הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

השיעור מוקדש

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יז. 2+ עד יז: בנקודותיים מתחת לאמצע)

הקדמה – כשאדם נטמא יש שלושה שלבים:

טמא – עד שהוא טובל (ברוב הטומאות טובל באותו יום, בטומאת מת, זב/ה צרעת ויולדת – רק אחרי זמן) – בשלב הזה הוא אב או ראשון לטומאה

טבול יום – אחרי שטבל ועד "הערב שמש" הוא יורד לדרגה שדומה ל"שני לטומאה" – אסור באכילת תרומה וקודשים.

מחוסר כיפורים – בטומאות היוצאות מגופו (זב/ה, יולדת, מצורע) – למחרת צריך גם להביא קרבן, ועד אז הוא (לכאורה) בדרגת "שלישי לטומאה" ומותר בתרומה אבל אסור באכילת קודשים.

המשנה כאמור – 3 הדרגות פוסלות את הקרבן.

א – וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא־יִטַּמָּא בְּעַמָּיו׃

וְלֹא יְחַלְּלוּ (בפסוק ו) – באופן פשוט עוסק בטמא,

קשה – למה לא לומדים את מה שסמוך לאותו פסוק – קורח קרחה ומשחית זקן שיהיה אסור להקריב?

תשובה – יש גזירה שווה (חילול חילול) בין הפסוק הזה לפסוק ט בהמשך:

(יז. באמצע)

(זה שצריך מקור לטמא זה ברור, כי המקורות של של טבו"י ומחס"כ בנויים עליו, אבל למה צריך מקור לשניהם?)

ללמוד אחד מהאחר אי אפשר:

ללמוד אחד משניים גם א"א:

מקשה הגמרא[1] – לכאורה מחס"כ לא באמת מחוסר מעשה,

תשובה: רבה סובר שמחס"כ נחשב טמא לגמרי ("מחוסר כיפורים דזב כזב דמי"),

(יז: 2+)

לאדם טמא אסור לשרוף את הפרה אדומה –

במדבר יט, יח – וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל־הָאֹהֶל וְעַל־כׇּל־הַכֵּלִים וְעַל־הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ־שָׁם וְעַל־הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר׃

לטבול יום מותר –

שם יט – וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל־הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – שאפילו שעדיין קצת טמא וקצת טהור – מותר.

מה לגבי מחס"כ – מחלוקת:

יוסף הבבלי – לא יכול –

כי סובר שנחשב טמא, כמו רבה.

(ההיתר של טבו"י כולל רק טמאים שאינם מחוסרי כיפורים, כמו טמא מת (שזה הנושא בפסוקים), ולא בטומאות שיוצאות מגופו שהם מחוסרי כיפורים).

רבנן – יכול

– לכאורה כי סוברים שלא נחשב טמא.

– דחייה – אולי מסכימים שנחשב טמא, ובכל זאת יכול לשרוף כי ההיתר של טבו"י כולל את כל הטמאים – גם את מחוסרי הכיפורים.

[1] לכאורה יכלו להקשות כך גם מקודם כשניסינו ללמוד טבו"י רק ממחס"כ, ואולי אכן יכלו להקשות וחיכו לעכשיו.

השיעור זבחים יז – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(טו: תחילת פרק שני (כל הזבחים) עד יז. 2+)

(תוס' – לא הוזכרו הפסולים המפורשים בתורה (בעל מום ושתוי יין), אלא את הלא מפורשים)

בעיה באדם העובד –

זר

ערל

אונן

טמא, טבול יום, מחוסר כיפורים

בעיה בתהליך העבודה –

בעיה בהכנות מסביב: מחוסר בגדים, לא רחץ ידיים ורגליים,

בעיה בעבודה עצמה: יושב, עומד על גבי כלים/בהמה/רגלי חברו, קיבל בשמאל (ור"ש מכשיר)

"בני ישראל" מיותר,

(טו: 2-)

טבלת סיכום לפני המקורות הבאים:

דחייה – אפשר לפרוך: יש גם חומרא בבעל מום, שזה פסול שעשה בו קרב כמקריב (מום בבהמה), אז אולי לכן מום מחלל, אך זר לא.

דחייה – אם דורש כך, יכול כבר לדרוש כמו לוי את החילול משם, אלא כנראה לא דורש כך.

עונה רב סמא – אולי אונן הותר בבמה.

(טז. באמצע)

(וכאן א"א לפרוך שהוא פסול בבמה, כי יושב כשר בבמה ("לעמוד לפני ה' לשרתו" (דברים י, ח) – לפני ה' ולא בבמה).

אם יושב – שמותר באכילה – אם עבד חילל,

דחייה – אפשר לפרוך: יש גם חומרא ביושב שאין בזר – שפוסל גם בעדות.

והגמרא מתלבטת האם זאת פירכא טובה (כי תלמיד חכם מותר להעיד בישיבה).

אך ר' אלעזר – לא צריך לדייק כך,

ויש שתי הבנות בדו שיח:

הבנה א (ר' אלעזר) – מצד האנינות

ההסבר שהציע משה לשריפה – הבעיה בעבודה באנינות: בני אהרן זרקו את הדם באנינות, וזה מחלל! (והנה המקור שחיפשנו!)

ואהרן דחה אותו – "הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ?!" לא הם הקריבו אלא אני (כה"ג) וזה לא מחלל.

ההסבר של אהרן – הבעיה באכילה באנינות: כיון שהם אוננים הם לא יכולים לאכול את הקרבן (גם לא בערב), ולכן צריך שריפה.

הבנה ב (הדעה הקודמת) – מצד טומאה (כי מצד אנינות אין בעיה – הם יוכלו לאכול בערב)

ההסבר של אהרן – "הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת־חַטָּאתָם" – כיון שהיו אוננים ואסורים לאכול ביום, חיכו לערב, ובגלל זה בינתיים הקרבן נטמא.

ולפי זה נושא העבודה באנינות כלל לא עלה, ואין מקור שזה מחלל.

(שני המקורות הבאים הם כמעט העתק של 2 המקורות המקבילים בחלק הקודם[1])

דחייה – אפשר לפרוך: שבבעל מום עשה בו קרב כמקריב,

דחייה – אם דורש כך, יכול כבר לדרוש משם גם את החילול.

תשובה – טמא כן הותר – בקרבן ציבור,

(טז: שליש)

אם יושב – שמותר באכילה – אם עבד חילל,

דחייה – אפשר לפרוך: יש גם חומרא ביושב שאין בזר – שפוסל גם בעדות.

ושוב – הגמרא מתלבטת האם זאת פירכא טובה (כי תלמיד חכם מותר להעיד בישיבה).

(טז: באמצע)

הסבר:

דוחה רבא בר אהילאי: אין קל וחומר כזה,

הראיה: כי לפי ההיגיון של הקל וחומר של רבא, נוכל להציע עוד אפשרויות לקל וחומר שיגיעו למסקנות שברור שאינן נכונות:

[1] תוס' – שני המקורות חולקים זה על זה, כי בראשון למדנו את זר מבעל מום + טמא/אונן, ועכשיו רוצים ללמוד אונן מבעל מום + טמא.

השיעור זבחים טז – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור הוקדש על ידי יצחק גולדברג, לזיווג הגון לנכדותיו ולרפואת אשתו ושלו לאורך שנים בעז"ה

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יד: – טו: בסוף הפרק הראשון)

תזכורת מהמשנה –

ת"ק – כל הולכה היא עבודה

ר"ש – רק במצב שחייבים להוליך (שא"א לשחוט צמוד למזבח).

במה מדובר –

רש"י –

נפק"מ אם זה הולכה –

רש"י – שמחשבת פסול פוסלת

תוס' מוסיף – שאם זה לא הולכה אז חסר לו אחת מהעבודות וצריך ללכת אחורה ולהוליך (בהנחה שיכול לתקן).

הדיונים:

א. האם זה הולכה

               ראיות שזה הולכה:

דחייה – אולי הכוונה שמקדם את גופו בישיבה על הרצפה, וזה לא קשור להושטה.

דחייה – אולי כל כהן התקדם צעד אחד כשנתן לכהן הבא.

ראיה שזה לא הולכה –

משנה בדף לב – כהן כשר שהעביר לפסול, הפסול יכול להחזיר לכשר והכל בסדר.

וברור שאין בעיה בעצם זה שהפסול מחזיק, אלא מה הבעיה –

בהווה אמינא – הפסול עומד קרוב יותר למזבח, והבעיה היא שהכשר קידם את הדם בעזרת הושטה, והושטה אינה הולכה, ולכן הפסול יחזיר אחורה לכשר (שעדיין עומד באותו מקום) והכשר יוליך כמו שצריך וזה בסדר.

דחייה – ההושטה כן הולכה, ולכן הכשר יכול להתקדם למקום של הפסול ולקחת משם ולהמשיך.

(יד: 2-)

ב. עולא-רי"ח – הולכה שלא ברגל (הושטה) אינה הולכה, אך האם אפשר לתקן?

               ראיות שאפשר לתקן:

דחייה – אפשר להבין אחרת: הפסול רחוק יותר מהמזבח, כך שכלל לא היתה שם הושטה לכיוון המזבח וזה לא קשור אלינו.

ניסיון דחייה – אולי לא התפזר לכיוון המזבח (היתה גומא, מדרון, דם סמיך)

דחיית הדחייה:

ואם נאמר שגם אם נשפך אחרי הקבלה בכלי, אם נשפך לכיוון המזבח פסול – המשנה שם היתה צריכה לומר את זה, אלא מכאן שבמקרה כזה אפשר לתקן.

ג. מציעה הגמרא הבנה חדשה בר"ש במשנה:

רבנן – כל הולכה היא עבודה

ר"ש –

לעיל הבנו:

אם יכל לשחוט צמוד למזבח – זה לא הליכה.

אבל עכשיו מציעה הגמרא:

הכוונה שגם כשהוא צמוד למזבח והושיט – ההושטה אינה הולכה, כלומר שאמנם יצא ידי חובה ואין צורך לתקן, אבל אם תהיה מחשבת פסול זה לא יפסול.

אבל במערבא דחו (צחקו):

אז איך מחשבה יכולה לפסול בזריקת הדם – כי שם הזריקה היא לא רק הזזת היד אלא כל התהליך.

כאן לעומת זאת –

לפי זה – איך לפי ר"ש ניתן לפסול במחשבה את ההזאה?

תשובה – ההנחה השנייה לא נכונה, אלא גם בחטאת העוף העבודה לא מסתיימת עד שהדם מגיע למזבח (היקש בפר כהן משיח בין הזאת דם לנתינת דם), ושם יכולה לחול מחשבת הפסול.

א. הרמות השונות (מהכי לא מיותר להכי מיותר):

לר"ש – רק זה נחשב הולכה.

ב. איפה רבנן ור' אלעזר נמצאים?

רבא ורב ירמיה –

ר"ש – רמה 1,

ר' אלעזר – 2 ומעלה, 3-4 לא.

מקשה אביי – בברייתא ר' אלעזר מביא את רמה 4 כדוגמה ללא הולכה, משמע ש3 כן, ורבא מקבל, ויוצא:

ר"ש – רמה 1,

השיעור זבחים טו – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולרפואת כל חולי עם ישראל

Download

(יד. שורה 9 – יד: 10 שורות מלמטה)

שאלות על ר"ל:

B. רבא – עוד דוגמא – הולכת הלבונה של לחם הפנים אל המזבח (-מקביל לזריקת דם, כיוון שמתיר את הלחם).

חלק ב – הולכה בזר

ב. רבה ורב יוסף – זאת מחלוקת תנאים במשנתנו: יש קשר בין פיגול לזרות:

השיעור זבחים יד – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(יג. במשנה – יד. שורה 9)

א. משנה – שני חלקים

A.עבודה שנעשית לשמה + שלא לשמה – פוסלת.

B. באלו עבודות המחשבה פוסלת: בשלוש עבודות הדם לפי כולם (שחיטה, קבלה וזריקה), לגבי הולכה: ת"ק – פוסל, ר"ש – מכשיר, ור"א – רק אם זאת הליכה הכרחית.

בגמרא נדבר רק על הנושא השני, ונראה שני דיונים: 1. קבלה. 2. טבילת אצבעו בדם.

ב. סוגיא א – פסול מחשבה בקבלה

A. במשנה – פוסל.

בברייתא של ר"ע – לכאורה לא פוסל [ר"ע – בקבלה "לא עשה בה מחשבה כמעשה"].

תירוץ רבא – הברייתא מדברת על פיגול (ששייכת כמרכיב ראשון של פיגול אך לא שני).

B. הרחבה בנושא פיגול

הפסוק – "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו, לא יחשב לו, פיגול יהיה, והנפש האוכלת ממנו עוונה תישא".

ברייתא א – באלו עבודות יש פיגול?

ברייתא ב  – על מה מכוונים במחשבת פיגול?

מהלך הגמרא:

C. במאמר מוסגר – ברייתא א

b. ר' טרפון שואל מה הבדל בין זריקה לקבלה (אם בשניהם מחשבה פוסלת)? ור"ע מביא שלושה הבדלים בהם מחמירים בזריקה: 1. מחשבה כמעשה. 2. חיוב כרת על עשייה מחוץ למקדש (בשחיטה מפורש בתורה). 3. חיבו מיתה בעשייה ע"י פסול.

ג. סוגיא ב – טבילת אצבע בחטאות הפנימיות

בחטאת היו זורקים את הדם על ידי האצבע (ולא ישירות מהכלי), ובחטאות הפנימיות כתוב במפורש "ובל הכהן אצבעו מן הדם" והיזה…". והשאלה היא –

האם טבילת האצבע נחשבת עבודה לעניין פיגול?

קושיא – הרי את פיגול למדנו משלמים בבניין אב, ושם אין טבילת אצבע? (רב פדא, ר"ל).

תשובות:

1. לא למדנו מבניין אב, אלא מריבוי, וממילא – כל קרבן והעבודות שלו.

דחיית הראיה – ר' יוסי בר"ח – אולי כן למדנו מבניין אב משלמים, וזה שמחשבת שלא לשמה פוסלת בחטאת נלמד ממחשבת "חוץ למקומו" בשלמים (לומדים פסול מפסול), ולכן לומדים גם לשלא לשמה משלא לשמה. משא"כ טבילת אצבע שאין דבר כזה בשלמים – לא ניתן ללמוד שמפגלת.

2. רב ירמיה – אכן לומדים מבניין אב, ובכל זאת ניתן ללמוד גם לטבילת אצבע.

[ומחזק רב מרי  – יש פיגול במנחות גם בנתינת הקומץ בכלי, והרי זה לא מקביל לשום עבודה, אלא שלומדים באופן כללי לכל עבודה שמעכבת, אז כך גם לגבי טבילת אצבע שהיא עבודה חשובה [=הולכה].

B. לימא כתנאי

שתי ברייתות שנחלקו האם טבילת אצבע מפגלת בחטאת.

השיעור זבחים יג – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(יא: במשנה – יג. במשנה)

א. פסח שלא לשמה בבוקר י"ד ניסן

ב. דיחוי בקרבנות

ג. דעת בן עזאי – גם קרבן עולה נפסל שלא לשמה.

השיעור זבחים יב – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

א. המקור השני – "אשם הוא"

ב. המקור הראשון – בניין אב מחטאת שמכפרת

ג. המקור השלישי – היקש לחטאת "כחטאת כאשם".

ד. מה לומדים מההיקש של מנחה לחטאת ולאשם?

הדעות: יוסף בן חוני פוסל, ר"א – רק ב"לשם פסח".

ב. המקור של ר' יהושע

ג. קושיית ר' יהושע לר"א

ד. המקור של ר"א

א. מקור – "ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו".

השיעור זבחים יא – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(ט: שורה 9 – י. 10 שורות מלמטה)

(ט: שורה 9 – י. 10 שורות מלמטה)

א. הנפק"מ –

לגבי שינוי קודש –

אם נחשב אותו קרבן – כשר

לגבי שינוי בעלים – להפך –

אם נחשב אותו קרבן – פסול,

ב. סוגי החטאות שנעסוק בהן –

חטאת רגילה (חטאת חלב)

חטאות אחרות (מהקרוב לרחוק) –

רמה 1 – חטאת רגילה על חטא אחר (למשל על אכילת דם), וכן חטאת על ע"ז (שהיא דווקא שעירה)

רמה 2 – קרבן עולה ויורד על טומ"ק (דומה – שזה על שחט שבשוגג יש כרת, שונה – שזה עולה ויורד לפי המצב הכלכלי).

רמה 3 – חטאות שלא באות  לכפר על חטא – חטאת נחשון (חנוכת המשכן), חטאת נזיר ומצורע.

ג. הדעות

האפשרויות –

רמה 1 – כן כמו חטאת רגילה

רמה 2 – אפשר ללכת לכאן ולכאן

רמה 3 – לא כמו חטאת רגילה

הדיון בגמרא –

רב בשם מבוג – 4 גרסאות מה אמר:

2 גרסאות ראשונות – רמה 3 כן כמו חטאת רגילה

גירסה אחת – לגבי שינוי קודש

גירסה שנייה – לגבי שינוי בעלים

אך רב משרשיא דוחה – הרי גם במנחה כתוב "זאת תורת המנחה" ושם לא אומרים שתורה אחת לכל המנחות.

אלא יש עוד 2 גרסאות – רמה 3 לא כמו חטאת רגילה:

גירסה אחת – לגבי שינוי בעלים

גירסה שנייה – לגבי שינוי קודש

(7- לפני השורות הרחבות)

אך מקשה רב אשי:

לפי הדעה הראשונה ברמה 1 זה מובן:

אבל לפי הדעה השנייה (רב אחא) – זה לא מובן,

עונה רב אחא – צריך לפצל בין שינוי קודש לשינוי בעלים:

ברמה 1 – נחמיר לשני הכיוונים –

ברמה 2 –

(ט: 4-)

לגבי שינוי בעלים – ודאי שמחשבים מעבודה לעבודה (רק ביחס לזריקה, למשל ששוחט וחושב שאת הזריקה יעשה לבעלים אחרים) – פסול

במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו – גם מחשבים מעבודה לעבודה (למשל – בזמן השחיטה חושב שאת הזריקה/הקטרה/אכילה יעשה חוץ לזמנו או מקומו) – פסול

השאלה היא – מה לגבי שינוי קודש – למשל ששוחט חטאת לשמה, אבל חושב שאת הזריקה יעשה לשם עולה, האם זה פוסל את הקרבן כבר עכשיו –

ר"ל – לא מחשבים מעבודה לעבודה (וכן רבה בהתחלה)

ר' אילעא – מייתור בפסוק –

שאלות:

תשובה – לזה לא צריך פסוק, אלא אפשר ללמוד מהקו"ח של רי"ח, אלא כנראה שזה מלמד שלא מחשבים.

תשובה – החומרות לא משפיעות על הלימוד, כי הפסוקים נאמרו בקרבן שלמים ושם אין את שתי החומרות.

רי"ח – כן מחשבים מעבודה לעבודה (וכן ר"נ)

מקור: קל וחומר משלושת הפסולים בהם מחשבים (שינוי בעלים, מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו),

[כי בשלושתם יש חולשה – שרק מחשבים מעבודה לעבודה (שישחט על מנת לזרוק את הדם בפסול)

דחייה חלקית – משינוי בעלים אכן יש קל וחומר (רב אשי),

מחשבת חוץ לזמנו – עושה את הקרבן פיגול (האוכל חייב כרת), משא"כ בשינוי קודש

[נחלקו באופן דומה גם לע"ז –

השיעור זבחים י – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(ח: שורה 5 – ט: שורה 9)

חלק א – מקורות וצריכותא

א. הנושא – קרבן פסח שלא ניתן להקריבו – אם נעשה שלא לשם פסח – כשר כשלמים.

[באיזה מצב מדובר – 1. שוחט לפני הזמן. 2. אחרי הזמן (מותר הפסח). 3. שהפסח נהיה בן שנה].

מטרת הסוגיא – למצוא מקור.לדין.

מבנה הסוגיא – מקור א ודיון ארוך עליו, מקור ב (מובא בדרך אגב), מקור ג, וצריכותא לשלושת המקורות.

ב. שלושת המקורות והצריכותא

A. המקורות

מפרשיית השלמים

1. אבוה דשמואל – "ואם מן הצאן קרבנו (=פסח) לזבח (=התכוון לקרבן אחר) שלמים (=הופך לשלמים).

2. ברייתא – "אם כשב".

מפסוק על פסח

3. ר"נ – "וזבחת פסח… צאן ובקר (=קרבן שבא משניהם – שלמים)".

B. הצריכותא –

כדי לחדש שבכל שלושת המצבים הפסח הופך לשלמים: לא רק כשהפסח כבר לא כשר בחפצא (בן שנתיים), ולא רק כשעבר הזמן, אלא אפילו ששחט לפני הזמן.

חלק ב – דיון על המקור הראשון ("ואם מן הצאן… לזבח שלמים לה'").

א. שתי ההבנות בלימוד מ"לזבח שלמים לה'"

A. לזבח (=כוונה) שלמים (=תוצאה).

קושיא – אולי הכל מתייחס לכוונה, ואז זה כלל ופרט, וצריך לכוון דווקא לשלמים.

B. כל הפסוק מתייחס לכוונה, ובכל זאת זה גם אם כיון לשאר הקרבנות כי דורשים את "לה'":

1. כלל פרט וכלל.

דחיות: 1. הכללים לא דומים. תשובה – לא נורא. 2. אפשר לרבות רק את הדומה לפרט – שקרב בנדבה.

2. ריבוי מיעוט ריבוי – מרבים כוונה לכל הקרבנות חוץ מכוונה לשם פסח.

נ. להבנה השנייה – אולי יהפוך למה שכיוון עליו?

A. לעולה, חטאת ואשם לא – כי זה לא דומה לשלמים: 1. לא נאכל לכל אדם. 2. לא קודשים קלים.

B. מעשר בכור ותודה שהם קדשים קלים – בתודה לא כי אין נפק"מ, במעשר ובכור – כי זאת הגדרה מציאותית (מלמד מפסוק וגז"ש).

ב. "ואם מן הצאן קרבנו" = פסח

שאלות:

1. אולי הכוונה לאשם? דווקא מכל צאן (כבשים + עיזים).

2. אם הכוונה לפסח, למה התורה מפרטת אח"כ כבש ועז? כבש – שצריך להקריב בפסח את האליה, עז – שבעז לא צריך (גם בשלמים).

השיעור זבחים ט – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש להצלחת צה"ל ורפואה שלמה לכל הפצועים

רוצים להיות שותפים בזכויות של לימוד התורה של אתר סיני? ליחצו כאן

Download

(ז: באמצע – ח:  שורה 5)

המקור לפסולים בקרבנות פסח וחטאת שלא לשמה

הערות מקדימות:

1. גם כאן כמו בדף ד – צריך מקור לכל קרבן, לכל עבודה, ולשינוי קודש ושינוי בעלים.

2. כדי לפסול צריך שני לימודים שמצריכים לשמה.

3. בשלב הראשון לא נעזרים במקור של שאר הקרבנות בדף ד (בפסח כי לא הוזכר, ובחטאת – כי רוצים מקור מתוך פסוקי החטאת).

חלק א –הפסול בקרבן פסח

גישה א 

A. שלב ראשון – למצווה

שינוי קודש – "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה'" – שכל העשייה תהיה לשם פסח.

שינוי בעלים – "ואמרתם זבח פסח" – זביחה לשם פסח, ואם אינו עניין לשינוי קודש – תנהו לשינוי בעלים.

(עדיין חסר לנו שאר העבודות בשינוי בעלים).

B. שלב שני – לעכב

1. "וזבחת פסח לה' אלוקיך" – זביחה לשם פסח.

דחייה – פסוק זה מלמד דבר אחר – ר"נ – שמותר פסח הולך לשלמים.

(וגם – זה רק על שינוי קודש ורק על זביחה).

2. "ואמרתם זבח פסח הוא…" – שיהיה בכשרות (ומכאן נפסול שינוי קודש + בעלים).

C. שאר עבודות בשינוי בעלים?

(במצווה מצינו לשאר העבודות אך בבעלים מאצנו רק לזביחה).

1. "הואיל וגלי גלי" – רש"י – נלמד משינוי קודש שזה בכל העבודות (אך אחרונים – הרי בדף ד דחינו אפשרות כזו). לכן צאן קדשים – כיוון ש"הוא" לימד על שינוי קודש שזה פוסל בכל העבודות, אז גם בשינוי בעלים).

רב אשי – לא סובר "הואיל וגלי גלי".

גישה ב – רב אשי

A. שלב א למצווה – מהיקש לשלמים (כמו בדף ד – "זאת התורה לעולה, למנחה וכו', ובפסוק אח"כ – "ביום צוותו את הני ישראל להקריב את קרבניהם" – בא לרבות פסח מעשר ובכור".

B. מקור לעכב – המקורות הנ"ל של גישה א למצווה, ומההיקש לשלמים לומד שגם בשינוי בעלים זה בשאר העבודות.

C. "הוא" – לא בא ללמד על פסח, אלא ללמד שדווקא בפסח פוסל, אך  באשם, למרות שנאמר "הוא", לא פוסל (הזכרנו בדף ה:, ונרחיב על אשם יותר בדף י:). (לא הוזכר בשיעור עצמו).

חלק ב – מקור לפסול קרבן חטאת.

גישה א

א. שלב א – למצווה

A. שינוי קודש

כאן מביאים מקור לכל ארבע העבודות:

שחיטה – "ושחט אותה לחטאת" (בחטאת רגילה).

קבלה (והולכה איתה (דף ד)) – "ולקח הכהן מדם החטאת" (בחטאת רגילה).

זריקה – "וכיפר עליו הכהן מחטאתו" (בקרבן עולה ויורד).

B. שינוי בעלים –

זריקה – "וכיפר עליו הכהן מחטאתו".

(עדיין חסרים לנו שאר העבודות).

ב. שלב ב – לעכב

A. זריקה בשינוי בעלים מעכבת

מאותו פסוק עצמו – "וכיפר עליו הכהן מחטאתו" – החטאת שלו.

B. מקור בשאר העבודות (בשינוי קודש – לעיכוב, בשינוי בעלים – למצווה)

1. מחטאת נזיר

"ועשה את חטאתו" – כל העשייה לשם חטאת (ר' יונה) + חטאת שלו (רב הונא ברדר"י)..

2. מחטאת מצורע (רבא)

"ועשה (כל העשיות) הכהן את החטאת (לשם חטאת) וכיפר על המיטהר (לשם הבעלים)".

אך מקשה רבינא:

a.      [(לא הוזכר בשיעור) אם אתה דורש את חטאתו, תדרוש גם את עולתו!(ואמנם את מנחתו ונסכו שבפסוק אח"כ גם רבינא דורש (לעניין שאפשר להביא אותם גם בלילה ולמחרת)].

b.     לא ניתן ללמוד לימוד משותף הכפילות בחטאת רגילה מחטאת נזיר, שהרי הנזיר חמור שבאים איתה גם עולה ושלמים, וחטאת רגילה חמורה בזה שבאה על שגגת כרת.

ניסיון לצרף שני מקורות (לשינוי קודש – אם יהיה מקור מיותר, נוכל לומר שהוא בא לעכב, לשינוי בעלים – אולי משני מקורות נלמד לשאר החטאות למצווה):

לא ניתן לוותר על אחד המקורות וללמוד את השאר ממנו – כי בכל זוג יש חומרא שאין בשלישי: חטאת נזיר ומצורע – באים עם עולה ואשם, חטאת רגילה ומצורע – לא ניתן להישאל, חטאת רגילה ונזיר – חטאת קבועה ולא תלויה ברמה הכלכלית.

נתקענו.

גישה ב

(כמו לגבי פסח, שאחרי שהתייאשנו נעזרנו בהיקש).

שלב א – היקש לשלמים

שינוי קודש ושינוי בעלים לכל העבודות למצווה.

שלב  ב – כל המקורות של שלב א בגישה א

(בשינוי בעלים, נלמד שזריקה מעכבת, ומההיקש לשלמים נלמד גם לשאר).

ומה עם חטאות מיוחדות? (חטאת על ע"ז (שעירה ולא כישבה), וכן קרבנות עולה ויורד (שבהם מביא  או כבשה/שני תורים-בני יונה/עשירית איפה – שבועת העדות, שבועת ביטוי, וטומאת מקדש וקודשיו)

חטאת ע"ז – מחטאת רגילה (באה על כרת).

חטאות של קרבן עולה ויורד – מ"במה הצד" משחטאת רגילה + נזיר + מצורה

השיעור זבחים ח – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.