הדף היומי בתלמוד עשר הספירות עם הרב אדם סיני

שאלות חזרה עמוד כה, הדף היומי בתע"ס חלק א':

1. סדר בטבלה את השם י.ק.ו.ק עם קוצו של י' עם כל הפרטים שלמדנו עליהם. 2. האם השם בן ד' מורה על הפעולה של העליון או של התחתון? 3. מה בונה השם בן ד' בעולם, בזמן ובנפש? 4. על מה מורות הי' והו' ומדוע הי' קצרה והו' ארוכה? 6. מדוע בינה ומלכות מגלות שתיהן את האות ה' ולא רואים שוני ביניהן?

מהנילמד בשיעור – אע"פ שרק בחי"ד הצטמצמה, האור מסתלק גם מג' הבחינות הראשונות, ולאחר מכן חזר והמשיך הקו אור מג' הבחינות הראשונות, ובחי"ד נשארה "חלל פנוי". התחלנו גם את פרק ח' בו דובר כי החכמה נקראת אור והחסדים מים. הבינה נק' מים עליונים, והמלכות מים תחתונים וביאור התפשטות אור א"ס לד' בחינות כדי לגלות הכלי, שהוא הרצון לקבל.

מהנילמד בשיעור – אע"פ שרק בחי"ד הצטמצמה, האור מסתלק גם מג' הבחינות הראשונות, ולאחר מכן חזר והמשיך הקו אור מג' הבחינות הראשונות, ובחי"ד נשארה "חלל פנוי". התחלנו גם את פרק ח' בו דובר כי החכמה נקראת אור והחסדים מים. הבינה נק' מים עליונים, והמלכות מים תחתונים וביאור התפשטות אור א"ס לד' בחינות כדי לגלות הכלי, שהוא הרצון לקבל.

מהנלמד בשיעור – מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה מזה עד לגמר התקון. למדנו גם שמלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף, ולבסוף למדנו שאי אפשר שהרצון לקבל יהיה נגלה באיזו מהות, זולת בד' בחינות, וה"ס ד' אותיות הויה.

מהנלמד בשיעור – מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה מזה עד לגמר התקון. למדנו גם שמלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף, ולבסוף למדנו שאי אפשר שהרצון לקבל יהיה נגלה באיזו מהות, זולת בד' בחינות, וה"ס ד' אותיות הויה.

למדנו בשיעור הקודם שיש הבדל בין רשעים לצדיקים. מה ההבדל?

רשעים פועלים רק לקבל לעצמם. אחרי שנגלה עניין הגוף הם פועלים את רצון הגוף. הם לא פועלים את האידאה שלשמה התגלה להם הגוף.

הגוף התגלה ואז הרשעים, מה עושים? רוצים לקבל את האור בגאווה גדולה. הם אומרים: אם אני רצון לקבל- אם הגעתי לנקודה של העולם הזה- אתלונן.

ואם כבר אקבל את השפע אגיד- זה שלי אני גדול. אז מה לעשות? אומר בעל הסולם- הצדיקים עושים אחרת- עובדים בענווה למען הכלל. אני צריך לעבוד לכן איני יכול להתלונן שחסר לי. לכן צריך לראות שאם בן אדם רוצה להרגיש משמעותי בחיים זה לא על ידי שרוצה. אלא אם רוצה להרגיש משמעותי יראה מה התפקיד שלו ביחס לכלל. אני רוצה משמע אני קיים. זה טבע הבריאה. אלא העבודה בבריאה היא שאני יש לי תפקיד ביחס לכלל וזה נותן לי את המשמעות האמיתית. אני עובד וזה לא שלי.

תסתכלו בהיסטוריה האנושית כולה- כל מי שעבד רק למען עצמו ירד מטה מטה. אז רשעים בחייהם נקראים מתים, צדיקים באים לעשות עבודה לטובת הכלל. עד לפה בשיעור הקודם- היום למדנו שאנחנו רוצים להבדיל בין הבורא לנברא. הבורא- תפיסת האינסוף – שם מוצגת מחשבת הבריאה. שהיא להנות לנבראיו וזה שונה ממחשבתנו. מחשבתו היא יחידה ומקפת את כל המציאות בבת אחת ללא גילוי של פרטים נפרדים. היא מורכבת מפרטים רק שאינם גלויים. וכח הפועל הזה נמצאת בנפעל. כי מה שהוא אצלו מחשבה זה חייב להתקיים בנו – אנו חייבים לקבל את ההטבה השלמה. הבורא חשב ובנו זה נפעל. יש פועל פעולה ונפעל.

אז כח הפועל שמתראה בפעולה יפעל בנפעל. זה חייב להתפעל בנפעל. לכן צריכים לראות שצריך דרך להגיע למציאות זו שיצאנו למציאות נברא שאני מרגיש שחסר לי, בעיקר חסר לי. ומה אתה עושה אם חסר לך? האם אתה מתלונן כי חושב גוף ? כשאתה חושב באתי לעבוד- זה נקרא עול מלכות שמיים – אני יכול להיות עובד. אם באתי להנות- העיקר שנהנה- זה בא משורש שהוא אמיתי. שהבורא ברא כדי להיטיב לנבראיו אבל לא להתבלבל.

מה צריך לעשות? צריך לייצר את הגילוי של השוואת הצורה של היחד. זה התפקיד שלי. כשאקבל את השפע צריך לקבלו בענווה כמו משה. אם עושים עבודה זו אז משווים את הכלים ליוצרם. אנחנו עושים את התנועה לאינסוף וחזרה. מתחתית הגילוי של הרצון- פה נתנו לי את הקמח- תעשה ממנו לחם טעים. מי יאכל את הלחם ? החברים יאכלו את הלחם . אני רוצה משמע אני קיים. לא . צריך לשאול- מה התפקיד שלי ביחס לכלל? כל הזמן . רשע אם לא נותנים לו- יכול להיכנס לדיכאון או להתגאות. זו תנועה מפחידה אצל הרשעים. כשמקבלים את השפע אם אני כזה גדול מגיע לי . לא אכפת להם אפילו לגנוב. רוצים הרגשה . לא מעניין אותם כלום. רוצים תענוג ואם לא מתרגזים.

לנו ניתנו תורה ומצוות ודרכם יכולים לעבוד בצורה של נשמה. נקודה נוספת שלמדנו- מלכות דאינסוף פירושה שלא עושה סוף. כלומר בטיבה שלמה ולא חסרה. למה מרגישים את חסרונה? כי יצאנו לגלותה. שם באינסוף לא עשתה המלכות סוף. אנחנו צריכים לגלות מצידנו. עובדים בדרך של כלל. שואלים- מה באתי לעבוד? ואז אומרים והכלל יקבל את זה. כמעט התאבדות נראה אבל זו העבודה. איך עושים את העבודה ומה פירוש העבודה. זה בשיעור הבא בע"ה.

סיכום קצר-

1. דיברנו על ההבדל בין רשעים לצדיקים . רשעים רוצים לקבל אך לעצמם וצדיקים כדי להשוות צורה.

2. מחשבת הבורא שונה ממש הנברא. בכך שמחשבתו של הבורא מקפת את כל המציאות באחדות גמורה עד גמר תיקון.

3. מה שהוא אצלו רק מחשבה יהיה בנבראים חוק בהכרח - חייבים להיות מאושרים.

4. מחויב בתור נבראים שיהיה בנו חיסרון

5. כל היסורים מגיעים מכך שמתייחסים בצורה גופנית לחיסרון. מתלוננים במקום לעשות עבודה.

6. כל העבודה שלנו בתו"מ זה להשוות צורה ואז ראויים לקבל את שפעו עד אין קץ

7. מלכות דאינסוף היא שלמה זהו שאומר שהבריאה היא שלמה ורק הצמצום נתן לנו אפשרות שגם נרגיש את השלמות הזו אם נעשה את העבודה.

סיכום בנקודות:

1. אתמול למדנו- כל מה נמצא בשורשנו, הוא מסב לנו תענוג . מה שאינו בשורשנו מסב לנו סבל.

2. הרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו ולכן מסב לנו סבל והשפע שכן נמצא, מסב לנו תענוג.

3. בעיה- אנחנו רוצים את שני הדברים ולא יודעים איך לחבר ביניהם. אני רוצה להשתוקק ואני רוצה את השפע. אם אפעל את הרצון לקבל אפגום. אם אפעל רק את השפע (כלומר השובע...)- אני לא יכול.

4. מה הפתרון ? תורה ומצוות בעולם הזה שמזככים. התורה בעולם הזה מאפשרת לצדיקים לפעול ב' הפכים בנושא אחד בזמנים שונים ובמקומות שונים.

5. הרשעים שפועלים רק את טבע הגוף, עיקר התנועה שלהם היא יללה וגאווה מצד שני. כלומר כשפוגשים רצון לקבל, מייללים- יללה, למה אין לי. וכשמקבלים- זה ממני – גאווה.

6. צדיקים דרכם הוא - כשיש רצון לקבל, אומרים באתי לעבוד. וכשיש תענוג, זה לא שלי, זה של הכלל.

7. לפני שאני מקבל, אני מברך את ה' ואחרי שאני מקבל, אני גם מברך את ה'

8. דרכנו היא עובד למען הכלל. עובד למען ה'.

בשיעור הקודם אמרנו שמהי מחצבת הנשמה ? היא רצון לקבל מלא באור. היא לא רק אור. היות והיא רצון לקבל אז אחרי הצמצום, כשנפרד ממנה האור נשארה רק רצון לקבל שהוא בשינוי צורה מן האור ואז נוצר הבדל בין הרצון לטומאה לרצון לקדושה- שהוא רצון לקשר- כלי דאור חוזר. וזה כל ההבדל בין צד הטומאה לצד הקדושה היום למדנו:

יוצר אור ובורא חושך

ישנן ב' המשכות

א- כל המושכלות הנעימים– כולם כלולים בו ית'

ב- כל המושכלות הבלתי נעימים – באו מהחושך ובאו בהמשכה בלתי ישרה

השורש לכל הסבל הוא מה שברא יש מאין.

כלל- בהיותנו ענפים הנמשכים מאינסוף אז מה שבשורשנו- התענוג והמנוחה והחכמה נמשך ממנו בהמשכה ישרה מה שאינו בשורשנו- לטורח וליסורים- למשל תנועה- שאלות- חסרונות- אני מרגיש שחסר לי אני סובל. כשאני עייף, רעב, לא יודע....

כל זה למה? מגיע אלי מכיוון שאינו נמצא בשורשנו. לדייק זה- ככה זה נוהג אצלנו בהרגשה שלנו והענף הזה נובע מב' צורות והתיקון של זה שאם נייצר צורה גם ברצון לקבל אבל עם צורה של בעל מנת להשפיע נוכל לקבל. בעל הסולם אומר שאם לא היה בורא את הרצון לקבל- לא היתה בריאה

יש שלמות תלויה של הרצון לקבל ובלתי תלויה- של האור אם הגוף רוצה להיות אור אינו יכול וסובל הרצון רוצה שלמות כמו האור ויכול לקבל אבל צריך להיות בדבקות כל הרצון לקבל יש בו שלמות אבל הוא תלוי בדבקות שלו באור- זוהי שלמות תלויה

סיכום קצר

1. הנשמה היא רצון לקבל מלא באור אבל זה מה שמבדיל את הנשמה מהכל, מהבורא

2. כל ההבדל בין חלק הטומאה לקדושה האם אני מקבל את האור בכלי דאור חוזר או בפרטיות שלי ?

3. כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם נמשכים יש מיש בסוד יוצר אור

4. כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים שבעולם נמשך יש מאין בסוד בורא חושך בהמשכה בלתי ישרה מאיתו

5. מה שנמצא בשורשנו הוא לנו לתענוג מה שאינו נמצא בשורשנו יהיה לנו לטורח וליסורים

6. הבריאה שהיא רצון לקבל למרות שכל היסורים באים ממנה, מחויבת להיות אבל יחד עם זאת ממנה יבוא כל הטוב אם נדבק בבורא.

7. ישנה שלמות בלתי תלויה שהיא של הבורא ושלמות תלויה של הנברא.

הנשמה – מה שחצב אותה להיות נשמה זה זה שיש לה רצון לקבל. בשונה מהאור.

לזכור טוב טוב שנשמה היא לא אור, היא רצון לקבל מלא באור.

נוצרה לנו בעיה- אם היא רצון לקבל ועצמותו כולו השפעה, איך יהיה קשר? האור רוצה לתת והנשמה לא תוכל לקבל את ההארה. מדברים כמובן אחרי הצמצום - איך היה לפני לא יודעים, לא תופסים. אפשר לומר שעוד לא היה הרגש עצמי....

אי אפשר שיהיה קשר בלי השוואת צורה. אם הבורא כולו השפעה ואנחנו כולנו רצון לקבל אז יש פירוד. הנשמה היא חלק מהכל- האתגר שנוצר לנו הוא אתגר המאפשר לנו לדעת בצורה ברורה מה ההבדל בין קדושה לטומאה- האם אקבל על פי האידאה של בחירה או רק כי אני רוצה להנות?

אדם יכול להיות ערכי- שפועל לאידאל- מהו המצפן של היהודי? המצפון? דבקות בה'. רצון ליתר דבקות, לאהבה, ליחד...

זה מה שמוביל את כל האנושות. היהדות לקחה את התפקיד הזה. כשאומרים שהנשמה רצון לקבל כלומר שרוצה להיות מאושרת. מה שמבדיל בין קדושה לטומאה הוא אם פועלים בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע. אנשים מפרשים את חופש הפרט- שאני יכול להנות לעצמי. אם כך שורש כל הקלקולים הוא הרצון לקבל שנמצא בא"ס- הקלקול הוא רק בגלל הרשעים, שבחייהם נקראים מתים .

יש אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה.

קרן הבריאה השתלשלה כך שהאור התפשט עם הרצון עד לנקודה דעולם הזה. לכן אני מרגיש חזק, אני רוצה.

לנו יש תפקיד: או שנעלה בכלים דאור חוזר או דרך אבי"ע דטומאה, בדרך לקבל את האור.

תפקידנו לחבר את זה לבורא. זו השותפות שלנו עם הבורא.

לכן אם אדם רוצה ללכת בקדושה המיקוד הוא האם אני פועל כדי להשפיע נחת רוח לבורא או לעצמי. האם אני נהנה מהיחד או מעצמי?

נקודות

א. הנשמה היא רצון לקבל שבזה היא נחצבת ונפרדת מהאור . היא לא אור. היא רצון לקבל.

ב. נוצר לנו אתגר- שינוי הצורה גורם להם להפכיות ואז לא יכולים לינוק זה מזה.

ג. כל ההבדל בין אבי"ע דטומאה לאבי"ע דקדושה הוא בצורת הרצון . איך לקבל תענוג, לעצמי או ליחד?

ד. באבי"ע דטומאה שהם רשעים רוצים לקבל רק לפרטיותם

ה. באבי"ע דקדושה פועלים כדי לתקן את רצונם שיהיה עם צורה לעשות נחת רוח ליוצרם .

ו. מי שפועל כדי להשיג את הכלים דאור חוזר הופך להיות שותף לבורא

ז. האושר המושלם יהיה כאשר נקבל את ההארה השלמה בכלים דאור חוזר, בכלים של היחד.

למדנו שהרצון לקבל שכלול במחשבת הבריאה זה מציאות חדשה שלא היתה בעצמותו כי בעצמותו אין רצון לקבל בגלל ההבחן של כל מציאות האינסוף מעצמותו, צריך לומר שכבר שם היה רצון לקבל (באינסוף) מטרם הצמצום לא היתה שום מציאות של יסורים אלא זה כמו אבן שנמצאת בהר ולא נחצבת ממנו. אבן הנחצבת מהר היא לא אור. אבן הנחצבת מהר זה רצון לקבל. לכן הרצון לקבל הזה אם הוא נמצא נפרד מהאור, אני מרגיש שם יסורים. אם הוא נמצא מחובר לאור, אני מרגיש שם דבקות, שלמות.

לכן אם אני רוצה להרגיש את השלמות הזו, אני צריך שהאור יחזור.

אז לכאורה מי עשה את הצמצום? מי שעשה זה מלכות דאינסוף. במחשבת הבריאה היה הכל מתוקן. כל הצמצום נעשה בגלל שרצתה לקשט את עצמה. בגלל שזה בא מיתרון ולא מגרעון, יש בכך דבר גדול ועצום שכל החסרונות באו מיתרון והם צריכים לחזור ליתרון. כמו לחזור לאינסוף. אבל כשבאים ורוצים לחזור לאינסוף אז יש כבר תנאי. בגלל שרצו יתר דבקות, זה יהיה רק עם יתר דבקות. ההתרחקות והצמצום הגיעו עד לנקודה דעולם הזה והיו הרבה השתלשלויות בדרך.

אז כשאני מרגיש בעולם הזה יסורים- אני צריך להבין שזו רק צורה שבה מתראה לי הרצון. אבל בטבעו הרצון בא ממקום טוב. אם בא ממקום טוב בטיבו. אין אפשרות שהוא לא טוב. רק אני הוספתי לו עוד דברים. הכל תלוי אם כך ברצון. אם הרצון יגיע ליתר דבקות שבגינו היה הצמצום, אז תהיה החזרת האור. לכן אני לא צריך לבכות לאור למה אתה לא נותן לי. אין כפיה ברוחניות. אני לא יכול לכפות על האור. אני צריך לעשות עבודה מצידי. האור תלוי ברצון. נקודות

א. זה שיש רצון לקבל באינסוף זה אומר שהאינסוף הוא כבר בריאה וזה מוציא אותנו ממחשבה שהגשמיות היא הבריאה. האינסוף הוא כבר בריאה.

ב. באינסוף היתה אחדות פשוטה לא היה שם יסורים אבל היה רצון לקבל.

ג. הצמצום שגרם להפרדות של הרצון מהאור, שם מרגישים את החסרונות והיסורים.

ד. כל הנפרדות והצמצום נבע מיתרון מרצון ליתר דבקות..

ה. כל העבודה היא רק של הרצון ולא של האור לחזור ולקיים את הבחירה ביתר דבקות. זה נעשה בבחירה וצריך להתקיים בבחירה.