא נגע בשמן כשהלבישו ומעל, ולכן הפסוק הרגיע – כטל חרמון שאין בו מעילה (שכבר נעשתה מצוותו)

אך אהרן דאג שאולי הוא כן מעל, כי אולי הגיע לשם לפני שהיה על ראשו[1], ולכן הפסוק הראשון מרגיע – הִנֵּה מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־יָחַד – כמו שמשה לא מעל גם אתה לא מעלת.

(יב. שורה 5 ברחבות)

ד. סימנים במשיחה

מקור – במשיכת שלמה – וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם… וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן (מל"א א לג-לג)

(נדלג ל9-)

לכן התפללה חנה – "וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה רָמָה קַרְנִי בַּה'…" –  ורמזה שדוד ושלמה שנמשחו מקרן – נמשכה מלכותם, שאול ויהוא שנמשחו מפח – לא נמשכה מלכותם.

(נחזור אחרונה שורה 7 ברחבות)

אגב זה – עוד סימנים:[2]

אבל דוחה הגמרא – לא כדאי לעשות סימן,[3]

שיראה (בברייתות הגירסה: שיאכל) קרא (דלעת), רוביא (תלתן), כרתי (כרישים) סילקא (סלק), תמרי (תמרים).

רש"י (כאו בכריתות) – כי הם גדלים מהר או מתוקים במיוחד.

(יב. 7- בנקודותיים)

א. המשנה – כהן משיח שמביא פר זה כהן גדול שנמשח על ידי שמן המשחה

בניגוד ל"מרובה בגדים" – כהן גדול שהתמנה רק בזה שהוא לובש את בגדי הכהן הגדול,

(1. שאינו מביא פר. 2. שגם אם הציבור מביא פר – רק המשיח מקריב אותו).

דיונים על זה:

[מה ההווה אמינא שהמלך יביא פר, הרי מביא שעיר?

(יב. 3-)

מקור – הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ – לרבות גם מרובה בגדים שיביא פר.

קשה –

הרישא (מרובה בגדים) לא כר"מ,

(נקפוץ ליב: רבע)

תשובות:

רב יוסף – זה רבי,

רבא – ר"ש,

(שיש ברייתא שמוכח שהיא ר"ש, וגם בה יש בדיוק את אותה סתירה בין הרישא (מרובה בגדים) לסיפא (כהן שעבר))

ועכשיו מה שצריך לראות זה המשך המשנה, דעת ר"מ ודעת ר"ש – בסעיף הבא.

ב. פירוט הסיפא, והברייתות של ר"מ ור"ש לגבי דיני כהן משיח, מרובה בגדים, כהן שעבר

נראה 3 מקורות, ונתחיל דווקא במקור C (הברייתא לש ר"ש) שמפרטת את דיני הכהן הגדול –

(יב: שליש)

הברייתא של ר"ש – כהן גדול מול כהן הדיוט –

וזה כר"ש שראינו בדף ט:, שמשיח חייב בעולה ויורד חוץ מטומ"ק

(שם ראינו שהמקור הוא "מִתּוֹךְ הַקָּהָל" והמשיח שונה מהקהל בזה שלא מביא על שגגת מעשה)

עכשיו נלך לפי הסדר:

(יב: 3+)

במשנתנו (יא:) –

שלגבי הכל הוא ככהן גדול חוץ מדברים שעושים רק אחד מהם:

בברייתא זאת מחלוקת, והמשנה כר"מ –

ר"מ (כמו המשנה) – כל מצוות כהונה עליו

רי"ס – לא חוזר לא לכהן גדול (משום איבה) ולא לכהן הדיוט (משום מעלין בקודש)

מרובה בגדים (-רישא) –

כמו רבנן ולא כר"מ – ששייך בכל הנ"ל, אבל לא מביא פר כהן משיח[4]

משיח שעבר (-סיפא) –

כמו ר"מ (ולא כרי"ס) – ששייך בכל הנ"ל, (חוץ מפר יו"כ ועשירית האיפה).

               ולכן כאמור רבא מעמיד את המשנה כר"ש.

(יב: באמצע, עדיין בברייתא הנ"ל)

ג. דיני כהן משוח מלחמה –

הברייתא של ר"ש ועוד ברייתא עם מקורות – אינו כמו כהן גדול אלא לגבי:

מקור: ויקרא כא, י – וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר־יוּצַק עַל־רֹאשׁוֹ  שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת־יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת־הַבְּגָדִים אֶת־רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם –

הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו – כהן גדול משוח

אֲשֶׁר־יוּצַק עַל־רֹאשׁוֹ – גם משוח מלחמה

[אך בכ"ז לא מקריב כשהוא אונן, בניגוד לכה"ג – (פסוק יב) – וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא… כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹקָיו עָלָיו – דווקא כהן גדול ולא משוח מלחמה].

לִלְבֹּשׁ אֶת־הַבְּגָדִים – גם מרובה בגדים.

מקור: פסוק יג – וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח – לרבות גם משוח מלחמה.

ד. כהן גדול שעבר מתפקידו

(זה לא "כהן שעבר" שדיברנו עליו עד כה (שנתמנה כמינוי זמני ואז עבר), אלא הכהן הגדול המקורי שעבר מתפקידו)

               ראינו הרגע בברייתא –

עבר מחמת קרי (זמני) – ודאי שעדיין שייך בכל דיניו.

עבר מחמת מום (קבוע) – גם שייך (ר"ע ריבה מ"וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח")

(ואמנם רי"ש למד משם משהו אחר (לרבות משוח מלחמה), אך אומר השער יוסף שגם הוא מודה מסברא).

בעא מיניה רבא מר"נ – מה לגבי כהן שנצטרע?

רב הונא בריה דרב נחמן – כמו שבעל מום שיך, גם נצטרע שייך (אפילו צרעת קבועה).

(יב: במשנה למטה)

ה. קריעה של כהן גדול –

אמרנו קודם שקורע בשינוי, עכשיו נראה שזה מחלוקת:

רי"ש – קורע בשינוי (מלמטה), (כמו שאמרנו וכך גם המשנה)

ר"י – לא קורע כלל.

מה זה השינוי של רי"ש (מלמטה) –

               רב – למטה ממש – הכוונה בחלק התחתון של הבגד

שמואל – למטה משפת הבגד (בחלק העליון של הבגד, אך בלי לקרוע את השפה עצמה)

מיתיבי – והרי גם סתם אנשים לא חייבים לקרוע את השפה (על שאר מתים, חוץ מאביו ואמו) – כלומר קריעה כזאת נחשבת קריעה!

תשובה – שמואל כר"י שסובר שעל כל המתים קורעים גם את השפה (ומתחת לשפה זה לא באמת קריעה).

               והרי ר"י אומר שכלל לא קורע!

תשובה – שמואל סובר כרי"ש שצריך לקרוע בשינוי, וסובר כר"י שקריעה מתחת לשפה היא לא קריעה וממילא שינוי.

(המשנה גם מזכירה עוד דינים של כהן גדול – שמקריב אונן (אך לא אוכל), אבל את זה כבר הזכרנו).

[1] לכאורה גם משה יכל לחשוש חשש זה?

[2] ולמה אין פה איסור של לא תנחשו?

[3] ונחלקו הראשונים אם הכוונה שלא כדאי את כל הסימנים או רק את האחרון.

[4] ובמפרשים – ממילא גם לא שייך בטומאת מקדשיו וקודשיו, כי המקור היה מפר כהן משיח.

השיעור הוריות דף יב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יא. 7+ עד יב. 1+)

אתמול ראינו שבאופן כללי הולכים לפי שעת החטא (ולר"ש – צריך גם שעת הידיעה),

א. ת"ר – וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ – פרט למשיח ונשיא.

למה צריך לומר את זה? (הרי זה מפורש בקרבנות המיוחדים להם)

תשובות:

משיח – שיכולנו לחשוב שכיוון שקרבן משיח זה דווקא בהעלם דבר,

נשיא – רבא:

דחייה חלקית – זה רק נכון לר"ש.

(יא. באמצע)

אבל שואל רבא – מה אם אכל חצי זית, נתמנה לנשיא ואז מיד פוטר (נצטרע) ואכל עוד חצי זית – האם הנשיאות באמצע מפסיקה או שזה מצטרף וחייב?

עונה ר"נ – פטור, כי יש דיחוי לבן אדם מקרבן,

דחייה – שם נדחה לגמרי, כאן נשיא ראוי לקרבן רק לא לקרבן של הדיוט.

(יא. מעל שליש תחתון)

ב. שואל ר' זירא –  הדיוט שאכל ספק חלב (ומתחייב באשם תלוי), ואז נתמנה לנשיא

נזכיר – אכל ודאי חלב (חטאת) ואז נתמנה –

רבנן – חייב, כי הולכים לפי שעת החטא

ר"ש – פטור, כי צריך שגם הידיעה תהיה כשהיה הדיוט.

כעת, מה אם אכל רק ספק חלב (שזה מחייב אשם תלוי, ולגבי אשם תלוי אין הבדל בין הדיוט לנשיא)

לפי רבנן – כל שכן שחייב!

אבל לפי ר"ש – מה מפריע לו בזה שהידיעה היתה רק אחרי המינוי –

אם זה כי נשיא הוא "אדם אחר" – גם כאן הוא אדם אחר – ופטור,

אבל אם זה כי נשיא חייב קרבן אחר, אז כאן שזה אותו קרבן – חייב.

תיקו.

(יא. שליש תחתון (שורה צרה אחרונה))

לרבנן – נחשב מומר ופטור,

דחייה – הרי לפי כולם מומר לדבר אחד אינו נחשב מומר לדבר אחר!

לרבנן – כיון שאוכל במזיד לתאבון – נחשב מומר ופטור

(יא. 10-)

לעיל ראינו שמומר לחלב (אפילו רק לתאבון) נחשב מומר.

ומסביר רי"ח:

ואיך יודעים:

יש עבירות (כמו חלב, (ובהמשך הגמרא – גם שעטנז)) – שצריך לבדוק למה אכל: לתאבון – מומר, להכעיס – צדוקי (מין)[1]

אבל יש עברות שלא צריך לבדוק, אלא בסתם זה להכעיס – נבילות וטריפות שקצים ורמשים (בגלל שהם מגעילים) ושתה יין נסך (בגלל שכולם מתרחקים מזה).

רי"ס בר"י – אף הלובש כלאיים (-מומר)".

והרי גם רבנן מסכימים?

לרבנן – אינו מומר,

                              דעה אחת – כמו הברייתא – לתאבון – מומר, להכעיס – צדוקי (מין).

מיתיבי – אכל פרעוש – מומר (והרי פרעוש זה ודאי להכעיס, כי לא מתאווים לפרעוש)

תשובה – שם מדובר שעשה לתאבון (שאמר שרוצה לטעום טעם אסור).

דעה שנייה מקלה – גם להכעיס הוא מומר, וצדוקי (מין) זה דווקא בעובד ע"ז.

(יא. 2-)

א. הנשיא הוא המלך

מקור –

במשנה – דרשה –  "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת ה' אֱלֹקָיו – מי שאין על גביו אלא ה' אלוקיו.

בברייתא – גז"ש – כאן כתוב "ה' אֱלֹקָיו" ולגבי ספר התורה של המלך כתוב – "לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹקָיו" – מכאן שגם כאן זה המלך.[2]

(יא: 2+)

ב. גם מנהיג שאינו ממש "מלך"

שאל ר"י הנשיא את ר' חייא – האם אני נחשב "נשיא" (אם היה מקדש)?

גירסא א – כי אתה כפוף לריש גלותא שבבבל

אם הייתם שווים – שניכם נשיאים (כמו מלכי יהודה וישראל)

גירסא ב (רב ספרא) – כי אתה לא מנהיג אלא מחוקק

["לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (בראשית מט, י) – המנהיג בבבל מוגדר "שבט", המנהיג בארץ ישראל מוגדר "מחוקק" (מלמד תורה)].

(יא: במשנה)

המשנה

כהן מרובה בגדים הוא כמו כהן משיח –

חוץ מלעניין הפר חטאת – שלא מקריב פר כשהוא חטא

כהן שעבר הוא כמו כהן משמש,

חוץ מפר כה"ג ביו"כ, ועשירית האיפה של הכה"ג מדי יום.

א. ת"ר + תניא אידך –

ר"י – שלקו (בישלו הרבה) את העיקרים (שורשים שונים) בשמן

ולא חשש שייספג, כי היה נס (כמו שהיו שם עוד ניסים – שהיה רק 12 לוג שמן,

"שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה (גימטריה 12) לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם" – שגם לדורותיכם נשארו 12 לוגים.

רי"ס – לא היה מספיק שמן בשביל זה (הוא ייספג), אלא קודם שרו במים כדי שייספגו בשורשים, מוציאים את השורשים ושופכים עליהם את השמן ומיד מורידים שלא ייספג.

(יא: מתחת לאמצע ב"תניא אידך") –

ב. האם מושחים "בן של" –

בברייתא (תניא אידך) – בכהנים כן, במלכים לא.

בכהנים צריך – כתוב במשיחת אהרן ובניו – "וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ" (ויקרא ו, טו) – למה כתוב "המשיח" – ללמד שגם בניו צריכים משיחה.

במלכים לא צריך – "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים יז, כ) – מלכות זה ירושה.

מקור בגמרא – הפסוק הנ"ל – "הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" – כלומר רק בזמן שיש שלום עם מלכותו בקרב ישראל – אז נחשב ירושה ולא צריך משיחה.

דוגמאות (מלכי יהודה) –

שלמה, מפני מחלוקתו של אדוניהו

ומקשה הגמרא: והרי שם הוא בכלל לא "מלך בן מלך", אז ודאי צריך?

תשובה –

באמת מושחים רק את מלכי יהודה

מקור (במשיחת דוד) – וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא (שמ"א טז, יב) – רק זה (זרע דוד) טעון משיחה.

אא"כ זה מלך בן מלך, וגם זה אא"כ נחלקו על ממלכתו.

                                             אבל במלכי ישראל לא מושחים כלל,

וכיוון שלא מושחים – אז אסור למשוח (זה מעילה!)

(יא: 10-)

דברי הימים (א, ג טו) – וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ

הַבְּכוֹר יוֹחָנָן

ומסביר רי"ח שהיו שלושה בנים –

הַבְּכוֹר יוֹחָנָן (יהואחז)

(ונקרא שלישי – לבנים, ורביעי – למלוכה,

ושמו האמיתי הוא מתניה,

ומלך בבל קרא לו צִדְקִיָּהוּ – לומר שה' יצדיק עליו את הדין אם ימרוד בו)

קשה – הרי הברייתא בדוגמאות אמרה שיהוקים היה גדול מיהואחז?

תשובה: אכן יהויקים היה הבכור, והפסוק קורא ליהואחז בכור כי הוא בכור למלוכה.

[1] מין חמור יותר ששחיטתו אסורה בהנאה

[2] אבל גם הברייתא מכניסה את המילים – מי שאין על גביו אלא ה' אלוקיו, וצ"ע למה. ואולי זה כי לא באמת צריך דווקא מלך, אלא כל מנהיג שאין על גביו אלא ה' אלוקיו (על פי חידושים וביאורים שבשוטנשטיין).

השיעור הוריות דף יא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.