הדף היומי בתלמוד עשר הספירות עם הרב אדם סיני

הנשמה – מה שחצב אותה להיות נשמה זה זה שיש לה רצון לקבל. בשונה מהאור.

לזכור טוב טוב שנשמה היא לא אור, היא רצון לקבל מלא באור.

נוצרה לנו בעיה- אם היא רצון לקבל ועצמותו כולו השפעה, איך יהיה קשר? האור רוצה לתת והנשמה לא תוכל לקבל את ההארה. מדברים כמובן אחרי הצמצום - איך היה לפני לא יודעים, לא תופסים. אפשר לומר שעוד לא היה הרגש עצמי....

אי אפשר שיהיה קשר בלי השוואת צורה. אם הבורא כולו השפעה ואנחנו כולנו רצון לקבל אז יש פירוד. הנשמה היא חלק מהכל- האתגר שנוצר לנו הוא אתגר המאפשר לנו לדעת בצורה ברורה מה ההבדל בין קדושה לטומאה- האם אקבל על פי האידאה של בחירה או רק כי אני רוצה להנות?

אדם יכול להיות ערכי- שפועל לאידאל- מהו המצפן של היהודי? המצפון? דבקות בה'. רצון ליתר דבקות, לאהבה, ליחד...

זה מה שמוביל את כל האנושות. היהדות לקחה את התפקיד הזה. כשאומרים שהנשמה רצון לקבל כלומר שרוצה להיות מאושרת. מה שמבדיל בין קדושה לטומאה הוא אם פועלים בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע. אנשים מפרשים את חופש הפרט- שאני יכול להנות לעצמי. אם כך שורש כל הקלקולים הוא הרצון לקבל שנמצא בא"ס- הקלקול הוא רק בגלל הרשעים, שבחייהם נקראים מתים .

יש אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה.

קרן הבריאה השתלשלה כך שהאור התפשט עם הרצון עד לנקודה דעולם הזה. לכן אני מרגיש חזק, אני רוצה.

לנו יש תפקיד: או שנעלה בכלים דאור חוזר או דרך אבי"ע דטומאה, בדרך לקבל את האור.

תפקידנו לחבר את זה לבורא. זו השותפות שלנו עם הבורא.

לכן אם אדם רוצה ללכת בקדושה המיקוד הוא האם אני פועל כדי להשפיע נחת רוח לבורא או לעצמי. האם אני נהנה מהיחד או מעצמי?

נקודות

א. הנשמה היא רצון לקבל שבזה היא נחצבת ונפרדת מהאור . היא לא אור. היא רצון לקבל.

ב. נוצר לנו אתגר- שינוי הצורה גורם להם להפכיות ואז לא יכולים לינוק זה מזה.

ג. כל ההבדל בין אבי"ע דטומאה לאבי"ע דקדושה הוא בצורת הרצון . איך לקבל תענוג, לעצמי או ליחד?

ד. באבי"ע דטומאה שהם רשעים רוצים לקבל רק לפרטיותם

ה. באבי"ע דקדושה פועלים כדי לתקן את רצונם שיהיה עם צורה לעשות נחת רוח ליוצרם .

ו. מי שפועל כדי להשיג את הכלים דאור חוזר הופך להיות שותף לבורא

ז. האושר המושלם יהיה כאשר נקבל את ההארה השלמה בכלים דאור חוזר, בכלים של היחד.

למדנו שהרצון לקבל שכלול במחשבת הבריאה זה מציאות חדשה שלא היתה בעצמותו כי בעצמותו אין רצון לקבל בגלל ההבחן של כל מציאות האינסוף מעצמותו, צריך לומר שכבר שם היה רצון לקבל (באינסוף) מטרם הצמצום לא היתה שום מציאות של יסורים אלא זה כמו אבן שנמצאת בהר ולא נחצבת ממנו. אבן הנחצבת מהר היא לא אור. אבן הנחצבת מהר זה רצון לקבל. לכן הרצון לקבל הזה אם הוא נמצא נפרד מהאור, אני מרגיש שם יסורים. אם הוא נמצא מחובר לאור, אני מרגיש שם דבקות, שלמות.

לכן אם אני רוצה להרגיש את השלמות הזו, אני צריך שהאור יחזור.

אז לכאורה מי עשה את הצמצום? מי שעשה זה מלכות דאינסוף. במחשבת הבריאה היה הכל מתוקן. כל הצמצום נעשה בגלל שרצתה לקשט את עצמה. בגלל שזה בא מיתרון ולא מגרעון, יש בכך דבר גדול ועצום שכל החסרונות באו מיתרון והם צריכים לחזור ליתרון. כמו לחזור לאינסוף. אבל כשבאים ורוצים לחזור לאינסוף אז יש כבר תנאי. בגלל שרצו יתר דבקות, זה יהיה רק עם יתר דבקות. ההתרחקות והצמצום הגיעו עד לנקודה דעולם הזה והיו הרבה השתלשלויות בדרך.

אז כשאני מרגיש בעולם הזה יסורים- אני צריך להבין שזו רק צורה שבה מתראה לי הרצון. אבל בטבעו הרצון בא ממקום טוב. אם בא ממקום טוב בטיבו. אין אפשרות שהוא לא טוב. רק אני הוספתי לו עוד דברים. הכל תלוי אם כך ברצון. אם הרצון יגיע ליתר דבקות שבגינו היה הצמצום, אז תהיה החזרת האור. לכן אני לא צריך לבכות לאור למה אתה לא נותן לי. אין כפיה ברוחניות. אני לא יכול לכפות על האור. אני צריך לעשות עבודה מצידי. האור תלוי ברצון. נקודות

א. זה שיש רצון לקבל באינסוף זה אומר שהאינסוף הוא כבר בריאה וזה מוציא אותנו ממחשבה שהגשמיות היא הבריאה. האינסוף הוא כבר בריאה.

ב. באינסוף היתה אחדות פשוטה לא היה שם יסורים אבל היה רצון לקבל.

ג. הצמצום שגרם להפרדות של הרצון מהאור, שם מרגישים את החסרונות והיסורים.

ד. כל הנפרדות והצמצום נבע מיתרון מרצון ליתר דבקות..

ה. כל העבודה היא רק של הרצון ולא של האור לחזור ולקיים את הבחירה ביתר דבקות. זה נעשה בבחירה וצריך להתקיים בבחירה.

1. חזרנו על כל מה שלמדנו עד כה. על הבורא אחד יחיד ומיוחד. השפע מופשט ועל הנשמה.

2. הארכנו והסברנו שהנשמה היא רצון לקבל.

3. לנשמה תפקיד לקבל את השפע ולכן צריכה לייצר צורה של אהבה כדי לקבל את השפע. בשביל מה העוה"ז? כדי להתייגע. לא כדי לשלם. כדי לייצר צורה של השוואת צורה עם הבורא ובזה נתגבר על הפגם של בושת הפנים.

4. אצל הבורא- אינסוף. הכל קורה בבת אחת. אשר אותה מחשבה יחידה של הבורא להיטיב לנבראיו היא הכל....

5. רוצה להוציא אותנו מאיזשהי טעות שעלולה להיות מחשבה שכל הקלקולים קיימים באינסוף.... אז הכל בא ממנו. אז אולי היינו חושבים שיש לו שתי מחשבות טוב ורע. הרי ברור שלא כך .

6. מהי מחשבת הבריאה? סוף מעשה במחשבה תחילה. מחשבת הבורא היא ללא זמן. זמן מודדים מהרעיון עד התוצאה.

7. רעיון מוליד פעולות- רעיון בא לידי יישום. מבחינה רוחנית צריכים להגיע להרגש שלם של התענוג שהבורא רצה להיטיב.

8. צריך את העוה"ז שיש בו זמן עד שהאור יגיע למקום שהוא הרצון לקבל.

9. מהו המקום- מאיפה הגיע לנו הרצון לקבל? זה נמצא בפוטנציאל. נמצא שם מישהו שיקבל את ההטבה.

10. לכן כשהבורא רצה להנות לנבראיו, בכח הזה טמון כבר הרצון להיות מאושר. הרצון לקבל הוא הרצון להיות מאושר...

11. נתן לנו פירוש של מהו מקום ומהו זמן.

א. זמן- מספר חידושי צורה שיעבור בין הרעיון לבין התוצאה.

ב. מקום – היכן שמתקבלת התוצאה. סיכום בנקודות:

א. תפיסת הבורא שפע ונשמה רצון לקבל.

ב. למה הנשמה באה לעולם הזה? כדי להתגבר על הבושה, על מתנת חינם. בושה אינה דבר רע. בושה היא שאני רוצה להרגיש שווה.

ג. תשובה זו לא פותרת לנו את הקושיה על כך שאנחנו עובדים 70 שנה ומקבלים נצח. לכן נבין שבאנו למשהו אחר, לא כדי לשלם. באנו לייצר צורה של השוואה.

ד. היום בשיעור למדנו: מהיכן יש יסורים וגרעונות? מהבורא? לא

ה. ביאור התשובה- אצלו אין זמן. הרעיון המחשבה, הפעולה, הפועל, הדרך והתוצאה הכל יחד.

ו. אצל הנברא הוא צריך לעבור את התהליך .בדרך עובר יסורים כי הזמן אצלו שונה.

ז. הרצון לקבל, דהיינו להיות מאושר שיש בנברא, נמצא בכח, ברצון להשפיע שיש בבורא.

ח. גודל הרצון להיות מאושר הוא כגודל השפע שרוצה להשפיע לנו בצורה אינסופית דהיינו אי אפשר להיות קטנים...

ט. בארנו ב' מושגים- זמן- מספר חידושי הצורה מהרעיון עד התוצאה. מקום- הרצון בו מתקבלת התוצאה. בסופו של שיעור זה נשאלו מספר שאלות שלא שוכתבו.

1. חזרנו על כל מה שלמדנו עד כה. על הבורא אחד יחיד ומיוחד. השפע מופשט ועל הנשמה.

2. הארכנו והסברנו שהנשמה היא רצון לקבל.

3. לנשמה תפקיד לקבל את השפע ולכן צריכה לייצר צורה של אהבה כדי לקבל את השפע. בשביל מה העוה"ז? כדי להתייגע. לא כדי לשלם. כדי לייצר צורה של השוואת צורה עם הבורא ובזה נתגבר על הפגם של בושת הפנים.

4. אצל הבורא- אינסוף. הכל קורה בבת אחת. אשר אותה מחשבה יחידה של הבורא להיטיב לנבראיו היא הכל....

5. רוצה להוציא אותנו מאיזשהי טעות שעלולה להיות מחשבה שכל הקלקולים קיימים באינסוף.... אז הכל בא ממנו. אז אולי היינו חושבים שיש לו שתי מחשבות טוב ורע. הרי ברור שלא כך .

6. מהי מחשבת הבריאה? סוף מעשה במחשבה תחילה. מחשבת הבורא היא ללא זמן. זמן מודדים מהרעיון עד התוצאה.

7. רעיון מוליד פעולות- רעיון בא לידי יישום. מבחינה רוחנית צריכים להגיע להרגש שלם של התענוג שהבורא רצה להיטיב.

8. צריך את העוה"ז שיש בו זמן עד שהאור יגיע למקום שהוא הרצון לקבל.

9. מהו המקום- מאיפה הגיע לנו הרצון לקבל? זה נמצא בפוטנציאל. נמצא שם מישהו שיקבל את ההטבה.

10. לכן כשהבורא רצה להנות לנבראיו, בכח הזה טמון כבר הרצון להיות מאושר. הרצון לקבל הוא הרצון להיות מאושר...

11. נתן לנו פירוש של מהו מקום ומהו זמן.

א. זמן- מספר חידושי צורה שיעבור בין הרעיון לבין התוצאה.

ב. מקום – היכן שמתקבלת התוצאה. סיכום בנקודות:

א. תפיסת הבורא שפע ונשמה רצון לקבל.

ב. למה הנשמה באה לעולם הזה? כדי להתגבר על הבושה, על מתנת חינם. בושה אינה דבר רע. בושה היא שאני רוצה להרגיש שווה.

ג. תשובה זו לא פותרת לנו את הקושיה על כך שאנחנו עובדים 70 שנה ומקבלים נצח. לכן נבין שבאנו למשהו אחר, לא כדי לשלם. באנו לייצר צורה של השוואה.

ד. היום בשיעור למדנו: מהיכן יש יסורים וגרעונות? מהבורא? לא

ה. ביאור התשובה- אצלו אין זמן. הרעיון המחשבה, הפעולה, הפועל, הדרך והתוצאה הכל יחד.

ו. אצל הנברא הוא צריך לעבור את התהליך .בדרך עובר יסורים כי הזמן אצלו שונה.

ז. הרצון לקבל, דהיינו להיות מאושר שיש בנברא, נמצא בכח, ברצון להשפיע שיש בבורא.

ח. גודל הרצון להיות מאושר הוא כגודל השפע שרוצה להשפיע לנו בצורה אינסופית דהיינו אי אפשר להיות קטנים...

ט. בארנו ב' מושגים- זמן- מספר חידושי הצורה מהרעיון עד התוצאה. מקום- הרצון בו מתקבלת התוצאה. בסופו של שיעור זה נשאלו מספר שאלות שלא שוכתבו.

 רצינו להבין מהי הנשמה

 היא צריכה לקבל את ההטבה היא חלק אלוק ממעל

 למדנו היום שודאי שהבורא פועל עם תכלית והתכלית היא לתת את ההטבה השלמה לנבראים.

 עיקר הנבראים הם עם ישראל, לא מספר לנו למה רק אומר שכל העולמות לא נבראו אלא בשבילם שמקיימים תורה ומצוות ובשל כך הם אלה שצריכים לקבל את ההטבה.

 אם כך- כל העולמות נבראו כדי להיטיב לנשמות.

 אומר בעל הסולם- אני מבין . אבל למה את העולם הזה המלא יסורים? - יש פה ניגוד אינטרסים- למה אתה עושה לי רע?

 תשובה- כל הרע סוג של יגיעה כדי שלא תהיה בושה בשכר.

 שואל בעל הסולם איך יכול להיות שנותן לי אור נצחי ועבודה של 70 שנה. לא הגיוני. עדיין נשארת בושה ?

 עונה- התשובה קצת יותר עמוקה- יש לנו יסוד שצריך להתקבע בנפשנו שאומרים שבמחשבה אחת נברא העולם. אחד יחיד ומיוחד. אין בעיה ביגיעה ובמה שרואים כאן יסורים- מצד מחשבת הבורא הכל כלול. איני רואה את הרעב כחיסרון.

 אז זה אומר שהיסורים הם רק מהתפיסה שלך. אתה לא שופט על פי הבורא אלא על פי הרגשתך.

 אנחנו אמרנו את התשובה - כל היגיעה שלך באה כדי להגיע לאהבה. היגיעה אינה תשלום, זה יצירת אהבה יצירה, של השוואת צורה

1. חזרנו על השיעורים הקודמים שאינסוף שלם, מצידו כל השפע מופשט ומי שמקבל היא הנשמה . כרגע דנים במי היא הנשמה.

2. היום למדנו:

א. הבורא פועל עם תכלית הטבה לנבראים

ב. כל העולמות נבראו בשביל לאפשר את ההטבה

ג. קושיה- אם העולם בשביל הטבה למה לנו העולם הזה העכור כל כך?

ד. תשובה- כדי שלא תהיה בושה במתנת חינם היות ויש יגיעה בעולם הזה ואז מקבלים תמורה.

ה. קושיה של בעל הסולם- אין התאמה בין העבודה לשכר. השכר גדול מאד לעומת העבודה.

ו. תחילת התשובה- לא מדובר מצד תפיסת הבורא. הכל נמצא אצלו. הוא אינו רואה רעב למשל כחיסרון.

ז. תשובה שלמה לא כתוב, נתנו תשובה עתידית- כל היגיעה שלנו באה כדי להגיע לאהבה ואז לא תהיה בעיה של מתנת חינם.

זה יכוון אותנו בהמשך.

באתי כדי לייצר אהבה.

 רצינו להבין מהי הנשמה

 היא צריכה לקבל את ההטבה היא חלק אלוק ממעל

 למדנו היום שודאי שהבורא פועל עם תכלית והתכלית היא לתת את ההטבה השלמה לנבראים.

 עיקר הנבראים הם עם ישראל, לא מספר לנו למה רק אומר שכל העולמות לא נבראו אלא בשבילם שמקיימים תורה ומצוות ובשל כך הם אלה שצריכים לקבל את ההטבה.

 אם כך- כל העולמות נבראו כדי להיטיב לנשמות.

 אומר בעל הסולם- אני מבין . אבל למה את העולם הזה המלא יסורים? - יש פה ניגוד אינטרסים- למה אתה עושה לי רע?

 תשובה- כל הרע סוג של יגיעה כדי שלא תהיה בושה בשכר.

 שואל בעל הסולם איך יכול להיות שנותן לי אור נצחי ועבודה של 70 שנה. לא הגיוני. עדיין נשארת בושה ?

 עונה- התשובה קצת יותר עמוקה- יש לנו יסוד שצריך להתקבע בנפשנו שאומרים שבמחשבה אחת נברא העולם. אחד יחיד ומיוחד. אין בעיה ביגיעה ובמה שרואים כאן יסורים- מצד מחשבת הבורא הכל כלול. איני רואה את הרעב כחיסרון.

 אז זה אומר שהיסורים הם רק מהתפיסה שלך. אתה לא שופט על פי הבורא אלא על פי הרגשתך.

 אנחנו אמרנו את התשובה - כל היגיעה שלך באה כדי להגיע לאהבה. היגיעה אינה תשלום, זה יצירת אהבה יצירה, של השוואת צורה

1. חזרנו על השיעורים הקודמים שאינסוף שלם, מצידו כל השפע מופשט ומי שמקבל היא הנשמה . כרגע דנים במי היא הנשמה.

2. היום למדנו:

א. הבורא פועל עם תכלית הטבה לנבראים

ב. כל העולמות נבראו בשביל לאפשר את ההטבה

ג. קושיה- אם העולם בשביל הטבה למה לנו העולם הזה העכור כל כך?

ד. תשובה- כדי שלא תהיה בושה במתנת חינם היות ויש יגיעה בעולם הזה ואז מקבלים תמורה.

ה. קושיה של בעל הסולם- אין התאמה בין העבודה לשכר. השכר גדול מאד לעומת העבודה.

ו. תחילת התשובה- לא מדובר מצד תפיסת הבורא. הכל נמצא אצלו. הוא אינו רואה רעב למשל כחיסרון.

ז. תשובה שלמה לא כתוב, נתנו תשובה עתידית- כל היגיעה שלנו באה כדי להגיע לאהבה ואז לא תהיה בעיה של מתנת חינם.

זה יכוון אותנו בהמשך.

באתי כדי לייצר אהבה.

מה למדנו עד כה:

 באות א' למדנו על המשגיח שהוא אחדותי, כל פעולותיו להטבה ויש לו תכלית כך אנחנו תופסים את האינסוף שמבחינתנו הוא הבורא.

 אות ב' על האור המתפשט ממנו על ההטבה שניתנת לנו שהיא בצורה מופשטת לחלוטין וכל מה שאנחנו תופסים הוא כי המקבל הגשמי מבדיל לעצמו את הטעם שרוצה. באור יש את כל הטעמים.

 אות ג' היום – מיהו המושגח? - הנשמה היא המושגחת. רצינו להבין מי היא הנשמה?

 דברי המקובלים מובאים על פי משל: הנשמה היא חלק אלוק ממעל והמשל שהיא כאבן הנחצבת מהר.

 על זה שאל בעל הסולם שאלה: מה עושה הבדלה באלוקיות?

 תשובה- שינוי צורה ונתן מספר דוגמאות ששינוי צורה מבדיל בגשמיות (כמו דעות של בני אדם בעניינים מהותיים בעיניהם שמבדילות ביניהם) - אז מרחק וקירבה נמדדים על ידי שינוי ושוויון צורה בנפשות.

 זה כלל- כשאנחנו רואים שני אנשים מאוחדים ביניהם, אנחנו רואים השוואת צורה.

 זה מובן לנו בנפשות אבל עדיין לא מבהיר לנו איך הנשמה נבדלת מאלוקיות.

 כדי להבין את זה, רוצה להבין דרך האינסוף. מזכיר לך שבמציאות יש ב' הבחנות:

- מצב הא' שהכל היה מתוקן שם ולא היה שום פירוד

- אחרי הצמצום ששם היתה הפרדה

 כעת אומר שיש נקודה קריטית שאם נבין אותה, נבין מה ששאלנו בתחילה. נלך למקור. זו דרך טובה להבין דברים – ללכת למקור.

 אינסוף נפרד מעצמותו. אם אבין איך שהוא נפרד עד שאדעהו בשם, כי כל מה שאיני תופס לא אגדירו בשם, אז אבין מה מבדיל ברוחנים.

על כך נסתמך בשיעור הבא:

סיכום בנקודות

1. חזרה על השיעור הקודם, הבורא אחד יחיד מיוחד וההשגחה היא האור מופשט והמקבל הוא מבדיל לעצמו.

2. ההגדרה של הנשמה על ידי המקובלים שהיא חלק אלוק ממעל והמשל כאבן הנחצבת מהר.

3. שאלה על דברי המקובלים- איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מהאלוקיות

4. תשובה (שמקרבת לנו את התשובה אך היא עדיין לא תשובה)- השוואת צורה מקרבת ושינוי צורה מפריד. בשונה מהגשמיות.

5. ישנן ב' הבחנות במציאות א. המציאות מטרם הצמצום שהכל היה בלי גבול ובלי סוף. ב. אחרי הצמצום כשיש גבול ומידה.

6. אם נבין מדוע אינסוף מוגדר בשם בשונה מעצמותו, זה יתן פתח להבין מיהי הנשמה ומה המקובלים אמרו לנו. עד כה התעסקנו בכך כדי לקרב את התשובה אבל עוד לא ענינו לגמרי.

מה למדנו עד כה:

 באות א' למדנו על המשגיח שהוא אחדותי, כל פעולותיו להטבה ויש לו תכלית כך אנחנו תופסים את האינסוף שמבחינתנו הוא הבורא.

 אות ב' על האור המתפשט ממנו על ההטבה שניתנת לנו שהיא בצורה מופשטת לחלוטין וכל מה שאנחנו תופסים הוא כי המקבל הגשמי מבדיל לעצמו את הטעם שרוצה. באור יש את כל הטעמים.

 אות ג' היום – מיהו המושגח? - הנשמה היא המושגחת. רצינו להבין מי היא הנשמה?

 דברי המקובלים מובאים על פי משל: הנשמה היא חלק אלוק ממעל והמשל שהיא כאבן הנחצבת מהר.

 על זה שאל בעל הסולם שאלה: מה עושה הבדלה באלוקיות?

 תשובה- שינוי צורה ונתן מספר דוגמאות ששינוי צורה מבדיל בגשמיות (כמו דעות של בני אדם בעניינים מהותיים בעיניהם שמבדילות ביניהם) - אז מרחק וקירבה נמדדים על ידי שינוי ושוויון צורה בנפשות.

 זה כלל- כשאנחנו רואים שני אנשים מאוחדים ביניהם, אנחנו רואים השוואת צורה.

 זה מובן לנו בנפשות אבל עדיין לא מבהיר לנו איך הנשמה נבדלת מאלוקיות.

 כדי להבין את זה, רוצה להבין דרך האינסוף. מזכיר לך שבמציאות יש ב' הבחנות:

- מצב הא' שהכל היה מתוקן שם ולא היה שום פירוד

- אחרי הצמצום ששם היתה הפרדה

 כעת אומר שיש נקודה קריטית שאם נבין אותה, נבין מה ששאלנו בתחילה. נלך למקור. זו דרך טובה להבין דברים – ללכת למקור.

 אינסוף נפרד מעצמותו. אם אבין איך שהוא נפרד עד שאדעהו בשם, כי כל מה שאיני תופס לא אגדירו בשם, אז אבין מה מבדיל ברוחנים.

על כך נסתמך בשיעור הבא:

סיכום בנקודות

1. חזרה על השיעור הקודם, הבורא אחד יחיד מיוחד וההשגחה היא האור מופשט והמקבל הוא מבדיל לעצמו.

2. ההגדרה של הנשמה על ידי המקובלים שהיא חלק אלוק ממעל והמשל כאבן הנחצבת מהר.

3. שאלה על דברי המקובלים- איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מהאלוקיות

4. תשובה (שמקרבת לנו את התשובה אך היא עדיין לא תשובה)- השוואת צורה מקרבת ושינוי צורה מפריד. בשונה מהגשמיות.

5. ישנן ב' הבחנות במציאות א. המציאות מטרם הצמצום שהכל היה בלי גבול ובלי סוף. ב. אחרי הצמצום כשיש גבול ומידה.

6. אם נבין מדוע אינסוף מוגדר בשם בשונה מעצמותו, זה יתן פתח להבין מיהי הנשמה ומה המקובלים אמרו לנו. עד כה התעסקנו בכך כדי לקרב את התשובה אבל עוד לא ענינו לגמרי.

בעמוד י"ג, מתחיל החלק הנקרא "הסתכלות פנימית" של חלק א'. בשיעור למדנו אודות החשיבות של "שפת הענפים" בלימוד חכמת הקבלה, וכיצד כל פרט בחכמה, מתייחס אל שורש רוחני. בשיעור הרב מביא ציטוטים מספרו של בעל "הסולם" אודות הדרך שהאדם צריך ללכת בה, כדי שיוכל להבין את חכמת הקבלה.

בעמוד י"ג, מתחיל החלק הנקרא "הסתכלות פנימית" של חלק א'. בשיעור למדנו אודות החשיבות של "שפת הענפים" בלימוד חכמת הקבלה, וכיצד כל פרט בחכמה, מתייחס אל שורש רוחני. בשיעור הרב מביא ציטוטים מספרו של בעל "הסולם" אודות הדרך שהאדם צריך ללכת בה, כדי שיוכל להבין את חכמת הקבלה.