הדף היומי בתלמוד עשר הספירות עם הרב אדם סיני

1. בראשית מזכיר לנו בעה"ס שכל חכמת הקבלה מדברת מעניינים רוחניים המופשטים מזמן מקום העדר ותמורה.

2. בעקבות כך מגיעה קושיה- איך אנחנן יכולים אם כל התפיסה שלנו היא חושית התופסת את העולם דרך זמן מקום וכו'?

3. תשובה – אפשר ללמוד בעזרת שפת הענפים. מהי? א. שפת הענפים היא שפה של מלים גשמיות במובנים רוחניים.

4. יש לעשות משפת הענפים התמרה בשתי צורות: א. להוציא מהעדר זמן ומקום ב. לייצר בה סדר

5. הסברתי די באריכות מהי גשמיות שהיא בבואה של העולם הרוחני עם עיוות של המראה . שהוא העיוות של העדר מקום זמן ותמורה. לא באמת קיימת גשמיות. כמו סימוליציה שנמצאים בה כדי לעשות עבודה ולהשתכלל. על כך נתנו דוגמה של טייס שלומד דרך סימולציה. אומרים לו "זה היה סתם". הוא אומר "מה אכפת לי. עכשיו אני יודע לטוס". גם כאן בעולם הזה שבו הייתי בתפיסה גשמית נהייתי יותר אדם. זה שווה לי כי עשיתי עבודה.

6. למה משתמש בעל הסולם במילים לא תמיד יפות? כי חייב הגדרות מדויקות ולכן משתמשים בכל המושגים

7. שפת הקבלה היא מאד מדויקת ולכן כך יש ללומדה. אלו שלא יודעים לעשות את ההתמרה הזו הם כעיוורים ואסור ללמוד מהם או באופן הזה את חכמת הקבלה. באופן חיובי נאמר שצריך לדעת לעשות את ההתמרה כדי ללמוד. לא מדובר על עבודת נפש כיצד אתה מרגיש. מדובר על תורה. לא קשור למה אתה מרגיש. נקודה חשובה.- בעה"ס אומר אני נתתי לכם פירוש המאפשר לכל אחד ללמוד בצורה מדויקת.

1. החכמה נלמדת בצורה אלוקית

2. בעיה שלומדים דרך החושים. איך נלמד?

3. בשפת הענפים

4. שפה עם התמרה בשתי צורות.

5. מהי גשמיות-

6. חייבים להשתמש בכל המושגים גם הלא יפים כי חייבים דיוק. חייב ללמוד את החכמה בסדר נכון.

7. מי שלא יודע לעשות את ההתמרה, שיזהר מלעשותה. בעה"ס נתן לנו את שפת הקבלה המדויקת. עד כאן.

האם יש הבדל בין השפה הגשמית למציאות הגשמית? שפה או מציאות?

תשובה – שפה מה שמחבר בין החוץ לפנים. שפת הענפים מחבר בין תפיסת המציאות לתודעת האדם. איך אני רואה את המציאות דבר מוכן לי. מלמדים אותך את הקשר. איך ידעת? התחלת לקרוא לזה כוס. אם היו אומרים לך שזה ספר- היית קורא לזה ספר. אותו דבר פה מלמדים אותך קשר בין המציאות לתפיסת המציאות שלך. מה ההבדל בין ענף לסימן? ענף הוא כמו שנובע מהרוחניות, מהשורש, מהגזע. יכול להבין דרך הענף. האם כשאני רואה מציאות גשמית זה יכול לתת לי הבנה? לא ביחסים כמו בגשמיות. לפעמים רואים קשרים דומים. לא עושים השלכות לבד. יש קשר- איך הקשר אתה לא יודע. הרבה דברים לא מובנים לנו.

האם יש עוד עיוותים? לא מכיר, אתה יכול להעלות ונבחן אותם.

סימולציה - מה צריך להעלם בה? אתה חושב שירית, לא ירית.... רכבת לא רצה לך לפנים בסרט ואתה נבהל, אבל אין רכבת. אלה עיוותים טובים זוהי הקליפה השומרת לי על הפרי. אדם לא היה מפחד אם לא היו לוקחים לו את הבריאות הגשמית. עשו שלא יוכל להרגיש ולחשוב אחרת . אחרת לא יתאמן. אתה יודע שאין רכבת ואתה שוב ושוב נבהל

התחלנו לדבר על המשך אות ד'- יש מדרג ברצון לקבל כאשר בא בצורה של קו. א' זכה וקרובה יותר למאציל וכו' על פי זה, כל המדידות שלנו של עליון ותחתון הן על פי הקו. נקודה שניה היא רק תזכורת - בא"ס לא היה בחינה זכה או עבה יותר . אלא הכל היה בבת אחת. חוק ההשוואה אחרי הצמצום שונה מלפני הצמצום.

היום לא ניתן לחיות בהשוואה כמו שהיה טרם הצמצום. אלא היום לכל אחד תפקיד שונה בהתאם לדרגת העוביות המורכבת שבו. ההשוואה לאחר הצמצום היא על פי הצורה. לכן אפשר שיהיו שונים בחומר אבל שווים בצורה וזוהי ההשוואה.

בקו חשוב ולא חשוב הוא על פי קירבה למאציל ולא על פי התכלית. עוד למדנו שכאשר האור מאיר מלמעלה ולמטה- הראש נוגע בא"ס ותחתית האור לא. עבודת נפש חשובה- אם לא עוזב את עצמי לא יכול להיות דבוק. בעיה – אם אני עוזב את עצמי לגמרי, יכול להיות דבוק, אבל אז איני מחובר למה אני רוצה. איך אני מחבר את הקו הזה? נדבר על זה בהמשך.

כאשר האור נמשך בצורה של קו. נמשך בשביל הרצון בעל מנת להשפיע. אני נפגש עם המציאות כדי לעשות עבודה. המפגש שלי עם המציאות בדרך קו.

כל עולמו של האדם נמצא בתוך החלל הזה שהוא חלול ופנוי לתיקונים. יש רעיון שאומרים שכל אחד עם האמת שלו. זה יכול להיות נכון אבל בתוך כפיפות לאמת הכללית הזו. מהי ?– החלל הוא כדי שנבוא לאידאה של יתר דבקות . כל אחד במסגרת הכלל הגדול הזה. דבר נוסף שמזכיר לנו. שאור א"ס אי אפשר להשיג אותו. חוק חשוב- אין השגה באור בלי כלי. בזה מסיימים את פרק א' ופרק ב'.

פסח כשר ושמח לכולם! שנזכה שהפסח יתן לנו את הכח להיות בעלי אמונה אמיתיים.

התחלנו לדבר על המשך אות ד'- יש מדרג ברצון לקבל כאשר בא בצורה של קו. א' זכה וקרובה יותר למאציל וכו' על פי זה, כל המדידות שלנו של עליון ותחתון הן על פי הקו. נקודה שניה היא רק תזכורת - בא"ס לא היה בחינה זכה או עבה יותר . אלא הכל היה בבת אחת. חוק ההשוואה אחרי הצמצום שונה מלפני הצמצום.

היום לא ניתן לחיות בהשוואה כמו שהיה טרם הצמצום. אלא היום לכל אחד תפקיד שונה בהתאם לדרגת העוביות המורכבת שבו. ההשוואה לאחר הצמצום היא על פי הצורה. לכן אפשר שיהיו שונים בחומר אבל שווים בצורה וזוהי ההשוואה.

בקו חשוב ולא חשוב הוא על פי קירבה למאציל ולא על פי התכלית. עוד למדנו שכאשר האור מאיר מלמעלה ולמטה- הראש נוגע בא"ס ותחתית האור לא. עבודת נפש חשובה- אם לא עוזב את עצמי לא יכול להיות דבוק. בעיה – אם אני עוזב את עצמי לגמרי, יכול להיות דבוק, אבל אז איני מחובר למה אני רוצה. איך אני מחבר את הקו הזה? נדבר על זה בהמשך.

כאשר האור נמשך בצורה של קו. נמשך בשביל הרצון בעל מנת להשפיע. אני נפגש עם המציאות כדי לעשות עבודה. המפגש שלי עם המציאות בדרך קו.

כל עולמו של האדם נמצא בתוך החלל הזה שהוא חלול ופנוי לתיקונים. יש רעיון שאומרים שכל אחד עם האמת שלו. זה יכול להיות נכון אבל בתוך כפיפות לאמת הכללית הזו. מהי ?– החלל הוא כדי שנבוא לאידאה של יתר דבקות . כל אחד במסגרת הכלל הגדול הזה. דבר נוסף שמזכיר לנו. שאור א"ס אי אפשר להשיג אותו. חוק חשוב- אין השגה באור בלי כלי. בזה מסיימים את פרק א' ופרק ב'.

פסח כשר ושמח לכולם! שנזכה שהפסח יתן לנו את הכח להיות בעלי אמונה אמיתיים.

בשיעור למדנו אודות הצורה שבה מתפשטת כל המציאות – ד' בחינות דאור ישר, וכמו כן, אודות הצורה שבה הרצון לקבל נקבע בנאצל – ע"י התעוררות לקבל מכוח עצמו, שכן רק לאחר שהיתה הסתלקות של האור, ניתן להרגיש את ההשתוקקות אליו, וכך, להרגיש את הרצון בצורה מלאה.

סיכום

א. התחלנו פרק חדש. הזכרנו מה שלמדנו בפרק א' בכללות. מציאות הא"ס הצמצום ותוצאת הצמצום.

ב.  בחירה ביתר דבקות שאין בה גרעון

ג.  התוצאה- גלים דעגולים

ד. התנועה- עכשיו באים ליישם את מה שבחרנו.

ה. האור נמשך בצורה של קו. קו- מושך את האור כדי לבוא למציאות של יתר דבקות.

ו. באור אין שום שינוי. רק בכלי יכול להיות שינוי.

ז. מכאן כלל נפשי חשוב- כל מפגש שלי עם האור בא כדי לייצר יתר דבקות (נקרא לזה מעכשיו יחד, אהבה) ולא כדי לקבל את האור.

ח. כשנוצרו העיגולים – הם נשארו. אין העדר ברוחני.

ט. אנו בנויים רבדים רבדים. יש עניין לא לחיות רק דברים חיצוניים.

י. באור אין שינוי. עוד כלל חשוב- כל השינויים- רק בהתרשמות ממה שקורה לך.

יא. כשאתה עובד באופן הזה בחיים- זה מי שאתה. אתה זה ההתפעלויות שלך.

יב. עיקר העבודה שלי היא רק כדי לתקן את ההתפעלויות שלי מהחיים.

סיכום

א. התחלנו פרק חדש. הזכרנו מה שלמדנו בפרק א' בכללות. מציאות הא"ס הצמצום ותוצאת הצמצום.

ב.  בחירה ביתר דבקות שאין בה גרעון

ג.  התוצאה- גלים דעגולים

ד. התנועה- עכשיו באים ליישם את מה שבחרנו.

ה. האור נמשך בצורה של קו. קו- מושך את האור כדי לבוא למציאות של יתר דבקות.

ו. באור אין שום שינוי. רק בכלי יכול להיות שינוי.

ז. מכאן כלל נפשי חשוב- כל מפגש שלי עם האור בא כדי לייצר יתר דבקות (נקרא לזה מעכשיו יחד, אהבה) ולא כדי לקבל את האור.

ח. כשנוצרו העיגולים – הם נשארו. אין העדר ברוחני.

ט. אנו בנויים רבדים רבדים. יש עניין לא לחיות רק דברים חיצוניים.

י. באור אין שינוי. עוד כלל חשוב- כל השינויים- רק בהתרשמות ממה שקורה לך.

יא. כשאתה עובד באופן הזה בחיים- זה מי שאתה. אתה זה ההתפעלויות שלך.

יב. עיקר העבודה שלי היא רק כדי לתקן את ההתפעלויות שלי מהחיים.

שהאין סוף שלם בכל השלמויות יש את המציאות של שלמות בכל אחד מאיתנו והיא נמצאת הן בעולם והן בכל הבריאה מאינסוף יצאה הבריאה. התנועה הראשונה נעשתה על ידי הנברא, כדי לגלות את שמותיו וכינויו כדי שיהיה גם לנו מגולה, מטעם התחתון שיוכל להרגיש את זה למדנו שצמצם עצמו בנקודה האמצעית באמצע ממש ושאלנו איך יכול להיות נקודה אמצעית אם אין שם מקום מהי ההשתוקקות הגדולה- שמו. שהוא בגימטריה רצון הוא ושמו אחד -למדנו ששמו הוא מורכב מיקוק ד' בחינות. למדנו ד' בחינות דאור ישר בה' האחרונה, בהשתוקקות, נעשה הצמצום הצמצום לא נעשה מפאת חיסרון

חשובים:

כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון- מהי הפנימיות של הדבר ולפיה אני קובע אם הדבר הוא יתרון או לא. כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. כלומר בחינת בעל מנת לקבל זה בחי' גירעון.

רצו יתר דבקות- דבקות של השוואת צורה. - זהו המצפן דרכו אני מנווט את חיי. כל הבריאה כולה בנויה על המצפן הזה. על ההכוונה הזו שאנחנו הולכים ליתר דבקות. עוד למדנו שהצמצום היה בחמישה שלבים . איזה חמישה שלבים?

1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים

היום אנחנו רוצים ללמוד מהם הכלים דעגולים- זהו הטבע, למדנו שהוא שלם. בעץ חיים למעלה כתוב- היה עגול מכל סביבותיו

באות ק' מפרש- " פירוש, כי בהכרח נעשתה פה איזו תמונה (שיש אפשרות לתחתון לראות את זה) מחמת הצמצום, ואף על פי שהצמצום היה בהשואה (כמבואר היטב בדבור הסמוך לעיל), ולא משום שינוי צורה, אמנם אחר הצמצום והסתלקות האור מאותה הנקודה האמצעית, הרי נגלה, שאין האור העליון ראוי להתדבק בה משום הצורה של גדלות הקבלה הנמצאת בה, וכיון שזה נגלה, (כמו סוף של תמונה עגולה אבל לא ערך של סוף כפי שהסביר באות הקודמת, דהיינו שהצמצום לא היה מחמת גרעון) הנה נפלה ממדרגה שהיתה לה בא"ס. וא"כ היא כבר חשובה לבחינת "סוף", שפירושו עביות כזו שאין למטה הימנה"

כלומר- הכלים דעגולים הם שלמים בגלל מקורם אבל הם לא שלמים לקבלת האור. מצד החומר שלהם הם שלמים אבל מצד היכולת לקבל אור הם לא שלמים. איך נקבל את האור? אם אין לי כלים ....

מהו סוף- מטעם התלבשות אורות בכלים היא עושה סוף. עוביות שאין למטה ממנה.

עמוד ח'- על כן רק הנקודה האמצעית הזאת נעשתה חלל פנוי ואינה ראויה לקבלת האור

שמו- כתר חכמה בינה ז"א ומלכות. רק המלכות נבחנת לשינוי צורה. את קוצו של י' לא מחשיב

ד' לא נעשית לבחינת סוף. למה? מכיוון שהצמצום לא היה מטעם גירעון.

זה אותו כלי שהיה קודם שקיבל את כל האור. מטעם מה עושה סוף? מטעם התלבשות האור בכלי.

הטבע אינו סופי. יד אינה דבר סופי. ההתלבשות יכולה להיות סופית. במה זה תלוי? בצורה.

הצמצום שגילה את הכלים, היה משום בחירה ביתר דבקות שהוא יתרון ולא גירעון. אולם מטעם התלבשות אורות בכלים, יש סוף. למה? כי זה תלוי בנברא. אני רוצה לקבל רק אם תהיה אהבה. אם לא תהיה אני לא רוצה לקבל.

תלמוד עשר ספירות חלק א' י' ניסן תשע"ט שיעור 8- עמוד ז' מאות ק' למטה. מה למדנו עד כה?

תלמוד עשר ספירות חלק א' ט' ניסן תשע"ט שיעור 7- עמוד ו' אות ד' למעלה (לאחר מכן אות צ' למטה) לאחר הצמצום היו לנו כלים דעגולים ועליהם אנחנו מדברים היום. מהם? מה הטבע שלהם? אם אני מסתכל על כתר. האם למעלה או למטה? מי גבוה יותר המלכות או כתר. זה תלוי איפה מסתכלים. בסה"כ המרחק שווה. בכלים דעגולים הרדיוס היה שווה. לא היה אליפטי, מרובע, משושה. אם היה כך, אז לא היה מרחק שווה בין האמצע לבין כל צדדיו, למשל. למה כל זה קרה? כי א"ס צמצם עצמו מבחינת עיגול. בהמשך נראה שהעיגול הוא תמונה שלמה. אות צ' עמוד ו' טור ב'- כל הטבעים (עיגולים) אין בהם קטן וגדול. אם אתה אומר לי שבאינסוף כולם היו בהשוואה אחת ולא היה שם הבחן של קטן וגדול, ובאינסוף לא יכול להיות שלא הכל שלם, אז זה ברור כי הכל שלם. אבל איך נוכל להבין שלאחר הצמצום , בעיגולים, אין הבחן של קטן וגדול ומעלה ומטה? איך זה יכול להיות אם מורגשת כבר ההשתוקקות? תשובה- הצמצום לא עשה את הנקודה האמצעית לבחינת סוף. הרצון לקבל לא עושה סוף להארה. האמת היא שאם היה עושה סוף, הטבע לא יכול היה למעשה לעשות את תכליתו. החוק- כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון. אני בודק לפי הסיבה שממנה נבע החיסרון. למשל חסר לי 100 שקלים, חסר לי כי נתתי לעני או כי גנבו לי. השאלה למה זה חסר לי. גם את החיסרון לא בודקים על פי ההיתראות שלו, אלא על פי הסיבה שגרמה לו. סיבת הדבר היא הקובעת. אם נסתכל על כל הבריאה- הסתלקות האור היא מוות. התנתקות מנותן החיים. אבל לא בגלל בושה הסתלק האור. אם בגלל שינוי צורה היה הצמצום, זה היה גרעון. הצמצום לא נעשה משום שינוי צורה. הוא נעשה בשל בחירה ביתר דבקות.

כפי שכתוב - ". אלא הצמצום נעשה, רק בסוד שעלה ברצונו (רצון מטרתי) הפשוט לברוא העולמות וכו' כנ"ל (אות מ' ד"ה פירוש, עיין שם), שפירושו, שחשק לאותה השוואת הצורה, אשר עתידה להתגלות על ידי בריאת העולמות, דהיינו, צורת הקבלה על מנת להשפיע נ"ר ליוצר, שיש בזה מעלה יתירה מאד נעלה: כי מצד אחד, הוא השפעה גמורה,(צד הבורא שבנברא) כי כל הרצון הוא, רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה ולא לצרכי עצמו כלום"

אין סוף בקבלה של הטבע. מהו יתרון? השפעה. אם אבא נותן עונש לילד שלו, האם העונש שנותן לו הוא בגלל גרעון? אם בגלל שכועס, גרעון. עוד חוק- כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. יסורים יכולים להיות טובים אם באו מיתרון שאני רוצה להשפיע. אם לא, אינם טובים. לכן הטבע שלנו הוא שלם. כל החיסרון שאתה רואה שיש לך, הוא יתרון.

כתוב- "באדם חשוב, נתנה היא את כסף הקידושין ואמר הוא הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת, ואע"פ שכתוב בתורה ונתן בידה, שהבעל מחויב ליתן את כסף הקידושין, מ"מ כיון שאדם חשוב הוא, הנה האי הנאה דמקבל מינה, זה חשוב כמו נתינה ממש, עש"ה"

הוא נתן בידה משמע שהוא צריך לתת לה. ההנאה שהיא מקבלת מכך שהיא נותנת, זה נקרא שהוא נתן לה. המשל בא להראות לנו שקבלה יכולה להיות נתינה. לא הפעולה החיצונית קובעת.

כל סיבת הצמצום היתה לא בגלל בושה, לא בגלל חיסרון, אלא בשל רצון ליתר דבקות.

רצון פשוט- כלי הפועל בצורה מטרתית ולא סיבתית. סיכום עשינו חזרה קצרה- הא"ס היה שלם בכל השלמויות. כאשר עלה... באמצע ממש- מהי הנקודה האמצעית- ההשתוקקות הגדולה לקבל . הסברנו לפי איך מורכב הרצון בא"ס. המורכבות מייצרת במלכות השתוקקות מלאה. למדנו שכאשר בחרה- צמצמה בשיעור של היום בא לבדוק, מה נקרא כלים דעגולים? שיש חיסרון אבל הוא לא גרעון. איך נבדוק? על פי הסיבה שבגללה אתה רואה את החיסרון הזה. כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. כלומר, אם אתה רוצה ללכת בדרך של השפעה, נתינה, החיסרון אינו בעייתי. ממה התעוררה השאלה הזו? מכך שראינו שבגלל הצמצום הסתלק האור, ואני רואה שאחד רוצה לקבל יותר, אחד פחות....אין

הבדל ביניהם? לא. לתמונה השלמה צריך את כולם. כל הטבע הוא טוב. סיבת הצמצום היתה בגלל יתר דבקות. החיסרון מתראה אך בא מיתרון הנקרא אצלי השפעה. חוק נפשי - כל חיסרון הבא מרצון להשפיע- הוא יתרון הכללים שלנו

א. העגולים, שהוא הטבע שנוצר, הוא שלמות.

ב. כל סיבת הצמצום היתה בגלל יתר דבקות.

ג. כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון, כל חיסרון הבא מגרעון הוא גרעון.

ד. יתרון מוגדר אצלנו כהשפעה . על כן כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, אם בא מרצון לקבל הוא חיסרון.

ה. לכן, כל הצמצום היה דבר שלם ומה שהתקבל כעגולים הוא דבר שלם.

כל העבודה שלנו צריכה להיות במסגרת הטוב הזה. כדאי להסתכל במבט גדול בחיים. הכל הולך לטוב...

שהאין סוף שלם בכל השלמויות יש את המציאות של שלמות בכל אחד מאיתנו והיא נמצאת הן בעולם והן בכל הבריאה מאינסוף יצאה הבריאה. התנועה הראשונה נעשתה על ידי הנברא, כדי לגלות את שמותיו וכינויו כדי שיהיה גם לנו מגולה, מטעם התחתון שיוכל להרגיש את זה למדנו שצמצם עצמו בנקודה האמצעית באמצע ממש ושאלנו איך יכול להיות נקודה אמצעית אם אין שם מקום מהי ההשתוקקות הגדולה- שמו. שהוא בגימטריה רצון הוא ושמו אחד -למדנו ששמו הוא מורכב מיקוק ד' בחינות. למדנו ד' בחינות דאור ישר בה' האחרונה, בהשתוקקות, נעשה הצמצום הצמצום לא נעשה מפאת חיסרון

חשובים:

כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון- מהי הפנימיות של הדבר ולפיה אני קובע אם הדבר הוא יתרון או לא. כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. כלומר בחינת בעל מנת לקבל זה בחי' גירעון.

רצו יתר דבקות- דבקות של השוואת צורה. - זהו המצפן דרכו אני מנווט את חיי. כל הבריאה כולה בנויה על המצפן הזה. על ההכוונה הזו שאנחנו הולכים ליתר דבקות. עוד למדנו שהצמצום היה בחמישה שלבים . איזה חמישה שלבים?

1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים

היום אנחנו רוצים ללמוד מהם הכלים דעגולים- זהו הטבע, למדנו שהוא שלם. בעץ חיים למעלה כתוב- היה עגול מכל סביבותיו

באות ק' מפרש- " פירוש, כי בהכרח נעשתה פה איזו תמונה (שיש אפשרות לתחתון לראות את זה) מחמת הצמצום, ואף על פי שהצמצום היה בהשואה (כמבואר היטב בדבור הסמוך לעיל), ולא משום שינוי צורה, אמנם אחר הצמצום והסתלקות האור מאותה הנקודה האמצעית, הרי נגלה, שאין האור העליון ראוי להתדבק בה משום הצורה של גדלות הקבלה הנמצאת בה, וכיון שזה נגלה, (כמו סוף של תמונה עגולה אבל לא ערך של סוף כפי שהסביר באות הקודמת, דהיינו שהצמצום לא היה מחמת גרעון) הנה נפלה ממדרגה שהיתה לה בא"ס. וא"כ היא כבר חשובה לבחינת "סוף", שפירושו עביות כזו שאין למטה הימנה"

כלומר- הכלים דעגולים הם שלמים בגלל מקורם אבל הם לא שלמים לקבלת האור. מצד החומר שלהם הם שלמים אבל מצד היכולת לקבל אור הם לא שלמים. איך נקבל את האור? אם אין לי כלים ....

מהו סוף- מטעם התלבשות אורות בכלים היא עושה סוף. עוביות שאין למטה ממנה.

עמוד ח'- על כן רק הנקודה האמצעית הזאת נעשתה חלל פנוי ואינה ראויה לקבלת האור

שמו- כתר חכמה בינה ז"א ומלכות. רק המלכות נבחנת לשינוי צורה. את קוצו של י' לא מחשיב

ד' לא נעשית לבחינת סוף. למה? מכיוון שהצמצום לא היה מטעם גירעון.

זה אותו כלי שהיה קודם שקיבל את כל האור. מטעם מה עושה סוף? מטעם התלבשות האור בכלי.

הטבע אינו סופי. יד אינה דבר סופי. ההתלבשות יכולה להיות סופית. במה זה תלוי? בצורה.

הצמצום שגילה את הכלים, היה משום בחירה ביתר דבקות שהוא יתרון ולא גירעון. אולם מטעם התלבשות אורות בכלים, יש סוף. למה? כי זה תלוי בנברא. אני רוצה לקבל רק אם תהיה אהבה. אם לא תהיה אני לא רוצה לקבל.

תלמוד עשר ספירות חלק א' י' ניסן תשע"ט שיעור 8- עמוד ז' מאות ק' למטה. מה למדנו עד כה?

תלמוד עשר ספירות חלק א' ט' ניסן תשע"ט שיעור 7- עמוד ו' אות ד' למעלה (לאחר מכן אות צ' למטה) לאחר הצמצום היו לנו כלים דעגולים ועליהם אנחנו מדברים היום. מהם? מה הטבע שלהם? אם אני מסתכל על כתר. האם למעלה או למטה? מי גבוה יותר המלכות או כתר. זה תלוי איפה מסתכלים. בסה"כ המרחק שווה. בכלים דעגולים הרדיוס היה שווה. לא היה אליפטי, מרובע, משושה. אם היה כך, אז לא היה מרחק שווה בין האמצע לבין כל צדדיו, למשל. למה כל זה קרה? כי א"ס צמצם עצמו מבחינת עיגול. בהמשך נראה שהעיגול הוא תמונה שלמה. אות צ' עמוד ו' טור ב'- כל הטבעים (עיגולים) אין בהם קטן וגדול. אם אתה אומר לי שבאינסוף כולם היו בהשוואה אחת ולא היה שם הבחן של קטן וגדול, ובאינסוף לא יכול להיות שלא הכל שלם, אז זה ברור כי הכל שלם. אבל איך נוכל להבין שלאחר הצמצום , בעיגולים, אין הבחן של קטן וגדול ומעלה ומטה? איך זה יכול להיות אם מורגשת כבר ההשתוקקות? תשובה- הצמצום לא עשה את הנקודה האמצעית לבחינת סוף. הרצון לקבל לא עושה סוף להארה. האמת היא שאם היה עושה סוף, הטבע לא יכול היה למעשה לעשות את תכליתו. החוק- כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון. אני בודק לפי הסיבה שממנה נבע החיסרון. למשל חסר לי 100 שקלים, חסר לי כי נתתי לעני או כי גנבו לי. השאלה למה זה חסר לי. גם את החיסרון לא בודקים על פי ההיתראות שלו, אלא על פי הסיבה שגרמה לו. סיבת הדבר היא הקובעת. אם נסתכל על כל הבריאה- הסתלקות האור היא מוות. התנתקות מנותן החיים. אבל לא בגלל בושה הסתלק האור. אם בגלל שינוי צורה היה הצמצום, זה היה גרעון. הצמצום לא נעשה משום שינוי צורה. הוא נעשה בשל בחירה ביתר דבקות.

כפי שכתוב - ". אלא הצמצום נעשה, רק בסוד שעלה ברצונו (רצון מטרתי) הפשוט לברוא העולמות וכו' כנ"ל (אות מ' ד"ה פירוש, עיין שם), שפירושו, שחשק לאותה השוואת הצורה, אשר עתידה להתגלות על ידי בריאת העולמות, דהיינו, צורת הקבלה על מנת להשפיע נ"ר ליוצר, שיש בזה מעלה יתירה מאד נעלה: כי מצד אחד, הוא השפעה גמורה,(צד הבורא שבנברא) כי כל הרצון הוא, רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה ולא לצרכי עצמו כלום"

אין סוף בקבלה של הטבע. מהו יתרון? השפעה. אם אבא נותן עונש לילד שלו, האם העונש שנותן לו הוא בגלל גרעון? אם בגלל שכועס, גרעון. עוד חוק- כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. יסורים יכולים להיות טובים אם באו מיתרון שאני רוצה להשפיע. אם לא, אינם טובים. לכן הטבע שלנו הוא שלם. כל החיסרון שאתה רואה שיש לך, הוא יתרון.

כתוב- "באדם חשוב, נתנה היא את כסף הקידושין ואמר הוא הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת, ואע"פ שכתוב בתורה ונתן בידה, שהבעל מחויב ליתן את כסף הקידושין, מ"מ כיון שאדם חשוב הוא, הנה האי הנאה דמקבל מינה, זה חשוב כמו נתינה ממש, עש"ה"

הוא נתן בידה משמע שהוא צריך לתת לה. ההנאה שהיא מקבלת מכך שהיא נותנת, זה נקרא שהוא נתן לה. המשל בא להראות לנו שקבלה יכולה להיות נתינה. לא הפעולה החיצונית קובעת.

כל סיבת הצמצום היתה לא בגלל בושה, לא בגלל חיסרון, אלא בשל רצון ליתר דבקות.

רצון פשוט- כלי הפועל בצורה מטרתית ולא סיבתית. סיכום עשינו חזרה קצרה- הא"ס היה שלם בכל השלמויות. כאשר עלה... באמצע ממש- מהי הנקודה האמצעית- ההשתוקקות הגדולה לקבל . הסברנו לפי איך מורכב הרצון בא"ס. המורכבות מייצרת במלכות השתוקקות מלאה. למדנו שכאשר בחרה- צמצמה בשיעור של היום בא לבדוק, מה נקרא כלים דעגולים? שיש חיסרון אבל הוא לא גרעון. איך נבדוק? על פי הסיבה שבגללה אתה רואה את החיסרון הזה. כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. כלומר, אם אתה רוצה ללכת בדרך של השפעה, נתינה, החיסרון אינו בעייתי. ממה התעוררה השאלה הזו? מכך שראינו שבגלל הצמצום הסתלק האור, ואני רואה שאחד רוצה לקבל יותר, אחד פחות....אין

הבדל ביניהם? לא. לתמונה השלמה צריך את כולם. כל הטבע הוא טוב. סיבת הצמצום היתה בגלל יתר דבקות. החיסרון מתראה אך בא מיתרון הנקרא אצלי השפעה. חוק נפשי - כל חיסרון הבא מרצון להשפיע- הוא יתרון הכללים שלנו

א. העגולים, שהוא הטבע שנוצר, הוא שלמות.

ב. כל סיבת הצמצום היתה בגלל יתר דבקות.

ג. כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון, כל חיסרון הבא מגרעון הוא גרעון.

ד. יתרון מוגדר אצלנו כהשפעה . על כן כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, אם בא מרצון לקבל הוא חיסרון.

ה. לכן, כל הצמצום היה דבר שלם ומה שהתקבל כעגולים הוא דבר שלם.

כל העבודה שלנו צריכה להיות במסגרת הטוב הזה. כדאי להסתכל במבט גדול בחיים. הכל הולך לטוב...