הדף היומי בתלמוד עשר הספירות עם הרב אדם סיני

שיעור 6- עמוד ה' טור ב' למטה

למדנו שאנחנו רוצים להבין מי זאת המלכות. הבנו שהיא מורכבת. בנויה מיקוק שהן ד' בחינות. כל זה למדנו כדי להבין מהי הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש. בנוסף למדנו שיש 5 שלבים כדי לעבור ממצב של אינסוף לצמצום:

מהם שלבי הצמצום – 5 שלבים

1. דבקות של השלמה

2. בחירה ביתר דבקות

3. בושה

4. צמצום הרצון – הסתלקות האור

5. כלים דעגולים

כעת ללימוד של היום- עמוד ה' טור ב' למטה: "והנה נתבארו, ד' הבחינות המחויבות להמצא בכל נאצל, אשר בחינה א', מכונה התפשטות ראשונה או חכמה. ובחינה ב'...עד למילים - והוא שנקרא בכל מקום בחינה ד'. " (סוף פסקה ראשונה עמ' ו')

כעת הסברנו את 5 הבחינות למה הן מחויבות

❖ כתר- קוצו של י'-

❖ זכר- חכמה – י'- התפשטות א' (מהכתר) של אור חכמה-

❖ נקבה- בינה- ה'- התגברות א' על אור דחכמה (כמו כתר של ההתגברות) - אני לא רוצה לקבל את החכמה

❖ זכר- זעיר אנפין- תפארת- ו' - התפשטות ב' של אור דחסדים (כמו כתר של חסדים) - ככל שהחומר יותר קטן האור

יותר גדול. ❖ נקבה- מלכות – ה'- התגברות ב' - השתוקקות מלאה

מלכות אומרת אני באמת רציתי להיות משפיעה. אבל אני מבינה שהייתי צריכה לוותר על זה כי הבורא רוצה שאקבל אז אני מתגברת על הרצון שלי להיות משפיעה.

"והנה בחינה ד' זו, היא הנקראת נקודה אמצעית שבא"ס ב"ה, ועליה כיוון הרב באמרו "צמצם את עצמו בנקודה אמצעית אשר בו". ונקראת כן, להיותה כלי הקבלה לאור א"ס ב"ה, שהוא בלי שיעור ובלי גבול כלל. וע"כ נבחנת מציאותה כדוגמת נקודה בפנימיותו ובאמצעו של האור ההוא, והאור מסבב אותה ודבוק בה סביב סביב עד אין שיעור"

מאחר שאין לך ראש וסוף- איך יש לך אמצע? עונה לנו- הנה בחינה ד' זו הנקראת נקודה אמצעית.

מלכות זו הינה אבן השתיה שכל העולם רדוף אחריה- כי מאותה השתוקקות אם עושים ממנה בית מקדש היא טובה ואם רוצים ממנה לעצמנו , אז היא רעה.

מיהי הבחינה ד' אשר באמצע ממש? זוהי הנקודה שכל האור מאיר סביבה. מי זה השמו הזה? אותה השתוקקות לכל האור ורואים שבנויה מד' בחינות.

כמה השתוקקות צריכה להיות לאדם? בלי גבול. בני אדם מסתירים את ההשתוקקות. זה נכון להימנע אבל כדי לייצר משהו חדש שהוא טוב. אסור להימנע סתם . אם אתה נמנע מלקבל, זה כדי לייצר כלי חדש כדי לקבל נכון.

לאחר מכן מדבר על קבלה מחוצה לה לעומת קבלה בתוכיותה-

ומדוע שלא תקבל באינסוף בתוכיותה כמו בגמר תיקון?תוך נקרא רצון עצמי, כאשר תבנה רצון עצמי של אהבה אז תוכל לקבל אור אינסוף בתוכה, היות שהתוך שלה יהיה מחוץ לעצמה. אך בא"ס היא משתמשת ברצון שנתן לה הבורא. וזה נקרא שהוא מסבב אותה דהיינו סיבה לה. כלומר, באינסוף האור מסבב אותה עד לאין שיעור- מתוארת כנקודה באמצע שהאור מאיר בה סביב סביב. זהו מושג חשוב. כי כשמקבלת בתוכה, זה מהכוחות שלה עצמה.

מסביב- מי גורם לה? האור מסבב אותה. אין לה כוחות משל עצמה. מה שקרה למלכות בא"ס קרה לא מכוחות עצמה. מאירים לה מבחוץ. לאחר שהיה הצמצום הנברא חייב לקבל עם תנועה מצידו.

דוגמה- אם אני אומר אני מהכח שלי כל החלל הזה יזוז. לא יזוז כלום. אם הייתי צריך להחזיק את כל האברים לא הייתי מצליח. בן אדם לא נצליח לברוא. יש מה שלא בכוחו. שאין לנו את היכולת להיות הבורא. אין לנו את הכוחות האלה.

איפה מחזיקים את האור לאחר הצמצום?- בתוכיותם - מהכח שלהם עצמם על מי אתה אומר שצמצם עצמו בנקודה האמצעים באמצע ממש- על המלכות. מה הכוונה באמצע- עונה לנו הכתוב: שאין המדובר ח"ו בבחינת מקום ושטח גשמי בשיעורים מוחשיים, אלא הבחינה הד' הכלולה בא"ס מכונה כן, על שם אחדותה הפשוטה עם האור העליון, כמבואר. כלומר הנקודה האמצעית היא אמצעית לאור- באמצע האור – שהוא קובע כל מה שקורה איתה. למה הכוונה אחדותה הפשוטה? האור והכלי באו כאחד. למה צמצם עצמו- כי רצה יתר דבקות. עד פה אות נ'

https://dafhayomitaas.org.il/page/6

תלמוד עשר ספירות חלק א' ו' ניסן תשע"ט שיעור 5- עמוד ד' טור ב'

מה למדנו עד כה: חזרה קצרה איך נראה האינסוף בכל השלמות האפשרית. דהיינו האינסוף בנוי כך שכל האור ממלא את הרצון. כל מה שנברא שם נברא בצורה שלמה. לא היה חלל, לא היה אויר ריקני. אין כלי של רצון להשפיע עם אור חסדים אין כלי של רצון לקבל עם אור חכמה. לא היה לו לא בח' ראש ולא בח' סוף- אלא הכל היה אור אחד פשוט. למה בכלל רצה לעשות תנועה? עלה ברצונו הפשוט- מסיבה תכליתית. לא בגלל שחסר לו משהו. גם הנברא יכול לפעול באופן עתידי וכך כדאי. רצה לברוא העולמות. מה זה רצה אנחנו נלמד. מה זה דבקות ומה זה פירוד- איך בודקים. השוואת צורה דבקות, שינוי צורה פירוד. באינסוף היה מצב של אחדות למרות שיש שם שינוי צורה. איך? אנחנו לא מבינים. עוד אמר שמה שרצה זה לברוא העולמות ועשה איזשהו שינוי. קישט את עצמו ורצה יתר דבקות. את התנועה הזו נלמד. מציאות צמצום א'. מה קרה בצמצום? תוצאת הצמצום כלים דעיגולים. האור הסתלק. מה קרה? באינסוף כל האור היה מסביב לנקודה האמצעית באמצע ממש ונקודה זו החליטה לעשות צמצום. את הצמצום אנחנו רוצים להבין

צמצום א' 1. דבקות של השלמה- מה שהיה באינסוף 2. רצון ליתר דבקות- רצתה דבקות נוספת של השוואת צורה. בעולם אומרים שהיציאה מאינסוף היתה בגלל בושה. הרצון ליתר דבקות הוא בחירה. מאיזה חיסרון בחרו ביתר דבקות? מה הניע אותם – בחירה. לא היתה סיבה שמכריחה. לא ניתן לומר שמטעם חסרון. עלינו להיצמד ליסודות כשלומדים. יסוד- האינסוף הוא דבר שלם בכל השלמויות. למה זה כל כך חשוב? גם בעבודת נפש צריך לפעול כך- נבחר באהבה לא בגלל הרצון לקבל, למה ? ללא סיבה. רצתה לקשט עצמה. לא חייבת. זו התנועה הראשונה של הבריאה. נלמד בחלק ו' "כל הבא מתחילת אצילותו אינו משתנה לעולם" אף פעם לא ניתן יהיה להחזיר את זה אחורה. זוהי בחירה באהבה. לא ניתן למשל לומר שאני לא רוצה להיות בן אדם. זה הטבע שלך . הטבע שלך הוא טבע של אהבה. 3. בושה מהי בושה? מכיוון שרצו לקבל בעל מנת להשפיע. רצו ואין להם. כשרוצה לשלם ואין לי. משלם מהצורה ביתר דבקות. אני מוכן לתת את עצמי . זה משלם (משלים) את הכל. לא אם יהיה לי יותר רכוש, לא זה משלם על הכל. מה משלם על הכל? דבקות . אהבה. כשאין את זה, יש בושה. יש מה לשלם. מה אני עושה? הולך להביא כסף לעבוד. למה יצאו מהאינסוף כדי ללכת לעבוד. מה עלי לעשות בעבודה? לייצר מוצר. מהו? רצון לקבל בעל מנת משפיע. מה שמקרב אותי למוצר נכון.

כלים דעגולים זהו המוצר שנוצר. האור כבר לא יכול להיכנס אליהם. אסור לקבלו וגם אי אפשר. ברצון לקבל לעצמי, בפרטיות לא ניתן לקבל את האור. מהם שלבי הצמצום – 5 שלבים 1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים

כל התהליך הזה נובע מבחירה. לכן נוצרו כלים דעגולים. אז נשאלת שאלה- מהו הקישוט? אם הוא לא שלם, צריך לעשות תנועה. איך ניתן לעשות תנועה אם שלם? מבחירה. למה באינסוף ניתן לעשות תנועה ? הכלי פעל רק מכוחו של הבורא. הבחירה היא כח של הבורא ולא של הנברא. השתמש בכח של הבורא. אז מהי יתר דבקות- יש שלמות שאותה רוצה הנברא להשיג מבחינתו. השלמות שאני רוצה להשיג שבאה ממני. יש הרגש פאסיבי או אקטיבי. מהי השלמות? התלבשות אור בכלי. כדי שארגיש אותו שבא מצידי זו הבחירה ביתר דבקות. כח הבינה שבנברא. ממנו בחר. כח הבורא שבנברא. כדי להבין את הצמצום- אמרנו שהיתה לנו מציאות של הוא ושמו אחד. אנחנו הולכים צעד אחורה כדי להבין מי זה האמצע? מיהו הרצון לקבל . התשובה היא שהאינסוף הוא מורכב. רק דבר אחד בלתי מורכב. היא נקראת י'- ק'-ו'-ק'. מיהם החלקים הבונים את הרצון לקבל הנקרא השתוקקות? זה אומר לנו באות נ' – "וזה תמוה לכאורה, דמאחר, שאין שם ראש וסוף, איך יש לך אמצע, ועוד, וכי בענין הגשמי התופס מקום אנו עוסקים ח"ו." יש רצון לקבל אך אינו עושה פירוד. לא ניתן להבין זה. אבל לפני הצמצום לא נבחן לפירוד. על שלמותו הקיימת- הרבה טעו בו. כל מה שבא מלמעלה בא בבת אחת. כל מה שבא מלמטה מתגלה לאט לאט. כל מה שבא באינסוף הוא מהבחן הא' – שהכל היה שלם. אז ברא הכל בבת אחת וכעת אנחנו רוצים להתחקות על החלקים. אנחנו הולכים לדבר על תהליך של ד' מדרגות של אור ישר.

https://dafhayomitaas.org.il/page/5

תלמוד עשר ספירות חלק א' ו' ניסן תשע"ט שיעור 5- עמוד ד' טור ב'

מה למדנו עד כה: חזרה קצרה איך נראה האינסוף בכל השלמות האפשרית. דהיינו האינסוף בנוי כך שכל האור ממלא את הרצון. כל מה שנברא שם נברא בצורה שלמה. לא היה חלל, לא היה אויר ריקני. אין כלי של רצון להשפיע עם אור חסדים אין כלי של רצון לקבל עם אור חכמה. לא היה לו לא בח' ראש ולא בח' סוף- אלא הכל היה אור אחד פשוט. למה בכלל רצה לעשות תנועה? עלה ברצונו הפשוט- מסיבה תכליתית. לא בגלל שחסר לו משהו. גם הנברא יכול לפעול באופן עתידי וכך כדאי. רצה לברוא העולמות. מה זה רצה אנחנו נלמד. מה זה דבקות ומה זה פירוד- איך בודקים. השוואת צורה דבקות, שינוי צורה פירוד. באינסוף היה מצב של אחדות למרות שיש שם שינוי צורה. איך? אנחנו לא מבינים. עוד אמר שמה שרצה זה לברוא העולמות ועשה איזשהו שינוי. קישט את עצמו ורצה יתר דבקות. את התנועה הזו נלמד. מציאות צמצום א'. מה קרה בצמצום? תוצאת הצמצום כלים דעיגולים. האור הסתלק. מה קרה? באינסוף כל האור היה מסביב לנקודה האמצעית באמצע ממש ונקודה זו החליטה לעשות צמצום. את הצמצום אנחנו רוצים להבין

צמצום א' 1. דבקות של השלמה- מה שהיה באינסוף 2. רצון ליתר דבקות- רצתה דבקות נוספת של השוואת צורה. בעולם אומרים שהיציאה מאינסוף היתה בגלל בושה. הרצון ליתר דבקות הוא בחירה. מאיזה חיסרון בחרו ביתר דבקות? מה הניע אותם – בחירה. לא היתה סיבה שמכריחה. לא ניתן לומר שמטעם חסרון. עלינו להיצמד ליסודות כשלומדים. יסוד- האינסוף הוא דבר שלם בכל השלמויות. למה זה כל כך חשוב? גם בעבודת נפש צריך לפעול כך- נבחר באהבה לא בגלל הרצון לקבל, למה ? ללא סיבה. רצתה לקשט עצמה. לא חייבת. זו התנועה הראשונה של הבריאה. נלמד בחלק ו' "כל הבא מתחילת אצילותו אינו משתנה לעולם" אף פעם לא ניתן יהיה להחזיר את זה אחורה. זוהי בחירה באהבה. לא ניתן למשל לומר שאני לא רוצה להיות בן אדם. זה הטבע שלך . הטבע שלך הוא טבע של אהבה. 3. בושה מהי בושה? מכיוון שרצו לקבל בעל מנת להשפיע. רצו ואין להם. כשרוצה לשלם ואין לי. משלם מהצורה ביתר דבקות. אני מוכן לתת את עצמי . זה משלם (משלים) את הכל. לא אם יהיה לי יותר רכוש, לא זה משלם על הכל. מה משלם על הכל? דבקות . אהבה. כשאין את זה, יש בושה. יש מה לשלם. מה אני עושה? הולך להביא כסף לעבוד. למה יצאו מהאינסוף כדי ללכת לעבוד. מה עלי לעשות בעבודה? לייצר מוצר. מהו? רצון לקבל בעל מנת משפיע. מה שמקרב אותי למוצר נכון.

כלים דעגולים זהו המוצר שנוצר. האור כבר לא יכול להיכנס אליהם. אסור לקבלו וגם אי אפשר. ברצון לקבל לעצמי, בפרטיות לא ניתן לקבל את האור. מהם שלבי הצמצום – 5 שלבים 1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים

כל התהליך הזה נובע מבחירה. לכן נוצרו כלים דעגולים. אז נשאלת שאלה- מהו הקישוט? אם הוא לא שלם, צריך לעשות תנועה. איך ניתן לעשות תנועה אם שלם? מבחירה. למה באינסוף ניתן לעשות תנועה ? הכלי פעל רק מכוחו של הבורא. הבחירה היא כח של הבורא ולא של הנברא. השתמש בכח של הבורא. אז מהי יתר דבקות- יש שלמות שאותה רוצה הנברא להשיג מבחינתו. השלמות שאני רוצה להשיג שבאה ממני. יש הרגש פאסיבי או אקטיבי. מהי השלמות? התלבשות אור בכלי. כדי שארגיש אותו שבא מצידי זו הבחירה ביתר דבקות. כח הבינה שבנברא. ממנו בחר. כח הבורא שבנברא. כדי להבין את הצמצום- אמרנו שהיתה לנו מציאות של הוא ושמו אחד. אנחנו הולכים צעד אחורה כדי להבין מי זה האמצע? מיהו הרצון לקבל . התשובה היא שהאינסוף הוא מורכב. רק דבר אחד בלתי מורכב. היא נקראת י'- ק'-ו'-ק'. מיהם החלקים הבונים את הרצון לקבל הנקרא השתוקקות? זה אומר לנו באות נ' – "וזה תמוה לכאורה, דמאחר, שאין שם ראש וסוף, איך יש לך אמצע, ועוד, וכי בענין הגשמי התופס מקום אנו עוסקים ח"ו." יש רצון לקבל אך אינו עושה פירוד. לא ניתן להבין זה. אבל לפני הצמצום לא נבחן לפירוד. על שלמותו הקיימת- הרבה טעו בו. כל מה שבא מלמעלה בא בבת אחת. כל מה שבא מלמטה מתגלה לאט לאט. כל מה שבא באינסוף הוא מהבחן הא' – שהכל היה שלם. אז ברא הכל בבת אחת וכעת אנחנו רוצים להתחקות על החלקים. אנחנו הולכים לדבר על תהליך של ד' מדרגות של אור ישר.

https://dafhayomitaas.org.il/page/5

מה למדנו עד כה הבורא ברא את הבריאה יש מאין. למה אנחנו קוראים לו בורא ואיך אנחנו יודעים שאנחנו תוצר של יש מאין? התשובה היא שאנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לקבל ובבורא הרי אין רצון לקבל ואם זה כך, אנחנו קוראים לזה יש מאין.

עוד כתוב שמטרם.... היה אור עליון פשוט- כל מה שלמדנו עד כה בא לתאר את מציאות אינסוף. לאחר האינסוף הזה. הבחינה שאחרי הוא הצמצום, מציאות בהבחנה הב'. איך זה קרה ומה זה קרה, נדע בהמשך. היתה מציאות שלמה שהכל היה בה שלם כעת מתחילים לתאר את השלמות שם, יש שם רצון, היה ממולא באור עליון פשוט- האור והכלי באים כאחד ועדיין לא התגלה הרצון.

לא היה מקום פנוי לתיקונים- לא היה בחינת רצון להשפיע שהתמלא באור ולא היה גם רצון לקבל פנוי מאור. הבריאה בנויה משני צדדים- צד הבורא שבבריאה- רצון להשפיע- אור של חסדים- התכללות

וצד הבריאה שבבריאה שהיא רצון לקבל- אור חכמה- עצם. לא היתה מציאות של אויר ריקני וחלל.

אלא היה הכל ממולא אור אינסוף פשוט. אלא הכל היה אור פשוט שווה בהשוואה אחת. עד פה למדנו בשני השיעורים הראשונים. למדנו בדרך עבודה שטוב לפעול מטעם המטרה ולא החיסרון. כואב לי במטרה, במקום שאליו רוצה להגיע.

רוב בני האדם הפועלים בדרך הזו, הולכים ונסוגים ועובדים על ההכרח. רק לפני מבחנים למשל לומדים. כי חייבים. אומר בעל הסולם- כשאדם פועל מנקודת ההעדר, קצת מרים את הראש ושוב שוקע. זו פעולה מנקודה סיבתית. כשאדם פועל מנקודת השובע- מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. פועל מטרתית. אומר בעל הסולם רצון בלי חיסרון- רצון באינסוף. מה עלה ברצון האינסוף- לברוא הנבראים ולהוציא לאור וכו' איך יוכלו הנבראים להיות שותפים? היות והבורא רצה להיטיב לנבראיו לכן ברא בריאות כדי להיטיב להם. אנחנו לא יכולים לתפוס את רצונו של הבורא שאינו חיסרון. שאלנו על המושג אינסוף, מהו? שהכלי לא עושה סוף. שאלנו איך, ענה שאין לנו תפיסה בזה. כדי להבין זה, הגדיר מושג פשוט- קרבה וריחוק ברוחניות- השוואה ושינוי צורה. הרצון לקבל שונה, אבל למרות השוני, אין פירוד ביניהם באינסוף. עד כה למדנו על האינסוף. עכשיו לומדים על התנועה הראשונית. עוד דברים חשובים למדנו.

1. אין שאלה בעצמותו 2. מהו קירוב וריחוק ברוחני 3. זמן הוא מספר שינויי צורה.

הנושא היום- הצמצום מסביבות הנקודה האמצעית מה זה צמצם עצמו- האם האור או הרצון? הבורא או הנברא?

אין לנו אפשרות לדבר ממנו, ממילא צריכים לומר שמי שעשה את הצמצום הוא הנברא אבל בא"ס יש רצון שצמצם עצמו בנק' האמצעית.

מה זה באמצע? בזה הוא מתעכב ומסביר בהרחבה. גם אם מדברים מצד האור, תמיד אנחנו תופסים מצד הרצון.

מהי נקודה? אם אני לוקח דף ואני אומר שאני עושה נקודה, (הרב מצייר נקודות בגדלים שונים), שואל מהי נקודה? ששואפת כאילו אין חומר בכלל, זו נקודה. לא יכול להגיד שלא קיימת.

תארנו אותה וכתוב וצמצם האור ההוא- מצמצם את הרצון שלי. איך? . האור מסתלק.

התפשטות והסתלקות האור תלויה ברצון. אות מ' אור פנימי "כבר ידעת סוד הוא ושמו אחד, שאע"פ שיש שינוי צורה בבחינת הרצון לקבל הכלול בא"ס ב"ה, מ"מ אין זה עושה שם שום הבדל בינו ובין אור העליון, אלא הם באחדות הפשוטה"

איך יש אחדות פשוטה בא"ס למרות שיש שינוי צורה? "ועם כל זה, נעשה ענין הצורה הזו האמורה לסיבה ולגורם לבריאת העולמות" – רצון פשוט.

כשיש אור בכלי, נקרא הוצאה לאור. להרגיש משהו, נקרא הוצאה לאור. כשיש התלבשות אור בכלי, זה מה שרצה הבורא. צריכים להרגיש שני דברים:

הארת כלים- שארגיש רעב. פעם שניה שארגיש את השובע. אבל אם לא מרגיש את הרצון, לא ארגיש את מילויו. כמו לתת סקרנות ואז לתת את האור בסקרנות. עוה"ז- פרטיות , גשמיות (לא חושים גשמיים) ההשתוקקות הגדולה ביותר האפשרית. עולמות מלשון העלם. שארגיש הכי רחוק מהבורא.

אם אדם אינו מרגיש את הרצון לקבל, את הריחוק מה' אין לו מה לקרוא לבורא. כתוב השיבנו אבינו לתורתך- אם אתה משיב את הפנים לתורה ואתה רואה את הדרך אז אתה בבח' קרבנו אבינו לעבודתך. רוצה שנהיה שותפים לבריאה, כדי שהתחתון יוכל להשלים עצמו בקשר של אהבה. נתינת מקום. כדי לעשות נחת רוח לבורא. לא כתוב לשנות את הרצון אלא את צורת הרצון. עובדים על איך לקבל. לא משנה מה יתנו לך , זו שאלה חומרית , זה לא מה שמתקנים. צריך לתקן את הצורה. איך לקבל. לא מה לקבל. איך תתייחס למה שאתה ממילא חי- את זה אתה צריך לתקן. כשאתה מאשים- אתה מאשים את החומר.

https://dafhayomitaas.org.il/page/4

מה למדנו עד כה הבורא ברא את הבריאה יש מאין. למה אנחנו קוראים לו בורא ואיך אנחנו יודעים שאנחנו תוצר של יש מאין? התשובה היא שאנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לקבל ובבורא הרי אין רצון לקבל ואם זה כך, אנחנו קוראים לזה יש מאין.

עוד כתוב שמטרם.... היה אור עליון פשוט- כל מה שלמדנו עד כה בא לתאר את מציאות אינסוף. לאחר האינסוף הזה. הבחינה שאחרי הוא הצמצום, מציאות בהבחנה הב'. איך זה קרה ומה זה קרה, נדע בהמשך. היתה מציאות שלמה שהכל היה בה שלם כעת מתחילים לתאר את השלמות שם, יש שם רצון, היה ממולא באור עליון פשוט- האור והכלי באים כאחד ועדיין לא התגלה הרצון.

לא היה מקום פנוי לתיקונים- לא היה בחינת רצון להשפיע שהתמלא באור ולא היה גם רצון לקבל פנוי מאור. הבריאה בנויה משני צדדים- צד הבורא שבבריאה- רצון להשפיע- אור של חסדים- התכללות

וצד הבריאה שבבריאה שהיא רצון לקבל- אור חכמה- עצם. לא היתה מציאות של אויר ריקני וחלל.

אלא היה הכל ממולא אור אינסוף פשוט. אלא הכל היה אור פשוט שווה בהשוואה אחת. עד פה למדנו בשני השיעורים הראשונים. למדנו בדרך עבודה שטוב לפעול מטעם המטרה ולא החיסרון. כואב לי במטרה, במקום שאליו רוצה להגיע.

רוב בני האדם הפועלים בדרך הזו, הולכים ונסוגים ועובדים על ההכרח. רק לפני מבחנים למשל לומדים. כי חייבים. אומר בעל הסולם- כשאדם פועל מנקודת ההעדר, קצת מרים את הראש ושוב שוקע. זו פעולה מנקודה סיבתית. כשאדם פועל מנקודת השובע- מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. פועל מטרתית. אומר בעל הסולם רצון בלי חיסרון- רצון באינסוף. מה עלה ברצון האינסוף- לברוא הנבראים ולהוציא לאור וכו' איך יוכלו הנבראים להיות שותפים? היות והבורא רצה להיטיב לנבראיו לכן ברא בריאות כדי להיטיב להם. אנחנו לא יכולים לתפוס את רצונו של הבורא שאינו חיסרון. שאלנו על המושג אינסוף, מהו? שהכלי לא עושה סוף. שאלנו איך, ענה שאין לנו תפיסה בזה. כדי להבין זה, הגדיר מושג פשוט- קרבה וריחוק ברוחניות- השוואה ושינוי צורה. הרצון לקבל שונה, אבל למרות השוני, אין פירוד ביניהם באינסוף. עד כה למדנו על האינסוף. עכשיו לומדים על התנועה הראשונית. עוד דברים חשובים למדנו.

1. אין שאלה בעצמותו 2. מהו קירוב וריחוק ברוחני 3. זמן הוא מספר שינויי צורה.

הנושא היום- הצמצום מסביבות הנקודה האמצעית מה זה צמצם עצמו- האם האור או הרצון? הבורא או הנברא?

אין לנו אפשרות לדבר ממנו, ממילא צריכים לומר שמי שעשה את הצמצום הוא הנברא אבל בא"ס יש רצון שצמצם עצמו בנק' האמצעית.

מה זה באמצע? בזה הוא מתעכב ומסביר בהרחבה. גם אם מדברים מצד האור, תמיד אנחנו תופסים מצד הרצון.

מהי נקודה? אם אני לוקח דף ואני אומר שאני עושה נקודה, (הרב מצייר נקודות בגדלים שונים), שואל מהי נקודה? ששואפת כאילו אין חומר בכלל, זו נקודה. לא יכול להגיד שלא קיימת.

תארנו אותה וכתוב וצמצם האור ההוא- מצמצם את הרצון שלי. איך? . האור מסתלק.

https://dafhayomitaas.org.il/page/4

סיכום הדף היומי: תלמוד עשר הספירות – חלק א עמוד ג עם הרב אדם סיני

הדף היומי: תלמוד עשר הספירות – חלק א עמוד ג עם הרב אדם סיני

תלמוד עשר ספירות חלק א' ב' ניסן תשע"ט בהמשך לשיעור של אתמול, שבו דיברנו על מציאות בכח ובפועל, אני מזכיר שבהקדמה לספר הזוהר, מדבר על שלושה מצבים. אינסוף, שיתא אלפי שני וגמר תיקון.איך אנחנו עושים עבודה בחיים? מסתכלים על המצב השלם באמונה, מנסים להגיע אליו.כמו פאזל- למה עושים לנו את זה? למה מפרקים לנו את הבריאה? כדי שנלמד לחבר מחדש את הפאזל. כדי שנלמד לחבר.הוא אומר לנו - דעו לכם יש תמונה פאזל שלמה. עליכם להרכיב את כל הרצונות שיש לכם בחיים.באינסוף - היה אור ממלא את כל המציאות. כלומר, צריך להגיע לאושר אינסופי. רק יש דרך לעשות זאת.אנחנו לומדים בעיקר מה היה באינסוף. מה היתה התמונה באינסוף. בשביל מה זה חשוב?כשכתוב מקום פנוי הכוונה למקום פנוי לתיקונים.כשיש לנו מקום פנוי מאור, דהיינו הרגשת חסרון האור, אין אנו צריכים לרצות את המילוי, את האור. עלינו לשאוף לתקן את הצורה.באופן טבעי אדם מחפש מילוי. אך לא המילוי הוא הרצוי אלא תיקון הצורה. האור יבוא כלוואי כפי שהסתלק כלוואי.אם אתה נותן הכל לצד השני, אתה לא נותן לו מקום לבוא לביטוי. זה נכון בזוגיות, בחינוך, חברות וכו'. אני או כל תחתון לא יכול להוסיף כלום על שלמות הבורא.יש חוק גדול שתבין בו הכל. כל תחתון הוא מחצית מהעליון- הוא אף פעם לא יכול להשיג את כל העליון. אין לנו מה להוסיף על מצב הא'. הוא שלם. נתהווה מקום של חיסרון. מקום פנוי לתיקונים.אם אתה מרגיש חיסרון, מחלה, צער- למה כל זה? באו לגרום לך לתקן. זוהי כל ההתייחסות שלנו.תראו כמה מעצים זה- קרה לך דבר שמורגש כחיסרון- משמע- לתקן.את מה לתקן? להחזיר את האור? לא. לתקן את הרצון כדי שיחזור האור.כתוב- בל תטעה שבמקום גשמי הספר מדבר. מהי הכוונה?שברוחני אין העדר והבחינה הראשונה בבחינת עיקר הא' שהוא השלמות לא נעדרת.לא מדובר בגשמיות- אלא יש אור רוחני המכונה כן.יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה, ואור דחסדיםכל פעם שכתוב אור דחכמה- בשבילנו זה סימן שמדברים איתנו על רצון לקבל.אור דחסדים - של חסדים. חסד זה השפעה. הכוונה שיש ב' סוגי כלים. יש כלי לאור חכמה וכלי לאור דחסדים. הכלי שהוא רצון להשפיע, האור שיתקבל בו הוא אור דחסדים שהוא אור של שמחה. ההתכללות. הכלי שהוא רצון לקבל, האור שיתקבל בו הוא אור דחכמה שהוא אור של חכמה. העצמות. עצם הדבר.הרצון שלנו בנוי משניים - צד הבורא שבנברא - אור שבא על הרצון להשפיע - התכללות – בנפש נקרא תענוג (כנגד השבת). צד הנברא שבנברא- אור שבא על הרצון לקבל- עצם – בנפש נקרא שמחה (כנגד המועדים) היינו יכולים לחשוב שהיות שהבורא גדול יותר צד הבורא גדול יותר, הרצון להשפיע גדול יותר אבל העצם הוא תמיד הגדול יותר מההתכללות.בא"ס לא היה אויר ריקני, היינו לא היה חסדים בלי חכמה, כי לא היה השפעה מבלי אפשרות לקבל את החכמה. גם חלל לא היה – חלל זה עצם הנברא, שלא היה כלי פנוי מתענוג. חוץ מהרצון לקבל, שהוא עצם הנברא, הכל מגיע מהבורא. כל מה שבא מבחוץ נקרא אור. לכן כל העבודה הפנימית, עבודת הנפש היא על הנקודה של הרצון – אם אני רוצה משמע אני קיים וכל מה שנברא הוא רצון אז תתקן את הרצון ותקבל את האור. יש חיוב לרצות נכון, מה זה לרצות נכון? נדבר מזה בהמשך.

https://dafhayomitaas.org.il/page/2

תלמוד עשר ספירות חלק א' ב' ניסן תשע"ט בהמשך לשיעור של אתמול, שבו דיברנו על מציאות בכח ובפועל, אני מזכיר שבהקדמה לספר הזוהר, מדבר על שלושה מצבים. אינסוף, שיתא אלפי שני וגמר תיקון.איך אנחנו עושים עבודה בחיים? מסתכלים על המצב השלם באמונה, מנסים להגיע אליו.כמו פאזל- למה עושים לנו את זה? למה מפרקים לנו את הבריאה? כדי שנלמד לחבר מחדש את הפאזל. כדי שנלמד לחבר.הוא אומר לנו - דעו לכם יש תמונה פאזל שלמה. עליכם להרכיב את כל הרצונות שיש לכם בחיים.באינסוף - היה אור ממלא את כל המציאות. כלומר, צריך להגיע לאושר אינסופי. רק יש דרך לעשות זאת.אנחנו לומדים בעיקר מה היה באינסוף. מה היתה התמונה באינסוף. 

בשביל מה זה חשוב? 

כשכתוב מקום פנוי הכוונה למקום פנוי לתיקונים.כשיש לנו מקום פנוי מאור, דהיינו הרגשת חסרון האור, אין אנו צריכים לרצות את המילוי, את האור. עלינו לשאוף לתקן את הצורה.באופן טבעי אדם מחפש מילוי. אך לא המילוי הוא הרצוי אלא תיקון הצורה. האור יבוא כלוואי כפי שהסתלק כלוואי.אם אתה נותן הכל לצד השני, אתה לא נותן לו מקום לבוא לביטוי. זה נכון בזוגיות, בחינוך, חברות וכו'. אני או כל תחתון לא יכול להוסיף כלום על שלמות הבורא.יש חוק גדול שתבין בו הכל. כל תחתון הוא מחצית מהעליון- הוא אף פעם לא יכול להשיג את כל העליון. אין לנו מה להוסיף על מצב הא'. הוא שלם. נתהווה מקום של חיסרון. מקום פנוי לתיקונים.אם אתה מרגיש חיסרון, מחלה, צער- למה כל זה? באו לגרום לך לתקן. 

זוהי כל ההתייחסות שלנו.תראו כמה מעצים זה- קרה לך דבר שמורגש כחיסרון- משמע- לתקן.את מה לתקן? להחזיר את האור? לא. לתקן את הרצון כדי שיחזור האור.כתוב- בל תטעה שבמקום גשמי הספר מדבר. מהי הכוונה?שברוחני אין העדר והבחינה הראשונה בבחינת עיקר הא' שהוא השלמות לא נעדרת.לא מדובר בגשמיות- אלא יש אור רוחני המכונה כן.יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה, ואור דחסדיםכל פעם שכתוב אור דחכמה- בשבילנו זה סימן שמדברים איתנו על רצון לקבל.אור דחסדים - של חסדים. חסד זה השפעה. הכוונה שיש ב' סוגי כלים. יש כלי לאור חכמה וכלי לאור דחסדים. הכלי שהוא רצון להשפיע, האור שיתקבל בו הוא אור דחסדים שהוא אור של שמחה. ההתכללות. 

הכלי שהוא רצון לקבל, האור שיתקבל בו הוא אור דחכמה שהוא אור של חכמה. העצמות. עצם הדבר.הרצון שלנו בנוי משניים - צד הבורא שבנברא - אור שבא על הרצון להשפיע - התכללות – בנפש נקרא תענוג (כנגד השבת). צד הנברא שבנברא- אור שבא על הרצון לקבל- עצם – בנפש נקרא שמחה (כנגד המועדים) היינו יכולים לחשוב שהיות שהבורא גדול יותר צד הבורא גדול יותר, הרצון להשפיע גדול יותר אבל העצם הוא תמיד הגדול יותר מההתכללות.בא"ס לא היה אויר ריקני, היינו לא היה חסדים בלי חכמה, כי לא היה השפעה מבלי אפשרות לקבל את החכמה. גם חלל לא היה – חלל זה עצם הנברא, שלא היה כלי פנוי מתענוג. חוץ מהרצון לקבל, שהוא עצם הנברא, הכל מגיע מהבורא. כל מה שבא מבחוץ נקרא אור. לכן כל העבודה הפנימית, עבודת הנפש היא על הנקודה של הרצון – אם אני רוצה משמע אני קיים וכל מה שנברא הוא רצון אז תתקן את הרצון ותקבל את האור. יש חיוב לרצות נכון, מה זה לרצות נכון? נדבר מזה בהמשך.

https://dafhayomitaas.org.il/page/2

למדנו בשיעור א:

בנוסף האזינו בסיכום השיעור ברשימת השיעורים שבהסכת

בברכה מבית מדרש הסולם

https://dafhayomitaas.org.il/page/1