הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • הוריות דף י – גמרא דף יומי

    לעילוי נשמת דוד גרוסברגר ז"ל, בן יצחק ואסתר, לרגל יום השנה העשרים לפטירתו,

    ולעילוי נשמת מלכה גרוסברגר ז"ל בת שמואל אברהם ויוכבד, לרגל יום השנה השני לפטירתה,
    שיהיו מליצי יושר לכל המשפחה ולכל עם ישראל

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sinai_horayot_010.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

    סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף י

    (ט: תחילת פרק כהן משיח – יא. 7+)

    חלק א – לפני ואחרי המעמד המיוחד (כהן משיח ונשיא)

    המקרים בשתי המשניות (ט:, י.) –

    1. חטאו המשיח והנשיא, ואז עברו מתפקידם – מביאים את קרבנם המיוחד (פר, שעיר)

      2. הולכים לפי שעת החטא.

      1. חטאו אחרי שעברו מתפקידם –

        2. נשיא כהדיוט – לפי שעת החטא

        המשיח – עדיין כמשיח!

        1. (י.) – חטאו לפני שנתמנו ואז נתמנו –

          2. ת"ק – כהדיוט (לפי שעת החטא)

          (ר"ש – צריך שגם הידיעה תהיה לפני, אחרת הם פטורים)

           

          גמרא –

          (ט: 1- בגמרא)

          א. לגבי משיח – מה הצריכותא למקרה 1?

          כלומר, אם במקרה 2 (שחטא אחרי שירד) הוא כמשיח, כל שכן במקרה 1 (שחטא כשהיה משיח ואז ירד), אז למה צריך לומר את זה?

          תשובה – זה נכתב אגב שנכתב לגבי נשיא.

           

          ב. מקורות

          למקרה 1 – הגמרא לא מביאה מקור, כנראה כי זה פשוט שהולכים לפי שעת החטא

          למקרה 2 – (חטא אחרי שעבר מגדולתו) –

          ת"ר – לגבי משיח (שעדיין מקריב כמשיח)

          לכאורה יכולנו להקשות – שיהיה כהדיוט, קל וחומר מנשיא,

          שהרי נשיא חמור ממשיח – שמביא גם על שגגת מעשה ולא רק על העלם דבר (שגגת הוראה לעצמו)

          קמ"ל שהוא כן נשאר כמשיח (בניגוד לנשיא) – וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן־בָּקָר (פסוק ג)  –  "עַל חַטָּאתוֹ" מיותר, ומרבה שמביא פר גם אחרי שעבר ממשיחותו.

          גמרא – לגבי נשיא (שמקריב כהדיוט)

          לכאורה יכולנו להקשות – שיחשב כנשיא קל וחומר ממשיח (שהרי הנשיא חמור יותר)!

          קמ"ל שנשיא לא נשאר נשיא – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב) – רק בזמן שהוא נשיא.

           

          (י. אחרי המשנה)

          למקרה 3 (חטאו לפני שנתמנו – מביא כהדיוט)

          לגבי משיח – ת"ר –

          1. לכאורה לא צריך מקור – אלא נלמד קל וחומר מנשיא (שמביא כהדיוט)
            2. שכאמור נשיא חמור ממשיח – שמביא גם על שגגת מעשה ולא רק על העלם דבר,

            דחייה – גם משיח חמור מנשיא, שמביא כמשיח גם אם חטא אחרי שירד מגדולתו.

            1. אלא יש מקור עצמאי – אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא (פסוק ג) – דווקא כשהוא משיח ולא לפני.

              2.  

              (י. שורה רחבה 1)

              לגבי נשיא – תניא נמי (ברייתא דומה והפוכה)

              1. לכאורה לא צריך מקור – אלא נלמד קל וחומר ממשיח
                2. שהרי משיח חמור מנשיא בזה שמביא גם אחרי שירד מגדולתו (מקרה 2)

                דחייה – גם נשיא חמור ממשיח, שמביא גם על שגגת מעשה ולא רק העלם דבר.

                1. אלא יש מקור עצמאי – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב), ולא לפני שנתמנה.

                  2.  

                  סיכום המקורות

                  נשיא – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב) –

                  ולא על מה שחטא אחרי (מקרה 2) או לפני (מקרה 3)

                  משיח –

                  מצד אחד – אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא (פסוק ג) – ולא על מה שחטא לפני (מקרה 3)

                  מצד שני – וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ (שם) – לרבות גם על מה שחטא אחרי

                   

                   

                  (י. שליש תחתון)

                  חלק ב – אגדתא

                  א. דרשות (אגדתא והלכה) על אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב)

                  1. A. ת"ר – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא – האם זאת גזירה שהנשיא יחטא?!
                    2. ת"ל – אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא – כמו ששם זה רק "אִם", גם בנשיא זה רק אִם.

                    ושואלת הגמרא – מה ההווה אמינא? האם יש תקדים לגזירה כזאת?

                    תשובה – כן, בנגעי צרעת – כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן… וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (ויקרא יד, לד) – ר"י מפרש שזאת בשורה (רעה) שתהיה צרעת.

                    אגב – ר"ש לגבי צרעת מפרש אחרת – שהכוונה שצרעת לא מטמאת באונס (גורם חיצוני) אלא רק אם הגיעה משום מקום על ידי ה' – וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת.

                    והא תניא – מקשים מברייתא שתוך כדי דיון אומרת שצרעת חמורה מזיבה (של איש) בזה שהיא מטמאת גם באונס וזיבה לא?

                    עונה רבא – אכן נגעים מטמאים באונס (כמו מכה או כוויה).

                    וכשר"ש אמר שהם לא – הוא לא התכוון לכל אונס אלא רק לנגעי רוחות או כשפים.

                     

                    (י. 10-)

                    1. B. ת"ר – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא – פרט לחולה,

                      2. ומסבירה הגמרא – הכוונה פרט למצורע, כי כשמלך נצטרע הוא עוזב את מלכותו,

                      וכאמור בחלק א – מלך שעבר מגדולתו מקריב כהדיוט.

                      מקור שמלך שנצטרע עוזב – מל"ב טו, ה – ״וַיְנַגַּע ה׳ אֶת הַמֶּלֶךְ [עוזיהו] וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחׇפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת״

                      ולמה נקרא "ְבֵית הַחׇפְשִׁית"? כי מלך הוא בעצם עבד של העם,

                      וכפי שמסופר על ר"ג ור' יהושע שהיו בספינה, ור' יהושע סיפר לו על שני  תלמידים חכמים של ר"ג, ור"ג רצה למנותם בראשות הישיבה ובהתחלה לא רצו ורק בסוף הסכימו,

                      ואמר להם – לא רציתם מתוך ענווה? כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!

                      וכן נאמר – ״וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה״ שאמרו הזקנים לרחבעם כשנהיה מלך.

                       

                      (י: 2+)

                      1. C. ת"ר – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא – ריב"ז – אשרי הדור ש(אפילו) הנשיא מביא קרבן (אפילו) על שגגתו
                      2. a. קושיא – מתקיף רבא בריה דרבה – והרי יש מקרים שבהם "אשר" ודאי לא מלשון אשרי?
                        3. במעילה – ״וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם״ (ויקרא ה, טז),
                        בירבעם – ״אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא״ (מל"א יד, טז)

                        תשובה – שם זה חלק טבעי מהפסוק, אבל אצלנו (כאמור בסעיף א) שינה וכתב "אשר" במקום "אם", ולכן דורשים מלשון אשרי.

                                      

                        (י: 12+)

                        1. b. חיזוק – ר"נ ב"ח – עוד מקום ש"אשר" זה מלשון "אשרי" –
                          2. "יֶשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר  יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים,
                          וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל" (קהלת ח, יד)

                          אמנם הפסוק אומר שזה הבל, אבל בעומק לגבי הצדיקים (שרק אצלם כתוב אשר) זה גם טוב – "אשריהם".

                          מה טוב בזה –

                          1. אשריהם לצדיקים שמקבלים בעוה"ז רע כדי שעוה"ב יהיה להם רק טוב,

                            2. (כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים = עונש, אשריהם שמקבלים את עונש בעוה"ז).

                            ולהפך לגבי הרשעים – אוי להם שמגיע להם טוב בעוה"ז, כדי שבעוה"ב יקבלו רק רע.

                            (כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים = שכר, שמקבלים קצת שכר בעוה"ז).

                            מקשה רבא – האם לא יותר אשריהם אם יקבלו טוב גם בעוה"ז וגם בעוה"ב?

                            1. אלא רבא –

                              2. אשריהם לצדיקים שמקבלים שכר גם בזה וגם בבא,

                              (כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים = שכר בעוה"ז, שהרי סתם רשעים מקבלים שכר בעוה"ז ועונש בעוה"ב)

                              ואוי לרשעים שאפילו בעוה"ז לא מקבלים שכר

                              (כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים = עונש בעוה"ז, שמקבלים עונש אפילו בעוה"ז ולא רק בבא).

                              ואכן מסופר שרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע באו לרבא ללמוד תורה,

                              ואמר עליהם את הדרשה הנ"ל – אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה                הרשעים – שזכו למספיק כסף (ע"י קניית קרקע) כדי להפנות וללמוד תורה.

                               

                              (י: באמצע (שורה רחבה 1)

                              ב. אגב צדיקים ורשעים – "כִּי־יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד, י)

                              1. רי"ח – שני בני אדם שעשו אותה מצווה (פסח) –
                                2. צדיק – מי שאכלו לשם מצווה
                                פושע – אכלו באכילה גסה (שכבר היה שבע)

                                דוחה ר"ל – באכילה גסה זה אמנם לא מן המובחר, אבל גם לא פושע.

                                1. ר"ל – שני אנשים כל אחד בביתו עם אשתו ואחותו, ולא היו בטוחים על מי הם באים:

                                  2. צדיק – בא על אשתו (ה' שמר עליו שלא יחטא)

                                  פושע – על אחותו

                                  דחייה – בפסוק משמע שעשו אותו מעשה, ולאחד זה מצווה ולשני עבירה

                                  1. מעשה בנות לוט –

                                    2. צדיקות – בנות לוט שהתכוונו למצווה (ליישוב העולם)

                                    פושע – לוט, שהתכוון לעבירה

                                    [B. והרי זה היה באונס (השקו אותו יין)?

                                    תשובה – הראשונה היתה באונס, אבל בבוקר ידע (נקוד מעל הו"ו של "ולא ידע בשכבה ובקומה") והיה צריך לא לשתות שוב.

                                    1. A. אז הוא ידע, אבל אולי גם הוא התכוון למצווה?
                                      2. תשובה – לוט היה שטוף בזימה (דרשה על הפסוק – "וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן")].

                                       

                                      ג. אגב לוט – בנות לוט –

                                      1. A. שתי דרשות על הפרידה של לוט מאברהם
                                      2. רבה – "אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת־עֹז ומדונים) וּמִדְיָנִים) כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן" (משלי יח, יט)

                                        3. אח נפשע מקריית עוז – שנפרד לוט מאברהם

                                        ומדונים כבריח ארמון – עשה מריבה (מדונים) בין צאצאיו לצאצאי אברהם כמו בריח ארמון (שלא יכולים להיכנס) – "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'".

                                        1. רבא או רי"צ – "לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכׇל־תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע" (משלי יח, א)
                                          2. לתאווה יבקש נפרד – על שנפרד כדי למלא תאוותו (כנ"ל)
                                          בכל תושיה יתגלע – שנתגלה קלונו בכל תושייה – בשתי התורות:

                                          בבתי כנסיות – פשט התורה – לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה',

                                          ובבתי מדרשות – בתורה שבע"פ – שאסורים לעולם.

                                          (דילוג י: 11- עד 2-)

                                          1. B. על ההבדל בין שתי בנות לוט –

                                            2. רי"ח – הצעירה עדיפה, ומכאן שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה –

                                            כי הבכירה קראה לבן מואב (בצורה מפורשת)

                                            ולכן – "…ואל תתגר בם מלחמה" (דברים ב, ט), אבל סתם להציק מותר.

                                            והצעירה בן עמי (עמום יותר) –

                                            ולכן – "אל תצורם ואל תתגר בם" – בכלל.

                                            ר' יהושע בן קרחה – הבכירה עדיפה, כי קדמה למצוות יישוב העולם

                                            ולכן מהבכירה יצאו ארבעה דורות של מלכים (אבות מלוכה) לפני שיצאו מהצעירה:

                                            מהבכירה (מואב) – יצאו עובד, ישי, דוד, שלמה,
                                            ומהצעירה (נעמה העמונית נישאה לשלמה) יצאה רק דור אח"כ רחבעם.

                                             

                                            (חזרה לדף י: 11-)

                                            ד. אגב בנות לוט – נשים שזינו לשם שמיים (בהמשך מוגדר: עבירה לשמה)

                                            1. בנות לוט כנ"ל.
                                            2. עולא – תמר זינתה לשם שמיים (להעמיד זרע ממשפחת יעקב) – ויצאו ממנה מלכים ונביאים

                                              3. (ואילו זימרי בן סלוא זנה עם המדינית שלא לשם שמיים – ובגללו היתה המגיפה.

                                              1. רנבי"צ – יעל זינתה עם סיסרא כדי להורגו
                                              2. ועל זה אמר – גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה –
                                                3. " תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שופטים ה, כד) – מבורכת משרה רבקה רחל ולאה שנאמר בהן אוהל (תוס').

                                                (והרי גם מצווה שלא לשמה היא גדולה  (שמתוך שלא לשמה נעשה לשמה)?

                                                אלא באמת עבירה לשמה שווה למצווה שלא לשמה,

                                                (וצריך לומר שבעילת האמהות נחשבת שלא לשמה כי גם נהנו מהבעילה, ואילו יעל לא, ולכן שוות (תוס')).

                                                1. רי"ח – שבע בעילות בעל אותו רשע – בין רגליה כרע נפל וכו'.
                                                2. והרי גם נהנתה?

                                                  3. (מילא לומר שזה בסדר, אבל למה כל כך לשבח אותה? מקסימום זה כמו מצווה שלא לשמה, שזה טוב אבל לא כזה טוב…)

                                                  תשובה – לא נהנתה כלל (כל טובתן של רשעים רעה אצל צדיקים)

                                                   

                                                  ה. גופא – רב יהודה רב – לעולם יעסוק בתורה ומצוות גם שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן יבוא לשמן

                                                  ראיה מבלק – שהקריב 42 קרבנות שלא לשמה (3 מקומות, 7 מזבחות, 2 קרבנות (פר ואיל) = 42)

                                                  וזכה שתצא ממנו רות (שהיתה צאצאית של עגלון מלך מואב שהיה צאצא של בלק),
                                                  וממנה יצא דוד (ששר לשם ה') ושלמה שהקריב לשם שמיים.

                                                   

                                                  השיעור הוריות דף י – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                  0 min
                                                3. הוריות דף ט – גמרא דף יומי

                                                  לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

                                                  ולעילוי נשמתו של אביה של אחת הלומדות, אליהו בן מרים ופנחס ז"ל

                                                  להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sinai_horayot_009.mp3

                                                  Download

                                                   

                                                  לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                  להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                  להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                                  סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ט

                                                  (ח: במשנה למטה – ט: בסיום הפרק)

                                                  האם נשיא ומשיח חייבים בעולה ויורד

                                                  (טומאת מקדש וקודשיו (טומ"ק), שמיעת קול (שבועת העדות), ושבועת ביטוי (שבועת שקר))

                                                  סיכום מקדים של הדעות:

                                                  רי"ס הגלילי – שניהם פטורים

                                                  ר"ע – נשיא חייב (חוץ משמיעת קול), משיח פטור (אך מביא פר (כך נראה בסוף הסוגיה))

                                                  ר"ש – שניהם חייבים (נשיא חוץ משמיעת קול, משיח חוץ מטומ"ק),

                                                  (ר"א – הנשיא בטומ"ק מביא שעיר ולא עולה ויורד)

                                                  א. נשיא

                                                  1. A. מחלוקת במשנה וביאור הגמרא –

                                                    2. ר"ע (ור"ש במשנה ט.) – מביא,

                                                    חוץ מעל שמיעת קול, שהרי המלך לא חייב להעיד.

                                                    רי"ס הגלילי – לא מביא

                                                    1. עולא – כיוון שלא שייך באחד מהחטאים – שמיעת קול (כי לא מעיד), ולכן לא שייך בכולם –

                                                      2. "וְהָיָה כִי־יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה" (ויקרא ה, ה לגבי 3 החטאים) – אם יש אחת שלא מתחייב לא מתחייב בכולן.

                                                      דחייה – אולי להפך: מתחייב באחת אפילו שלא מתחייב בכולן.

                                                      1. ר' ירמיה – כי לא שייך באחד מהקרבנות (דלות) (וכן כהן משיח), כי הוא עשיר באופן מהותי

                                                        2. נשיא – שהרי הוא המלך ויכול תמיד לגבות מיסים,

                                                        כהן – "הגדול מאחיו" – גם בעושר (ואם אינו עשיר – נותנים לו).

                                                         

                                                        1. B. בעא מיניה – לפי רי"ס הגלילי שפטור – מה אם חטא ואז נצטרע ועזב את מלכותו?

                                                          2. רנבי"צ – דילך או דגזא? (הרי מאיפה מביא – מהממון שלך או מהאוצר שלו? מהאוצר שלו)

                                                          רש"י – כיוון שעדיין עשיר – פטור

                                                          רמ"ה – להפך – כיוון שכבר לא יכול לקחת משלך (מסים) אלא רק משלו – נחשב שכבר יכול להיות עני – וחייב.

                                                          (ט. רבע)

                                                          ב. כהן משיח –

                                                          רי"ס הגלילי ור"ע – פטור

                                                          מקור:

                                                          רי"ס הגלילי (ר' ירמיה) – כי לא שייך אצלו דלות, כי במהות הוא עשיר (זה נכון לגבי נשיא ומשיח)

                                                          ר"ע (רבא) – כי המשיח לא שייך בקרבן מנחה של דלי דלות, כי לכהן משיח יש רק קרבן מנחה אחד שמביא ("זה קרבן אהרן… עשירית האיפה…" זה ולא אחר).

                                                          וכיוון שאינו שייך במנחה, אינו שייך גם בשאר הקרבנות – "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר־חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה" (ויקרא ה, יג, אחרי תיאור 3 הדרגות של הקרבנות),

                                                          אך קשה – למה לגבי נשיא ר"ע לא דורש "והיה כי יאשם לאחת מאלה", ולא תלה בין החטאים השונים (וחייב חוץ מעל שמיעת קול), ואילו כאן כן תולה בין הקרבנות השונים?

                                                          עונים אביי ורבא –כי כיוון שזה נכתב דווקא בסוף, אחרי דלי דלות (מנחה), זה נכתב כדי ללמד שמי שפטור במנחה פטור בשאר.

                                                          (ט. במשנה)

                                                          ר"ש (משנה וברייתא) – מחייב בכהן (ונשיא)[1]

                                                          וכל אחד מהם פטור רק ממה שפטור (אין תלות בין החטאים או הקרבנות) –

                                                          משיח פטור מטומ"ק, וכן פטור בדלי דלות ממנחה,
                                                          ונשיא פטור משמיעת קול (כי לא מעיד, כר"ע).

                                                          דיונים על ר"ש –

                                                          1. בהמשך הברייתא אומר שמשיח פטור!

                                                            2. תשובה – אכן חייב, ומה שפטור זה בדלי דלות (מנחה) (כרבא ור"ע לעיל שפטור, אבל חולק על רבא ואומר שזה לא פוטר אותו בשאר המצבים).

                                                             

                                                            (ט: 5+)

                                                            1. למה משיח פטור מטומ"ק?
                                                              2. בפסוק של טומ"ק כתוב: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא… וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל…" (במדבר יט, כ), והכהן הגדול לא נחשב חלק מהקהל, כי:

                                                               

                                                              1. חזקיה – כי לא מתכפר עם הקרבן הציבורי:
                                                              2. בקרבן של יו"כ (שמכפרים על טומ"ק)
                                                                3. שהעם (והנשיא ) מתכפרים בשעירים ואילו הכהן בפר שלו.

                                                                דחייה – והרי גם כהן הדיוט לא מתכפר ביו"כ עם העם?

                                                                1. כי לא מתכפר עם העם בחטאת ציבור (ואילו כהן הדיוט כן)

                                                                  2. דחייה – גם כהן משיח מתכפר עם הציבור, אם הורה וחטא עמם באותו החטא! (משנה ז.)

                                                                  1. רבא – כי החטא שלו שונה משל הקהל (היחידים) –
                                                                    2. כי הקהל חייב גם על שגגת מעשה (יביאו כל אחד חטאת רגילה),
                                                                    ואילו המשיח רק בשגגת הוראה.

                                                                     

                                                                    ג. לדעות שנשיא ומשיח חייבים – איזה קרבן הם מביאים:

                                                                    (נזכיר את הדעות:

                                                                    רי"ס הגלילי – שניהם פטורים

                                                                    ר"ע – נשיא חייב (חוץ משמיעת קול), משיח פטור (ומביא פר)
                                                                    ר"ש – שניהם חייבים

                                                                    משיח – בשבועת ביטוי ושמיעת קול (שבועת העדות), ולא בטומ"ק,

                                                                    נשיא – בשבועת ביטוי וטומ"ק, ולא בשמיעת קול.

                                                                    במשנה –

                                                                    ת"ק – עולה ויורד

                                                                    ר"א – נשיא מביא את הקרבן שלו (שעיר)

                                                                    רי"ח –

                                                                    1. A. ר"א התכוון רק לטומ"ק, ולא לשבועת ביטוי

                                                                      2. סברא – כי הרי טומ"ק באמת דומה לחטאת רגילה, שהרי במזיד יש כרת (בשאר אין).

                                                                      ראיית רב פפא מהמשנה – מזה שר"א לא הזכיר שגם המשיח מביא פר, כנראה שדיבר דווקא על טומ"ק, ולכן לא הזכיר את המשיח שממילא לא מביא על טומ"ק.

                                                                      ניסיון דחיית הראיה – רב הונא בן רב נתן: אולי ר"א לא הזכיר את המשיח כי הוא כר"ע שהמשיח פטור?

                                                                      דחיית הדחייה – גם לפי ר"ע – המשיח פטור מעולה ויורד אך מביא פר בשלושתם, לכן אם ר"א כמותו – היה צריך לומר שגם המשיח מביא פר,

                                                                      אלא הוא כר"ש, שהמשיח מביא עולה ויורד מלבד בטומ"ק,
                                                                      ומכך שלא הזכיר זאת – כנראה שדיבר רק לגבי נשיא ורק בטומ"ק.

                                                                      1. B. ממשיך רי"ח – למרות הדמיון של טומ"ק לחטאת, לא מביאים על טומ"ק אשם תלוי

                                                                        2. קשה – בברייתא שאמרו לפני רב ששת כתוב שמביאים,

                                                                        אבל עונה רב ששת – הברייתא מוטעית.

                                                                         

                                                                        (ט. במשנה)

                                                                        ד. השלמת המשנה – סיכום החטאות לאנשים השונים –

                                                                        (המשנה די חוזרת על הדברים שידנעו, והחידוש הוא בסיפא לגבי עולה ויורד)

                                                                        בחטא שחייבים עליו כרת –

                                                                        יחיד – כבשה או שעירה, נשיא – שעיר, כהן משיח וציבור – פר.

                                                                        בע"ז –

                                                                        כל היחידים – שעירה, ציבור – פר לעולה ושעיר לחטאת.

                                                                        אשם תלוי (ספק חטאת) –

                                                                        יחיד ונשיא – חייבים,

                                                                        ציבור וכהן משיח – פטורים.

                                                                        אשם ודאי –

                                                                        כל היחידים – חייבים, ציבור – פטור.

                                                                        עולה ויורד –

                                                                        על זה דיברנו בחלק א.

                                                                         

                                                                        טבלאות סיכום דפים ח-ט

                                                                         

                                                                         
                                                                        יחיד
                                                                        נשיא
                                                                        משיח
                                                                        בית דין
                                                                        חטא רגיל
                                                                        חטאת בכשה/שעירה
                                                                        שעיר
                                                                        פר
                                                                        פר
                                                                        חטא ע"ז
                                                                        שעירה
                                                                        שעירה
                                                                        שעירה
                                                                        פר לעולה ושעיר לחטאת
                                                                        ספק חטאת
                                                                        אשם תלוי
                                                                        אשם תלוי
                                                                        –
                                                                        –
                                                                         
                                                                         
                                                                         
                                                                         
                                                                         
                                                                        חטאים של אשם ודאי
                                                                        אשם
                                                                        אשם
                                                                        אשם
                                                                        –
                                                                        קרבן עולה ויורד

                                                                        שמיעת קול (עדות), ביטוי שפתיים וטומאת מו"ק)

                                                                        קרבן עולה ויורד
                                                                        רי"ס הגלילי – פטור מכולם
                                                                        (1. כיוון שלא שייך בשמיעת קול (כי לא מעיד), לא שייך בכולם – "כי יאשם לאחת מאלה".
                                                                        2. כי לא שייך בדלות),

                                                                         

                                                                        ר"ע – פטור רק משמיעת קול

                                                                        פטור מכולם

                                                                        למה?

                                                                        לרי"ס הגלילי (ר' ירמיה) – כי לא שייך בדלות (עשיר)

                                                                        לר"ע – כי לא שייך בדלי דלות (עשירית האיפה) – "זה קרבן אהרן… עשירית האיפה…" זה ולא אחר),

                                                                        וכיוון שאינו שייך באחד מהקרבנות, לא שייך בשאר ("אשר חטא מאחת מאלה")

                                                                         

                                                                        –
                                                                         
                                                                         
                                                                        ר"ש – חייב,
                                                                        מלבד שמיעת קול
                                                                        ר"ש – חייב,
                                                                        מלבד טומ"ק,
                                                                        ומביא
                                                                         
                                                                         
                                                                         
                                                                        ר"א – כשמביא – מביא שעיר.
                                                                         
                                                                         

                                                                         

                                                                         

                                                                         

                                                                         

                                                                        טבלה חוזרת לגבי עולה ויורד

                                                                         
                                                                        רי"ס הגלילי
                                                                        ר"ע
                                                                        ר"ש (במשנה ט.)
                                                                         
                                                                        נשיא
                                                                        משיח
                                                                        נשיא
                                                                        משיח
                                                                        נשיא
                                                                        משיח
                                                                        שמיעת קול
                                                                        פטורים
                                                                        פטור
                                                                        פטור
                                                                        (ט: – פטור מעולה ויורד אך מביא פר)
                                                                        פטור
                                                                        חייב
                                                                        ביטוי שפתיים
                                                                        חייב
                                                                        חייב
                                                                        טומ"ק
                                                                        פטור
                                                                         
                                                                        (ר"א – כשמביא מביא שעיר)
                                                                        הסבר
                                                                        1. נשיא:
                                                                        לא שייך ל"שמיעת קול" – כי לא מעיד,

                                                                        וכיוון שלא שייך לאחד מהחטאים, לא שייך בכולם – "כי יאשם לאחת מאלה".

                                                                        והגמרא דוחה כי אולי זו לא המשמעות.

                                                                        2. ר' ירמיה: נשיא ומשיח – כי לא יכולים לבוא לידי עניות ועשירות

                                                                        לא מצריך שיוכל להיות עני,

                                                                        וגם לא דורש את "לאחת מאלה", ולכן יכול להיות פטור על חטא אחד וחייב באחר

                                                                        רבא: לא שייך בקרבן מנחה – "זה קרבן אהרן… עשירית האיפה…" זה ולא אחר),

                                                                        וכיוון שאינו שייך במנחה, אינו שייך גם בשאר הקרבנות. ("אשר חטא מאחת מאלה" – כאן כן דורש את זה, כי זה נכתב דווקא על קרבן מנחה (של דלי דלות) ולא בשאר הקרבנות של עולה ויורד).

                                                                         

                                                                        הסבר במשנה:
                                                                        כל אחד פטור רק ממה שפטור, ואין תלות בין החטאים.

                                                                         

                                                                        והגמרא (ט. למטה) מביאה ברייתא ששוב אומר זאת, אך פתאום בסיפא אומר אחרת:

                                                                        נשיא חייב,

                                                                        משיח פטור.

                                                                        איך זה מסתדר עם דבריו במשנה?

                                                                        לגבי נשיא, הגמרא לא מקשה, כנראה שפשוט נפרש שחייב מלבד בשמיעת קול.

                                                                        לגבי משיח – אכן חייב (כנראה שחוץ מטומ"ק)

                                                                        ומה שאמר שפטור – זה רק במנחה (דלי דלות), כמו ר"ע שפטר במנחה (אבל לא כמו ר"ע שבגלל הפטור במנחה פטר גם בשאר).

                                                                         

                                                                         

                                                                         

                                                                        [1] המשנה מסכמת דברים שידענו על החטאים והחוטאים השונים, והחידוש בעיקר בסיפא לגבי עולה ויורד, את שאר המשנה נסכם בהמשך

                                                                        השיעור הוריות דף ט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                        20 min
                                                                      2. הוריות דף ח – גמרא דף יומי

                                                                        לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

                                                                        ולעילוי נשמתו של אביה של אחת הלומדות, אליהו בן מרים ופנחס ז"ל

                                                                        להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sinai_horayot_008.mp3

                                                                        Download

                                                                         

                                                                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                        להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                                                        סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ח

                                                                        (ח. במשנה – ח: במשנה למטה)

                                                                        חלק א – דווקא בחטא ששגגתו חטאת וזדונו כרת

                                                                        כלומר – כל החטאות (ציבור (פר), ציבור בע"ז (פר לעולה ושעיר לחטאת), כהן משיח (פר), ובגמרא נראה גם נשיא (שעיר) ויחיד (כבשה או שעירה)) – הם בחטא שחייבים על זדונו חייבים כרת

                                                                        מנלן –

                                                                        שיטת רבי – (בקצרה: אחות אשתו לפר ציבור => מפר ציבור ל-כהן משיח ונשיא וציבור בע"ז => מנשיא ליחיד רגיל)

                                                                        1. בציבור – לומדים גז"ש "עליה עליה" מאחות אשתו – שזה דווקא חטא עם כרת,

                                                                          2. בבי"ד – וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ (ויקרא ד, יד)

                                                                          באחות אשתו – וְאִשָּׁה אֶל־אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ (ויקרא יח)

                                                                          1. אח"כ לומדים מציבור למשיח ונשיא וציבור בע"ז:
                                                                            2. משיח –"לאשמת העם",
                                                                          2. נשיא – גז"ש מצוות מצוות –

                                                                            3. בציבור – וְעָשׂוּ אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ (ויקרא ד, יג)

                                                                            בנשיא – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֱלֹקָיו אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם (ויקרא ד, כב).

                                                                            1. בי"ד בע"ז – גז"ש מעיני מעיני:

                                                                              2. בציבור – וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל (ויקרא ד, יג)

                                                                              ציבור בע"ז – וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה (במדבר טו, כד)

                                                                               

                                                                              1. חטאת יחיד לומדים מנשיא מו"ו החיבור (ילמד תחתון (יחיד) מעליון (נשיא)) –

                                                                                2. וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ (ויקרא  ד, כז)

                                                                                ונשים לב: עיקר הלימודים זה שהחטאות באות על דבר שזדונו כרת.

                                                                                אבל אחרי שלמדנו את זה, אפשר גם לנסח כך (כמו במשנה): החטאות המיוחדות הם דווקא בדבר שהיחיד מביא עליהם חטאת רגילה.

                                                                                              

                                                                                (ח. רבע תחתון)

                                                                                שיטת ריב"ל (בקצרה: יחיד בע"ז (פשט) => ציבור בע"ז => מע"ז לכל השאר

                                                                                (זה נצרך לדעת רבנן ש"עליה" שבאחות אשתו תפוס למשהו אחר)

                                                                                1. ביחיד בע"ז זה פשט הפסוקים:

                                                                                  2. בשוגג (במדבר טו, כז) – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת־שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת (שעירה)

                                                                                  במזיד (פסוק ל) –  וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה  בְּיָד רָמָה… וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ׃

                                                                                  1. לומדים מיחיד בע"ז לכל השאר:
                                                                                  2. מיחיד בע"ז לציבור בע"ז:

                                                                                    3. כי יחיד מתחיל בו"ו החיבור – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה (במדבר טו, כז)

                                                                                    וילמד עליון (ציבור בע"ז) מתחתון (יחיד בע"ז),

                                                                                    1. מע"ז לכל השאר (יחיד ליחיד, ציבור לציבור):
                                                                                      2. כי ביחיד בע"ז שוגג כתוב – "הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" (במדבר טו, כט) – שהוקשו כל החטאות לע"ז.

                                                                                      ומה רבי לומד מ"תורה אחת"?

                                                                                      לגבי רבים (עיר הנידחת) שעבדו ע"ז בשוגג (שלא בהוראת הבי"ד (כי בהוראת בי"ד מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת)) –

                                                                                      קודם נעשה סדר –

                                                                                      יחיד  במזיד – סקילה,
                                                                                      רבים במזיד (עיר הנידחת) – סיף, וממונם אבד
                                                                                      יחיד בשוגג – שעירה
                                                                                      רבים בשוגג (הוראת בי"ד) – פר לעולה ושעיר לחטאת
                                                                                      מה לגבי רבים בשוגג שלא בהוראת בי"ד (עיר הנידחת שוגג)?

                                                                                      שהיינו יכולים לחשוב:

                                                                                      שכיוון שבמזיד לרבים יש עונש ייחודי,
                                                                                      אז גם בשוגג לרבים יהיה משהו ייחודי (שלא יביאו שעירה כיחיד, אלא:
                                                                                      או – שעיר ולעולה ופר לחטאת (הפוך מרבים שעבדו ע"ז בהוראת בי"ד), או – אין להם תקנה),

                                                                                      קמ"ל שהם כן יחידים וכל אחד מביא שעירה.

                                                                                       

                                                                                      (ח. 6-)

                                                                                      חלק ב – אגב: מניין שהפסוקים בבמדבר טו מדברים דווקא על עבודה זרה?

                                                                                      כב – וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כׇּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה.

                                                                                      כג – אֵת כׇּל־אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד־מֹשֶׁה מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם.

                                                                                      1. רבא/ריב"ל – כׇּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה – מצווה ששקולה כנגד כל המצוות.
                                                                                      2. דבי רבי – יש פה כפלות בפסוקים, כך שמדובר במצווה שנצטוו עליה פעמיים –

                                                                                        3. פעם ראשונה ישירות מה' – אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה (2 דיברות הראשונות – אנוכי ה' ולא יהיה),

                                                                                        פעמים נוספות ע"י משה – כׇּל־אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד־מֹשֶׁה.

                                                                                        1. רי"ש – מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם –
                                                                                          2. מדובר במצווה הראשונה שנצטוו בה (אנוכי ה') – שמאז והלאה נצטוו בשאר המצוות.

                                                                                          דחייה – המצוות הראשונות היו במרה.

                                                                                           

                                                                                          (ח: במשנה הראשונה)

                                                                                          חלק ג – משנה: אין פר של ציבור בחטא של קרבן עולה ויורד

                                                                                          הקדמה – קרבן עולה ויורד

                                                                                          יש שלושה חטאים שלא מביאים עליהם חטאת רגילה (כבשה) אבל כן מביאים עליהם קרבן דומה.

                                                                                          החטאים הם: טומאת מקדש וקודשיו, שבועת העדות (נשבע שלא יודע להעיד), שבועת ביטוי (נשבע לשקר).

                                                                                          הקרבן הוא:

                                                                                          עשיר – כבשה (כמו חטאת רגילה), דל – שני תורים/בני יונה, דלי דלות – מנחה.

                                                                                           

                                                                                          המשנה: היינו יכולים לחשוב שכיוון שזה דומה לחטאת, זה כמו חטאת, לכן משמיעה המשנה שלא:

                                                                                          1. ציבור מביאים פר דווקא על דבר שמביאים עליו חטאת רגילה, ולא קרבן עולה ויורד
                                                                                          2. כך גם אשם תלוי (כשיש ספק האם התחייב חטאת) – זה דווקא בספק חטאת רגילה, ולא בספק קרבן עולה ויורד.

                                                                                            3.  

                                                                                            גמרא – מה המקור – גזירה שווה מחטאת קבועה:

                                                                                                           הפסוקים:

                                                                                            המקרים שלנו:

                                                                                            בציבור – ויקרא ד, יג – וְאִם כׇּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ

                                                                                            באשם תלוי – ויקרא ה, יז – וְאִם־נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא־יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ

                                                                                            החטאות מהם אנחנו רוצים אולי ללמוד:

                                                                                            בחטאת קבועה (רגילה) – שם פסוק כז – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם׃

                                                                                            בקרבן עולה ויורד – ויקרא ה, ה – וְהָיָה כִי־יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ׃

                                                                                            במקדש וקודשיו (וכן בשאר החטאים של עולה ויורד) – ויקרא ה, ב – וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם (וגם בשבועת ביטוי – וְהוּא־יָדַע וְאָשֵׁם).

                                                                                            בשבועת העדות  – ויקרא ה, א – וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ

                                                                                            מאיזה מילים עושים את הגז"ש –

                                                                                            שלב א – ביטוי אחד – ואשם –

                                                                                            בפר ציבור – וְאָשֵׁמוּ, באשם תלוי – וְאָשֵׁם,

                                                                                            ובחטאת קבועה – וְאָשֵׁם

                                                                                            אבל מקשים – תלמד מעולה ויורד, שגם שם כתוב יֶאְשַׁם?

                                                                                            תשובה – יֶאְשַׁם זה פחות דומה.

                                                                                            דחייה:

                                                                                            1. אז מה אם לא דומה? (כמו ב"ושב הכהן" ו"בא הכהן")
                                                                                            2. אז תלמד מטומאת מקדש וקודשיו ששם זה כן דומה – וְאָשֵׁם?

                                                                                              3. שלב ב – רב פפא – שני ביטויים – "ואשם" + "מצוות ה'"

                                                                                              שמוזכר בחטאת, ציבור ואשם תלוי, ולא מוזכר בעולה ויורד או מקדש וקודשיו.

                                                                                              אך מקשה רב שימי בר אשי –

                                                                                              תלמד אשם תלוי מעולה ויורד, שבשניהם יש עוד ביטוי דומה של נשיאת עוון?
                                                                                              בעולה ויורד – ויקרא ה, א, באשם תלוי –

                                                                                              שלב ג – רנבי"צ – 3 ביטויים דומים – "ואשם" + "מצוות ה'" + "אשר לא תעשינה"

                                                                                              השיעור הוריות דף ח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                              22 min
                                                                                            3. הוריות דף ז – גמרא דף יומי

                                                                                              לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

                                                                                              ולעילוי נשמתו של אביה של אחת הלומדות, אליהו בן מרים ופנחס ז"ל

                                                                                              להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sinai_horayot_007.mp3

                                                                                              Download

                                                                                               

                                                                                              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                              להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                                                                              סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ז

                                                                                              (ו: תחילת פרק שני – הורה כהן משיח, עד ח. במשנה )

                                                                                              פר כהן משיח

                                                                                              הקדמה – נתונים:

                                                                                              1. חטאת רגילה:
                                                                                                2. אדם רגיל מביא כבשה/שעירה.

                                                                                                ציבור וכהן מביאים פר, נשיא מביא שעיר.

                                                                                                1. חטאת על ע"ז:
                                                                                                  2. כל היחידים מביאים שעירה (אדם רגיל, כהן, נשיא).
                                                                                                  ציבור מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת.
                                                                                                2. לגבי אשם –
                                                                                                  3. אשם תלוי (על ספק אם עבר על חטא שיש בו חטאת) – נשיא כן, ציבור וכהן לא.

                                                                                                  אשם ודאי – כהן ונשיא כן, ציבור לא.

                                                                                                   

                                                                                                  הקדמה – חטאת רגילה יכולה לבוא על שני סוגי טעויות:

                                                                                                  1. "העלם דבר" (טעות בהוראה/הלכה) שהוביל לשגגת מעשה – חשב שמותר לאכול חלב ואכל.
                                                                                                  2. "שגגת מעשה" לבדה (טעות מעשית) – שחשב שהחלב הוא שומן.

                                                                                                    3. פר ציבור בא רק על – "העלם דבר" (שגגת הוראה).

                                                                                                    היום נראה שגם פר כהן משיח מגיע רק על "העלם דבר", ולא על שגגת מעשה לבדה. כלומר הכהן הורה לעצמו שמשהו מותר ואחר כך הבין את טעותו – הוא מביא פר.

                                                                                                    אבל אם חטא בשגגת מעשה – לא מביא כלום (מלבד אולי בע"ז, ראה סעיף ה)

                                                                                                     

                                                                                                    ונתחיל –

                                                                                                    א. המשנה – חייב דווקא אם גם הטעות בהוראה וגם העשייה היו בשוגג (כמו בציבור)

                                                                                                    אבל אם הורה במזיד ועשה שוגג,

                                                                                                    או הורה בשוגג ועשה מזיד,
                                                                                                    פטור מפר,
                                                                                                    ובגמרא – שוגג שעשה שוגג – פשיטא!

                                                                                                    תשובה – שהורה היתר, וכשעשה שכח למה התיר אבל סמך על עצמו שמותר ועשה, אפילו שאם היה זוכר למה התיר אולי היה חוזר בו, זה בכ"ז נחשב שוגג ופטור.

                                                                                                     

                                                                                                    (ו: 1-)

                                                                                                    ב. ברייתא: המקור שגם בכהן זה דווקא בשגגת הוראה – מפר ציבור.

                                                                                                    איך לומדים –

                                                                                                    1. בניין אב:

                                                                                                      2. כהן דומה לציבור בשני דברים

                                                                                                      (ואז נלמד שגם בכהן צריכים דווקא העלם דבר):

                                                                                                      1. שניהם שונים מחטאת רגילה (כבשה/שעירה) ומביאים פר.
                                                                                                      2. שניהם לא מביאים אשם תלוי.

                                                                                                        3. אבל דוחים – כהן גם דומה לנשיא בשני דברים

                                                                                                        (ואז נלמד שגם בכהן חייב גם על שגגת מעשה):

                                                                                                        1. שניהם מביאים שעירה על ע"ז.
                                                                                                        2. שניהם מביאים אשם ודאי.

                                                                                                          3. לכן מבניין אב אי אפשר ללמוד, כי אי אפשר לדעת אם לדמות את הכהן לציבור או לנשיא. לכן –

                                                                                                          1. מהיקש – "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם…" (ויקרא ד, ג), מכאן שפר הכהן דומה לפר הציבור.

                                                                                                            2. שאלה על המקור –

                                                                                                            אם מדמים לפר ציבור, אז שהכהן יתחייב גם אם החטיא אחרים ולא רק את עצמו?

                                                                                                            תשובה: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא" (שם) – הוא חטא ולא אחרים.

                                                                                                             

                                                                                                            (ז. במשנה למטה)

                                                                                                            ג. משנה: האם הכהן חטא במקרה כשגם הציבור חטא

                                                                                                            אם חטא בפני עצמו – מביא קרבן משלו,

                                                                                                            אבל אם חטא עם הציבור – יוצא בשל הציבור,

                                                                                                            1. A. מקור –
                                                                                                            2. במשנה – מהדמיון לפר הציבור –
                                                                                                              3. שכיוון שפר הכהן דומה לפר הציבור, אז יוצא בשל הציבור.
                                                                                                              במה הם דומים:
                                                                                                            3. במשנה הבאה (עמוד ב) – בשניהם זה דווקא (כאמור) אם זה שגגת הוראה, ולא בשגגת מעשה בפנ"ע.
                                                                                                            4. במשנתנו – שבשניהם יש פר רק אם הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת (ולא לבטל את כל המצווה).

                                                                                                              5.  

                                                                                                              1. בברייתא – לומדים מפסוק:
                                                                                                              2. לומדים מהנשיא –
                                                                                                                3. שגם הכהן וגם הנשיא הוצאה מהחטאת הרגילה, ולכן כמו שהנשיא יוצא בשל הציבור, גם הכהן.[1]

                                                                                                                דחייה – הכהן נפרד יותר מאשר הנשיא, שהרי ביו"כ הכהן מתכפר בנפרד (פר), ואילו הנשיא מתכפר עם הציבור (בשעירים).

                                                                                                                1. מהפסוק – אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן־בָּקָר…" (ויקרא ד, ג) – רק אם חטא בפני עצמו מביא פר.

                                                                                                                  2. (ז. 3-)

                                                                                                                  1. B. היכי דמי – איך הכהן והבי"ד הוציאו את אותה הלכה אך לא ביחד?

                                                                                                                    2. הרי למדנו שהבי"ד מתחייבים רק אם המופלא שבבי"ד היה שם (גדול הדיינים, הנשיא),

                                                                                                                    והגמרא מניחה שבאופן דומה – גם הכהן מתחייב רק אם הוא המופלא של הבי"ד,

                                                                                                                    אז ממה נפשך –

                                                                                                                    אם היה איתם – אז הם כן ביחד,

                                                                                                                    ואם לא היה איתם – הדין שלהם לא מחייב.

                                                                                                                    תשובה – יש שני מופלאים (הוא מופלא, אבל היה בבי"ד מופלא כמותו).

                                                                                                                     

                                                                                                                    (ז: 1+)

                                                                                                                    1. C. מה נחשב שלא דנו ביחד –
                                                                                                                    2. a. המיקום –

                                                                                                                      3. אביי – צריכים גם לדון בשני איסורים, וגם לשבת בשני מקומות.

                                                                                                                      רבא – זה לא משנה אם ישב איתם.

                                                                                                                      1. b. האיסורים בהם דנו –

                                                                                                                        2. אם זה חלב ועבודת כוכבים – פשיטא שזה נחשב נפרד (פסוקים שונים + קרבנות שונים)

                                                                                                                        אבל אם זה שני סוגי חלבים (חלב המכסה את הקרב, חלב על הדקין) – שזה פסוקים שונים אבל אותו קרבן?

                                                                                                                        ואם תאמר ששם זה נחשב שדנו יחד, מה אם זה חלב ודם (איסורים שונים ופסוקים שונים, ואותו קרבן)? תיקו.

                                                                                                                         

                                                                                                                        (ז: באמצע)

                                                                                                                        ד. לגבי הדמיון שהמשנה הזכירה בין כהן לבי"ד –

                                                                                                                        1. a. משנתנו – בשניהם זה דווקא אם זה "לבטל מקצת ולקיים מקצת"

                                                                                                                          2. מנלן –

                                                                                                                          בבי"ד – "וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל" – דבר ולא כל הגוף (בדף ד. יש כמה שיטות איך לומדים)

                                                                                                                          בכהן – "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם" – הכהן כמו הציבור

                                                                                                                          וכן בבי"ד שטעה בע"ז (פר לעולה ושעיר לחטאת) – גז"ש לפר של ציבור (בפר – מֵעֵינֵי הַקָּהָל, בע"ז – וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה).

                                                                                                                          (משנה ז: שליש תחתון)

                                                                                                                          1. b. המשנה הבאה (ז: באמצע) – בשניהם זה דווקא ב"העלם דבר".

                                                                                                                            2. מנלן –

                                                                                                                            בבי"ד – "וְנֶעְלַם דָּבָר" – טעות בידיעת הדבר.

                                                                                                                            בכהן – כנ"ל: לְאַשְׁמַת הָעָם

                                                                                                                            בבי"ד שטעה בע"ז – כנ"ל: גז"ש לפר של ציבור (מעיני מעיני).

                                                                                                                             

                                                                                                                            ה. הדין של כהן משיח שטעה בע"ז (שמביא שעירה) –

                                                                                                                            1. A. באיזה שגגה –

                                                                                                                              2. הציבור – כאמור, חייבים רק בשגגת הוראה,

                                                                                                                              הכהן –

                                                                                                                              רבי – גם בשגגת הוראה וגם בשגגת מעשה

                                                                                                                              (בניגוד לשאר חטאים שחייב רק בשגגת הוראה,

                                                                                                                              אולי כי כמו שבקרבן הוא כמו כל אדם (שעירה ולא פר, גם בשגגות הוא כמו כל אדם)

                                                                                                                              וכן מדויק מהמשנה – שהזכירה שהציבור חייב על ע"ז רק בשגגת הוראה, ולא הזכירה את זה לגבי הכהן (ובזה הכהן שונה מהציבור).

                                                                                                                              אך הגמרא דוחה את הדיוק – גם במשנה בדף ח. הכהן לא מוזכר, למרות שגם אצלו זה ודאי נכון (שזה דווקא בחטא שזדונו כרת ושגגתו חטאת).

                                                                                                                                             חכמים – פטור על שגגת מעשה (כמו שפטור בכל שגגת מעשה),

                                                                                                                              (כי כאמור הוא כמו הציבור, וגם הציבור חייבים רק בשגגת הוראה).

                                                                                                                              1. B. מניין שדווקא שעירה, ומקורות לרבי ורבנן –

                                                                                                                                2. במדבר טו –

                                                                                                                                כז – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת־שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת"

                                                                                                                                כח – "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל־הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי ה'…

                                                                                                                                שגם בכהן ונשיא זה דווקא שעירה:

                                                                                                                                בברייתא (כח): הַנֶּפֶשׁ – כהן, הַשֹּׁגֶגֶת – נשיא.

                                                                                                                                בגמרא אחרי הברייתא (כז): "וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת" – אחת – בין יחיד, נשיא או כהן.[2]

                                                                                                                                               ולגבי שגגת מעשה –

                                                                                                                                רבי – בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה – חטא זה בשגגה יהא (שהכהן חייב גם על שגגת מעשה).

                                                                                                                                רבנן – נכון שזה מדבר על שגגת מעשה, אבל זה מתייחס רק ל"מי שחטאתו בשגגה" – מי שתמיד מתחייב גם על שגגת מעשה (הדיוט, נשיא), ולא לכהן שבשאר חטאים חייב רק על שגגת הוראה.

                                                                                                                                 

                                                                                                                                (ח. 1+)

                                                                                                                                ו. בברייתא הנ"ל (ובעמוד א) – כהן משיח לא מביא אשם תלוי

                                                                                                                                מקור –

                                                                                                                                כתוב באשם תלוי – וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר־שָׁגָג וְהוּא לֹא־יָדַע וְנִסְלַח לוֹ (ויקרא ה, יח).

                                                                                                                                ומפרשים – שִׁגְגָתוֹ זה שגגת מעשה, כלומר אשם תלוי מביאים רק בספק שגגת מעשה (שלא יודע אם זה היה שומן או חלב),

                                                                                                                                ממילא:

                                                                                                                                לרבנן – כיוון שלכהן אף פעם אין קרבן על שגגת מעשה, ודאי שלא מביא אשם תלוי.

                                                                                                                                אך לרבי – בע"ז גם הכהן חייב על שגגת מעשה, אז מניין שבכ"ז גם בזה אין אשם תלוי?

                                                                                                                                הוא לומד מ"אֲשֶׁר־שָׁגָג" – שרק מי שתמיד חייב גם על שגגת מעשה – חייב באשם תלוי, אבל כהן שברוב החטאים פטור בשגגת מעשה – גם פטור מאשם תלוי.

                                                                                                                                [1] לכאורה זה מאוד שונה. הנשיא מביא עם הציבור כי הוא טעה יחד עם כל הציבור בגלל הוראת הביד. הכהן לעומת זאת לא חטא בגלל הוראת הבי"ד אלא בגלל הוראת עצמו.

                                                                                                                                [2] וראו בראשונים למה צריך את שני המקורות.

                                                                                                                                השיעור הוריות דף ז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                28 min
                                                                                                                              2. הוריות דף ו – גמרא דף יומי

                                                                                                                                לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

                                                                                                                                ולעילוי נשמתו של אביה של אחת הלומדות, אליהו בן מרים ופנחס ז"ל

                                                                                                                                להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sinai_horayot_006.mp3

                                                                                                                                Download

                                                                                                                                 

                                                                                                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                                                                                                                סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ו

                                                                                                                                וזה שהם חלוקים בנשיאים זה לחלוק כבוד לנשיאים (שלא להעדיף אחד מהם).

                                                                                                                                 

                                                                                                                                (ו: שליש עליון)

                                                                                                                                1. B. מאי הוי עלה?

                                                                                                                                  2. ת"ש – ר"ש אומר שיש הלמ"ס ש5 חטאות מתות – ולד חטאת, תמורת חטאת, חטאת שמתו או נתכפרו בעליה, וחטאת שעברה שנתה.

                                                                                                                                  וכולן לא שייכות בציבור, שכיוון ששלוש מהן לא שייכות (ולד חטאת – כי אין חטאת נקבה בציבור, תמורה – אין תמורה בציבור, מתו בעליה – אין ציבור מת) אז ההלמ"ס אומר שכולן לא.

                                                                                                                                  ולפי ההיגיון הזה, כולן גם לא שייכות בשותפים (שהרי חלקן לא שייכות: חטאת נקבה שילדה ולד, ותמורת חטאת),

                                                                                                                                  ממילא, חטאת שותפים שמת אחד השותפים – לא מתה, כמו אביי!

                                                                                                                                   

                                                                                                                                  הדרן עלך פרק ראשון.

                                                                                                                                  השיעור הוריות דף ו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                  23 min
                                                                                                                                2. הוריות דף ה – גמרא דף יומי

                                                                                                                                  לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

                                                                                                                                  ולעילוי נשמתו של אביה של אחת הלומדות, אליהו בן מרים ופנחס ז"ל

                                                                                                                                  להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                                                                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sinai_horayot_005.mp3

                                                                                                                                  Download

                                                                                                                                   

                                                                                                                                  לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                  להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                                                  להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                                                                                                                  סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ה

                                                                                                                                  (ד: באמצע (משנה ראשונה) – ה: 3-)

                                                                                                                                  חלק א (משנה ראשונה) – מקרים בהם בי"ד פטורים מפר בגלל חיסרון בבי"ד

                                                                                                                                  (בשלושת הסעיפים אין פסול הלכתי בדיון, אבל בכ"ז פטורים מפר)

                                                                                                                                  1. אחד מהדיינים אמר שהם טועים (כמו שראינו ב-ג:)

                                                                                                                                    2. רש"י – כמו העיקרון שראינו בדף ג: – "ואם כל עדת ישראל ישגו" – שצריך שלא יהיה דיין שבפירוש לא מסכים (ואפילו שזו כן "הוראה", שהרי אחרי רבים להטות, בכ"ז זה לא הוראה מעליא, ופטורים).

                                                                                                                                    1. לא היה שם המופלא של בי"ד
                                                                                                                                      2. (יש מפרשים שהכוונה לאחד מהדיינים, יש מפרשים שהכוונה לגדול הדור אפילו שאינו חלק מהסנהדרין כי הוא למשל מבוגר מדי)

                                                                                                                                      סברא בגמרא: זה כמו כשטעו בדבר שאפילו הצדוקים מודים בו,

                                                                                                                                      כשבי"ד טועה טעות מופרכת (היו צריכים לברר אם גדול הדור לפני שפסוקים היתר כזה) – לא מביאים פר.

                                                                                                                                      1. היה אחד מהם דיין שפסול לדיני נפשות – גר, ממזר, נתין, זקן (ו/או) שלא ראוי לבנים

                                                                                                                                        2. מקור –

                                                                                                                                        שלב א – המשנה – גז"ש מדיני נפשות אלינו:

                                                                                                                                        במדבר לה – "וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה… וְהִצִּילוּ הָעֵדָה", ואצלנו – "ואם כל עדת ישראל ישגו",

                                                                                                                                        (אפילו שכאן מדובר באיסורים, שאפילו אין צורך בבי"ד לזה).

                                                                                                                                        שלב ב – בגמרא – מניין שאלו פסולים לדיני נפשות?

                                                                                                                                        לגבי גר ממזר ונתין – זה כי אינם מיוחסים, ולומדים מהשבעים זקנים שאסף משה רבנו:

                                                                                                                                        1. והתייצבו שם עמך – בדומים לך
                                                                                                                                        2. ונשאו איתך – בדומים לך.

                                                                                                                                          3. לגבי זקן – גירסת הרמב"ם והמאירי – זקן או שלא ראה בנים –  שאינו מרחם כי לא היו לא בנים או ששכח כבר מה זה.

                                                                                                                                           

                                                                                                                                          (ד: במשנה השנייה)

                                                                                                                                          חלק ב (משנה שנייה) – מצבים של שוגג ומזיד
                                                                                                                                          • הורו בי"ד שוגגים ועשו הקהל על פיהם שוגגים – זה המצב הרגיל שבו חייבים בפר
                                                                                                                                          • הורו בי"ד מזידים, ועשו על פיהם שוגגים –

                                                                                                                                            • הבי"ד פטורים – כי מביאים פר רק על שוגג ולא על מזיד,

                                                                                                                                            הציבור מביא חטאת רגילה – כי שגג, וכיוון שאין פר יש כשבה. [1]

                                                                                                                                            • הורו בי"ד שוגגים, ועשו הקהל מזידים – כולם פטורים,

                                                                                                                                              • כי הפר זה דווקא כשהציבור שגג[2]

                                                                                                                                              והציבור פטור גם מחטאת כי אין חטאת על מזיד

                                                                                                                                              בגמרא לוקחים את זה לנושא אחר – הספק של רמי בר חמא (ב.) –

                                                                                                                                              בי"ד הורו שמותר חלב, אבל הוא אכל חלב כי חשב שזה שומן, האם פטור?

                                                                                                                                              ומדייקים מהמשנה – שוגגים ועשו מזידים פטורים,

                                                                                                                                              משמע שאם זה רק "שוגג דומיא דמזיד" (המקרה של רמי בר חמא)[3] – חייב,
                                                                                                                                              (אם היה פטור, המשנה יכלה להביא מקרה זה לפטור).

                                                                                                                                              דחייה – אולי פטור, והמשנה לא הזכירה את זה כי רצתה לדבר על מקרה הפוך למקרה הקודם:

                                                                                                                                              באמצע – מזידין ועשו שוגגין

                                                                                                                                              בסיפא – שוגגין ועשו מזידין

                                                                                                                                               

                                                                                                                                              (ד: במשנה האחרונה)

                                                                                                                                              חלק ג – כמה פרים מביאים? ועל איזה רוב?

                                                                                                                                              הפסוקים

                                                                                                                                              ויקרא פרק ד –

                                                                                                                                              יג – וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ.

                                                                                                                                              יד – וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד.

                                                                                                                                              ולגבי הוראת טעות של ע"ז – במדבר טו –

                                                                                                                                              כב – וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כׇּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה (=ע"ז),

                                                                                                                                              כד – וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כׇל־הָעֵדָה פַּר בֶּן־בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת.
                                                                                                                                              כו – וְנִסְלַח לְכׇל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכׇל־הָעָם בִּשְׁגָגָה.

                                                                                                                                               

                                                                                                                                              א. הדעות במשנה ובברייתא והמקורות

                                                                                                                                              נראה את המשנה, ונשלב את דעת רשב"א מהברייתא, אח"כ את המקורות בברייתא עם הביאורים של הגמרא. בברייתא הסדר הוא ר"י, ר"ש, ר"מ, רשב"א.

                                                                                                                                              (נדלג על ה3 שורות הראשונות של הברייתא)

                                                                                                                                              ר"מ – צריך רוב שבטים (7), ויביאו פר אחד (1),

                                                                                                                                              בברייתא: כמו שהקהל למעלה (בחטא) זה רק בי"ד (מֵעֵינֵי הַקָּהָל),

                                                                                                                                              כך הקהל למטה (בקרבן) זה רק בי"ד.

                                                                                                                                                             ובגמרא – לא דורש את הה"א, ולכן יש לו רק שני לימודים למעלה-למטה כנ"ל.

                                                                                                                                              רשב"א בשיטת ר"מ בברייתא – מספיק או רוב שבטים (7) או רוב אנשים.

                                                                                                                                              ובגמרא – לומדים מע"ז –

                                                                                                                                              מֵעֵינֵי הָעֵדָה – משמע מיעוט,
                                                                                                                                              כִּי לְכׇל־הָעָם בִּשְׁגָגָה – משמע רוב (רובו ככולו),
                                                                                                                                              אלא מכאן שמספיק רוב שבטים אפילו מיעוט אנשים או להפך.

                                                                                                                                                             (ה: 1+)

                                                                                                                                                             ומאיפה ילמד ר"מ ור"ש שהוראה תלויה בבי"ד ומעשה תלוי בקהל?

                                                                                                                                              לומדים מע"ז (ולומדים גז"ש "מעיני מעיני" להוראה בשאר איסורים)

                                                                                                                                              אביי – מֵעֵינֵי הָעֵדָה – החטא הוא מהם, כלומר העדה מורה והקהל חוטא.

                                                                                                                                              צריכא – אם היה רק את זה היינו חושבים שגם מיעוט (כמו שאמרנו ברשב"א).

                                                                                                                                              רבא – כִּי לְכׇל־הָעָם בִּשְׁגָגָה – כולם שותפים, בי"ד בהוראה והקהל במעשה.

                                                                                                                                              צריכא – אם היה רק את זה אפשר להבין שגם הבי"ד צריך לחטוא.

                                                                                                                                               

                                                                                                                                              ר"י – מספיק שאפילו שבט אחד חטא (1),[4] ואז כל שבט יביא (12) ("גוררין")

                                                                                                                                              בברייתא – "וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל" ולא יחידים + אפילו קהל אחד + לחייב על כל קהל וקהל

                                                                                                                                              בגמרא מרחיבים – יש 4 לימודים (פעמיים קהל + פעמיים ה"א),

                                                                                                                                              מזה לומדים:

                                                                                                                                              1. כמו הברייתא – שקהל ולא יחידים, ולחייב על כל קהל וקהל (כל שבט ושבט).
                                                                                                                                              2. גרירה – שאם שבט אחד חטא, כולם מביאים
                                                                                                                                              3. הוראה תלויה בבי"ד, ומעשה תלוי בקהל (זה הדין הבסיסי שחייבים פר אם בי"S הורו והקהל עשה).
                                                                                                                                              4. דין של ר"י בסוף המשנה – ששבט שחטא על פי בי"ד של אותו שבט גם חייב (רק אותו שבט).

                                                                                                                                                5. (אין לר"י לימוד שהבי"ד לא מביאים, אלא פשוט אין לימוד שהם מביאים).

                                                                                                                                                ר"ש –

                                                                                                                                                1. כר"י שמספיק ששבט אחד חטא (1),
                                                                                                                                                2. כר"י – שכל שבט ושבט מביא פר,
                                                                                                                                                3. מקל מר"י – לא גוררין (רק שבט/ים שחטא יביא),
                                                                                                                                                4. מחמיר מר"י – גם הבי"ד יביאו.

                                                                                                                                                  5. לכן אם חטאו 12 – יביאו 13, אם חטאו 1 יביאו 2, אם 7 יביאו 8.

                                                                                                                                                  מקור בברייתא: כמו שהקהל למעלה (בחטא) זה בי"ד (מֵעֵינֵי) + קהל (הַקָּהָל),

                                                                                                                                                  כך הקהל למטה (בקרבן) זה בי"ד + הקהל.

                                                                                                                                                  בגמרא מרחיבים: יש 3 לימודים (הקהל (1), הקהל (2), כי הה"א הראשונה אורחיה דקרא)

                                                                                                                                                  1. מאחד מהאחרונים – לומדים שכל קהל וקהל (שבט ושבט) מביא (כר"י)
                                                                                                                                                  2. מהראשון ואחד מהאחרים – _נאמר קהל למעלה וקהל למטה) –
                                                                                                                                                    3. לומדים כמו בברייתא שגם השבטים וגם הבי"ד (בניגוד לר"י)

                                                                                                                                                    ואין לו מקור לגרירה ולכן אין גרירה.

                                                                                                                                                    סיכום דעות

                                                                                                                                                    חטאו כל השבטים –

                                                                                                                                                    ר"מ – 1, ר"י – 12, ר"ש – 13 (12 שבטים + בי"ד)

                                                                                                                                                    חטאו שבט אחד –

                                                                                                                                                    ר"מ – 0, ר"י – 12, ר"ש – 2 (השבט + בי"ד)

                                                                                                                                                    חטאו 7 –

                                                                                                                                                    ר"מ – 1, ר"י – 12, ר"ש – 8

                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                    (ה: שליש)

                                                                                                                                                    ב. ביאורים והרחבות

                                                                                                                                                    1. A. לר"י – האם יש גרירה לשאר השבטים גם כשרק שבט אחד חטא, או שצריכים רוב של 7 שבטים?

                                                                                                                                                      2. ראיות:

                                                                                                                                                      1. ברייתא –
                                                                                                                                                        2. "מה הן מביאים? ת"ק – 1, ר"ש – 2".

                                                                                                                                                        במה מדובר? שחטא שבט אחד בהוראת בית הדין הגדול

                                                                                                                                                        (הרי אם זה בי"ד של שבט אז לר"ש אין, ואם יותר מ-1, אז לר"ש יביאו יותר),

                                                                                                                                                        ומי זה ת"ק? ר"י (שהרי ר"ש כבר מוזכר, ולר"מ צריכים את רוב העם)

                                                                                                                                                        מכאן ראיה שכש1 חטא – אין גרירה.

                                                                                                                                                        דחייה – ת"ק זה רשב"א,

                                                                                                                                                        ויוצא לר"ש כך:

                                                                                                                                                        אם 1 חטא – לא יביאו כלום,
                                                                                                                                                        אם 7 חטאו – יביאו 8,
                                                                                                                                                        ואילו כאן זה מצב ביניים של רוב חלקי (6 שבטים שהם רוב קהל, או 7 שבטים שאינם רוב קהל)

                                                                                                                                                        שלפי רשב"א מביאים 1, כי זה נחשב רוב, וכר"מ שמביאים 1,

                                                                                                                                                        ולפי ר"ש 2 מתחדש כאן שבמצב ביניים השבטים שחטאו נחשבים 1 ביחד

                                                                                                                                                        1. ר"י אומר – שבט שעשה בהוראת בית הדין שלו – הוא מביא והשאר לא,
                                                                                                                                                          2. משמעו שאם 1 חטא בהוראת בי"ד הגדול – כולם מביאים (יש גרירה).

                                                                                                                                                          רב אשי – וכן מוכח מר"י משנתנו – "אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורים", משמע כנ"ל.

                                                                                                                                                          1. B. לר"ש – האם מחייב גם על שבט אחד?

                                                                                                                                                            2. ראיות שחייב:

                                                                                                                                                            1. ברייתא (שראינו למעלה א1, כל זה העתק משם) –

                                                                                                                                                              2. "מה הן מביאים? ת"ק – 1, ר"ש – 2".

                                                                                                                                                              במה מדובר? שחטא שבט אחד בהוראת בית הדין הגדול

                                                                                                                                                              (הרי אם זה בי"ד של שבט אז לר"ש אין, ואם יותר מ-1, אז לר"ש יביאו יותר),

                                                                                                                                                              דחייה – כנ"ל, מדובר שחטאו 6 שבטים שהם רובו של קהל,

                                                                                                                                                              שלפי רשב"א מביאים 1,

                                                                                                                                                              ולפי ר"ש 2, אבל על שבט אחד אולי לא.

                                                                                                                                                              1. ממשנתנו, מחכמים שחולקים על ר"י לגבי בי"ד של שבט –
                                                                                                                                                                2. "וחכמים אומרים לעולם אינו חייב אלא על הוראת בי"ד הגדול"

                                                                                                                                                                וחכמים זה ר"ש, שהרי לר"מ צריכים רוב ולר"י מחייבים גם על בי"ד פרטי.

                                                                                                                                                                כלומר שלר"ש חייב.

                                                                                                                                                                1. C. המקור של ר"ש ור"י שגם שבט אחד חייב –
                                                                                                                                                                2. "ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים"

                                                                                                                                                                  3. דחייה – היו שם שני שבטים (יהודה ובנימין), אבל אולי שבט אחד אינו קהל.

                                                                                                                                                                  1. בברכה ליעקב לפני לידת בנימין –
                                                                                                                                                                    2. "הנני מפרך והרביתיך, ונתתיך לקהל עמים" – כלומר שהתוספת של בנימין היא קהל.
                                                                                                                                                                    (ואין הכוונה שעל ידי בנימין יהיו לו 12 שבטים שהם קהל, שהרי כבר ראינו ש2 נחשבים קהל).

                                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                                    סיכום הדעות:

                                                                                                                                                                     
                                                                                                                                                                    הדין במשנה ובברייתא
                                                                                                                                                                    מקורות בברייתא
                                                                                                                                                                    הסבר הגמרא –
                                                                                                                                                                    לפי ר"י יש 4 דרשות מ"הקהל" "הקהל" (דורש את הה"א *2).
                                                                                                                                                                    ר"ש לא דורש את הראשון,
                                                                                                                                                                    ור"מ לא דורש את שניהם, ונשאר לו רק שני הקהל.
                                                                                                                                                                     
                                                                                                                                                                    חטאו 12
                                                                                                                                                                    חטאו 7
                                                                                                                                                                    חטאו 2
                                                                                                                                                                     
                                                                                                                                                                    1
                                                                                                                                                                    2
                                                                                                                                                                    3
                                                                                                                                                                    4
                                                                                                                                                                    ר"מ
                                                                                                                                                                    1 – רק הבי"ד
                                                                                                                                                                    1
                                                                                                                                                                     
                                                                                                                                                                    מי מביא קרבן?
                                                                                                                                                                    לומד מלמעלה למטה:

                                                                                                                                                                    "עיני הקהל" זה רק בי"ד,

                                                                                                                                                                    מכאן לומד היקש שגם הקהל שמביא את הקרבן זה רק בי"ד.

                                                                                                                                                                    לא דורש את הה"א כלל,
                                                                                                                                                                    ונשאר לו שני "הקהל", ולומד את מלמעלה למטה כנ"ל.
                                                                                                                                                                    ר"י
                                                                                                                                                                    12 – כל שבט מהקהל
                                                                                                                                                                    12
                                                                                                                                                                    (7 + 5 בגרירה)
                                                                                                                                                                    2
                                                                                                                                                                    כמה שבטים צריכים לחטוא?
                                                                                                                                                                    "אשר חטאו" – גם מיעוט, כמו 2 שבטים.
                                                                                                                                                                    "הקהל" – ללמד שיש גרירה (ע"פ שער יוסף), כמו בעמודות הבאות.
                                                                                                                                                                    פר לכל שבט (כל קהל וקהל)
                                                                                                                                                                    בי"ד טועה, הקהל מבצע.
                                                                                                                                                                    אך אם בי"ד ביצע ולא הקהל – אין פר.
                                                                                                                                                                    גרירה
                                                                                                                                                                    גם בי"ד של שבט, ולא רק של כולם.

                                                                                                                                                                    (וחכמים חולקים).

                                                                                                                                                                    ר"ש
                                                                                                                                                                    13
                                                                                                                                                                    (קהל + בי"ד)
                                                                                                                                                                    8
                                                                                                                                                                    3
                                                                                                                                                                    (2 השבטים + הבי"ד (לקמן ע"ב)).
                                                                                                                                                                    מי מביא קרבן?
                                                                                                                                                                    לומד מלמעלה למטה:

                                                                                                                                                                    "עיני" – בי"ד, ה"קהל" – העם,

                                                                                                                                                                    ולומד מכאן שגם את הקרבן מביאים בי"ד + הקהל.

                                                                                                                                                                    פר לכל שבט (כל קהל וקהל)
                                                                                                                                                                    מלמעלה למטה כנ"ל.

                                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                                    [1] למה לא נחשבים אנוסים כמו יחיד שחטא בהוראת בי"ד? (משנה ב.)

                                                                                                                                                                    כנראה שגם שם זה לא שהוא אנוס, אלא כלשון המשנה – שתלה בדעת בי"ד, כלומר השגגה שלו היא בעצם שגגה של הבי"ד ולכן פטור. כאן לעומת זאת א"א לתלות את השגגה שלו בשגגת הבי"ד, כי הבי"ד לא שגג, ולכן השגגה "נשארת" אצלו, ומביא חטאת רגילה.

                                                                                                                                                                    [2] למה זה שונה מאדם פשוט (מי שאינו דיין או תלמיד הראוי להוראה) שחשב שבי"ד טועים ובכ"ז הקשיב כי כיוון שאינו תלמיד חכם צריך לסמוך על בי"ד גם נגד דעת עצמו?

                                                                                                                                                                    [3] הגמרא קוראת לזה "שוגג דומיא דמזיד" כי קצת דומה למזיד בזה שלא באמת תלה בבי"ד.

                                                                                                                                                                    [4] במשנה כתוב 7 שבטים, אבל בהמשך בברייתא נראה שגם אחד, ורק כתוב 7 כי ר"מ דיבר על 7.

                                                                                                                                                                    השיעור הוריות דף ה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                    0 min
                                                                                                                                                                  2. הוריות דף ד – גמרא דף יומי

                                                                                                                                                                    לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל

                                                                                                                                                                    ולעילוי נשמתו של אביה של אחת הלומדות, אליהו בן מרים ופנחס ז"ל

                                                                                                                                                                    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                                                                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sinai_horayot_004.mp3

                                                                                                                                                                    Download

                                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                                    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                                                    להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                                                                                    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                                                                                                                                                    סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ד

                                                                                                                                                                    (ג: במשנה – ד: באמצע (משנה ראשונה))

                                                                                                                                                                    חלק א – הורו בי"ד וחזרו בהם, ומישהו אח"כ לא שמע וחטא על פיהם

                                                                                                                                                                    במשנה ובברייתא (4 דעות, מהמקל למחמיר) –

                                                                                                                                                                    א. ר"ש  (וסומכוס בברייתא) – פטור,

                                                                                                                                                                    הסבר – ר"י-רב – כיוון שעדיין עשה ברשות בי"ד, ולא יכל לדעת.

                                                                                                                                                                    (יש שתי גרסאות איך אמר את זה, אבל העיקרון דומה).

                                                                                                                                                                    מיתיבי – הרי לפי ר"ש גבו את הכסף לפר מהציבור (ואילו לר"י – מתרומת הלשכה), אז אם גבו ממנו, איך לא ידע שחזרו בהם?

                                                                                                                                                                    תשובות:

                                                                                                                                                                    1. גבו סתם (לא אמרו שזה לצורך פר)
                                                                                                                                                                    2. הוא לא היה בעיר כשגבו.
                                                                                                                                                                    3. אכן צריך להפוך את השיטות, ולר"ש לא גובים מהציבור אלא מתרומת הלשכה.

                                                                                                                                                                      4. ור' יוסי בר אבין  –

                                                                                                                                                                      1. מביא משל לסומכוס (ולר"ש) –
                                                                                                                                                                        2. (זה לא משל שעוזר להבין את הפטור, אלא פשוט מקרה שגם בו הספק נוטה לפטור ופטור) –

                                                                                                                                                                        אם הביא חטאת בבין השמשות, ויש ספק אם זה כבר היה ערב,

                                                                                                                                                                        סביר יותר שזה היה יום, ולכן פטור מאשם תלוי.

                                                                                                                                                                        1. פטור אפילו למ"ד שהציבור מביא את הקרבן (שלכאורה שמצופה היה שומע על זה)

                                                                                                                                                                          2.  

                                                                                                                                                                          ב. ר"א ור"ע –

                                                                                                                                                                          אם הלך למדינת הים – פטור, כי ברור שלא יכל לברר.

                                                                                                                                                                          אבל אם היה בביתו – ספק, ומביא אשם תלוי,

                                                                                                                                                                          (זה לא ספק במציאות כמו באשם תלוי רגיל,

                                                                                                                                                                          אלא ספק בדין – האם היה מצופה ממנו לברר יותר

                                                                                                                                                                          ור' זירא –

                                                                                                                                                                          1. מביא משל –
                                                                                                                                                                            2. (שוב, זה לא משל שעוזר להבין, אלא פשוט מקרה עם ספק שבו מביא אשם תלוי) –

                                                                                                                                                                            אם אכל ספק חלב ספק שומן, שמביא אשם תלוי.

                                                                                                                                                                            1. חייב אשם תלוי אפילו למ"ד שהבי"ד מביאים את הקרבן (שלכאורה הגיוני שלא שמע שחזרו בהם).

                                                                                                                                                                              2.                ג. בן עזאי – שואל את ר"ע מה ההבדל בין יושב בביתו למדינת הים, ר"ע עונה,

                                                                                                                                                                              והגמרא מסבירה שבן עזאי מסכים,

                                                                                                                                                                              אבל מחמיר במי שרק החזיק בדרך ועוד לא יצא, ואילו ר"ע פוטר גם בזה.

                                                                                                                                                                                             ד. ר"מ בברייתא – מחייב חטאת!

                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                              (ד. שליש)

                                                                                                                                                                              חלק ב – מה היתה הטעות של הבי"ד

                                                                                                                                                                              א. במשנה: הורו לעקור את כל הגוף – פטורים, לבטל מקצת ולקיים מקצת- חייבים

                                                                                                                                                                              1. A. למשל (משנה וברייתא) –
                                                                                                                                                                              2. הורו שאין נידה – פטורים. יש נידה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור – חייבים.
                                                                                                                                                                              3. הורו שאין שבת – פטורים. יש שבת אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור – חייבים.
                                                                                                                                                                              4. אין איסור ע"ז – פטורים. יש איסור אבל המשתחווה פטור – חייבים.
                                                                                                                                                                              5. B. מקור – "ונעלם דבר", ולא כל הגוף/המצווה.

                                                                                                                                                                                6. והגמרא מרחיבה –

                                                                                                                                                                                1. עולא – "ונעלם דבר" – ונעלםדבר" – "ונעלם מדבר" – ולא הכל.
                                                                                                                                                                                2. חזקיה – "ועשו אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה"

                                                                                                                                                                                  3. ודורשים – אחת מכל מצות (לשון יחיד) – כלומר חלק ממצווה.

                                                                                                                                                                                  1. רב אשי – גזירה שווה דבר דבר מזקן ממרא ("ונעלם דבר", "כי יפלא ממך דבר")
                                                                                                                                                                                    2. שזקן ממרא גם הוא נענש רק כשביטל חלק ("לא תסור מן הדבר"),
                                                                                                                                                                                    אז גם אצלנו.
                                                                                                                                                                                  2. C. ההבדל בין הניסוח במשנה ובברייתא –

                                                                                                                                                                                    3. במשנה פשוט כתוב מה הדין –

                                                                                                                                                                                    אין נידה – פטורים,

                                                                                                                                                                                    יש נידה אבל אין שומרת יום – חייבים.

                                                                                                                                                                                    בברייתא זה מובא כשאלה –

                                                                                                                                                                                    ברישא – אין נידה, יכול יהו חייבים? ת"ל שפטורים,

                                                                                                                                                                                    בסיפא – יש נידה ואין שומרת יום, יכול יהו פטורים? ת"ל שחייבים,

                                                                                                                                                                                    ומקשה הגמרא על הסיפא – איך יש הווה אמינא לפטור גם בסיפא? הרי אם כן מתי יהיו חייבים?

                                                                                                                                                                                    הסבר – הווה אמינא היא להפוך את הדין –

                                                                                                                                                                                    שדווקא כשעקרו הכל חייבים, וכשביטלו רק חלק – פטורים,
                                                                                                                                                                                    כי אולי נדרוש להפך – "ונעלם דבר" – שביטלו את כל הדבר.
                                                                                                                                                                                    קמ"ל שלא דורשים כך אלא להפך (ולמה באמת – כתבנו בסעיף הקודם).

                                                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                                                    (ד. שליש תחתון)

                                                                                                                                                                                    ב. ר"י-שמואל מגביל בעוד תנאי את הטעות: רק אם טעו בדבר שהצדוקים חולקים עליו

                                                                                                                                                                                    הסבר: אם זה דבר שהצדוקים מודים בו, כי זה מפורש בתורה או דרשה ברורה – אז זו טעות גדולה מדי ופטורים (כמו שפטורים אם עקרו מצווה שלימה כנ"ל).

                                                                                                                                                                                    רק בדבר שהצודקים אומרים אחרת, והבי"ד בעצם הורו כמו הצדוקים – חייבים.

                                                                                                                                                                                    קושיות – והרי ב3 הדוגמאות של המשנה מדובר בדברים שגם הצדוקים מודים בהם!

                                                                                                                                                                                    תשובות – מדובר בפרטים יותר ספציפיים בהם הצדוקים לא מודים, והבי"ד הורו כמו הצדוקים. נפרט:

                                                                                                                                                                                    1. שומרת יום כנגד יום נלמד בדרשה שגם הצדוקים מודים לה "וספרה לה".

                                                                                                                                                                                      2. אלא כאן טעו ב:

                                                                                                                                                                                      1. הורו כצדוקים שמותר העראה שלא כדרכה
                                                                                                                                                                                        2. (בהעראה לבד ("את מקורה הערה") או שלא כדרכה ("משכבי אישה") לבד גם הצדוקים מודים).

                                                                                                                                                                                        דחייה – הצדוקים אומרים זאת גם לגבי נידה ממש, ולא רק לשומרת יום!

                                                                                                                                                                                        1. הורו כצדוקים שהעראה (גם כדרכה) אסורה רק בנידה אבל לא בשומרת יום
                                                                                                                                                                                          2. (כי "את מקורה הערה" נאמר בנידה, והצדוקים לא דורשים היקש בין כל העריות).
                                                                                                                                                                                        2. הורו כצדוקים שראיות זבה (קטנה (-שומרת יום) וגדולה) נחשבות ראיות רק ביום (כי כתוב "כל ימי זובה"), ואילו חז"ל אמרו שגם בלילה (הדרשה בנידה עג.).
                                                                                                                                                                                        3. הוצאה נלמדת מספוק מפורש בירמיהו שגם הצודקים מודים לו,

                                                                                                                                                                                          4. אלא כאן טעו ב:

                                                                                                                                                                                          1. הורו כצודקים שהוצאה אסורה, אבל הכנסה מותרת.
                                                                                                                                                                                          2. הורו כצדוקים שהוצאה והכנסה אסורים, אבל הושטה וזריקה מותרים.
                                                                                                                                                                                          3. איסור השתחוואה מפורש בפסוק וגם הצדוקים מודים לו,

                                                                                                                                                                                            4. אלא כאן טעו ב:

                                                                                                                                                                                            1. הורו כצדוקים שהשתחוואה שלא כדרכה מותרת (כמו המשתחווה למרקוליס).
                                                                                                                                                                                            2. שהורו כצדוקים שהשתחוואה בלי פישוט רגליים וידיים מותרת.

                                                                                                                                                                                              3. (ד: 1+)

                                                                                                                                                                                              ג. שאלות על מתי זה נחשב טעות בחלק ומתי זה טעות בכל הגוף –

                                                                                                                                                                                              1. A. בעי רב יוסף: ביטלו נושא שלם בתוך תחום מסוים (כמו אב מלאכה שלם) – האם נחשב כחלק משבת וחייבים, או "כל הגוף" ופטורים?

                                                                                                                                                                                                2. (התוס' מעירים – הדוגמה שהוא מביא זה חרישה, אבל באמת השאלה רק על אב שלא מפורש בתורה כמו מלאכת כתיבה, כי צריך אב שהצודקים לא מודים בו)

                                                                                                                                                                                                ראיות ממשנתנו – ב3 הדוגמאות בהם חייבים הרי עקרו נושא שלם (הוצאה, שומרת יום, השתחוואה), ובכ"ז חייבים (ורק פטורים אם יעקרו את כל התחום לגמרי)!

                                                                                                                                                                                                דחייה – הרי כבר הסברנו בסעיף הקודם שבמשנה לא באמת עקרו נושא שלם אלא רק משהו מאוד ספציפי (אחרת זה דבר שגם הצדוקים מודים בו), אבל באמת אם יעקרו נושא שלם אולי חייבים (בהנחה שהצדוקים לא מודים, כמו כתיבה).

                                                                                                                                                                                                 

                                                                                                                                                                                                (ד: שליש)

                                                                                                                                                                                                1. B. בעי ר' זירא – אמרו שאין שבת בשביעית (שנת השמיטה)[1] –
                                                                                                                                                                                                  2. כי דרשו – "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" – בזמן שיש חריש וקציר יש שבת, אבל בשמיטה שגם ככה אין חריש וקציר – גם אין שבת.

                                                                                                                                                                                                  הסבר השאלה – האם זה נחשב כעקירת כל הדבר (כי לאורך כל השביעית אין שבת), או כעקירת חלק (כי בשאר השנים יש שבת)?

                                                                                                                                                                                                  עונה רבינא – זה נחשב כטעות בחלק מהדבר,

                                                                                                                                                                                                  ראיה: לגבי נביא שקר שנתנבא לבטל מצווה, ר"ש מחייב דווקא אם ביטל את כל הגוף,
                                                                                                                                                                                                  מלבד בע"ז שייב גם על ביטול חלק.

                                                                                                                                                                                                  והדוגמא שמביא לביטול חלק – שהיום מותר לעבוד ע"ז ומחר אסור.

                                                                                                                                                                                                  מכאן שביטול בחלק מהזמן נחשב כביטול של חלק.

                                                                                                                                                                                                  (יוצא שלגבי 3 תחומים בהם זה משנה אם עוקרים הכל או חלק:

                                                                                                                                                                                                  דווקא חלק ולא הכל – בטעות של הבי"ד ובזקן ממרא

                                                                                                                                                                                                  דווקא הכל ולא חלק – בנביא שקר (חוץ מבע"ז שחייב גם על ביטול חלקי)

                                                                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                                                                  [1] וכנראה שכך גם סברו הצדוקים.

                                                                                                                                                                                                  השיעור הוריות דף ד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                                                  0 min
                                                                                                                                                                                                2. הוריות דף ג – גמרא דף יומי

                                                                                                                                                                                                  השיעור מוקדש לזכותה של הילדה יסכה בת טל גולדמן הי"ו, לכבוד יום הולדתה התשיעי

                                                                                                                                                                                                  תמשיכי להיות ילדה אהובה, חייכנית, בעלת מידות טובות, אוהבת תפילה ומצוות ובעלת יראת שמיים עמו"ש

                                                                                                                                                                                                  להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                                                                                                                                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sinai_horayot_003.mp3

                                                                                                                                                                                                  Download

                                                                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                                                                  לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                                                                                  להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                                                                                                                  להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                                                                                                                                                                                  סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ג

                                                                                                                                                                                                  (ג. שליש תחתון – ג: במשנה)

                                                                                                                                                                                                  חלק א – דינים וספקות בחישוב הרוב
                                                                                                                                                                                                  • רב אסי – רק יושבי ארץ ישראל נחשבים

                                                                                                                                                                                                    • מקור: לגבי החג של שלמה כתוב שבאו "וכל ישראל עמו, קהל גדול, מלבוא חמת עד נחל מצרים…" – רק תושבי הארץ.

                                                                                                                                                                                                    • היה שינוי בין החטא לבין ידיעת החטא

                                                                                                                                                                                                      • [במשנה בדף י. –

                                                                                                                                                                                                      כהן הדיוט שחטא, ואז נעשה כהן גדול ואז נודע על החטא –

                                                                                                                                                                                                      רבנן – חטאת רגילה – הולכים לפי שעת החטא

                                                                                                                                                                                                      ר"ש – לא מביא כלום – צריך שעת החטא + שעת הידיעה.

                                                                                                                                                                                                      1. מרובים ונתמעטו (הרבה ילדים נעשו בר מצווה בין החטא לידיעה, והם לא חטאו) –

                                                                                                                                                                                                        2. לרבנן חייבים – לפי שעת החטא

                                                                                                                                                                                                        לר"ש פטורים – צריך חטא + ידיעה.

                                                                                                                                                                                                        1. מועטים ונתרבו (הרבה מאלה שלא חטאו מתו)

                                                                                                                                                                                                          2. לרבנן פטורים – לפי שעת החטא

                                                                                                                                                                                                          לר"ש – תחילה יש הו"א שחייבים – לפי שעת הידיעה

                                                                                                                                                                                                          אך דוחה הגמרא: פטורים (כי ר"ש דורש שעת חטא + שעת הידיעה, ולכן הכהן הנ"ל פטור מכלום).

                                                                                                                                                                                                          • צירוף של כמה מיעוטים לרוב
                                                                                                                                                                                                            1. הורו ועשו 30%, וחזרו בהם בי"ד, ושוב טעו והורו ועשו עוד 30%, האם הידיעה מחלקת?
                                                                                                                                                                                                            2. אם הידיעה לא מחלקת כי שניהם אותו חטא,

                                                                                                                                                                                                              3. מה אם בראשונה התירו חלב על הקיבה ובשנייה חלב שעל המעיים?

                                                                                                                                                                                                              1. אם לא מחלק, כי שניהם חלב,

                                                                                                                                                                                                                2. מה אם הראשונה חלב והשנייה דם?

                                                                                                                                                                                                                1. אם לא מחלק, כי שניהם אותה חטאת,

                                                                                                                                                                                                                  2. מה אם הראשונה חלב והשנייה ע"ז?

                                                                                                                                                                                                                  1. הורו ועשו 30%, ומתו כל הבי"ד, וקם בי"ד חדש ושוב הורה את הטעות ועשו עוד 30%?
                                                                                                                                                                                                                    2. אם בית הדין מביאים את הפר (כדעת ר"מ ד:) אז ודאי שפטורים.

                                                                                                                                                                                                                    אבל לפי ר"י ור"ש ש(גם) הציבור מביא, האם מצטרפים ומביאים?

                                                                                                                                                                                                                    תיקו.

                                                                                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                                                                                    (ג: 2+)

                                                                                                                                                                                                                    חלק ב – ר' יונתן – בי"ד חייבים רק אם כל הדיינים (אפילו 100) הסכימו

                                                                                                                                                                                                                    א. מקןר – "ואם כל עדת ישראל ישגו" –

                                                                                                                                                                                                                    "כל" – ללמד שלא מספיק רוב הדיינים אלא כולם.

                                                                                                                                                                                                                    ב. קושיות –

                                                                                                                                                                                                                    1. משנתנו – לגבי יחיד שעשה בהוראת בית דין –
                                                                                                                                                                                                                      2. אם אחד מהדיינים חטא למרות שידע שטעו – חייב,
                                                                                                                                                                                                                      אם סתם אדם חטא – פטור מחטאת (לפי המשנה),
                                                                                                                                                                                                                      הרי שאפילו שאחד מהדיינים לא היה איתם בדין, עדיין נחשב הוראה ושאר היחידים פטורים,
                                                                                                                                                                                                                      כלומר לא צריך את כל הדיינים!

                                                                                                                                                                                                                      תשובה – אותו דיין אמנם ידע שטעו אבל בכ"ז הרכין ראשו לאותה הסכמה לדין.

                                                                                                                                                                                                                      1. משנה ד: –

                                                                                                                                                                                                                        2. נקדים – 4 דרגות של הסכמה –

                                                                                                                                                                                                                        • אמר כן
                                                                                                                                                                                                                        • הרכין ראשו
                                                                                                                                                                                                                        • שתק
                                                                                                                                                                                                                        • אמר לא

                                                                                                                                                                                                                          • הקושיה – המשנה ד: אומרת שאם אמר לא – אז זאת לא הוראת של בי"ד,

                                                                                                                                                                                                                          משמע שאם שתק – זה כן.

                                                                                                                                                                                                                          תשובה – גם אם שתק זה לא, ורק אם הרכין ראשו זה כן.

                                                                                                                                                                                                                                         כלומר לסיכום –

                                                                                                                                                                                                                          • אמר כן – נחשב הוראה
                                                                                                                                                                                                                          • הרכין ראשו – חידשנו בתירוצים שגם נחשב הוראה
                                                                                                                                                                                                                          • שתק – כאן החידוש של ר' יונתן שלא נחשב
                                                                                                                                                                                                                          • אמר לא – משנה מפורשת שלא נחשב

                                                                                                                                                                                                                            •  

                                                                                                                                                                                                                            1. מתיב רב משרשיא – לגבי אין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכול לעמוד בה,
                                                                                                                                                                                                                              2. המקור הוא – בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ" (מלאכי ג) –
                                                                                                                                                                                                                              הרי שאפילו שכתוב "כֻּלּוֹ" הכוונה היא רובו,
                                                                                                                                                                                                                              אז גם אצלנו – אפילו שכתוב "ואם כל עדת ישראל ישגו" – הכוונה רובו.

                                                                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                                                                              ג. אז אם דחינו את ר' יונתן, למה כתוב "כל" –

                                                                                                                                                                                                                              ללמד שכל הדיינים צריכים להיות נוכחים,

                                                                                                                                                                                                                              אבל לא צריכים להסכים לדין (יכולים לשתוק, אבל אם אמרו שפירוש שלא – אז זאת לא "הוראה").

                                                                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                                                                              ד. אגב –

                                                                                                                                                                                                                              ר' יהושע – 10 שיושבים בדין, קולר (האחריות) תלוי בצוואר כולם.

                                                                                                                                                                                                                              והחידוש – אפילו תלמיד בפני רבו, אם רואה שרבו טועה צריך לתקנו.

                                                                                                                                                                                                                              רב הונא – היה אוסף 10 דיינים כדי שהאחריות תתחלק בין כולם

                                                                                                                                                                                                                              וכן רב אשי כשפסק בענייני טריפות, אסף 10 שוחטים כדי שהאחריות תתחלק.

                                                                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                                                                              השיעור הוריות דף ג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                                                                              0 min
                                                                                                                                                                                                                            2. הוריות דף ב – גמרא דף יומי

                                                                                                                                                                                                                              להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                                                                                                                                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sinai_horayot_002.mp3

                                                                                                                                                                                                                              Download

                                                                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                                                                              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                                                                                                              להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                                                                                                                                              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                                                                                                                                                                                                              סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ב

                                                                                                                                                                                                                              (ב. במשנה עד ג. שליש תחתון)

                                                                                                                                                                                                                              הקדמה

                                                                                                                                                                                                                              הנושא של הפרק – בי"ד שהורו הוראת טעות, למשל – לאכול חֵלֶב, מי מביא קרבן:

                                                                                                                                                                                                                              לגבי הבי"ד – אם רוב הציבור חטא, צריכים להביא פר העלם דבר של ציבור.

                                                                                                                                                                                                                              לגבי החוטאים –

                                                                                                                                                                                                                              אם הבי"ד הביא פר (כי הרוב חטאו) החוטאים פטורים.

                                                                                                                                                                                                                              אם הבי"ד לא הביא פר (כי רק מיעוט חטאו)

                                                                                                                                                                                                                              משנתנו – המיעוט החוטאים עדיין פטורים (כי תלו בבי"ד (-אנוסים))

                                                                                                                                                                                                                              בהמשך נראה שיש חולק – והמיעוט חייבים.

                                                                                                                                                                                                                              חלק א – פר העלם דבר של ציבור – על איזו הוראה חייבים?

                                                                                                                                                                                                                              (השאלה רלוונטית גם לגבי החיוב של בי"ד, וגם לגבי הפטור של החוטאים במשנתנו)

                                                                                                                                                                                                                              מחלוקת שמואל ורב דימי (יש שתי גרסאות מי אמר מה) –

                                                                                                                                                                                                                              דעה א – צריכים שישאלו אותם ויענו "מותרים אתם".

                                                                                                                                                                                                                              דעה ב – צריכים גם לומר "מותרים אתם לעשות".

                                                                                                                                                                                                                              ראיות שצריך "לעשות":

                                                                                                                                                                                                                              1. אביי (משנה סנהדרין פו:) – זקן ממרא נחשב ככזה רק אם לא רק ענה לשאלה ששאלו אותו אלא "הורה לעשות".
                                                                                                                                                                                                                              2. ר' אבא (משנה יבמות פז:) – אישה שבעלה נעלם ועד אחד אמר שמת והתחתנה, והגיע הבעל, פטורה מקרבן, כי נישאה בהוראת בית דין. הניסוח שם הוא "הורו לה בית דין להינשא", ולא רק "התירוה בית דין".
                                                                                                                                                                                                                              3. רבינא (ממשנתנו) – "הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות…".

                                                                                                                                                                                                                                4.  

                                                                                                                                                                                                                                (ב. שליש תחתון)

                                                                                                                                                                                                                                חלק ב – יחיד שעשה בהוראת בית דין מוטעית – פטור מחטאת

                                                                                                                                                                                                                                א. התירו חלב, ואכל חלב כשחשב שהוא שומן – האם פטור או חייב?

                                                                                                                                                                                                                                1. A. נדייק מהמשנה –

                                                                                                                                                                                                                                  2. "הורו בית דין [טעות]… והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם – פטור".

                                                                                                                                                                                                                                  מצד אחד – המילה "שוגג" מיותרת, באה לרבות גם במקרה של שוגג במציאות – שפטור.

                                                                                                                                                                                                                                  מצד שני – דווקא כשגג על פי בית דין. אבל כאן ששגג בלי קשר לבית דין – חייב.

                                                                                                                                                                                                                                  1. B. הדעות:
                                                                                                                                                                                                                                    2. פטור
                                                                                                                                                                                                                                    חייב
                                                                                                                                                                                                                                    רבא (1)
                                                                                                                                                                                                                                    רבא (2)
                                                                                                                                                                                                                                    רמי בר חמא התלבט, ויש שתי גרסאות מה רבא הוכיח לו מהמשנה
                                                                                                                                                                                                                                    רב
                                                                                                                                                                                                                                    ר' יוחנן

                                                                                                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                                                                                                    1. C. קושיה על הדעה שחייב

                                                                                                                                                                                                                                      2. ברייתא – מומר אינו מביא קרבן חטאת של שגגה,

                                                                                                                                                                                                                                      מקור: "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה…" (ויקרא ד, כז-כח).

                                                                                                                                                                                                                                      ת"ק – "מֵעַם הָאָרֶץ" – פרט למומר שאינו שייך לעם.

                                                                                                                                                                                                                                      ר"ש בן יוסי בשם ר"ש – " אוֹ הוֹדַע" – כשנודע לו מביא קרבן.

                                                                                                                                                                                                                                      מכאן שרק מי ששב מידיעתו (כלומר נמנע אם היה יודע) – מקריב, בניגוד למומר.

                                                                                                                                                                                                                                      וקשה מר"ש על הדעה שחייב – הרי השוגג בחלב גם כן לא היה נמנע אילו ידע שזה חלב, שהרי בי"ד התירו!

                                                                                                                                                                                                                                      תשובת רב פפא – אם היה יודע שבית דין טעו – היה נמנע, לכן נחשב "שב מידיעתו" ומביא קרבן.

                                                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                                                      1. D. רבא – גם אם נחשב פטור מחטאת, בכל זאת, אינו מצטרף לרוב הציבור כדי לחייב את בית הדין בפר עלם דבר של ציבור.

                                                                                                                                                                                                                                        2.  

                                                                                                                                                                                                                                        (ב. 2-)

                                                                                                                                                                                                                                        ב. כשלא ידע שטעו – היחיד פטור, כשידע שטעו – חייב

                                                                                                                                                                                                                                        בין שעשה עם הבי"ד, בין שעשה אחריהן ובין שעשה לבדו.

                                                                                                                                                                                                                                        הנטייה היא יותר לחייב אותו כשעשה לבד, ולכן:

                                                                                                                                                                                                                                        במקרה של הפטור – זה "לא זו אף זו" (מהחידוש הקטן לגדול)

                                                                                                                                                                                                                                        במקרה של החיוב זה "זו ואין צריך לומר זו" (מהחידוש הגדול לקטן)

                                                                                                                                                                                                                                         

                                                                                                                                                                                                                                        (ב: 1+)

                                                                                                                                                                                                                                        ג. רמתו של יחיד שידע שהם טועים ובכל זאת חטא

                                                                                                                                                                                                                                        במשנה –

                                                                                                                                                                                                                                                       "וידע אחד מהם שטעו,

                                                                                                                                                                                                                                        או תלמיד וראוי להוראה".

                                                                                                                                                                                                                                        (אבל סתם אדם, זה שלדעתו בי"ד טעו – חסר משמעות, ואם עשה לפי בי"ד – פטור מחטאת).

                                                                                                                                                                                                                                        1. A. למה כתוב את שניהם? (דיין ותלמיד)

                                                                                                                                                                                                                                          2. רבא – ללמד שגם מי ש"גמיר ולא סביר או סביר ולא גמיר" נחשב.

                                                                                                                                                                                                                                          והרי הוא לא נחשב ראוי להוראה?

                                                                                                                                                                                                                                          תשובה – נכון. המשנה התכוונה שגם מי שלא ראוי להוראה, אלא רק גמיר (או סביר)[1]

                                                                                                                                                                                                                                          1. B. מי נחשב תלמיד שהוא גמיר וסביר (ושבכ"ז לא הוסמך לדיינות), ושאם יחטא בהוראת הבי"ד יביא חטאת? מישהו כמו שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא.

                                                                                                                                                                                                                                            2. מקשה אביי – והרי אז זה נחשב מזיד? (כי ברור להם בוודאות שהם צודקים וביה"ד טועה)

                                                                                                                                                                                                                                            תשובה – הם ידעו שהבי"ד טועים, אבל שגגו שצריכים לציית בכל זאת לדברי בית הדין, ועל זה החטאת.

                                                                                                                                                                                                                                             

                                                                                                                                                                                                                                            (ב: שליש)

                                                                                                                                                                                                                                            ד. זה הכלל: התולה בעצמו – חייב, התולה בבי"ד פטור

                                                                                                                                                                                                                                            לאתויי מה?

                                                                                                                                                                                                                                            התולה בעצמו – חייב,

                                                                                                                                                                                                                                            שגם מי שרגיל לבעט בבי"ד, והפעם פתאום הקשיב להם – נחשב על דעת עצמו וחייב.

                                                                                                                                                                                                                                            התולה בבי"ד – פטור,

                                                                                                                                                                                                                                            שגם מי שטעה אחרי שבי"ד כבר חזרו בהם (והוא לא ידע) – פטור,

                                                                                                                                                                                                                                            (זה נרמז כאן, ונכתב שוב במפורש במשנה הבאה).

                                                                                                                                                                                                                                             

                                                                                                                                                                                                                                            (ב: באמצע)

                                                                                                                                                                                                                                            ה. יחיד שעשה בהוראת בי"ד – זו מחלוקת:

                                                                                                                                                                                                                                            משנתנו – פטור, אבל חכמים – חייב.

                                                                                                                                                                                                                                            והגמרא מביאה שתי דעות לגבי מי הם בעלי המחלוקת:

                                                                                                                                                                                                                                            1. A. רב יהודה-שמואל: משנתנו ר"י – פטור, וחכמים מחייבים.

                                                                                                                                                                                                                                              2. הברייתא הפוטרת:

                                                                                                                                                                                                                                              "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה…" (ויקרא ד, כז-כח).

                                                                                                                                                                                                                                              שלושה מיעוטים (נפש, אחת, בעשותה) – אחד מהם למעט מי שעשה בהוראת בי"ד.

                                                                                                                                                                                                                                              ורב יהודה סובר שברייתא זו היא ר"י (נסביר בהמשך מניין לו).

                                                                                                                                                                                                                                              הברייתא המחייבת:

                                                                                                                                                                                                                                              "מעם הארץ" – גם אם הרבה אנשים חטאו יחד בשגגת מעשה – חייבים חטאת.

                                                                                                                                                                                                                                              ושואלת הברייתא – בכל זאת, אולי רק אם זה מיעוט מהקהל?

                                                                                                                                                                                                                                              ומסבירה הגמרא את ההו"א בשאלה – אולי צריך לדמות לשגגת הוראה, ששם –

                                                                                                                                                                                                                                              במיעוט שחטאו – אין פר והמיעוט חייבים, ברבים שחטאו – יש פר ופטורים,

                                                                                                                                                                                                                                              ת"ל "מעם הארץ" – אפילו רוב שחטאו בשגגת מעשה – חייבים.

                                                                                                                                                                                                                                              בכל אופן, רואים בברייתא שמיעוט שחטאו בשגגת הוראה – חייבים.

                                                                                                                                                                                                                                              (אך שואל רב פפא – הרי הברייתא לא אמרה במפורש שמיעוט בהוראה חייבים,

                                                                                                                                                                                                                                              אז אולי לדעתה בהוראה גם המיעוט פטור?
                                                                                                                                                                                                                                              אך דוחה הגמרא – אם כן, אז גם במיעוט בשגגת מעשה תהיה אותה הווה אמינא של רוב בשגגת מעשה)

                                                                                                                                                                                                                                                             ומניין שברייתא א היא ר"י וברייתא ב חכמים?

                                                                                                                                                                                                                                              1. כי ר"י ממעט שלושה מיעוטים גם בתחום אחר (קרבן עולה).
                                                                                                                                                                                                                                                2. 2. הברייתא הבאה לא יכולה להיות ר"י, כי משמע שם שבית הדין מביא, ואילו לר"י הציבור מביא.

                                                                                                                                                                                                                                                 

                                                                                                                                                                                                                                                (ג. 7+)

                                                                                                                                                                                                                                                1. B. רב נחמן-שמואל: משנתנו ר"מ – פטור, וחכמים מחייבים.

                                                                                                                                                                                                                                                  2.                הברייתא עם המחלוקת:

                                                                                                                                                                                                                                                                 "הורו ועשו: ר"מ פוטר, וחכמים מחייבים".

                                                                                                                                                                                                                                                  במה מדובר?

                                                                                                                                                                                                                                                  אם מדובר שרק בית הדין עשו, ודאי שאין חיוב פר,

                                                                                                                                                                                                                                                  ואם מדובר שהרוב עשה – ודאי שיש חיוב פר!

                                                                                                                                                                                                                                                  אלא לכאורה מדובר בנושא שלנו –

                                                                                                                                                                                                                                                  שהורו, ורק מיעוט עשו, ובזה המחלוקת – ר"מ פוטר וחכמים מחייבים.

                                                                                                                                                                                                                                                  דחייה, מדובר בדבר אחר לגמרי:

                                                                                                                                                                                                                                                  1. האם בית הדין משלים לרוב הציבור כדי לחייב פר:

                                                                                                                                                                                                                                                    2. לר"מ לא,

                                                                                                                                                                                                                                                    לחכמים כן.

                                                                                                                                                                                                                                                    1. מדובר שהיה רוב שעשה, ואכן בי"ד מביא פר. המחלוקת היא האם גם הציבור מביא:

                                                                                                                                                                                                                                                      2. לר"מ – לא (כשיטתו במשנה ד: שרק הבי"ד מביא),

                                                                                                                                                                                                                                                      לחכמים – כן (כר"ש שם. ואגב, ר"י שם אומר שכל שבט מביא, ולא הבי"ד)).

                                                                                                                                                                                                                                                      1. מדובר ששבט אחד עשה בהוראת בית דינו –

                                                                                                                                                                                                                                                        2. לר"מ – לא מביא,

                                                                                                                                                                                                                                                        לחכמים (שיטת ר"י) – מביא.

                                                                                                                                                                                                                                                        1. חטאו רוב שבטים (ללא רוב במספר) או רוב מספר (ללא רוב בשבטים) –

                                                                                                                                                                                                                                                          2. לר"מ – פטור (צריך רוב שבטים + רוב מספר),

                                                                                                                                                                                                                                                          לחכמים – חייבים, כרשב"א.

                                                                                                                                                                                                                                                          [1] בלשון רש"י משמע שאם רק סביר אז לא נחשב.

                                                                                                                                                                                                                                                          השיעור הוריות דף ב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                                                                                                          30 min
                                                                                                                                                                                                                                                        2. עבודה זרה עו – גמרא דף יומי

                                                                                                                                                                                                                                                          הלימוד היום מוקדש לעילוי נשמת אשתו של אחד הלומדים, רחל כץ בת יהודה ועדה ז"ל,

                                                                                                                                                                                                                                                          במלאת שש שנים לפטירתה ב-ז' אלול. אשת חיל וחסד, אשה וסבתא מסורה, וחברה תומכת לרבים סביבה
                                                                                                                                                                                                                                                          להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן

                                                                                                                                                                                                                                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_76.mp3

                                                                                                                                                                                                                                                          Download

                                                                                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                                                                                          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                                                                                                                                          להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                                                                                                                                                                          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                                                                                                                                                                                                                                          סיכום הדף יומי, גמרא עבודה זרה עו

                                                                                                                                                                                                                                                          (עה: 10 שורות מלמטה – סוף המסכת)

                                                                                                                                                                                                                                                          דיני הכשרת כלים

                                                                                                                                                                                                                                                          א. העיקרון – "כבולעו כך פולטו", ולכן:

                                                                                                                                                                                                                                                          כלים שמשתמשים בהם בצונן – שוטף בצונן, בחם – מגעיל במים חמים, על האש – מלבן על האש.

                                                                                                                                                                                                                                                          ב. A. דין האוכל שבושל בכלי אסור שאינו בן יומו

                                                                                                                                                                                                                                                          זה נותן טעם לפגם, לר"מ האוכל אסור ולר"ש מותר.
                                                                                                                                                                                                                                                          B. איך ר"ש מסתדר עם הכשרת כלי מדין? שם זה היה בן יומו (וחז"ל גזרו על אינו בן יומו).

                                                                                                                                                                                                                                                          ג. הכשרת שיפוד ורשת של מנגל

                                                                                                                                                                                                                                                          במשנה שלנו – ליבון, במשנה בזבחים – הגעלה (כדי שלא יהיה איסור נותר בטעם הבלוע).

                                                                                                                                                                                                                                                          חמישה הסברים למה שם מספיק לכאורה הגעלה:
                                                                                                                                                                                                                                                          1. רב ששת: יש הבדל עקרוני – כשהטעם היה אסור כשנבלע – ליבון, כשהטעם נאסר רק אחרי שנבלע – הגעלה (כי הבשר עצמו מעולם לא נאסר אלא רק הטעם).
                                                                                                                                                                                                                                                          מכאן לפי כל ההסברים, אין הבדל עקרוני בין התחומים:
                                                                                                                                                                                                                                                          2. רבא: באמת גם בזבחים צריך ליבון, ושם הכוונה לא להגעלה אלא למירוק. דחייה – לרבי מירוק לא צריך מים חמים.
                                                                                                                                                                                                                                                          3. אביי: לפי שתי המשניות צריך ליבון + הגעלה. דחייה – כאן לא אומרים "יגיד עליו רעו".
                                                                                                                                                                                                                                                          4. רבא: גם בזבחים עקרונית צריך ליבון, אלא שכיוון שמשתמש לפני שהטעם נאסר, כל שימוש מכשיר את הטעם מהקרבן הקודם. דחייה – אז למה צריך הגעלה?
                                                                                                                                                                                                                                                          5. רב פפא: תלוי בתדירות השימוש – אם משתמשים הרבה מספיק הגעלה, אם לא – הטעם נהיה קשה וצריך ליבון.

                                                                                                                                                                                                                                                          ד. ליבון והגעלה

                                                                                                                                                                                                                                                          A. ליבון – עד שהשכבה החיצונית של הכלי מתקלפת.
                                                                                                                                                                                                                                                          B. הגעלה – או בסיר גדול יותר, או להרתיח בתוך הסיר עצמו מים (וצריך לדאוג שהמים יגיעו גם לשפת הכלי).

                                                                                                                                                                                                                                                          ה. הכשרת סכין

                                                                                                                                                                                                                                                          A. הכוונה להסרת השומניות הדבוקה, כדי להכשיר לשימוש בצונן.
                                                                                                                                                                                                                                                          B. כמה שיטות: .1 משנה (לשייף, לשפשף). 2. רב עוקבא ב"ח – נעיצה בקרקע קשה (כשאין גומות בסכין).

                                                                                                                                                                                                                                                          השיעור עבודה זרה עו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                                                                                                          18 min

                                                                                                                                                                                                                                                        About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                                                                                                                                                                                        From the publisher's feed

                                                                                                                                                                                                                                                        הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.