הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

להזמנת הספר שלנו "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ד: 4 שורות מלמטה – ה: באמצע)

ב. "מי יתן והיה לבבם זה…" – בנ"י כפויי טובה בכך שלא אמרו "ה' נתן לב זה".

ג. מי שעוסק בצדקה ותורה – שולט על היצר הרע.

השיעור עבודה זרה ה – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

מסכת ע"ז מוקדשת לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ד. רבע עליון – ד: 4 שורות מלמטה)

 הדין של הקב"ה

א. סתירות בין פסוקים

סתירה לגבי כוחו של ה': במלחמה עם כוח, בדין – בלי (אחרת אף אחד לא יעמוד בדין).

סתירה לגבי חימה: A. יש לה' חימה, אך נשבע לא להשתמש בה (והלוואי שלא נשבעתי). B. כלפי הגוים – חימה, כלפי עמ"י – ללא חימה.

ב. ה' ישמיד את הגוים (רק אם אין להם זכויות).

ג. מדרשים שבמהלך ההסטוריה ה' מעניש את עמ"י לאט לאט, כדי שיהיו זכאים לעוה"ב, ולגוים לא עושה כך, אלא מעניש בבת אחת בעוה"ב.

רבא – “אך לא בעי" לא ידון את עמ"י בחורבן של "עוה", אלא "בפידו" כמו תרנגולת שמנקרת לאט, וכך יזכו ל"שוע" (ישועה) [עוד שני הסברים – ה' אוסף את מצוותיהם לחשבון גדול, ובזכות שמשוועים לה' – נושעים].

(2-3) ה' מייסר את עמ"י בממון או בייסורים, כדי שיזכו לעוה"ב, אך עמ"י לא מבין ומדבר על ה' כזבים/חושב רע על ה'.

“רק אתכם ידעתי… על כן אפקוד" – ר' אבהו למין – דווקא בגלל האהבה, ה' נפרע מאיתנו לאט לאט ולא בבת אחת.

[ד. דרך אגב – ה' לא ממית צדיקים גמורים].

ה. זעם ה' –

A. קושיא – אם זועם בכל יום, וא"אלעמוד בפני הזעם, איך אנו קיימים? 1. הציבור יכול לעמוד. (2. על פי הברייתא – הזעם הוא רק רגע אחד).

B. ברייתא – זעם של רגע

הברייתא – 1/53848 של שעה (6 מאיות של שנייה), ורק בלעם ידע לכוון לאותו רגע (יודע דעת עליון). [לא ייתכן שיודע ממש דעת עליון, שהרי אפילו אתונו ניצחה אותו בטענות]. וה' עשה צדקה עם ישראל שבאותם ימים לא זעם גם באותו רגע, וכך קללות בלעם לא הועילו.

הגמרא – אורך הרגע – כזמן שלוקח לומר "רגע”.

מתי אותו רגע – בשלוש שעות ראשונות (אז המלכים שמים כתריהם ומשתחווים לחמה. רב יוסף – לא להתפלל מוסף של ראש השנה ביחידות באותם 3 שעות). וסימן – שהכרבולת של התרנגול אדומה לחלוטין.

[אגב, ר' יהושוע בן לוי רצה לנצל רגע זה נגד מין, אך הבין שעדיף שלא].

ו. מימרות של ריב"ל

"היום לעשותם" (ולא בעוה"ב), מחר לקבל שכר (ולא בעוה"ז).

"יתנו עידיהן ויצדקו" – שמעשי עמ"י יעידו לטובתם לעוה"ב.

בעתיד לבוא יטרפו את המצוות של עמ"י בפניהם של הגוים.

השיעור עבודה זרה ד – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת חומותו של אחד הלומדים

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עבודה זרה ב. במשנה – ב: רבע תחתון)

אידיהן – "כי קרוב יום אידם".

עידיהן –

רומי החריבה את המקדש ופרס לא,

רומי ופרס השתעבדו בעם ישראל.

השיעור עבודה זרה ג – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת רפאל ישי אליהו בן רונית הי"ו

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עבודה זרה ב. במשנה – ב: רבע תחתון)

אידיהן – "כי קרוב יום אידם".

עידיהן –

רומי החריבה את המקדש ופרס לא,

רומי ופרס השתעבדו בעם ישראל.

השיעור עבודה זרה ב – דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת רפאל ישי אליהו בן רונית הי"ו

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מט. מתחילת הפרק ועד מט: בסיום המסכת (כל הדף הוא פרק אחד))

זה הכלל (מסוף המשנה) –

אם השבועה הועילה להם – חייבים

(כלומר שמצד האמת חייבים, ונשבעו על טענה שפוטרת אותם, ואז הודו (אפילו אם הודו אחרי שבאו העדים).

אבל אם השבועה לא הועילה אלא השאירה מצב קיים – פטורים

(כלומר שמצד האמת פטורים ונשבעו על טענה אחרת שפוטרת, או להפך).

ועכשיו נחזור לתחילת המשנה לפירוט –

פתיחה – ארבעה שומרים הם –

שומר חינם – נשבע על הכל ונפטר (אונס, גניבה ואבידה)

שואל – משלם את הכל.

שומר שכר ושוכר – נשבע על אונס (שבורה (נטרפה), שבויה ומתה), אבל חייבים על גניבה ואבידה.

            ועכשיו, מה אם נשבעו לשקר:

אם גם באמת פטור (אחת האפשרויות הנ"ל) – פטור מחומש ואשם,

[ואם נשבע שנגנב והוא זה שגנבו חייב כפל (ולא חומש),

(ואגב, גם גנב רגיל שהודה לפני שבאו עדים נפטר מכפל (ומתשלומי דו"ה).

נשבע על אפשרות שפוטרת אותו ("מה אתה סח" – כופר בכל), ובאמת מה שקרה מחייב אותו – חייב חומש ואשם.

(מט: רבע)

אם באמת פטור (אחת האפשרויות הנ"ל) – פטור מחומש ואשם

נשבע על אפשרות שמחייבת (אבד או נגנב),

בין אם באמת פטור (מת, נשבר או נשבה),

ר"י – כשומר חינם,

ר"מ – כשומר שכר,

לכן אומר רבה בר אבוה – משנתנו כר"מ (ששוכר כשומר שכר).

(ויש גורסים להפך).

הכוונה 4 שומרים עם 3 דינים.

שמואל – פטור

כי שבועת ביטוי זה דווקא כשיכול להיות גם לשעבר וגם להבא (וכאן לא יכול להישבע להבא שהחמור ימות),

רב (ור' אלעזר בהמשך) – חייב

לא צריך שיהיה גם אפשרות להבא,

והרי הם כבר אמרו את זה לגבי שבועה שפלוני זרק ארנקו לים?

צריכא – כי אצלנו יש סיבה נוספת לפטור – סברת ר' אמי:

ולכן צריך להשמיע את המחלוקת פעמיים – שנדע שזה לא קשור לר' אמי:

הדרן עלך ארבעה שומרין וסליקא לה מסכת שבועות

השיעור שבועות דף מט, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת נפתלי בענדעט בן כתריאל ז"ל, תלמיד חכם, אוהב תורה, רודף אמת, ואיש משפחה מסור

ולהבדיל, לרפואת מאיר ומיכל עוזרי ומשפחתם

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מח 7+ עד מט. סיום פרק כל הנשבעין)

רבנן – הקונה יישבע שנתן וייפטר

ר"י – הקונה פטור בלא שבועה (כי סביר שהמוכר לא נתן בהקפה, אלא הקונה שילם)

גמרא – אבל מודה ר"י בברייתא – זה דווקא כשהפירות כבר אצל הקונה, אבל אם שמו ברה"ר ועוד לא מוחזק – גם לר"י הקונה צריך שבועה.

גמרא – למה צריך עוד מקרה?

לכן צריך להשמיע שנחלקו בשני המקרים.

(מח: שליש תחתון)

שיתומי המלווה גובים מיתומי הלווה בשבועה.

ואמרו רב ושמואל – תלוי מי מת קודם:

אם מלווה מת קודם – אכן נשבעים ונוטלים,

כי ירשו מהאבא שטר שלא מצריך שבועה, ורק עכשיו התחייבו כי הלווה מת עכשיו.

אבל הלווה מת קודם – היתומים לא יכולים להישבע ולא יקבלו

כי ירשו מהאבא שטר שמצריך שבועה ודאית (שאינו פרוע), ואילו הם יכולים להישבע רק שבועה מסופקת (שהאבא לא אמר להם שהוא פרוע)

[יש פה שתי הנחות:

ניתן לחלוק – זה נחשב שיכולים (כך יאמר ר' אלעזר)

ניתן לחלוק –

דיונים בגמרא:

זה נחשב שיכולים להישבע.

אך ר"נ – אין הבדל, כי מה שמחייב תא האבא (המלווה) שבועה זה עצם זה שהלווה מת, גם אם עוד לא עמד בין.

[ר"נ עצמו בכלל חולק, כי פוסק כר' יוסי – שאפילו שלא יכולים להישבע – יחלוקו].

תשובה לשתי הקושיות: מדובר שהאישה (=המלווה) נשבעה לפני שמתה, כך שהילדים שלה לא צריכים כלל שבועה.

תשובה: מדובר שקודם גירש אותה, והתחייב בכתובה, ואז מתה לפניו (מת המלווה לפני הלווה) – שהיתומים נשבעים ונוטלים.

תשובה: הברייתא כבית שמאי – ששטר העומד ליגבות כגבוי, ולכן אפילו שלא יכולים להישבע גובים.

אבל – אם הלווה לא מת,

מה לגבי המקרים הבאים – האם הם נחשבים כאותו מקרה של רב ושמואל:

רב פפא חשב שזה לא אותו מקרה, ונפסוק נגד רב ושמואל,

רמי בר חמא חשב שזה לא אותו מקרה, ונפסוק נגד רב ושמואל

ולכן:

(מח: שליש תחתון)

שותפין, אפוטרופסין, אישה שמנהל את נכסי בעלה או אח שמנהל את נכסי האחים.

הסבר (כאמור) – הכוונה בטענת שמא, שהבעל והאפוטרופסים וכו' אולי לוקחים יותר ממה שאמורים.

וכמה טענו אותו (בטענת השמא) –

(כמו שבועת היסת, שבועות המשנה, השבועות ללא הטענה וכו')

רישא –

לווה לפני השמיטה וכפר בכל – כרגע פטור לגמרי משבועה (לפני שבועת היסת)

ואחרי השמיטה נעשה שותף אחרי השמיטה – והתחייב שבועה דרבנן,

לא מגלגלים עליו את השבועה של ההלוואה שלפני.

למה לא? (ולמה המשנה דיברה על שבועה דרבנן ועל שמיטה) –

נדייק:

דחייה – אולי גם בשאר שנים לא מגלגלים,

שלפני השמיטה נעשה שותף (והתחייב שבועה דרבנן),

דחיית הדחייה – זה כבר מפורש בסיפא,

(מט. 1+)

כי כמו שראינו (מה.) שעקרונית יכול ליטול ללא שבועה, ורק נשבע כדי להפיס דעתו של בעה"ב.

ויש שתי דעות בזה:

רב הונא –

מכל השבועות (גם דרבנן) – בי"ד מציעים לתובע לגלגל,

רב חסדא (מוריד את דרישת הגלגול)

מכל השבועות (גם דרבנן) – אם תבע לגלגל מגלגלין (אבל לא מציעים)

מקור – "וזה דבר השמיטה" – אפילו דיבור (שבועה) משמטת.

ושואלים הראשונים – הרי זה ברור – אם השביעית שימטה את החוב, אז כבר אין על מה להישבע (גם אם אכן לווה – הוא פטור מלשלם!)

ועונים – המקצת שכפר בו אינו נשמט, כי כיוון שכפר – המלווה לא יכול ליגוש אלא צריך ללכת לבי"ד, וזה לא נכנס ל"לא יגוש", ומחדשת התורה שבכ"ז אחרי השמיטה לא יכול להשביעו על חלק זה.

הדרן עלך כל הנשבעין

השיעור שבועות דף מח, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת נפתלי בענדעט בן כתריאל ז"ל, תלמיד חכם, אוהב תורה, רודף אמת, ואיש משפחה מסור

ולהבדיל, לרפואת מאיר ומיכל עוזרי ומשפחתם

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מז. 3+ עד מח. 6+)

א. הדעות –

משנתנו –

רי"ס – חזרה שבועה למקומה

אבל ר"נ מתלבט, ובסוף מכריע להפך –

ר"מ – חזרה שבועה למקומה

ב. מה הכוונה "חזרה שבועה למקומה" –

רבותינו שבבבל – פטור מלשלם

(כלומר שלבי"ד אין פתרון ולכן חזרה השבועה להר סיני – שהתורה אמרה לא לגזול, וה' ייפרע מהגזלן)

רב פפא – זה רב ושמואל –

כלומר: אם המלווה תובע יתומים – המלווה צריך להישבע.

לכאורה הכוונה למקרה ההפוך, אבל אומרים רב ושמואל – אם יתומי המלווה תובעים את הלווה – הם לא צריכים שבועה, כי גם אבא שלהם לא היה צריך שבועה והוא הוריש להם שטר שלא צריך שבועה.

אלא מדובר ששניהם מתו, והיתומים נפרעים מהיתומים, והדין תלוי במי מת קודם:

המלווה מת קודם –

הלווה מת קודם –

רבותינו שבארץ ישראל – חייב לשלם

(כלומר חזרה השבועה לנתבע, וכיוון שלא יכול להישבע – ישלם).

רב פפא – זה ר' אבא –

במקרה של נסכא דר' אבא (חטף חתיכת כסף, ומודה שחטף אבל אומר שזה שלו, ויש עד אחד שחטף –

רבא – ראיה לר' אבא – "שבועת ה' תהיה בין שניהם" – ולא בין היורשים, ומסביר רבא – מדובר במודה במקצת:

אם זה מודה במקצת רגיל – גם האבא וגם היתומים נשבעים,

אלא מדובר שאומר – חמישים אני חייב וחמישים איני יודע, שבזה יש הבדל בין האבא ליתומים:

האבא (הלווה) – עקרונית חייב שבועת מודה במקצת, אך לא יכול להישבע על השאר כי לא יודע, ומתוך שאינו יכול להישבע משלם!

וזאת הראיה לר' אבא!

אך היתומים – חידשה התורה שפטורים.

ואילו רב ושמואל – ידרשו מהפסוק כמו בברייתא של שמעון בן טרפון – "שבועת ה' תהיה בי שניהם" – שחטא שבועת השקר דבק בשניהם.

[אגב זה – עוד דרשות של שמעון בן טרפון:

(מז: באמצע)

תזכורת:

בעה"ב שלח את הפועל לקבל כסף מהחנווני, ובעה"ב יחזיר לחנווני.

רבנן – בעה"ב והפועל יישבעו – ושניהם יטלו מבעה"ב.

א. דעת רבי –

ולא ברור האם רבי חזר בו או לא, לכן מביאים עוד ברייתא.

אלא זו דעה שלישית – שרק הפועל יישבע שלא קיבל, בעה"ב ישלם לו, והחנווני יפסיד.

דחייה – גם כאן רבי כרבנן ששניהם נשבעים לבעה"ב,

(מז: רבע תחתון)

ב. איתמר (נושא שיתקשר לחנווני על פנקסו) – עדים שהכחישו אלו את אלו

כל כת ספק פסולה ספק כשרה ולכן –

רב הונא – כל כת כשירה להעיד בפני עצמה, כי היא ספק כשרה (אבל לא ביחד, כי אחת ודאי פסולה).

רב חסדא – שתי הכתות פסולות להעיד, כי היא ספק פסולה (כל אחד יאמר שהשני כשר ושלו פסול).

רב חסדא – פסול

רב הונא – כשר.

כי מצד אחד – זה כמו "בבת אחת", ולכן גם רב הונא לא מכשיר את שניהם,

לרב חסדא – שניהם פסולים (הלווה יאמר לכל מלווה ששלו הפסול),

אך קצת קשה – הרי כאן שזה לווה אחד, ויוצא שמחייבים אותו אדם לשלí פעמיים למרות שברור שרק אחד כשר (אז זה קצת כמו באו בבת אחת, שפסולים).

רב חסדא – שניהם פסולים (כל לווה יאמר ששלו הפסול).

לסיכום –

רב חסדא – בכל המקרים פסול כי כל אחד זורק את ה"כשר" על השני,

חוץ ממקרה 2 – ממלווה אחד ולווה אחד – ששם אין לו על מי לזרוק.

רב הונא – הכל כשר,

חוץ ממקרה 2 – ממלווה אחד ולווה אחד – ששם רק הקטן כשר,

וחוץ ממקרה 4 – ששם זה ספק.

(מז: 1-, מתיב רב הונא בר יהודה)

עונה רבא – הכוונה לגבי אותה עדות של הלבנה, שאם אח"כ יבוא עד 3 שיצטרף לאחד מהם – הם ינצחו את העד האחר.

[1] ולכאורה קשה, כי יש לחלק:

ותירץ הרשב"א שרב ושמואל הסבירו בפירוש את דעתם ביתומים שבכל מקרה שא"א להישבע – חזרה השבועה לסיני ופטור.

השיעור שבועות דף מז, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת נפתלי בענדעט בן כתריאל ז"ל, תלמיד חכם, אוהב תורה, רודף אמת, ואיש משפחה מסור

ולהבדיל, לרפואת מאיר ומיכל עוזרי ומשפחתם

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מו. 2+ עד מז. 3+)

שמואל – כמו שאמרנו אתמול – בוויכוח על כמה קצצו – 1. לא תקנו שבועת המשנה לשכיר. 2. אלא – בעה"ב יישבע מודה במקצת.

קושיות:

עונה ר"נ – הברייתא התכוונה כמו שמואל –

תשובה – אכן זאת מחלוקת תנאים –

מתקיף רב שישא – משהו פה לא הגיוני –

מצד אחד ר"י מחמיר על השכיר (במשנה ובברייתא) – ואומר שיכול להישבע רק במקרה של מודה במקצת

מסביר רבא – זה הגיוני –

לרבנן – חז"ל עשו כאן שני חידושים: 1. תיקנו שבועה שלא קיימת. 2. הטילו אותה על התובע (השכיר) ולא כמו בשבועת דאורייתא על הנתבע.

לר"י – חז"ל לא חידשו שני דברים (זה כמו תקנה לתקנה) אלא רק חידוש אחד – שבמקרה שבו כבר ממילא יש שבועה מהתורה (בעה"ב מודה במקצת), העבירו אותה מבעה"ב אל השכיר,

מצד שני ר"י מקל על השוכר (בברייתא) – ואומר שנשבע גם במקרה של קציצה.

מסביר רבא – זה הגיוני –

לרבנן – בקציצה לא תיקנ וכי את זה בעה"ב זוכר.

לר"י – כן תיקנו, כי גם  את זה לא זוכר.

(מו. 7-)

א. עדים ראו שראובן נכנס לבית שמעון ואמר שזה כדי לגזול/למשכן שלא כדין (בי"ד צריכים למשכן, לא המלווה) – הנגזל נשבע ונוטל.

תשובה – צריך שגם ראו שגם ראו שיצא עם חפץ תחת בגדו (יש מפרשים שראו שזה כלי כלשהו, ויש מפרשים שאפילו את זה לא ראו) וכיוון שזה היה מוחבא א"א פשוט לתבוע שיחזיר – אלא הנגזל נשבע.

            (דילוג מו. 1- עד מעל מו: באמצע)

ומה עם שכירו ולקיטו? תיקו.

בודקים – אם הוא אדם אמיד/אמין (שמפקידים אצלו) – נאמן.

(חזרה ממו: מתחת לאמצע למו. 1-)

ב. נושא אחר דומה – עדים ראו שראובן יוצא מבית שמעון עם חפץ תחת בגדו (בלי ששמעו למה נכנס). ראובן טוען שמכר לו (ויש לו חזקת מוחזק), ושמעון טוען שרק השאיל/השכיר לו.

רב יהודה: ראובן צריך להחזיר את החפץ לשמעון, ב5 תנאים:

ששמעון (בעה"ב) אינו רגיל למכור דברים

ואינו טוען שגנבם אלא שהשאילם (כי אין סיבה להחזיק את ראובן כגנב)

כי זה כלים שלא מתביישים ללכת איתם ברחוב,

(דילוג על מה שראינו – מו: מעל האמצע (אמר רבא) ל7 שורות אח"כ (נחבל כיצד))

עדים ראו שראובן נכנס עם שמעון למקום, ושמעון יוצא חבול ואומר שראובן חבל בו.

ומחדש שמואל – אם זה במקום שהנחבל לא יכול לחבל בעצמו (נשיכה בגב) + לא היה שם אדם אחר – נוטל גם בלי שבועה!

(יש מחלוקת בראשונים האם זאת עדות מדאורייתא או קנס שקנסו בעלי זרוע).

(שנשבע לשקר, ואפילו בשבועת שווא או  (למשל שנשבע על דבר שברור שאינו), או משחק בקוביא וכד' שהוא פסול לעדות)

שאפילו שלא כפר בממון, בכ"ז הוא חשוד על שבועת שקר.

ולמה לא כתוב גם "ואפילו שבועת ביטוי"? (שבעוה שלא אכלתי/שלא אוכל)

אבל הרי לגבי שבועה על העבר – כן שיקר!

המקרים הראשונים (נשבע לשקר) – פסולים מדאורייתא

[1] זה בפשטות, אך יש בראשונים דעות שגם הראשונים מדרבנן ויש דעות שחלק מהשניים דאורייתא.

השיעור שבועות דף מו, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת נפתלי בענדעט בן כתריאל ז"ל, תלמיד חכם, אוהב תורה, רודף אמת, ואיש משפחה מסור

ולהבדיל, לרפואת מאיר ומיכל עוזרי ומשפחתם

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מד: תחילת פרק כל הנשבעין – מו. 2+)

כזכור – בדאורייתא יש 3 שבועות שהנתבע נשבע ונפטר (מודה במקצת, שומר, שבועת עד אחד),

כי שיקר בעבר בשבועה – שבועת העדות, הפקדון, או אפילו שבועת שווא (אפילו שזה לא ממוני).

כי פסול לעדות מדרבנן – משחק בקוביה, מלווה בריבית, מפריחי יוני, סוחרים בפירות שביעית.

(אגב, אם שניהם חשודים –

רי"ס – חזרה השבועה למקומה,

בעה"ב אמר לחנווני לתת לפועל כסף,

ת"ק – כל אחד יישבע ויטול,

(מה. שליש)

ב. וויכוח בין מוכר לקונה (פירות או שולחני) – הנתבע נשבע ונפטר (ואילו מהתורה פטור בלי שבועה)

רבנן – הקונה יישבע שנתן וייפטר

(דומה לשבועת היסת – שהנתבע שכופר בכל נשבע ונפטר, אבל כאמור – כל זה לפני שתיקנו שבועת היסת)

ר"י – הקונה פטור בלא שבועה

(כי לא נהוג לתת בהקפה ושסביר שאכן שילם (אצל שולחני תמיד, בחנווני – רק בכזה שאכן אל נוהג למכור בהקפה)).

המוכר (הנתבע) יישבע וייפטר.

(מה. באמצע)

ג. מקרים שבהם אפילו שלתובע יש שטר (המתורה הוא נוטל ללא שבועה) – תיקנו שהתובע צריך להישבע וליטול

ממקרים מהמשנה בכתובות פז. – לגבי כתובת אישה, שהבעל טוען שפרע הכל –

על בסיס זה המשנה שלנו הוסיפה עוד מקרה:

רשב"ג – אם יש עדים שהאבא אמר לפני מיתתו שזה לא פרוע – לא צריכים להישבע.

(ואילו רבנן – אולי האבא רק אמר את זה כדי שלא יחשבו שהיתומים עשירים).

(מה. רבע תחתון)

ד. עוד מקרים שהנתבע נשבע ונפטר – אפילו שלשני אין טענת ברי ("שלא בטענה"), ואילו מהתורה הנתבע פטור בלא שבועה –

השותפין, האריסין, האפוטרופין, והאישה או האח שמתעסקים בכסף – האחרים יכולים לומר: תישבעו שאתם לוקחים רק את מה שמגיע לכם.

אבל רק כל עוד הם שותפים/אריסין, אם כבר חילקו לא יכולים,

ה. אגב – שביעית משמטת חיוב שבועה (של הלוואה).

(מה. למטה בתחילת הגמרא)

הרי בשבועה כתוב – "שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם" (שמות כב, י) – אולי זה התובע שנשבע ונוטל?

תשובה – כתוב בהמשך הפסוק – "וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם" – משמע שהתובע "לוקח" את השבועה בתור "תשלום", כלומר הנתבע הוא שנשבע.

א. למה שכיר?

(יש פה שתי שאלות: א – למה תיקנו שבועה, ב – אם כבר תיקנו, למה התובע נשבע ולא הנתבע כמו בתורה?)

דחייה – זה לא מספיק סיבה לתת לתובע להישבע וקונס את בעה"ב, תן לבעה"ב.

דחייה – גם השכירים רוצים שבעה"ב יישבע כדי שיהיו בעלי

[נפרש כתוס' שזו סיבה שעומדת בפנ"ע (לעצם השבועה + שהשכיר נשבע ולא בעה"ב)].

שאלות על הסברא:

תשובה – השבועה להפיס דעתו של בעה"ב, שלא יחשוב שלוקחים לו שלא בצדק (וגם – שאחרי שהשכיר יישבע אולי גם בעה"ב יתחייס ברצינות וייזכר שבעצם לא שילם).

תשובה – זו טירחה גדולה מדי.

תשובה – לא בעה"ב ולא השכיר רוצים לשלם מראש (בעה"ב – כי אולי אין לו כסף בבוקר (ואולי גם כדי לוודא שיעבוד…), השכיר – שלא יבזבז את כספו במהלך העבודה).

(מה: 1+)

הסבר – כי את זה בעה"ב כן זוכר.

הסבר – שתי סברות שמצטרפות:

(ואמנם גם השכיר לא רוצה לעבור על גזל, אבל לבעה"ב יש שתי סברות לטובתו כנ"ל).

(מה: שליש)

ב. שמואל, רב, רי"ח (ואולי ר"ל), רמי בר חמא – שבועת השכיר זה רק כשיש לשכיר עדים על עצם השכירות. אבל אם אין לו – בעה"ב נאמן במיגו שיכל לטעון שכלל לא שכר אותו!

            קושיות:

תשובה – נכון! ואכן צריך להעמיד שנתן לו בשטר, וכך לא יוכל לטעון לא את זה ולא את זה

            (אם מסר לו בעדים – לא צריך להחזיר בעדים,

ונדייק: וכיוון שבסיפא השכיר צריך להביא ראיה, משמע שברישא לא מביא ראיה כלל – גם לא עדים על זה שעבד אצלו!

עונה רנבי"צ: אכן גם ברישא צריך ראיה (עדים ששכרו לעבוד), אבל הברייתא לא הזכירה את זה, כי זה רק ראיה כדי לאפשר לו להישבע (ולא ראיה מוחצת שמאפשרת לו לקבל תשלום), ואילו בסיפא זה ראיה כדי לקבל את התשלום עצמו.

השיעור שבועות דף מה, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת נפתלי בענדעט בן כתריאל ז"ל, תלמיד חכם, אוהב תורה, רודף אמת, ואיש משפחה מסור

ולהבדיל, לרפואת מאיר ומיכל עוזרי ומשפחתם

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מג: מעל האמצע – עד מד: סוף פרק שבועת הדיינים)

אפשר לדבר על 3 סוגי משכון:

=> משכון בשווי החוב – כרגע מבינים שהוא לגבייה (סוג 2).

(עושים אותו כדי שהלווה ירצה לשלם, וכדי לאפשר גבייה מהיתומים ואחרי שמיטת כספים).

=> משכון זול מהחוב – מחדש שמואל שהוא סוג 3.

א. דיונים בדעת שמואל –

שמואל – כל אחד הוא משכון על הכל,

רב נחמן ונהרדעי – כל אחד הוא משכון על חצי הלוואה,

תוס' רא"ש ברש"י – גם זה המשכון של שמואל.

ר"נ – שמואל מודה שהנסכא לגבייה והקת למשכון,

נהרדעי – שניהם המשכון של שמואל, ולכן גם כל אחד כנגד 500.

(מג: שליש תחתון)

ב. קושיא על שמואל ממשנתנו – שבמשנה מפורש שאם איבד את המשכון איבד רק את שווי המשכון ולא יותר!

תשובה –

סתם משכון – כשמואל (סוג 3)

(מג:

ג. לימא כתנאי א' –

המלווה את חברו על המשכון ואבד המשכון –

במה מדובר –

הבנה א –

אם המשכון שווה לחוב – ודאי שזה לגבייה (סוג 2),

וכרגע ברור לגמרא שבסוג הזה המלווה אחראי (על שווי המשכון)

אלא המשכון זול מהחוב – ונחלקו בשמואל:

ר"ע – כשמואל (סוג 3), והמלווה מאבד את כל החוב.

ר"א – לא כשמואל, אלא סוג 1 – זה רק לזכרון דברים, המלווה לא אחראי (כשומר חינם), וגובה את כל החוב.

דחייה – הבנה ב –

ובכל זאת נחלקו האם המלווה אחראי! מה המחלוקת:

דחייה – זה לא קשור לרי"צ,

דחייה חלקית – גם ר"א יכול להיות כרב יוסף,

(מד: 6+)

ד. לימא כתנאי ב' –

המלווה את חברו על המשכון ונכנסה שמיטה – האם משמט?

הדיון הוא כשהמשכון זול מהחוב:

הבנה א – המחלוקת האם זה מונע שמיטה גם משאר החוב (מעבר לסכום המשכון):

רשב"ג – גם את השאר זה לא משמט

כשמואל, שהמשכון הוא כנגד כל החוב (סוג 3)

ר' יהודה הנשיא – השאר משמט –

נגד שמואל, אלא המשכון הוא לגבייה (סוג 2), ורק הסכום של המשכון נחשב גבוי

דחייה – הבנה ב –

כולם חולקים על שמואל, ואין סוג 3, וברור שמה שמעבר למשכון משמט,

רשב"ג – כמו שחשבנו, מה שכנגד המשכון לא משמט, כסוג 2 כנ"ל.

ר' יהודה הנשיא – אפילו כנגד המשכון משמט, כי כיון שזה לא כנגד כל החוב זה הופך לסוג 1 (לזכרון דברים).

לסיכום, האם המלווה אחראי על המשכון (אם נגנב/נאנס) –

משכון בשווי החוב – משכון 2,

הוא מונע שמיטה בשווי המשכון,

משכון קטן מהחוב –

שמואל – זה משכון 3,

בברייתא א – זה משכון 2, וכאמור בכ"ז נחלקו אם אחראי עליו.

הדרן עלך שבועת הדיינים

[1] אגב, בשולחן ערוך פוסק בדיוק להפך (חו"מ עב ב) –

[2] כך משמע בגירסת רש"י

השיעור שבועות דף מד, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.